אחד מהחששות הגדולים שעולים, כשמדברים על טיול עם ילדים בחו”ל, קשור לנושא החברתי. איך הילדים יסתדרו בלי חברים. מה הם עושים על מנת ליצור קשרים חברתיים. אני רוצה לענות, על קצה המזלג לשאלה הזאת, החוזרת בכל פעם מחדש.
אני מרגישה שהטיול שלנו דוקא העשיר את עולמם החברתי של הילדים, ופתח להם ערוצים חדשים ומרגשים לקשר. העובדה שהטיול שלנו אינו מוגבל בזמן ושאנחנו נשארים זמן מה בכל מקום תורמת ליצירת קשרים טובים ועמוקים. היום קיים עבורם איזון טוב יותר ואפשרות בחירה טובה יותר, לתחושתי, בין הזמן הפנוי, השקט שלהם עם עצמם, לבין בילוי משותף עם חברים. המפגשים החברתיים נוצרים מאליהם, ללא כל התערבות או יוזמה חיצונית. ניסיתי לעשות קצת סדר ולחלק את הקשרים החברתיים שלהם לכמה סוגים:
תרמילאים ישראלים צעירים- את התרמילאים אנחנו מחלקים לשני סוגים. אלה ששמחים לפגוש ילדים ואלה שעסוקים בעצמם, בחווית הטיול שלהם, ושרוצים רק שקט. את אלה שמבקשים את השקט שלהם אנחנו מאתרים מיד ומניחים להם לנפשם.
את אלה ששמחים על מפגש עם ילדים אנחנו לא צריכים לאתר, הם ישר נמשכים אלינו ותוך שניות הילדים שלנו כבר הופכים לאטרקציה הגדולה של היום. איזה כיף. פתאום יש להם דודים צעירים שמניפים אותם באויר, מחליפים איתם כאפות, חולקים איתם את מחסן העוגיות שלהם, רודפים אחריהם ומצחיקים אותם.
תרמילאים זרים– מכל הגילאים, לעתים פגישה במסעדה גוררת שיחה נעימה, לעתים הילדים באים לעזור בנקודות התנדבות של תרמילאים ומתפתח קשר ידידות, או נסיעה משותפת של כמה שעות יוצרת הזדמנות למשחק משותף. בזכות הפתיחות של הילדים אף פעם לא משעמם.
ילדים מקומיים (וכל בני משפחתם)- ילדים יש בכל מקום וכולם אוהבים את אותם דברים. שפה היא פרמטר שולי, כשיש כדור או אייפוד או לוח שח מט. שמנו לב, שילדים ממדינות שונות אוהבים, בדיוק כמונו, להכיר ילדים ממקומות אחרים. דרך הילדים פגשנו משפחות וחברים טובים באמת, הוזמנו לארוחות בבתיהם ולמדנו הרבה מאוד על התרבות המקומית.
גם לבעלי המלון או האכסניה יש ילדים, לבעלי המסעדות ולבעלי החנויות יש ילדים, בדשא יש ילדים, בשדה האורז משחקים כדורגל..כך שהימים שלנו עוברים בין ביקור יזום אצל חברים ובין משחק ספונטני עם הילדים בסביבה הקרובה.
צעירים מקומיים– אני חושבת שהסעיף הזה נכון יותר כאשר מתמקמים במזרח. הפתיחות של הצעירים המקומיים כלפי ילדים היא פשוט מדהימה. החיבה שהם מרעיפים וקבלת הפנים החמה מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. לבנות יש מליון בני דודים שמאוהבים בהן לחלוטין ועושים כל מה שהן רק מבקשות. משתוללים איתן, משחקים איתן משחקי קופסא, לוקחים אותן איתם לעזור במטבח או בגינה. הגדול זוכה בשיחות עומק רציניות או במורים לשח-מט או במדריכים לרכיבת אופניים אתגרית. דרכם כולנו לומדים את השפה המקומית ואת מנהגי היומיום. בכל שאלה יש לנו תמיד את מי לשאול.
משפחות מטיילות– כמו המשפחה שלנו, יש משפחות נוספות מכל העולם שיצאו עם הילדים. בין אם לטיול מוגבל, הרפתקה ממוקדת ובין אם טיול ארוך ללא הגבלה. במזרח אין בעיה לזהות אותם, כי הם נראים כמו תיירים בדיוק כמונו. מפגשים מהסוג הזה הם שימחה לכל המשפחה, ההורים חולקים חוויות והרבה אינפורמציה חשובה, הילדים גם הם חולקים חוויות, מספרים כל אחד על המקומות בהם ביקר, וגם נהנים ממשחק משותף. מחליפים כתובת מייל וממשיכים את הקשר גם אחרי שכל משפחה פונה לדרכה.
חברים מהבית- יחד עם כל הפריחה החברתית היומיומית, הקשר עם הבית נמשך והקשר עם החברים מהארץ חשוב לנו מאוד. אנחנו ממשיכים לעדכן ולהתעדכן דרך המייל, דרך ‘סקייפ’ וגם שולחים גלויות ומתנות מהמקומות בהם אנחנו מבקרים. לאט לאט גודלות כמויות הגלויות שאנחנו שולחים כי לאט לאט מתווספים חברים חדשים ממקומות שונים בעולם.
