Tag

להשתחרר מהתשע עד חמש

Browsing

וגם בלי לעבוד לרגע…

האם היא באמת מליונרית? ועל איזה סכומים אנחנו מדברים? והאם התכנית שלה היא באמת אחרת מכל קסם אחר ל”התעשרות מהירה” שמבטיחים לנו בפרסומות? ראיון אישי שבו שאלתי גם שאלות שלא נעים לשאול.

על יונית שמעתי לאורך השנים, בטפטופים, מכל מיני משפחות שייעצתי להן לקראת יציאה לטיול ארוך, שעברו את התכנית שלה שמלמדת איך להגיע לחופש כלכלי, וכך התאפשר להם לממן את הטיול שלהם ולממש את החלום.

אבל לא נכנסתי לנושא הזה לעומק עד שהיא בעצמה ביקשה ממני ייעוץ לקראת יציאתה למסע עם המשפחה שלה. רק אז גיליתי שיש הרבה מה ללמוד ממנה, ופניתי אליה כדי שתביא לקוראים שלי את הסיפור המלא שלה, וגם תספר על התכנית שלה, “לשחרר את המליונר שבפנים“, למי שמעוניין.

“חיידק הנסיעות לחו”ל שלי התחיל בגיל צעיר”, היא מספרת, “את הנסיעות הראשונות עשיתי כשחקנית כדורעף למשחקים בעולם, בהמשך טיילתי בעיקר לטיולים קצרים של שבוע שבועיים. לנסיעות היותר ארוכות שלי (חודשיים שלושה) יצאתי רק לאחר שהתאלמנתי”.

אוקי. נשמע שיש כאן סיפור מעניין. בואי נתחיל מהתחלה…ספרי לי קצת על עצמך.

אני בת 46, נשואה פרק ב’ לצחי. פרק א’ שלי הסתיים בהפתעה בגיל 25 ויומיים, כשעמוס בעלי הראשון נהרג בתאונת עבודה. את צחי הכרתי 4 שנים אח”כ. גם הוא לאחר פרק א’ שהסתיימו בגירושין, עם 4 ילדים בגילאי 9 ועד שנתיים ואחרי שנישאנו הבאנו יחד לעולם גם את מאיה (היום בת 13) ואת נועם (היום בן 11).

2 . מה היה הדבר שהביא אותך בכלל לחשוב על רעיון החופש הכלכלי. ומתי?

בשנת 2011 נחשפתי לראשונה למושג חופש כלכלי בכנס של טוני רובינס. הייתי בכנס הזה עם צחי ויחד היה ברור לשנינו ש”כזה” אנחנו רוצים ליישם בחיים שלנו, ועצרנו להגדיר מה זה חופש כלכלי עבורנו, איך הוא ייראה במציאות החיים שלנו.

3 מה היו הסיבות שבגללן חיפשת להגיע לזה?

כששמעתי לראשונה את המושג “חופש כלכלי” הבנתי שזה משהו שנפשי חשקה לו במשך שנים רבות, החל מתקופת הילדות בה גדלתי בבית שלא היה רב אמצעים, ודרך היום בו התאלמנתי, אז אחת המחשבות הראשונות שעברו לי בראש הייתה “אם רק היינו עובדים פחות שעות, היו לי יותר שעות של יחד לזכור”. רציתי ליצור חיים שיאפשרו לצחי ולי לבלות כמה שיותר זמן אחד עם השניה ועם הילדים, לעשות דברים שעושים לנו טוב, כמה שבא לנו ועם מי שנכון ונעים לנו, ואלה החיים שיצרנו לעצמנו. כולל טיולים רבים בעולם והפסקה יומית לשנ”צ :-).

אני חייבת לומר שאני מאוד מזדהה. גם אצלי היה משבר גדול סביב חיים ומוות שהוביל אותי להכרה ולהבנה עמוקה יותר איך אני רוצה שהחיים שלי יראו.

מה עשית על מנת להגיע לחופש שרצית? מה דחף אותך?

מהרגע שהגדרנו איך ייראו חיים שאנחנו רוצים ליצור לעצמנו, למדנו כל מה שרק ידענו שקיים בארץ ובעולם, בין אם מספרים, מכנסים וממנטורים פרטיים כדי להגשים זאת. פעלנו בכל דרך שהכרנו ושמענו עליה כדי לייצר לעצמנו הון למינוף וערוצי הכנסות פאסיביות. כשלוש שנים לאחר מכן הגענו לחופש הכלכלי שהגדרנו לעצמנו והתחלנו ללמד אחרים את הדרך שעברנו.

4 . ספרי לי קצת על התהליך שעברת מהרגע שבחרת ללכת בדרך הזאת ועד שבאמת הגעת לחופש הכלכלי

התהליך כלל המון למידה, חלקה למידת ידע פרקטי על ערוצי הכנסות פאסיביים אפשריים, חלקה למידה שיווקית, אבל מעבר לכל אלה התהליך כלל שינוי ושדרוג מערכת היחסים שלי עם כסף, בין אם בהיבט המוטיבציה, במנטאלי וברגשי. המציאות הכלכלית המאתגרת שחוויתי בילדות יצרה אצלי מערכת יחסים הישרדותית מול כסף, וחיבורים רגשיים לא מקדמים ואת אלה הייתי חייבת להכיר ולבחור להחליף במערכת יחסים אוהבת ומקדמת שפע. נחשפתי לעולם הפרקטי של חוקי השפע של היקום, המאפשרים זרימה של השפע, מיגנוט, קלות והנעה ביצירת הכנסות. ההבנה שאפשר לייצר הרבה כסף בפשטות ובהנאה, להבדיל מאשר בעבודה קשה ומרובה הייתה שינוי משמעותי שחוויתי. גם הקונספט של הכנסות פאסיביות היה פורץ תודעה מבחינתי, והעובדה שגם הצלחתי לייצר הכנסות כאלה ממקום של נתינת ערך לאחרים הייתה מרגשת ומעוררת תשוקה וסקרנות לייצר עוד כאלה. כך למשל כתבתי ספרי עיון בנושאי מוטיבציה ועשרות ספרי ילדים שנמכרים באמזון העולמית כבר משנת 2012, יצרתי עוד ועוד קורסים דיגיטליים כדוגמאת הקורסים “שיתופי פעולה של מליון שח בשבוע” שמלמד איך למנף שיתופי פעולה ליצירת הכנסות פאסיביות והכנסות משמעותיות, “אאוטסורסינג מאסטרי” – שמלמד איך לעבוד עם עובדי חוץ מכל העולם , וקורסים שצחי בנה כדוגמאת “PicYourMoney ” – שמלמד איך ליצור ערוץ הכנסה ממכירת תמונות באתרי הסטוקים הגדולים וקורס הנדלן “נדלן בראש שקט – ממחשבה להשקעה” ועוד, קורסים שנמכרים ומועברים אונליין ואינם יושבים יותר על הזמן האישי שלנו, יצרנו שיתופי פעולה מניבים, נכנסנו לעולם הנדל”ן ולמדנו למנף בו כספים והשקעות ועוד ועוד.. כל תחום שדיבר אלינו (אלי ו/או לצחי) למדנו אותו ופעלנו כדי לייצר בו ערוצי הכנסות פאסיביים. היום אנחנו נכנסים למיזמים שונים ומגוונים בשני תנאים: הראשון שכיף ומענין לנו איתו והשני שהוא בעל פוטנציאל לייצר הכנסות פאסיביות.

5 . היום, כשאת יכולה להרשות לעצמך לנסוע לטיול לזמן בלתי מוגבל עם הילדים, בדיעבד, מה היו הטעויות שעשית לאורך הדרך? על מה את מתחרטת? מה הייתי עושה קצת אחרת?

אני בוחרת לחיות את חיי בלי להתחרט על הדברים שאני עושה. היו טעויות לאורך הדרך, למשל באחד משיתופי הפעולה שעשינו שלא הצליח, למשל במהלך גדול שעשינו של הנגשת הידע שלנו לקהילת החרשים וכבדי השמיעה שלא יצר את ההצלחה שרצינו, אבל ברגע שמבינים שבחיים אין כשלונות ושכל עשייה שלי מסתיימת בהצלחה ו/או בלמידה – גם הטעויות מהוות קרש קפיצה להמשך הדרך.

6 . מה היית ממליצה לאחרים הרוצים ללכת בדרך הזאת כמוך? מה הטיפ הכי גדול שיש לך למי שרוצה להתחיל את התהליך הזה היום?

התובנה המשמעותית ביותר ליצירת חופש כלכלי ושפע בחיים היא שהמצב הכלכלי שלנו הוא שיקוף מושלם של מערכת היחסים שלנו עם הכסף (מה אנחנו חושבים עליו, איך אנחנו מרגישים איתו). כך שאם רוצים להגדיל את כמות הכסף שיש בחיים – חייבים להתחיל קודם כל מבפנים – מזיהוי מערכת היחסים שלנו עם כסף, עושר, עם שפע, עם עשירים וכו’, ושיפור אותה מערכת יחסים. כל פעולה טכנית להגדלת כסף שלא תיתמך בטיוב מערכת היחסים הפנימית היא פול גז בניוטרל.

7 . כשאנחנו מדברים על חופש כלכלי אמיתי, על איזה סכומים אנחנו מדברים? האם את באמת מליונרית כפי שאת מוצגת בכלי התקשורת? האם הכל נכון?

חופש כלכלי הוא מונח מאוד אינדיווידואלי ונגזר ישירות מסגנון החיים אותו האדם בוחר לחיות. יש מי שהכנסות פאסיביות של 10,000 ש”ח בחודש יהיו עבורו מעל ומעבר לרצונותיו וצרכיו ויש כאלה שגם מאות אלפי שקלים לא יספיקו להם. לכן – חשוב מאוד להגדיר ספציפית מה זה חופש כלכלי עבורך ולהבין את המשמעות הכלכלית של יצירת חיים כאלה. ברגע שאדם יוצר לעצמו הכנסות פאסיביות בגובה הסכום הזה, מבחינה כלכלית – הוא הגיע לחופש הכלכלי שבחר. מעבר לזה – חופש כלכלי אמיתי יושב בצורה משמעותית על מערכת היחסים של האדם עם עושר ושפע. אדם שיש לו שפע כלכלי אבל ממשיך לחוות דאגות וחרדות כלכליות, ממשיך לחיות את מירוץ העכברים, עפ”י ההבנה שלי, לא נמצא במקום של חופש כלכלי כי הנפש שלו לא חופשיה שם. ולכן – חופש כלכלי אמיתי כולל את שני ההיבטים האלה – גם הכלכלי פרקטי וגם הפנימי, ומומלץ כאמור להתחיל בפנימי. זה גם מה שאפשר לי ולמשפחתי להגדיל את ההון שלנו למליונים. לגבי התקשורת –מומלץ תמיד לקחת אותה בערבון מוגבל אפילו בלי קשר לכתוב שם עלי.

8 . ספרי לי על רגע אחד משמעותי בכל התהליך שעברת.

אחד הרגעים המשמעותיים בתהליך היה השקל הפאסיבי הראשון שהרווחתי. זה היה בצהרי יום שישי, צחי ואני היינו בקניות לשבת בסופר כל אחד היה במעבר אחר, אני הייתי ליד מקרר הקפואים, ופתאום נכנסה לטלפון שלי ההודעה “בוצעה רכישה באתר”. בהתחלה לא הבנתי מה רכשתי ועל מה ההודעה, ואז ירד האסימון – זו הייתה הרכישה הראשונה שמישהו רכש ממני, באתר אינטרנט קטן שהקמתי מספר ימים קודם לכן שסיפר על הספר הראשון שלי “העלמה נה והבור” ואיפשר לרכוש אותו ישירות דרך האתר. הלב שלי דפק בעוצמה, הגוף שלי התחיל לרקד ורצתי בחיוך ענק לשתף את צחי בבשורה המשמחת. אני זוכרת שלקח לי דקות ארוכות להירגע מהאירוע המשמח ופורץ התודעה הזה. זו הייתה פעם ראשונה שנכנס לחשבון הבנק שלנו כסף בזמן שאנחנו מטיילים להנאתנו בקניות (או במילים אחרות – כסף נכנס בזמן שהוצאנו). זו הייתה ללא ספק חוויה משנת חיים שהמחישה לנו שהדבר הזה, הכנסה פסיבית, שרק שמענו עליו בתיאוריה עד כה ועוד לא באמת חווינו באופן אישי, אכן קיים.

9 . ספרי לי על התכנית שלך, ואיך היא יכולה לעזור לאנשים שרוצים לצאת לחופש כלכלי?

התכנית “לשחרר את המליונר שבפנים” יצאה לאור כבר בשנת 2014, אחרי שהבנו אנחנו מהי הדרך ליצירת חופש כלכלי ועברנו את המסלול הזה בעצמנו. יצרתי תוכנית שלתוכה שזרתי כלים מעולמות שונים שהייתי בהם, החל מעולם ניהול מערכות המידע (אני בעלת תואר שני מהטכניון), דרך עולמות הקואוצ’ינג, והתרפיה (שלמדתי במשך שנים), ושלל כלים, תובנות ותכנים ספציפיים על יצירת חופש כלכלי שפגשנו לאורך השנים ממנטורים שונים בעולם, מספרים ותוכניות שעברנו. התכנית בעצם מבוססת על התובנה שהמצב הכלכלי שלנו הוא שיקוף של מערכת היחסים שלנו עם כסף ולכן חלקה הראשון (4 שיעורים) מעבירים את האדם תהליך מאוד עמוק ומשמעותי של שיפור מערכת יחסים זו. החלק השני (5 שיעורים נוספים) מדבר על הפרקטיקה – על מה זה הכנסות פאסיביות, איזה סוגי הכנסות פאסיביות יש, איך יודעים מה נכון לך, איך מקימים עסק מבוסס מנועי הכנסה פאסיבית וכו’. את התכנית עברו כבר למעלה מ 1,100 משפחות שעברו כל אחת תהליך מאוד מרגש ומעצים שהעלה אותן על הדרך לחופש הכלכלי הספציפי שלהן. אדם שרוצה לצאת לחופש כלכלי, מוזמן להצטרף לתכנית, מעבר לתכנים ולתהליך שיעבור הוא יקבל תמיכה במייל ממני ומצחי ויצטרף לקהילה שלנו, קהילה גדולה של משפחות שכבר פוסעות על הדרך המשמחת הזו לחיים של חופש כלכלי, שפע ושלווה.

10 . על איזה סכומים אנחנו מדברים? כמה כסף תכלס התכנית שלך יכולה להכניס לכל מי שנרשם אליה?

אצל כל אדם ומשפחה זה נראה אחרת לגמרי. מה שחשוב להבין זה שלא מדובר רק על “כמה כסף שנכנס” אלא על שינוי כולל של מערכת היחסים וההתנהלות הכלכלית שהתוצאות של זה בשטח הן למשל ניהול נכון של הכסף, למידה איך למנף את הכסף כך שיעבוד עבורך, פחות כסף “נוזל בין הידיים”, הכסף שנכנס כבר לא יושב על המשוואה זמן=כסף אלא לומדים לייצר ערוצים של הכנסות פאסיביות, לומדים להנות יותר מהקיים ולכן הערך שיש לכסף גדל ועוד ועוד. בשורה התחתונה מה שחשוב זה שהכסף שייכנס יאפשר לאדם את החיים שהוא בוחר לעצמו, פרמטר שהוא בפני עצמו שונה מאוד מאדם לאדם.

11 . כמה זמן לוקח מהרגע שבו נרשמתי ועד הרגע שבו אני רואה רווחים?

זה תלוי מאוד בתהליך האישי שעוברים ובעשייה שבוחרים לעשות. בגדול זה יכול להיות גם ממש מיידית.

12 . האם זו למידה אישית פרטנית, או שאני גם מקבלת תמיכה וליווי לאורך הדרך?

כאמור, מעבר לתכנים ולתהליך שהאדם עובר בעצמו ועם משפחתו, הוא מקבל תמיכה במייל לתקופה של חצי שנה ממני ומצחי ובנוסף מצטרף (ללא מגבלת זמן) לקהילה שלנו, קהילה גדולה של משפחות שכבר פוסעות על הדרך המשמחת הזו לחיים של חופש כלכלי, שפע ושלווה. העוצמה של הקבוצה היא עצומה היא נותנת גב לתהליך, מקום לשמוח בו עם ההצלחות שלך, מקום להתלבט בו על הדילמות שלך, מקום ללמוד בו מאחרים, לקבל השראה, מוטיבציה, רעיונות ושיתופי פעולה מניבים לדרך. כמובן שגם צחי ואני נמצאים בקבוצה. אני יכולה לומר לך שבוגרי התכנית הם הרבה מעבר ל”לקוחות”. אנחנו מכירים אותם ואת המשפחות שלהם באופן אישי, עוקבים אחרי הדרך הנפלאה שהם עושים. יש לנו לקוחות שאנחנו מלווים כבר שנים רבות ונהנים לצפות בפירות המתוקים שהם קוטפים מהדרך.

13  . מה לגבי אנשים שאין להם שום ידע במחשבים או בדיגיטל? האם התכנית הזאת מתאימה גם להם?

התכנית היא תכנית אינטרנטית, כך שצריך להיות מינימום של ידע שיאפשר להיכנס למחשב, לצפות בתכנים ולשלוח לנו מיילים. מעבר לזה – אפשר לייצר יופי של חופש כלכלי גם ללא עולם הדיגיטל. יש שפע של אפשרויות וחשוב להתאים את הדרך למי שצועד בה.

14 . יש המון תכניות היום ל’התעשרות מהירה’ ועוד כל מיני קסמים שמבטיחים לנו באינטרנט. מה מייחד את התכנית שלך מכל השאר, ולמה היא לא סתם עוד הונאה כמו רבים אחרים?

מי שמבטיח התעשרות מהירה – אני ממליצה בחום – להתרחק מזה כמו מאש. כמו שאמרתי – המצב הכלכלי שלנו הוא שיקוף של מערכת היחסים הפנימית שלנו עם כסף, וגם אם מצליחים לייצר “כסף במכה”, מבלי לתמוך בזה בתהליך פנימי, מה שיקרה לאורך זמן זה שהכסף הזה פשוט ייעלם. דוגמא מוחשית לכך אפשר לראות אצל זוכי לוטו למיניהם שתוך תקופה כל הכסף נעלם ואף נותרו במצב כלכלי גרוע יותר. בתכנית “לשחרר את המליונר שבפנים” מתחילים את הדרך מהשורשים הכי עמוקים של הקשר שלנו לכסף ולשפע, מה שמאפשר צמיחה של פירות נכונים וארוכי טווח .

15 . כמה זמן עבודה המהלך הזה ידרוש ממני? האם התכנית יכולה להתאים גם לאנשים שעובדים במשרה מלאה כרגע, מנהלים בית, ילדים, זוגיות וכו’?

בהחלט כן. משך התכנית 9 שבועות, ובכל שבוע יש תכנים באורך מצטבר של כשעתיים. ניתן להחליט שפורסים את הלמידה לזמן ארוך יותר, אבל ההמלצה שלי למי שיוצא לדרך – להקפיד לשמור על קצב של שיעור בשבוע כדי להתקדם כל הזמן בתהליך. מעבר ללמידה עצמה, יש אימון שבועי שחשוב לעשות כדי לתרגל ולהטמיע את הכלים והתובנות שבתכנית על החיים האישיים, דבר שכל אחד בוחר כמה זמן נכון לו להקדיש לזה. מה שחשוב להבין זה שאנשים שרוצים לחיות חופש כלכלי חייבים להקצות זמן למעבר הזה בין דרך החיים שלהם היום לדרך של החופש הכלכלי. זה בהחלט אומר שיש צורך לשנות סדרי עדיפויות – למשל לצפות בפחות תוכניות בטלויזיה במטרה להקדיש את הזמן להתפתחות האישית והכלכלית שלהם. בשורה התחתונה, עברו את התכנית שלנו משפחות רבות, אנשים שעובדים במשרה מלאה, אמהות חד הוריות, סטודנטים עסוקים ועוד ועוד. מי שבוחר באמת לעשות את השינוי – יכול בהחלט לעשות זאת, זה הרבה פחות קשה ממה שנראה, ועוד פחות קשה מהחלופה שהיא חיים של הישרדות, עבודה קשה ורבה ודאגות כלכליות.

16 . אני מבינה שתכנית הלימודים המלאה שלך עולה כמה אלפי שקלים. אבל האם בזה זה נגמר? האם יהיו הוצאות נוספות בהמשך הדרך? כמה לדעתך, היום תהיה עלות ריאלית משוערת להקמת מערך הכנסה שיאפשר לי את החופש הכלכלי לצאת ולטייל עם המשפחה שלי בעולם בראש שקט?

בתכנית אנחנו מדברים גם על ערוצי הכנסות פאסיביות שלא צורכות השקעה של כסף, אלא של זמן ותשומת לב, כך שאפשר בהחלט להתחיל לייצר הכנסות גם ללא השקעה כלכלית שהיא מעבר להשקעה בתכנית. מצד שני, משפחות שמגיעות לתכנית עם משאבים כלכליים כאלה ואחרים יוכלו למנף כספים אלה כדי להתחיל לייצר את המצב שבו הכסף עובד עבורם ולא רק הם עובדים עבור הכסף.

לגבי מערך כלכלי שיאפשר חופש כלכלי לצאת טיול בעולם בראש שקט – שוב, זה מאוד תלוי מה הרצון והצורך, וצריך להתאים את התשובה הזו ספציפית לכל משפחה והרצון שלה, חשוב לדעת שיש משפחות שבחרו בטיול ובחיים ברחבי עולם כדרך להגשים חלום וגם להוזיל את עלויות המחיה שלהם וכך הגיעו לחופש כלכלי מהר יותר ממה שהיו מגיעים אם היו ממשיכים את חייהם כפי שחיו אותם בארץ.

17 . אוקי. ואם אני רוצה להתחיל כבר היום. מה הצעד הראשון שיש לעשות כדי להגיע לחופש כלכלי?

מאוד פשוט, אני ממליצה להתחיל בלצפות בסדרת סרטונים (חינמית) שבה אני מסבירה עוד על הדרך לחופש כלכלי, לראות שמתחברים לרוח הדברים ולתהליך שאני מסבירה עליו שלב אחרי שלב, ופשוט להצטרף לתכנית. ככל שמצטרפים מוקדם יותר, כך יכולים להתחיל להגשים הלכה למעשה את חיי החופש הכלכלי שרוצים וראויים לחיות.

הנה הלינק שמוביל לסדרת הסרטונים הזו, בסיומה תפתח האפשרות להצטרף לתכנית.

 

האם אתם כמהים לקצת אויר? קצת יותר חופש? האם אתם מרגישים מאושרים?

ואולי יש לכם חלום גדול ומשמעותי אבל אתם מרגישים שאתם לא יכולים להגשים אותו?

החלום שלי על מסעות בעולם התחיל כבר בגיל 18, ואני זוכרת את עצמי חושבת שזו הדרך בה הייתי רוצה לגדל את ילדי. בתוך מפגשים בלתי אמצעיים עם העולם, עם תרבויות, עם שפות ואנשים ונופים. עם מעברי גבול, פנימיים כמו גם חיצוניים ובמיוחד עם למידה מעשית, ולא תיאורטית, בישיבה משמימה בתוך חדר סגור במשך שעות על גבי שעות בכל יום.

אבל החיים זרמו, ואני המשכתי איתם. מדי פעם נזכרתי בחלום הזה, שעדיין התקיים בתוכי, בעיקר כשהייתי קוראת מאמר על מסעות במקומות פראיים או צופה בתכנית דומה בטלויזיה, או פוגשת במקרה מישהו שחזר בדיוק ממסע כלשהו. אז הייתי מרגישה איך הבטן שלי גועשת ומתחממת. לפעמים היו עולות דמעות בעיני.

התחתנתי, ילדתי את יותם ושנה אחר כך אבי חלה בסרטן. והחיים הפכו לגלים של תקווה ויאוש וכאב וחוסר אונים ושום דבר אחר.

שנתיים אחר כך ילדתי את רני, וכשהיא היתה בת שמונה חודשים אבי נפטר. הייתי אז בת 26.

מותו בגיל צעיר יחסית, כמו גם נסיבות מותו, העלו בי רגשות עמוקים מאוד. ושנת האבל היתה שנה של הרבה חשבון נפש. שאלתי את עצמי שאלות כמו: מה באמת גורם לי אושר? מה אני רוצה לחוות בחיים האלה? מה חשוב ומה לא חשוב?

וזה בעיקר חידד לי עד לקצות שערותי את העובדה שהחיים קצרים. שהחיים הם עכשיו. לא מחר, לא עוד חודשיים, לא בפנסיה. עכשיו. היום.

שאין לנו בעצם כלום חוץ מ’עכשיו’.

והחלום שזרם לו בתוכי התעצם וגדל והתחזק בבת אחת.

לא רוצה שגרה אינסופית של אותו דבר שנה אחרי שנה. לא רוצה חיים בתוך משבצות. לא רוצה לו”ז שמוצף בשטויות שאני בכלל לא מבינה למה אני בכלל צריכה אותן. לא רוצה לשלוח ילדים לשבת כל יום בחדר סגור ולהגיד להם שזה חשוב לעתיד שלהם. לא רוצה עוד ועוד חפצים וקוסמטיקה ובגדים ונעליים. לא רוצה להגיד לעצמי שאני יכולה לחיות גם בלי זמן אישי, וגם בלי זמן זוגי ועם שבועיים חופש בשנה.  לא רוצה שפסגת היום שלי תהיה הקינוח בסוף הארוחה וכמה לייקים קיבלתי עליו. רוצה חוויות, הרפתקאות, מפגשים. רוצה לפתוח את הלב שלי הכי רחב ואת כל החושים שלי להעיר.

לא צריכה לחיות בניגוד לאמונות שלי, להשקפות שלי, לתפיסות העולם שלי.

לא יכולה יותר ‘ליישר קו”. להרכין ראש ולהגיד לעצמי שהחיים ככה, מול הטלויזיה, הם מספיקים בהחלט.

שום דבר לא הסתדר לי. לא נראה לי הגיוני. לא הצלחתי לפגוש את עצמי בסוף כל יום.

רציתי חיים אחרים לגמרי.  

אבל כל מי שפניתי אליו ושאלתי אם זה אפשרי עבורי, אמר לי תשובה אחת: “זה לא אפשרי. צריך המון כסף בשביל זה. מוטב שתשכחי מזה”.

והאמנתי להם.

כמה קל זה לבטל לאנשים אחרים את החלום שלהם, לומר להם כלאחר יד “בלתי אפשרי. תוותרי”. קל, כל עוד זה לא החלום שלך…

אז כולם אמרו לי לוותר, ואכן ויתרתי.

המשכתי עם החיים, בתוך מלחמה פנימית תמידית. עברנו דירה, ועוד דירה ועוד דירה. ילדתי את גלי, והדיסוננס הפנימי המשיך והתגבר לו בתוכי, כשכל הזמן אני מתפקדת כלפי חוץ כרגיל, מנהלת חיים רגילים ונורמאלים עם ג’יפ ובית ועציצים עם עשבי תיבול. ולא מוצאת את עצמי.

פוחדת להתעורר שנה אחר כך, ולמצוא את עצמי בדיוק באותו מקום, חולמת בדיוק על אותם דברים, ולהמשיך ככה, עוד שנה ועוד שנה בלי ששום דבר ישתנה.

עד שיום אחד, התיישבתי ליד המחשב, בפינת המחשב הקטנה שהיתה לנו, מתחת לגרם המדרגות שהוביל לגג, גלי הקטנה ישנה בזרועותי, וכמו שעשיתי מליון פעם לפני כן, חיפשתי תשובות, חיפשתי פתרון, חיפשתי מישהו שיתן לי מענה. רק שהפעם שאלתי את גוגל “איך” אפשר לעשות את זה, ולא “אם” אפשר לעשות את זה. ושאלתי באנגלית. ולא בעברית.

וזה הרגע שבו התהפכו לי החיים.

גיליתי שאנשים עושים את זה. עלו לי על המסך בלוגים של משפחות שחלמו את אותו חלום בדיוק, וגם מימשו אותו. והסבירו בבלוג שלהם בדיוק איך הם עושים את זה. ואיך גם אני יכולה. לא היו הרבה אתרים כאלה, אולי שלושה או ארבעה בלוגים אבל זה הספיק לי.

זה כל מה שהייתי צריכה. אני לא לבד. וזה לגמרי אפשרי!

♥♥♥♥

ככה מתחיל הסיפור שלי.

אם אני לא מתייחסת להנחות המוטעות הרבות, ולהסקת המסקנות המוטעית בהן אני נתקלת כמעט על בסיס יומיומי, הסיפור שלי מעלה הרבה תהיות ושאלות.  איך בכלל עושים דבר כזה? איך חיים חיים עשירים כמעט בלי רכוש? איך אפשר לממן מסע באורך 10 שנים? איך מגדלים ילדים בתנועה? איך יוצרים תחושת יציבות בתוך מצב שנראה על פניו מאוד זמני ורעוע? האם יש בכלל שגרה? חברים? למידת מיומנויות בסיסיות? איך שומרים על הבריאות? ועוד קצת..

אני אוהבת כשאנשים שואלים שאלות ותמיד שמחה לענות עליהן :-). ויש סיכוי שתופתעו עד כמה התשובות יכולות לתרום לכל אחד, גם אם הוא חי חיים נורמטיביים לחלוטין.

הכל תלוי בצורת החשיבה. הרי כולנו בני אדם, כולנו מגדלים ילדים, כולנו רוצים להיות מאושרים וכולנו יודעים שהחיים קצרים.

אז בתור התחלה, הנה כמה דברים שאני יכולה להציע לכם (הכל בחינם):

7 דברים שכדאי לדעת על טיול ארוך עם ילדים– סדרה של 7 מיילים שמספרת קצת על כל מה שפחות ידוע על טיול ארוך עם ילדים.

לטייל עם ילדים- בואו נדבר על זה- סדרה של 9 מיילים שעוסקת בהרבה נושאים שקשורים לטיול קצר או חופשה עם ילדים.

מלפפונים חמוצים במונגוליה- הסיפור העלילתי הראשון שכתבתי, המספר על אישה אחת שיוצאת למסע מוטרף בערבות מונגוליה. תקבלו את 25 העמודים הראשונים ישירות למייל, בחינם.

 אולי לא אשנה לכם את החיים, אבל בטוח אוכיח לכם שזה אפשרי :-).

קשה לראות את כל התמונה, כאשר אתה נמצא בתוך המסגרת”. ~ ארוין ד. יאלום.


נכון לתקופה זו אני לא עורכת מפגשי זום. אין לדעת מתי אחזור :-). מי שרוצה לקבוע איתי פגישה אישית- מוזמן.


אנחנו עכשיו בוייטנאם. זאת הפעם השלישית שלנו כאן, אבל בעוד שבשתי הפעמים הקודמות נשארנו שלושה חודשים, הפעם אנחנו מוגבלים רק לחודש.

חודש זה כלום!

אני יודעת שעבור רוב האנשים חודש של חופשה בכל מקום שלא יהיה, נחשב להמון זמן. העניין הוא שהחיים שלנו הם שונים לגמרי.

אצל רוב האנשים, כשהם יוצאים לחופשה, הבית, העבודה, השגרה, הכל נשאר כמו שהיה. התפיסה הבסיסית שלהם היא שהם רק לוקחים הפסקה. התפיסה המחשבתית הזאת משפיעה על כל הדרך בה הם מסתכלים על החופשה שלהם. הכל נראה אחרת כשלוקחים ‘רק הפסקה’ לעומת החיים שלנו, שהם לא הפסקה אלא..השגרה עצמה.

זה נכון, אגב, גם לגבי כל המשפחות שיוצאות לשנה שלמה של טיול. גם הדרך בה הן מסתכלות על הטיול הזה, היא שונה ממה שמתרחש אצלנו בחיים.

כשאני פוגשת את אותן משפחות, אלה שיצאו לחופשה קצרה וגם את אלה שיצאו לשנה, אני ממש מצליחה לראות את ההבדל. הן לא באמת מתנתקות ומאפשרות לעצמן לעוף. יש משהו שמחזיק אותן קצת מרוחקות, מבודדות מהחוויה. הם הרבה יותר שקועים בחוויה האישית שלהם, ופחות באינטראקציה עם הסביבה שבה הם מטיילים.

יש הרבה השוואות, בין מה שהם חווים בכל המקומות, לבין החיים הרגילים שלהם בארץ. והחיים האלה תמיד מלווים אותם איפשהו ברקע.

כמובן שזה טבעי לגמרי. גם אני מרגישה את זה עכשיו, כשאני רק לחודש כאן בוייטנאם. אני בכלל קוראת לזה “חופשה” כי אני לא באמת אתחיל להשתקע כאן. אני אשהה כאן, אעשה כיף חיים, ואמשיך הלאה.

עד כמה שזה נחמד לפעמים (אנחנו מאוד נהנים!) זה לא הסגנון הרגיל שלנו. חלק מדרך החיים שלנו קשורה לחוויות עמוקות יותר, שהן מעבר למה שרואים על פני השטח. וכדי לחוות את המקום באמת לעומק- חודש, חודשיים ואפילו שלושה חודשים לא מספיקים. אפילו בפעם העשרים שאני מגיעה לנפאל אני עדיין מרגישה שלא ‘פיצחתי’ אותה לגמרי. שיש לי עוד הרבה מה ללמוד עליה. ובשבילי זה אחד העקרונות הכי חשובים בדרך החיים שלי. מסע בלתי פוסק, למידה יומיומית ותמידית. אני כל היום לומדת. כל היום שומרת את עצמי פתוחה לגילויים. רגישה לכל ניואנס קטן שיכול לתת לי רמז למשהו שעדיין לא ידעתי על המקום. התחושה היא שאני יורדת עוד ועוד מדרגה. לאט לאט בחושך. עם הפנס שלי, מפנה את האור הקטן שלו אל עבר המדרגה שלפני, מפנה אותו אל הקיר שלצדי, ואל הקיר מהצד השני, בוחנת מקרוב את הציורים שעל הקירות..זו תחושה אדירה. לחוות את זה, ועוד יותר- לחוות את הילדים בתוך זה- זהו המסע עבורי. זו התכלית. וזה מרגש אותי כל פעם מחדש.

אנשים שולחים לי שאלות במייל- מה יש לעשות עם הילדים במנאלי/בקטמנדו/בסייגון/בפיליפינים ועוד ועוד..ואני לא ממש יודעת מה לענות להם. אני לא שואלת את עצמי את השאלות האלה בכלל. אף פעם. אני אוהבת להגיע, לקחת את הזמן, ולגלות לבד. מה שיהיה לי לעשות בכל מקום, זה לאו דוקא מה שמשפחות אחרות ירצו לעשות. זה הרי כל כך אישי. הרי כל אחד מקבל את המסע שלו. רשימת האטרקציות התיירותיות ממש לא מעניינת אותי. אני חיה בנפאל כבר חמש שנים כמה חודשים בכל שנה ועדיין לא ביקרתי ב”פגודת השלום”, שנמצאת ממש מעלי בהר שלגדת האגם של פוקרה. 

מה אכפת לי פגודה, כשאני יכולה לשבת עם החברה הטיבטית שלי ולשמוע ממנה סיפורים מרתקים על החיים שלה, על טיבט, על מה שקרה שם, על חופש, על לחיות בדלות ועדיין להיות מאושרת?

ממנה אני יכולה ללמוד. 

כמעט חצי שנה בפיליפינים, ולא הלכתי לאטרקציה תיירותית אחת. אבל הילדים ואני למדנו כל כך הרבה! לחיות בכפר דייגים קטן, לשלב ידיים עם התושבים המקומיים, ולקבל מהם ידע שלא כתוב באף ספר, להתנסות בחוויות קטנות..או לחיות עם משפחה לאדאקית בבית שלה ולראות את החיים שלהם ממש באמת, או ללמוד איך לקלף תפוחי עם כף (נפאלי-סטייל)..זו התכלית. ואת זה אני לא יכולה להספיק בחודש. אני רוצה להתעכב על הפרטים הקטנים, החבויים. לקחת את הזמן, כי זמן זה אחד הדברים הכי גדולים שקניתי לעצמי עם דרך החיים הזאת :-). 

לא השארתי כלום בשום מקום. לא בית, לא עבודה, לא התחייבויות. רק את הלב שלי, אותו אני משאירה בכל מקום שבו אנחנו נמצאים והוא, באופן שלא מסתדר עם שום הגיון, גדל כל הזמן. אני לא ב’הפסקה’. אני בזרימה. בהעמקה. אלה החיים שלי. 

ואני תמיד מגיעה עם התרגשות ושמחה עצומה לכל מקום. בין אם לא הייתי בו מעולם ובין אם כבר ביקרנו בו. 

אנשים שואלים אותי הרבה פעמים “אבל מה יש לך לעשות שם (=בחרו מקום) כל כך הרבה זמן..”? ויש איזו נימה של זלזול לפעמים שמצטרפת לזה. משפחה אחת שאלה אותי אפילו “את בכלל מטיילת?” 

בדרך כלל אני מרגישה שאני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר. כי זה מסובך. אני רק אומרת בסוג של התנצלות “אני פשוט חיה..” 

“Travelers learn not just foreign customs and curious cuisines and unfamiliar beliefs and novel forms of government. They learn, if they are lucky, humility”.~Paul Fussell

הגילויים. אלה החיים של הילדים ושלי. לאט, עם הפנס, מתמודדים עם הגבולות שלנו, עם החוויות האישיות שלנו, עם האתגרים שצצים, השינויים, הצמיחה. מעמיקים כל אחד מאתנו במה שמעניין אותו. פוגשים ומקשיבים. בעיקר מקשיבים. ואני רק מתבוננות בילדים ונותנת להם לבד. מה שהם ילמדו מהחיים האלה יהיה חשוב ובעל משמעות פשוט בגלל שהם למדו מההתנסויות של החיים והמציאות. בלי הצורך להוכיח משהו למישהו. רק לעצמם. בלי ציון בסוף. ככה, בשקט.

יש לי מזוודת טרולי אחת קטנה. מכניסה לשם כמה חצאיות קלילות, שמלה סקסית אחת, כמה טי שירטים וטייצים. שלושה ספרים שאני מתעקשת לקחת (מהדורה ישנה של לונלי פלאנט על מונגוליה, שמצאתי אחרי חיפושים רבים בחנות קטנה בפוקרה, יד שניה. הספר היחיד שהצלחתי למצוא בזמנו עם קצת מידע על מונגוליה. ואחד הספרים הכי אהובים עלי..).

שתי חזיות שאני כמעט לא לובשת. גרביים, תחתונים, בגד ים וכמה ברכות ומכתבים שהילדים כתבו לי.

הארד דיסק חיצוני מלפני מאתיים שנה עם סרטים וקצת תמונות.

איצטרובל קטן שאספתי מאדמת הטייגה, צפון מונגוליה, גבול סיביר.

וג’ינס אחד.

ג’ינס אחד בשנה. זה מה שקורה.

ג’ינס שמלווה אותי בכל הנסיעות, המסעות. אוטובוסים, מעבורות, מטוסים, ג’יפים, פיק-אפ טראקס. וואטאב. ג’ינס שלוקח איתי את העשן, את אויר ההרים הגבוהים הקפואים, את ריח הקפה החזק. הכל הוא נושם איתי.

כביסות, בוץ, גשם, אבק.

פעם בשנה אני ניגשת לחנות עם ג’ינס אחד מהוה, מצ’וקמק, קרוע (לפעמים במקומות לא ממש אידאליים…), ויוצאת עם אחד חדש, שיושב עלי הכי טוב בעולם (בכל זאת- רק אחד…).

זה התחיל עם טומי משדרת המעצבים בוינה, המשיך עם סקיני לוהט ב- H&M  בסין (100 שקל, שיצא איתי למסע במונגוליה, למסעות בנפאל וגמר קרוע עד כלות בפיליפינים), אחריו סקיני חביב מזארה (120 שקל, שיצא מהפיליפינים, המשיך בנפאל, הודו, נפאל, הודו, כולל מסע מפעים ללאדאק, וסיים את חייו זרוק בחדר במלון בדלהי), ועכשיו אני יושבת על המיטה בפוקרה עם ג’ינס ליווייס שמדגיש את האגן שלי, שנקנה בכיכר המעצבים בהודו (40$!).

קשה לי להסביר כי החיים שלי לגמרי שונים ממה שקורה במציאות של אנשים שחיים בתוך הלופ. קשה לי לומר שבעצם…לא מעניין אותי יותר. כלומר, אכפת לי איך הג’ינס הזה יושב עלי. וזו חוויה נחמדה, כי הבת שלי ואני נמצאות בסוג של פרוייקט-מכוון-מטרה למציאת הג’ינס האולטימטיבי (שהוא גם באיכות גבוהה, כי בכל זאת הוא חייב לשרוד שנה, גם במחיר שפוי, וגם נראה עלי פצצה).

אבל בכללי לא אכפת לי אופנה, אקססוריס, שיער, צפרניים, בושם. לא שמתי בושם כבר שנים ואני בכלל לא מרגישה רע. האמת היא שאני לא רוצה לצאת לקניון ולהרגיש שזה, כאן, עכשיו, האושר.

כי זה לא יכול להיות אמיתי. כל האושר הזה, הוא סוג של הסחת דעת, האמת…

אז האושר שלי בכלל לא קשור לשם. וכיף לי נורא עם זה. וזה לא שניסיתי במיוחד. “עשיתי עבודה”. לא עשיתי כלום. זה פשוט קרה. בלי שארגיש.

אני לא מתאפרת ולמעשה היום קשה לי בכלל להבין בשביל מה. כל כך נוח פשוט לקום בבוקר, לשטוף פנים וזהו. לצאת טבעית. ראבאק אני בת 40, אין כבר הרבה מה לעשות עם זה.. :-).

אז כאילו שאני בעצם מנסה להסביר למה העובדה שיש לי מזוודונת קטנטונת אחת ודי היא בעצם בחירה שלי בדרך שמשחררת אותי. ואני כבר לא רוצה להשוות את עצמי לסטנדרטים שלא קשורים לחיים שלי. אני רוצה לחיות לגמרי בסטנדרטים של דרך החיים שלי. אני לא רוצה לראות את עצמי כאחת שחיה “מחוץ ללופ”. אלא כאחת שחיה בתוך הלופ הפרטי והחופשי שלה. אני אקרא לזה ‘לופ’ או ‘משה’ או כל כינוי אחר..זה לא משנה.

שחרור האישה? איזה אישה? אם כל אשה היתה פועלת למען שחרורה הפרטי, ממציאה ויוצרת את הלופ שעובד בשבילה, אבל באמת בלי הסחות דעת, ונותנת דוגמא אישית לבנותיה ולא פחות חשוב, לבניה, אז היה מתחיל להיות כאן סוף סוף מעניין.

אנשים יכולים להגיד שהדרך שלי לא טובה. והם יהיו צודקים. הדרך שלי ככל הנראה לא תהיה טובה בשבילם. אבל היא נהדרת בשבילי.

זה היה על החוף בפיליפינים. גרתי שם, בבית פיליפיני עשוי במבוק, כשהחוף והמים מנצנצים לי מבעד לחלון. היה לילה. ומהאור שזרח על עצי הקוקוס מבעד לחלון ידעתי שזה הזמן. הנה הגיע ירח מלא.

היא עלתה מולי קצת לפני חצות. עם שאלה קטנה במסנג’ר. אז עצרתי לרגע, התיישבתי על המיטה וכתבתי לה בחזרה. ואז היא שאלה עוד משהו. ועניתי.

ואז היא שאלה על התשוקה. ספרי לי, היא ביקשה. מה זה אומר. מה זה בכלל. ואיך חיים את זה. שכחתי, היא אמרה. ואני לגמרי הבנתי למה היא מתכוונת. מתוך ערמות הכביסה והכלים והמטלות. ידעתי מה זה לשכוח. מתוך הציפיות החברתיות שתשתיקי, תרסני, תצפיני עמוק עמוק את האש בעינייך. את הסערה בבטנך. לא. אסור. זה לא מכובד. זה לא הזמן. זה אף פעם לא הזמן. שימי חזיה בבקשה, הרכיני ראש ושבי בשקט. הרבה יותר יפה ככה, כשאת לא הכי יפה או הכי סוערת שאת יכולה להיות .

 הבנתי לגמרי.

הבטחתי לה שאחשוב ואכתוב לה. וסגרתי. “הירח”, הסברתי..”הוא קורא לי..”

ויצאתי לטייל על החול יחפה לאור הירח שהכסיף והזהיב את הכל בקסם.

זה היה כבר לפני כמה חודשים. מאז עברתי עוד כמה ארצות, ועוד כמה ירחים מלאים, על חופי ים וחופי נהרות. מדי פעם היא היתה עולה מולי ומזכירה לי שהבטחתי לחשוב עליה. “אני עדיין חושבת..”, הייתי עונה.

וחשבתי. חשבתי כשדחפתי כפות רגליים בחול החם, הרך. או בחול רטוב ובוצי. נותנת לתחושה לחלחל לתוכי, להזדחל מלמטה עד למעלה, עוצמת עיניים, ומתשהה עם זה לרגע.

חשבתי כשדהרתי על הגלים והסירה ונשמתי את הדולפינים שקיפצו מולי ישר אל תוך החזה. חשבתי עליה כשצללתי, עוקבת בשקט אחר צב ים מרהיב שעולה, לאט לאט, ממעמקים, אל שפת המים כדי לנשום.

חשבתי עליה כשנדחסתי באוטובוס מצ’וקמק, בתי על ברכי ורגלי נדחפות בתנוחה לא תנוחה בין מוט ההילוכים של הנהג, בעוד פרחים צבעוניים מפלסטיק מתנדנדים במסגרת השמשה שמולי. וההימלאיה, לבנה וזוהרת מציצה מבעדה.

חשבתי עליה מדי פעם, כשנעצתי, ממרחק, מבטים חושקים בחזו החשוף והחלק של גבר יפה. מרגישה איך כפות הידיים שלי, איך הבטן שלי ,איך החזה שלי מתעוררים כולם לחיים, נמשכים.. לגעת.

ניסיתי לתת לזה מילים, בשבילה. להפוך את הכוח, האנרגיה הזאת שמפיכה בי חיים בכל בוקר, בכל יום, בכל לילה, למשהו מוגדר. מנוסח. משהו שהיא יכולה לקחת איתה. או לפחות להבין. או..להזכר בו.

כי זה שם. גם אצלה. וזה מה שהיא מחפשת. “אז את בעצם מדברת על רצון, על צורך?” היא שאלה. “ממש לא”, עניתי. ושוב הבטחתי- “אני אחשוב על זה עוד קצת”.

והיה לי קשה. מאוד. כי איך יכול להיות שאני, אישה של מילים, לא מצליחה להעביר לה משהו כל כך בסיסי, כל כך קיומי, כל כך נוכח בחיים שלי. הרי זה שם כל הזמן, כבר תקופה ארוכה. ובכל זאת..

ניסיתי להתבונן בשקט, בהקשבה, בנשים אחרות שפגשתי. נשים מדהימות, כולן. מלאות אהבה, נתינה, סקרנות. נשים אמיצות וחזקות. ופתוחות. כשאת יוצאת לדרך את פוגשת עוד כמוך, שיצאו, למרות ולמרות ולמרות. וכשהעיניים שלך נפגשות עם שלהן, נוצר ניצוץ. כוכב חדש נולד. המוסיקה מהדהדת בהרי הקרח הנידחים ביותר.

ואז הבנתי.

זה הניצוץ הזה.

עצמי עיניים, אהובה. היי שקטה אבל ממש. ונסי לשחזר את הרגע הזה, שבו הגבר שלך נוגע, ואת נפתחת אליו. לגעת בך. הרגע שבו החזה שלך מתחמם והעיניים קצת מתנמרות להן, האנרגיה שזורמת שם.

או הרגע שבו הגוף שלך נפגש, אחרי יום ארוך, עם המים החמים במקלחת. ואולי דוקא הרגע שבו את פושטת את החלק העליון של הביקיני ונכנסת לים, ערומה. אם את עוצרת הכל ונשארת רק להרגיש, פותחת את עצמך לתחושה בלבד, אז זה זה.

ואם את לוקחת את האנרגיה שמרוכזת שם, בשניות האלה, ושומרת אותה איתך. גם אחרי שיצאת מהמים. מהמקלחת. מהגבר. גם אחרי שהתעטפת שוב בכיסויים החברתיים הנדרשים. אם את שומרת אותה איתך, אז זאת התשוקה שאני מתכוונת אליה.

ואולי היא לא שם בכלל. אולי זאת האנרגיה הפרטית שלי שמופיעה ברגעים האלה. ועבורך אלה בכלל רגעים אחרים. מה מביא לך אותה? מתי הרגשת אותה בפעם האחרונה? מתי הרגשת שאת ח י ה, בגופך, בנשמתך, כל כולך פשוט..חי?

זה מה שהתכוונתי כשכתבתי לך שמה שממלא אותי לאורך כל היום זו התשוקה. לא, היא לא היתה שם כשקיפלתי כביסה כל היום.

חפשי אותה, אהובה. שמרי אותה. קחי אותה איתך לכל מקום. תדהרי איתה גבוה רחוק חופשי. ושילכו לעזאזל כל אנשי הצנוניות למיניהם.

כי בלעדיה…האמת היא שאין לי מושג איך חייתי בלעדיה.

המשיכו לקרא כאן מה קרה בעקבות הפוסט הזה……>>

חזרה לבלוג

“העתיד כבר כאן, הוא פשוט עוד לא זוכה לתפוצה רחבה” ויליאם גיבסון, מחבר נוירו מנסר, טבע את המונח סייברספייס בשנת 1984.

יש להם הרבה שמות. קוראים להם digital nomads או location independent או lifestyle designers ועוד מיני כינויים.

בתכל’ס מדובר באותו דבר פחות או יותר. אנשים שעבודתם אינה תלויה במקום בו הם נמצאים. כאלה שיכולים לעבוד מכל מקום- אם זה מהבית, מבית הקפה, חוף הים, תחנת רכבת או מלון בוטיק בפראג. אני קוראת להם ‘עצמאים דיגיטאליים’.

לפני כמה שנים השיקה חברת DELL קו מוצרים המיועד במיוחד לעצמאים דיגיטאליים. לפני כשנה היא פתחה אתר בשם זה ובו מידע רב וכן מוצרים העונים לצרכים של אותו קהל ספציפי. היא אף הודיעה שזהו אינו קהל זניח כלל וכלל וכי הוא בלבד יהיה אחראי לעליית המכירות של מחשבים ניידים בכ-40 אחוזים בשנים הבאות. בכך הציבה DELL את סגנון החיים הזה על מפת הקונצנזוס.

מאז, כמובן, קו המוצרים- תוכנה וחומרה כמו גם מוצרים של ממש רק הולך וצובר תאוצה במהירות.

שני סוגים עיקריים

העצמאים הדיגיטאלים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: אלה שמתוקף הכשרתם ומומחיותם יכולים לעבוד מכל מקום באמצעות המחשב הנייד, הם בעצמם שכירים שיכולים, בהינתן הרשות מצד המעביד, לנהל שגרת עבודה שאינה דורשת מהם נוכחות פיזית במשרד. הסוג השני הוא אלה שאינם שכירים ובעצם מנהלים את העסק שלהם באמצעות המחשב הנייד בלבד, הם הבוסים של עצמם והם מחליטים איך ובאיזו צורה ינהלו את שגרת העבודה שלהם (האם מתוך משרד או ללא תלות מיקומית כלשהי).

בארץ שלנו

בארץ שלנו סגנון העבודה הזה עדיין לא תפס תאוצה. תהליך עבודה שכולו מתבצע דרך המחשב, ללא צורך בפגישות פנים אל פנים או בהשתתפות בישיבות, יחסית אינו מקובל והגישה היא שמרנית. אפשרויות העצמאות הדיגיטאלית הן מצומצמות ביותר ונכללות תחת הגדרות של ‘עבודה נוספת’ או השלמת הכנסה. אם זה טלמרקטינג (בדרך כלל עבור אמהות), מילוי שאלונים, קריאת מיילים פרסומיים (עובד בשיטת השיווק הרשתי), גוגל אדסנס והשקעות בשוק ההון ובמיוחד במט”ח. כמו כן קיימת נישה של מכירות און ליין ובעיקר אי-ביי או אמאזון.

יחד עם זאת ניתן בהחלט להבחין במספרים הולכים וגדלים של אנשים מחוברים ללפטופ יושבים בבתי קפה. פגישות עסקים של אנשים רבים מתבצעות דוקא מחוץ לאור הפלוריסנט ובית קפה שאינו מציע אפשרות חיבור לאינטרנט אלחוטי נחשב מיושן. אנשי מקצוע שהם מבוססי-אינטרנט הולכים ומתרבים. מידענים, מתכנתים, בוני אתרים, מקדמי אתרים, משווקים דיגיטאליים, מנהלי קמפיינים ברשתות החברתיות ועוד..

נראה שהבלוגרים, שמסוגלים להרוויח כסף מכתיבה על נושא שמעניין אותם, מתחילים להצטרף לאט לאט למערך העצמאות הדיגיטאלית בארץ (בזירה הבינלאומית זהו תחום מאוד חזק). ותודה לאל על כך.

עצמאות דיגיטאלית ומסעות בעולם

צעירים מהעולם הנהנים מסגנון עבודה כזה אכן מנצלים את היתרונות של היותם עצמאים דיגיטאליים ומטיילים ברחבי העולם עם הלפטופ. אבל הכנסה באמצעות הלפטופ היא רק אחת מהדרכים בהן ניתן לשלב עבודה וטיולים. אותם צעירים שיצאו לדרך עם מחשב נייד, גילו שהאפשרויות לטיול בלתי מוגבל אינן מסתכמות בכתיבת בלוג ותחזוקת affiliate. פעם, אלה שנגמר להם הכסף, נשארו ביפן ומכרו בשווקים כדי לחסוך ולהמשיך לטייל. פעם, היו את סיפורי התושב”ע שעברו מדור מטיילים אחד למשנהו, לחישות של שמועות על המקום הכי זול לישון בו, המקום הכי טוב לאכול בו, התחבורה הכי נוחה. היום הכל משוכלל יותר. זה התחיל בפורומים והמשיך לפייסבוק, טוויטר, בלוגים. האמנות של טיול ללא הגבלת זמן הולכת וצוברת תאוצה, הולכת ומשתכללת, הולכת והופכת לקלה יותר ויותר. מצד אחד- ביסוס מקור הכנסה ומצד שני- ידע נרחב בכל הקשור לחיסכון בעלויות הטיול, ושימוש חכם באפשרויות הרבות.

לא עוד ‘אחסוך כל שקל עד שאוכל לקחת שנה לטיול בעולם’. מעתה אמור ‘אני עובד תוך כדי הטיול ויכול להמשיך בו כל עוד ארצה’. נשמע סבבה. וגם, למרבה ההפתעה, אפילו אפשרי.

64 דרכים

הדרכים הן רבות ויצירתיות. הנה, למשל, פוסט שכתב אחד מהבלוגרים המטיילים בעולם.

ברחבי הרשת ניתן למצוא הרבה מאוד מאמרים העוסקים בנושא. את רובם כתבו אנשים שבאמת מנהלים סגנון חיים עצמאי שכזה. הם כותבים על הנסיון שלהם, על נסיונם של אחרים ואפילו נותנים פירוט של ההכנסות וההוצאות החודשיות שלהם, לטובת כאלו שרוצים לאמץ לעצמם סגנון חיים דומה.