Tag

טיול בת מצווה לאן כדאי

Browsing

טיול בת מצווה הוא מסוג הדברים שהם יחידים במינם. שאין עוד אחד כמוהם. יש רק אחד. הוא לא יחזור על עצמו אף פעם.

קצת מלחיץ.

הוא גם הזדמנות מופלאה לחוויה מחברת, מעמיקה ואם עושים אותה נכון אז גם מעצימה ואף הרבה מעבר לזה.

ככל שהחוויה היא מרגשת יותר, כך הקשר הנוצר בניכן הוא עמוק יותר. ככל שהיא תפגוש אותך בטוחה, חזקה, מאושרת כך היא תלמד גם על עצמה. על הנשיות שלפתחה היא עומדת. על הכוחות שיש בה. ובך.

ואפשר גם לומר שלא משנה לאן תסעו, העיקר שזה יהיה ביחד. בכל מקום אפשר למצוא הזדמנויות לחוויות מקרבות, מרגשות מפנקות.

אבל שני היעדים שלדעתי יכולים לתת את החוויה האולטימטיבית ולענות על כל הצרכים כולם, הרבה הרבה יותר מטיול בת מצווה לאיטליה או לצרפת (ובכולם הייתי עם בתי) הם:

  1. טיול בת מצווה בפיליפינים:

כן. נכון שלא חושבים על המדינה המרהיבה הזאת כיעד אפשרי או מעניין אבל זה רק בגלל שהפיליפינים יושבת לה בעדינות ובשקט, כל כך בשקט שעוד נותרו בה מקומות מופלאים של טבע טבעי לגמרי.

טיול בת מצווה בפיליפינים הוא שילוב של כל מה שיכול להיות הכי כיף, הכי מאתגר, הכי אקסטרים והכי מפנק בעולם.

-בתי מלון מפנקים עם חוף פרטי ומי תורכיז יפהפיים, בריכות, טיולי שייט, צלילות שנורקלים, דולפינים, שחיה עם כרישים (לא טורפים..לא לחשוש.. J). מאסאז’ים וטיפולי גוף.

-שופינג מוטרף במנילה, עיר הבירה, שיש בה קניונים שלא מהעולם הזה, שיש בהם את כל המותגים שרק אפשר לחלום עליהם, מסעדות שוות, חנויות קוסמטיקה כיפיות בדיוק מתאימות לנערות צעירות ועוד ועוד. והמחירים הכי זולים.

-קורסים של גלישת גלים,קייקים וצלילה.

-פירות ואוכל נהדר. קוקוסים טריים, אננסים, מנגו. מאתיים סוגים של מנגו.

-אנשים חמים, אדיבים ונחמדים בכל מקום.

-מזג אויר נעים לאורך כל השנה.

-אתרי תיירות שנחשבים מהיפים בעולם.


עוד מאמר עם כל מיני יעדים ואטרקציות מוטרפות ברחבי המזרח תמצאו כאן >>


2. טיול בת מצווה בנפאל:

נפאל מתחילה להפוך ליעד פופולארי לטיולי בת מצווה, לאט לאט. ויש לזה סיבה טובה. אני חושבת שנפאל יכולה לתת לכל אישה שמטיילת בה, ולא משנה באיזה גיל, תחושה חזקה של הישג. של כוח ועוצמה. כך אני מרגישה כשאני שם. וכך אני מרגישה כשאני רואה את בתי מסתובבת שם. נפאל היא סוג של עולם אחר לגמרי, היא פותחת את קו האופק שלנו וכאילו מרחיבה אותו. נותנת לנו לפגוש יופי אדיר, עושה זאת בעדינות ובצניעות רבה ובו זמנית גם מחדירה לנו אותו עמוק לנשמה.

-נפאל עדינה יותר מהודו, אך מעניקה נופים מרהיבים ובלתי נשכחים.

-מדינת האברסט. אין כמו לצעוד בשבילי ההימלאיה, כאמא ובת, שכובשות ברגליהן את הפסגות. הנופים, החוויה המעצימה, המפגשים עם מקומיים ועם טיילים אחרים על הדרך, ההתמודדות עם אתגר. יש בחוויה הזו כל כך צניעות ועוצמה. קשה לי לתאר את ההד שחוויה מהסוג הזה יוצרת ואת הכוחות שהיא נותנת למשך שנים אחר כך.

-בנפאל יש מגוון פעילויות אקסטרים שמתאימות לנערות אמיצות :-). ואולי גם לאמהות שלהן :-). טיול ראפטינג של כמה ימים- לגלוש על נהר, לקפוץ לשחות במימיו, לאכול פופקורן ליד המדורה בערב. לראות את הכוכבים. יש מצנחי רחיפה איתם אפשר לעלות למעלה ולהשקיף על רכס האנאפורנה מנקודת מבט של ציפור. יש סנפלינג בתוך מפלים, ובאנג’י ואומגה מוטרפת. בקיצור..הילדה לא תשתעמם.

-מאסאז’ים וטיפולי גוף מגוונים.

-מלונות מפנקים במחירים מצחיקים.

-שופינג של בגדים, מוצרי טיפוח, מוצרים אורגניים ועבודות יד מדהימות. יש פרוייקטים שתומכים בנשות הכפרים כך שיהיה לזה גם ערך מוסף חינוכי :-). והמחירים פשוט מגוחכים יחסית למה שאנחנו רגילים בארץ.

-האנשים בנפאל מקסימים ותמיד תתקבלו בברכה ובסבר פנים יפות.

-היום גם המערך התיירותי הוא אחד מהמסודרים שאני מכירה. תחבורה נוחה, מסעדות מפנקות, אינטרנט.

רוצים לבדוק מסלול המותאם לטיול בת מצווה בנפאל או בפיליפינים? או לטעום קצת מהמחירים ביעדים האלה וגם לראות תמונות? אני יכולה לעזור! שלחו לי מייל.

ואם יש לכם נערה בת 12, אל תפספסו גם את המאמר הזה. 

 

רק את והיא. שניה לפני שהיא הולכת ומוצאת לעצמה את דרכה. שניה לפני שאת באמת צריכה לשחרר ולחתוך את חבל הטבור.

או אולי הרבה אחרי. אחרי שהתרחקה כבר. אחרי שפרצה וחתכה ונעלמה מעבר לערפל. ואז חזרה. לחיבוק.

אמהות ובנות.

כמה פשוט המשפט. כמה קל להגות על הלשון. כמה הוא נעים.

וכמה טעון.

כמו עולם שלם נאמר בשתי המילים הללו. אני כותבת אותן ודמעות בעיני. נפשי כאילו רוצה להתיז החוצה מליוני הבזקים במליוני צבעים שכולם מציירים תמונה אחת.

זה לא פוסט עם מילות מפתח. לא. הוא לא.

ובכל זאת..הצירוף המרוכז הזה “אמהות ובנות”. נראה שמילות המפתח כולן כאילו מתרכזות סביבו באופן טבעי.

קחי אותה איתך. צאו ביחד למסע. מסע שמתחיל ונמשך קצת יותר ממה שבדרך כלל אתן רגילות. מסע שיביא איתו התמודדויות שלא פגשתן עד כה. מראות חדשים. מפגשים. דרכים חדשות וגילויים. קחי אותה לחוויה שתזכר כמשהו שהוא רק שלך ושלה. חבקי אותה, תני לה לספר לך את עצמה, להראות לך מי היא מחוץ לבצפר, מחוץ לחברים, מחוץ לדלת הסגורה מאחוריה.

תני לה לראות את עצמה באור אחר לגמרי. לגלות בעצמה דברים שלא הכירה.

תני לה לראות אותך. מחוץ לשגרה הלחוצה. לבישולים. לעבודה. למטלות. אל תהיי רק אמא לכמה ימים. תהיי האישה שאת. ותני לה הצצה לשם. כי לשם היא הולכם גם. תהיי כל העוצמה שבך, כל התשוקה שבך, כל האהבה. כל השלווה שיש בך. תהיי כל מה שאת מאחלת לה להיות. תני לעצמך לגלות בתוכך דברים שלא ידעת שיש שם.

צאו. ופתחו דרכים חדשות. אופק חדש. קחו את התעוזה שלכן ולכו עד הקצה.

הזכרונות שיצרבו לא יהיו קשורים לשופינג שתעשו ביחד. ולא למריבות על המקלחת במלון. הזכרונות הם כל מה שבאמצע. הם הדברים שקורים לנו עמוק בפנים, בחזה.

לראות את הבת שלי מטפסת את ההימלאיה. מתמקחת עם מוכר הודי *בהודית*. קופצת על ריקשה, שיערה מתבדר, חופשיה. מלטפת אייל צפון, מכינה צ’אפאטי על האש באוהל בסיביר. פוט מאסאז’ משותף של שתינו באמצע הרחוב בתאילנד. צוללת בשיערה הארוך, כמו בת ים, בים התורכיז הצלול בפיליפינים, קוטפת כוכבי ים. ומליון מליון זכרונות שקופצים לי עכשיו בגלל הכתיבה. קטנים וגדולים.

אני זוכרת אותה עומדת מולי באמצע שדה תעופה הומה בסין. זוכרת את עיניה חזקות, בטוחות, ברורות. כשהבשורה על הפרק היתה: או שתאבדו את כל המזוודות שלכם, או שתפספסו את הטיסה. והיינו צריכות להחליט ברגע מה לעשות.

זוכרת אותה רוקדת בחדר מול המורה ההודי הקשיש שלה, שאהב אותה כמו את נכדתו. סופרת עם המקצב והתוף הקטן שלו.

זוכרת איך עמדנו על המעבורת בפיליפינים, לפנינו רק ים תכול ואופק רחוק. ופתאום קיפצו לנו מול העיניים להקת דולפינים מרהיבה. ואיך שתינו צעקנו מרוב התלהבות, וכל הפיליפינים שעמדו לידנו בכלל לא הבינו על מה אנחנו מתלהבות. וזה לא הפריע לנו. המשכנו לצעוק ולקפוץ מרוב אושר כל עוד הדולפינים קיפצו לנגד עיננו.

ואחר כך שחזרנו שוב ושוב איך נראינו כמו שתי מפגרות מול כל האנשים האחרים שרגילים למראות האלה ובכלל לא מבינים איזה חלום הגשמנו בדיוק באותם רגעים. והתגלגלנו מצחוק.

אני זוכרת את היום בערב. כשהיא אמרה “מה אני כבר יכולה לבקש מתנה לבת מצווה? אין שום דבר שאני רוצה או חסר לי..”.

טיול אמהות בנות. זה משהו שהייתי רוצה לעשות עם אמא שלי. עכשיו. הייתי רוצה שהיא תראה אותי, ככה. עם כל מה שאני. האמיתית. מחוץ למסך השעבוד היומיומי, ההריונות, הדאגות, ארוחות החג. השפל. האבל. הייתי רוצה לתת לה אותי שתראה את האושר בעיניים שלי, את התשוקה, את הסערה. את האישה שהפכתי להיות. בלי מספרה ובלי קוסמטיקאית ובלי חדר כושר ובלי חניה ברברס.

ואני יודעת. שזה בכלל לא קשור לגאווה שלה. או לכבוד שאני מביאה (או לא מביאה) לה. זה קשור לאור בעיניים שלי. והוא מה שהיא חיה את כל חייה בשבילו.

קחו את הבנות שלכן וצאו אל העולם. שבוע. שבועיים. לא משנה לכמה זמן.תטפסו על ההימלאיה. תצללו עם כרישים. תפגיזו בשופינג. ,תתפנקו במסאז’. תתנערו, תשקשקו, תפגשו אחת את השניה ואת עצמכן. עכשיו. אל תפספסו את זה.

שני יעדים שאולי לא חשבתם עליהם לטיול בת מצווה שיזכר לנצח