בלוג

בשבוע שעבר

12 בApril 2016
איפה אני עכשיו: בוייטנאם, על החוף. כמה זמן כבר: שלושה שבועות.

** תגידו איך אתם מרגישים עם להתפשט מול המעסה?

שבוע שעבר היה אחר לגמרי. כלומר, כבר היו לי שבועות כאלה אבל את כולם אני מכניסה לאותה מגירה. מגירת ה”אחר לגמרי”.

אז בשבוע שעבר הילדים בילו עם אבא שלהם. הוא בא לכאן והם גם חגגו יומולדת לגלי ביחד. בדרך כלל בשבועות האחרים לגמרי האלה, אני משתדלת לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות בשגרה. אפשר לקרא לזה “ניצול זמן איכותי”, או שאפשר לקרא לזה פשוט.. בריחה.

הבריחה שלי היא לרוב בטיולי אקסטרים שמותחים את הגבול שלי, הופכים אותי לגמישה, חזקה, אמיצה קצת יותר. אני עולה על הנהר עם סירונת קטנה ומתעמתת עם הפחדים שלי. האמת שאני מתעמתת איתם כל הזמן, אבל בזמנים האלה זה יותר ברור לי. או לחילופין יוצאת לנופש פינוק, כזה שלא הרשיתי לעצמי (נפשית, רגשית. אני לא מדברת אפילו על כספית) מעולם. ממש לשחרר. וגם זה אתגר.

לא תמיד הולך לי. בפעם האחרונה הייתי ממש ממש חולה. וזה היה ברור לי לגמרי למה.

הפעם רציתי רגוע. עברתי למלון רחוק, עם בריכה כייפית וחוף פרטי. עבדתי, נפגשתי עם לקוחות, כתבתי. נהניתי נורא מזה שאני משלמת 15$ ללילה ומקבלת את איכות החיים המדהימה הזאת. הלכתי למסאז’ מתי שהתחשק לי (5$ לשעה), ושתיתי מלא מלא מיץ קוקוס.

יכולתי להעביר את כל השבוע ככה. 

אבל אז חשבתי לעצמי שמה, אני לא אעשה כלום? יש לי חלום אחד לפחות שממש יושב ומחכה שאגשים. לוותר?

לא. אז יצאתי למסע אופנועים.

ארבעה ימים על אופנוע ישן ומקרטע (בדיוק כמו שאני אוהבת :-)). כזה שמתחזק לך את החוויה והופך אותה להרפתקה. עליתי להרים למקום שנקרא “dalat”. וחדוות הגילוי בערה בי בלהבות של שמחה.

בלי מפה, בלי מדריך. ככה. נטורל. (טוב לא הייתי לבד לגמרי. היו איתי שני חברים. לאחד מהם קוראים “גוגל” אבל בדרך כלל בדיוק כשצריך אותו הוא לא ממש מחובר). בכל צומת עצרנו כדי לשאול את האנשים איך להמשיך. ופגשנו הרבה אנשים וייטנאמים שלא מדברים מילה אחת באנגלית אבל עשו הכל כדי להסביר לנו איך להגיע. וכל מפגש כזה על הדרך חימם לי עוד קצת את הלב. והוכיח לי שוב, שהעולם מלא בחברים ובאהבה. ולא משנה מה אומרים בחדשות.

ולא שלא הסתבכנו בדרך. מלא. מליון דרכים קטנות, מאובקות, שלל כפרים מקסימים, ריחות ושדות וכבישים מתפתלים. הרים, אגמים שהפתיעו פתאום, דיונות חול נהדרות ולבנות. 

דאלאת עצמה היתה ממתק. כלכך נהניתי. כל היום רק תעיתי ברחובות, בסמטאות ובכבישים שסביבה. זו עיר יפהפיה, עם אגם במרכזה (וטיילת נחמדת סביבו), רחובות הרריים, וחממות מלאות בפרחים. מזג האויר היה קריר ונעים (הבדל ניכר ממה שהיה בחוף) ואפילו מצאתי מסעדה צמחונית- אושר גדול.

המחירים- נמוכים. ממש ממש נמוכים.

כמובן שיש בה גם כל מיני אטרקציות תיירותיות, אבל לא טרחתי. אצלי הכי כיף זה פשוט להסתובב במקום, לפגוש את האנשים, לטעום, להריח. הגילוי הוא התשוקה הגדולה ביותר של חיי. 

חזרתי יום לפני שהילדים חזרו אלי. גמורה, עייפה, מאובקת, וסמוקת לחיים. המרחק מהם תמיד מלמד אותי הרבה. הוא מחדש לי עליהם, ומי שהם. ומחדש לי על עצמי, ומי שאני, כשאני לא ‘אמא’. זה כמו להכיר את עצמי קצת, כל פעם מחדש. אבל בעיקר מלמד אותי שאין דבר כזה. לא להיות ‘אמא’.

למחרת הם חזרו. מיד הלכנו למסאז’ :-).

משהו קטן:

בוייטנאם יש מעין תחנות מנוחה בצדי הדרכים, בהן תלויים ערסלים ומוגשת שתיה קרה. למעשה זה היה החלום שלי. לנוח באחת מאלה. ובכן, אכן הגשמתי אותו. כולל התנדנדות מרגיעה בערסל ושתיית שייק-קוקוס קר. 

איפה ישנתי ומחירים:

בוייטנאם על החוף אני ישנה עכשיו במלון שנקרא- Hai gia. חדר עם מזגן, אמבטיה, מרפסת, וויפיי, מקרר, טלויזיה עולה, אחרי התמקחות קלה 15$ ללילה. במלון יש בריכה ממש נחמדה וחוף. בתי מלון מומלצים נוספים במואי נה תמצאו גם כאן.

בדאלאת– ישנתי במלון ממש קרוב (מרחק הליכה) לטיילת ולאגם, וגם למרכז העיר. המלון עצמו ברחוב קטן ושקט. למלון קראו: שילמתי 8$ ללילה לחדר עם כל מה שצריך, נקי ונעים מאוד.

ארוחות – בין 1$ ל-2$ לאדם, למנה סבירה במסעדה מקומית. מסעדות תיירותיות יותר- 3$-5$ לאדם.

שכירת אופנוע- 7$ ליום. טוסטוס (לנסיעה בעיר)- 3$-4$ ליום. 

שאלה ששאלו אותי השבוע: 

מה עושים עם כסף/דרכונים/תכשיטים במהלך טיול במזרח?

אני ממליצה לא להסתובב עם הרבה כסף מזומן או עם הדרכונים ברחוב. מוטב להשאיר אותם בחדר, ולבחור חדר שהוא ברמה בטיחותית נאותה. כשהולכים לכספומט למשוך סכום גדול- תמיד כדאי לעבור בחדר ולהשאיר חלק מהכסף שם. אל תחזיקו ביד טלפונים יקרים (לחבר שלי נתי, למשל, גנבו את הטלפון בסייגון באמצע הרחוב, תוך כדי שהוא דיבר בטלפון!). תכשיטים יקרים- תשאירו בבית בארץ..

ותמיד תמיד תגבו מידע, ססמאות, תמונות.

מבחינה מקצועית

רבים תוהים האם אפשר להרוויח כסף ולטייל. אשתדל לתת כאן סקירה שבועית. בשבוע שעבר לא עבדתי כמעט. למעשה היום פתחתי את המחשב אחרי חמישה ימים. היו לי כמה פגישות (=60$ לפגישה), ורווחים משניים מהאתר (גוגל, תכניות שותפים, פרסומות).

haleli