האם אתם כמהים לקצת אויר? קצת יותר חופש? האם אתם מרגישים מאושרים?
ואולי יש לכם חלום גדול ומשמעותי אבל אתם מרגישים שאתם לא יכולים להגשים אותו?
החלום שלי על מסעות בעולם התחיל כבר בגיל 18, ואני זוכרת את עצמי חושבת שזו הדרך בה הייתי רוצה לגדל את ילדי. בתוך מפגשים בלתי אמצעיים עם העולם, עם תרבויות, עם שפות ואנשים ונופים. עם מעברי גבול, פנימיים כמו גם חיצוניים ובמיוחד עם למידה מעשית, ולא תיאורטית, בישיבה משמימה בתוך חדר סגור במשך שעות על גבי שעות בכל יום.
אבל החיים זרמו, ואני המשכתי איתם. מדי פעם נזכרתי בחלום הזה, שעדיין התקיים בתוכי, בעיקר כשהייתי קוראת מאמר על מסעות במקומות פראיים או צופה בתכנית דומה בטלויזיה, או פוגשת במקרה מישהו שחזר בדיוק ממסע כלשהו. אז הייתי מרגישה איך הבטן שלי גועשת ומתחממת. לפעמים היו עולות דמעות בעיני.
התחתנתי, ילדתי את יותם ושנה אחר כך אבי חלה בסרטן. והחיים הפכו לגלים של תקווה ויאוש וכאב וחוסר אונים ושום דבר אחר.
שנתיים אחר כך ילדתי את רני, וכשהיא היתה בת שמונה חודשים אבי נפטר. הייתי אז בת 26.
מותו בגיל צעיר יחסית, כמו גם נסיבות מותו, העלו בי רגשות עמוקים מאוד. ושנת האבל היתה שנה של הרבה חשבון נפש. שאלתי את עצמי שאלות כמו: מה באמת גורם לי אושר? מה אני רוצה לחוות בחיים האלה? מה חשוב ומה לא חשוב?
וזה בעיקר חידד לי עד לקצות שערותי את העובדה שהחיים קצרים. שהחיים הם עכשיו. לא מחר, לא עוד חודשיים, לא בפנסיה. עכשיו. היום.
שאין לנו בעצם כלום חוץ מ’עכשיו’.
והחלום שזרם לו בתוכי התעצם וגדל והתחזק בבת אחת.
לא רוצה שגרה אינסופית של אותו דבר שנה אחרי שנה. לא רוצה חיים בתוך משבצות. לא רוצה לו”ז שמוצף בשטויות שאני בכלל לא מבינה למה אני בכלל צריכה אותן. לא רוצה לשלוח ילדים לשבת כל יום בחדר סגור ולהגיד להם שזה חשוב לעתיד שלהם. לא רוצה עוד ועוד חפצים וקוסמטיקה ובגדים ונעליים. לא רוצה להגיד לעצמי שאני יכולה לחיות גם בלי זמן אישי, וגם בלי זמן זוגי ועם שבועיים חופש בשנה. לא רוצה שפסגת היום שלי תהיה הקינוח בסוף הארוחה וכמה לייקים קיבלתי עליו. רוצה חוויות, הרפתקאות, מפגשים. רוצה לפתוח את הלב שלי הכי רחב ואת כל החושים שלי להעיר.
לא צריכה לחיות בניגוד לאמונות שלי, להשקפות שלי, לתפיסות העולם שלי.
לא יכולה יותר ‘ליישר קו”. להרכין ראש ולהגיד לעצמי שהחיים ככה, מול הטלויזיה, הם מספיקים בהחלט.
שום דבר לא הסתדר לי. לא נראה לי הגיוני. לא הצלחתי לפגוש את עצמי בסוף כל יום.
רציתי חיים אחרים לגמרי.
אבל כל מי שפניתי אליו ושאלתי אם זה אפשרי עבורי, אמר לי תשובה אחת: “זה לא אפשרי. צריך המון כסף בשביל זה. מוטב שתשכחי מזה”.
והאמנתי להם.
כמה קל זה לבטל לאנשים אחרים את החלום שלהם, לומר להם כלאחר יד “בלתי אפשרי. תוותרי”. קל, כל עוד זה לא החלום שלך…
אז כולם אמרו לי לוותר, ואכן ויתרתי.
המשכתי עם החיים, בתוך מלחמה פנימית תמידית. עברנו דירה, ועוד דירה ועוד דירה. ילדתי את גלי, והדיסוננס הפנימי המשיך והתגבר לו בתוכי, כשכל הזמן אני מתפקדת כלפי חוץ כרגיל, מנהלת חיים רגילים ונורמאלים עם ג’יפ ובית ועציצים עם עשבי תיבול. ולא מוצאת את עצמי.
פוחדת להתעורר שנה אחר כך, ולמצוא את עצמי בדיוק באותו מקום, חולמת בדיוק על אותם דברים, ולהמשיך ככה, עוד שנה ועוד שנה בלי ששום דבר ישתנה.
עד שיום אחד, התיישבתי ליד המחשב, בפינת המחשב הקטנה שהיתה לנו, מתחת לגרם המדרגות שהוביל לגג, גלי הקטנה ישנה בזרועותי, וכמו שעשיתי מליון פעם לפני כן, חיפשתי תשובות, חיפשתי פתרון, חיפשתי מישהו שיתן לי מענה. רק שהפעם שאלתי את גוגל “איך” אפשר לעשות את זה, ולא “אם” אפשר לעשות את זה. ושאלתי באנגלית. ולא בעברית.
וזה הרגע שבו התהפכו לי החיים.
גיליתי שאנשים עושים את זה. עלו לי על המסך בלוגים של משפחות שחלמו את אותו חלום בדיוק, וגם מימשו אותו. והסבירו בבלוג שלהם בדיוק איך הם עושים את זה. ואיך גם אני יכולה. לא היו הרבה אתרים כאלה, אולי שלושה או ארבעה בלוגים אבל זה הספיק לי.
זה כל מה שהייתי צריכה. אני לא לבד. וזה לגמרי אפשרי!
♥♥♥♥
ככה מתחיל הסיפור שלי.
אם אני לא מתייחסת להנחות המוטעות הרבות, ולהסקת המסקנות המוטעית בהן אני נתקלת כמעט על בסיס יומיומי, הסיפור שלי מעלה הרבה תהיות ושאלות. איך בכלל עושים דבר כזה? איך חיים חיים עשירים כמעט בלי רכוש? איך אפשר לממן מסע באורך 10 שנים? איך מגדלים ילדים בתנועה? איך יוצרים תחושת יציבות בתוך מצב שנראה על פניו מאוד זמני ורעוע? האם יש בכלל שגרה? חברים? למידת מיומנויות בסיסיות? איך שומרים על הבריאות? ועוד קצת..
אני אוהבת כשאנשים שואלים שאלות ותמיד שמחה לענות עליהן :-). ויש סיכוי שתופתעו עד כמה התשובות יכולות לתרום לכל אחד, גם אם הוא חי חיים נורמטיביים לחלוטין.
הכל תלוי בצורת החשיבה. הרי כולנו בני אדם, כולנו מגדלים ילדים, כולנו רוצים להיות מאושרים וכולנו יודעים שהחיים קצרים.
אז בתור התחלה, הנה כמה דברים שאני יכולה להציע לכם (הכל בחינם):
♥ 7 דברים שכדאי לדעת על טיול ארוך עם ילדים– סדרה של 7 מיילים שמספרת קצת על כל מה שפחות ידוע על טיול ארוך עם ילדים.
♥ לטייל עם ילדים- בואו נדבר על זה- סדרה של 9 מיילים שעוסקת בהרבה נושאים שקשורים לטיול קצר או חופשה עם ילדים.
♥ מלפפונים חמוצים במונגוליה- הסיפור העלילתי הראשון שכתבתי, המספר על אישה אחת שיוצאת למסע מוטרף בערבות מונגוליה. תקבלו את 25 העמודים הראשונים ישירות למייל, בחינם.
אולי לא אשנה לכם את החיים, אבל בטוח אוכיח לכם שזה אפשרי :-).
“קשה לראות את כל התמונה, כאשר אתה נמצא בתוך המסגרת”. ~ ארוין ד. יאלום.
נכון לתקופה זו אני לא עורכת מפגשי זום. אין לדעת מתי אחזור :-). מי שרוצה לקבוע איתי פגישה אישית- מוזמן.
