שלומית יפת ביאליק היא מחברת סדרת הספרים ‘המשפחה המטיילת’. טיילה בעצמה כילדה והיום ממשיכה במסורת ומטיילת עם ילדיה ברחבי העולם. ואחר כך כותבת על זה :-). הספרים שלה מכילים את כל המידע שצריך כדי להנות הם הילדים בטיול שלכם בחו”ל.
את הראיון הזה אני רוצה להקדיש לנושא אחד: הכנות.
בואי נדבר באופן כללי. כשמתכננים טיול בחו”ל עם ילדים, מהם הדברים שאת ממליצה לעשות כהכנה, לפני הנסיעה?
יש כמה דברים שהם ממש בסיסייים – כמו להזמין מקום לינה מראש (בד”כ דירות, צימרים או קרוואן. כמעט אף פעם לא מלון “קלאסי”…), ולבנות שלד די מפורט למסלול. במסגרת תכנון המסלול אני מחפשת אירועים מיוחדים, או פעילויות שמתקיימות בימים מסוימים – כמו שווקים או הפעלות לילדים – ומנסה לבנות את המסלול שיכלול כמה שיותר אירועים מיוחדים.
עד כמה כדאי לערב את הילדים בהכנות? מה כדאי לכלול בשיחת ההכנה-לפני-טיסה שננהל עם הילדים?
עם הילדים אני מדברת על הטיול הצפוי די הרבה. על המקומות שבהם נישן (בטיול האחרון זה היה קרוואן ודיברנו הרבה על הטיול בקרוואן וכמה שהם יעזרו…), אתרים שנהיה בהם וגם קצת על המדינה, שפה וכו’. אנחנו לא ממש “לומדים” את הארץ מראש, אבל כן מתרגלים כמה מילים. זה מאוד עוזר ליצור ציפייה והתרגשות לקראת הטיול, ובגלל שאני תמיד מתרגשת ומתלהבת לפני נסיעות, זה די מדבק. עוד יש תמיד שיחה רצינית. הם עוד די קטנים (10, 7, 3.5) אז יש ענייני בטיחות, מה התפקידים שלהם בטיול, ענייני ההתנהגות אחד עם השני… וגם ענייני דמי כיס וקניות. לא תמיד הכל מיושם בשטח… אבל לפחות יש כוונה והם באמת מתנהגים יותר יפה בטיולים.
זה די משתנה לפי גיל הילדים. ככל שהילדים קטנים יותר, כך באמת “אורזים את כל הבית”. סטוק של חיתולים, אוכל (כמו מטרנה, דייסות גרברים ועוד ועוד), מוצצים וכל האביזרים הנלווים – בקבוקים, מנקה בקבוקים ועוד ועוד. דרך אגב, עשיתי רשימת ציוד די מפורטת באתר שלי שנבעה בדיוק מהצורך לזכור המון המון דברים קטנים, כמו לא לשכוח להביא מצופים וחיתולים מיוחדים לבריכה. ככל שהילדים גדלים, זה נהיה יותר גמיש, ופחות נורא אם חסרים דברים. הילדים שלי מאוד אוהבים כשקונים להם בגדים בטיול, אז אם חסר זה התירוץ המושלם. זה נכון שכמעט תמיד יש הכל בחו”ל, אבל עדיין אני ממליצה לקחת מהבית את הדברים הנחוצים ממש כדי לא לבזבז זמן טיול בחיפוש אחר משהו שצריך. ואם כבר אנחנו בענייני ציוד – אז לתינוקות שיושבים במנשא תמיד כדאי להשקיע במנשא איכותי ועד גיל 4-5 אני ממליצה לקחת טיולון קל ועמיד.
האם את ממליצה שלכל ילד יהיה תיק משלו? ומה לשים בו?
בהחלט. לילדים גדולים יותר אני ממליצה שלכל ילד יהיה תיק שהוא אחראי עליו ושיתרגל לקחת אותו איתו בטיול. שיהיו בתיקים של הילדים דברים שהם של כל המשפחה ולא רק של הילד עצמו. זה נשמע קצת מצחיק אבל סחיבה של דברים של כולם (לא חייב להיות כבד – קרם הגנה, שתייה, מדריך טיולים) עוזר להפוך את הילד לשותף ממש בטיול.
האם את ממליצה להזמין את מקומות הלינה והתחבורה מראש, כדי לצאת בראש נקי, או שעדיף לזרום עם הדרך?
יש כל מיני סגנונות טיול. יש כאלה שאוהבים לתכנן כל פרט ופרט מראש, ויש כאלה ש”זורמים”, לא מזמינים מקומות לינה מראש ולא רוצים להתחייב על מסלול. האמת היא שאני אוהבת לטייל גם וגם. לכל טיול יש אופי אחר וזה מאוד תלוי במקום שאליו אנחנו נוסעים, בעונה, בגיל הילדים וגם כמה אני רוצה לראות “ולהספיק” באותו טיול. יש טיולים שהם יותר באיזי, ויש טיולים יותר עמוסים. באירופה “הקלאסית”, בקיץ, עם הילדים אני תמיד תמיד מזמינה מראש, ומנסה גם לדאוג לזה יחסית הרבה זמן מראש (אם אפשר, מייד אחרי שהזמנתי כרטיסי טיסה). מאחר שאני חובבת גמישות – אז הקרוואן נותן לי פתרון מצוין שאני לא צריכה להתחייב מראש למקום מסויים, אבל כן מבטיח לי שיהיה לי איפה לישון. אבל למשל, כשטיילנו במונטנגרו, בגלל שזה יעד פחות מתויר, אז הזמנו מראש לינות להתחלה ולסוף והשארנו שני לילות על הדרך בלי להזמין. זה מוסיף לתחושת ההרפתקה, והיה טיול נהדר. כשאני מטיילת בלי ילדים (גם זה קורה), אז אני מזמינה מראש כמה עוגנים ואת היתר מוצאת במקום. אבל אם לומר את האמת, כמעט תמיד המקומות שאני מזמינה מראש הם יותר מוצלחים מאלה שאני מוצאת “על הדרך”. בטיול אין לי רצון להשקיע הרבה זמן ואנרגיה בחיפוש מקום לינה, אז אני כמעט תמיד נשארת במקום הראשון שאפשר, גם אם הוא לא מציאה גדולה.
ולסיום: מה הדבר עליו את אף פעם לא מוותרת לפני שיוצאים לדרך?
יש לנו טקס קבוע בשדה התעופה. תמיד תמיד מצטלמים אחרי בדיקת הדרכונים בירידה לכיוון הדיוטי פרי, וליד הפסל של דוד בן גוריון
רוצים הנחה מיוחדת על הספרים של שלומית? קבלו 10% הנחה מיוחדת לקוראי האתר. הכנסו לאתר “המשפחה המטיילת” ובחרו את הספר שאתם רוצים. התקשרו לטלפון 054-3412520, והזמינו את הספר. כדי לקבל את ההנחה הנוספת (מעבר להנחה באתר), רק תגידו שהגעתם דרך האתר שלי.
האמת היא שבמקרה שלנו זה באמת נכון. אנחנו כבר הרבה שנים לוקחים איתנו את כל הבית ?. לכן החלטתי סוף סוף, לשתף אתכם ברשימת הציוד האולטימטיבית לטיול או חופשה בחו”ל, עם הילדים או בלעדיהם.
הרשימה כוללת ציוד מומלץ הכרחי, ציוד מומלץ שכיף שיש, וגם טיפים. מבטיחה לכם שתמצאו כאן דברים שאף אחד אחר לא כתב עליהם, ושישדרגו לכם את החופשה הבאה.
אבל לפני שנתחיל: גברים יקרים, אנחנו לוקחות את כל הבית כי ככה אנחנו. זה ב-DNA. וזה גורם לנו להרגיש רע כשאנחנו צריכות להתנצל על זה. אז פשוט קבלו את זה. בחיוך ובהבנה ובאהבה ותחשבו רק כמה שרירי הזרועות והחזה שלכם ישמחו ?.
אלה הם אבני היסוד של כל יציאה מהבית. אם אתם על תקציב מוגבל- אלה הם שלושת הדברים בהם הכי חשוב להשקיע. הם אלה שיכתיבו לכם את איכות החיים היומיומית.
מוצ’ילה או טרולי?
לטיול במזרח, ולא משנה אם זו חופשה קצרה או מסע ארוך טווח, אני ממליצה על מוצ’ילה באופן גורף. קחו מוצ’ילה אחת גדולה, אחת בינונית ותיק גב לכל ילד (גודל התיק תלוי בגילו ובגודלו של הילד כמובן).
לאירופה זה לא כל כך משנה. עדיין נראה לי שיהיה נוח יותר עם מוצ’ילה, כי גם באירופה יש רכבות, בתי דירות או מלונות שאין בהן עדיין מדרגות נעות או מעלית, אבל אפשר להסתדר עם טרולי. וזה מאוד תלוי בסגנון החופשה שאליה אתם יוצאים..
עם ילדים קטנים: ממש חשוב שהידיים שלכם יהיו פנויות עד כמה שאפשר.
מה חשוב לשים לב: שמי שסוחב את הטרולי יכול גם להרים אותה, כשצריך.
למה אני ממליצה שכל ילד יהיה אחראי על תיק משלו?
פשוט כי התיק הזה הוא הפינה האינטימית שלו, לכל משך החופשה. לכן חשוב שיהיו שם הדברים הפרטיים שלו, שנותנים לו קצת תחושת יציבות, פרטיות ועצמאות.
טיפ: לילדים רגישים במיוחד או כאלה שזקוקים ליציבות, אני מציעה שתקחו גם ‘חפץ מעבר’ :-). מובייל קטן, לוכד חלומות מיוחד, או כל דבר שיכול לסמל להם את החדר בבית. תלו אותו בכל מקום בו הילד ישן במהלך החופשה או הטיול.
אצלנו: לכל ילד יש תיק משלו. לשני הגדולים יש מוצ’ילות, ולקטנה יש מזוודת טרולי. לכל אחד יש מגבת משלו, תיק כלי רחצה, פנס ועוד. (פירוט בהמשך).
איפה לקנות: עד כמה שהאינטרנט יכול להציע אפשרויות מדהימות, אני תמיד ממליצה לקנות את התיקים בחנות. חייבים למדוד אותם, לבדוק שהם נוחים על הכתפיים, שהמידות הן כמו שאתם רוצים (באינטרנט ממש קשה לדעת את הגודל האמיתי). גם לגבי מוצ’ילות וגם לגבי מזוודות.
האם עדיף לקנות בארץ או בדלהי?
בארץ.
נעליים
הטיפ הכי גדול שאני יכולה לתת לכם בעניין הזה הוא: אל תקנו נעליים חדשות במיוחד לקראת הטיול/החופשה. לא נעלי הליכה ליום יום וגם לא נעלי טרקים.
כפכפים דווקא אפשר ?.
למה? כי רוב הנעליים החדשות גורמות ליבלות וחתכים. קחו אתכם את הנעליים הישנות והטובות והנוחות שלכם, ולא תצטערו.
אנחנו: כבר כמה שנים הבנות ואני הולכות רק עם סקצ’רס. נעליים נוחות להפליא, איתן אנחנו יכולות ללכת ימים שלמים בלי שיכאבו לנו הרגליים.
כמה זוגות לקחת?
קחו זוג אחד להליכה יומיומית לכל אחד מכם, וכפכפים/סנדלים (נגד מים) לכל אחד. כמובן, אם אתם מתכננים לצאת לטרק קחו גם נעליים להליכת שטח.
איפה לקנות: תלוי אם אלה נעליים מסוג שעדיין לא ניסיתם ממליצה ללכת לחנות אמיתית. אם אלו נעליים שאתם כבר מכירים ויודעים- עדיף לקנות באינטרנט, כי המבחר גדול יותר והמחיר, לרוב, נמוך יותר. ועדיין, אל תצאו עם נעליים חדשות לגמרי. רכשו אותם מספיק בזמן כדי לעשות עליהם כמה ‘הליכות הרצה’ לפני היציאה לחו”ל.
תיק ליום יום:
אני אוהבת שלכל ילד יש תיק קטן משלו. אבל זה כמובן תלוי בגיל. לא חייבים לקחת את כל התיקים בכל יציאה מהמלון או מהגסטהאוס (או מהקרוון..). לכן אני ממליצה על תיק יום אחד מרכזי, אותו תמיד לוקחים. ועוד כמה תיקים קטנים אישיים. שיהיו לשימוש בעיקר בזמן מעברים (נסיעות,טיסות) או טיולים של יום-יומיים.
איפה לקנות: האינטרנט מציע אפשרויות מאוד מפתות בנושא הזה, בשנים האחרונות ממש היתה פריחה בכל התחום של תיקי גב אז הנה כמה דוגמאות:
אני מסתובבת כבר שנתיים עם התיק הזה של חברת THULE. הוא קצת גדול ליום יום, ואני בעיקר משתמשת בו כשאנחנו יוצאים לטיולים של כמה ימים. אני פשוט אוהבת שהתיק יכול להתכוונן לפי כמות הדברים שאני צריכה לקחת. כלומר הוא יכול להיות קטן או גדול. ככה יש לי מקום גם לג’אקט כשבא לי, וכשאני לובשת את הג’אקט אז אני יכולה להקטין את התיק..הוא גם נורא יפה בעיני :-). אתם יכולים להציץ ולראות בעצמכם.
בואו נפתור את ההתלבטות לחלוטין. מנשא בעיני זה הכרחי. ולו רק בגלל שהוא מפנה לכם את הידיים, ולא פחות חשוב- את העיניים. התינוק יושב לו בבטחה עליכם ואתם פנויים לשמור על שאר הילדים, לקרא את השלטים בתחנת הרכבת, או לחפש מסעדה נחמדה בה אפשר סוף סוף לשבת, אחרי יום הליכה ברחובות הומים. אני ממליצה בחום על מנשא ילקוט. כי הוא נוח, נכנס לתיק ונשלף בקלות בעת הצורך, ולא תופס לכם חצי מהחדר במלון.
אז לגבי מנשא אין התלבטות.
ההחלטה אם לקחת עגלה היא עניין של הרגל. האם אתם נעזרים בעגלה באופן שגרתי ויומיומי? האם היעד אליו אתם נוסעים מאפשר נגישות ונוחות לעגלות? האם אתם מתכננים הליכות ארוכות וימים ארוכים ללא הפסקות? האם התינוק שלכם אוהב לשבת בעגלה? האם אתם שוכרים רכב? האם מתוכננות לכם אטרקציות בהן יש לעמוד הרבה זמן בתור? אם התשובה היא כן, אז קחו עגלה.
האם מתוכננים מעברים רבים, בכלי תחבורה שונים (אוטובוסים, ריקשות, מעבורות, רכבות..)? האם אתם מתכוונים לקחת יותר משתי מזוודות? האם אתם אוהבים להיות קלילים וספונטניים? אם התשובה היא כן, אז כדאי לוותר על העגלה.
מה לקחת
מה לקחת בתיק הגדול / במזוודה – 7 דברים שאסור לוותר עליהם:
1. מגבת
אנחנו: אוהבים את המגבות הקלות המיוחדות לטיול, שמתייבשות מהר ואפשר לתלות אותן בנוחות ככה שהן לא יפלו או יתעופפו מהמעקה של המרפסת.
המלצה שלי: המחירים של המגבות כאן הם בין 10$ ל-20$. שזה פער אדיר לעומת המחירים בחנויות בארץ. ללא ספק הרבה יותר משתלם לרכוש אותן באינטרנט. רק שימו לב שאתם מזמינים את הגודל הרצוי לכם.
2. יחידת הטענה עם שקעים מרובים, שיש לה גם אורך חוט והיא גם קטנה ומתקפלת– חובה לכל נסיעה.
אני משתמשת בדיוק בזה. וגם לכל אחד מהילדים יש, לכל אחד בצבע אחר. המוצר הזה הוא נוח להפליא, ומגיע עם נרתיק קטן (אליו אני גם מכניסה כמה כבלי USB ומתאם לשקע הראשי) וכך הוא תמיד בשליפה נוחה וגם נארז בשניות. למעשה, זה אחד מהחפצים שנמצא הכי הרבה בשימוש אצלנו.
תראו (לי יש את הורוד..):
3. מנורה מתקפלת:
כן, יש כאלה. מומלץ במיוחד לאלה היוצאים לשטח או למזרח, אבל לא רק. החזיקו מנורות כמספר החדרים/אוהלים בהם אתם מתכננים לשהות. לפעמים יש הפסקת חשמל של כמה שעות והמנורות האלה הרבה יותר נעימות לעין מהפנס של הטלפון. לפעמים אין בגסטהאוס מנורות לילה וגם במקרים כאלה אני שולפת את המנורות. מאוד משדרג את החיים.
זוהי מנורה שלא תופסת כמעט מקום (היא מתקפלת למצב שטוח..) ונטענת ע”י USB או סולארי.
ויש גם את זאת, שמשמשת גם כסוללת גיבוי והיא נגד מים:
4. ארגוניות לאריזה נוחה, בגדלים שונים:
גם אם אתם עם מוצ’ילה וגם אם במזוודה, הארגוניות האלה הכרחיות לנוחות שלכם. אנחנו התעקשנו הרבה שנים לוותר עליהן, אבל כבר כמה שנים שאני והבנות לא יכולות לארוז בלעדיהן. זה נוח ומקל על שליפה מהירה של כל מה שאתם מחפשים. ממש עולם אחר. הנה ערכה מדהימה של ארגוניות שכוללת גם תיק כלי רחצה ונרתיק למסמכים (לא זולה..).
איפה לקנות: חד משמעית באינטרנט. תראו איזה מבחר יפהפה יש:
המחירים של כל אלו הם בין 16$ ל-26$. אני קניתי לפני שש שנים בערך תיק כזה, בחנות מדליקה ויקרה בסייגון. במשך כמה ימים התלבטתי אם לקנות או לא, כי נורא רציתי, אבל הוא היה יקר יחסית. בסוף קניתי. ואני משתמשת בו עד היום (יום יום, כן?), וזו עבורי אחת הרכישות הכי מוצלחות שעשיתי. נוח ופשוט ונגיש. גם לכל אחת מהבנות יש כזה.
טיפ: אם אתם יוצאים לחופשה מפנקת, קחו אתכם כמה פינוקים לאמבטיה עבור הילדים וגם עבורכם ?.
ככה שבכל מקום נוח ופשוט לחתוך קצת פירות, להכין סנדוויץ’ או לטעום מהגבינות שקניתם במעדניה.. כשהילדים היו קטנים שיחקנו עליו משחקים, עשינו פלסטלינה, והרכבנו פאזלים. אני מכניסה אותו לריצ’רץ’ של המזוודה. לא תופס מקום ולא שוקל אבל עושה את החיים הרבה יותר פשוטים.
אני מסתובבת עם אחת כזאת מהרגע שיצאנו מהארץ. לא מרגישה אותה בתיק בכלל. לאחרונה רכשתי גם לכל הילדים, כי זה תמיד שימושי וחוסך לפעמים הרבה זמן וכסף 🙂. מכינה לעצמי מוזלי, סלט ירקות או ראמן. בלי לצאת מהחדר..
הנה כמה כאלה שוות שמצאתי ב’אמאזון’:
וזאת מגיעה כסט, עם כוס וסכו”ם:
כדאי גם לקחת קצת נוזל כלים (בבקבוקון קטן) וספוג קטן– זה מאודדד עוזר, ובאופן כללי גם מומלץ לרחוץ היטב בעיקר את כוסות הקפה שמניחים לכם בחדר במלון, לפני השימוש.
וטיפ אחרון: אם אתם נוסעים עם ילדים בגיל הרלוונטי, אל תשכחו לקחת אתכם קופסא קטנה מיוחדת למקרה שנופלות להם שיניים במהלך החופשה. אם יוצאים עם שיניים מתנדנדות, אז בכלל כדאי שגם תשריינו מכתב ומתנה (או מה שנהוג אצלכם במשפחה).
אצלי גלי הקטנה איבדה 5 שיניים (שתיים באותו יום!!) במהלך מסע של 40 יום בפאקינג שומקום בערבות מונגוליה..
מה לקחת בתיק הקטן:
פנס
נכון במיוחד לאלה היוצאים למזרח, אבל לא רק. אני אוהבת שלכל אחד מבני המשפחה יש פנס פרטי משלו. וזה לא כולל את הפנס בטלפון ?.
יש את אלה שאוהבים פנס ראש, אבל לאחרונה אני מעדיפה את הפנסים שאפשר לחבר ל-USB, או את אלה הנטענים באופן סולארי. זו כזאת הקלה שאין צורך לסחוב או לקנות בטריות כל הזמן :-).
האינטרנט מציע המון אפשרויות נהדרות. הנה למשל הפנס הזה.
אנחנו מבלים הרבה שעות בנסיעות ארוכות, והילדים אוהבים להקשיב למוסיקה, לפודקאסטים, או לראות סרטונים. לכן אני לא לוקחת סיכון. הורים למתבגרים– חשוב כפליים. הנה מאמר שלם על איך לטייל עם מתבגרים.
ווקי טוקי- ליוצאים עם ילדים קטנים.
שימו לב שאתם קונים ווקי טוקי עם טווח רחב מצד אחד, וחוקי לשימוש חופשי, מצד שני :-). דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו הוא אורך חיי הבטריה. אני רכשתי מספר מכשירים במהלך השנים, במיוחד אהבתי את אלה, שדומים למה שקנינו ב-MBK בבנגקוק. ולא רק כדי לשמור על קשר עם הילדים כשאתם יושבים על קפה והם משחקים בפארק לידכם, אלא גם בשביל הרבה כיף 🙂. עשינו המון צחוקים במהלך השנים עם מכשירי הווקי טוקי שלנו. מומלץ בחום!
הגיינה- הכי חשוב! ג’ל לחיטוי ידיים, מגבונים לחים ודפי סבון.
בקבוק מים –
אחד מהתחביבים שלי כשאני נכנסת לחנות טיולים זה לבדוק מה חדש בתחום :-). תכלס, בגלל שאנחנו משתמשים בהם הרבה, אני מוצאת את עצמי קונה לפחות פעמיים- שלוש בשנה. הנה בקבוק עם פילטר פחם וגם בקבוק מדליק שמתקפל ונכנס לכיס :-). וכמובן הבקבוק של מיזו, שמגיע עם פילטר וקש.
הנה גם קישור לחנות השלמה של lifestraw (להזמנות אין ליין) – הבקבוק המוצלח ביותר שמגיע עם פילטר מים חדשני ונוח לשימוש.
קש אישי רב פעמי (אלא אם בא לכם לשתות את המוחיטו שלכם מקש מקרטון שמתפרק לכם בתוך הכוס תוך כמה דקות..).
אני אוהבת שיש לכל אחד בתיק, במיוחד מאז שהם גדלו מספיק והתחילו לצאת לבד. נשמע טפשי, אבל מטריה יכולה להיות הצלה של ממש.
לגבי שלושת הסעיפים האחרונים- הם קשורים במיוחד לעובדה שאין לנו אפשרות לחזות את העתיד. אני למדתי את זה בדרך הקשה, לכן ההמלצה הכל כך חמה שלי עבורכם. אין לדעת מתי יקרה מצב שבו תתקעו בשמש הקופחת בלי שתצפו את זה (טיפ: אם אתם בונים על ביקור ב’עיר האסורה’ בבייגי’ן, למשל, או מתחם הקולוסיאום ברומא או כל אטרקציה מאוד פופולארית שצריך לעמוד בשבילה הרבה זמן בתור.)
קלפים/משחק משפחתי קטן אחר
שאפשר לשלוף בזמנים קשים (כשאתם מחכים לאוכל במסעדה, מחכים לאוטובוס, מחכים לטיסה וכו’).
המלצה שלי (אחרונה וחביבה)– אין מישהו שלא פוחד לאבד משהו בעל ערך במהלך הטיול. לכן הקליקו על הלינק הזה ורכשו לעצמכם כמה מהסטיקרים האלה. הדביקו אותם על המצלמה (הכי חשוב בעיני..), המזוודה, האופניים, הילדים.. :-). בעזרת המכשירים הקטנים האלה תוכלו לאתר כל מה שבאמת חשוב לכם. הם עובדים על bluetooth, אבל היתרון העצום שלהם, לדעתי, על פני כל מכשיר איתור אחר הוא שכל מי שרשום באפליקציה יכול לעזור לכם למצוא את מה שאבד, ולשלוח לכם מיקום מדוייק. הנה כל הפרטים.
וכמובן- לא לשכוח להוריד את האיבוק “לטייל עם ילדים”ישר לטלפון, שיהיה לכם את כל הטיפים שלי והנסיון שלי אצלכם בכיס :-).
טיול בת מצווה הוא מסוג הדברים שהם יחידים במינם. שאין עוד אחד כמוהם. יש רק אחד. הוא לא יחזור על עצמו אף פעם.
קצת מלחיץ.
הוא גם הזדמנות מופלאה לחוויה מחברת, מעמיקה ואם עושים אותה נכון אז גם מעצימה ואף הרבה מעבר לזה.
ככל שהחוויה היא מרגשת יותר, כך הקשר הנוצר בניכן הוא עמוק יותר. ככל שהיא תפגוש אותך בטוחה, חזקה, מאושרת כך היא תלמד גם על עצמה. על הנשיות שלפתחה היא עומדת. על הכוחות שיש בה. ובך.
אבל שני היעדים שלדעתי יכולים לתת את החוויה האולטימטיבית ולענות על כל הצרכים כולם, הרבה הרבה יותר מטיול בת מצווה לאיטליה או לצרפת (ובכולם הייתי עם בתי) הם:
טיול בת מצווה בפיליפינים:
כן. נכון שלא חושבים על המדינה המרהיבה הזאת כיעד אפשרי או מעניין אבל זה רק בגלל שהפיליפינים יושבת לה בעדינות ובשקט, כל כך בשקט שעוד נותרו בה מקומות מופלאים של טבע טבעי לגמרי.
טיול בת מצווה בפיליפינים הוא שילוב של כל מה שיכול להיות הכי כיף, הכי מאתגר, הכי אקסטרים והכי מפנק בעולם.
-בתי מלון מפנקים עם חוף פרטי ומי תורכיז יפהפיים, בריכות, טיולי שייט, צלילות שנורקלים, דולפינים, שחיה עם כרישים (לא טורפים..לא לחשוש.. J). מאסאז’ים וטיפולי גוף.
-שופינג מוטרף במנילה, עיר הבירה, שיש בה קניונים שלא מהעולם הזה, שיש בהם את כל המותגים שרק אפשר לחלום עליהם, מסעדות שוות, חנויות קוסמטיקה כיפיות בדיוק מתאימות לנערות צעירות ועוד ועוד. והמחירים הכי זולים.
-קורסים של גלישת גלים,קייקים וצלילה.
-פירות ואוכל נהדר. קוקוסים טריים, אננסים, מנגו. מאתיים סוגים של מנגו.
נפאל מתחילה להפוך ליעד פופולארי לטיולי בת מצווה, לאט לאט. ויש לזה סיבה טובה. אני חושבת שנפאל יכולה לתת לכל אישה שמטיילת בה, ולא משנה באיזה גיל, תחושה חזקה של הישג. של כוח ועוצמה. כך אני מרגישה כשאני שם. וכך אני מרגישה כשאני רואה את בתי מסתובבת שם. נפאל היא סוג של עולם אחר לגמרי, היא פותחת את קו האופק שלנו וכאילו מרחיבה אותו. נותנת לנו לפגוש יופי אדיר, עושה זאת בעדינות ובצניעות רבה ובו זמנית גם מחדירה לנו אותו עמוק לנשמה.
-נפאל עדינה יותר מהודו, אך מעניקה נופים מרהיבים ובלתי נשכחים.
-מדינת האברסט. אין כמו לצעוד בשבילי ההימלאיה, כאמא ובת, שכובשות ברגליהן את הפסגות. הנופים, החוויה המעצימה, המפגשים עם מקומיים ועם טיילים אחרים על הדרך, ההתמודדות עם אתגר. יש בחוויה הזו כל כך צניעות ועוצמה. קשה לי לתאר את ההד שחוויה מהסוג הזה יוצרת ואת הכוחות שהיא נותנת למשך שנים אחר כך.
-בנפאל יש מגוון פעילויות אקסטרים שמתאימות לנערות אמיצות :-). ואולי גם לאמהות שלהן :-). טיול ראפטינג של כמה ימים- לגלוש על נהר, לקפוץ לשחות במימיו, לאכול פופקורן ליד המדורה בערב. לראות את הכוכבים. יש מצנחי רחיפה איתם אפשר לעלות למעלה ולהשקיף על רכס האנאפורנה מנקודת מבט של ציפור. יש סנפלינג בתוך מפלים, ובאנג’י ואומגה מוטרפת. בקיצור..הילדה לא תשתעמם.
-מאסאז’ים וטיפולי גוף מגוונים.
-מלונות מפנקים במחירים מצחיקים.
-שופינג של בגדים, מוצרי טיפוח, מוצרים אורגניים ועבודות יד מדהימות. יש פרוייקטים שתומכים בנשות הכפרים כך שיהיה לזה גם ערך מוסף חינוכי :-). והמחירים פשוט מגוחכים יחסית למה שאנחנו רגילים בארץ.
-האנשים בנפאל מקסימים ותמיד תתקבלו בברכה ובסבר פנים יפות.
-היום גם המערך התיירותי הוא אחד מהמסודרים שאני מכירה. תחבורה נוחה, מסעדות מפנקות, אינטרנט.
רוצים לבדוק מסלול המותאם לטיול בת מצווה בנפאל או בפיליפינים? או לטעום קצת מהמחירים ביעדים האלה וגם לראות תמונות? אני יכולה לעזור! שלחו לי מייל.
אחת הדרכים הכי מוכרות ואחת ההמלצות שחוזרת תמיד בכל מאמר שעוסק ב”איך לטייל בזול” היא –אל תצאו לחופשה בשיא העונה. אם תטיילו ב”שולי” העונה, או בעונות חלשות יותר במהלך השנה- תצליחו להפחית את עלות החופשה בעשרות אחוזים.
לא יודעת.לי באופן אישי יש קצת בעיה עם העניין הזה. תיכף אסביר למה אבל קודם כל אני רוצה להציג את ארבעת הפרמטרים שהופכים סתם “עונה” ל”שיא העונה”:
שיא עונת התיירות בדרך כלל מתואם עם חגי הנוצרים. ובעיקר כריסטמס וניו ייר. כלומר מאמצע דצמבר ועד סוף ינואר בערך.
שיא עונת התיירות גם מתואם בדרך כלל עם החגים והפסטיבלים המקומיים.
הוא מתואם כמובן גם עם החופשות (שנקשרות עם החגים פרט ל-) ובמיוחד חופשת הקיץ.
והכי חשוב- מתואם באופן מושלם עם העונה הכי טובה בשנה לביקור באותו יעד, כלומר מזג אויר נהדר.
ועכשיו מה הבעיה שלי עם כל זה? שאני אוהבת לטייל או לחיות או לשהות במקום שבו מזג האויר נפלא. לא רוצה להגיע לתאילנד במונסון, או למונגוליה במינוס ארבעים מעלות. רק בשביל להמנע מההמונים או מהמחירים הלא רציונאליים. אוהבת שמש, אוהבת עננות קלה. שונאת מטריות.
אז מה עושים?
♦ הגיעו חודש לפני. בדקו את המקום כשהוא עדיין רגוע, תנו לילדים לעשות הכירות עם השכונה. התמקמו במקום לינה שעונה על הצרכים שלכם. אל תחכו יותר מדי, אלא בתוך כמה ימים כבר סגרו עם מקום הלינה על תעריף חודשי, שבועי או יומי למשך כל תקופת השהות המתוכננת שלכם באותו מקום.
למשל, לוייטנאם אני בדרך כלל מגיעה בסביבות נובמבר או תחילת דצמבר. זו העונה הכי טובה. כשהגענו לחוף בפעם הראשונה, מצאתי בתוך כמה ימים מלון מתוק, סגרתי איתם על 25$ ללילה וזהו. אחרי כמה שבועות הגיע כריסטמס ואחריו ראש השנה הסיני. המחירים קפצו והוכפלו ואני נשארתי עם המחיר הזה. קצת הרגשתי לא נעים..
◊ מצאו את המסעדה שמתאימה לכם. בקרו בה לעתים קרובות. צרו קשרי ידידות עם העובדים והמנהלים. בשיא העונה אולי יעלו מחירי המנות, אבל מכם יגבו את אותם מחירים נמוכים ששילמתם קודם. למשל, כאן, בלאדאק, צפון הודו, אני נוהגת לאכול במסעדה קטנה וטעימה וזולה. בעל המסעדה עובר מכאן לדאראמסאללה ומשם יורד דרומה לגואה. הוא כבר הודיע לי שאם אגיע למסעדה שלו בדאראמסאללה, הוא יתן לי ארוחות בחצי מחיר. ואם אבוא לגואה הוא ימצא לי בית בזול וגם יתן לי להשתמש בטוסטוס שלו מתי שרק ארצה.
◊ בכל האטרקציות שחשובות לכם בקרו עוד לפני שכל ההמונים מגיעים. או חכו לסיום העונה ובקרו בהן אחרי שכולם כבר היו שם.
♦ שיא העונה זו תקופה מצויינת לחזור ולבקר במקום שבו כבר הייתם תקופה. אם אתם כבר מכירים את המקום ואת האנשים- גם אם מדובר במחירי שיא העונה- אתם תקבלו מחירים נמוכים יותר. ואפילו יותר מכך. יש סיכוי שבפעם השניה תקבלו מחירים נמוכים עוד יותר מאלו ששילמתם בעבר.
כשאנחנו בוייטנאם, בכל פעם שאני חוזרת לגסטהאוס בסייגון, כבר ארבע שנים, ולא משנה באיזה תקופה של השנה, אני עדיין משלמת את אותו מחיר ששילמתי בפעם הראשונה שישנתי בו. ולא רק זה, אלא שבפעם הראשונה הזמנתי את החדר דרך האתר החביב עלי, אתר שנותן תמיד מחיר נמוך יותר ממה שגובים בגסטהאוס עצמו. כך שאני משלמת בעצם מחיר נמוך בהרבה מכל אחד אחר, גם בכריסטמס.
♦ חכו שיבואו אליכם. תשאירו את עצמכם פתוחים להצעות. לפעמים האינסטינקט הראשוני שלנו הוא לדחות את כל אלה שניגשים אלינו עם פלאיירים או עם שאלות כמו “מחפש מלון?”. אל תסגרו את הדלת הזאת מיד. המציאות הגדולות ביותר עשויות להסתתר מאחורי אותה שאלה מעצבנת.
למונגוליה, למשל, הגענו ברכבת לילה אחרי שלושה ימים בדרכים, באחד מימי השיא של הפסטיבל השנתי. לא הצלחתי למצוא מלון מראש כי לפני כן היינו בהרפתקה בת חודש בסין, והאינטרנט לא היה נגיש כמעט בכלל. וכשכבר הצלחתי להכנס ולחפש- כשבוע לפני שהיינו אמורים להגיע למונגוליה, כל המקומות, כולם היו מלאים. לא היה חדר אחד פנוי בכל האינטרנט.
וכך מצאנו את עצמנו על רציף הרכבת, עם שלל התיקים שלנו ובלי מושג קלוש מה קורה עכשיו. ואז ניגשה אלינו אישה ושאלה אם אנחנו מחפשים מלון. מיד נרתעתי. אבל אז הזכרתי לעצמי שאני, בעצם…די מחפשת מלון. אז נסענו איתה. וכך מצאנו את אחד הגסטהאוסים המקסימים ביותר שהיינו בהם, ואפילו יכולתי להתמקח על המחיר.
♦ אכלו רק במסעדות מקומיות. שם תמצאו גם את האוכל הכי טעים וגם את המחירים הטובים ביותר. את הפועלים שבאים לאכול צהריים במסעדה הקבועה שלהם לא מעניין איזה עונה זו. המחירים תמיד יהיו אותו דבר.
♦ ואם כבר התחברתם איתם- שאלו את המקומיים מה המחירים המקובלים למוצרים ולשירותים בהם אתם משתמשים ביומיום. יש כאלה שרואים תיירים ומנסים את מזלם עם מחירים מופקעים שגבוהים במאות אחוזים מעל למחיר הרגיל. חשוב שיהיה לכם מושג אם עובדים עליכם ממש, או רק טיפה מנסים להרוויח עליכם כי עכשיו זה שיא העונה. שאלו אותם גם איפה שווה לעשות קניות ואיך מגיעים ממקום למקום.
♦ דוקא הקניות יכולות להיות כלכליות במיוחד. המוכרים מבסוטים מזה שיש תנועת לקוחות גדולה, ואנשים מבזבזים מלא כסף ואם מגיעים בסוף היום ותופסים אותם במצב רוח מרומם, אחרי שהם דפקו קופה כל היום, הסיכוי להנחות גדולות הוא גבוה מאוד. הפעילו שיקול דעת, אף פעם אל תתמקחו כשיש עוד לקוחות בחנות, או לפני שבדקתם מחירים בכמה חנויות אחרות.
אנחנו אוטוטו סוגרים את השנה התשיעית למסע שלנו. השנה הזאת היתה מאוד מרגשת עבורי, כי עברנו לא מעט הרפתקאות ויצא לנו לבקר בלא מעט מקומות חדשים.
היינו בהודו ובנפאל וגם באזורים חדשים בצפון מזרח הודו (דארג’ילינג למשל), במיינמאר, תאילנד, איטליה ובולגריה. ואפילו קפצנו למוסקבה ללילה. הילדים ספרו ומצאו שבשבעת החודשים האחרונים עברנו בשמונה מדינות..
לחלק מהמקומות הגענו יבשתית (דרג’ילינג, מיינמאר) ולחלקם הגענו בטיסה (איטליה, בולגריה, מוסקבה). אבל האמת היא שזה לא משנה אם אלה יעדים חדשים או מקומות שכבר ביקרתם בהם בעבר- השעות הראשונות שאחרי הנחיתה הן בדרך כלל קצת מבלבלות, מרגשות, ויכולות להיות מלחיצות.
עם השנים פיתחנו דרך שמקצרת לנו את התהליכים, חוסכת לנו אנרגיה והופכת את החיים שלנו למאוד פשוטים. באמצעות התנהלות נכונה וממוקדת, אנחנו חוסכים לעצמנו הרבה מהמתח ומהבלבול הכרוכים במעברים ממקום למקום.
אז הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לנחות ברכות ובשלווה בכל יעד שתרצו:
לפני שממריאים:
♦ קבלות על כבודה: הקפידו תמיד לשים לב שיש לכם את כל הקבלות על הכבודה ששלחתם לבטן המטוס. הדיילים בדרך כלל מדביקים את כולן באותו מקום (על הבורדינג-פאס או על אחד הדרכונים). כשנחתנו השנה בישראל איבדו לנו שני תיקים והקבלות האלה הפכו את הליך הזיהוי להרבה יותר פשוט. מצד שני, בדרכנו החוצה מהארץ הדייל שכח להדביק את הקבלות, ולכן, לפני העליה למטוס פניתי את הדייל וביקשתי ממנו את מספרי הזיהוי (שמופיעים לו במחשב).
♦ פרטי בית המלון: הזמינו תמיד חדר במלון/ דירה ללילה הראשון לפחות. שמרו את פרטי המלון אצלכם על הטלפון בגרסת אוף-ליין. גם כדי להראות לנהג המונית אחר כך אבל גם כי ישנם מקומות שכחלק מהליך ביקורת הדרכונים מבקשים את כל פרטי המלון שלכם.
♦ כסף: אני לא מתעסקת עם כסף מקומי בכלל לפני שאני מגיעה ליעד. אחרי הנחיתה, ואיסוף המזוודות, אני ניגשת לכספומט ומוציאה סכום כסף ראשוני שיספיק לי לכמה ימים. אני עושה את זה כדי לחסוך לעצמי זמן וטרחה, וגם כי אני לא אוהבת להסתובב עם הרבה כסף עלי. במיוחד במעברים. תיקים הולכים לאיבוד, כיסים לא נסגרים כראוי, ארנקים נשכחים. כשיש לך שלושה ילדים שאת צריכה לשים עליהם עין, אין לך זמן לשים עין גם על דברים נוספים.
♦ תקשורת: אחרי שהוצאתי כסף מקומי אנחנו נגשים לעמדות מכירת כרטיסי הסים המקומיים. שם הם מחברים אותנו ישירות לרשת המקומית, מסדרים לי את חבילת הגלישה ובודקים שהכל עובד כמו שצריך. בדרך כלל, תוך כמה דקות כולנו מחוברים.
♦ מוניות: מניו דלהי דרך בנגקוק ועד סופיה, תמיד תמיד אנחנו הולכים לתחנת המוניות הרשמית והמורשית של שדה התעופה. בגלל שאנחנו כבר מחוברים לאינטרנט, וגם יש לנו את כל המפות והמידע על מקום הלינה שלנו, אין בעיה לעזור לנהג המונית למצוא את המקום בקלות.
טיפ מציל חיים: עם כל ההתרגשות לקראת הטיסה, הטיסה עצמה, השינה הלא מסודרת, הנחיתה במקום חדש ועוד, יש סיכוי גבוה שהילדים קצת יצאו מאיזון. הקפידו להחזיק נשנושים או אפילו סנדוויצ’ים ושתיה במיוחד לרגעים שאחרי הטיסה. קיימים שדות תעופה רבים בהם יש ללכת מרחקים לא קטנים מהמטוס עד לביקורת הדרכונים. שלא לדבר על התורים שם, ואחר כך ההמתנה למזוודות. חשבו גם על כל אלה כשאתם מתכוננים לטיסה והכינו עצמכם (נפשית אבל גם מעשית וטכנית) מראש. אל תגיעו למלון כשאתם מורעבים או מותשים מדי.
טיפ למי שיש לו זמן: הכינו מראש רשימה קצרה של מסעדות ובתי קפה בקרבת בית המלון או הדירה ששכרתם. וכך, כשתצאו בפעמים הראשונות לחפש אוכל או סתם לשוטט ברחובות הסמוכים, תמצאו הכל בקלות. מי שאין לו זמן: (או פשוט עצלן כמוני..)- שאלו בדלפק הקבלה איפה יש מסעדה קרובה.
טיפ אריזה: אני תמיד מכינה מראש בגדים למקלחת הראשונה אחרי הטיסה, שיהיו נגישים לי בתיק. כשהילדים היו קטנים אז הייתי מכינה גם עבורם. כך לא היה צורך להתחיל לפשפש במזוודות.
וכך, כשאתם לא נורא רעבים או עייפים, זה גם לא כזה נורא אם מסתבכים או מתעכבים קצת. כשנחתנו במילאנו התברברנו לא מעט עם המטרו עד שהגענו לדירת האיירבינבי ששכרנו. היינו עם מזוודות ותיקים ואחרי טיסה ארוכה מדלהי. אבל זה מרגיש אחרת כשאת רגועה, וכשאת עצבנית, לא?
ואפילו אפשר להנות קצת מהמקומות, מהמראות החדשים. גם אם הגענו אליהם בטעות 😊.
אבל הטיפ הכי גדול שיש לי בעצם לתת לכם הוא- התכוננו כראוי, אבל שמרו על רוח הרפתקנית. גם אם דברים קצת משתבשים או מסתבכים- שמרו על גמישות, מצאו פתרונות חלופיים, היו מבינים, תומכים וקשובים לבני המשפחה שאתכם. והכל יהיה בסדר 😊.
אתם מוזמנים להוריד את האי בוק שלי בו אני עוסקת הרבה באיך לתכנן ולהתארגן לכל חופשה או טיול משפחתי.
הפעם הראשונה שטסתי עם פעוט היתה כשהבן הבכור שלי היה כמעט בן שנתיים. טסתי איתו לבד לפאריז. לא זוכרת שחששתי מזה יותר מדי, אבל מצד שני- עברו כבר למעלה מ 12 שנה מאז וסביר שהדחקתי..זה היה לפני עידן המסכים האישיים ואני זוכרת שהוא העביר חלק גדול מהטיסה מאזין לאוזניות (שהיו ענקיות עליו), מחליף ערוצים ברדיו הזה שהיה פעם ‘חבילת המולטימדיה’ שהגיעה עם המטוס..
מאז נולדו עוד שניים וצברנו, ארבעתנו, שעות טיסה רבות. כולל מסעות בין שדות תעופה של למעלה מ-24 שעות.
אבל אתם הרי לא כאן כדי לשמוע את סיפורי הטיסות עם הילדים שלי.
אתם כאן כדי לקבל טיפים. אז הנה:
1. אם אתם נוסעים לקצר ומשאירים את האוטו בחניה של שדה התעופה- צלמו את המיקום שלו. זה יחסוך מכם את הצורך לזכור לאורך כל החופשה בדיוק איפה חניתם.
2. רשמו את כל פרטי הטיסה, הכתובת אליה אתם נוסעים וכו’ בלוח השנה של הטלפון, תחת התאריך המיועד.
3. ילדים קטנים שאפשר לשאת במנשא- זה המקום הבטוח ביותר עבורם לאורך כל התהליך בשדה התעופה.
4. עגלות העלו איתכם לאולם היוצאים והפקידו אותן אך ורק בעת העליה למטוס. כך גם תבטיחו לעצמכם את הזכות לקבל את העגלות מיד כשתרדו מהמטוס לאחר הנחיתה.
5. סמנו את הדרכונים שלכם בסימון אישי לכל אחד. אפילו רק במדבקה קטנה בצבע שונה לכל בן משפחה, בפינה השמאלית העליונה (של הכריכה כמובן). זה יעזור לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
6. הקדישו תיק אחד לכל מכשירי החשמל והסלולארים וכל הדברים שמבקשים מאתנו בדרך כלל להוציא מהתיק בתחנות הבטחון. הפקידו עליו מבוגר אחראי. מעבר לתיק הזה, אני אוהבת שכל ילד נושא איתו תיק אישי משלו.
7. שימו בתיק של כל ילד בקבוק מיץ/מים קטן. הקפידו שהם יגמרו לשתות אותו עד שתגיעו לתור של הבטחון. כך תהיו בטוחים שהילדים שתו לפני הטיסה (חשוב). שמרו את הבקבוקים הריקים לכל אחד בתיק שלו. אחרי העליה לאולם היוצאים קנו בקבוק מים גדול ופזרו את המים בין הבקבוקים. כך תדעו שהילדים יכולים לשתות מתי שיחפצו, בלי קשר לזמני המראה/נחיתה/יש דיילים/אין דיילים בסביבה.
אם נגמר- אפשר לבקש מהדיילים שימלאו את הבקבוק הקטן במיץ או במיים. בנוסף, לפני הנחיתה הקפידו שהבקבוקים יהיו מלאים. לפעמים לוקח זמן עד שמגיעים למקום שבו אפשר לקנות שוב שתיה. זה ירגיע אתכם גם אם תראו לפניכם תור ארוך בנקודת מעבר הגבול.
8. היום בעידן המסכים האישיים טיסה עם ילדים היא גן עדן. הילדים פשוט מרותקים למסך. אבל למקרה שלא- חוברות צביעה קטנות, מדבקות וצבעים פשוטים הם פתרון שלא מלכלכך, לא מתפזר, לא שוקל ולא תופס מקום. תעסוקה לשעות.
הילדים יוכלו להקדיש את היצירות לדיילות הנחמדות.
9. טיסה עם תינוקות או ילדים קטנים- שקלו משלוח חבילה למלון או לכתובת שאליה תגיעו ביום הראשון בטיול שלכם. אם מדובר במדינה מערבית פשוט השתמשו בשירות משלוחים של הסופר הקרוב לאותה כתובת. שלחו לעצמכם חבילה של חיתולים, מגבונים ודברים שימושיים אחרים שחבל לסחוב איתכם לאורך כל הדרך. ושיהיו מוכנים ומחכים עבורכם כשתגיעו.
במקומות רבים ניתן גם לבקש זאת ממנהלי המלון או האכסניה. הסבירו שאתם מגיעים עם ילדים קטנים, אחרי טיסה מעייפת ואם אפשר לדאוג לכמה דברים בסיסיים שיחכו לכם בחדר או בקבלה. בעיקר אם אתם מגיעים מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה..
אפשר להגדיל ולעשות ולבקש גם שיכינו עבורכם ארוחה קלה מראש. הידיעה שמחכה לכם בחדר ארוחה וכל הדברים הבסיסיים שאתם צריכים תרגיע אתכם מאוד לאורך כל הדרך.
10. נסיעה לתקופה ארוכה או עם הרבה מטען: בזמן משלוח המזוודות בשדה התעופה הניחו על המשקל את המזוודות על פי הכובד שלהן. את הכבדה ביותר הניחו ראשונה וכך הלאה. כך, אם תיאלצו להוציא מעט ממזוודה אחת ולהעביר לשניה תוכלו לעשות זאת בקלות. (מזוודות שנשקלות ראשונות, מתוייגות ונשלחות עוד בטרם שאר המזוודות נשקלות. יכול להיות מצב שבו המזוודות הקלות כבר נשלחו, והמזוודה הכבדה נותרה אחרונה ואם תתבקשו להוציא ממנה קילו או שניים תתקלו בבעיה..).
11. אם יש לי לילה להעביר בשדה התעופה בין טיסות, אני תמיד מבקשת מהדיילות בטיסה הראשונה לקחת איתי את השמיכות (יש שמחלקים חינם ויש שמבקשים שאחזיר למשרדי החברה לפני הטיסה הבאה). כך אני יודעת שהילדים יוכלו לישון בנוחות ובנעימות גם אם זה על ספסל בשדה תעופה סואן. אני מחפשת מקום שקרוב לשירותים ומרוחק מהתנועה הראשית.
12. הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו מגיעים לאולם היוצאים ולדיוטי פרי הוא לבדוק איפה נמצא השער לעליה למטוס. אנחנו מתכווננים, מבינים מי נגד מי וכמה זמן ייקח לנו להגיע אליו. בודקים כמה זמן נותר עד לעליה למטוס ומתכננים את הזמן לפי זה.
13. טיסה היא הזמן האופטימאלי לשלוף את כל הדוגמיות ששמרנו במשך חודשים בארון. קרם פנים בשפופרת זעירה, משחת שיניים פצפונת, טיפת בושם. את כל המיכלים הגדולים הכניסו לתיקי המטען וקחו איתכם בתיק רק כמה דוגמיות שבמצבים מסויימים עשויות לשדרג לכם את התחושה ואת חווית הטיסה לחלוטין. שימו לכל ילד בכיס מגבון לח באריזה אישית. שיהיה.
14. חלק משדות התעופה דורשים טפסים מיוחדים להגשה במעברי הגבול. גם ליציאה וגם לכניסה. בררו מראש את הדרישות באתרי האינטרנט של שדות התעופה, של חברות התעופה או באתר המידע של השגרירות במדינת היעד שלכם. במידת האפשר הדפיסו את הטפסים מראש ומלאו אותם עוד בבית. זה יחסוך לכם כאב ראש רציני. אם לא, שאלו את הדיילת במטוס מספיק זמן מראש אם יש לה טפסים למחלקת ההגירה. לוקח זמן למלא חמישה או שישה טפסים ועדיף לעשות זאת בנוחות במטוס, ולחסוך זמן בשדה התעופה.
15. ברשימות ובאתרים רבים ראיתי שמציעים לתת לילדים מתנות קטנות במהלך הטיסה, כדי לשמור עליהם עסוקים. אני חושבת שזה לא כל כך עובד. ילדים שלא רגילים לטיסה ימצאו את עצמם נרגשים במיוחד במילא. הם יהיו עסוקים בסביבה החדשה שלהם, ובהתרגשות מהעתיד הלא נודע אליו הם יוצאים. לאתגר אותם גם עם מתנות רק יוסיף לרמת ההתרגשות הגבוהה וישיג לדעתי תוצאה הפוכה. מוטב לתת להם להתרגש ולחקור את כל הדברים החדשים שהם נחשפים אליהם, לשתף איתם פעולה, לענות על השאלות שלהם ולהכיל את כל החוויה הזאת עבורם עם אנרגיה רגועה, בטוחה, ומאפשרת. לתת להם להרגע בקצב שלהם. זה יגיע. ואז סביר שהם פשוט ירדמו.
16. בררו מראש כמה עולה נסיעה משדה התעופה לכתובת אליה אתם מעוניינים להגיע ביעד אליו טסתם. אם לא הספקתם או לא מצאתם- תמיד אפשר לשאול מקומי שטס איתכם על אותה טיסה. בכלל, מומלץ מאוד ליצור קשר כבר בטיסה עם אנשים שגרים במקום אליו אתם טסים, לשאול אותם שאלות ולקבל מהם מידע ‘פנימי’. לפעמים גם תצא מזה חברות 🙂 .
יש הרבה דרכים לחסוך כסף במהלך טיול, לטייל בזול וגם לטייל בחינם. חלקן ידועות מאוד- כמו חוות התנדבות למיניהן, קאוצ’סרפינג וכו’. חלקן פחות ידועות.
אני רוצה לחלוק אתכם כמה מהדרכים החביבות עלי, שחוסכות לי עד 40% מעלות כל חופשה או טיול:
1. פעילויות בחינם:
אז קודם כל, כדי להפחית בעלויות של כל חופשה, ולא משנה אם היא ביער השחור, בפאריז או ביפן, אפשר לאזן בין האטרקציות היקרות יותר, אלה שכולם פשוט חייבים לעשות, לבין אטרקציות חינמיות לחלוטין. ודוקא אלה שהן בחינם, לעתים מספקות חוויות שהן קצת מעבר לפעילות מרגשת תחומה בזמן.
לכן, הדבר המתבקש ביותר בתכנון כל חופשה משפחתית הוא לגגל את המונח “free” בתוספת שם היעד הספציפי אליו אתם מתכננים לנסוע.
נסו את הפעילויות שמציעים ב-airbnb. אנחנו מאוד אוהבים להשתתף בהן. כי הן מציעות מפגש עם מדריכים מקומיים (אותם אני יכולה להפגיז בכל השאלות שיש לי על התרבות שלהם), במחיר מאוד הגיוני. למשל, גלי ואני השתתפנו בסדנא לאפיית קינוחים איטלקיים בסיציליה (68$ לשתינו, כולל קופסא שלמה של עוגיות!), ויחד עם רני לקחנו סיור מודרך בסופיה, שכלל הסבר על האוכל הבולגרי וארוחת בוקר משותפת (20$ לבנאדם, כולל הארוחה).
המחירים נעים סביב 20$-150$ לפעילות. ואם תרשמו עכשיו דרך הלינק הזה, תקבלו הנחה יפה על ההזמנה הבאה שלכם :-).
צאו לאכול וללמוד בישול אצל המקומיים. מכירים את האתר traveling spoon? באתר הזה מציעים שיעורי בישול וארוחות שלמות במחירים מצחיקים (מצאתי למשל שיעור בישול וארוחה ב-53$ במילאנו..). אבל מה שיותר מעניין באתר הזה, הוא תכנית ההפניות. אחרי שאתם נרשמים אליו, אתם מקבלים לינק אישי. אותו אתם יכולים לשלוח לכל החברים שלכם. כל חבר שמזמין פעילות דרך הלינק שלכם מזכה אתכם ב-20$ הנחה.
אלה יכולים להצטבר לסכומים נאים, שיכולים לסדר לכם לא מעט ארוחות שוות במהלך החופשה, כמעט בחינם!
אין לכם זמן או חשק לתכנן את הטיול אבל גם לא ממש רוצים טיול מאורגן ולא רוצים להוציא המון כסף על טיול בתכנון פרטי- נסו את האתר הזה. זהו אתר שבו הורים המתגוררים במדינות היעד של הטיול שלכם – מתכננים לכם את כל הטיול מא’ עד ת’. אפשר למצוא בו גם הצעות למסלולים שכבר תוכננו, המלצות וטיפים וגם להתייעץ עם המומחים.
עלות לתכנון מסלול- החל מ-50$, והוא כולל באמת, אבל באמת כל מה שהורה צריך. אפילו מספרי חירום ובתי חולים, הנחות וטיפים לחסכון, התאמת מקום הלינה לדרישות הפרטיות שלכם ועוד.
5. מה דעתכם על כמה לילות של קמפינג?
האתר הזה מציע לכם להתארח בגינות של אנשים, ביעדים שונים ברחבי העולם, גם יעדים יוקרתיים ופופולאריים, וגם מקומות שמעולם לא חשבתם עליהם, בתמורה לתשלום סמלי (6$-8$ לאדם). מספיק שניים שלושה לילות של חוויה מהסוג הזה כדי לצמצם את עלויות הטיול וגם לפגוש ולהכיר משפחות, תרבות ומנהגים חדשים מקרוב :-).
לחילופין, מה דעתכם לישון במנזר? יותר ויותר מנזרים ברחבי העולם, במיוחד באירופה ובאסיה, מציעים אפשרות לינה ופעילויות בתחומי המנזר. לעוד פרטים הציצו למשל באתר הזה.
⇐ מיוחד לאיטליה: שבוע הבארטרים הגדול מתקיים באמצע נובמבר והוא מציע מבחר עצום של אפשרויות לינה בחינם בתמורה לכל דבר שאפשר להעלות על הדעת (ולא כסף :-)). באתר הזה תמצאו את כל ההצעות, ותוכלו גם להציע בעצמכם בארטר מעניין בתמורה ללינה בחינם. בנוסף, האתר הזה מציע אפשרויות ללינה בחינם לאורך כל השנה וכולל כ-800 B&B מכל רחבי איטליה.
וטיפ: אפשר לחסוך לא מעט כסף אם תכינו לעצמכם לבד את הקפה :-). הנה למשל מכונת קפה קמפקטית ניידת, ככה שלא תצטרכו, חלילה, להתפשר על האיכות. הציצו כאן.
אם אתם מגיעים לפיליפינים, הדבר הראשון שכדאי לכם להתכונן אליו הוא שכולם שם יקראו לכם “מא’אם” (ma’am), או “סיר” (sir).
הפיליפינים זו שרשרת איים שנמצאים במרחק 15-20 שעות טיסה (בממוצע) מישראל, עם עצירה או שתיים באמצע. כלומר קצת יותר רחוק מבנגקוק. (שלוש וחצי שעות טיסה מבנגקוק למנילה, עיר הבירה של הפליפינים).
הזמן הכי טוב להגיע לחופשה בפיליפינים הוא מדצמבר עד מאי. חופשת חנוכה או חופשת פסח הן מושלמות, אבל גם החופש הגדול ולמעשה עד אוקטובר זה יכול להסתדר, בתנאי שתצאו למשך זמן ארוך יחסית (כשלושה שבועות או יותר).
⇐ בפיליפינים מכינים כל מיני מטעמים מתפוח אדמה סגול, שנקרא ube (אובה). אפילו גלידה! מים עולים שם 10-20 פזו (0.3$) לליטר וחצי, אוטובוס עולה 8 פזו (0.16$).
כמה עולה:
✈ טיסות:
טיסה מישראל למנילה עולה בין 500$ ל-630$ (כיוון אחד). בין 900$ ל-1100$ (הלוך חזור).
תוכלו לטוס דרך בנגקוק או הונג קונג, דרך אחת ממדינות אירופה, דרך מדינות ערב ובמיוחד עם הכוכבת החדשה – פליי דובאי.
⇐ אלכוהול: התושבים המקומיים בפיליפינים שותים יין קוקוס שהם מכינים בבית. כדאי לכם לטעום, רק קחו בחשבון שצריך להתרגל אליו לאט לאט אחרת הבטן שלכם תכאב. בירה מקומית עולה שם 30 פזו לחצי ליטר. (0.65$).
בגדול אני ממליצה להגיע לפיליפינים לתקופה של לפחות שלושה שבועות. אם אתם מגיעים לתקופה יותר ארוכה – תוכלו לתכנן לעצמכם את הטיול באופן עצמאי, בלי הרבה בעיה. אלו מבניכם שרוצים להגיע לחופשה קצרה יותר (נניח לשבועיים) אני ממליצה לתכנן היטב את המסלול הרצוי לכם, אבל לא להתפרש. הפיליפינים היא מדינה ענקית ומגוונת מאוד, מה שאומר שלוקח זמן לעבור ממקום למקום…:-).
משפחות הרוצות לתכנן את הטיול שלהם לפיליפינים באופן עצמאי יכולות לשוחח איתי בטלפון ולקבל הרבה המלצות, טיפים ומידע חשוב לתכנון נכון של הטיול. כל השאלות הקטנות וכל הפרטים הקטנים שלא תקראו באף מקום. עלות הייעוץ היא 120$. שלחו לי מייל ונתאם.
באופן כללי ניתן לומר שטיול (לכל המשפחה) בתקציב נמוך יעלה בסביבות 80$ ליום, טיול בתקציב בינוני יעלה כ-150$ ליום (מינימום) וטיול בתקציב גבוה יכול להגיע לכל סכום שתרצו :-). בפיליפינים יש מלונות פאר שווים מ-א-ו-ד, לצד בקתות במבוק פשוטות וזולות.
⇐ תרנגולים: בפיליפינים מקובל לנהל קרבות תרנגולים. כמעט בכל בית תוכלו לראות תרנגולות ותרנגולים. הם מטפלים בתרגולים שלהם היטב, ובכל המדינה ניתן למצוא חנויות שלמות שמוכרות אך ורק ציוד לטיפול בתרנגולים. אפשר למצוא שם אפילו שמפו מיוחד לנוצות מבריקות.
♦ חבילות נופש וחבילות טיול מוכנות מראש:
אתרים וסוכנויות רבות מציעים חבילות טיול גם לבודדים וגם למשפחות הרוצות לנסוע לפיליפינים. החבילות כוללת תכנון למסלול יומי עם הדרכה, לינה ותחבורה. בדרך כלל אורך הטיול הוא בין 8 ימים ל-19 יום. העלויות נעות בין 75$ ל-150$ ליום לאדם (לא כולל טיסות מהארץ ובחזרה). והם תלויים בסוכנות ובתנאי התחבורה והלינה המוצעים.
♦ טיולים ליעדים ממוקדים:
אותם ניתן להזמין גם מהארץ וגם משפע הסוכנויות הפזורות בפיליפינים. מדובר בסיורי “איילנד הופינג” למיניהם, וכל מיני אטרקציות מיוחדות כמו טיול בקייק ים, סיור לטרסות האורז, המערות התת קרקעיות בפאלאוון ועוד. המחירים, גם הם משתנים ועומדים על סכומים של בין 15$ ליום לאדם (טיול קצר של שייט בסירה וביקור במספר תחנות) ועד 80$-100$ ליום לאדם (סיור לנקודות מרוחקות יותר או טרק מיוחד במינו).
♦ טיולים מאורגנים:
טיולים מאורגנים לפיליפינים יש בשפע. בכל אחד מהאתרים הרבים המציעים את האפשרות הזאת מציעים מסלול קצת שונה ומספר ימים שונה. העלות הממוצעת היא בין 270$ ל-300$ לאדם ליום. המבחר המוצע למשפחות, לעומת זאת, בתחום הטיולים המאורגנים הוא קטן ביותר.
⇐ לבעלי קיבה חזקה: יש להם מאכל מסורתי שנקרא “באלוט”, והוא למעשה ביצת ברווז מבושלת עם האפרוח בתוכה. תוכלו למצוא אותו כמעט בכל דוכן רחוב בערים או בכפרים. בדרך כלל צבע הביצה יהיה סגול/אדום, כדי להבדיל אותה משאר הביצים (הרגילות).
ביטוח נסיעות– הצעת מחיר של ביטוח נסיעות טוב, אמין ומקצועי תקבלו כאן .
⇐ הם קוראים לכל התיירים “אמריקאנו”, גם לאלה שאינם אמריקאים..ואם יש לכם בעיה עם ריח של ברביקיו אז אולי עדיף שלא תבואו. בכל מקום (כל מקום!) הם עושים ברביקיו..
פיליפינים – מידע וטיפים נוספים
ויזה לפיליפינים:
אזרחים ישראלים מקבלים כחודשיים (59 יום) ויזה חינמית בכניסה לפיליפינים, אבל אפשר להאריך אותה בעוד חודש ב570₪ לאדם (יש הנחה קטנה לילדים עד גיל 14), או בחודשיים במחיר של כ-660₪. אחרי חודשיים הארכה, כל חודשיים נוספים עולים כ-250₪. לכן אני ממליצה לשהות עד חודשיים או לצאת אחרי חודשיים למדינה קרובה (סינגפור/הונג קונג/יפן) ולחזור אחרי כמה ימים- ואז שוב תקבלו ויזה חינם לחודשיים.
מטבע ושער המרה:
בפיליפינים משתמשים בפסו, שקל אחד שווה 12 פסו, ודולר אחד שווה 45 פסו.
איך להגיע לפיליפינים:
יש מספר דרכים להגיע:
מישראל לפיליפינים – כדאי לטוס לבנגקוק/הונג קונג ומשם למנילה.
מהודו לפיליפינים – מומלץ דרך בנגקוק או דרך סינגפור או ישיר מדלהי.
משאר המקומות עדיף להגיע לדלהי, בנגקוק, סינגפור או הונג קונג ולהגיע משם.
♦ אגב, תוכלו למצוא גם טיסות הנוחתות ישירות בסאבו, ולא עוברות במנילה.
עונות מומלצות
העונה הטובה ביותר היא מנובמבר עד פברואר, וממרץ עד מאי, כשיורד הכי פחות גשם וחם. בשאר השנה יורד יותר גשם אבל עדיין חם, וברגע שהגשם מפסיק חוזרת השמש. במזרח הפיליפינים יורד גשם כמעט כל השנה, אבל כשלא יורד מזג האוויר שמשי.
תחבורה פנימית:
בפיליפינים יש כמה חברות תעופה, ובעיקר מומלצת סבו פסיפיק (cebu pasific), חברה בינלאומית שמציעה גם טיסות מקומיות במחירים סבירים.
הרבה מהמעברים בין אי לאי מתבצעים באמצעות מעבורות וישנן כמה חברות: oceanjet, oceanfast, 2Go
← הזמנת כרטיסים למעבורות- לא מומלץ להזמין דרך האינטרנט. זה תהליך מייגע ודורש גם הצגת כל מיני צילומי דרכון כשבאים לאסוף בקופות. עדיף להגיע למשרדי הכרטיסים ולקנות ישירות. בדרך זו גם תוכלו לשריין לכם מקומות טובים ולוודא שכל בני המשפחה אכן חולקים תא שינה אחד (אל תשכחו לוודא את זה חזור וודא.. ).
גם התחבורה הציבורית בפיליפינים מצויינת וזולה, ותמיד כשמגיעים לאי אפשר לקחת אוטובוס לכל מקום.
בפיליפינים אפשר למצוא אוטובוסים, מיני ואנים ממוזגים, טוקטוק (נקרא: טריי-סייקל), מוניות אופנוע וגם ג’יפני- סוג של ג’יפ-אוטובוס בעלות נסיעה נמוכה ביותר (והחוויה בחינם :-)).
⇐ בתחנות אוטובוס וגם בתוך המעבורות הם מוכרים בננות מטוגנות בסוכר על מקל.
פיליפינים – מידע מועיל:
1 . הדבר הכי חשוב לדעת על הפיליפינים זה שבניגוד לדעה הרווחת, לא צריך לטוס מאי לאי. הרבה יותר זול לשוט ולנסוע באוטובוסים, וגם אם לוקח יותר זמן, אין כמו להרגיש את רוח הים ולראות דולפינים מקפצים בין הגלים כששטים בפיליפינים.
2 . מה שעוד חשוב לדעת זה שהפיליפינים אוהבים את החזיר ואת פירות הים שלהם, ולשומרי כשרות עשוי להיות קשה. בית חב”ד אפשר למצוא גם במנילה וגם בסאבו, שני המרכזים הגדולים של הפיליפינים.
3 . כסף- בפיליפינים יש כספומטים אבל הפריסה שלהם היא נמוכה. בערים הגדולות אפשר למצוא די בקלות, אבל בכפרים לא תמיד יהיו כספומטים זמינים. וכשכבר מוצאים כספומטים (גם בערים הגדולות)- יש תור ארוך מאוד לפעמים. מבחינת עמלות כדאי לכם להעדיף את הבנקים הזרים (citibank, metrobank, HSBC ) כיוון שאלה לא גובים עמלה על המשיכה ולרוב סכום המשיכה האפשרי יהיה גדול יותר.
סוכנויות להחלפת כספים נמצאות בפריסה גדולה מאוד.
4 . אינטרנט וסים קארד- בפיליפינים יש כמה חברות סלולאר שמספקות גם אינטרנט. אנחנו ממליצים על גלוב (עדיף) או סמארט. סים קארד בלי שיחות עולה 40 פסו.
⇐ בגלל שכל כך חם בפיליפינים לפעמים, אפשר לקנות שם מים מינראליים בשקית, ממכונות. כדאי לכם לנסות, במיוחד עם הילדים.
♥ וטיפ אחרון: כדאי מאוד להגיע לפיליפינים עם מצלמה נגד מים :-).
תאריכי החופשה של פסח הם התאריכים הטובים ביותר כדי לקחת את הילדים לחופשה מדהימה בפיליפינים. אם פספסתם את חנוכה, (ובנינו, חופשת חנוכה היא קצרה מדי במילא)- אל תהססו.
אמנם ישאר לנו החופש הגדול, אבל דוקא עונת הקיץ היא עונה קצת לא ניתנת לחיזוי בפיליפינים, ואם תגיעו לשם בחופש הגדול קיים הסיכוי ליפול על ימי גשם וסופות. לא נורא, אבל קחו בחשבון.
מה גם, ששמעתי ממשפחות רבות שבתקופה האחרונה לא כל כך נעים להסתובב עם הילדים באירופה.
הנה ארבעה מקומות שפשוט נפלא לבלות בהם עם הילדים בפיליפינים:
1. המלון הזה, במאקטאן, על האי סאבו (Cebu). התחלה נהדרת לחופשה. העלויות לא נמוכות, בסביבות 200$ ללילה, אבל הוא שווה את זה. כל מה שצריך בחופשה בלי לזוז יותר מדי :-). בריכת ענק, ובה מגלשות, גשרים, מתחמי סאפ וקייקים, מי שיוצא מהבריכה ימצא גם קיר טיפוס, אולם ג’ימבורי לילדים קטנים, חוף פרטי, אופניים חופשי להתניידות במתחם המלון ועוד..
2. אחרי שתמצו את המלון הזה, הזמינו טיסת פנים קצרצרה לאי המדהים שנקרא קאמגין (camiguin). זהו אי קטנטן, ובו כמה תופעות מעניינות. יש בו חופים עם חול שחור מטריף. ויש אתר נופש של מעיינות חמים, ויש צדפות ענק שכדאי לבקר. אפשר לצאת לצלילות או לשנורקלים בסביבות האי, ואפשר אפילו לסייר בו, לאורך הכביש הידידותי (סובב-אי) באופניים.
כדאי לבלות על האי הזה בשקט כמה ימים. להתענג על המעיינות החמים, המסאג’ים, ולישון בבית ההארחה החביב הצמוד אליהם. כך תוכלו לשכשך רומנטי צפוף גם אחרי שהילדים ילכו לישון…
עלויות השהות שם הן ממש נמוכות. לינה בחדר משפחתי בבית ההארחה לא עולה יותר מ-50$ ללילה. והיא כוללת כניסה חופשית 24 שעות למעיינות החמים.
3. משם המשיכו לאי הנפלא בוהול (Bohol). מלונות מומלצים תמצאו כאן. בבוהול תוכלו להנות מכל מיני אטרקציות כמו גבעות השוקולד, פארק האקסטרים, שייט בנהר הלובוק (Loboc), והכי חשוב- צפיה בדולפינים. אל תפספסו! זו חוויה מדהימה.
עלויות משוערות ליום יהיו בסביבות 180$-150$, כולל מלון, ארוחות, ואטרקציות.
אגב בעיר המחוז המרכזית טאגבילאראן יש גם כמה קניונים חביבים ובהם בתי קולנוע (גם 3D), מסעדות וחנויות. אחת ההנאות הגדולות של הילדים שלי היו מתחם המשחקים בקניון (ICM (Island City Mall, ממנו הם תמיד יצאו עם כל מיני פרסים מגניבים.
למי שצולל זה גם המקום שבו תוכלו לצאת לצלילות מרהיבות בסביבה. בסביבת בוהול מצויות כמה שמורות טבע ימיות מעניינות. לא אשכח את צבי הים שראינו באחד מהשנירקולים שלנו בסביבת בוהול. זו היתה אחת החוויות המפעימות ביותר של חיי.
מי שלא צולל וחושב לעשות קורס צלילה- בבוהול תוכלו למצוא מספר אפשרויות טובות לזה.
בנוסף- יש טיולי קייקים (קייק-ים) חביבים שכדאי לכם לבדוק.
למשפחות הרפתקניות אני ממליצה בחום לצאת לטיול עצמאי סובב אי. בוהול מאפשרת הצצה מרתקת לחיי המקומיים, עם כפרי דייגים קטנטנים, שווקים ריחניים, ג’ונגלים וחופים בתוליים. נקודות חן בלתי מתויירות מסתתרות שם בכל פינה, אם רק נכנסים קצת פנימה.
4. מבוהול אפשרי להמשיך לאי המכושף סיקיהור, ובו חופים לבנים, שנורקלים, שייט לילי וצפיה באלפי גחליליות, קייקים ושקט. בתי המלון כאן נחמדים והעלויות נמוכות, סביב 60$ ליום כולל הכל. כתבתי עליו גם כאן.
– משם המעבר הוא די פשוט בחזרה לכיוון דרום האי סאבו, שם האמיצים בניכם יוכלו לצלול עם כרישי לוויתן. החוויה לא זולה (לא ניסיתי, הקטנה שלי פשוט לא הסכימה שאמא תצלול לה ככה חופשי עם כרישים. אני מחכה שהיא תגדל..), ועולה בסביבות 150$ לאדם.
לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…
משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.
מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?
מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.
מזג אויר:
העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.
לאדאק – איך מגיעים:
יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:
1. טיסה מדלהי
2. נסיעה ממנאלי
הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.
◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים
טיסה ללאדאק עם ילדים
כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).
הטיסה עצמה היא יפהפיה.
שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.
מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.
היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.
החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).
הנוף מהחלון של המטוס
:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים
הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:
∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.
∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’
∴ נאקי-לה- 4700מ’
∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’
∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.
כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.
רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:
מחנות אוהלים –אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.
לינה משותפת בדאבה-ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.
אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.
קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.
◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.
ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).
תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.
מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.
משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal. טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).
סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).
המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.
גובה- 4300מ’ -4600מ’.
פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.
המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.
טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:
♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.
♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.
♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.
♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.
♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.
♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.
♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.
♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.
אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).
איך נדע באיזה גובה אנחנו?
לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.
הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…
יופי הגענו. איפה לישון בלה?
בלה תוכלו למצוא את כל קשת האפשרויות של הלינה. החל מחדרי מעונות משותפים עם שירותים משותפים וכלה בבתי מלון מפוארים. עלויות הלינה הן גבוהות יחסית להודו.
לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.
מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?
LEH
העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.
∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.
♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.
♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.
♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.
♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.
♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..
♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.
♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.
♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.
♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.
♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.
♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.
אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.
♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.
♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.
♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.
למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..
מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב.
טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.
∴ Morkha vally – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.
∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.
∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.
∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.
∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.
∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.
