זה צריך להיות בנאדם מאוד מיוחד כדי שיעיז לשאול אותי שאלות על הנושא הזה. לא שאף פעם לא שאלו אותי, אבל מדובר במקרים בודדים בלבד.

אני דוקא מאוד שמחה כשמתחילים לדבר איתי על זה. כי זה מעיד על כך שאנשים מרגישים איתי מספיק בנוח. או לחילופין, שמדובר, כאמור, באנשים ישירים ובעלי תעוזה ואנשים כאלה אני מאוד אוהבת.
וכי בתכל’ס השאלה הזאת עולה לכולם בראש אבל אף אחד לא מעיז לשאול.

אוקי אז אתם מתכננים טיול ארוך עם הילדים. או טיול קצר עם הילדים. טיול של שנה או טיול של שבוע זה לא משנה. מה שמחבר בין כולם הוא שתי מילים בלבד: “עם הילדים”..
איך שאני רואה את זה, הנושא מורכב משני אלמנטים עיקריים:

1. היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו.

2. הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו או עם בן/בת הזוג.

בשגרה הרגילה, הילדים מבלים זמן לא מועט בנפרד מאתנו ההורים. אנחנו למעשה נמצאים איתם לזמן מוגבל בכל יום, וגם בזמן הזה קיימות הסחות כמו טלויזיה, טלפונים, מטלות שיש לעשות. המחשבה על טיול ועל שהות לא מסוננת עם הילדים עלולה להעלות חששות בקרב הורים רבים.

היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו

פעם, ממש מזמן, חברה שלי שגידלה את הילדים שלה בחינוך ביתי אמרה לי שהיכולת להיות זמן רב ובלתי ידוע במחיצת הילדים, היא עניין של כושר. זו יכולת שהולכת ומתחזקת ככל שהזמן עובר. מיומנות שהולכת וגדלה, הולכת ומתרחבת. כלומר, שאין צורך להכנס לתסכול או לחשוש ממצבים כאלה. להיפך. ככל שמתאמנים יותר, כך היכולת הזאת מתרחבת.

בתור אמא שנמצאת לבדה עם הילדים 24-7 במשך שבועות וחודשים הטיפים הכי טובים שאני יכולה לתת הם:

-תגיעו פתוחים, רגועים ונכונים. תשאירו את החששות שלכם מאחור ופשוט תזרמו.

-אל תמתחו את הגבול שלכם יותר מדי. חשוב שתדעו עד כמה אתם יכולים להמשיך ומתי מוטב פשוט לקחת הפסקה.

-דברו על זה לפני היציאה לטיול. דברו עם בני הזוג וקבעו דרכים לתמוך אחד בשני במצבים בהם אתם זקוקים לכך. דברו עם הילדים. העלו את הנושא.

-זה לא נורא להגיד לילדים שאתם צריכים קצת שקט עכשיו.

-השתדלו לאזן בין סוגים שונים של פעילויות. כדורגל זה נחמד אבל אם נמאס לכם, הציעו משהו אחר כמו יצירה. ואם גם זה נמאס תמיד אפשר לנוח ולקרא ספר.

-יש מקומות, כמו המזרח, והודו במיוחד, בהם כמעט ולא תתקלו בעניינים כאלה. כיוון שהילדים ימצאו בקלות חברים רבים בכל גיל ומכל מקום בעולם ויבלו איתם בכיף גדול. הבעיה שלכם תהיה אחרת לגמרי- אתם תרגישו שאתם כמעט ולא רואים אותם.. 🙂 .

-וזכרו- תנו לעצמכם דוקא לשהות במחיצת הילדים יותר ממה שאתם רגילים. אל תפחדו מזה. בסופו של דבר תגלו שהיכולות שלכם וההנאה שלכם רק יגדלו.

הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו.

חשוב מאוד. אני לא הולכת ליפות את העניין ולומר שלא תהיה לכם בעיה. תהיה. זה נושא קצת מורכב אבל בגדול האיזון מופר וכל הקלפים מתערבבים וחשוב מאוד להיות מספיק עם יד על הדופק כדי לדעת מתי די. מתי חשוב לקבל קצת זמן שקט בלי בלאגן. אפילו לנהל שיחת מבוגרים עם מטיילים אחרים שפגשתם יראה לעתים כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

-אם אתם שניים- אז לא צריכה להיות בעיה. דברו על זה. קחו אחריות על הילדים ואפשרו לבני הזוג שלכם מרחב מרווח נשימה, זמן רגוע.

-השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול.

-לכו לטיול לבד עם עצמכם

-מוסיקה. במצבים קשים, בהם אני ממש מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, אני פשוט שמה את האוזניות באוזניים ומצליחה להתנתק לכמה דקות בכל מקום.

-הרשמו לסדנא או לקורס או לחוג. זה זמן ‘לגיטימי’ שהוא שלכם.

-פרגנו הרבה ובואו עם הרבה אהבה לבני הזוג שלכם. תנו להם כמה שיותר מרחב וזכרו שהדרך האישית שלהם לא קשורה בהכרח לזו שלכם. כל אחד זקוק לשביל משלו. וכל אחד מתמודד עם האיזון המחודש בדרך אחרת. בעיקר כשמטיילים.

או עם בן/בת הזוג 

-אוקי כתבתי קודם: “השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול”. אז לא. אל ‘תשתדלו’. תתעקשו על זה. אין מצב לטייל בלי ללון בשני חדרים נפרדים מדי פעם. אהבה וזוגיות בתוך כדי טיול זה משהו אחר, החוויה תוציא מכם דברים שלא יצאו עד אז, וגם דברים חדשים שבכלל לא ידעתם שיש בכם וחבל לא להתנסות בזה עד הסוף, כמו שצריך, בשקט, ברעש, באור, בחושך.

-קחו איתכם ווקי טוקי. כך תוכלו לשבת במסעדה של המלון בלילה, ולהרגיש בטוחים שהילדים שישנים למעלה בחדר מסתדרים מצוין. ולהעביר ארוחת ערב שקטה.

-תלוי בגיל של הילדים, אם יש מצב לבייביסיטר, בעיקר במזרח לא תהיה לכם בעיה למצוא צעירות חובבות ילדים שישמרו לכם עליהם בכל שעה של היום שרק תבקשו.

-קחו בחשבון שהזוגיות שלכם תהיה חשופה יותר לעיני הילדים. על כל המשתמע מכך. הכינו את עצמכם לכך מבעוד מועד. נראה לי שכדאי להעלות את זה בניכם לפני שאתם יוצאים לטיול.

-אנשים רבים מתייחסים למצב של טיול כזה כאל ‘סיר לחץ’. אבל האם הוא באמת כזה?

לוקחת את בת ה-11 לזומבה. ההיכל עמוק, רחב ועגול. מהחלון רואים את האגם היפהפה של פוקרה. המדריכה מתניעה את המוסיקה ואני נשאבת אל הקצב ומתמסרת לגוף.

אנחנו שתי המערביות היחידות. אנחנו וקבוצה של נשים נפאליות. הן מגיעות בתלבושת המסורתית שלהן, ומחליפות לבגדי ריקוד לפני שהשיעור מתחיל.

אני מקפצת שם עם כל הנפאליות האלה ולא יכולה להפסיק להתפעל. המדריכה לא מוותרת להן, כאילו שהיא בכלל לא מכירה את התרבות הנפאלית. את הנשים השקטות, הצנועות, העדינות. היא מזמבבת אותן עם כריסטינה אגילרה, בתנועות אגן בוטות, בנפנופי חזה אה-לה ביונסה.

וזה מדהים אותי. לפגוש אותן בחשכת ההיכל הנשי הזה, מביאות אליו מסודות גופן שכל כך מוסתר ומתחסד תמיד. 

אין כאן השוואה, אין תיקוני תנוחות. כל אחת עם עצמה. תעשי בערך, תעשי קצת אחרת. הכל בסדר. העיקר שתהני, שתשחררי קצת. תעלי על הבמה אם בא לך, למה לא. והנה אישה אחת, מבוגרת ממני עם בטן ענקית ורגלייםדקות, קופצת לבמה ורוקדת, סיבובי אגן והכל ואני אחריה.

ואני כל כך נהנית. הזומבה עצמה זה אחלה אבל המפגש. עם הפנימה של הנשים המסתוריות האלה, עם החופש שלהן, השחרור, העצמאות שיוצאת כאן כל כך חזק.זה מפעים ומרגש אותי נורא.

אני וקבוצת נשים שלא חוו אהבה אמיתית מעולם. ואולי כן, בסתר, בסוד. ואולי למדו לאהוב את ההוא שנבחר להן לבעל, מבלי להכיר אותו תחילה. ואולי למדו לשכב בשקט ולתת לו לעשות מה שבא לו. ואולי לא. אולי למדולהנות ולהתענג גם. אהבה בנפאל היא מסתורית כל כך. 

ואני, שבאה לזומבה הזאת רק כדי לשחרר קצת את מפלצות האהבה שבי, לחזק את גופי ואת נפשי השבורה הכואבת אחרי השבר של סיום נישואי. לקחת שעה של ‘לשכוח מהכל’.

וכולנו ביחד מסובבות את האגן שלנו, מרטיטות ישבן, מנענעות חזה מעלה מטה. כל אחת וגופה וכל שעבר עליו מאז ומעולם.

תשמעו, אני מטיילת לי בעולם. אני איזה רחפנית צועניה כזאת, שלא ממש מעניין אותה בית, רהיטים, מפות לשולחן. אני תנו לי לרכב על סוסים במונגוליה ואהיה מאושרת.

בדרך כלל, כשתתקלו במאמרים מהסוג של כסף באינטרנט, תקראו מילים שכתבו אנשי שיווק מקצועיים, כאלה ששוחים בים של מכירות ורשתות חברתיות.

והם יכתבו שתכניות שותפים הן החלום בהתגלמותו. הן הפתרון המושלם להכנסה פאסיבית משגשגת ופורחת. הם יגידו שבתוך חצי שנה הם כבר כבשו 80 אחוז מהאינטרנט ובלה בלה בלה.
אבל דוקא צועניה כמוני, שדומה לכם הרבה יותר מאנשי השיווק המתוחכמים האלה, דוקא אני יכולה להגיד לכם, מהמקום של פשוטי העם, אלה שנואשים להכנסה נוספת, אלה שהיו מתים להבין קצת בשיווק אבל מה לעשות, הם לא…אני יכולה להגיד לכם דברים אחרים.

תכניות שותפים זה הימור

אני יכולה להגיד שתכניות שותפים הן דרך מעולה להכנסה באינטרנט. אבל היא מתאימה רק לכאלה שבאמת יודעים מה הם עושים. וכדי לדעת מה אתה עושה צריך ללמוד. והרבה. ולהשקיע גם כסף אבל בעיקר זמן. זה לא ילך בשניה, לא בחודש, לא בחצי שנה. התחום הזה כל הזמן משתנה ומתעדכן וצריך תמיד לשמור ולהיות עם אצבע על הדופק בכל השינויים והתמורות.

אז כן, זה נפלא. אבל קיים גם סיכוי גדול שאחרי כל המאמץ והכסף- לא תצליחו לראות את התוצאות להן קיוויתם.

לא. זאת לא הכנסה בטוחה. זה הימור כמו כל הימור וראוי שתדעו זאת לפני שאתם לוקחים אותו.

הכנסה בטוחה – כסף לפי פרוייקט

הכנסה בטוחה היא הכנסה שבה ידוע לכם כבר מראש כמה היא תהיה ובעבור מה. כלומר- ההשקעה שלכם ידועה מראש, וכך גם גובה ההכנסה.

הכנסה מהסוג הזה יכולה להיות קטנה אפילו עד כדי 5$ לפרוייקט. ויכולה להגיע גם ל-1000$ לפרוייקט. אבל זה בדרך כלל מתחיל ונגמר בסכום הזה וזהו. לא יהיה להכנסה הזאת חלק ‘פאסיבי’. אני אומרת את זה בזהירות כיוון שזה לא תמיד נכון. קיימים גם אתרים שמשלמים לך, למשל, על כתיבת מאמר (נגיד..180$ בסיס) ולאחר מכן משתפים אתכם בהכנסות שנכנסו לאתר בזכות המאמר שלכם. אני עובדת עם שני אתרים כאלה, ויכולה לומר שההכנסה ה’פאסיבית’ היא די קטנה..נגיד 40$-50$ לחודש. וגם זה לא תמיד.

הכנסה בטוחה באינטרנט יכולה לבוא מכל מיני תחומים. לא את כולם בדקתי. למשל- מילוי שאלונים וסקרים זה משהו שמדברים עליו אבל לא ניסיתי אותו כי מבחינתי ההכנסה היא די זניחה.

תחום חזק נוסף הוא תחום התוכן. החל מכותבי מאמרים ועד תחזוקת דפי פייסבוק וכל מה שבאמצע. אני מעדיפה את התחום הזה כי אם עובדים כמו שצריך הוא מאוד מתגמל. מאמר סטנדרטי יכול להניב 50$-250$. אין סיכון, אין השקעה כספית ראשונית. הכל ברור וידוע מראש.

לרעיונות אחרים ו’בטוחים’ הכנסו גם לכאן.

לסיכום:

שתי הדרכים יניבו הכנסות כאלה או אחרות. אחת היא הימור, היא תדרוש השקעה כספית ומעשית והרבה סבלנות. אך התוצאות, אם תגיעו אליהן, יהיו ‘פאסיביות’ ויזרמו הישר לחשבון שלכם. היא מתאימה לאנשים שיש להם ידע באינטרנט ומשיכה לתחום, וידע רב בשיווק או מכירות.

השניה היא בטוחה, מהירה יותר, ואינה דורשת השקעה ראשונית כלל. אך נטולת ערך ‘פאסיבי’ כמעט. היא מתאימה לאנשים שיש להם מה לתרום, אבל אין להם ידע או משיכה למכירות ולשיווק באינטרנט. אלה שרוצים וצריכים כסף, מוכנים להשקיע בשביל זה, אבל לא מוכנים להסתכן.

אתר סרטוני וידאו בנושאים לימודיים שונים, מתאים גם לילדים קטנים (יש גם בעברית):

Brainpop.com

אתר הכולל סרטוני וידאו בנושאים לימודיים ובכלל בהמון נושאים מעניינים וכולל גם תרגול ושאלות שמבוססות על הסרטונים (חלק מהסרטונים יש גם בעברית):

Khan academy.org

ואתר המרכז הרבה קורסים מהאוניברסטאות הנחשבות בעולם. לימודי און ליין לכל דבר, שבסופם ניתן לקבל אפילו תואר:

Coursera.com

ואתר בונוס מקסים עם שעשועי חשבון אבל חכמים, מאתגרים ומחוץ לקופסא (באנגלית):

mathriddles.williams.ed

טוב, קודם כל קוראים לי יותם ואני הבן של הללי מנהלת האתר. אחד מהדברים שהכי עזרו לנו בטיול שלנו היו הטיפים של מטיילים אחרים, אז אני רוצה לתת כמה משלי (אמא שלי אולי כבר כתבה כמה מהם)

1) לשאול טיילים אחרים וחברים מקומיים שלכם בקשר למסעדות, בתי מלון, טרקים, חופים וכל דבר אחר זה הרבה יותר יעיל וקל מלבדוק באינטרנט או בספר טיולים

2) תביאו מצלמה טובה ותמכרו תמונות. אולי יהיה קצת יקר אבל ההשקעה משתלמת

3) בכל עיר יש 3 איזורים: היקר, ההיפי ההיפי הזול והאזור הזה באמצע שהוא לא היפי ולא יקר

4) קחו חבילת קלפים לכל מקום. הרבה פעמים במסעדות, תחנות למינהן ו רכבות מאד משעמם ותמיד אפשר למצוא שותפים למשחק (אותו דבר עם שח-מט אם אתם משחקים)

5) איך לגרש סוחרים ברחוב: יש כמה דרכים, להגיד להם שכבר יש לך, להגיד: לא! תתחפף! (!no! Bug off)או פשוט להיכנס לחנות כלשהי

6) תמיד יותר זול לקנות מים בארגזים ובבקבוקים של 20 ליטר מאשר לקנות כל בקבוק בניפרד

7) כמה דברים שתמיד צריך בכיס: כרטיס ביקור (יופי של סימניה), כמה מטבעות ושטרות קטנים לתת לקבצנים, קלפים אם משעמם.

8) איך להיתמקח: דבר ראשון, לפני שמתחילים בכלל להיסתכל בחנות מחליפים כמה מילים עם המוכר (מה שלומך?, איך הולך היום שלך?, איך העסקים?) ורק אז תתחילו לדבר על מה לקנות ובכמה. אחר כך תדגישו את זה שאתם הולכים לבדוק עוד חנויות ומה המחיר הכי טוב שהוא יכול לתת לכם, ואם זה עדיין יקר מידי תבקשו את מחיר המקסימום שלכם (רוב המוכרים יתנו הנחה של עד ל35% אבל לא יותר)

*גילוי נאות: הפוסט הזה נחת אצלי במייל ביום שבת אחד, כשנפשנו על החוף בוייטנאם. לא ביקשתי ממנו לכתוב אותו הוא פשוט חשב שיש לו מה לתת לקוראים של האתר. פרסמתי את הפוסט כפי שהוא, בלי לגעת. הללי.

“אמא, אינני רוצה”, אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”, “אולי בפעם אחרת”, אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. (הביצה שהתחפשה, דן פגיס).

המחשבות הראשונות על טיול ארוך עלו אצלי בתקופה מאוד קשה בחיי. אבי היה אז חולה מאוד, בתי היתה תינוקת קטנה. המגע היומיומי שלי עם שני קצוות החיים הללו הביא אותי להרהורים עמוקים על החיים. החיים בכלל והחיים שלי בפרט ואיך הייתי רוצה שהם יראו. לא בעוד ארבעים שנה ולא לשבוע-שבועיים בכל פעם, אלא היום, עכשיו, כל יום.

ההבנות הזדחלו להן לאט. אבי נפטר, בתי גדלה. היומיום שלי הלך והתאזן לפי אותן תובנות. עברנו דירה למקום יפהפה עם חברה נעימה ומזמינה, הילדים הלכו למסגרות שאיתן הייתי שלמה יותר. תינוקת נוספת נכנסה לחיינו. עברנו את מלחמת לבנון (עם נציג בתוך לבנון), דבר שחידד קצת יותר את הרצון שלנו באבא נוכח ומעורב- אז הוא הפסיק עם נסיעות העבודה לחו”ל, התפטר ובילה איתנו שנה בבית.

החלום על נסיעה, על חופש, על חוויות מעולמות אחרים הושתק לזמן מה. הקמתי עסק מצליח, האיש חזר למעגל העבודה. הילדים הלכו וגדלו בשגרה חמימה.

את הצורך של שנינו לטייל מילאנו בטיולים בארץ. בהתחלה קצרים ומהוססים, אחר כך ארוכים ומאתגרים. הילדים נהנו מאוד, ואנחנו ניצלנו כל רגע פנוי לעלות על הג’יפ אל הלא נודע. הכל הלך והתגבש, החלום שהושתק התחיל לזעוק בתוכי. אני רוצה לנסוע. אני רוצה את בן הזוג שלי איתי, שותף מלא בחוויות היומיום. אני רוצה להיות עם הילדים ולגלות איתם עולמות. אני רוצה לשמוע שפות אחרות, לטעום אוכל אחר, להתרגש מליון, לפגוש אנשים ושפות וריחות אחרים. אני רוצה לחיות את חיי במלואם, עם כל מה שהם יכולים להציע לי וזאת דרכי לעשות זאת.

אז נסענו לתאילנד לשלושה שבועות. הוצאנו הרבה כסף (כרטיסי טיסה לחמישה אנשים עולים בערך . כמו כל הטיול) וחזרנו מלאי חוויות. ובמשך תקופה מסויימת חשבתי שזה אכן איזון טוב- קצת חיי שיגרה, ומדי פעם טיול בחו”ל. אם כל כך הרבה אנשים עושים את זה- כנראה שיש בזה משהו..:-)

לאט לאט התחלתי להבין שא-זה לא כלכלי בעליל, ב-זה לא ממש לפגוש את החו”ל האמיתי, כי תמיד רוצים להספיק כמה שיותר במעט מאוד זמן, לכן הכל חייב להיות מתוכנן מראש, מוזמן מראש, מתוקתק. חסרה הספונטניות, חסרה השלווה, חסר המפגש האמיתי עם התרבות החדשה. וג- הקושי שבחזרה לשגרה פשוט הורס את כל הנסיעה..

אז עשיתי קצת ‘גוגל’. מהר מאוד הבנתי שבעברית לא יצא שום דבר ועברתי לאנגלית. פתאום נפתח לפני עולם שלם (תרתי משמע 🙂 ). מאות משפחות מכל הסוגים ומכל המקומות מטיילות בעולם בכל דרך אפשרית. חד הוריות עם ילדיהן, סבים עם נכדיהם, משפחות מארה”ב מאירופה, מאסיה מאוסטרליה. מטיילות דרך האויר ודרך היבשה. במטוסים, יאכטות, רכבות. בקראוון, באוהלים, ב’משפחות מארחות’. משפחות חוצות יבשות על אופניים, מתנדבות בחוות באירופה, מטפסות בנפאל. חורשות את הודו לאורכה ולרוחבה. טועמות, פוגשות, ובעיקר- שיא הפנטזיה- מבלות בחופים הכי מדהימים בעולם. מתנדנדות בערסל ושותות שייק אננס. יאמי.

או.קי. אז יש אנשים שיש להם את הכסף לזה. איזה כיף להם. הלואי עלי. לעזוב הכל ולחיות כמוהם את החיים הטובים……. האמת שחשבתי את זה, אבל זה חלף מהר מאוד. כי אני כזאת שלא מתייאשת עד שבאמת ניסיתי הכל. החלטתי להעמיק את הבדיקה. איך, לעזאזל הם מצליחים לעשות את זה???

ובכן, הם פשוט יודעים דברים שאני עדיין לא ידעתי. הם ידעו איך להרוויח כסף תוך כדי הטיול, כסף שיספיק להם לצרכיהם הפשוטים ויאפשר להם סגנון חיים שכזה. ככל שהעמקתי גיליתי שהאפשרויות בתחום הזה הן פשוט כמעט בלתי נגמרות. הם גם ידעו שלחיות את החיים בטיולים בעולם עולה הרבה פחות מלחיות את החיים במקום אחד. הם יודעים איך להמשיך ולדאוג לחינוך ולהשכלה של הילדים והכל תוך כדי שחיה בבריכה של המלון. הם יודעים איך לשמור על קשר עם כל החברים והם יודעים איך לקנות כרטיסי טיסה זולים ואת כל הסודות של חיסכון כסף במהלך נסיעה. הם יודעים עוד הרבה דברים.

חלק מאותן משפחות מחזיק בלוג מפורט שמתעדכן כל הזמן. רובן כל כך ידידותיות שהן מזמינות אליהן למייל כל מי שמעוניין לשאול שאלות ולהתייעץ. לכל משפחה יש את הסגנון שלה, את דרכה הייחודית לטייל, את המקומות המועדפים עליה והשיטות שלה לשרוד טיול שנמשך ונמשך.

יש הלוקחות רק שנה של הפסקה לצורך טיול. יש המתפנות רק לכמה חודשים, ויש המטיילות כמה שנים. חלק מהמשפחות התחילו כזוג ולאט לאט נוספו גם הילדים. הרבה מאוד מהמשפחות חיו חיים רגילים לחלוטין, עם קריירות ובית ורהיטים עד שהן החליטו שהחיים הם הרבה יותר מזה.

פתאום הבנתי שזה לא בשמיים. שזה אפשרי. ושיש ממי ללמוד. מאז אני לומדת..

שמי הללי סמדר אברמוביץ’. אני כותבת בנושא מסעות משפחתיים בעולם. כרגע נמצאת בטיול בעולם יחד עם בעלי, שלושת ילדי והכלב.

 להמשך הסיפור- עדכון 2014 שלוש וחצי שנים שאנחנו מטיילים

לבלוג

אין מה לעשות, כשיוצאים לטיול עם ילדים בכל מקום בעולם אי אפשר להמנע ממקומות בהם אתה כהורה מרגיש שהיכולות שלך לשמור על בטחונם או אפילו לשמור על קשר עין עם הילדים עומדות למבחן.
יש מקומות בהם אפילו מעבר חציה יכול להיראות להורה הממוצע כמו אתגר כמעט בלתי אפשרי.
יורודיסני עם ילדים, דיסנילנד, שדות תעופה, רחובות מסויימים בניו יורק, שלא לדבר על ערי בלאגן כמו דלהי, בומבי, סייגון, בנגקוק, קטמנדו ועוד ועוד..אין מנוס.
בגדול, ואם אתם שואלים אותי, על מנת להמנע לגמרי מהסיכוי שתאבדו ילד או שמשהו יערער את בטחון הילדים שלכם, הדרך הפשוטה והקלה (והיחידה) היא פשוט לא לצאת מהבית. לעולם.
במקרה שהחלטתם לצאת, והאחריות מוטלת כמובן על כתפיכם בלבד, אפשר לנקוט בכמה אמצעי זהירות.

1. נתחיל עם הקטנים. ילדים עד גיל 3 ואפילו יותר מזה תמיד שמים במנשא ! לא בעגלה, גם אם היא עם חגורות בטיחות. לא ברגל. לא על הידיים. תמיד תמיד תמיד במנשא. קשורים אליכם ומוגנים לחלוטין.

2. סבבה. ככה הצלחנו לנטרל את הדאגה לפחות לילד אחד.

3. את שאר הילדים תפזרו שווה בשווה בין המבוגרים האחראים. נגיד אם יש שני הורים ושלושה ילדים (חוץ מהילד שמנוטרל במנשא), אז ילד אחד + ילד במנשא צמוד להורה אחד, ועוד שניים צמודים להורה השני. הילדים כמובן צריכים להיות מעודכנים בעניין ולקבל מראש את כל ההוראות.

4. כדאי שהחלוקה תהיה קבועה, כך בכל מקום ותוך זמן מועט הילדים וגם אתם תתרגלו לפיזור האחריות וזה יהפוך למצב טבעי וברור יותר.

5. בכל מקום כזה בחרו נקודה בולטת אותה ניתן לראות למרחוק והראו אותה לילדים. אמרו להם שבמקרה שהם לא מוצאים אתכם- שיגשו לנקודה הזאת.

6. הראו להם גם את האנשים במדים או את האנשים שהכי כדאי לסמוך עליהם במקום בו אתם מתמזגים עם תנועה המונית.

7. שימו להם בכיס/בתיק/בתוך הנעל את מספר הטלפון שלכם.

8. מכשירי ווקי-טוקי. אני מסתובבת עם ארבעה מכשירים.

9. משרוקיות. כן, פשוטות ובעלות צליל חזק.

10. לחוששים במיוחד- יש גם כל מיני מכשירי היי טק של ג’י פי אס וצפצפנים למניהם. ההחלטה האם להעזר בהם צריכה להיות בעיקר על בסיס ההיכרות שלכם עם כל אחד מהילדים שלכם. אם יש ילד שיש לו נטיה חזקה יותר ללכת לאיבוד. בקצור- הפעילו שיקול דעת בהתאם לכל ילד. וכמובן ניתן לצייד את אותו ילד ספציפי במכשיר טלפון באותם רגעים של מצב-המונים.

11. הסבירו והדגישו בפני הילדים שבכל מקרה אתם תמיד תחפשו אותם, שיחכו לכם גם אם נראה להם שעבר הרבה זמן. שאתם תמיד תעשו הכל, שלא תתייאשו אף פעם ולא משנה כמה זמן זה יקח ושיהיו בטוחים שמישהו דואג להם תמיד.

12. אם אתם חוששים להבהיל את הילדים יתר על המידה, פשוט ספרו להם את הסיפור של נמו.