מסלולים

הודו עם ילדים- כל מה שצריך כדי לקחת את המשפחה ללאדאק

17/01/2019

לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…

משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.

מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?

 מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.

מזג אויר:

העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.

לאדאק – איך מגיעים:

יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:

1. טיסה מדלהי

2. נסיעה ממנאלי

הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.


◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים


טיסה ללאדאק עם ילדים

כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).

הטיסה עצמה היא יפהפיה.

שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.

מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.

היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.

החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).

הנוף מהחלון של המטוס
הנוף מהחלון של המטוס

:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים

הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:

∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.

∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’

∴ נאקי-לה- 4700מ’

∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’

∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.

כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.

רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:

מחנות אוהלים – אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.

לינה משותפת בדאבה- ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.

אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.

קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.

◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.

אנחנו עשינו את הדרך הזאת יותר משמונה פעמים, ועברנו בכל נקודה בדרך, אז הנה מסלול מומלץ למשפחות חובבות אתגרים:

ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).

תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.

מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.

משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal.  טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).

סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).

המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.

גובה- 4300מ’ -4600מ’.

פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.

המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.

טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:

♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.

♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.

♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.

♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.

♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.

♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.

♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.

♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.

אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).

איך נדע באיזה גובה אנחנו?

לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.

הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…

This slideshow requires JavaScript.

יופי הגענו. איפה לישון בלה?

בלה תוכלו למצוא את כל קשת האפשרויות של הלינה. החל מחדרי מעונות משותפים עם שירותים משותפים וכלה בבתי מלון מפוארים. עלויות הלינה הן גבוהות יחסית להודו.

חפשו כאן גסטהאוס נחמד ולא יקר שתוכלו להזמין ללילות הראשונים בלה. ממליצה למצוא אחד שלא נמצא ממש על הכביש הראשי, אלא באחת הסמטאות הצדדיות הקרובות אליו. 

הנה כמה המלצות למקומות שנוח לנחות בהם ולהסתגל בשקט לגובה, הקרובים לרחוב הראשי נמצאים במרחק הליכה ממסעדות:

Lhachik guest house 

Rabyang Guest house 

Gonbo Guest House

Eagle guest house

Rainbow Hostelier

איפה לאכול בלה?

לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.

This slideshow requires JavaScript.

מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?

LEH

העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.

∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.

∴ השוק המקומי

∴ הארמון

∴ מוזיאונים

∴ סיורי יום במנזרים ובמקדשים בסביבה

∴ השוק הטיבטי

 

This slideshow requires JavaScript.


 

המלצה לביטוח נסיעות למשפחות שיוצאות לטיול ארוך עם הילדים (ובמיוחד להודו) תמצאו כאן…


 

טיפים למשפחות שמגיעות ללאדאק:

♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.

♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.

♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.

♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.

♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..

♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.

♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.

♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.

♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.

♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).

 

מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.

 

♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.

♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).

 

מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים

 

♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.

אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.

♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.

♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.

♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.


למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..

מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב. 


לאדאק – מסלולים מומלצים בסביבה, ופעילויות למשפחות:

טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.

∴ Morkha vally  – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.

∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.

∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.

∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.

∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.

∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.

פעילויות מעניינות נוספות:

∴ קיר טיפוס חביב עם אוירה מיוחדת ומדריכים מקסימים שנקרא gravi-T. ממוקם בפורט-רואד (fort road) פייסבוק: https://www.facebook.com/GraviT.Leh/

∴ רכיבה על אופניים- יש מספר מסלולים עם /בלי הדרכה

∴ ראפטינג וטיולי קייקים בנהרות זאנסקאר ואינדוס.

מה יש בשפע? יוגה, מדיטציה, סדנאות תכשיטים וציורי מנדלות.

מה אין? שירותי מסאז’ בתשלום. בלאדאק יש איסור על מתן שירותים כאלה.

 

This slideshow requires JavaScript.

לאדאק עם ילדים – עלויות: 

כפי שכבר ציינתי, לאדאק יקרה יחסית למקומות אחרים בהודו. אבל אפשר גם לחיות בה בתקציב סביר.

ארוחה למשפחה במסעדה תעלה לכם בממוצע 1000 רופי

לינה תעלה בין 800-2500 רופי ללילה

בירה מקומית- 200 (בחנות המשקאות)- 300 (שחור) לפחית (קינגפישר).

קחו בחשבון גם טיולים במיניואן/ג’יפ פרטי.

לסיום, הנה עוד כמה לינקים:

לאדאק לחובבי ספרים, ולאדאק לחובבי הרפתקאות.

 

haleli