בלוג

הסיפור שלנו- יוצאים לדרך: למה, מי, וכמה. 2010.

31 בDecember 2013

“אמא, אינני רוצה”, אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”, “אולי בפעם אחרת”, אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. (הביצה שהתחפשה, דן פגיס).

המחשבות הראשונות על טיול ארוך עלו אצלי בתקופה מאוד קשה בחיי. אבי היה אז חולה מאוד, בתי היתה תינוקת קטנה. המגע היומיומי שלי עם שני קצוות החיים הללו הביא אותי להרהורים עמוקים על החיים. החיים בכלל והחיים שלי בפרט ואיך הייתי רוצה שהם יראו. לא בעוד ארבעים שנה ולא לשבוע-שבועיים בכל פעם, אלא היום, עכשיו, כל יום.

ההבנות הזדחלו להן לאט. אבי נפטר, בתי גדלה. היומיום שלי הלך והתאזן לפי אותן תובנות. עברנו דירה למקום יפהפה עם חברה נעימה ומזמינה, הילדים הלכו למסגרות שאיתן הייתי שלמה יותר. תינוקת נוספת נכנסה לחיינו. עברנו את מלחמת לבנון (עם נציג בתוך לבנון), דבר שחידד קצת יותר את הרצון שלנו באבא נוכח ומעורב- אז הוא הפסיק עם נסיעות העבודה לחו”ל, התפטר ובילה איתנו שנה בבית.

החלום על נסיעה, על חופש, על חוויות מעולמות אחרים הושתק לזמן מה. הקמתי עסק מצליח, האיש חזר למעגל העבודה. הילדים הלכו וגדלו בשגרה חמימה.

את הצורך של שנינו לטייל מילאנו בטיולים בארץ. בהתחלה קצרים ומהוססים, אחר כך ארוכים ומאתגרים. הילדים נהנו מאוד, ואנחנו ניצלנו כל רגע פנוי לעלות על הג’יפ אל הלא נודע. הכל הלך והתגבש, החלום שהושתק התחיל לזעוק בתוכי. אני רוצה לנסוע. אני רוצה את בן הזוג שלי איתי, שותף מלא בחוויות היומיום. אני רוצה להיות עם הילדים ולגלות איתם עולמות. אני רוצה לשמוע שפות אחרות, לטעום אוכל אחר, להתרגש מליון, לפגוש אנשים ושפות וריחות אחרים. אני רוצה לחיות את חיי במלואם, עם כל מה שהם יכולים להציע לי וזאת דרכי לעשות זאת.

אז נסענו לתאילנד לשלושה שבועות. הוצאנו הרבה כסף (כרטיסי טיסה לחמישה אנשים עולים בערך . כמו כל הטיול) וחזרנו מלאי חוויות. ובמשך תקופה מסויימת חשבתי שזה אכן איזון טוב- קצת חיי שיגרה, ומדי פעם טיול בחו”ל. אם כל כך הרבה אנשים עושים את זה- כנראה שיש בזה משהו..:-)

לאט לאט התחלתי להבין שא-זה לא כלכלי בעליל, ב-זה לא ממש לפגוש את החו”ל האמיתי, כי תמיד רוצים להספיק כמה שיותר במעט מאוד זמן, לכן הכל חייב להיות מתוכנן מראש, מוזמן מראש, מתוקתק. חסרה הספונטניות, חסרה השלווה, חסר המפגש האמיתי עם התרבות החדשה. וג- הקושי שבחזרה לשגרה פשוט הורס את כל הנסיעה..

אז עשיתי קצת ‘גוגל’. מהר מאוד הבנתי שבעברית לא יצא שום דבר ועברתי לאנגלית. פתאום נפתח לפני עולם שלם (תרתי משמע 🙂 ). מאות משפחות מכל הסוגים ומכל המקומות מטיילות בעולם בכל דרך אפשרית. חד הוריות עם ילדיהן, סבים עם נכדיהם, משפחות מארה”ב מאירופה, מאסיה מאוסטרליה. מטיילות דרך האויר ודרך היבשה. במטוסים, יאכטות, רכבות. בקראוון, באוהלים, ב’משפחות מארחות’. משפחות חוצות יבשות על אופניים, מתנדבות בחוות באירופה, מטפסות בנפאל. חורשות את הודו לאורכה ולרוחבה. טועמות, פוגשות, ובעיקר- שיא הפנטזיה- מבלות בחופים הכי מדהימים בעולם. מתנדנדות בערסל ושותות שייק אננס. יאמי.

או.קי. אז יש אנשים שיש להם את הכסף לזה. איזה כיף להם. הלואי עלי. לעזוב הכל ולחיות כמוהם את החיים הטובים……. האמת שחשבתי את זה, אבל זה חלף מהר מאוד. כי אני כזאת שלא מתייאשת עד שבאמת ניסיתי הכל. החלטתי להעמיק את הבדיקה. איך, לעזאזל הם מצליחים לעשות את זה???

ובכן, הם פשוט יודעים דברים שאני עדיין לא ידעתי. הם ידעו איך להרוויח כסף תוך כדי הטיול, כסף שיספיק להם לצרכיהם הפשוטים ויאפשר להם סגנון חיים שכזה. ככל שהעמקתי גיליתי שהאפשרויות בתחום הזה הן פשוט כמעט בלתי נגמרות. הם גם ידעו שלחיות את החיים בטיולים בעולם עולה הרבה פחות מלחיות את החיים במקום אחד. הם יודעים איך להמשיך ולדאוג לחינוך ולהשכלה של הילדים והכל תוך כדי שחיה בבריכה של המלון. הם יודעים איך לשמור על קשר עם כל החברים והם יודעים איך לקנות כרטיסי טיסה זולים ואת כל הסודות של חיסכון כסף במהלך נסיעה. הם יודעים עוד הרבה דברים.

חלק מאותן משפחות מחזיק בלוג מפורט שמתעדכן כל הזמן. רובן כל כך ידידותיות שהן מזמינות אליהן למייל כל מי שמעוניין לשאול שאלות ולהתייעץ. לכל משפחה יש את הסגנון שלה, את דרכה הייחודית לטייל, את המקומות המועדפים עליה והשיטות שלה לשרוד טיול שנמשך ונמשך.

יש הלוקחות רק שנה של הפסקה לצורך טיול. יש המתפנות רק לכמה חודשים, ויש המטיילות כמה שנים. חלק מהמשפחות התחילו כזוג ולאט לאט נוספו גם הילדים. הרבה מאוד מהמשפחות חיו חיים רגילים לחלוטין, עם קריירות ובית ורהיטים עד שהן החליטו שהחיים הם הרבה יותר מזה.

פתאום הבנתי שזה לא בשמיים. שזה אפשרי. ושיש ממי ללמוד. מאז אני לומדת..

שמי הללי סמדר אברמוביץ’. אני כותבת בנושא מסעות משפחתיים בעולם. כרגע נמצאת בטיול בעולם יחד עם בעלי, שלושת ילדי והכלב.

 להמשך הסיפור- עדכון 2014 שלוש וחצי שנים שאנחנו מטיילים

לבלוג

haleli