בלוג, טיול עם ילדים ב...

טיול עם ילדים – דע את גבולותיך..

11 בOctober 2012

וכשחצינו את דלת בית המלון בקטמנדו ידעתי שזהו. עשינו זאת. 28 שעות של מסע בין מטוסים ושדות תעופה, מזוודות, עמדות בטחון, טפסים, ויזות ואפילו מקלחת אחת. והייתי כל כך גאה בילדים ובעצמי..

נכון שכאשר מטיילים, וחוצים גבולות- יבשתיים, אויריים, ימיים יש תחושה שהגבולות היחידים שיש להתייחס אליהם כוללים בתוכם עמדה של מחלקת ההגירה וזהו.

אבל הפעם אני לא מתכוונת לזה בכלל.

הפעם אני מדברת על גבולות מסוג אחר, כאלה שהמילה ‘ויזה’ כלל לא קשורה אליהם. אלה הם הגבולות הפנימיים, הרגשיים, הנפשיים והפיזיים של כל אחד. והם משמעותיים לא פחות.

לפני המסע האחרון לקטמנדו הייתי בלחץ נוראי. כמה ימים של מתח בלתי פוסק, של אריזות ופרידות וחרדה מהמצפה לי. באמת שלא ידעתי איך אני הולכת לעשות את זה. איך, איך, אצלח מסע שמתחיל בארץ, ממשיך בעמאן, משם טיסה לדלהי, שם עלי לחכות (בלי ויזה) 12 שעות לטיסה לקטמנדו. ואני אחת. עם שלושה ילדים. ידעתי שזה ייקח למעלה מ-24 שעות. ידעתי שלא אוכל כמעט לישון. ידעתי שאין לי ויזה להודו ויש סיכוי שיעשו לי שם בלאגן. וידעתי שאני אחראית לא רק עלי אלא על עוד שלוש נפשות שתלויות בי.

מסביבי נזרקו משפטים בסגנון של “יהיה בסדר אל תדאגי” והם רק הרגיזו אותי עוד יותר. ברור שאתם יכולים לומר ש’יהיה בסדר’, אתם הרי לא צריכים לעבור את זה.

עכשיו, אחרי למעלה משנתיים שאנחנו מסתובבים בעולם אני יכולה לומר בודאות שאחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר שיש להתחשב בהם הוא בדיוק זה: דעו את גבולותיכם הרגשיים, הפיזיים, הנפשיים. בארץ זרה, עם חוקים משלה ושפה משלה ותרבות שונה אל תעמיסו על עצמכם יותר משאתם מסוגלים. אף פעם.

  • עשו עבודת הכנה יסודית לפני שאתם מחליטים סופית על היעד. בדקו מזג אויר, מחלות שיש להזהר מהן, גישה לטיפול רפואי, גובה ביחס לפנ הים (כן כן), תברואה ובמיוחד איכות המים.
  • בדקו רמת בטחון אישי- עד כמה אפשר להסתובב שם ברחוב בלי שיחטפו לכם את התיק או יטרידו אתכם בדרכים אחרות..
  • עד כמה אפשר לסמוך על נהגי המוניות/התחבורה ציבורית הרווחת במקום..
  • מה האחוז של דוברי האנגלית במקום?
  • שאלו אנשים שכבר ביקרו שם. גם שאלות מפגרות. אל תתביישו.
  • הזמינו מקום במלון מוכר ומסודר ללילה-שניים הראשונים. כך תגיעו רגועים, ותוכלו להתרשם מהמקום מתוך ‘בסיס בטוח’. יהיה לכם גם מענה אמין לשאלות.
  • החזיקו מספרי טלפון לשעת חרום. ואם אתם מכירים מישהו שהגיס של האחיין של הסבתא שלו חי שם- צרו איתו קשר לפני שאתם מגיעים ושמרו את מספר הטלפון שלו נגיש. לפחות עד שתתאקלמו.
  • גמישות. זו מילת המפתח. שמרו על גמישות. רגשית. פיזית. מחשבתית. אל תלחצו אם דברים לא מסתדרים בדיוק כמו שתכננתם. חכו רגע. תנשמו. ותבדקו את האופציות הטובות ביותר. לרוב לא מדובר בקטסטרופה, אלא רק מהמורה בדרך שצריך לעבור אותה.
  • אני לא יכולה להדגיש זאת יותר: ג-מ-י-ש-ו-ת. זה המפתח.
  • תתייחסו לכל דבר שקורה כאל חוויה. קחו את זה בצעדים קטנים. ותשתדלו גם להינות.
  • ועדיין- אל תכניסו את עצמכם למצבים שמאתגרים ומערערים את תחושת הבטחון האישי שלכם. אל תסעו לכפרים מרוחקים אם זה מפחיד אתכם. אל תטפסו לגבהים אם אתם לא סומכים על עצמכם שתצליחו להתמודד גם עם התקלות בדרך. אל תכניסו את עצמכם לפינות של חוסר הבטחון שלכם.
  • דעו את עצמכם, שמרו על היכולות והחוזקות שלכם קרוב ללבכם וקבלו את החולשות והחרדות שלכם כחלק מהחבילה. הכירו היטב את הנקודות האלה. הן הגבולות שלכם.

 

חזרה לבלוג

הללי