שני הורים, ארבעה ילדים (גלי-4, רני-8, יותם-11 אדים-13) וכלב. מטעמי בטיחות בחרנו לקחת ראפסודה אחת עבורנו, ראפסודה אחת לציוד, דאקי קטנה לכיף וקיק בטיחות. הצוות מנה שישה מדריכים מנוסים שמנהלים את הכל.
****
סוף מרץ, 2011
שתים עשרה בלילה, באוהל על גדת נהר הסטי.
כבר כמה שבועות שאנחנו דוחים את זה. בהתחלה זה היה יקר, אחר כך זה היה מפחיד, אחר כך שוב יקר..התלבטנו והתחבטנו ואחרי שכבר החלטנו לצאת- התחילו המחלות.
אתמול, אחרי שכולם הבריאו החלטנו שזהו. היום יוצאים.
קצת הכנות והרבה לחץ והתרגשות והנה, אנחנו בארוחת בוקר לפני הנסיעה לנקודת ההתחלה בנהר. יושבים כולנו, וגם הכלב פאדג’, ואדים- חבר נפאלי של יותם שהצטרף אלינו (הוא העדיף את זה על פני לשבת וללמוד לבחינות :-)). מסביבנו כל המדריכים שאנחנו כבר מכירים, סנטוס ואסוק, גותם, סובאס, סאנו ורא’גו.
יצאנו לדרך. בהתחלה ראינו הרבה בתים אבל בהדרגה הנוף התחיל להשתנות והפך לכפרי יותר ויותר. שדות אורז רחבים ויפים. את החלקות מגדרים פרחים סגולים ויוצרים כמו שטיח של סגול וירוק. בתים כפריים עם גגות קש ותרנגולות בחצר..
הגענו לנקודת ההתחלה. הנהר נראה גדול, רדוד ורחב. חלוקי נחל מרפדים את שני צידי החוף.
ההתארגנות ארכה זמן. צריך לנפח 2 רפסודות גדולות ועוד אחת קטנה (דאקי), לקשור מצופים וחבלים ולארגן את כל הציוד בתוך תיקים שאינם חדירים למים .(dry bag).
הילדים מאוד שמחו והתרגשו. יותם ואדים הקפיצו אבנים בנהר והבנות עזרו קצת לנפח וקצת לקשור ובעיקר שמחו לעלות על הרפסודות ולקפוץ בתוכן.
קצת הסברים על בטיחות, ולבישת כל מלתחת הבטיחות הקיימת בשוק (קסדה וחגורת הצלה) ויצאנו. פאדג’ נראה מתלהב מאוד. לכולנו זה היה מאוד מרגש.
עלינו על הרפסודות, התיישבנו משני הצדדים וכל אחד קיבל משוט. וזהו. הנה אנחנו שטים בנהר, חותרים כמו שסאנטוס מסביר לנו. בראפיד הראשון, שהגיע די מהר פאדג’ נפל מהרפסודה ולקח לנו כמה דקות להצליח למשות אותו מהמים. הוא שחה כל הזמן אבל אפשר היה לראות שהוא די בלחץ. אחרי שחזר לרפסודה ונרגע קצת, נתנו לו לשבת מעל כל הציוד, בנקודה גבוהה המשקיפה על הכל והוא נהנה מאוד.
הנהר יפה ורגוע ורדוד. עשרות ילדים ערומים או כמעט ערומים מתרחצים להם בעליזות במים, צוהלים, קופצים ושוחים. עשה לי לחשוב על איכות חיים..
לאט לאט הלכו ופחתו מספר הילדים והגיע הנוף הטבעי של מים בצבע תורכיז וג’ונגל אמיתי ומקסים משני גדותיו של הנהר. בין הרים הנהר מתפתל ועצי ה-cotton flower המדהימים בפרחיהם האדומים הגדולים מלווים אותנו ומקשטים את הכל.
עברנו כמה ראפידים קטנים וזה היה כיף לכולם. כמעט. גלי לא נהנתה. מהרגע שהתעוררה בבוקר היא לא הפסיקה לקטר וזה המשיך גם בראפסודה. הציקו לה המים בתוך הסנדלים והקסדה לחצה ולא היה לה נוח לשבת..זה נמשך עד שהגענו לחניית הצהריים.
עצרנו במקום קסום, עם חול רך ומים שמטפטפים בפכפוך נעים הישר מההר. מפעים.
החבר’ה פרסו ארוחת צהריים-בוקר נחמדה מאוד ונראה היה שהם מאובזרים למשעי. מה לא היה להם. כלים למיים ולשטיפת כלים וכלי אוכל וכלי בישול ומצרכים בשפע ומשטח לפרוש על החול ונראה שהם באמת חשבו על הכל. אחרי מנוחה טובה חזרנו לנהר.
גלי כבר נראתה אחרת.
בשלב מסויים היא ביקשה לעבור לדאקי ואני הסכמתי בחששות כבדים. הדאקי צרה ונראית הרבה פחות יציבה מהראפסודה. לא היה לי קל כשהיא היתה שם, רחוקה מהשמירה הצמודה שלי, אבל היא כל כך נהנתה שהייתי חייבת לשחרר. אחריה כל הילדים החליטו ששם הכי כיף כי יש הכי הרבה אקשן והם התחלפו בתורות, בכל פעם מישהו אחר.
הנוף היה מקסים. מדי פעם התגלה לו כפר קטן, באמצע שום מקום. אבל לגמרי. בתי עץ בנויים על כלונסאות, ניצבים על צלע הר מעל לנהר. את רובם חיבר גשר תלוי ארוך בין שני ההרים שמפריד בניהם ובין הנהר שמתחת. הזמן עבר, עברנו כמה ראפידים נחמדים שבהם הילדים חגגו, ובחלק גדול מהזמן חתרנו ביחד.
הבנות לא חתרו כיוון שזה קשה עבורן אז הן התחלפו כל פעם במקומות, פעם על הציוד, פעם ליד סנטוס, פעם בדאקי. אחרי כמה ראפידים מסעירים, הגענו למחנה הלילה.
מסתבר שזהו הכפר של סאנו שהיה החותר של הדאקי.
החבר’ה התארגנו בזריזות. שני אוהלים, אזור בישול מתוקתק, אזור שתיה ואכילה ואפילו שירותים (עם נוף לנהר :-)).
הציעו לנו שתיה חמה ופופקורן. אחר כך מרק חם. נחנו, הדלקנו מדורה ואני מיד חיברתי את פאדג’ אליה, אחרי שהוא קפא מקור מהשפריצים של המים על הראפסודה.
החלפנו לבגדים יבשים, תלינו את הרטובים על חבל (על הכל הם חשבו! לא יאומן!), שתינו ונחנו ודיברנו. הילדים שיחקו בחול הרך והנוצץ, שיחקו כדורגל ועזרו לחבר’ה לבשל. פאדג’ לא זז מהמדורה.
אכלנו ארוחת ערב טעימה של פאסטה וירקות וצ’יפס. עוד תה, ועוד מדורה. הילדים היו כל כך עייפים שהם ביקשו מוקדם ללכת לישון ונרדמו בשניות. אנחנו עוד נשארנו ליד האש, דיברנו עם החבר’ה ובין עצמנו.
השמיים היו זרועי כוכבים מנצנצים שנראו בבירור בשל החושך ששרר. היום בנהר עייף אותנו ואש המדורה בלילה חיממה והכניסה שלווה מנמנמת.
לקראת שתים עשרה חזרתי לאוהל. אני שוכבת ומרגישה עדיין כאילו אני שטה. זה מזכיר לי את החופשות שלנו בכינרת כשהייתי ילדה.
כולנו ישנו כמו בולי עץ.
היום השני:
קמנו בבוקר באוהל החם והנעים. הילדים מיד קפצו משקי השינה אל החוף ואל השמש. התה כבר חיכה לנו. צחצוח שיניים והתרעננות וכבר אנחנו שותים תה חם ומביטים בנהר היפה שמולנו. לקחתי את פאדג’ לסיבוב. יותם הצטרף. צעדנו לגדת הנהר, מביטים במימיו הצלולים ובנוף שמעבר לו. סלעים, בהם חצובות מערות טבעיות וצורות מרהיבות. חול לבן ורך. עצים ושרכים. הגענו אל מקום עגינה קטן של הכפריים. סירה עשויה מבול עץ נחה לה שם. יפהפיה. כמו לקוחה מגלויות מעולמות רחוקים.
אכלנו ארוחת בוקר. הילדים טרפו ונהנו מהפינוק. ביצים וטוסטים (הם חיממו מחבת על האש, הניחו בו חלוקי נחל ועליהם קלו את הלחם), תפוחי אדמה, חמאה-דבש-ריבה-חמאת בוטנים. ופנקייקים. השמש, שנראה היה שהולכת ללוות אותנו היום נעלמה מאחורי עננים. התחילה רוח. צביקה התחיל לארגן את הדברים שלנו ולילדים כבר נהיה קר. התלבשנו- מכנסיים ארוכים ופליזים לי ולבנות. בעוד אנחנו שואלים את עצמנו אם ירד גשם או לא- התחיל לטפטף. שמנו על עצמנו חליפות יובש (dry suit) ועליהן את כל עניינים הבטיחות ועלינו על הסירות.
בהתחלה היה קשה מאוד. הרוח היתה נגדנו וממש לא הצלחתי לחתור. גם טפטף כל הזמן וחששתי שהיום הזה הולך להיות לא כל כך כיף. עברנו ראפיד אחד, שאחריו הרוח שככה והגשם פסק. מאותו רגע, אמנם לא היה ממש חם, אבל השמש הופיעה ונעלמה חליפות ולמעשה היה נעים יותר, בלי שהשמש תקפח לנו על הראש כל היום.
עברתי לדאקי. אחרי ראפיד אחד שהיה כיף אדיר ונרטבתי כולי, גלי עברה לשבת עלי. השיט בדאקי הוא כיף יותר, כיוון שסאנו יכול היה לעשות לנו ‘שיגועים’ ולהשתולל בתוך המים. אחרי שהילדים ראו שאנחנו נורא נהנות (גלי צהלה שם וצחקה כל כך!), הם הצטרפו גם- בהתחלה יותם ואדים ואח”כ אדים ורני. עברנו כמה ראפידים של כיף חיים בתוך הדאקי ונהננו מאוד.
צביקה נשאר בסירה הגדולה ושמר בעיקר על פאדג’. הפעם שמרנו עליו יבש והושבנו אותו למעלה מעל כל הציוד. כשהוא רצה לרדת הוא התמקם באחורי הסירה, שם יבש יותר. כמה ראפידים לפני הסוף סנטוס ביקר שנחזור לראפסודה כי הולך להיות קצת יותר גועש. חזרתי בלב כבד, עם רצון לעוד “שיגועים” בדאקי..רציתי מאוד לטבול במים המדהימים האלה אבל התלבטנו כיוון שהיה קריר.
עברנו סדרת ראפידים והילדים היו פשוט ברקיע השמיני. צעקו בהתלהבות, התרגשו, צחקו וצהלו וכך גם אנחנו. בתוך כל אלה לא יכולתי להפסיק להתפעל מהנוף.
אחרי סדרת ראפידים שהגיעו אחד אחרי השני לקול צהלות הילדים, החלטנו שעכשיו זה הזמן. אם לא נקפוץ עכשיו- נפגוש את נהר הטריסולי והמים שלו קרים בהרבה. אחד אחרי השני קפצנו מהסירה. בהתחלה יותם, אחריו רני, אדים ואחר כך אני. המים היו קרים אבל לא היה לי אכפת. הילדים שחו בהנאה. יותם טיפס על הדאקי וסאנו דחף אותו בשובבות בחזרה למים וחוזר חלילה.
אחרי זמן מה סנטוס הודיע- זהו. חוזרים לסירה. משו אותנו מהמים אחד אחד, רועדים מקור. לא הספקנו להתנגב וכבר פגש אותנו ראפיד. הפעם עמדתי. היה כל כך כיף!
המשכנו לשוט עוד קצת ואז עוד ראפיד אחד נחמד. אחריו כבר התנגבנו כולנו והתלבשנו ושוב לא היה קר. הסטי נפגש עם הטריסולי. הכנסנו יד למים והרגשנו את ההבדל. מים קפואים!
המשכנו עוד קצת ואז הגיע הראפיד הכי גדול. הסירה היטלטלה וקפצה, זנב למעלה, ראש למטה בזויות תלולות, קיפצה בגלים גבוהים וגלשה במורדות מים. המים השפריצו עלינו בגלונים.
הילדים מיד רצו עוד פעם.
שטנו עוד קצת במים רגועים והגענו לנקודת הסיום. ירדנו, רטובים ועליזים, החלפנו בגדים והתנגבנו. החבר’ה העלו את כל הציוד אל הואן והכינו ארוחת צהריים. הילדים טרפו את האוכל בתיאבון. תרנגולת אחת קפצה לתוך הצלחת של גלי והכנו לה צלחת חדשה. החבר’ה אכלו דאל בהאט והתחלנו את הדרך חזרה לפוקרה.
כל הדרך הבטתי מבעד לחלון, שמחה ומברכת על כך שלא רק שקיבלתי חוויה מדהימה, אלא הרווחתי גם שלוש שעות שלמות של נופים בדרך חזרה. נהניתי כל כך. לראות את הנהר מלמעלה, כפרים קטנים לאורך הדרך, אנשים בבגדים מסורתיים חיים את חייהם. בתי בוץ ואבן וקש יפהפיים. טבון מעלה עשן, חקלאים דשים את האדמה עם בפאלו, נשים מטפסות על עצים כדי לקטוף את פירותיהם בלוליינות מעוררת הערצה.
והעצים עם הפריחה האדומה לאורך כל הדרך.
*חושבים על ראפטינג בנפאל? אל תהססו לפנות אלי, לשאול או להתייעץ. אעזור בשמחה.
חזרה לבלוג
