אחד היתרונות הגדולים שיש לי כרגע הוא שאני נמצאת בלב מרכז תיירותי מרכזי באסיה, ויכולה להיות העיניים שלכם. אז קודם כל, לפני שאכתוב מה לדעתי יהיה, ובמיוחד מה צריך לעשות מעכשיו ובשנים הקרובות, אני רוצה לתאר בכמה משפטים מה קורה כאן, בפוקרה, היעד התיירותי השני בחשיבותו בנפאל, נקודת היציאה לחלק מהטרקים המפורסמים ביותר (סובב אנאפורנה..) ופעילויות תיירותיות נוספות (ראפטינג, מצנחי רחיפה ועוד).
ענף התיירות ספג מכה קשה מאוד, כמו בכל העולם. חברות תעופה מקומיות נמצאות על סף קריסה, חנויות, בתי מלון ומסעדות, אפילו המפורסמים בניהם, נסגרו, פשטו את הרגל או הקפיאו כל פעילות. כך גם סוכנויות טיולים ומפעילי אטרקציות.
כל מדריכי הטרקים והפורטרים חזרו לכפר, בתקווה למצוא דרך אחרת להתפרנס. בתי מלון, חנויות ומסעדות פיטרו את כל או חלק נכבד מצוות העובדים, ואלה שחוזרים לפעילות שוכרים עכשיו עובדים בשכר נמוך בהרבה, כלומר- עובדים באיכות וברמה נמוכה יותר. אנשי עסקים מנצלים את ההזדמנות וקונים עכשיו במחירים נמוכים במיוחד בתי מלון, מסעדות וגסטהאוסים שלא הצליחו לשרוד, מה שאומר שההנהלה של אותם מקומות תשתנה, ואיתה כל האופי של המקום. הטבחים לא אותם טבחים, התפריט לא בהכרח אותו תפריט, המצרכים, המלצרים, המשקאות על הבר, המוסיקה ברקע.
אתרי האינטרנט, לעומת זאת, עליהם התרגלנו להתבסס, אלו שישרדו, יאלצו לתפקד עם כוח אדם מצומצם, ואני לא מאמינה שהם יצליחו לעשות פולו-אפ כמו שצריך אחרי כל בית עסק אותו הם מפרסמים. ואם כן- זה יקח להם הרבה מאוד זמן.
כך גם המדריכים המודפסים, לצערי הרב, ואני מניחה שהם יצטרכו לעשות בדק בית רציני..
מה זה אומר?
שעשינו ריסטארט. הכי ריסטארט שאפשר. ולא רק בנפאל. אלא בהרבה יעדים תיירותים ברחבי העולם. למעשה, לדעתי, זה כולל את כל היעדים התיירותיים בהם: 1– כבר חצי שנה לא מתקיימת פעילות שגרתית, ו 2- שאינם מקבלים סיוע מספיק מהממשלה שלהם.
איך זה משפיע עלינו, התיירים?
זה אומר שכל מה שרוב האנשים התבססו עליו, כשהם ניגשו לתכנן טיול או חופשה איבד את האמינות ואת הסמכות. כל ההמלצות בבלוגים, חוות הדעת בטריפאדווייזר ובאתרי הזמנות של בתי מלון, התמונות בגוגל. הכל. כמובן, שישנם מקומות ששמרו על אותה רמת תחזוקה, אותם צוותים ואותה הנהלה. אבל אי אפשר לדעת.
איך מתמודדים עם זה?
כבר הרבה שנים שאני אומרת שהאינטרנט הוא גם הצלה וגם קצת קללה. כי התרגלנו לתכנן מא’ עד ת’, התרגלנו שיש לנו שליטה מוחלטת ושהכל ידוע מראש. אבל בשטח הדברים נראים אחרת. כל האיבוקים שכתבתי, גם אלו שבחינם וגם אלו שבתשלום, כיוונו לאותה מטרה- לתת את הכלים לצאת ולטייל בכל מקום, בכל תנאי, ובדרך שהכי נכונה לכל אחד באופן אישי. נתתי כלים איך להתמודד עם אתגרים שמציבה הדרך, איך להינות גם מהבלת”מים ואיך להצליח לעשות את כל זה אפילו עם ילדים. ואפילו למה זה חינוכי 🙂.
ב‘מדריך המעשי לטיול ארוך עם ילדים’ אני אפילו מקדישה סעיף שלם לנושא של התלות שלנו באינטרנט, מתי כן להשתמש ומתי כדאי לא להסתמך עליו. כשכתבתי את זה, בעצמי לא ידעתי עד כמה זה יהיה חשוב ורלוונטי בתקופה הקרובה..
לכן אני רוצה לומר שגם אם האינטרנט איבד קצת מכוח האמינות שלו, זה לא אומר שאנחנו צריכים לחשוש. זה רק אומר שזה פשוט משאיר לנו קצת יותר אנרגיות כדי לסמוך על עצמנו. שנסתדר, גם אם דברים ישתבשו. הרי לא הכל השתנה. הנופים אותם נופים, האנשים אותם אנשים, התרבות הטעמים הריחות והמנהגים נשארו אותו דבר.
בקיצור: בחופשה הבאה קחו בחשבון שיהיו הפתעות, אבל לא רק לרעה, אלא גם לטובה :-).
