את הקורות של משפחת טסטסה קראתי בעיתון ‘טבע הדברים’ בהתרגשות רבה. הכתבות שלהם עזרו לי לא לוותר על החלום.

1.      פרטי הכרות עם המשפחה – שמות, גילאי חברי המשפחה:

1. יוסי – בן 43.

2. אסתל – בת 41.

3. הילה – בת 13.

4. אריאל – בת 10.

5. אורי – בן 4.

הגילאים הם עכשווים, טיילנו בשנה שעברה, החישוב בהתאם.

2.      כמה זמן טיילתם?

טיילנו 10.5 חודשים בין יולי 2009 למאי 2010 בפירוט הבא:

תאילנד – 1.5 חודשים.

וייטנאם – 1 חודש. אמא של אסתל הצטרפה לווייטנאם לרוב התקופה.

אוסטרליה – 4 חודשים.

ניו זילנד – 2 חודשים.

סין – 2 חודשים.

3.      מה היה המניע לצאת לטיול?

חלומות יש להגשים, חיים פעם אחת, לא הולכים לשום מקום אז לפחות נהנה מהדרך.

גיבוש משפחתי, צבירת חוויות, חופש חופש חופש!!!!

4.      מה היה הפחד/החשש הכי גדול לפני הטיול?

האם נספיק להתארגן בזמן עם כל הלוגיסטיקה. לא היה פחד רגשי, רק התרגשות.

5.      איך התמודדתם איתו?

לאזור אומץ, לתכנן זמן ולעבוד בנחישות להשיג את המטרה.ערך בנושא – הפחד נוקש על כל דלת, האמונה פותחת אותה ואין שם דבר.

6.      מה אתם מרגישים עכשיו כלפי הנושא?

התחושה בדיעבד – נפלאה. עשינו את זה. זה היה כל כך פשוט וקל. הקשיים הם רק בראש. בעולם של היום הזמינות והנגישות לכל דבר היא דבר אלמנטרי.

7.      איך שמרתם על הבריאות שלכם במהלך הטיול?

גישה מאוד שמרנית ומגוננת בעיקר כיוון שמדובר בילדים. חיסונים לכולם לפני היציאה. יצאנו עם הר תרופות וקבלנו הדרכה מרופא המשפחה לפני הנסיעה. ביטוח רפואי מלא ומקיף לכולם.

בפועל – אורי פרק מרפק בסין והגיע לבית חולים מקומי שם המרפק הוחזר למקומו תוך דקות. להילה הייתה פריחה בסין. הלכנו לבית חולים והעניין אובחן כמשהו שיחלוף תוך מספר ימים – זהו!!!

8.      איך ממנתם את הטיול?

חסכונות. חסכנו כמה שנים מראש.

9.      כמה הוא עלה?

רק כרטיסי טיסה ל-5 איש עד ניו-זילנד וחזרה זה 40 אלף ש”ח. השורה התחתונה היא הרבה מעל 200 אלף ש”ח.

10.  איך התארגנתם לנסיעה?

התארגנות מקיפה ומתוכננת לפרטים. רכשנו כרטיסי טיסה לפי עונות השנה. טיפול מוקדם בויזות היכן שנדרש. תכנון תזרים מזומנים והוצאות צפויות. רפואה כנ”ל. ציוד לוגיסטי שכלל תרמילים, מנשא לתינוק, כסא בטיחות, עגלה. תיקים אישיים. בקיצור מעל 100 קילו ציוד נישא.

11.  איך שמרתם על החינוך וההשכלה של ילדיכם?

home schooling בעיקר באוסטרליה ונייו-זילנד ומעט בסין. למדנו חשבון ואנגלית. הבנות חזרו עם ידע וניסיון עצומים ולמעשה סיימו שתי שנות לימודים בחצי שנה. ניסיון החיים אדיר לילדים. ידע כללי, התמודדות ועוד הרבה תמורה שבי”ס לעולם לא יכול לתת.

12.  על מה אתם מתחרטים אם בכלל?

לא מתחרטים על כלום. הטיול היה מושלם מבחינתנו כמשפחה ומבחינת החוויות שחווינו והזכרונות שצברנו.

13.  מה הטעות הכי גדולה שעשיתם?

טעות שעשינו – שיצאנו עם טלפונים מהארץ ועם חוזה עם אחת מחברות הסלולר. בפועל אפשר להשיג כרטיס SIM מקומי כולל חיוג לחו”ל ולא צריך את חבילת החו”ל המאוד יקרה מהארץ.

טעות נוספת – שלא טיילנו שנתיים ולא עשינו את זה קודם.

14.  מקומות מעניינים בהם ביקרתם?

הכל היה נפלא ובכל זאת:

תאילנד– האי קו פי-פי והעיר הצפונית פאי.

וייטנאם – סאפה, האלונג והמקונג דלתא.

אוסטרליה – המדבר הגדול, איירס רוק, אולגס. החוף המזרחי מפורט דאגלס ועד פיליפ איילנד – 4,000 ק”מ.

ניו זילנד – האי הדרומי. מיצרי מרלבורו. פיורדלנד, אוטאגו. האי הצפוני – רוטורואה, טאופו וחוף מוריוואי מצפון לאוקלנד.

סין – דאלי, יאנגשואו, לונג-שן, ליז’יאנג, לשאן, שיאן, בייג’ינג, שאנחאי.

15.  טיפים שאתם יכולים לתת?

טיפים למשפחות – לתכנן לפרטים הקטנים את הלוגיסטיקה והתקציב ולוחות הזמנים לפי עונות השנה. ובתוך המסגרת לתת לדברים לקרות מאליהם ולזרום כאילו אתה בתוך סירה בנהר גועש ומה שיש לעשות זה ליהנות מהנוף ולשחרר צרחות שמחה.

*****

משפחת טסטסה מתגוררת היום בקנדה. ניתן לקרא על הטיול המדהים שלהם בבלוג מפורט ומרתק-

www.tastasa.blogspot.com

www.tastassa.blogspot.com

פיבי עומדת בחנות תכשיטים. היא מדדה כמעט את כל התכשיטים בחנות. המוכר עומד מולה, מהצד השני של הדלפק. היא שואלת אותו: ‘מה אתה יכול להציע לי ב-10$?’ הוא מכניס יד לכיס, מוציא שטרות של כסף ואומר- ‘אני יכול להציע לך את שני השטרות האלה, חמישה דולר כל אחד’. פיבי אומרת: ‘אני אתן לך דולר עבורם’.

כל ישראלי שהיה במזרח יכול לספר על חצי ורבע מחיר שהוא הצליח להשיג עבור שרוואל סגלגל אחרי התמקחות לתפארת. זה חלק מהמורשת.

או שמא לא?

הרשו לי להציע את החלופה המעודנת. הדרך בה אני משיגה מחירים נמוכים בלי לעצבן אף אחד.

אל תרוצו לקנות מיד כשאתם מגיעים למקום חדש. תגיעו, תתמקמו. קחו את הזמן לעבור במתחם החנויות מספר פעמים. בעברכם הביטו על המוכרים, ברכו לשלום. אם אתם נכנסים לחנות, בדקו את הדברים אבל אל תקנו. כשהם שואלים מאיפה אתם- אל תהיו מגעילים, תענו יפה, תחייכו, ותשאלו מה הם חושבים על זה. תצחקו איתם, תנו להם התייחסות אנושית, וקחו את הזמן עד שהם כבר מכירים אתכם ונותנים לכם חיוך בסגנון אישי. אתם יכולים להתחיל בשיחה, לבקש ייעוץ מהם כתושבי המקום או להתעניין בעבודתם. כשאתם נכנסים לחנות המוכרים לא מכירים אתכם. הם לא יודעים מי אתם והם מחליטים על המחיר לפי ההתרשמות הראשונית שלהם מכם. לכן כאשר יוצרים יחסים אישיים יותר, המחיר משתנה בהתאם. במהרה תגלו שחלק מהם מאוד נחמדים ויהיו שאפילו יציעו לכם לשתות איתם תה. קיים אפילו שמץ סיכוי שהם באמת ימצאו חן בעיניכם..

אם התיידדתם עם מוכר מסויים ובכל זאת הוא הפגיז במחיר, או שאין לכם זמן להשקיע במערכת יחסים, אתם מוזמנים לשמוע מה יש לנאבה ראג’ להגיד. נאבה ראג’ הוא הבעלים של חנות ‘adventure’, החנות לציוד טרקים האלמותית בפוקרה, בה המחירים הם תמיד הכי נמוכים.

בקיצור נמרץ, מה שנאבה מציע הוא כאשר אתם נכנסים לחנות, אחרי שאתם מברכים בנימוס לשלום, תגידו שאתם עושים סקר שוק בנוגע למוצר מסוים. תבקשו מהמוכר הצעת מחיר ותמשיכו הלאה. אחרי סקר שוק, בו המוכרים ידעו מראש שההצעה הטובה ביותר היא שתזכה- אתם יכולים לחזור לחנות עם ההצעה הזולה ביותר ולקנות את המוצר. ככה קונים בזול בלי להתמקח.

חשש גדול של הורים הוא מנושא ההגיינה של דברי המאכל והשתיה במדינות מתפתחות. גם רופאים המתמחים ברפואת מטיילים ממליצים לנקוט משנה זהירות בכל הנוגע לנושא זה. כתבתי כאן את הדרך שבה אנחנו בחרנו להתמודד עם זה.

שתיה:

• הרבה מהמחלות הקשות מקורן דווקא במים.

• לכן, אני תמיד יוצאת מנקודת הנחה שהמים בכל מקום אינם ראויים לשתיה. לא לוקחת סיכונים.

• החיטוי היעיל ביותר למים הוא הרתחה.

• לכן, כל תבשיל המכיל מים חייב לעבור הרתחה.

• מים לשתיה- בכל מקום ניתן למצוא מים באיכויות משתנות. ממים מינרליים תוצרת חוץ ועד מים שעברו טיפול וחיטוי מתוצרת מקומית. קנו כמה סוגים, בחרו את הסוג הטעים לכם ביותר ודבקו בו. כמובן, שימו לב לחתימת הפקק.

• מיצים- מיצי פירות טבעיים הם אחת הדרכים העיקריות שלי לשמור על בריאות הילדים. חשוב להקפיד שלא מערבבים אותם עם מים או עם קרח. שימו לב גם לנקיון הכלים.

• שתיה קלה- שתיה מוגזת היא בטוחה לחלוטין לשתיה.

• שתיה חמה- לרוב אין חשש, המים מורתחים למשעי ואפילו אם השתיה היא בתוספת של חלב- גם אותו הם מרתיחים עבורך.

אוכל:

• הדרך הטובה ביותר לחיטוי אוכל היא הרתחה.

• לכן תמיד תעדיפו אוכל שבושל בחום גבוה, נאפה או טוגן היטב.

• בשר הוא אחד ממקורות המחלות העיקריים, לכן כלל מספר 2 חשוב שבעתיים באם אתם רוצים לאכול בשר. אל תאכלו בשר שלא בושל היטב!

• לא חייבים לאכול בשר.

• ביצים- צאו מנקודת הנחה שהביצים הן מופרות. במידה וזה לא מפריע לכם, אני ממליצה להתייחס אליהן כמו אל בשר- ודאו שכל חלקי הביצה עברו תחת חום גבוה. (אני לא נותנת ביצת עין, ביצה קשה או מקושקשת, אלא נותנת חביתה ומבקשת אותה well-done).

• התושבים המקומיים מעדיפים להיות בריאים והם יודעים את החוקים האלה אפילו טוב יותר מאתנו. נכון שמערכת העיכול שלהם מותאמת יותר לתנאים אלה, אבל גם הם אינם מחוסנים.

• לכן, המאכלים המקומיים הם מזינים ובריאים, אך בו בזמן גם שומרים על כל כללי ההיגיינה הרלוונטים למקום.

• באותה נשימה, דוקא המאכלים המערביים, אלה שמכינים אותם כדי לתת מענה לדרישת התיירים הם אלה שהכנתם אינה תואמת את כללי ההגיינה הדרושים ולכן מעלים את הסיכוי לחטוף משהו..

• בנוסף, קחו בחשבון שהאוכל המקומי הוא האוכל שאותו המקומיים יודעים להכין הכי טוב. אוכל מערבי לרוב לא יהיה ‘כמו בבית’, ובמיוחד הבשר- לא תמיד שווה את הסיכון..(תלוי, כמובן ביעד הטיול).

• בקיצור- מומלץ פשוט להזמין את האוכל המקומי.

• פרט חשוב נוסף- תמיד מזהירים מפני תנאי הקירור והשמירה על האוכל, אך בהרבה מסעדות מקומיות לעולם לא מכינים אוכל מראש. האוכל מוכן רק כאשר מתקבלת הזמנה. לוקח לו הרבה זמן להגיע (תביאו קלפים :-))..אבל יחד עם זאת ניתן להיות בטוחים שהוא הכי טרי שאוכל יכול להיות.

פירות וירקות:

• ירקות ופירות שהושקו במים מזוהמים אינם מומלצים למאכל, בשל החשש שהקליפה שלהם מזוהמת.

• לכן כדאי תמיד להקפיד שהם בושלו כראוי.

• או קולפו כראוי.

• או נשטפו כראוי..

• אם אין אפשרות לשטוף/לבשל תעדיפו תמיד את הירקות או הפירות בעלי הקליפה העבה (פפאיה, קלמנטינות, קוקוס, אננס, בננה). ואת אלה שגדלים על עצים/שיחים ולא על הקרקע.

• מסעדות רבות בעיקר באזורים המתויירים מודעות לבעיה ולכן הן מציינות במפורש שהן שוטפות את הירקות והפירות במים עם חומר חיטוי (יוד בד”כ). יחד עם זאת, אני לא לוקחת סיכונים ולא מאפשרת לילדים לאכול ירקות שאינם מקולפים.

קניית חטיפים או אוכל סגור בעטיפה:

• דבר אחד חשוב: שימו לב היטב לתאריך התפוגה. אם הוא לא מצויין או שפג תוקפו אל תקנו.

אכילה בדוכני אוכל:

• בדרך כלל האוכל בדוכנים טרי מאוד (וטעים מאוד!), הם מכינים אותו תמיד באותו יום.

• בגדול- הכללים הם אותם כללים. אל תעברו אותם.

• שימו לב היטב לכמות המקומיים שאוכלים בדוכן. אל תקנו מדוכן ריק.

• שימו לב לכלי העבודה שלהם ואיפה הם משייפים את הסכינים שלהם (יש בעלי דוכנים שמשייפים את הסכינים כנגד המדרכה..)

• לא לשכוח לבקש מספר פעמים ‘בלי חריף’.

• או לחילופין להגיע עם בקבוק מים מוכן לשליפה :-).

• כדאי להעדיף כלי הגשה חד פעמיים.

• ועדיין, לא הייתי אוכלת בשר בדוכנים.

כלי אוכל והגיינה כללית:

• כלי האוכל נרחצים במים רגילים

• לרוב עם סבון.

• יש להם שיטה אחרת לרחיצה: הם משרים את הכלים בקערות גדולות מלאות מים, אח”כ מקרצפים היטב עם סבון, שוטפים ומניחים בשמש.

• השמוש שלהם בשמש הוא לא רק למטרות ייבוש אלא גם למטרת חיטוי.

• את הסכו”ם הם מגישים כשהוא מונח על צלחת

• נקיון השולחן: טוב, נו, בדרך כלל הוא לא ממש נקי. אפשר לבקש לנקות, אפשר לשלוף מגבון לחיטוי משטחים, ואפשר פשוט להשתדל לא לערבב את כלי האוכל עם השולחן.

• אם לא מוכרחים כוסות– תשתו ישירות מהבקבוק.

• אפשר לקנות חבילת קשים חד פעמיים ולשלוף אותם מהתיק להגיינת שתיה מקסימאלית.

• הקפידו לחטא את הידיים לפני כל ארוחה.

שורה תחתונה:

• לחטא ידיים לפני כל ארוחה

• להעדיף אוכל מקומי

• שבושל בחום גבוה

• לחשוד תמיד במים. לשתות מים מטוהרים/מיץ טבעי/מוגז/שתיה חמה.

• לבדוק תאריך תפוגה של אוכל באריזות סגורות.

נראה מסובך אבל תוך כמה ימים מתרגלים והשמירה על הכללים הבסיסיים האלה הופכת לשגרה. גם הילדים לומדים אותם מהר והכללים הופכים לחלק מהחיים והם בלתי מורגשים.

השבוע התקלקלה הטלויזיה. ניגשנו לבעל המלון ודיווחנו. כמה דקות אחר כך נחה לה טלויזיה אחרת על הכוננית.

מיד אחרי טקס ההנחה, בעודי יורדת במדרגות בדרך לארוחת הבוקר גילגלתי את מקרה הטלויזיה בראשי והבנתי פתאום שלמעשה, כל החיים שלי הם כרגע בליסינג.

אין לי כמעט רכוש. מה שאומר שאת כל החפצים ואת כל השירותים אני שוכרת. בית, חשמל, מים, אוכל, טלויזיה, אמבטיה. וכמו בכל חברת ליסינג שמכבדת את עצמה- כאשר משהו מתקלקל אני פשוט מקבלת אחר במקומו. אין לי שום התעסקות עם אחזקה או עם תיקון.

אני אוכלת במסעדות, נותנת את בגדי לשירותי כביסה, נוסעת בתחבורה ציבורית. היעדר הרכוש בעצם שיחרר אותי מטרדות האחזקה שלו. אני קונה רק כאשר מתעורר צורך- מטריה, מעיל, כפכפים. משחק לילדים, צלחות פלסטיק.

מה קורה אם בכל זאת מתחשק לי, נניח, לבשל?

עוד לא קרה :-). אבל מטבחים קיימים בכל מקום. אז פשוט אשכור לי מטבח לכמה שעות.

חזרה לבלוג

אחד מהחששות הגדולים שעולים, כשמדברים על טיול עם ילדים בחו”ל, קשור לנושא החברתי. איך הילדים יסתדרו בלי חברים. מה הם עושים על מנת ליצור קשרים חברתיים. אני רוצה לענות, על קצה המזלג לשאלה הזאת, החוזרת בכל פעם מחדש.

אני מרגישה שהטיול שלנו דוקא העשיר את עולמם החברתי של הילדים, ופתח להם ערוצים חדשים ומרגשים לקשר. העובדה שהטיול שלנו אינו מוגבל בזמן ושאנחנו נשארים זמן מה בכל מקום תורמת ליצירת קשרים טובים ועמוקים. היום קיים עבורם איזון טוב יותר ואפשרות בחירה טובה יותר, לתחושתי, בין הזמן הפנוי, השקט שלהם עם עצמם, לבין בילוי משותף עם חברים. המפגשים החברתיים נוצרים מאליהם, ללא כל התערבות או יוזמה חיצונית. ניסיתי לעשות קצת סדר ולחלק את הקשרים החברתיים שלהם לכמה סוגים:

תרמילאים ישראלים צעירים- את התרמילאים אנחנו מחלקים לשני סוגים. אלה ששמחים לפגוש ילדים ואלה שעסוקים בעצמם, בחווית הטיול שלהם, ושרוצים רק שקט. את אלה שמבקשים את השקט שלהם אנחנו מאתרים מיד ומניחים להם לנפשם.

את אלה ששמחים על מפגש עם ילדים אנחנו לא צריכים לאתר, הם ישר נמשכים אלינו ותוך שניות הילדים שלנו כבר הופכים לאטרקציה הגדולה של היום. איזה כיף. פתאום יש להם דודים צעירים שמניפים אותם באויר, מחליפים איתם כאפות, חולקים איתם את מחסן העוגיות שלהם, רודפים אחריהם ומצחיקים אותם.

תרמילאים זרים– מכל הגילאים, לעתים פגישה במסעדה גוררת שיחה נעימה, לעתים הילדים באים לעזור בנקודות התנדבות של תרמילאים ומתפתח קשר ידידות, או נסיעה משותפת של כמה שעות יוצרת הזדמנות למשחק משותף. בזכות הפתיחות של הילדים אף פעם לא משעמם.

ילדים מקומיים (וכל בני משפחתם)- ילדים יש בכל מקום וכולם אוהבים את אותם דברים. שפה היא פרמטר שולי, כשיש כדור או אייפוד או לוח שח מט. שמנו לב, שילדים ממדינות שונות אוהבים, בדיוק כמונו, להכיר ילדים ממקומות אחרים. דרך הילדים פגשנו משפחות וחברים טובים באמת, הוזמנו לארוחות בבתיהם ולמדנו הרבה מאוד על התרבות המקומית.

גם לבעלי המלון או האכסניה יש ילדים, לבעלי המסעדות ולבעלי החנויות יש ילדים, בדשא יש ילדים, בשדה האורז משחקים כדורגל..כך שהימים שלנו עוברים בין ביקור יזום אצל חברים ובין משחק ספונטני עם הילדים בסביבה הקרובה.

צעירים מקומיים– אני חושבת שהסעיף הזה נכון יותר כאשר מתמקמים במזרח. הפתיחות של הצעירים המקומיים כלפי ילדים היא פשוט מדהימה. החיבה שהם מרעיפים וקבלת הפנים החמה מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. לבנות יש מליון בני דודים שמאוהבים בהן לחלוטין ועושים כל מה שהן רק מבקשות. משתוללים איתן, משחקים איתן משחקי קופסא, לוקחים אותן איתם לעזור במטבח או בגינה. הגדול זוכה בשיחות עומק רציניות או במורים לשח-מט או במדריכים לרכיבת אופניים אתגרית. דרכם כולנו לומדים את השפה המקומית ואת מנהגי היומיום. בכל שאלה יש לנו תמיד את מי לשאול.

משפחות מטיילות– כמו המשפחה שלנו, יש משפחות נוספות מכל העולם שיצאו עם הילדים. בין אם לטיול מוגבל, הרפתקה ממוקדת ובין אם טיול ארוך ללא הגבלה. במזרח אין בעיה לזהות אותם, כי הם נראים כמו תיירים בדיוק כמונו. מפגשים מהסוג הזה הם שימחה לכל המשפחה, ההורים חולקים חוויות והרבה אינפורמציה חשובה, הילדים גם הם חולקים חוויות, מספרים כל אחד על המקומות בהם ביקר, וגם נהנים ממשחק משותף. מחליפים כתובת מייל וממשיכים את הקשר גם אחרי שכל משפחה פונה לדרכה.

חברים מהבית- יחד עם כל הפריחה החברתית היומיומית, הקשר עם הבית נמשך והקשר עם החברים מהארץ חשוב לנו מאוד. אנחנו ממשיכים לעדכן ולהתעדכן דרך המייל, דרך ‘סקייפ’ וגם שולחים גלויות ומתנות מהמקומות בהם אנחנו מבקרים. לאט לאט גודלות כמויות הגלויות שאנחנו שולחים כי לאט לאט מתווספים חברים חדשים ממקומות שונים בעולם.

חזרה לבלוג