לפני כמה ימים ישבתי במסעדה המקומית הקטנה בה אני תמיד יושבת. שתיתי צ’אי וניסיתי, באמת שניסיתי לעבוד.
השולחן ניצב על שפת המדרכה ואני יכולה לעשות קולות של עובדת ובמקביל לצפות בעוברים ושבים (הרבה יותר מעניין). ויש לי אפילו תירוץ- זה המקום עם האינטרנט הכי טוב מבין ארבעת שולחנות המסעדה.

שלושה ילדים מאובקים ומוזנחים נעצרו לידי. ילדה אחת גדולה קצת, ועוד שניים קטנים יותר. אחד מהם ממש קטן. וממש מאובק. הם נעצו בי מבטים ולא אמרו מילה. הם מבינים שהם לא צריכים לומר דבר. שאני מבינה לבד.

בדרך כלל אני נותנת לילדים כאלה ממה שיש לי. אם יש לי לחם או ביצה או עוגיות או משהו. אבל הפעם היה לי רק צ’אי. ותמיד כשמגיעות העיניים הקטנות והמוזנחות האלה ליד השולחן שלי, איכשהו הצ’אי נראה לי כמו ארוחת שחיתות. כמו חיי מותרות ונהנתנות לגמרי מוגזמת..

הפעם משהו בעיניים שלהם הרגיש לי חזק יותר מבדרך כלל. ואז עלה לי רעיון. אמרתי להם בנפאלית קלוקלת- חכו רגע.
התקשרתי לבתי בת ה-11. היא ישבה עם חברים במסעדה אחרת, במורד הרחוב, לא רחוק ממני. אמרתי לה- אני שולחת אליך שלושה ילדים רעבים. קחי אותם לחנות הפירות וקני להם פירות טריים.
אחר כך ביקשתי ממנה, דוברת הנפאלית הקטנה שלי, שתסביר להם בטלפון שיבואו אליה.
ושלחתי אותם.

כמה דקות אחר כך הגיע טלפון ממנה. היא קנתה להם פירות ויוגורט. הכל בסדר.

וכך שבתי לעבודה הרצינית שעשיתי (כלומר- לצפות בעוברים ושבים).

ואחרי שכבר שכחתי מהילדים ומהפירות ומהעיניים שלהם- הם חלפו על פני שוב.
שלושה ילדים מאובקים. אחת גדולה ועוד שניים קטנים יותר. לבד.
וחייכו אלי. וסימנו בידיהם הקטנות ‘תודה’. והמשיכו הלאה.

בימים שלאחר מכן הם עברו מול השולחן שלי עוד מספר פעמים. ובכל פעם הם חייכו והמבט שקיבלתי מהם היה אחר מאותו מבט ראשון שאף אחד לא צריך להסביר.

וזה גרם לי לחשוב. הנה, שלושה ילדי רחוב, שהחיים נראים להם אחרת לגמרי מהחיים של ילדים אחרים, ואין לדעת אם יש להם אבא או אמא או מישהו, ובכל זאת- הם מקסימים ומחונכים. לא חוטפים, לא גונבים, לא בחוצפה, לא בהתנהגות חסרת כבוד.
ברוך. בהוקרת תודה. בהערכה. בשקט. בשמחה.

ואם ילדים יכולים לגדול לבדם, ולנהוג כלפי העולם כמו שהם נוהגים כלפיו, אז למה אנחנו מתעקשים להתערב להם כל הזמן? הנה, הם יכולים לגמרי לבד. לגדול להיות אנשי פלא אפילו בתנאי מחסור כל כך איומים. למה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר טוב? שאם לא נתעקש עם הילדים שלנו שלא יאכלו עם הידיים, אז הם יהפכו להיות חיות פרא חסרות נימוס שמביישות אותנו בארוחות משפחתיות, ובעיקר- בארוחות שאותן אנחנו חולקים עם מלכת אנגליה?
ואולי ילדים מוזנחים הם דוקא אלה שיש להם כל כך הרבה, עד שהם כלל לא מבינים את המילה ‘תודה’. ואולי אלה ילדים שההורים שלהם עסוקים כל הזמן רק ב’חיצוני’, במראית העין, ילדים שלומדים שמה שחשוב הוא מה שאחרים חושבים עליך וכמה לייקים קיבלת. ילדים שגדלים להעריץ דמויות מגולפות, חד מימדיות (חוץ מגודל החזה..שהוא לגמרי תלת מימדי..) שמופיעות להם על המסך. ילדים של ריטלין-כי-המערכת-לא-קולטת-שהיא-הבעיה, ילדים שמרוב שאנחנו מתערבים להם בחיים ומרוב שאנחנו יודעים טוב יותר ומרוב שאנחנו לא סומכים עליהם, לא נותנים להם לבד, בלי טיפה אחת של קרדיט, מרוב כל אלה פשוט התייאשו?

ילדים מוזנחים…לא יודעת כבר מה זה אומר.

אין לי ספק שהילדים האלה, המוזנחים לכאורה, נתנו לי הרבה יותר משנתתי להם.
ובכל מקרה, בכל פעם שאני רואה אותם, מתרחב לי הלב ומתחמם. ואני זאת שמוקירה להם תודה.

חזרה לבלוג

חולמים לצאת עם המשפחה למסע של פעם בחיים? להוציא את היתדות, לקפל את האוהל ולעוף אל עולם שלם של חוויות, של מראות מרהיבים, של חופש ושל מפגשים יוצאי דופן?

אני מכירה את ההרגשה. את התשוקה הזאת שמתפתלת לה בבטן. שמציפה בהתרגשות, לעתים מעלה דמעות, לעתים מפחידה נורא.

ואחרי שלוש וחצי שנים של מסעות רבי עוצמה, אני יכולה לומר לכם שאין דבר נפלא מזה.

אין.

לא תמיד פשוט. ולא תמיד כמו שדמיינתם. אבל תמיד מצדיק את ההחלטה.

כתבו אלי ונבדוק ביחד את הדרך הנכונה והפשוטה ביותר עבורכם כדי להגיע לאן שאתם חולמים.

אעזור לכם בבנית מסלול המתאים לתקציב שלכם ולרצונות שלכם.
אייעץ בכל הקשור להתארגנות לקראת מהלך שכזה- ילדים, חינוך, בריאות, ציוד…
נברר אילו הכנסות יכולות ללוות אתכם לאורך כל הדרך.
אילו נכסים כבר יש לכם (גם כאלה שאתם אפילו לא מעלים על דעתכם כרגע).
ומה אפשרויות ההכנסה המתאימות לכם ביותר, כאלה שיניבו לכם הכי הרבה בהכי פחות השקעה. הדרכים הן רבות ומגוונות ואנחנו נתמקד בדרך המתאימה ביותר ליכולות, לידע ולצרכים שלכם.

אוכל לתרום לכם הן מנסיוני והן מהכלים ומאנשי המקצוע איתם אני עובדת. זה יחסוך לכם המון אנרגיה והמון זמן.

נבדוק גם כמה זמן יידרש כדי להגיע ליעדים הכלכליים הרצויים. ותתפלאו, אבל מסעות בעולם עולים הרבה פחות מחיי שגרה בארץ. ממש הרבה פחות. אם יודעים איך להתנהל ולהתארגן. ובשביל זה יהיה לכם אותי :-).
מי יודע, אולי יש לכם את זה כבר ביד ואתם בכלל לא יודעים?

תכתבו אלי:
Haleli.sa@gmail.com

העלות לייעוץ ובירור יסודי היא 350 ש”ח. בסופו נגיע למסקנות והמלצות ברורות וממוקדות. במידה ותרצו להמשיך איתי לליווי ארוך טווח, הסכום יתקזז מעלותו הכללית של הליווי

כשמטיילים עם ילדים, במיוחד אם מתכוונים להשאר במקום אחד יותר מלילה, תנאי הלינה מקבלים חשיבות גבוהה יותר. רוב המשפחות יוותרו על אפשרות ה’התכלבות’ ויעדיפו חדרים נקיים יחסית, עם שירותים צמודים ומים חמים במקלחת. תנאי הלינה משתנים מאוד בין גסט האוס אחד למשנהו אבל אם מחפשים היטב ניתן למצוא מקומות טובים במחירים סבירים.

1. ודאו שבמלון יש גנרטור ושהם מפעילים אותו בנדיבות
2. ודאו שבמלון קיימים שני סוגים של חימום מים לפחות. (למשל-סולארי+חשמלי, סולארי+גז).
3. בדקו את זרם המים במקלחת, כולל הזרם של המים החמים בלבד.
4. שימו לב אם יש נמלים על הקירות או על המצעים
5. בדקו את התקרה- האם ניכרים עליה סימנים של עובש?
6. ציינו לעצמכם אם השמיכות הן שמיכות פוך או שמיכות צמר.
7. תריחו את המצעים
8. בדקו האם המנורות בחדר מאירות בעוצמה גבוהה או נמוכה
9. שימו לב היכן נמצאים השקעים של החשמל (שלא יהיו בהישג ידם של הילדים), במדינות בהן יש מחלות המועברות ע”י יתושים- חשוב לשים לב שקיימת נקודת חשמל רחוקה יחסית מהמיטות, אליה תוכלו לחבר מכשיר נגד יתושים.
10. בדקו את דרגת הקושי של המזרונים.
11. שימו לב שהחלונות במקלחת לא פונים לרחוב, או שיש בהם וילונות.
12. בדקו את מערכת הנעילה הפנימית של הדלת. חשוב במיוחד במקומות בהם ידועים מקרים של גניבות.
13. ציינו לעצמכם את יחס בעלי המקום לילדיכם והאם יש להם ילדים ידידותיים איתם אפשר לשחק.