אנשים נוטים לחשוב שלצאת לטיול ארוך עם ילדים בעולם זה להכנס לסיר לחץ משפחתי.
לפני כמה שנים התראיינו כמשפחה לכתבה שעוסקת בטיולים ארוכים עם המשפחה. או משהו. רוב המשפחות שהתראיינו שם קראו לזה ‘סיר לחץ’. לא יודעת. לי זה בכלל נראה אחרת לגמרי.
היציאה לדרך מביאה איתה כל מיני אתגרים מעניינים. חלקם אישיים. חלקם משפחתיים. הפרת האיזון הזאת היא בעלת ערך רב שכן היא מארגנת מחדש את גלגלי השיניים כך שהכל יתאים שוב מחדש וכולם יסתובבו בהתאמה מוחלטת אחד עם השני.
לכן חשוב בעיני לתת לזה דוקא לצוף למעלה בהתחלה. לא להמנע או לחשוש מזה, להיפך. מדובר בתהליך חיובי שיביא בתוך תקופה קצרה קונסטלציה מותאמת יותר לסגנון החיים החדש שהתחיל.
כל זה גם תלוי מאוד בסגנון שבחרתם לטייל וביעד שבחרתם להתחיל בו. אין דין קראוון באירופה כדין גסטהאוס בהודו. או שמא דוקא כן?
אחד הדברים הבולטים במסעות שיוצאים אליהם עם אורך נשימה. לא קופצים בעצבנות ממקום למקום, אלא שוהים בנינוחות ומתגלגלים אט אט קדימה הוא המפגש. מפגש עם תרבות, טעמים ואנשים. גם קראוון באירופה הוא לא בואקום. יש עוד משפחות שבחרו בדרך הזאת. פוגשים אותן בדרכים. פוגשים בחניות. בפארקים. בכל מקום. אנשים מכל העולם. המפגשים הם פשוטים וקלים. תוך דקות.
המזרח הוא סוג של גן עדן מהבחינה הזאת. יש ימים שבהם אתם לא מספיקים אפילו לצאת מהחדר לארוחת בוקר וכבר הילדים מוצאים חברים. או שאתם מכירים מישהו מרתק שסוחף אתכם לשיחת חדר מדרגות בת שלוש שעות.
התחושה היא אוורירית, פתוחה, רגועה. ההיפך המוחלט מ’סיר לחץ’.
לכל מקום שפונים אליו פוגשים אנשים או חוויות או פשוט דברים מעניינים. יש תחושה של המון זמן. היום נמשך וזורם לאיטו. לא צריך להספיק כלום. יוצאים להליכות בכפרים או לשפת אגם. יושבים שעות בבתי קפה קטנים.
פתאום נושאי השיחה מתרחבים. במקום לעבור על רשימת המטלות היומית/שבועית מדברים על מחשבות, על הנפש, על אהבה. או על שטויות.
במקום להיות מוטרדים מרשימת המטלות הבלתי נגמרת, מתכנון וארגון ובירוקרטיה יש זמן…לשחק קלפים. לצחוק שעות. לקרא. לשתוק. לנשום.
• בחרו היטב ובחוכמה את היעד הראשון שלכם
• אל תחששו מתהליך האיזון המחודש
• אל תחששו ממפגשים מכל סוג שהוא. הם חלק עצום מכל טיול.
• הגיעו מוכנים להכרות מעמיקה ואחרת של בני המשפחה שלכם.
• ובואו עם הרבה אהבה.
• בסופו של דבר טיול כזה עושה הרבה טוב לכולם.
סיר לחץ?? רחוק מזה.
.
