טיול עם ילדים ב...

סין עם ילדים

29 בDecember 2013

סין היא יעד שהדעות עליו חלוקות. בעיקר כשחושבים על טיול לסין עם ילדים, אם תשאלו מסביב תקבלו יותר מדיעה אחת. לפני שנסעתי לשם קבלתי מבול מבלבל של מידע, שנע בין ‘אל תסעי בשום אופן’ לבין ‘אחותי היתה שם עם ארבעה ילדים ונהנתה נורא’.

סיפרו לי שאי אפשר למצוא שם לחם. סיפרו שהסינים לא יודעים מילה אחת באנגלית, ואפילו הדרך בה הם סופרים עד עשר היא שונה ממה שאנחנו מכירים. סיפרו לי שיש להם מין לחמניות ממולאות בשעועית ירוקה ומתוקה ושזה מעדן. ושהם אוכלים זנבות של חזירים. אמרו שהנופים מהממים אבל האנשים לא נחמדים. אמרו שהדרום סבבה. אמרו שהצפון סבבה. זוג אחד שפגשתי בגסטהאוס בפוקרה השאיר לי שיחון עברי-סיני ומתוך דאגה כנה המליץ לי בכלל לא לנסוע. בקיצור…

התלבטתי בין סין לבין הודו. אבל בהודו כבר הייתי (שלוש פעמים) והכרטיסים לסין היו ממש זולים והייתי חייבת לברוח מהמונסון המהביל בנפאל ובמילא התכוונתי להגיע למונגוליה וסין היא ממש בדרך…אז שאני אוותר?

לא. אז נסעתי.

ופחדתי נורא. לבד עם שלושה ילדים בארץ שלא מדברים בה מילה אחת באנגלית. שאוכלים שם זנבות של חזיר. אמאל’ה.

נחתנו בצ’נגדו (Chengdu). שם העברנו שבועיים כולל ביקור במרכז גידול דובי פנדה וטיול של חמישה ימים לעמק ג’יוזהאי (Jiuzhai valley) וביקור בשתי שמורות הטבע: Jiuzhaigou ו- Huanglong. טיול שהיה מרהיב ביופיו ואפשר גם מפגש עם אוכלוסיה טיבטית מרתקת ואחרת לגמרי מכל מה שפגשנו בסין. מצ’נגדו המשכנו במסע של כמה ימים עד לבייג’ינג. מסע שכלל אוטובוסים ורכבות מסוגים שונים.

התחלנו את המסע בשיאן (x’ian), עיר שפסגת התיירות שלה היא אוסף פסלי חיילי הטראקוטה המדהים.

משם המשכנו לפינג יאו (ping yao) עיירה עתיקה שהשתמרה באופן נדיר. בילינו שם כמה ימים מהלכים בין הסמטאות העתיקות, ישנים בגסטהאוס שפעם פעם היה בית סיני מסורתי, עם חצר פנימית קסומה ופיתוחי עץ מרהיבים שכיסו את כל המעטה החיצוני של המבנה.
העיירה מוקפת בחומה וטומנת בחובה הרבה מבנים מעניינים בעלי ערך היסטורי ותרבותי רב. היה מעניין מאוד לטייל ברחובות ולהכנס למקדשים עתיקים, בתי תה, ארמונות. חצרות בסגנון סיני, דלתות עץ כבדות וגבוהות.
האוכל היה שונה מסגנון האוכל שפגשנו עד כה. ועדיין חריף באותה מידה.
התאהבנו בעיירה הקטנה והציורית הזאת והחלטנו להשאר בה יותר משתכננו, ולוותר על תחנות אחרות בדרך לבייג’ינג.

וכך מצאנו את עצמנו יום שמשי אחד, מתנתקים מהתחושה של לפני מליון שנה ונזרקים הישר אל שנות האלפיים בנסיעה ברכבת אקספרס מדליקה שהגיעה תוך שעות ספורות אל בייג’ינג.
הרגיש כמעט כמו טיסה.

בבייג’ינג היו לנו שלושה ימים. טיפסנו על החומה, כמובן. הטיפוס היה בתחושות מעורבות. כיוון שסיפור החומה הוא לא סיפור קל. הרבה אנשים מתו בתוך כדי הבניה שלה, ונקברו בין אבניה. ומזג האויר היה לח וחם. וכמובן אלפי התיירים שבאו יחד איתנו לטפס לא ממש הוסיפו לחוויה.

הלכנו לבקר בעיר האסורה אבל אחרי שלוש שעות בתור, בחום ובשמש החלטנו לוותר ולהסתפק במבט מבחוץ.
השתתפנו בטקס תה מסורתי, מה שהיה מאוד נעים ומלמד (וגם טעים).
הצטלמנו עם ‘הקן’.

האוכל המקומי בבייג’ינג היה טעים יותר מכל מקום אחר שביקרנו בו בסין. בצ’נגדו למשל כמעט נמנענו מאוכל מקומי והסתפקנו באלטרנטיבות מערביות יותר- בהתחלה סטארבאקס ופיצה האט ואחר כך גילינו דוכן סושי קטן, זול ומעולה ואכלנו שם כמעט כל הזמן (וצחקנו על זה שבסין אנחנו אוכלים סושי :-)). למעשה רק בבייג’ינג הצלחנו למצוא מטעמים שהם גם סיניים וגם טעימים מאוד.

אחרי שלושה ימים לקחנו אוטובוס שינה, 17 שעות עד לעיירת הגבול ארנהוט. כולם אומרים שהיא חסרת חן ומשעממת אבל אני דווקא אהבתי אותה.

ובתום חודש שלם של סין, חצינו את הגבול למונגוליה, לחוויה, שכלל לא ידענו אז, אבל תהיה אחת מהמדהימות של חיינו.

מה היה כיף:
-הסינים הפתיעו לטובה ולמעשה רוב המקומיים שפגשנו היו נחמדים בצורה יוצאת דופן. אפילו אם הם לא הבינו מילה ממה שאמרנו.
-הביקור בשמורות הטבע היה גולת הכותרת. מדובר ביצירת אמנות שכולה מעשה ידי הטבע. מדהים ומרהיב כמו שרק הטבע יודע לעשות.
-מרכז הפנדות בצ’נגדו היה נחמד, ולראות את הפנדות מנהלות את חייהן, ואת הגורים משחקים ומשתוללים היה חוויה מרגשת.
-הרכבת המהירה היתה חוויה כיפית.
-העיירה הקטנה פינג יאו היתה ממתק נעים ושלו.

מה היה פחות כיף:
-האוכל. ללא ספק לא הסתדרנו איתו כמעט בכלל.
-בעיות התקשורת גורמות לכל דבר להרגיש קשה וכבד..אפילו בבתי המלון בבייג’ינג, מקום בו היית מצפה לקצת אנגלית- לא יכלו לעזור לי כשביקשתי הסבר איך להגיע ל’חומה הגדולה’.
-וכך גם כל ההזמנות של הכרטיסים לתחבורה הציבורית. אילולא התחברנו עם תושבים מקומיים וחביבים לא היינו מצליחים אפילו לקנות כרטיסי רכבת או אוטובוס או בכלל להבין לאן הם נוסעים ואיפה הם עוצרים ומתי צריך להחליף ומתי צריך לרדת..
-בערים הגדולות יש מודרניזציה גדולה. זה נחמד- יש בסין הכל, הכל ענק, הכל מרהיב. אבל כדי למצוא פינות קצת יותר ‘סיניות’ צריך להתאמץ.
-בכל זאת, בצ’נגדו, למשל, יש כמה גנים נחמדים שכיף להתהלך בהם, לשבת בבתי התה ולצפות בתושבים המקומיים משחקים במשחקים הסיניים שכולם מורידים עכשיו לטלפונים..

מקורות ששווה לבדוק:
שמורת הטבע שהיא אתר מורשת עולמית של אונסקו וגם שייכת לתכנית הביוספירה:

http://www.jiuzhai.com/language/english/index.html

haleli