במוקדם או במאוחר זה יגיע. סביר להניח שבמוקדם..
כשמטיילים עם ילדים במזרח, לא ניתן להמנע מהמפגש שלהם גם עם הסוגיה הזאת. הסמים הקלים שזורים כאן כמו חוטים בשרוואל.
בפעמים הראשונות שהילדים היו עדים לתהליך הגלגול על כל שלביו, הם חשבו שמדובר בסיגריה רגילה. לא טרחתי להסביר. אבל ככל שעבר הזמן, והחשיפה שלהם התרחבה, החלטתי שאני מתמודדת עם הנושא כמו עם כל נושא אחר שהם פוגשים כאן. מדברת על זה.
וכמו שדיברנו על קבצנים, על ילדים יתומים, על נשים שמכבסות את בגדיהן בנהר, על הפרות החמודות שמתהלכות כאן, כך אנחנו מדברים גם על המריחואנה. הם פוגשים אנשים שמעשנים את הצמח הזה על בסיס יומיומי. הם רואים איך הם מתנהגים. הם מבינים, כל אחד בדרכו, את ההשפעה של זה על ההתנהגות. הם מזהים את הריח. אצלנו במשפחה קוראים לזה סיגריה “חריפה” (spicy), בניגוד לסיגריה רגילה :-).
לא נראה לי שזה עושה להם כל כך חשק לנסות בעצמם. אם כבר- אז להיפך.
כשהם שאלו אם גם אנחנו התנסינו בשלב מסוים בחיינו, ענינו להם את האמת. וגם אמרנו להם מה אנחנו חושבים על זה.
ההתייחסות הרגועה לנושא הזה הופכת אותו, מבחינתם, למשהו שלא ראוי לתשומת לב מיוחדת. הוא לא נושא ש’לא מדברים עליו’ ולכן מסקרן ומפתה פי כמה, אלא נושא ככל הנושאים. האמת שזה כל כך יומיומי ושגרתי כאן, שאף אחד כבר לא מזכיר את זה כמעט.
למשפחות שמתכננות להגיע להודו או לנפאל עם ילדים, ולא משנה באיזה גיל, אני תמיד מזכירה את הנושא הזה. אני ממליצה להם לבדוק מראש מה הגישה שלהם כלפי הנושא, מה הם רוצים להגיד לילדים, ואיך הם יתנהלו אם הילדים (בדרך כלל בגיל ההתבגרות..) ירצו לנסות גם. חייבת לומר שרוב ההורים שאני פוגשת כאן מעשנים חופשי, גם ליד הילדים ובלי הרבה בעיות.
והנה כאן הבנות מספרות קצת על החוויה 🙂
