מעברים זה תמיד מורכב ותמיד יקר. למעשה, המעברים הם אלה שתופסים את הנתח השמן והעסיסי ביותר של התקציב. ולא משנה אם זו חופשה או טיול קצר או טיול ארוך.
לכן אני מעדיפה לשלב בתכנון היעדים שלנו גם מקומות שכבר היינו בהם. לחזור למקום מוכר, שבו אני יודעת בדיוק איך מתנהלים הדברים, כמה עולה מונית משדה התעופה ואיפה לישון בלילה הראשון ואיפה לקנות קפה בבוקר זו הקלה והנאה גדולה.
מעברים גם לא באים בדרך כלל בואקום. כלומר, בעולם אידאלי, הייתי מתכוננת מראש ובשקט לכל מעבר. אורזת בזמן, מארגנת את כל מה שצריך, דואגת לויזות, דרכונים בהקשב, כסף זר. תחקיר על מקומות לינה, על האזורים המומלצים לשהות, על רמת התברואה. הייתי מכינה רשימת טלפונים ואנשי קשר. הייתי ממיינת מה ממשיך איתנו מה אפשר לתת מה לזרוק. בודקת את תיק התרופות ומרעננת אותו. ועוד ועוד.
אבל עם ילדים זה אף פעם לא כמו שאת מדמיינת. שבוע לפני המעבר, בדיוק ביום שבו את מתכננת לרדת מהערסל ולהתחיל להיות אקטיבית סוף סוף, אחד מהם מתעורר עם חום. או פריחה. או שאת מקבלת טלפון כלשהו. או שיומולדת נופל יומיים לפני הטיסה. או שמזג האויר מתחרפן (קר מדי/חם מדי/יותר מדי גשם).
וכל הפנטזיה על התארגנות שקטה ומסודרת פשוט מתפרקת לך מול הפרצוף.
הימים האחרונים לפני שעוזבים מקום אחד ועוברים למקום אחר הם אתגר לעצבים ולכוחות המשפחתיים המשותפים.
ואולי זה רק אצלי.
בכל מקרה, ממליצה לכם בחום לקחת בחשבון שיהיו קשיים ולגייס מראש שטרות של גמישות שיהיו נגישים אצלכם בכיס.
◊ החליטו הרבה זמן מראש על יעד ההמשך. חקרו אותו ובדקו את כל מה שאתם צריכים מבעוד מועד. אל תחכו לרגע האחרון (ואת זה אני אומרת לא על בסיס נסיון…שכן מעולם לא החלטתי על יעד מספיק זמן מראש..אצלי ההחלטה נופלת שלושה ימים לפני שנגמרת לי הויזה).
◊ הרבה פעמים צריך לתכנן את הזמן היטב. אם צריך להוציא ויזה מראש, כמה זמן לוקח לתהליך, ותוך כמה זמן יש להחתים את הדרכון. לפעמים נדרשים להציג טפסים והוכחות כמו כרטיסי טיסה. ויזה עולה כסף. בדרך כלל זאת תהיה הוצאה לא גדולה, אבל היא תצטרף להוצאה הגדולה של כרטיסי הטיסה.
◊ צרו קשר עם אנשים שחיים ביעד אליו אתם עוברים. שאלו אותם את כל השאלות, התייעצו וקשרו איתם יחסי חברות. אין לתאר את הערך הרב שיש לקשרים שכאלה.
◊ מספר ימים לפני המעבר הקפידו על ארוחות טובות ומזינות. גם עבורכם, גם עבור הילדים. הקפידו בעיקר על מזונות שיוצרים בגוף הרבה סרוטונין, כלומר, יוצרים אפקט מרגיע.
◊ הקפידו גם על שעות שינה ועל פתרון של מצוקות או של אי הבנות בין הילדים או בניכם. חשוב לצאת למעברים בצורה הכי מאוזנת, בטוחה ורגועה שיכולה להיות.
◊ הימים הראשונים ביעד החדש הם לא פשוטים. ותמיד יעלו לכם יותר כסף. רק אומרת.
◊ ואל תשכחו את הג’ט לג. שזה לא תמיד נלקח בחשבון, בעיקר כשעוברים מרחקים קצרים יחסית, וההפרש בשעות הוא קטן (שעתיים-ארבע שעות). אבל ילדים שמתחילים להרגיש עייפים ב-12 בלילה, במקום בתשע בלילה זה הבדל מ-ש-מ-ע-ו-ת-י…
◊ מכיוון שמעברים יוצרים חוסר איזון זמני, קחו בחשבון שהסיכוי למחלות/אלרגיות/רגישות נפשית עלול לעלות. לכן חשוב מאוד שתשמרו על עצמכם ועל הכוחות שלכם. המעבר, מבחינת ההורים, לא נגמר ברגע שכל המזוודות מגיעות בשלום. הוא נגמר כשהעניינים חוזרים למסלול. עד אז השתדלו להקפיד על מינימום בריא של שעות שינה ותזונה סבירה.
◊ כשאני מגיעה למקום חדש אני לא מסתערת עליו. אני לוקחת את הזמן. קודם כל מקדישה יומיים שלושה להתאוששות פיזית ונפשית. מסתובבת רק בסביבה הקרובה, חוקרת לאט, ומאפשרת לילדים להסתגל בהדרגה. בשונה מחופשה משפחתית קצרה, כשמטיילים תקופה ארוכה עם הילדים, יש את האפשרות להשתלב בעדינות בתנועה.
המעברים מחדדים את היכולות המשפחתיות והאישיות של כל אחד. למעשה, מחקרים טוענים שאחת האינדיקציות לחיים מאושרים היא היכולת להתאקלם בסביבה בצורה נכונה וטובה. כשאני מסתכלת על הילדים שלי ורואה איך הם מסתובבים ברחוב הסואן של מנילה, או קטמנדו, או סייגון, יום אחרי שנחתו שם, מוכנים לחקור וללמוד ולהתנסות ולטעום, וכל זה בלי להניד עפעף ובלי לחשוש כלל, אני מבינה עד כמה המיומנות הזאת חשובה ומשמעותית. כמה בטחון זה נותן. וכמה כוחות נפש ניזונים מזה.
הורידו את האיבוק שלי “לטייל עם ילדים” שכולו המלצות וטיפים המבוססים על נסיון של תשע שנות טיול, וגם על נסיונם של אחרים..
♥ ואולי תרצו להעמיק קצת יותר בכל מה שקשור לטיול ארוך עם ילדים (הקליקו על הלינק וחפשו את סדרת המיילים החינמית שעוסקת בכל מיני נושאים שקשורים לטיול ארוך עם ילדים.. :-)).
