Tag

טיול עם ילדים

Browsing

ולא, זה לא קשור להתנדבות. זה באמת לגמרי טיול רגיל עם מלונות או דירות. רק בחינם.

כולם כבר מכירים את האתר הזה.

זה ללא ספק אחד האתרים הגדולים והטובים ביותר שיש למציאת לינה במחירים שמתאימים לכל אחד. בשנים האחרנות אני מזמינה לינה כמעט אך ורק דרכו, ויוצא לי זול משמעותית מכל בית מלון. במיוחד עכשיו, כשהילדים גדולים ורוצים חדר משלהם, והאמת..גם אני :-).

לא מזמן קיבלתי מייל מיוסי (נשבעת שככה קראו לו) שביקש ממני המלצה למקום לינה זול בפירנצה. אני, מה אני יודעת. לא זוכרת מאיפה הזמנו את הדירה שבה גרנו לפני שלוש שנים בטוסקנה, ובמילא הם כבר הפכו לחברים שלנו ומתוך שלושה שבועות שישנו בה, שילמנו מחיר מלא רק בשבוע הראשון..

אז הלכתי וחיפשתי בשבילו ככה קצת. חיפשתי ‘פירנצה’ בלי הרבה ציפיות. פירנצה, בכל זאת, זו עיר י-ק-ר-ה. לומר את האמת, מאוד הופתעתי לגלות שאפשר למצוא כאן דירות יפהפיות במחירים נמוכים מאוד.

אז שלחתי את יוסי לשם.

הסיבה שהלכתי לחפש בשביל יוסי באתר הזה דוקא, היא כי כמה ימים קודם לכן אני חיפשתי בעצמי מגורים זולים על החוף בוויטנאם. וכשהקשתי ‘mui ne rentals’ זה האתר שנתן לי את ההצעות הרבות, המגוונות והזולות ביותר. וכשנכנסתי לאתר, פתאום נזכרתי שלפני כמה שנים חברה שלי אמרה לי שהיא מזמינה מקומות לינה אך ורק שם. ואני זוכרת שניסיתי לזכור את השם של האתר ואפילו שאלתי אותה עליו כמה פעמים, כי זו חברה שטיילה הרבה, שיודעת בדיוק, שהיתה אפילו בג’ונגלים בברזיל. אז בטח אפשר לסמוך עליה.

ואחרי שהמלצתי ליוסי חשבתי לעצמי למה בעצם שלא אכתוב על זה באתר שלי? 

אז הלכתי ובדקתי גם קצת בשבילכם. הקשתי קודם כל ‘איטליה’. קיבלתי שפע של תוצאות במחירים מפתיעים, החל מחדר ב-10$ ועד לבית שלם על אגם גארדה, עם בריכה (!) ב-.42$ ללילה. המשכתי הלאה, גיליתי עוד בית שלם עם בריכה באגם גארדה ב-61$ ללילה. אוקי. אבל זאת איטליה, נגיד, לא יודעת, משהו קורה שם עם הכלכלה..המחירים נמוכים.

airbnb2-300x186

airbnb3-300x182


אז נכנסתי באמאמא של היעדים היקרים והקשתי ‘טוקיו’. רק בשביל לבדוק. מצאתי שם דירה עם נוף לפארק, אינטרנט והכל במחיר של 422$ לשבוע. כלומר פחות מ-61$ ללילה.

airbnb4-300x67 

המשכתי לפאריז. דוקא עניין אותי. כי לגור כמה שבועות בפאריז זה אחד מהחלומות שלי. שם באמת היה קצת יותר קשה אבל ניסיתי להיות הכי לארג’ית בעולם וחיפשתי דירות שלמות, גדולות, עם מטבח והכל. המחיר ללילה (גם ברובעים שוים) היה 100$-250$.

למה אני מספרת לכם את זה? קודם כל- כי אם אתם מחפשים עכשיו לטייל איפשהו בעולם, ולא משנה לאן או לכמה זמן- כדאי שתציצו בהצעות שיש באתר הזה. ואם תזמינו דרך הקישור שבאתר שלי תקבלו אוטומטית 35$ מתנה להזמנות באתר.

אבל חשוב יותר: לאתר הזה יש תכנית ‘הפניות’ (referrals) מדהימה. שלפיה, ככל שתפנו יותר חברים שלכם לאתר הזה, וככל שיותר אנשים יזמינו דרככם באתר הזה- אתם תרוויחו כסף. 35$ לכל הזמנה, 65$ לכל אחד שיציע את הנכס שלו להשכרה דרככם.

אז זה לא ממש דולרים קאש לכיס אלא קופונים לשימוש באתר. ולכן כתבתי בכותרת ‘איך לטייל בעולם בלי לשלם על לינה’. כי זה בדיוק מה שתוכלו לעשות!

תחשבו על זה: נגיד שאתם מתכננים שבועיים טיול באיטליה עם הילדים בקיץ. או בפסח. או בחגים. לא משנה כרגע. אם תרשמו עכשיו לתכנית ההפניות, ותקפידו להזכיר לכל מי שאתם מכירים, שכשהוא יוצא לסופ”ש באמסטרדם שיזמין מקומות דרך ההפניה שלכם, בתוך כמה חודשים תרוויחו מספיק כסף שלמעשה יחסוך לכם את כל עלויות הלינה! או לפחות יפחית אותן בצורה משמעותית. לא כדאי?

* אגב, אם יש לכם נכס שאפשר להשכיר אותו תוכלו אפילו לעשות רווחים אמיתיים. רק אומרת.

מה צריך לעשות?
הקליקו על create an account
יפתח לכם חלון קטן שבו תצטרכו למלא מייל וססמא או ישירות דרך פייסבוק. וזהו.
מייל אישור ישלח אליכם בתוך שניות ואחרי שתאשרו את ההרשמה אתם רשומים.
אחרי ההרשמה תופנו אוטומטית לעמוד האישי שלכם. גלגלו למטה עד שתגיעו לזה:

 לחצו על הירוק. תקבלו דרכים שונות להפניה מידית של חברים- דרך המייל שלהם, דרך המייל שלכם, דרך פייסבוק, טוויטר, או דרך לינק אישי שלכם.

זה הכל.
אתם לא חייבים להזמין דרך האתר או אפילו להכיר אותו כדי לשמש כ’מפנים’ שלו. כל מה שצריך הוא מה שרשמתי כאן.
זה כל כך פשוט שבאמת חבל לוותר על האפשרות להוזיל את הטיול שלכם משמעותית.
קראו כאן  , למשל, איך אני משתמשת בדרך הזאת באופן שגרתי ומוזילה לעצמי את עלויות הטיולים במאות דולרים.

בתי מלון בחצי מחיר:  אם אתם מעדיפים בתי מלון על פני דירות, קיים אתר שעושה כמעט אותו דבר, רק עם בתי מלון :-). 

יש לא מעט אתרים המציעים לינה של הרגע האחרון במחירים מוזלים. אני אוהבת את האתר Hoteltonight.com, כי בדקתי אותו בזמן אמת, ומצאתי שהוא זול בעשרות דולרים מבוקינג. בנוסף, בעוד ש-booking.com הפסיקו את פעילות ההפניות שלהם לא מזמן, האתר הזה מציע 25$ הנחה נוספת לכל מי שישתמש בקוד האישי שלך. ופרט אחרון- יש להם תכנית ‘שלבים’ שככל שאת מזמינה דרכם יותר, כך גדלה ההנחה שאת מקבלת.

הקאטצ’- אפשר להזמין רק שבוע מראש :-). הורידו את האפליקציה והשתמשו בקוד:  HSMADAR כדי לקבל הנחה.


 

Camera 360

כבר כמעט חודש שאנחנו מבלים על חוף פרטי שיושב בלב מפרץ קטן על אי יפהפה* בפיליפינים.

שותים קוקוסים אוכלים אננסים מתחברים עם כוכבי הים. המים צלולים וחמימים ואנחנו שוחים כל יום.

אנחנו באזור שנמצא מחוץ למסלול התיירים, מקבלים את החוויה הפיליפינית המקומית במלא הדרה.

פוגשים את אנשי הכפר, יוצאים איתם לדוג, משחקים איתם כדורסל, הולכים לקנות ברביקיו במסעדה הפצפונת המקומית, שהיא גם חנות לתיקון אופניים.

בשוק המקומי מציעים פולי קקאו טריים ככה חופשי, בסלסלות. וכל מיני פירות וירקות ומיני מאפה שמעולם לא ראינו. בעצם..היום בדרך לכספומט פגשתי בחנות מאפה קטנה את המאפים המתוקים הקטנים שאהבנו כל כך בוייטנאם. שם מוכרים אותם בעגלות ברחוב והם מאוד זולים. מיד קניתי לילדים. איזה כיף זה להזכר במאכל שאהבנו במדינה אחרת..

פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’, כתב בספרו : “לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”..

אני מרגישה שההתנסות הזאת, כמו הרבה מאוד התנסויות אחרות שהיו לנו, גם עבורי וגם עבור הילדים היא חוויה מעשירה מאין כמוה. ככה, טבעית ופראית ואמיתית ונקיה. בלי מייק אפ 🙂 . אבל בנוחות ופינוק נעימים (טוב בכל זאת יש לנו טלויזיה..)

השילוב של המים היפים האלה, של צפיה פאסיבית בגאות, בשפל, בהשפעת הירח והשפעת מזג האויר. הליכות לאורך החוף ומפגשים עם עשרות יצורים חיים, השחיה המרעננת. משחקים עם ילדי הכפר. ועוד כל כך הרבה.

מדי פעם באה לבקר אותנו בעלת הבית שבו אנחנו גרים. היא נשארת לכמה ימים. בזמנים האלה היא לוקחת אותנו למסע אל עומק התרבות הפיליפינית. היא מלמדת אותי לבשל בפיליפינית, מסבירה על חיי הים ועל החיים שבים. פותחת לנו את הדלת להתנסויות כמו דיג בלילה באמצעות פנס, קילוף קוקוסים והסבר מעמיק על הקוקוס ועל כל מה שאפשר לעשות איתו. היא מסבירה על העלים שהם שמים במרק שלהם ולמה הם כל כך בריאים, וגם למה בכל החצרות בסביבה אנשים מכסים את הצמחים בקליפות ביצים ריקות.

היום היא הסבירה לי בדיוק איפה אפשר לראות דולפינים. וגם איך להגיע לשם.

עבורי השהות כאן היא פסגת החיים הטובים. שמש, ים, חול רך וקוקוס טרי. לא ממש צריכה יותר מזה. תנו לי לשכב בערסל ולהביט אל כל הכחול הזה.

ואם אני יכולה לכתוב לכם קצת אישי יותר, אני מרגישה שהמקום הזה מכנס אותי פנימה. עמוק אל עצמי. לא ממש יודעת למה. אולי זה השקט. אולי זה החלום שאני מגשימה בחיים כאן. חלום אחד מתוך הרבה :-). גם אצלי וגם אצל הילדים יש איזו העמקה, תובנות פנימיות שצצות, וסוג של התבגרות. של חידוד.

והאהבה שבי לחיים ולעולם פורצת כאן החוצה באושר גדול.

אז איך התגלגלנו לכאן?

אנחנו מתחברים מהר, מתאהבים מהר, פתוחים מאוד, אמיצים וחופשיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות-חוץ-אינטרנטיות שמתבטאות לרוב בחברויות ובחוויות יוצאות דופן ומרגשות. כשאתם יוצאים לדרך תוציאו את האף קצת מהאינטרנט. מהמדריכים. תנו לדרך צ’אנס. אל תפחדו. בואו אליה עם האהבה שלכם, ותראו איך היא תיטיב עמכם. יש עולם שלם בחוץ :-). עולם מרגש ונפלא ומלא באהבה.

אוקי אוקי. תכלס: כמה זה עולה לי?

הבית כולו על שלושת חדריו, הגלריה המדהימה, הריהוט עבודת יד, המרפסות, המטבח המאובזר, פינת הברביקיו בחצר, עצי הקוקוס הפוריים וכל הפירות שעליהם, עצי הבננה, החוףףףףף הפרטייייייייייי.

כביסה

ותחבורה  (cause a girl needs to go on the back of a motorbike from time to time’)

כל אלה עולים לנו 15$ ליום.

*לא מדובר באיירביאנבי ולא תמצאו אותו להשכרה באינטרנט. זה פשוט בית של חברה שפגשנו והיא השכירה לנו אותו באופן פרטי. גם אתם יכולים למצוא מקומות לינה כאלה :-). כל מה שעשיתי כדי למצוא אותו זה לשאול…

*האי נקרא בוהול (Bohol) והוא אחד האיים המוכרים והתיירותיים ביותר בפיליפינים. הוא אי יפהפה אבל מוקדי התיירות שלו מאוד נקודתיים ומתרכזים במקומות מאוד ספציפיים. כל שאר האי (הגדול למדי) הוא טוריסט פרי.

אולי יעניין אותך גם: בתי מלון מומלצים בפיליפינים או ארבעה מקומות מעניינים לטייל בהם עם ילדים בפיליפינים.


תראו מה מצאתי: דלי למשחק בחול שמתקפל ואפשר לקחת אותו בתיק בקלות! לדעתי זה משנה לגמרי את כל כללי האריזה לחופשת חוף :-).25807_1_640px


גלי עם החברות בפיליפינים

דפי מידע על הפיליפינים עם הרבה דברים מעניינים תוכלו להוריד בחינם בלינק הזה >>


טיול ארוך עם ילדים כמה עולה
תכנון מסלול ועלויות לטיול ארוך עם ילדים

את משפחת גפני פגשתי בהתחלה בתל אביב, ואחר כך בנפאל. הם יצאו ב- 2016 עם שלוש בנות צעירות, וכשחיפשתי משפחה שיצאה לטיול עם ילדים ממש קטנים (כדי לתת לכם עוד קצת מידע בנושא ?) – הם הראשונים שחשבתי עליהם. אז ישבתי עם טל לשיחה.

פרטים כלליים: מאיפה אתם בארץ, כמה ילדים, בני כמה.

אנחנו ממושב כפר הס באזור השרון

יש לנו 3 בנות: רוני בת 9 וחצי, אלה בת 8, גלי בת שנה ו-9 חודשים.

מתי יצאתם?

יצאנו לטיול ב-1 לספטמבר 2016

כמה זמן אתם כבר מטיילים?

אנחנו מטיילים כמעט 8 חודשים

איפה התחלתם?

התחלנו את הטיול בהודו -דראמסלה

למה בחרתם להתחיל דוקא שם ?

יצאנו מהארץ עם עוד משפחה של חברים שנסעו להודו, אז החלטנו להתחיל יחד לרכך את ההתחלה לילדים, דראמסלה היא “הודו לייט” אז האמנו שיהיה להם כיף שם.

משם, לאן המשכתם עד עכשיו?

המשכנו לנפאל, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם, פיליפינים, הונג קונג, מקאו וסין ועוד היד נטויה…:-)

מתי נפלה ההחלטה לצאת לטיול, מה היו הסיבות ליציאה?

ההחלטה שלנו היתה כמעט ספונטנית, עד כמה שאפשר בדבר כזה. באמצע חודש יוני בערך, משיחה רגילה בין בני זוג, מואב רצה שינוי בעיקר מבחינת עבודה שלו, והציע שנצא לרילוקיישן באוסטרליה, השיחה התגלגלה ועלה רעיון של טיול של שנה. היעדים השונים נרשמו על לוח בבית ופרסמנו את הבית להשכרה כדי לממן כזה טיול.

כמה זמן לקח לכם להתארגן ולתכנן את הטיול?

את הטיול ארגנו בחודשיים וחצי בערך

מה היו ההתלבטויות, ממה דאגתם או חששתם בכל הקשור ליציאה?

בעיקר דאגנו בגלל גלי שהיתה אז קצת פחות משנה וחודשיים, חששנו מה יקרה אם היא תהיה חולה וכד

האם החששות היו מוצדקים?

שהתינוק חולה זה אף פעם לא נעים, וגם גלי היתה חולה כבר בהודו ואפילו קיבלה אנטיביוטיקה, והחלימה יפה והכל טוב.

מהם הקשיים הגדולים ביותר בטיול עם ילדים קטנים? למה לצפות?

לילדות הגדולות שלנו, הקשיים העיקריים הם בעיקר

חברתי – מאוד מתגעגעות לחברים בארץ

אוכל – לא תמיד מתחברות לאוכל המקומי

כביסה – ילדים מלכלכים המון בגדים ?

מה כדאי לקחת מהארץ? מה לא לקחת?

אחד הדברים שלמדנו שיש הכל כמעט בכל מקום כמעט.

מה בנוגע לחיתולים, אוכל לתינוקות, מוצצים וכו’, עגלה…?

אנחנו לקחנו איתנו המון.

מטרנה – גלי אוכלת תחליף חלב על בסיס סויה ולפעמים היה קשה למצוא

כנ”ל לגבי מוצצים. היא אוהבת רק סוג מסוים..

תרופות? 

לרוב אפשר למצוא גם תרופות קונבנציונאליות בכל מקום

איך אתם מתמודדים עם מעברים, נסיעות ארוכות, חוסר שגרה? 

המעברים זה ה’עקב אכילס’ הכי בעייתי בטיול, צריך להתכונן אליו הכי הרבה בעיקר עם סבלנות, נישנושים, בגדים חמים אם צריך, משחקים ומים בעיקר.

איך אתם מממנים את הטיול

אנחנו משכירים את הבית שלנו

3 טיפים שיש לכם לתת למשפחות שמתכננות לצאת?

1. שום דבר לא כל כך נורא כמו שזה נראה לפני שיוצאים (לא מחלות, לא עם הילדים ולא עם הבן זוג)

2. שמרו על איזון – תמיד תוציאו יותר ממה שתכננתם לכן דאגו לאיזון בין מקומות של בטן גב בהם גם חוסכים משמעותית וגם ממלאים מצברים לבין מעברים למקומות חדשים ואטרקציות שמייקרים משמעותית אבל זו אחת הסיבות שיוצאים לטיול.

3. פרטיות – אחת הבעיות העיקריות שכולם נמצאים יחד 24/7 וכל אחד צריך זמן לבד ילדים ומבוגרים. צריך דרכים יצירתיות לייצר זמן לבד, לילדים ולהורים וגם בנפרד.

למשפחת גפני יש גם בלוג מקסים.

לפעמים נדמה לי שאנשים חושבים שיש לי איזה מרתף סודי ובו אני מסתירה את כל המקומות המדהימים האלה שעל חלק מהם אני כותבת.

ולא מגלה לאף אחד..

או שאם לא זה, אז לפחות יש לי ידע קדום, צרוב בכלי הדם, שעבר אלי דרך עשן המדורה בלילות בהם הייתי יושבת עם סבתי (שהיתה חצי אלבטרוס וחצי אישה, והכירה את כל המקומות בתבל) ורוקחת שיקויי הרפתקאות.

פעם מישהו אמר לי שלהסתובב איתי ברחוב בכל מקום בעולם זו הרגשה אחרת לגמרי. זה כמו להסתובב עם טייל מקצועי, שהרדאר שלו מכוון והכל עובד כמו שצריך והוא פשוט יודע לאן, מתי, מה (ומה לא) ,כמה.

זו היתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיים שלי. והוא אמר את זה כאילו זה כל כך ברור, כאילו אין אפילו סיבה לציין את זה.

(תודה נתי!).

והלואי שזה היה נכון. אבל האמת היא שזה לא.

האמת היא שאין לי מושג לאן ללכת.

בדיוק כמוכם :-).

ואולי הרבה יותר. אני כזאת קלולס ורחפנית, שגם כשאני מתאמצת, ובודקת קצת באינטרנט ושואלת כמה אנשים- אני עדיין מגיעה ליעד חדש קלולס לגמרי.

ולא רק זה, אלא שאני, כמו שאני, בדרך כלל מחליטה על היעד הבא ברגע הכי אחרון שרק אפשר, כך שבמילא זה לא משאיר לי זמן להתכונן אליו.

אני נוחתת פחות או יותר ב”לא נודע”, כל פעם מחדש.

אז איך אני בכל זאת מוצאת את כל המקומות השווים האלה?

או.

הסיבה שנתתי כאן את ההקדמה הזאת ושסיפרתי לכם כל כך הרבה על עצמי, היא שדווקא העובדה שאני כזאת, היא זאת שמאפשרת לי למצוא ולדעת לאן ללכת.

למעשה, ביעדים אליהם הגעתי הכי קלולס, מצאתי את המקומות הכי מדהימים וזכינו בחוויות הכי מרגשות.

כלומר:

1. בגלל שאני כל כך אוהבת את החיים האלה, תמיד אמשך לקרא עוד פרט ועוד קטע קטן ועוד סטטוס בפייסבוק שקשור למקומות מעניינים (יש לציין שאני לא משתייכת לשום קבוצת מידע של מטיילים. פרט לכמה קבוצות מטיילים מחו”ל שמנהלים סגנון חיים דומה לשלי). זה לא משהו שאני בכלל מחליטה עליו, זה פשוט קורה, בלי שאשים לב. וכך יוצא שהידע נצבר בכל זאת. משהו נצרב. והם יושבים להם שם, פרטים קטנים וכביכול חסרי משמעות. עד הרגע שבו אני ממש זקוקה להם- ובאותו רגע ממש, הם נשלפים וזה נראה כאילו אני מה-זה מבינה ויודעת..

2. בגלל אותה סיבה, אני תמיד שמחה לתפוס טיילים לשיחה, קצרה ככל שתהיה, על המקום ממנו באו. לא מזמן, למשל, פגשתי שלושה טיילים בפוקרה, נפאל. הם דיברו בשפה מוזרה. מיד פניתי אליהם ושאלתי מאיפה הם (אני עושה את זה הרבה..). מסתבר שהם היו מבורמה. וואו, בורמה, זה מקום שאני מתה להגיע אליו. אז לאן כדאי ללכת? איך זה שם? מכירים מקומות לא מתויירים ושווים? ואיך המחירים?…בואו נתחבר בפייסבוק. רני, בתי בת ה-14 כבר כתבה לעצמה שמות של כמה מקומות (הם הראו לנו אותם מיד בגוגל אימאג’).

עכשיו, אני אמנם מאוד רוצה לבקר בבורמה, אבל היא לא ממש בתכנון כרגע. מצד שני, אין לדעת. קיבלתי מידע מעניין ואני שומרת אותו. בתוך חמש דקות של שיחה, בורמה נהיתה הרבה יותר ברורה לי. איפה לנחות, מה ממזרח מה ממערב, איפה הים, איפה בערך האי הזה שהם המליצו עליו. ועוד זכיתי בשלושה חברים חדשים :-).

3. לרוב היעדים אני מגיעה עם דף חלק. ככה אני אוהבת. ובמקום לנבור באינטרנט שעות, אני פשוט זורמת עם המקום, עם ההזדמנויות, עם המקומיים, עם הידע שכבר שמור איפשהו באיזה מגירה אצלי או עם טיילים אחרים שכבר שחטו את הדרכים עם סוליות הטרקטור שלהם. אני אף פעם לא שואלת אם כדאי ללכת לאנשהו. או מה יש לעשות שם. את זה כבר אגלה לבד. אני שואלת רק שאלות מעשיות. באיזה אזור כדאי לשון, איך מגיעים..

4. אני סומכת על עצמי. דוקא בגלל שאין לי מושג, ושרוב הזמן אני לומדת לבד את המקום, את הדרכים, את הפנינים. אז אני יודעת שזה החלק הכי כייפי. והכי מעניין. ושיהיה בסדר. אני לא מוותרת. האמונה שלי שבכל מקום אפשר למצוא פנינים היא זאת שמנחה אותי, אז גם אם לפעמים נראה על פניו שהגענו למקום יקר מדי ומשעמם (וזה קרה), אנחנו נחרוש אותו, ונכנס לסמטאות הקטנות ונשב עם מצחצחי הנעליים ועם שייטי הסירות ונשמע מהם סיפורים על אנשים ועל מקומות ונלך איתם לאכול ומשם…ההרפתקאות רק מתחילות ::-).

5. אני נורא אוהבת את זה. ואי אפשר לגלות דברים בלי באמת לאהוב את זה.

תכלס:

♥ בבקשה אל תכעסו עלי כשאני כותבת לכם במייל לצאת מהאינטרנט ולחקור בעצמכם. את המקומות הטובים באמת לא מוצאים באינטרנט. סמכו עלי בזה.

♥ הזמינו מקומות באינטרנט לשני הלילות הראשונים. תנו לעצמכם זמן חקירה מינימאלי, ומשם- זרמו.

♥ אין כמו עבודת רגליים יסודית כדי להתחיל להכיר את היעד שהגעתם אליו. אני יודעת שזה ממש לא מה שרציתם לשמוע. בעידן שבו ההישג היומי נמדד במרחק המינימום האפשרי בין איפה שחנית לבין המקום אליו רצית להגיע, עבודת רגליים זה כמעט מילה גסה. אבל בעיני אי אפשר לעגל פינות בעניין הזה. אתם מוזמנים גם לקפוץ על טוקטוק אקראי או לחרוש דרכי עפר עם אופנוע. כל עוד אתם נכנסים למקומות הקטנים, כאילו אתם מים שמוזגים בעדינות, והם מחלחלים לתוך כל תוואי במפת הדרכים של המקום בו אתם נמצאים.

♥ חכו עם האטרקציות. שמרו אותן לסוף.

Adobe_Post_20181213_194922

♥ קבלו את הבל”תמים כחלק מהחוויה, גם אם באותו רגע הם נראים קשים לעיכול. לכו איתם.

להתקע בשתיים בלילה, במונית באמצע דרך חשוכה, מרחק שלוש שעות נסיעה מקטמנדו כשהאדמה עדיין רועדת ארבעה ימים אחרי רעידת האדמה, עם פאנצ’ר. בלי גלגל רזרבי. והטיסה שלי לארץ יוצאת בשש בבוקר…(בסוף הספקתי אפילו מקלחת) ..למצוא את עצמי בעשר בלילה, במעלה רכס ההימלאיה ההודית מתכרבלת עם הילדים במיטה בתוך אוהל (אוהל!) בגובה 4500 מ’ עם טמפרטורות מתחת לאפס…(בבוקר התעוררנו לנוף מוטרף).. לאלתר צ’פאטי ושמן זית, עם אוכמניות טריות מהשיחים שלגדת הנחל לארוחת בוקר ביום החמישי למסע שאמור היה לארוך 3 ימים בלבד, כשאספקת המזון הולכת ונגמרת, בגבול סיביר בארץ איילי הצפון הנידחת…(צ’פאטי עם שמן זית ומלח ואוכמניות טריות זה מעדן במיוחד אחרי שמלטפים איילי צפון פראיים)..למצוא את עצמי בחושך, כשכל הגוף כואב, אחרי טרק מתיש של 10 שעות, בחדר מלוכלך עם קירות מבוץ, מתכרבלת על מזרון מקש עם הילדים על הרצפה, בכפר נידח על צלע הר בחבל זאנסקאר בקשאמיר (בסוף הצ’אי היה נפלא והמשפחה שארחה אותנו היתה כל כך מקסימה שגלי הקטנה בכלל לא רצתה לעזוב..)..

♥ סמכו על עצמכם. אי אפשר לגלות את המקומות האלה עליהם אתם חולמים בלי האמונה שתמצאו אותם. בעצמכם. בואו עם בטחון, עם סקרנות ואהבה אמיתית. הקרינו את כל אלה לילדים, כדי שגם הם, בתורם, יביאו בטחון ואהבה לכל מקום אליו יגיעו.

16 סיבות למה כדאי לצאת לחו”ל עם מתבגרים

טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).

מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם. 

1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.

2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים. 

3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.

4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).

5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.

6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.

7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות. 

8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך

9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).

10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..

11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ. 

12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים. 

13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות. 

14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..

15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.

16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.

לפני כמה חודשים צעדתי ברחובות דלהי עם בתי בת ה-13. הלכנו רק שתינו, מהשכונה השקטה בה אנחנו בדרך כלל ישנים כשאנחנו בדלהי, אל עבר השכונה ה”מתויירת”, יש שם חנות טיקות שאנחנו אוהבות.

תוך כדי הצעידה, בתי העלתה את הנקודה המעניינת שאין כמעט נשים ברחוב. באופן מפתיע, עם כל ההמונים שגודשים את הרחובות ההודיים, בקושי רואים נשים שם. בטח שלא נשים צעירות. ואם בעיר עוד רואים מדי פעם, בעיקר באזורי הבילוי, אז כשמתרחקים מהערים הגדולות ונכנסים לכפרים- לא רואים כמעט בכלל.

ככה, באמצע הרחוב, התפתח איתה דיון מרתק על נשים בהודו, או בנפאל, או במקומות אחרים בהם ביקרנו. על הסיבות, ההשלכות, על מה היא חושבת על זה. 

‘הבת שלי מתבגרת’, חשבתי לעצמי. וכמה שזה קשה לי (מי לא רוצה שהם יחכו רק עוד קצת עם ההתבגרות הזאת..) ככה זה גם נפלא.

יש לי שני מתבגרים. אחד בן כמעט 17. אחת כמעט בת 14. כשיצאנו, לפני 6 שנים כמעט, כולם היו עוד ילדים קטנים. הכל היה שונה. עכשיו, הדברים נראים אחרת לגמרי.

אני אנסה לכתוב כאן קצת מהנסיון שלי. חילקתי את הנושא לסעיפים על פי הצרכים של המתבגרים ואיך הטיול פוגש אותם בתוך זה.

צרכים פיזיים:

הצורך הראשון והעיקרי ביותר- רעב. מתבגרים אוכלים הרבה. הם מרגישים רעב לעתים תכופות. זה גורם להם לעצבנות, לחוסר סבלנות וליחס שלילי מאוד לסביבה. לכן דבר ראשון יש לדאוג לכך שהם יקבלו את כמות המזון לה הם זקוקים, ושאוכל יהיה תמיד נגיש. קשה לי לתאר לכם עד כמה זה משמעותי ומשפיע. אל תסגרו את הפינה הזאת עם חטיפים, אלא השתדלו ככל הניתן לתת אוכל מזין ובריא.

♦ שינה- כמעט כמו רעב, כשמתבגר מרגיש עייפות או אם הוא לא קיבל את שעות השינה להן הוא זקוק, כל הסביבה מרגישה את זה. וזה לא כיף. לכן – השתדלו ככל הניתן לדאוג לכך שהם ישנים כמו שצריך. אצלנו, יום אחרי משחק של צ’לסי (שהתקיים באישון לילה) לא נראה כמו יום שבו בן ה-16 ישן כמו שצריך. במיוחד אם הם הפסידו.

♦ הגיינה- תלוי מאוד באישיות של כל אחד. כמו שאני מרגישה את זה, זהו צורך שפחות יש לתת עליו את הדעת, אבל אם יש לכם נער שרגיש לנושא- חשוב ביותר לדאוג שהוא ירגיש בנוח ככל הניתן, גם במזרח, גם בהודו, גם באוטובוס מקומי מצ’וקמק. ואולי דוקא זו הזדמנות לעבוד קצת על הנושא, לאפשר להם להסתגל לתנאים קצת פחות נוחים, לפתח גמישות וחסינות לנושא. לדבר על זה, לעשות הכנה ולא להתעלם.

◊ פצעונים- תכשירים לטיפול בפצעונים יש בכל מקום, כולל סבון פנים, קרמים ומשחות. ניתן למצוא גם טבעיים. אני קונה עבורם תכשירים אורגניים (בחנות האורגנית בפוקרה, נפאל) ומזכירה להם להשתמש כאשר אני רואה שיש צורך (לא באופן שגרתי).

◊ הגיינה נשית- אפשר למצוא בכל מקום כמעט, אבל חשוב שתדאגו לכך שתמיד יהיה לכם באופן נגיש. אם הנערה נתקעה, שכחה, בדיוק לא לקחה את התיק הנכון- שיהיה עליכם גלגל רזרבי. תמיד.

צרכים רגשיים:

♦ פרטיות- המתבגר הממוצע זקוק לפרטיות שלו. בעיני זו אחת הנקודות הכי קריטיות כשמטיילים עם מתבגרים, כיוון שהקושי שלהם הוא אמיתי, אוטנטי וגדול מאוד. כל היום נמצאים עם המשפחה (דבר שהוא לחלוטין לא חוקי כשאתה מתבגר..), תקועים באותו אוטו איתם, או באותו חדר במלון, כולם חייבים ללכת לאותם מקומות כל הזמן, כל הארוחות הן משותפות ואם לא די בכך, אז הם גם צריכים לעשות את עצמם כאילו זה נורא כיף, כי בכל זאת זו חופשה משפחתית. 

זה לא כיף להם.

הם לא אוהבים את זה.

ואנחנו בטח לא נשנה את זה.

לא, גם אם נשתדל נורא גם אם נהיה ההורים הכי קוליים והאחים הקטנים הכי מתוקים בעולם. זה בכלל לא קשור אלינו. 

מה אני עושה:

⭐ ברמת האריזה קודם כל- תיק משלהם, עם כל הדברים שלהם, בלי מעורבות של מבוגרים נאן-וואט-סו-אבר, לתת להם אחריות ופרטיות מוחלטת על הדברים שלהם.

⭐ כשזה מתאפשר אני מזמינה להם חדרים פרטיים. משתדלת לאזן בין תקופות בהן הם נאלצו לחלוק חדר עם האחים שלהם, לבין תקופות הפסקה ורגיעה שבהן הם מקבלים חדר פרטי. תפתיעו אותם עם חדרים פרטיים משלהם ותראו כמה בקלות הופכים נפש אחת בעולם הזה למאושרת..

⭐ הנושא צריך להיות “על השולחן”, מדובר בניכם. כך שכשהם מרגישים צורך בפרטיות הם יכולים להרגיש מספיק נוח לומר לכם את זה, ולדעת שיש מי שמבין ומקבל את זה. גם בטיול של שבוע.

⭐ ויותר מזה- אני לפעמים ניגשת אליהם באופן עצמאי ומספרת להם על מקום שראיתי שיכול לעניין אותם, מציעה מסעדה עם אוכל שאני יודעת שהם יאהבו במיוחד (ומציעה להם ללכת לבד או בקונסטלציה שמתאימה ונעימה להם), או פעילות שהם מתחברים אליה (“אתה יודע, כשהלכתי עם גלי לחוף ראיתי בדרך קבוצה של אנשים שמשחקים כדורסל..זה ממש קרוב לכאן..”).

⭐ אני נותנת להם חופש בכל מה שקשור לארוחות המשפחתיות. אם הם מעדיפים להשאר בחדר לבד לכמה זמן, בעוד שכולנו הולכים לאכול אני משתפת פעולה ופשוט מביאה להם טייק-אווי. אם הם מעדיפים לשבת בשולחן נפרד (כן כן..טינאייג’רס..) אני לא עושה מזה עניין. חופשי על הבר. כשהם כן מחליטים לשבת איתנו אני תמיד מציינת כמה זה נעים לי :-).

⭐ תמונות- יש לי אחד ששונא להצטלם ואחת שכל היום רק לוקחת סלפי’ס. אני לא מתווכחת. עד כדי כך שלפעמים שואלים אותי איפה הבן שלי והאם הוא בכלל מטייל איתנו. עד כמה שחבל לי שהוא לא מאפשר לי לתעד אותו, אני מכבדת את רצונו. לעתים נדירות אני מצליחה לשכנע אותו שכדאי לו, ככה ממש בקטנה, לתעד קצת מהרגעים שעוברים עליו, בשביל זיכרון. לפעמים זה גם מצליח לי.

♦ עצמאות– הטיול הוא הזדמנות מצויינת לחדד את מיומנויות העצמאות שלהם, לתת להם להתנסות בחוויות חדשות בעצמם. להתמודד עם תנאי סביבה חדשים. זו יכולה להיות התנסות שמאוד מחזקת להם את הבטחון העצמי, גם ובעיקר אם המתבגר הפרטי שלכם נתקל בקשיים חברתיים, או עובר משבר כלשהו.

⭐ תנו להם להסתובב לבד, ללכת לקנות משהו לכולם, לחפש או לשאול מידע, לשלם על שירותים, לעשות קניות לעצמם לבד.

⭐ תנו להם לטעום ולהתנסות בחוויות שמספק המקום בו אתם נמצאים. החל בשיחות בשפה חדשה, עם אנשים ממקומות שונים בעולם, וכלה ביציאה לטרקים/ראפטינג עם חברים, וכל מה שבאמצע . תעודדו את זה, תנו להם תמיכה ואל תעקמו את הפרצוף אם הם מבקשים לטעום בשר קרוקודיל. הם מפתחים את העצמי הפרטי שלהם, וזה נהדר!

⭐ אני ממליצה בחום גם לדאוג לכך שיש להם מישהו (שהוא לא אתם) לדבר איתו. לפני הנסיעה, ולא משנה אם זו נסיעה קצרה או ארוכה, פתחו להם קו חופשי עם אדם כלשהו אליו הם מרגישים קרובים מספיק, וודאו שהם יכולים לשוחח איתו בכל זמן שירצו (כמובן בהתחשב בשעות המקובלות). אין לתאר את תרומתה של שיחת איוורור אחת קטנה, למצב הנפשי של המתבגר וכך גם למצב הרוח המשפחתי הכללי ולהצלחת הטיול כולו.

צרכים חברתיים:

תלוי במתבגר, כמובן. אבל אחוז גדול מהמתבגרים בכלל לא מוכנים לשמוע על טיסה לחו”ל עם המשפחה, ולא משנה אם זה לארבעה ימים או לארבע שנים. הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להפרד מהחברים שלהם אפילו לא לשעה. זה נושא שגורר אחריו הרבה מתיחות וויכוחים ובלאגן. לא קל עם גיל העשרה הזה.

⭐ דברו איתם על נסיעה שכוללת מקומות/פעילויות שמעניינים אותם. הראו להם שאתם מבינים ומקבלים את הצורך שלהם להיות מחוברים באינפוזיה לחברים שלהם, ולכן אתם רוצים לשאול אותם איך כן אפשר לנסוע יחד כמשפחה, בצורה כזאת שכולם יהנו. תנו להם דוגמא אישית והשתמשו בקושי הזה על מנת לנהל איתם מו”מ שמבוסס על הבנה והקשבה, ולא על “אתה בא איתנו ולא מעניין אותי”. הראו להם שאתם מתייחסים אליהם כבוגרים, הציגו את העמדה שלכם בפתיחות וברגישות (“חשוב לי מאוד שתבוא איתנו, לא נשאר לנו עוד הרבה זמן איתך..עוד שניה אתה יוצא לדרכך”, או כל דבר אחר שאתם מרגישים) ותנו להם להביע את עצמם.

⭐ עכשיו, בגלל שהבן שלי הוא גם המתרגם של האתר הזה (בגרסתו האנגלית), אני חייבת להיות מאוד נאמנה למציאות. אז עלי להוסיף שזה לא תמיד עובד. לפעמים אני נאלצת להכריח אותו (מעניין שעם אחותו הצעירה זה לא קורה, פשוט כי היא שונה באופי שלה ממנו) אבל אני עושה את זה רק במקרים בהם אני יודעת בודאות (אני מכירה אותו היטב) שהמעבר למקום החדש יתברר לו כמהלך טוב יותר, בסופו של דבר.

⭐ אני תמיד אשתדל להתאים את המקום אליו אנחנו נוסעים, לרצונות של הילדים ולבקשות שלהם. כך, היינו השנה למשל בנפאל (על פי רצונה של בת ה-13), היינו בוייטנאם (כולם היו בעניין), בסינגפור (בחירה של בת ה-10), ובאי מאוד מסויים בפיליפינים (רצונו של בן ה-16). התכנון הוא גם להגיע בקיץ ללאדאק (רצונם של כל הילדים, כל אחד והסיבות שלו). לעומת זאת, אילו הייתי מתחשבת רק ברצונות שלי היינו עכשיו על פסגת איזה הר בקירגיסטאן…

♦ החברים בבית: היום זו לא בעיה. כל מה שצריך זה ווייפי. אפשרו להם את זה באופן חופשי. אבל חופשי. בלי פרצופים, בלי הערות על “אתה כל הזמן בטלפון”. תנו להם לבד לעבור את התהליך ולהבין שהחברים בבית יכולים לחכות רגע, כי הנוף שנשקף ממש עכשיו מהחלון הוא משהו שהם לא יראו יותר לעולם. ככל שתעירו יותר, כך תמצאו אותם מתחפרים יותר במסך. אתם הבאתם אותם לכאן, ומעכשיו זו כבר בחירה שלהם מה הם עושים עם זה. ויש מצב שהם יתחרטו אחר כך. וגם זה בסדר, גם זה סוג של למידה..

♦ חברים חדשים מהדרך: חוויה נפלאה. לפגוש אנשים מכל העולם, מכל הגילאים, מכל המינים והצבעים. תנו להם, כי כל אחד שהם פוגשים, ולא משנה מי הוא או מה הוא, יעשיר את עולמם. כל אחד. תנו להם לנהל שיחות עמוקות עם אנשים שהם רק פגשו עכשיו במסעדה, האנשים האלה יקשיבו להם ממקום אחר ממה שכל אחד אחר (שמכיר אותם כבר הרבה זמן) מקשיב להם. הם יהנו מזה כל כך, פשוט כי הם יוכלו להציג בפניהם את ה’עצמי’ החדש שלהם, הבוגר, החכם, החושב. זו התנסות מצויינת וחשובה בכל קנה מידה וקשה לי אפילו לתאר עד כמה היא משמעותית ומלמדת. זו, ללא ספק אחת המתנות הגדולות ביותר שאני מרגישה שאני נותנת לילדי כשאנחנו מנהלים סגנון חיים כזה.

⭐ עשו שיעורי בית והשתדלו למצוא יעדים בהם קל יותר ליצור קשרים חברתיים, או לפחות השתדלו לאזן בין מקומות כאלה ומקומות בהם קשה יותר. למשל, בהודו ובנפאל קל מאוד ליצור קשרים. בוייטנאם קשה יותר.

⭐ תנו להם לבד. לעולם אל תתערבו, אל תנסו “לשדך” או “לתווך”. הם לבד ימצאו עם מי להתחבר ובאיזה שפה. תנו להם לחקור. מתוך הצורך שלהם יגיע גם הפתרון. אם הם כמהים לחברה- היו בטוחים שהם ימצאו אותה. ואם הם כמהים לקצת שקט- אז ה”תיווך” שלכם רק יקשה עליהם עוד יותר.

⭐ יחד עם כל מה שכתבתי כאן, הטיול גם יכול לפתוח להם את המנעד החברתי מהכיוון השני: פשוט להיות לבד. להיות לבד ולהנות מזה. לעשות דברים לבד, לחשוב לבד, ללכת לבד לשיעור גלישה ולצאת משם עם חברים חדשים. כל הקשת של “לבד” שיכולה להיות, כולל גם להרגיש בדידות. זה חלק מהחיים, והיכולת להרגיש את זה ולהתמודד עם זה בצורה בריאה זו יכולת חשובה מאוד. אז אל תבהלו ואל תברחו מזה. בעיני, היכולת להתמודד עם זה נותנת בסופו של דבר תחושה חזקה של בטחון ובעקבות כך- חופש. חוסר תלות. עוצמה.


מדובר בנושא מאוד חשוב ורגיש, ומשמעותי ביותר להצלחת הטיול. לכן אני מתייחסת לכך בהרחבה גם במדריך המלא שלי, גם בשיחות הייעוץ האישיות שלי וגם ממליצה לכל משפחה שיוצאת לטיול ארוך או חופשה עם מתבגרים- לתת תשומת לב לנושא הזה ואת ההתייחסות הראויה. לעתים זהו ההבדל בין טיול שכולם נהנו ממנו לבין טיול שבו אף אחד לא נהנה..


חשיפה לנושאים “רגישים”:

♦ זונות ברחוב, סמים קשים, סמים קלים, כתובות קעקע, פירסינג, שיכורים ברחובות, אלכוהול וסיגריות חופשי, ילדים שנוהגים באופנועים ובטוסטוסים, ילדי רחוב, מועדוני חשפנות בדיוק ברחוב שבו נמצא הגסטהאוס שלכם, הצעות מגונות (“פססס מריחואנה…”- לסוחרי הסמים בהודו לא ממש משנה בן כמה אתה. גם 13 זה בסדר..), מליון בחורות חופשיות עם וגם בלי בגד ים על החוף, משפחות עם ילדים קטנים שאצלן ההורים יושבים ומעשנים ג’וינט ליד הילדים, קלפי קאמה-סוטרה בערימה שליד הקלפים הרגילים ועוד ועוד ועוד… – לא תצליחו להמנע מכל אלה. ואם לא תעשו וי על כל סעיף ברשימה הזאת, אני מבטיחה לכם שתעשו וי על חלק לפחות. אני מאפשרת להם לספוג הכל. אני מנצלת את המראות האלה, לפעמים, כדי לפתוח דיון בנושא, תלוי גם בגילאי הילדים ובמה שהם מעלים בעצמם. אני יכולה לומר לכם שהתלבטתי מאוד איך להתנהל מול אלה. האם להתעלם, לנסות להסתיר, ל”טייח” את המציאות (-“אמא מה זה?” – “אה..זה כלום. רוצה גלידה?”.) או לתת מידע אמיתי ונכון. החלטתי לא להסתיר. בנתיים, שני המתבגרים האישיים שלי, אולי דוקא בגלל שהם ראו את התוצאות ואת הצדדים הלא יפים של הרשימה הנ”ל, ממש לא מראים התלהבות לנסות בעצמם. אני סומכת עליהם ב-100 אחוז.

♦ ההורים שלהם ונושאים “רגישים”– כשיוצאים לטיול, יוצאים איתנו כל מי שאנחנו, גם הדברים שביום יום לא נחשפים לעיני הילדים. ההתמודדויות שלנו עם מצבי קצה, התשוקה שלנו, האושר שלנו, החולשות שלנו. לכו על זה. תנו להם הצצה לאנשים שאתם, מחוץ לענייני בית, משרד ואמא -אבא -שירותי -הסעות -בע”מ. זו הזדמנות נהדרת. רקדו, שחו, שירו, קפצו למים, היו מיניים, היו אנושיים, היו מיואשים, היו מאושרים, היו סקרנים, הרפתקנים, פחדנים. היו כל מה שאתם. סביר שחלק ממה שתעשו יהיו הפאדיחות הכי גדולות שהמתבגרים שלכם יחוו, אבל הם יעריכו את זה בדיעבד :-). ואם לא אז הריקוד שלכם באמצע הרחוב ההוא בבנגקוק יהפוך לסיפור משפחתי משעשע שיזכר לנצח..

♦ קונדומים, גלולות ואמצעי מניעה אחרים– אם הילדים שלכם פעילים מינית, ודאו איתם שיש להם (במיוחד קונדומים), ואם לא- ציידו אותם מראש. ובכל מקרה- אפשר להשיג בכל מקום.

צרכים טכניים:

♦ טלפון, ווייפי, טאבלט, מראה, נגן מוסיקה, אזניות, וכל דבר אחר שהוא ‘מאסט’ בחייהם. אני משתדלת ככל הניתן למלא את הצרכים האלה ב- 100 אחוז. לא מתווכחת, לא מנסה להראות להם ש”אפשר גם בלי”. אלה דברים פעוטים בעיני, אותם הם יגלו, אני בטוחה, בשלב כלשהו של ההתבגרות שלהם, בעצמם, מה ועד כמה כל אחד מאלה חשוב להם כדי להמשיך ולהיות מאושרים.

אולי יעניין אתכם גם הפוסט על טיול בת מצווה.

בקיצור:

1. כלל ברזל: אל תשאירו אותם רעבים או עייפים. 

2. צרו איזון בין בילויים משותפים לבין חופש, עצמאות ופרטיות (והפתיעו אותם עם חדר משלהם).

3. תנו להם למצוא את הפתרון לצרכים החברתיים שלהם בעצמם.

4. הראו להם צדדים שהם לא מכירים בכם, תנו דוגמא אישית, תנו להם ועודדו אותם להתנסות בעצמם וכרצונם בחוויה.

ולסיום- התיאור של בן ה-16 שלי את חייו כמתבגר שמטייל בעולם (לא נגעתי..)

“What’s it like to travel? Well,  it’s freedom. To me, it’s mostly social freedom. I’m not stuck in a closed environment with only a set number of people and told to pick my friends from among them. While traveling, i Meet a lot of people, all kinds of people, from kids my age or younger, to pensioners and everything in between. People that do everything, from every culture and place. I get to choose my social circle. And if i Choose to avoid people for a week for some reason, well i can easily do that too without any judgment from anyone. But it’s not just the social aspects of travelling that i find so appealing, it’s the different sights, and smells, and flavors. There’s nothing i like more than going to a new country and trying out all of its street food. I can’t imagine ever living differently”. 

איפה אני עכשיו: בפיליפינים. כמה זמן כבר: חמישה ימים

**תגידו איך אתם מרגישים עם מגלשות מים?

נחתנו בסינגפור ביום ראשון בערב. זאת הפעם השניה שאנחנו כאן. אני שומרת על זה קצר ומתוק, כי סינגפור היא ממש הרבה מעל לתקציב שלי.

אבל כשזה רק ליומיים וחצי, וכשאני מגיעה מיעד זול וממשיכה משם ליעד זול- זה פשוט כיף. מין הבלחה לעולם המערבי. שהילדים ילמדו גם איך לחיות בעולם שבו מזמינים מונית בנימוס בלחיצת כפתור 🙂 (בניגוד לדרך המקובלת עליהם שהיא באמצעות נפנופי ידיים וצעקות באמצע הרחוב..). 

הפעם גם הצלחתי לעשות את הביקור לזול מאוד. ואני רוצה לספר לכם בדיוק מה עשיתי אבל קודם כל בואו נחגוג יומולדת. 

גלי שלי הפכה החודש בת 10. את התאריך המקורי היא ציינה עם אבא בכיף ובפינוקים לרוב. אבל אני כבר מזמן הבטחתי לה יומולדת בסינגפור אז החלטנו שאת החגיגות איתי נציין כשנגיע לשם.

לפני שנתיים, כשביקרנו כאן בפעם הראשונה, גלי פשוט נשבתה. היא התאהבה במקום הזה, ובאקוואריומים שלו. בתוך יום וחצי הלכנו פעמיים ברצף לאקוואריום שבמדינת הכיף בסינגפור והיא לא הפסיקה לדבר על זה. מאז היא חלמה לחזור.

הפעם, כמתנת יומולדת, חזרנו לאי סנטוסה, שבו מתרכזים פארקי השעשועים העצומים (יוניברסל סטודיוס ועוד הרבה) והעברנו את היום בפארק המים המקסים של המקום. כשגלי ואני יצאנו לשעתיים של שחיה עם דולפינים.

חלום חייה. לפגוש מקרוב דולפין. וזה מה שהיא קיבלה. ליטפנו, חיבקנו, שחינו, רקדנו ונישקנו דולפינים והילדה היתה בעננים. לי, אישית, יש בעיה מוסרית עם עניין החזקת בעלי חיים למטרות בידור, אבל החלטתי (אחרי התייעצות עם הרבה חברות חכמות ממני) שכמו שאני נותנת לילדים לעשות את הבחירה שלהם עם אכילת בשר כן או לא (אני צמחונית, אבל הילדים אוכלים בשר על פי רצונם), כך אני גם צריכה לאפשר לילדה את הבחירה שלה. הנער המתבגר שלי הביע התנגדות (ולא הצטרף לדולפינים) אבל ידע גם לשמוח בשבילה ולא פגע בשמחתה. 

מתחם הדולפינים שנקרא “אי הדולפינים” בתוך פארק המים (adventure cove water park) בסינגפור מבוסס על שיטת ההתנדבות- כלומר הדולפינים שוהים בו על פי רצונם, ולא מחוייבים להשתתף בפעילות, אלא אם הם רוצים. המאמנים קוראים להם להשתתף, ומי שמעוניין- פשוט בא. 

את המשך היום בילינו בפארק המים בכיף אדיר. יש שם למשל מגלשה שהיא כמו רכבת הרים, אבל במתכונת מים. יש בריכת גלים, מגלשות חושך, מגלשות דאון-היל. 

הנה האתר של פארק המים.

את היום השני והאחרון שלנו בסינגפור העברנו כמובן באקוואריום החביב על גלי, היא היתה מאושרת. יש בסינגפור כמה אקוואריומים, אנחנו הלכנו ל- s.e.a. world. (אם תציצו כאן בצד ימין בחלון של אינסטאגראם תוכלו לראות וידאו קצר של הילדה מנשקת מדוזות מרוב אושר..).

מכיוון שגלי היתה מאוד נרגשת להגיע לסינגפור, זה הביא אותה לחיפושי מידע וקריאה מרובה על המקום, על הדברים שיש לעשות שם, העלויות. היא עשתה רשימות וסיכומים ולמדה הרבה על חיי הים ועל סינגפור. אני, כמובן, לא התערבתי ובשקט בשקט בירכתי על הזכות לראות אותה מעשירה את עצמה בעצמה :-). 

עכשיו אני רוצה לכתוב לכם קצת על סידורי הלינה שלנו בסינגפור. מי שעוקב אחרי מכיר היטב את הפוסט הזה. זה בגלל שאני מזכירה לכם אותו מדי פעם, כי יש בו שיטה מצויינת לחסוך הרבה כסף. אז אם עדיין לא יצא לכם להתעמק בו- עכשיו כדאי לכם עוד יותר, כי הרווח על כל הזמנה עלה ל-35$. והחופש הגדול/החגים הם במרחק מתאים בול.

אז זה בדיוק מה שעשיתי. כדי להפוך את השהיה שלי בסינגפור לזולה ותואמת את התקציב שלי, הלכתי ישר ל-airbnb, בדקתי כמה כסף יש לי שם (תכלס זה כסף שלא עשיתי כלום בשבילו, הוא פשוט מצטבר לו שם באופן עצמאי..) וחיפשתי מקום לינה בסינגפור. על הדירה שהזמנתי, בעלות מקורית של 115$ ללילה (ועוד תוספות של ניקיון ומיסים ולא יודעת מה עוד הם דוחפים לשם), ועבור שלושה לילות יצא משהו כמו 400$, אבל אני שילמתי 37$. 

תהליך ההזמנה היה פשוט ביותר, בכלל לא הייתי צריכה אפילו לציין שיש לי כסף בחשבון, הם פשוט חישבו את הכל אוטומטית ונתנו לי את המחיר לתשלום אחרי כל השיקלולים.

הדירה היתה פשוט מדהימה. שלושה חדרי שינה, כולם ממוזגים, שני חדרי אמבטיה בעיצוב יוקרתי (מקלחת גשם!) עם מגבות נקיות וסבונים וכו’, מטבח מאובזר לחלוטין, סלון וספריית ספרים, מרפסות (עם שולחן וכסאות), פינת אוכל, טלויזיה ענקית, ווייפיי, מכונת כביסה לשימושינו, ואפילו בריכת שחיה של המתחם.

12$ ללילה.

את הקניות של האוכל עשינו בסופר שבשכונה והאמת שהייתי מופתעת מהמחירים- אכלנו את רוב הארוחות שלנו בבית, והוצאתי על הכל ביחד משהו כמו 80$ סינגפורי בסך הכל (בערך 60$).

שמחתי על החוויה הזאת כי היא נתנה לנו גם הצצה קטנה לחיי המקומיים בסינגפור, עם המנעולים הדיגיטאליים שלהם, המעליות האוטומטיות שלהם, הברזים החשמליים, הגדרות, השערים והשומרים. נסענו באוטובוסים רגילים, פגשנו ושוחחנו עם תושבי המקום, וגילינו, למשל, שבסינגפור יש תושבים מהרבה מקומות בעולם. וזה היה מאוד נחמד :-). הבנות תרגלו קצת את ההינדי שלהן. ממש קיבוץ גלויות. 

הכי קשה היה להתרגל לזה שהווייפיי נעול תמיד עם ססמא. כי בוייטנאם היה ווייפיי פתוח וחופשי. 

אחרי יומיים וחצי יצאנו בטיסת לואו קוסט לפיליפינים. נחתנו ביום רביעי, הישר אל זרועותיה של הסבתא שלנו כאן, אישה מקסימה שאותה הכרנו בביקור הקודם שלנו בפיליפינים לפני שנתיים. היא באה לאסוף אותנו משדה התעופה. היה מפגש מרגש של חיבוקים ושמחה גדולה.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשנכנסנו לאוטו שלה, על חלונותיו הפתוחים והרוח החמה הנושבת דרכם, הצפצופים, הלחות, הטוקטוקים והבלאגן ברחוב היתה “פווווו, סוף סוף מדינת עולם שלישי. איזה הקלה”. יומיים וחצי בסינגפור לגמרי הספיקו לי. תנו לי בלאגן, לחות, מוסיקה ברחוב. תנו לי להתמקח על המחיר של המונית, תנו לי קפה קר בחצי דולר, תנו לי לקפוץ על טרייסיקל (טוקטוק) מקרטע, לחצות את הכביש איפה שבא לי, לענות “שלום” לכל הזרים ברחוב שמברכים אותי סתם ככה. כן. ככה אני אוהבת.

משהו קטן:

ישראלים מקבלים ויזה לחודש חינם בסינגפור, ישירות בשדה התעופה. ויזה לפיליפינים לישראלים היא ארוכה משאר המדינות. אנחנו מקבלים 59 יום, חינם, ישירות בשדה התעופה. הקפידו שתהיה עליכם הוכחה לכרטיס יציאה מהפיליפינים, כי הם יבקשו אותה. 

כמה שילמתי השבוע:

טוב סיפרתי לכם על הלינה.

טיסה מסינגפור לפיליפינים עלתה לי 120$ לכרטיס (כולל 25 ק”ג מטען לכל נוסע), עם חברת tigerair. היתה חוויה נהדרת, למרות שלא היו מסכים ולא אוכל. הצטיידנו מראש ולא נרשמו תלונות מכיוון הילדים.

שאלה ששאלו אותי השבוע:

לאיזה מקומות אני ממליצה לנסוע עם הילדים בחופש הגדול?

שלושת היעדים המומלצים שלי לחופש הגדול 2016 הם:

פיליפינים– למשפחות שיש זמן, יותר משבועיים. (דברו איתי לפני כן, יש מקומות מומלצים יותר ופחות, על פי העונה, וגם כדי לשריין את הבית על החוף).

צפון הודו– אזור מנאלי ואשישט, ספיטי, לאדאק (פחות טוב לדאראמסאללה כי היא מאוד גשומה בעונה הזאת).

מונגוליה– למשפחות הרפתקניות עם תקציב סביר- ללא ספק ה-יעד המדהים, לחוויה באמת בלתי נשכחת. והנה עוד לינק עם הרבה תמונות.

אתם כמובן, כמו תמיד, מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ. קחו בחשבון ששיחת ייעוץ עולה 100$-150$ (השיחה היא ללא הגבלת זמן, ואני שולחת אחריה מייל עם הרבה טיפים, המלצות, מידע חשוב, דרכים לצמצום ניכר בעלויות ועוד בהתאם ליעדים ולתקציב שלכם. כך שזו ההשקעה היחידה שתצטרכו לעשות למען הטיול שגם תחסוך לכם זמן וגם תחסוך לכם כסף).

מבחינה מקצועית:

הייתי עסוקה בימי הולדת ובמעברים. השתדלתי לענות למיילים, אבל בעיקר עסקתי בקידום האתר שלי באנגלית. אני עובדת מאוד חזק על זה. 

זוכרים שאני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג? אז נכון לעכשיו יש לי אפשרות לקבל 3 לקוחות חדשים. זה אומר שאני עושה להם כמעט את כל העבודה. והם מרוויחים את הכסף. מכירים מישהו שזה יכול לעניין אותו? 

תנו לו את המייל שלי.

איפה אני: בסינגפור. כמה זמן כבר: יומיים

**תגידו, איך אתם מרגישים עם לטבול את עצמכם באמבטיית בוץ?

חודש בוייטנאם זה ממש טיזר. בכלל, בתור אחת שרגילה לקצב איטי במיוחד, חודש הרגיש לי כמו חופשה קצרצרה. וללא ספק התנהגתי ככה.

בימים האחרונים שלנו בוייטנאם בילינו על החוף במאסאז’ים ורחצות ארוכות בבריכה. בכל רחבי וייטנאם מוכרים מיץ שמורכב מקנה סוכר (טבעי, סחוט במקום) מעורבב עם מיץ לימון והרבה קרח. מגישים אותו בכוס גדולה, עם קש וזה עולה 5000 דונג (אפילו לא רבע דולר), והפעילות הקשה ביותר שעשיתי בימים האלה היתה לנסוע הלוך חזור ברחוב של מואי נה ולקנות את המיץ הזה, כי הילדים לא יכלו להפסיק לשתות אותו. היה ממש כיף ורגוע. רציתי להספיק לקחת אותם לדיונות האדומות, לדיונות הלבנות, ל-ferry spring אבל עד שאני נזכרת..נגמר הזמן.

ביום האחרון שלנו בחוף הבנות ביקשו ללכת לספא מיוחד, אליו אנחנו הולכות בכל פעם שאנחנו מבקרות במואי נה. זה ספא פנסי כזה, עם כל מיני ארומטי-אבנים חמות-פילינג חלב אורז ושומשום וזה.

אבל אנחנו לא עושות את כל אלה.

לא. אנחנו הולכות לעשות אמבטיית בוץ. מדובר בבריכונת קטנטונת ופרטית, אותה ממלאים עבורך בבוץ בריא למהדרין. אחרי שהבריכה מתמלאת, נכנסים אליה ויושבים במשך כ-20 דקות. יש גם משפכים קטנים שבעזרתם את יכולה לשפוך על עצמך בוץ נוזלי לרחצה מיטבית. לא היה לי קל להכנס לשם, אבל יאללה, זורמת.

(אפילו צילמנו וידאו של התענוג, מקווה לערוך אותו ולהראות לכם בקרוב). 

אחרי כמה דקות בתוך הבוץ הזה כבר התרגלנו ושפכנו על עצמנו זרמים של מי בוץ. מה אני אגיד לכם, שרק (shrek) היה גאה בנו :-).

כעבור עשרים דקות הוציאו אותנו, התקלחנו והעבירו אותנו לאמבטייה של מים מינראלים חמים מעורבים בשמנים ארומטיים. איכשהו הבנות נהנו מהאמבטיה הזאת קצת יותר..הן טבלו את הראש, הפנים, והיתה תחושה מאוד מאוד רגועה.

גם שם ישבנו בערך 20 דקות, עד שהמים התקררו. את הביקור סיימנו בבריכה המדהימה של הריזורט הזה, שכולה מים מינראלים. קיבלנו גם שתיה וארוחת צהריים. הבנות לא רצו ללכת ונשארנו שם כמה שעות. דיברנו על זה שאנחנו מרגישות כמו מליונריות.. (17$ זה עלה לי).

למחרת עלינו על האוטובוס בחזרה לסייגון (כ-5 שעות נסיעה). הגסטהאוס הקבוע שלנו היה מלא, מה שאילץ אותי לחפש חלופה הולמת. אני בדרך כלל לא מתבאסת כשקורים דברים כאלה, כי אני תמיד חושבת שאולי בטעות אמצא משהו טוב יותר. ואכן, הגסטהאוס החדש התגלה כמתוק אמיתי, ובמחיר זול יותר :-).

♦♦♦ בדרך כלל כשאני מגיעה למקום מסויים לימים ספורים בלבד, אני מעדיפה להזמין מקומות באינטרנט. כי אני יודעת שאין לי אפשרות להתמקח במילא (אין לי את קלף הזמן), ובאינטרנט יש מציאות עם הנחות גדולות. אני מזמינה דרך פייפאל, וכך מרגישה שלא ממש שילמתי (הכסף שיש לי בפייפאל הוא ברובו כסף שנכנס לי באופן פאסיבי לגמרי, כל חודש, מתכניות שותפים איתן אני עובדת). אני גם מזמינה דרך הקישור האישי שלי, וכך מקבלת את העמלה ומשלמת פחות. כך הזמנתי את החדרים בסייגון כשרק הגענו לוייטנאם, את החדרים לימים הראשונים במואי-נה, ועכשיו את החדרים לימים האחרונים שלנו בסייגון. בשאר הזמן יכולתי להגיע למלון עצמו ולהתמקח ולהוריד את המחיר לרמה שמתאימה לי, וזה מה שעשיתי (שילמתי 15$ -20$ לחדר אחרי התמקחות). השילוב הזה בין תשלום בפייפאל עבור החדרים היקרים, ותשלום במזומן עבור חדרים לתקופה ארוכה יותר מאפשר לי לשמור על תקציב מאוד נמוך. זו אחת הסיבות שבגללן אני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג. אפילו אם יש לכם רק שבועיים בשנה, הכסף שיצטבר לכם, לאט לאט וכל פעם קצת במשך כל השנה יאפשר לכם לטייל בתקציב הרבה יותר נמוך (וכך אולי תוכלו גם לנסוע יותר :-)).♦♦♦

בסייגון עשינו וי על כל מה שאנחנו אוהבים לעשות שם . שופינג, פארק המים, המסעדה עם האיטריות הצבעוניות (פעמיים ביום..). בשבילי היה לחוץ, אני לא מסתדרת עם לחץ זמנים והימים האחרונים במקום מסויים הם תמיד בלאגן מוחי, סוג של סחרחורת מנטאלית (מה עוד יש לעשות? הדפסתי כל מה שצריך? כמה כסף אני צריכה להכין? השמות על הכרטיסים נכונים? יש את מספר הטלפון של המלון שהזמנו ביעד הבא? צריך לזכור לשים בתיק את הטייגר באם למקרה שאחד הילדים יהיה מצונן על הטיסה, להוציא מערכת העזרה הראשונה את האלכוהול שלא יחרימו לי אותו כמו כל פעם, בין לבין כל אלה יש גם שני מתבגרים בבית ועוד אחת קטנה יותר שנהנית לעצבן אותם וכו’ וכו’..). אני אף פעם, אבל אף פעם לא מספיקה להפרד מהמקומות כמו שצריך.

הטיסה לסינגפור היתה סוג של בונוס. בעקרון אנחנו בכלל בדרך לפיליפינים. ובכלל, סינגפור הרי יקרה אש אז מה לי ולזה. א-ב-ל זו לא פעם ראשונה שאני עושה את הקפיצה לסינגפור פשוט כי אני לא ממש משלמת עליה. כבר לפני שנתיים גיליתי שאם אני מכניסה את סינגפור באמצע הדרך בין שני יעדים מסויימים- המחיר שאני משלמת על זה הוא קרוב לאפס. אז כשחשבנו להגיע מוייטנאם לפיליפינים פשוט בדקתי כמה עולה לי טיסה ישירה, ואחר כך בדקתי כמה עולה לי טיסה דרך סינגפור. יצא כמעט אותו דבר :-). לכן אני ממליצה לכם בחום, אם אתם מסתובבים כאן באזור, לבדוק את האפשרות להכניס את סינגפור (גם הונג קונג/טיוואן הולך) בדרך..

לא חייבים לשהות הרבה זמן. יומיים ביעד יקר מספיקים רק כדי לטעום ממנו קצת, לראות עוד מקום חדש, ולהמשיך הלאה עשירים יותר (בחוויות, חוויות :-)).

היתרון של סינגפור הוא שהויזה לא מצריכה שום מאמץ- מקבלים אותה בשדה התעופה והיא בחינם. 

כך יצא שביום ראשון אחה”צ נחתנו בשדה התעופה היחיד שגילינו עד כה שמחלק סוכריות (!!) בדלפקי הויזה לכל מי שנכנס אליו. על סינגפור, ואיך יצא שהזמנתי דירה מקסימה ויוקרתית (שלושה לילות!) ב- 37$ בלבד (גם אתם יכולים, אני ממש לא מיוחדת, והפעם פייפאל בכלל לא היה מעורב :-)), וגם איך זה מרגיש להתנשק עם דולפין – אכתוב לכם כבר בשבוע הבא.

משהו קטן

למי שעדיין לא יודע- Airbnb מחלקים עכשיו 35$ מתנה על כל הזמנה. זה לא יעבוד לכם מכל קישור, אבל אם תכנסו דרך כאן – תקבלו את ההנחה. 

איפה ישנתי השבוע וכמה שילמתי

אוטובוס ממואי-נה (בחוף) לסייגון– 120 אלף דונג למושב. כ-5$. מדובר באוטובוס שינה, למרות שהנסיעה עשויה להיות לגמרי באמצע היום. הוא ממוזג ויש ווייפיי.

גסטהאוס בסייגון– ישנתי הפעם בגסטהאוס הזה. לקחתי שני חדרים, שילמתי על שלוש מיטות עם מרפסת 22$ ועל חדר זוגי 17$ ללילה. 

אם אתם רוצים עוד המלצות למקומות לינה בוייטנאם.

טיסה ממש זולה מוייטנאם לסינגפור הזמנתי דרך החברה המקומית vietjet. היה מעולה. עלה לי 49$ לכרטיס.

שאלה ששאלו אותי השבוע

איך אני ממליצה לארוז לטיול עם ילדים?

בלי להכנס יותר מדי לעניינים של גילאי הילדים, אני ממליצה, לכל טיול מכל סוג ולא משנה כמה זמן- לארוז תיק נפרד לכל אחד. אתם כהורים, יכולים לארוז תיק אחד עבורכם, אבל בעיני, תיק נפרד לכל ילד הוא האופציה הטובה, הנכונה, והמעשירה ביותר. יש לזה כל כך הרבה יתרונות, והשלכות חינוכיות שפשוט חבל לפספס את ההזדמנות לאפשר לילדים את החוויה הזאת. כן כן, להיות אחראי על הדברים האישיים שלי, על התיק, על מה לקחת, מה לשים איפה, ועוד הרבה מאוד החלטות ועצמאות זו לגמרי חוויה בשביל הילדים. פוסט נפרד יוקדש לנושא בקרוב.

מבחינה מקצועית

בשבוע שעבר לא קבעתי פגישות כי לא יכולתי לדעת מראש מתי אוכל להתפנות. מה שכן יכולתי לעשות, בין לבין ובקטנה היה לקדם את האתר שלי (גם בעברית וגם באנגלית), השתדלתי לענות למיילים אבל לא כל כך הצלחתי להשתלט על כולם, ונתתי לרווחים הפאסיביים לעשות את שלהם. השבוע (באופן מפתיע, אין לי מושג אף פעם מהי מדיניות הלו”ז של התשלומים בחלק מהאתרים איתם אני עובדת.. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש) נכנס לי לפייפאל סכום חביב של כמה מאות יורו :-).

איפה אני עכשיו: בוייטנאם, על החוף. כמה זמן כבר: שלושה שבועות.

** תגידו איך אתם מרגישים עם להתפשט מול המעסה?

שבוע שעבר היה אחר לגמרי. כלומר, כבר היו לי שבועות כאלה אבל את כולם אני מכניסה לאותה מגירה. מגירת ה”אחר לגמרי”.

אז בשבוע שעבר הילדים בילו עם אבא שלהם. הוא בא לכאן והם גם חגגו יומולדת לגלי ביחד. בדרך כלל בשבועות האחרים לגמרי האלה, אני משתדלת לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות בשגרה. אפשר לקרא לזה “ניצול זמן איכותי”, או שאפשר לקרא לזה פשוט.. בריחה.

הבריחה שלי היא לרוב בטיולי אקסטרים שמותחים את הגבול שלי, הופכים אותי לגמישה, חזקה, אמיצה קצת יותר. אני עולה על הנהר עם סירונת קטנה ומתעמתת עם הפחדים שלי. האמת שאני מתעמתת איתם כל הזמן, אבל בזמנים האלה זה יותר ברור לי. או לחילופין יוצאת לנופש פינוק, כזה שלא הרשיתי לעצמי (נפשית, רגשית. אני לא מדברת אפילו על כספית) מעולם. ממש לשחרר. וגם זה אתגר.

לא תמיד הולך לי. בפעם האחרונה הייתי ממש ממש חולה. וזה היה ברור לי לגמרי למה.

הפעם רציתי רגוע. עברתי למלון רחוק, עם בריכה כייפית וחוף פרטי. עבדתי, נפגשתי עם לקוחות, כתבתי. נהניתי נורא מזה שאני משלמת 15$ ללילה ומקבלת את איכות החיים המדהימה הזאת. הלכתי למסאז’ מתי שהתחשק לי (5$ לשעה), ושתיתי מלא מלא מיץ קוקוס.

יכולתי להעביר את כל השבוע ככה. 

אבל אז חשבתי לעצמי שמה, אני לא אעשה כלום? יש לי חלום אחד לפחות שממש יושב ומחכה שאגשים. לוותר?

לא. אז יצאתי למסע אופנועים.

ארבעה ימים על אופנוע ישן ומקרטע (בדיוק כמו שאני אוהבת :-)). כזה שמתחזק לך את החוויה והופך אותה להרפתקה. עליתי להרים למקום שנקרא “dalat”. וחדוות הגילוי בערה בי בלהבות של שמחה.

בלי מפה, בלי מדריך. ככה. נטורל. (טוב לא הייתי לבד לגמרי. היו איתי שני חברים. לאחד מהם קוראים “גוגל” אבל בדרך כלל בדיוק כשצריך אותו הוא לא ממש מחובר). בכל צומת עצרנו כדי לשאול את האנשים איך להמשיך. ופגשנו הרבה אנשים וייטנאמים שלא מדברים מילה אחת באנגלית אבל עשו הכל כדי להסביר לנו איך להגיע. וכל מפגש כזה על הדרך חימם לי עוד קצת את הלב. והוכיח לי שוב, שהעולם מלא בחברים ובאהבה. ולא משנה מה אומרים בחדשות.

ולא שלא הסתבכנו בדרך. מלא. מליון דרכים קטנות, מאובקות, שלל כפרים מקסימים, ריחות ושדות וכבישים מתפתלים. הרים, אגמים שהפתיעו פתאום, דיונות חול נהדרות ולבנות. 

דאלאת עצמה היתה ממתק. כלכך נהניתי. כל היום רק תעיתי ברחובות, בסמטאות ובכבישים שסביבה. זו עיר יפהפיה, עם אגם במרכזה (וטיילת נחמדת סביבו), רחובות הרריים, וחממות מלאות בפרחים. מזג האויר היה קריר ונעים (הבדל ניכר ממה שהיה בחוף) ואפילו מצאתי מסעדה צמחונית- אושר גדול.

המחירים- נמוכים. ממש ממש נמוכים.

כמובן שיש בה גם כל מיני אטרקציות תיירותיות, אבל לא טרחתי. אצלי הכי כיף זה פשוט להסתובב במקום, לפגוש את האנשים, לטעום, להריח. הגילוי הוא התשוקה הגדולה ביותר של חיי. 

חזרתי יום לפני שהילדים חזרו אלי. גמורה, עייפה, מאובקת, וסמוקת לחיים. המרחק מהם תמיד מלמד אותי הרבה. הוא מחדש לי עליהם, ומי שהם. ומחדש לי על עצמי, ומי שאני, כשאני לא ‘אמא’. זה כמו להכיר את עצמי קצת, כל פעם מחדש. אבל בעיקר מלמד אותי שאין דבר כזה. לא להיות ‘אמא’.

למחרת הם חזרו. מיד הלכנו למסאז’ :-).

משהו קטן:

בוייטנאם יש מעין תחנות מנוחה בצדי הדרכים, בהן תלויים ערסלים ומוגשת שתיה קרה. למעשה זה היה החלום שלי. לנוח באחת מאלה. ובכן, אכן הגשמתי אותו. כולל התנדנדות מרגיעה בערסל ושתיית שייק-קוקוס קר. 

איפה ישנתי ומחירים:

בוייטנאם על החוף אני ישנה עכשיו במלון שנקרא- Hai gia. חדר עם מזגן, אמבטיה, מרפסת, וויפיי, מקרר, טלויזיה עולה, אחרי התמקחות קלה 15$ ללילה. במלון יש בריכה ממש נחמדה וחוף. בתי מלון מומלצים נוספים במואי נה תמצאו גם כאן.

בדאלאת– ישנתי במלון ממש קרוב (מרחק הליכה) לטיילת ולאגם, וגם למרכז העיר. המלון עצמו ברחוב קטן ושקט. למלון קראו: שילמתי 8$ ללילה לחדר עם כל מה שצריך, נקי ונעים מאוד.

ארוחות – בין 1$ ל-2$ לאדם, למנה סבירה במסעדה מקומית. מסעדות תיירותיות יותר- 3$-5$ לאדם.

שכירת אופנוע- 7$ ליום. טוסטוס (לנסיעה בעיר)- 3$-4$ ליום. 

שאלה ששאלו אותי השבוע: 

מה עושים עם כסף/דרכונים/תכשיטים במהלך טיול במזרח?

אני ממליצה לא להסתובב עם הרבה כסף מזומן או עם הדרכונים ברחוב. מוטב להשאיר אותם בחדר, ולבחור חדר שהוא ברמה בטיחותית נאותה. כשהולכים לכספומט למשוך סכום גדול- תמיד כדאי לעבור בחדר ולהשאיר חלק מהכסף שם. אל תחזיקו ביד טלפונים יקרים (לחבר שלי נתי, למשל, גנבו את הטלפון בסייגון באמצע הרחוב, תוך כדי שהוא דיבר בטלפון!). תכשיטים יקרים- תשאירו בבית בארץ..

ותמיד תמיד תגבו מידע, ססמאות, תמונות.

מבחינה מקצועית

רבים תוהים האם אפשר להרוויח כסף ולטייל. אשתדל לתת כאן סקירה שבועית. בשבוע שעבר לא עבדתי כמעט. למעשה היום פתחתי את המחשב אחרי חמישה ימים. היו לי כמה פגישות (=60$ לפגישה), ורווחים משניים מהאתר (גוגל, תכניות שותפים, פרסומות).

לפני כמה ימים פשפשתי בתיק כלי הרחצה שלי. יש לי שם כל מיני דוגמיות שאני שומרת במיוחד למקלחות של לילה אחד שצריך להעביר במקומות חסרי שם בדרך מכאן לשם. אנחנו בוייטנאם עכשיו, אבל בדרך לכאן עברנו לילה אחד בקטמנדו, עוד לילה בבנגקוק ועוד שניים שלושה לילות בסייגון.

שלפתי דוגמית אחת ונכנסתי למקלחת. איך שפתחתי אותה מצאתי את עצמי שוב במונגוליה, מתרחצת באגם צלול ומבודד, וצופה בהרים ובנוף המרהיב שסביבי.

הזכרון היה חזק כל כך שהוא הקיף אותי לחלוטין ולכמה רגעים ממש נשמתי את מונגוליה.

זה היה נפלא.

הצצתי באריזת הסבון הקטנה שבידי. ואז הבנתי- אכן, זהו הסבון שבו השתמשתי במהלך כל המסע שעשינו במונגוליה. 

מכירים את זה נכון? גבר שחולף על פני ברחוב ומריח קצת כמו אבא שלי ז”ל. ריח הלחם הלבן האחיד שתמיד מחזיר אותי למכולת של ילדותי. השקדים המצופים בצבעי לבן וורוד שמצצתי במשך שעות בביתה של סבתא בירושליים. הזכרון החושי שלנו הוא מהחזקים ומהמרגשים ביותר שפועלים אצלנו בגוף.

אז למה שלא נשתמש בכוחות העל שיש לנו כדי לזכור את כל הרגעים היפים?

נכון, שהתמונות מהחופשה באיטליה, מירח הדבש במלדיביים או מהטיול למדבר יהודה תמיד יכולות להשלף והן יזכירו לנו (וגם פייסבוק יזכיר לנו מפעם לפעם..) את כל החוויות שעברנו שם.

אבל אני רוצה להציע לכם כאן כמה דרכים שלא מצריכות מצלמה, ויאפשרו לכם וגם לילדים (או לבני הזוג) לזכור את החופשה בצורה חזקה ולמשך המון המון זמן. אולי אפילו לנצח. 

כל הרעיון הוא להשתמש ולהיעזר במוצרים חדשים. כאלה שאתם לא משתמשים בהם ביום יום. וכך ליצור ייחוד שיהיה ספציפי לחופשה (או לכל החופשות שלכם- אם אתם רוצים ליצור זכרון אחד כללי לכל החופשות). לבודד את הזכרון החושי שלנו לנקודות זמן ולחוויות מסויימות בלבד. 

1. ריח: 

– את הבגדים שתארזו כבסו באבקת כביסה אחרת. 

– סבונים/שמפו/משחת שיניים- אני אוהבת תמיד לקנות אותם במקומות בהם אני מטיילת. זה חלק מהחוויה מבחינתי, קצת להרגיש את המקום מכיוונים אחרים. אבל זה לא משנה איפה תרכשו אותם– בארץ לפני היציאה, בדיוטי פרי או ביעד אליו אתם נוסעים- רכשו מוצרים בהם אתם לא נוהגים להשתמש בדרך כלל.

– קרם ידיים- אם אתם נוהגים להחזיק בתיק קרם לשליפה מהירה, בין אם הוא לידיים, או לפנים או כללי.

– מקדם הגנה- אם החופשה היא חופשת חוף/בריכה או טיולי שטח. זהו ריח חזק שתמיד יזרוק אותנו למקום בו השתמשנו בו. כנ”ל לגבי חומרים דוחי יתושים.

– בשם- טוב, נו..

2. טעם: 

– ארזו אתכם כמה חטיפים שאתם לא אוכלים בדרך כלל, או רכשו חטיפים ביעד אליו הגעתם. 

– מסטיקים- כנ”ל.

– עם טעם זה קל יחסית, כי האוכל שתאכלו במהלך החופשה/הטיול תמיד יזכיר אותה. זה קצת יותר משמעותי אם יוצאים למשל לקמפינג בארץ- קחו אתכם קפה אחר ממה שאתם נוהגים לשתות, גוונו עם העוגיות או המתוקים ונסו להכין תבשילים אחרים מאלה שאתם בדרך כלל מכינים בבית. כאלה שיהיו מיוחדים לחופשות הקמפינג שלכם. הילדים שלי עד היום זוכרים בתאווה ובשמחה את התבשיל שנהגתי להכין בכל פעם שיצאנו לקמפינג בארץ..

– בחופשות שכוללות טיסות- אתם יכולים לקנות תמיד את אותו שוקולד בדיוטי פרי (לנו יש כזה..עד כדי כך שאפילו בעלי לשעבר מקפיד להמשיך ולהביא אותו לילדים ואפילו מביא אחד בשבילי 🙂 בכל פעם שהוא בא לבקר).

או להכין סנדוויצ’ים או כל ארוחה אחרת שתיאכל בהיכל היוצאים ותהיה סוג של ‘מסורת’.

3. שמיעה: 

בחרו שיר אחד או שניים שילווה אתכם במהלך החופשה. אני תמיד מורידה כמה שירים חדשים קצת לפני נסיעה. הם לא קשורים בהכרח למקום אליו אני נוסעת או לאופי הטיול. וזה כל הכיף. כי אחר כך בכל פעם שאני שומעת אותם במקרה בטלוויזיה או במועדון, או במסעדה אני נזכרת בנסיעה. אם יש ילדים גדולים- המליצו להם לעשות כך. ואם הילדים קטנים- ואתם שוכרים רכב כחלק מהחופשה שלכם- הכינו פלייליסט שכוללת גם כמה שירים חדשים.

4. קריאה/ צפיה:

 אם אתם אוהבים לקרא ודאי שמתם לב שספר שקראתם במהלך חופשה הוא ספר שתמיד יגרום לכם להזכר בה. ואותו כנ”ל פועל עם סרטים. 

בסופו של דבר זה יקרה והחוויה תצרב אצלנו בחושים, ברמה זו או אחרת, בלי לשים לב. לכן החופשות שלנו הן זמן מעולה לקחת את הכוחות האלה ולהשתמש באופן מודע ורציונאלי בקשר החזק שיש בין החושים שלנו לבין הזכרון, כדי לאסוף זכרונות עליהם אנחנו רוצים לשמור לנצח.

5. כתיבה :-):

איכשהו עם עידן הוידאו קצת הזנחנו את המסורת של כתיבת יומני מסע. בעיני זו מסורת בעלת ערך רב, שראוי להעביר לילדינו. בכתיבה יש משהו הרבה יותר עמוק ואפשרות לבטא את עצמך, את הרגשות שלך, את המחשבות ולעבד את החוויות בצורה אחרת.

היום יש גם שלל יומני מסע מיוחדים. למשל, תראו את זה (מגיע עם כל מיני סוגים של דפים, עם מקום לשמור מזכרות ואפילו עם סטיקרים מדליקים):

עוד דרך מדליקה לשמור זכרונות היא לקנות גלויה בכל מקום שאליו אתם מגיעים , לכתוב קצת מה עברתם ואיך המקום נראה, ולשלוח אותה אליכם/לדודים/לסבא וסבתא :-).