המעבר מונציה לפירנצה לא היה קל. סחבנו יותר מדי מזוודות, שהיו יותר מדי כבדות, לאורך דרך שהיו בה יותר מדי מדרכות ומדרגות. ובעיקר, לוח זמנים צפוף שהגביל אותנו למרוץ מזוודות כמעט בלתי אפשרי בין אוטובוס לרכבת לעוד רכבת ועוד אוטובוס..
לוליטה בעלת הבית פגשה אותנו בתחנת הרכבת. חשבתי לעצמי שזה דוקא טוב שהיא פוגשת אותנו במצב הכי מרוט ומצ’וקמק, כי מכאן אפשר רק להשתפר. בסבלנות רבה היא חיכתה שצביקה יהנדס את כל הכבודה שלנו אל תוך תא המטען שלה, ומשם הפלגנו איתה למונצומנו (monsumano), עיירה קטנה ונעימה הנמצאת ממזרח לפירנצה, בערך 40 דקות ממנה.
בדירה החמודה חיכתה לנו קבלת פנים חמה במיוחד. סלסלה גדושה בירקות ופירות מהגינה, ארונות מלאי כל טוב, פסטה, רוטב טרי מעשה ידה של לוליטה, טלויזיה..
לוליטה ומשפחתה התגלו כמארחים נפלאים ותוך מספר ימים התיידדנו מאוד. לאורך כל תקופת שהותנו הם פינקו אותנו ביין טוב, ירקות ופירות טריים מהגינה, רטבים לפסטה תוצרת בית. הם לקחו אותנו לטיול באזור (שהסתיים בחנות הקפה הטובה באזור), הסבירו לילדים איך מפצחים ערמונים שנשרו מהעץ, הזמינו אותנו לארוחת ערב, עזרו לנו בנסיעות והציעו את ביתם, גינתם וידידותם בשפע. רני ואני קיבלנו שיעור פרטי באיטלקית, יותם ניהל שיחות מעמיקות עם רוי על כדורגל והבנות נרתמו תמיד לעזור ללוליטה בגינת הירק.
את פירנצה לקח לנו זמן לעכל. היא היתה מהממת מדי בהתחלה, אבל ביקרנו בה די הרבה ולאט לאט התאהבנו בה. פגשנו את פסל דוד (העתק שלו) ממש מקרוב, ופסלים נוספים המתארים אירועים מהמיתולוגיה- יותם נהנה לנחש מאיזה סיפור הפסלים לקוחים. פסלים שהתעוררו לחיים ליטפו את ראשנו, מוזיאון הארכיאולוגיה השאיר אותנו המומים מהממצאים שהוצגו בו, גני בובולי ומוזיאון פיטי וכמובן- הרבה גלידה טעימה מאוד.
ברכב שכור טיילנו בהרים בסביבה, עוברים על פני כפרים קטנים וציוריים, מתפתלים בכבישים צרים, משני עברנו עצים ירוקים וגבוהים או תהום או נחל או מבנים עתיקים. לעתים עצרנו, וצעדנו קצת בשבילי היער. פגשנו ערמונים, פטריות וקוצים של דרבן. עלינו עד למעלה, לישוב הגבוה ביותר בטוסקנה- אבטונה. פעם אחת הלכנו לאיבוד בתוך כביש קצת קטן וצר מדי. פנינו לאדם שצעד לפנינו בבקשה להנחיות. הוא מיד הזמין אותנו לביתו, קרא לבתו שדיברה קצת אנגלית, היא הראתה לנו את הדרך הנכונה על המפה ומפה לשם כבר נפרדנו כמכרים ותיקים..
בימים אחרים נסענו לבקר בערים שונות. העיר העתיקה של לוקה ריתקה אותנו והיתה חוויה נעימה ביותר. טיפסנו על מגדל גבוה גבוה, שבראשו צומחים עצים! על החומות שלה יש פארק מקסים ואחת החוויות היא לצעוד על החומות או לרכב על אופניים. ביקרנו בפיזה וראינו את המגדל המוזר והיפה ואת כל הבניינים היפים שלידו. בסיינה התאהבנו קשות. יש בה קסם מיוחד והיא אינה דומה לערים אחרות בטוסקנה. היו בה רחובות תלולים שכולם בצבעי חום-אדום חמים, ספריה מיוחדת שהציגה ספרים וכתבי יד מקוריים מהמאות ה-14 וה-15 וכיכר נחמדה. בדרך אליה עברנו בעיר מימי הביניים, הסתובבנו בה ודמיינו איך גרו שם אנשים לפני מאות שנים. ניתן היה לראות שם את חליפות האבירים, הסדנאות הקטנות, הכנסיה.
בימים בהם לא נסענו, יצאנו לטייל ולטפס על ההר שליד הבית. הנוף היה מדהים והצמחים מאוד דומים לצמחים שגדלים אצלנו בבית, בהרי יהודה. עצי זית רבים, גפנים, תאנים, אלון ואלה. פגשנו גם מרווה ומנטה ועצי ערמונים. אחרי טיפוס וירידה ארוכה מההר, התענגנו על קפוצ’ינו אצל מלך הקפוצ’ינו האזורי..
הימים שבהם לא יצאנו כלל מהבית (גשם, עייפות) הוקדשו ללימודים, כביסה, בישול, סידור, אינטרנט.
הילדים מתבגרים מהר אל תוך הסיטואציה ה’מסעית’. גלגלי השיניים מתחילים פחות לחרוק ולהתגלגל בקלות יותר. הם משתפים פעולה גם בניהם וגם איתנו יחד ומדהים לראות אותם במקרים כאלה. אני מוצאת את עצמי מתרגשת לעתים קרובות מדברים שקורים לילדים, קשרים שהם קושרים ללא שפה, גילויי החיבה בניהם, העזרה שהם מושיטים גם לנו וגם אחד לשני, ההקשבה, ההבנה והתמיכה. בתוך חודש הם למדו שאין ברירה והם צריכים לעזור במשק הבית. הם עושים זאת בשמחה וללא כל טרוניה (הם מצאו שיטה- הם שרים תוך כדי, ממציאים שירים משותפים) והופכים שותפים מלאים לתחזוקת השגרה. זה, כמובן, לא אומר שאין ריבים וחיכוכים ושהכל דבש, אבל גם אלה הם חלק מהחוויה הכללית ואנחנו משתדלים ללמוד מהם.
בשבילי המסע הזה עד כה היה מעבר חד ומבורך, מעיסוק כמעט מוחלט בהשרדות היומיומית, בלו”ז צפוף של שגרה, לשגרה אחרת. בלי שעון, במינימום עבודות בית, אני פנויה, בעיקר נפשית, לעסוק בדברים בהם לא הייתי מסוגלת לעסוק עד כה, וכמהתי והתגעגעתי אליהם מאוד. אני מקריאה לילדים סיפורים ארוכים ארוכים, משחקת איתם בלי להיות לחוצה ש’יש כביסה/כלים/טלפונים/וכו’, אנחנו משוחחים הרבה, משתוללים, שרים, מבלים עם פאדג’, פוגשים אנשים. אני מרגישה את האהבה שבי מקיפה אותי לאורך רוב שעות היום. בקיצור- המסע הביא איתו לראש סדר העדיפויות את צרכי הנפש והרגש, צרכים שהושתקו כליל ע”י השגרה השוחקת והדאגה הבלתי פוסקת לכלכלת הבית בארץ. ועל כך אני אסירת תודה.
טוסקנה פינקה אותנו ועשינו בה כיף חיים. התכוונו להמשיך לטייל באיטליה עוד כשבוע, אבל ענייני ויזה מאלצים אותנו לעשות שינוי מהיר ובלתי צפוי ולעלות כבר מחר לוינה. לאור נסיון המעבר הקודם עשינו קיצוצים בציוד וקנינו מזוודות קטנות יותר. נכון לעכשיו אפילו מקום לינה לא מצאנו, אבל אני מאמינה שהדברים יסתדרו.
חזרה לבלוג
|
מחפשים מלון זול ואיכותי? הכנסו לאתר הזה ובחרו את מקום הלינה המועדף עליכם. כיוון שאני נעזרת רק באתר הזה כדי להזמין מקום לינה, בדקתי באופן אישי את המחירים באתר והשוויתי אותם מול המחירים בשטח. ממש פיזית. ובכל המקרים בהם החלטתי להיות חכמה ולהגיע למקום כדי להזמין ישירות ממנו גיליתי שהמחירים באתר היו נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים שהציעו לי בשטח. בקיצור- יותר משתלם להזמין מהאתר הזה. לקרא את הדברים שכתבו מבקרים ששהו במקום לפניכם. לאתר יש גרסה באנגלית וגרסה בעברית. מנוע חיפוש נוח לשימוש ומבחר עצום בטווח מחירים המתאים לכל כיס (ואני מתכוונת ממש לכל כיס. יש שם מקומות גם ב-5$). ועוד דבר חשוב- התמונות באתר תמיד נכונות ואמיתיות. |
