Tag

מזרח עם ילדים

Browsing

איפה אני עכשיו: בפיליפינים. כמה זמן כבר: חמישה ימים

**תגידו איך אתם מרגישים עם מגלשות מים?

נחתנו בסינגפור ביום ראשון בערב. זאת הפעם השניה שאנחנו כאן. אני שומרת על זה קצר ומתוק, כי סינגפור היא ממש הרבה מעל לתקציב שלי.

אבל כשזה רק ליומיים וחצי, וכשאני מגיעה מיעד זול וממשיכה משם ליעד זול- זה פשוט כיף. מין הבלחה לעולם המערבי. שהילדים ילמדו גם איך לחיות בעולם שבו מזמינים מונית בנימוס בלחיצת כפתור 🙂 (בניגוד לדרך המקובלת עליהם שהיא באמצעות נפנופי ידיים וצעקות באמצע הרחוב..). 

הפעם גם הצלחתי לעשות את הביקור לזול מאוד. ואני רוצה לספר לכם בדיוק מה עשיתי אבל קודם כל בואו נחגוג יומולדת. 

גלי שלי הפכה החודש בת 10. את התאריך המקורי היא ציינה עם אבא בכיף ובפינוקים לרוב. אבל אני כבר מזמן הבטחתי לה יומולדת בסינגפור אז החלטנו שאת החגיגות איתי נציין כשנגיע לשם.

לפני שנתיים, כשביקרנו כאן בפעם הראשונה, גלי פשוט נשבתה. היא התאהבה במקום הזה, ובאקוואריומים שלו. בתוך יום וחצי הלכנו פעמיים ברצף לאקוואריום שבמדינת הכיף בסינגפור והיא לא הפסיקה לדבר על זה. מאז היא חלמה לחזור.

הפעם, כמתנת יומולדת, חזרנו לאי סנטוסה, שבו מתרכזים פארקי השעשועים העצומים (יוניברסל סטודיוס ועוד הרבה) והעברנו את היום בפארק המים המקסים של המקום. כשגלי ואני יצאנו לשעתיים של שחיה עם דולפינים.

חלום חייה. לפגוש מקרוב דולפין. וזה מה שהיא קיבלה. ליטפנו, חיבקנו, שחינו, רקדנו ונישקנו דולפינים והילדה היתה בעננים. לי, אישית, יש בעיה מוסרית עם עניין החזקת בעלי חיים למטרות בידור, אבל החלטתי (אחרי התייעצות עם הרבה חברות חכמות ממני) שכמו שאני נותנת לילדים לעשות את הבחירה שלהם עם אכילת בשר כן או לא (אני צמחונית, אבל הילדים אוכלים בשר על פי רצונם), כך אני גם צריכה לאפשר לילדה את הבחירה שלה. הנער המתבגר שלי הביע התנגדות (ולא הצטרף לדולפינים) אבל ידע גם לשמוח בשבילה ולא פגע בשמחתה. 

מתחם הדולפינים שנקרא “אי הדולפינים” בתוך פארק המים (adventure cove water park) בסינגפור מבוסס על שיטת ההתנדבות- כלומר הדולפינים שוהים בו על פי רצונם, ולא מחוייבים להשתתף בפעילות, אלא אם הם רוצים. המאמנים קוראים להם להשתתף, ומי שמעוניין- פשוט בא. 

את המשך היום בילינו בפארק המים בכיף אדיר. יש שם למשל מגלשה שהיא כמו רכבת הרים, אבל במתכונת מים. יש בריכת גלים, מגלשות חושך, מגלשות דאון-היל. 

הנה האתר של פארק המים.

את היום השני והאחרון שלנו בסינגפור העברנו כמובן באקוואריום החביב על גלי, היא היתה מאושרת. יש בסינגפור כמה אקוואריומים, אנחנו הלכנו ל- s.e.a. world. (אם תציצו כאן בצד ימין בחלון של אינסטאגראם תוכלו לראות וידאו קצר של הילדה מנשקת מדוזות מרוב אושר..).

מכיוון שגלי היתה מאוד נרגשת להגיע לסינגפור, זה הביא אותה לחיפושי מידע וקריאה מרובה על המקום, על הדברים שיש לעשות שם, העלויות. היא עשתה רשימות וסיכומים ולמדה הרבה על חיי הים ועל סינגפור. אני, כמובן, לא התערבתי ובשקט בשקט בירכתי על הזכות לראות אותה מעשירה את עצמה בעצמה :-). 

עכשיו אני רוצה לכתוב לכם קצת על סידורי הלינה שלנו בסינגפור. מי שעוקב אחרי מכיר היטב את הפוסט הזה. זה בגלל שאני מזכירה לכם אותו מדי פעם, כי יש בו שיטה מצויינת לחסוך הרבה כסף. אז אם עדיין לא יצא לכם להתעמק בו- עכשיו כדאי לכם עוד יותר, כי הרווח על כל הזמנה עלה ל-35$. והחופש הגדול/החגים הם במרחק מתאים בול.

אז זה בדיוק מה שעשיתי. כדי להפוך את השהיה שלי בסינגפור לזולה ותואמת את התקציב שלי, הלכתי ישר ל-airbnb, בדקתי כמה כסף יש לי שם (תכלס זה כסף שלא עשיתי כלום בשבילו, הוא פשוט מצטבר לו שם באופן עצמאי..) וחיפשתי מקום לינה בסינגפור. על הדירה שהזמנתי, בעלות מקורית של 115$ ללילה (ועוד תוספות של ניקיון ומיסים ולא יודעת מה עוד הם דוחפים לשם), ועבור שלושה לילות יצא משהו כמו 400$, אבל אני שילמתי 37$. 

תהליך ההזמנה היה פשוט ביותר, בכלל לא הייתי צריכה אפילו לציין שיש לי כסף בחשבון, הם פשוט חישבו את הכל אוטומטית ונתנו לי את המחיר לתשלום אחרי כל השיקלולים.

הדירה היתה פשוט מדהימה. שלושה חדרי שינה, כולם ממוזגים, שני חדרי אמבטיה בעיצוב יוקרתי (מקלחת גשם!) עם מגבות נקיות וסבונים וכו’, מטבח מאובזר לחלוטין, סלון וספריית ספרים, מרפסות (עם שולחן וכסאות), פינת אוכל, טלויזיה ענקית, ווייפיי, מכונת כביסה לשימושינו, ואפילו בריכת שחיה של המתחם.

12$ ללילה.

את הקניות של האוכל עשינו בסופר שבשכונה והאמת שהייתי מופתעת מהמחירים- אכלנו את רוב הארוחות שלנו בבית, והוצאתי על הכל ביחד משהו כמו 80$ סינגפורי בסך הכל (בערך 60$).

שמחתי על החוויה הזאת כי היא נתנה לנו גם הצצה קטנה לחיי המקומיים בסינגפור, עם המנעולים הדיגיטאליים שלהם, המעליות האוטומטיות שלהם, הברזים החשמליים, הגדרות, השערים והשומרים. נסענו באוטובוסים רגילים, פגשנו ושוחחנו עם תושבי המקום, וגילינו, למשל, שבסינגפור יש תושבים מהרבה מקומות בעולם. וזה היה מאוד נחמד :-). הבנות תרגלו קצת את ההינדי שלהן. ממש קיבוץ גלויות. 

הכי קשה היה להתרגל לזה שהווייפיי נעול תמיד עם ססמא. כי בוייטנאם היה ווייפיי פתוח וחופשי. 

אחרי יומיים וחצי יצאנו בטיסת לואו קוסט לפיליפינים. נחתנו ביום רביעי, הישר אל זרועותיה של הסבתא שלנו כאן, אישה מקסימה שאותה הכרנו בביקור הקודם שלנו בפיליפינים לפני שנתיים. היא באה לאסוף אותנו משדה התעופה. היה מפגש מרגש של חיבוקים ושמחה גדולה.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשנכנסנו לאוטו שלה, על חלונותיו הפתוחים והרוח החמה הנושבת דרכם, הצפצופים, הלחות, הטוקטוקים והבלאגן ברחוב היתה “פווווו, סוף סוף מדינת עולם שלישי. איזה הקלה”. יומיים וחצי בסינגפור לגמרי הספיקו לי. תנו לי בלאגן, לחות, מוסיקה ברחוב. תנו לי להתמקח על המחיר של המונית, תנו לי קפה קר בחצי דולר, תנו לי לקפוץ על טרייסיקל (טוקטוק) מקרטע, לחצות את הכביש איפה שבא לי, לענות “שלום” לכל הזרים ברחוב שמברכים אותי סתם ככה. כן. ככה אני אוהבת.

משהו קטן:

ישראלים מקבלים ויזה לחודש חינם בסינגפור, ישירות בשדה התעופה. ויזה לפיליפינים לישראלים היא ארוכה משאר המדינות. אנחנו מקבלים 59 יום, חינם, ישירות בשדה התעופה. הקפידו שתהיה עליכם הוכחה לכרטיס יציאה מהפיליפינים, כי הם יבקשו אותה. 

כמה שילמתי השבוע:

טוב סיפרתי לכם על הלינה.

טיסה מסינגפור לפיליפינים עלתה לי 120$ לכרטיס (כולל 25 ק”ג מטען לכל נוסע), עם חברת tigerair. היתה חוויה נהדרת, למרות שלא היו מסכים ולא אוכל. הצטיידנו מראש ולא נרשמו תלונות מכיוון הילדים.

שאלה ששאלו אותי השבוע:

לאיזה מקומות אני ממליצה לנסוע עם הילדים בחופש הגדול?

שלושת היעדים המומלצים שלי לחופש הגדול 2016 הם:

פיליפינים– למשפחות שיש זמן, יותר משבועיים. (דברו איתי לפני כן, יש מקומות מומלצים יותר ופחות, על פי העונה, וגם כדי לשריין את הבית על החוף).

צפון הודו– אזור מנאלי ואשישט, ספיטי, לאדאק (פחות טוב לדאראמסאללה כי היא מאוד גשומה בעונה הזאת).

מונגוליה– למשפחות הרפתקניות עם תקציב סביר- ללא ספק ה-יעד המדהים, לחוויה באמת בלתי נשכחת. והנה עוד לינק עם הרבה תמונות.

אתם כמובן, כמו תמיד, מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ. קחו בחשבון ששיחת ייעוץ עולה 100$-150$ (השיחה היא ללא הגבלת זמן, ואני שולחת אחריה מייל עם הרבה טיפים, המלצות, מידע חשוב, דרכים לצמצום ניכר בעלויות ועוד בהתאם ליעדים ולתקציב שלכם. כך שזו ההשקעה היחידה שתצטרכו לעשות למען הטיול שגם תחסוך לכם זמן וגם תחסוך לכם כסף).

מבחינה מקצועית:

הייתי עסוקה בימי הולדת ובמעברים. השתדלתי לענות למיילים, אבל בעיקר עסקתי בקידום האתר שלי באנגלית. אני עובדת מאוד חזק על זה. 

זוכרים שאני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג? אז נכון לעכשיו יש לי אפשרות לקבל 3 לקוחות חדשים. זה אומר שאני עושה להם כמעט את כל העבודה. והם מרוויחים את הכסף. מכירים מישהו שזה יכול לעניין אותו? 

תנו לו את המייל שלי.

איפה אני: בסינגפור. כמה זמן כבר: יומיים

**תגידו, איך אתם מרגישים עם לטבול את עצמכם באמבטיית בוץ?

חודש בוייטנאם זה ממש טיזר. בכלל, בתור אחת שרגילה לקצב איטי במיוחד, חודש הרגיש לי כמו חופשה קצרצרה. וללא ספק התנהגתי ככה.

בימים האחרונים שלנו בוייטנאם בילינו על החוף במאסאז’ים ורחצות ארוכות בבריכה. בכל רחבי וייטנאם מוכרים מיץ שמורכב מקנה סוכר (טבעי, סחוט במקום) מעורבב עם מיץ לימון והרבה קרח. מגישים אותו בכוס גדולה, עם קש וזה עולה 5000 דונג (אפילו לא רבע דולר), והפעילות הקשה ביותר שעשיתי בימים האלה היתה לנסוע הלוך חזור ברחוב של מואי נה ולקנות את המיץ הזה, כי הילדים לא יכלו להפסיק לשתות אותו. היה ממש כיף ורגוע. רציתי להספיק לקחת אותם לדיונות האדומות, לדיונות הלבנות, ל-ferry spring אבל עד שאני נזכרת..נגמר הזמן.

ביום האחרון שלנו בחוף הבנות ביקשו ללכת לספא מיוחד, אליו אנחנו הולכות בכל פעם שאנחנו מבקרות במואי נה. זה ספא פנסי כזה, עם כל מיני ארומטי-אבנים חמות-פילינג חלב אורז ושומשום וזה.

אבל אנחנו לא עושות את כל אלה.

לא. אנחנו הולכות לעשות אמבטיית בוץ. מדובר בבריכונת קטנטונת ופרטית, אותה ממלאים עבורך בבוץ בריא למהדרין. אחרי שהבריכה מתמלאת, נכנסים אליה ויושבים במשך כ-20 דקות. יש גם משפכים קטנים שבעזרתם את יכולה לשפוך על עצמך בוץ נוזלי לרחצה מיטבית. לא היה לי קל להכנס לשם, אבל יאללה, זורמת.

(אפילו צילמנו וידאו של התענוג, מקווה לערוך אותו ולהראות לכם בקרוב). 

אחרי כמה דקות בתוך הבוץ הזה כבר התרגלנו ושפכנו על עצמנו זרמים של מי בוץ. מה אני אגיד לכם, שרק (shrek) היה גאה בנו :-).

כעבור עשרים דקות הוציאו אותנו, התקלחנו והעבירו אותנו לאמבטייה של מים מינראלים חמים מעורבים בשמנים ארומטיים. איכשהו הבנות נהנו מהאמבטיה הזאת קצת יותר..הן טבלו את הראש, הפנים, והיתה תחושה מאוד מאוד רגועה.

גם שם ישבנו בערך 20 דקות, עד שהמים התקררו. את הביקור סיימנו בבריכה המדהימה של הריזורט הזה, שכולה מים מינראלים. קיבלנו גם שתיה וארוחת צהריים. הבנות לא רצו ללכת ונשארנו שם כמה שעות. דיברנו על זה שאנחנו מרגישות כמו מליונריות.. (17$ זה עלה לי).

למחרת עלינו על האוטובוס בחזרה לסייגון (כ-5 שעות נסיעה). הגסטהאוס הקבוע שלנו היה מלא, מה שאילץ אותי לחפש חלופה הולמת. אני בדרך כלל לא מתבאסת כשקורים דברים כאלה, כי אני תמיד חושבת שאולי בטעות אמצא משהו טוב יותר. ואכן, הגסטהאוס החדש התגלה כמתוק אמיתי, ובמחיר זול יותר :-).

♦♦♦ בדרך כלל כשאני מגיעה למקום מסויים לימים ספורים בלבד, אני מעדיפה להזמין מקומות באינטרנט. כי אני יודעת שאין לי אפשרות להתמקח במילא (אין לי את קלף הזמן), ובאינטרנט יש מציאות עם הנחות גדולות. אני מזמינה דרך פייפאל, וכך מרגישה שלא ממש שילמתי (הכסף שיש לי בפייפאל הוא ברובו כסף שנכנס לי באופן פאסיבי לגמרי, כל חודש, מתכניות שותפים איתן אני עובדת). אני גם מזמינה דרך הקישור האישי שלי, וכך מקבלת את העמלה ומשלמת פחות. כך הזמנתי את החדרים בסייגון כשרק הגענו לוייטנאם, את החדרים לימים הראשונים במואי-נה, ועכשיו את החדרים לימים האחרונים שלנו בסייגון. בשאר הזמן יכולתי להגיע למלון עצמו ולהתמקח ולהוריד את המחיר לרמה שמתאימה לי, וזה מה שעשיתי (שילמתי 15$ -20$ לחדר אחרי התמקחות). השילוב הזה בין תשלום בפייפאל עבור החדרים היקרים, ותשלום במזומן עבור חדרים לתקופה ארוכה יותר מאפשר לי לשמור על תקציב מאוד נמוך. זו אחת הסיבות שבגללן אני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג. אפילו אם יש לכם רק שבועיים בשנה, הכסף שיצטבר לכם, לאט לאט וכל פעם קצת במשך כל השנה יאפשר לכם לטייל בתקציב הרבה יותר נמוך (וכך אולי תוכלו גם לנסוע יותר :-)).♦♦♦

בסייגון עשינו וי על כל מה שאנחנו אוהבים לעשות שם . שופינג, פארק המים, המסעדה עם האיטריות הצבעוניות (פעמיים ביום..). בשבילי היה לחוץ, אני לא מסתדרת עם לחץ זמנים והימים האחרונים במקום מסויים הם תמיד בלאגן מוחי, סוג של סחרחורת מנטאלית (מה עוד יש לעשות? הדפסתי כל מה שצריך? כמה כסף אני צריכה להכין? השמות על הכרטיסים נכונים? יש את מספר הטלפון של המלון שהזמנו ביעד הבא? צריך לזכור לשים בתיק את הטייגר באם למקרה שאחד הילדים יהיה מצונן על הטיסה, להוציא מערכת העזרה הראשונה את האלכוהול שלא יחרימו לי אותו כמו כל פעם, בין לבין כל אלה יש גם שני מתבגרים בבית ועוד אחת קטנה יותר שנהנית לעצבן אותם וכו’ וכו’..). אני אף פעם, אבל אף פעם לא מספיקה להפרד מהמקומות כמו שצריך.

הטיסה לסינגפור היתה סוג של בונוס. בעקרון אנחנו בכלל בדרך לפיליפינים. ובכלל, סינגפור הרי יקרה אש אז מה לי ולזה. א-ב-ל זו לא פעם ראשונה שאני עושה את הקפיצה לסינגפור פשוט כי אני לא ממש משלמת עליה. כבר לפני שנתיים גיליתי שאם אני מכניסה את סינגפור באמצע הדרך בין שני יעדים מסויימים- המחיר שאני משלמת על זה הוא קרוב לאפס. אז כשחשבנו להגיע מוייטנאם לפיליפינים פשוט בדקתי כמה עולה לי טיסה ישירה, ואחר כך בדקתי כמה עולה לי טיסה דרך סינגפור. יצא כמעט אותו דבר :-). לכן אני ממליצה לכם בחום, אם אתם מסתובבים כאן באזור, לבדוק את האפשרות להכניס את סינגפור (גם הונג קונג/טיוואן הולך) בדרך..

לא חייבים לשהות הרבה זמן. יומיים ביעד יקר מספיקים רק כדי לטעום ממנו קצת, לראות עוד מקום חדש, ולהמשיך הלאה עשירים יותר (בחוויות, חוויות :-)).

היתרון של סינגפור הוא שהויזה לא מצריכה שום מאמץ- מקבלים אותה בשדה התעופה והיא בחינם. 

כך יצא שביום ראשון אחה”צ נחתנו בשדה התעופה היחיד שגילינו עד כה שמחלק סוכריות (!!) בדלפקי הויזה לכל מי שנכנס אליו. על סינגפור, ואיך יצא שהזמנתי דירה מקסימה ויוקרתית (שלושה לילות!) ב- 37$ בלבד (גם אתם יכולים, אני ממש לא מיוחדת, והפעם פייפאל בכלל לא היה מעורב :-)), וגם איך זה מרגיש להתנשק עם דולפין – אכתוב לכם כבר בשבוע הבא.

משהו קטן

למי שעדיין לא יודע- Airbnb מחלקים עכשיו 35$ מתנה על כל הזמנה. זה לא יעבוד לכם מכל קישור, אבל אם תכנסו דרך כאן – תקבלו את ההנחה. 

איפה ישנתי השבוע וכמה שילמתי

אוטובוס ממואי-נה (בחוף) לסייגון– 120 אלף דונג למושב. כ-5$. מדובר באוטובוס שינה, למרות שהנסיעה עשויה להיות לגמרי באמצע היום. הוא ממוזג ויש ווייפיי.

גסטהאוס בסייגון– ישנתי הפעם בגסטהאוס הזה. לקחתי שני חדרים, שילמתי על שלוש מיטות עם מרפסת 22$ ועל חדר זוגי 17$ ללילה. 

אם אתם רוצים עוד המלצות למקומות לינה בוייטנאם.

טיסה ממש זולה מוייטנאם לסינגפור הזמנתי דרך החברה המקומית vietjet. היה מעולה. עלה לי 49$ לכרטיס.

שאלה ששאלו אותי השבוע

איך אני ממליצה לארוז לטיול עם ילדים?

בלי להכנס יותר מדי לעניינים של גילאי הילדים, אני ממליצה, לכל טיול מכל סוג ולא משנה כמה זמן- לארוז תיק נפרד לכל אחד. אתם כהורים, יכולים לארוז תיק אחד עבורכם, אבל בעיני, תיק נפרד לכל ילד הוא האופציה הטובה, הנכונה, והמעשירה ביותר. יש לזה כל כך הרבה יתרונות, והשלכות חינוכיות שפשוט חבל לפספס את ההזדמנות לאפשר לילדים את החוויה הזאת. כן כן, להיות אחראי על הדברים האישיים שלי, על התיק, על מה לקחת, מה לשים איפה, ועוד הרבה מאוד החלטות ועצמאות זו לגמרי חוויה בשביל הילדים. פוסט נפרד יוקדש לנושא בקרוב.

מבחינה מקצועית

בשבוע שעבר לא קבעתי פגישות כי לא יכולתי לדעת מראש מתי אוכל להתפנות. מה שכן יכולתי לעשות, בין לבין ובקטנה היה לקדם את האתר שלי (גם בעברית וגם באנגלית), השתדלתי לענות למיילים אבל לא כל כך הצלחתי להשתלט על כולם, ונתתי לרווחים הפאסיביים לעשות את שלהם. השבוע (באופן מפתיע, אין לי מושג אף פעם מהי מדיניות הלו”ז של התשלומים בחלק מהאתרים איתם אני עובדת.. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש) נכנס לי לפייפאל סכום חביב של כמה מאות יורו :-).

איפה אני עכשיו: בוייטנאם, על החוף. כמה זמן כבר: שלושה שבועות.

** תגידו איך אתם מרגישים עם להתפשט מול המעסה?

שבוע שעבר היה אחר לגמרי. כלומר, כבר היו לי שבועות כאלה אבל את כולם אני מכניסה לאותה מגירה. מגירת ה”אחר לגמרי”.

אז בשבוע שעבר הילדים בילו עם אבא שלהם. הוא בא לכאן והם גם חגגו יומולדת לגלי ביחד. בדרך כלל בשבועות האחרים לגמרי האלה, אני משתדלת לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות בשגרה. אפשר לקרא לזה “ניצול זמן איכותי”, או שאפשר לקרא לזה פשוט.. בריחה.

הבריחה שלי היא לרוב בטיולי אקסטרים שמותחים את הגבול שלי, הופכים אותי לגמישה, חזקה, אמיצה קצת יותר. אני עולה על הנהר עם סירונת קטנה ומתעמתת עם הפחדים שלי. האמת שאני מתעמתת איתם כל הזמן, אבל בזמנים האלה זה יותר ברור לי. או לחילופין יוצאת לנופש פינוק, כזה שלא הרשיתי לעצמי (נפשית, רגשית. אני לא מדברת אפילו על כספית) מעולם. ממש לשחרר. וגם זה אתגר.

לא תמיד הולך לי. בפעם האחרונה הייתי ממש ממש חולה. וזה היה ברור לי לגמרי למה.

הפעם רציתי רגוע. עברתי למלון רחוק, עם בריכה כייפית וחוף פרטי. עבדתי, נפגשתי עם לקוחות, כתבתי. נהניתי נורא מזה שאני משלמת 15$ ללילה ומקבלת את איכות החיים המדהימה הזאת. הלכתי למסאז’ מתי שהתחשק לי (5$ לשעה), ושתיתי מלא מלא מיץ קוקוס.

יכולתי להעביר את כל השבוע ככה. 

אבל אז חשבתי לעצמי שמה, אני לא אעשה כלום? יש לי חלום אחד לפחות שממש יושב ומחכה שאגשים. לוותר?

לא. אז יצאתי למסע אופנועים.

ארבעה ימים על אופנוע ישן ומקרטע (בדיוק כמו שאני אוהבת :-)). כזה שמתחזק לך את החוויה והופך אותה להרפתקה. עליתי להרים למקום שנקרא “dalat”. וחדוות הגילוי בערה בי בלהבות של שמחה.

בלי מפה, בלי מדריך. ככה. נטורל. (טוב לא הייתי לבד לגמרי. היו איתי שני חברים. לאחד מהם קוראים “גוגל” אבל בדרך כלל בדיוק כשצריך אותו הוא לא ממש מחובר). בכל צומת עצרנו כדי לשאול את האנשים איך להמשיך. ופגשנו הרבה אנשים וייטנאמים שלא מדברים מילה אחת באנגלית אבל עשו הכל כדי להסביר לנו איך להגיע. וכל מפגש כזה על הדרך חימם לי עוד קצת את הלב. והוכיח לי שוב, שהעולם מלא בחברים ובאהבה. ולא משנה מה אומרים בחדשות.

ולא שלא הסתבכנו בדרך. מלא. מליון דרכים קטנות, מאובקות, שלל כפרים מקסימים, ריחות ושדות וכבישים מתפתלים. הרים, אגמים שהפתיעו פתאום, דיונות חול נהדרות ולבנות. 

דאלאת עצמה היתה ממתק. כלכך נהניתי. כל היום רק תעיתי ברחובות, בסמטאות ובכבישים שסביבה. זו עיר יפהפיה, עם אגם במרכזה (וטיילת נחמדת סביבו), רחובות הרריים, וחממות מלאות בפרחים. מזג האויר היה קריר ונעים (הבדל ניכר ממה שהיה בחוף) ואפילו מצאתי מסעדה צמחונית- אושר גדול.

המחירים- נמוכים. ממש ממש נמוכים.

כמובן שיש בה גם כל מיני אטרקציות תיירותיות, אבל לא טרחתי. אצלי הכי כיף זה פשוט להסתובב במקום, לפגוש את האנשים, לטעום, להריח. הגילוי הוא התשוקה הגדולה ביותר של חיי. 

חזרתי יום לפני שהילדים חזרו אלי. גמורה, עייפה, מאובקת, וסמוקת לחיים. המרחק מהם תמיד מלמד אותי הרבה. הוא מחדש לי עליהם, ומי שהם. ומחדש לי על עצמי, ומי שאני, כשאני לא ‘אמא’. זה כמו להכיר את עצמי קצת, כל פעם מחדש. אבל בעיקר מלמד אותי שאין דבר כזה. לא להיות ‘אמא’.

למחרת הם חזרו. מיד הלכנו למסאז’ :-).

משהו קטן:

בוייטנאם יש מעין תחנות מנוחה בצדי הדרכים, בהן תלויים ערסלים ומוגשת שתיה קרה. למעשה זה היה החלום שלי. לנוח באחת מאלה. ובכן, אכן הגשמתי אותו. כולל התנדנדות מרגיעה בערסל ושתיית שייק-קוקוס קר. 

איפה ישנתי ומחירים:

בוייטנאם על החוף אני ישנה עכשיו במלון שנקרא- Hai gia. חדר עם מזגן, אמבטיה, מרפסת, וויפיי, מקרר, טלויזיה עולה, אחרי התמקחות קלה 15$ ללילה. במלון יש בריכה ממש נחמדה וחוף. בתי מלון מומלצים נוספים במואי נה תמצאו גם כאן.

בדאלאת– ישנתי במלון ממש קרוב (מרחק הליכה) לטיילת ולאגם, וגם למרכז העיר. המלון עצמו ברחוב קטן ושקט. למלון קראו: שילמתי 8$ ללילה לחדר עם כל מה שצריך, נקי ונעים מאוד.

ארוחות – בין 1$ ל-2$ לאדם, למנה סבירה במסעדה מקומית. מסעדות תיירותיות יותר- 3$-5$ לאדם.

שכירת אופנוע- 7$ ליום. טוסטוס (לנסיעה בעיר)- 3$-4$ ליום. 

שאלה ששאלו אותי השבוע: 

מה עושים עם כסף/דרכונים/תכשיטים במהלך טיול במזרח?

אני ממליצה לא להסתובב עם הרבה כסף מזומן או עם הדרכונים ברחוב. מוטב להשאיר אותם בחדר, ולבחור חדר שהוא ברמה בטיחותית נאותה. כשהולכים לכספומט למשוך סכום גדול- תמיד כדאי לעבור בחדר ולהשאיר חלק מהכסף שם. אל תחזיקו ביד טלפונים יקרים (לחבר שלי נתי, למשל, גנבו את הטלפון בסייגון באמצע הרחוב, תוך כדי שהוא דיבר בטלפון!). תכשיטים יקרים- תשאירו בבית בארץ..

ותמיד תמיד תגבו מידע, ססמאות, תמונות.

מבחינה מקצועית

רבים תוהים האם אפשר להרוויח כסף ולטייל. אשתדל לתת כאן סקירה שבועית. בשבוע שעבר לא עבדתי כמעט. למעשה היום פתחתי את המחשב אחרי חמישה ימים. היו לי כמה פגישות (=60$ לפגישה), ורווחים משניים מהאתר (גוגל, תכניות שותפים, פרסומות).

לפני כמה ימים פשפשתי בתיק כלי הרחצה שלי. יש לי שם כל מיני דוגמיות שאני שומרת במיוחד למקלחות של לילה אחד שצריך להעביר במקומות חסרי שם בדרך מכאן לשם. אנחנו בוייטנאם עכשיו, אבל בדרך לכאן עברנו לילה אחד בקטמנדו, עוד לילה בבנגקוק ועוד שניים שלושה לילות בסייגון.

שלפתי דוגמית אחת ונכנסתי למקלחת. איך שפתחתי אותה מצאתי את עצמי שוב במונגוליה, מתרחצת באגם צלול ומבודד, וצופה בהרים ובנוף המרהיב שסביבי.

הזכרון היה חזק כל כך שהוא הקיף אותי לחלוטין ולכמה רגעים ממש נשמתי את מונגוליה.

זה היה נפלא.

הצצתי באריזת הסבון הקטנה שבידי. ואז הבנתי- אכן, זהו הסבון שבו השתמשתי במהלך כל המסע שעשינו במונגוליה. 

מכירים את זה נכון? גבר שחולף על פני ברחוב ומריח קצת כמו אבא שלי ז”ל. ריח הלחם הלבן האחיד שתמיד מחזיר אותי למכולת של ילדותי. השקדים המצופים בצבעי לבן וורוד שמצצתי במשך שעות בביתה של סבתא בירושליים. הזכרון החושי שלנו הוא מהחזקים ומהמרגשים ביותר שפועלים אצלנו בגוף.

אז למה שלא נשתמש בכוחות העל שיש לנו כדי לזכור את כל הרגעים היפים?

נכון, שהתמונות מהחופשה באיטליה, מירח הדבש במלדיביים או מהטיול למדבר יהודה תמיד יכולות להשלף והן יזכירו לנו (וגם פייסבוק יזכיר לנו מפעם לפעם..) את כל החוויות שעברנו שם.

אבל אני רוצה להציע לכם כאן כמה דרכים שלא מצריכות מצלמה, ויאפשרו לכם וגם לילדים (או לבני הזוג) לזכור את החופשה בצורה חזקה ולמשך המון המון זמן. אולי אפילו לנצח. 

כל הרעיון הוא להשתמש ולהיעזר במוצרים חדשים. כאלה שאתם לא משתמשים בהם ביום יום. וכך ליצור ייחוד שיהיה ספציפי לחופשה (או לכל החופשות שלכם- אם אתם רוצים ליצור זכרון אחד כללי לכל החופשות). לבודד את הזכרון החושי שלנו לנקודות זמן ולחוויות מסויימות בלבד. 

1. ריח: 

– את הבגדים שתארזו כבסו באבקת כביסה אחרת. 

– סבונים/שמפו/משחת שיניים- אני אוהבת תמיד לקנות אותם במקומות בהם אני מטיילת. זה חלק מהחוויה מבחינתי, קצת להרגיש את המקום מכיוונים אחרים. אבל זה לא משנה איפה תרכשו אותם– בארץ לפני היציאה, בדיוטי פרי או ביעד אליו אתם נוסעים- רכשו מוצרים בהם אתם לא נוהגים להשתמש בדרך כלל.

– קרם ידיים- אם אתם נוהגים להחזיק בתיק קרם לשליפה מהירה, בין אם הוא לידיים, או לפנים או כללי.

– מקדם הגנה- אם החופשה היא חופשת חוף/בריכה או טיולי שטח. זהו ריח חזק שתמיד יזרוק אותנו למקום בו השתמשנו בו. כנ”ל לגבי חומרים דוחי יתושים.

– בשם- טוב, נו..

2. טעם: 

– ארזו אתכם כמה חטיפים שאתם לא אוכלים בדרך כלל, או רכשו חטיפים ביעד אליו הגעתם. 

– מסטיקים- כנ”ל.

– עם טעם זה קל יחסית, כי האוכל שתאכלו במהלך החופשה/הטיול תמיד יזכיר אותה. זה קצת יותר משמעותי אם יוצאים למשל לקמפינג בארץ- קחו אתכם קפה אחר ממה שאתם נוהגים לשתות, גוונו עם העוגיות או המתוקים ונסו להכין תבשילים אחרים מאלה שאתם בדרך כלל מכינים בבית. כאלה שיהיו מיוחדים לחופשות הקמפינג שלכם. הילדים שלי עד היום זוכרים בתאווה ובשמחה את התבשיל שנהגתי להכין בכל פעם שיצאנו לקמפינג בארץ..

– בחופשות שכוללות טיסות- אתם יכולים לקנות תמיד את אותו שוקולד בדיוטי פרי (לנו יש כזה..עד כדי כך שאפילו בעלי לשעבר מקפיד להמשיך ולהביא אותו לילדים ואפילו מביא אחד בשבילי 🙂 בכל פעם שהוא בא לבקר).

או להכין סנדוויצ’ים או כל ארוחה אחרת שתיאכל בהיכל היוצאים ותהיה סוג של ‘מסורת’.

3. שמיעה: 

בחרו שיר אחד או שניים שילווה אתכם במהלך החופשה. אני תמיד מורידה כמה שירים חדשים קצת לפני נסיעה. הם לא קשורים בהכרח למקום אליו אני נוסעת או לאופי הטיול. וזה כל הכיף. כי אחר כך בכל פעם שאני שומעת אותם במקרה בטלוויזיה או במועדון, או במסעדה אני נזכרת בנסיעה. אם יש ילדים גדולים- המליצו להם לעשות כך. ואם הילדים קטנים- ואתם שוכרים רכב כחלק מהחופשה שלכם- הכינו פלייליסט שכוללת גם כמה שירים חדשים.

4. קריאה/ צפיה:

 אם אתם אוהבים לקרא ודאי שמתם לב שספר שקראתם במהלך חופשה הוא ספר שתמיד יגרום לכם להזכר בה. ואותו כנ”ל פועל עם סרטים. 

בסופו של דבר זה יקרה והחוויה תצרב אצלנו בחושים, ברמה זו או אחרת, בלי לשים לב. לכן החופשות שלנו הן זמן מעולה לקחת את הכוחות האלה ולהשתמש באופן מודע ורציונאלי בקשר החזק שיש בין החושים שלנו לבין הזכרון, כדי לאסוף זכרונות עליהם אנחנו רוצים לשמור לנצח.

5. כתיבה :-):

איכשהו עם עידן הוידאו קצת הזנחנו את המסורת של כתיבת יומני מסע. בעיני זו מסורת בעלת ערך רב, שראוי להעביר לילדינו. בכתיבה יש משהו הרבה יותר עמוק ואפשרות לבטא את עצמך, את הרגשות שלך, את המחשבות ולעבד את החוויות בצורה אחרת.

היום יש גם שלל יומני מסע מיוחדים. למשל, תראו את זה (מגיע עם כל מיני סוגים של דפים, עם מקום לשמור מזכרות ואפילו עם סטיקרים מדליקים):

עוד דרך מדליקה לשמור זכרונות היא לקנות גלויה בכל מקום שאליו אתם מגיעים , לכתוב קצת מה עברתם ואיך המקום נראה, ולשלוח אותה אליכם/לדודים/לסבא וסבתא :-).

“-some things in life are more important than money.

-yeah that’s true, but ..those things cost money..”

~ ‘The good cop’/ep.4

חופשות, טיולים בחו”ל וגם בארץ ואפילו נופשים קצרים עולים לא מעט כסף. זו עובדה ברורה וידועה. היום, כולנו מנסים ללמוד איך להוזיל עלויות ולחסוך כסף בלי שזה יפגע ברמת ובאיכות הטיול. האינטרנט הולך ומתמלא בטיפים וכלים לחסכון. מנועי חיפוש מתקדמים שמסוגלים למצוא טיסת מחט בערימת טיסות שחת, אתרים לחיפוש אלפי בתי מלון בהם כל אחד מציע דיל מטורף כזה או דיל חד פעמי אחר.

אז כולנו יודעים שאפשר לטייל בפחות כסף.

אבל מה אם נדע לא רק איך לבזבז פחות כסף, אלא אפילו איך להרוויח כסף מכל חופשה שלנו?

מה אם נצליח להגיע למצב שבו כל חופשה למעשה תעזור לממן את החופשה שתבוא אחריה? מעין סוג של השקעה?

כך תרוויחו כסף מהחופשות שלכם:

בלוג:

היום כל אחד יכול לפתוח בלוג בעזרת פלטפורמות נוחות וחינמיות (למשל הבלוג של גוגל). כל עוד מדובר בבלוג שלא למטרות קידום מקצועי/אישי הפלטפורמות האלה הן מספקות ביותר. 

אין צורך בידע טכני רחב, ולמעשה ההקמה עצמה היא די פשוטה.

הקדישו כמה שעות לבנייה ולעיצוב של הבלוג (למעשה תגלו שזה די כיף :-)).

כתבו על הטיולים והחופשות שלכם. כתבו מהחוויה האישית שלכם ותנו גם טיפים לכל אלה המחפשים מידע.

מי שרוצה עוד מידע על פתיחת בלוג בקלות מוזמן גם לקרא את המאמר הזה.

^ איך תרוויחו מהבלוג:

– הרשמו לתכניות השותפים באתרים בהם אתם נוהגים להשתמש לצורך הזמנת כרטיסי טיסה/ הזמנת בתי מלון/ השכרת רכב/ ביטוח. 

– בסיום כל חופשה- הכניסו לבלוג את רשימת ההמלצות שלכם – בתי המלון שאהבתם, טיסות זולות שמצאתם ועוד. השתמשו בקוד הפרטי שלכם. בכל פעם שמישהו יזמין דרככם מלון/טיסה/רכב – אתם תרוויחו עמלה קטנה. 

– השתמשו בקוד שקיבלתם על מנת להזמין את בתי המלון וכל שאר הדברים לחופשה הבאה שלכם. כך יצא שלמעשה תשלמו פחות על כל הזמנה שתעשו.

– הרשמו לתכנית הפרסום של גוגל. מדובר בהתקנה פשוטה, וכך גוגל מציב פרסומות רלוונטיות לקהל הקוראים שלכם. בכל פעם שמישהו יקליק על הפרסום- גוגל ישלם לכם. מדובר בסכומים זעומים אבל מה אכפת לכם- זה לא יצריך מכם שום פעולה, והכסף ילך ויצטבר לו בשקט.

יוטיוב:

– פתחו ערוץ יוטיוב

– צלמו סרטוני וידאו מהחופשות שלכם. והעלו אותם לערוץ. היום אפילו לא צריך שום תכנה לעריכת וידאו, כי יוטיוב נותן את כל הכלים לערוך את הוידאו כבר על המקום.

 ^ איך תרוויחו מיוטיוב:

– חברו את הערוץ לחשבון הפרסום שיצרתם בגוגל (אותו חשבון שיצרתם עבור הבלוג)- זה מאוד פשוט, יוטיוב עוזר לכם לעשות את זה.

– מי שיקליק על הפרסום של גוגל- שוב- יכניס לכם כסף לחשבון שילך ויצטבר.

התמונות שלכם:

היום בכל טלפון ברמה גבוהה יש גם מצלמה איכותית. וכולנו הרי לא מפסיקים לצלם במהלך החופשות והטיולים שלנו במילא. 

^ איך תרוויחו כסף מהתמונות שאתם מצלמים:

– בחרו כמה אתרי סטוקים של תמונות. לפני היציאה לחופשה קראו את ההנחיות שלהם להעלאת תמונות- מה הדרישות ומהן התמונות הנמכרות ביותר. השתדלו להתאים חלק מהצילומים שאתם במילא לוקחים- לאותן דרישות ולאותם קריטריונים.

– העלו את התמונות לאתרים האלה. זה תהליך שמצריך קצת למידה ודורש קצת זמן אבל אחרי הפעם הראשונה- כבר תדעו בדיוק מה לעשות. כתבתי על זה קצת גם כאן.

– בכל פעם שמישהו יוריד את התמונה שצילמתם – אתם תקבלו כסף.

הבית שלכם:

מכירים חילופי בתים? אמנם זוהי דרך נהדרת לטייל בזול מאוד אבל אני לא מדברת על זה היום. אני מדברת על רעיון דומה, רק שבמקום להחליף עם מישהו בית, אתם פשוט משכירים את הבית שלכם תמורת תשלום נאה. במהלך הזמן שבו אתם במילא נמצאים בחופשה- הבית שלכם יעבוד למען החופשה הבאה. 

^ איך תרוויחו כסף מהבית שלכם:

הכנסו ל-airbnb והרשמו. העמידו את הבית שלכם להשכרה במועדי החופשה המתוכננים שלכם. המחירים כמובן תלויים בבית עצמו, במיקום, בנוף וכו’ אבל תוכלו לבקש כל סכום שנראה לכם הגיוני החל מ-60$ ללילה (לבית שלם) ועד ל-150$ ויותר. 

על דרך נוספת ממנה תוכלו להרוויח כסף באמצעות אותו אתר (מבלי להשכיר בית) תוכלו לקרא כאן. ואם יש לכם בלוג תוכלו ממש להרוויח לא רע.

אגב, אם יש לכם חדר נוסף בבית- השכרה שלו גם בימים רגילים/סופי שבוע/ חגים וחופשות יכולה להיות הכנסה נחמדה. תוכלו להשכיר אפילו את הדשא שלכם לתרמילאים שמחפשים מקום לשים את האוהל שלהם.

סיפורי החופשה שלכם:

אם אתם כבר במילא כותבים פוסטים לבלוג, תוכלו למנף את זה טיפה ולהרוויח עוד קצת כסף מפרסום סיפורי החופשה שלכם ברחבי האינטרנט. יש לא מעט אתרים שמוכנים לשלם עבור מאמרים העוסקים בחופשות ובטיולים. 

^ איך תרוויחו כסף מהסיפורים שלכם:

אם אתם כותבים באנגלית ברמה גבוהה- כתבו על החופשה שלכם. מכיוון שבמילא כבר קראתם את כל מה שאפשר לקרא על היעד אליו נסעתם- אתם כבר יודעים פחות או יותר מה נכתב. נסו לתת זוית קצת אחרת ולחדש. אם אתם לא כותבים באנגלית- כתבו בעברית והיעזרו באתרים בהם ניתן למצוא מתרגמים בעלות אפסית (fiverr, upwork). אם אתם ממש לא יודעים לכתוב- כתבו בנקודות ושכרו כותב (דרך אותם אתרים) שישזור את הפרטים לכדי מאמר אחד יפה. 

עשו רשימה של אתרי טיולים המחפשים מאמרים ומוכנים לשלם עליהם. למשל האתר הזה, דרכו תוכלו להרוויח בין 25$ ל-180$ עבור כל מאמר.

שתהיה חופשה נעימה :-).

בוקינג דוט קום

לאתר booking.com שהוא אתר מאוד פופולארי בקרב מטיילים ותיירים, יש שתי תכניות מעניינות שאתם יכולים להרוויח כסף בזכותן. התכנית הראשונה היא האפשרות שהם מציעים לכל בעל דירה לפרסם אצלם באתר. יצא לכם לראות את ההזמנה שלהם להעלות את הנכס שלכם לאתר? אז על אותו עקרון של airbnb שכתבתי עליו בסעיף למעלה, אתם יכולים לצאת לחופשה ולהשכיר את הדירה שלכם באותו זמן. האתר מאפשר לכם להחליט בדיוק לאיזה תאריכים אתם רוצים להשכיר ואתם יכולים לשלוט גם על מתי הדף שלכם מפורסם ומתי הוא חבוי. בדקו בסרגל שבראש העמוד ותמצאו את ההצעה שלהם לפרסום דירות ובתים.

תכנית נוספת שיש לבוקינג היא תכנית ההפניות. דרכה תוכלו להרוויח 15$ על כל חבר שהזמין דרככם מלון (והחבר עצמו אפילו מקבל 10% הנחה אם הוא הזמין דרככם). אבל בניגוד לתכניות אחרות, את הכסף הם מעבירים לחשבון האשראי שלכם, ולא כזיכוי על ההזמנה הבאה שתעשו. שזה הרבה יותר שווה והרבה פחות מגביל.

^ איך תרוויחו כסף מבוקינג?

הכנסו לאתר, תוכלו לראות הסרגל בראש העמוד “הפניית חברים”, הקליקו על זה ומשם כבר יסבירו לכם בדיוק מה לעשות. כל מה שצריך הוא להרשם (אם אתם כבר לא רשומים בבוקינג)- למלא מייל וססמא, לאשר את ההרשמה במייל ואתם בפנים. אתם תקבלו הפניה לדף שיציג לכם את הלינק האישי שלכם וגם יתן לכם מיד אפשרויות להזמין חברים דרך פייסבוק, מסנג’ר, וואטסאפ, טוויטר ועוד.

♣ קאשבאק באמצעות Ebates

Ebates הוא אחד האתרים הגדולים ביותר בעולם להנחות, הטבות, קופונים וגם להחזרים כספיים. יש בו היצע אדיר של שירותים ומוצרים, החל מכרטיסי טיסה מוזלים דרך חבילות נופש ובתי מלון ועד הנחות ענק בחנויות וולמארט. הוא עובד עם אמאזון, איביי, אתר המלונות ‘אגודה’, בוקינג, אקספדיה ועוד. הוא מציע דיל כפול- גם הנחות וגם החזר כספי כמעט על כל רכישה.

^ איך תרוויחו כסף מ- Ebates?

איבייטס למעשה מציע שתי דרכים. קודם כל- חלק מכל הרכישות שתבצעו שם יחזור אליכם בחזרה. הכסף יצטבר לכם בחשבון ובכל חודש תקבלו אותו ישירות לחשבון הבנק.

האפשרות השניה היא דרך הפנייה של חברים נוספים. בכל פעם שחבר שלכם נרשם לאתר דרך לינק ההפניה האישי שלכם- אתם מרוויחים 15$-25$ והוא מקבל 10$ מתנה.

איך מתחילים? נרשמים לאתר דרך כאן. מיד אחרי ההרשמה (תצרכו לתת מייל ולהמציא ססמא וזהו) יכניסו אתכם לדף הראשי. הסתכלו בסרגל העליון שם תמצאו הפניה כזאת: Refer & Earn $25. הקליקו עליה ותקבלו מיד 4 דרכים להפנייה נוחה: דרך פייסבוק, דרך טוויטר, דרך המייל או דרך לינק. אתם לא צריכים לעשות כלום, הכל אוטומטי רק בחרו את שמות החברים שלכם והם כבר ידאגו לכל השאר.  

שתפו 

אנחנו עכשיו בוייטנאם. זאת הפעם השלישית שלנו כאן, אבל בעוד שבשתי הפעמים הקודמות נשארנו שלושה חודשים, הפעם אנחנו מוגבלים רק לחודש.

חודש זה כלום!

אני יודעת שעבור רוב האנשים חודש של חופשה בכל מקום שלא יהיה, נחשב להמון זמן. העניין הוא שהחיים שלנו הם שונים לגמרי.

אצל רוב האנשים, כשהם יוצאים לחופשה, הבית, העבודה, השגרה, הכל נשאר כמו שהיה. התפיסה הבסיסית שלהם היא שהם רק לוקחים הפסקה. התפיסה המחשבתית הזאת משפיעה על כל הדרך בה הם מסתכלים על החופשה שלהם. הכל נראה אחרת כשלוקחים ‘רק הפסקה’ לעומת החיים שלנו, שהם לא הפסקה אלא..השגרה עצמה.

זה נכון, אגב, גם לגבי כל המשפחות שיוצאות לשנה שלמה של טיול. גם הדרך בה הן מסתכלות על הטיול הזה, היא שונה ממה שמתרחש אצלנו בחיים.

כשאני פוגשת את אותן משפחות, אלה שיצאו לחופשה קצרה וגם את אלה שיצאו לשנה, אני ממש מצליחה לראות את ההבדל. הן לא באמת מתנתקות ומאפשרות לעצמן לעוף. יש משהו שמחזיק אותן קצת מרוחקות, מבודדות מהחוויה. הם הרבה יותר שקועים בחוויה האישית שלהם, ופחות באינטראקציה עם הסביבה שבה הם מטיילים.

יש הרבה השוואות, בין מה שהם חווים בכל המקומות, לבין החיים הרגילים שלהם בארץ. והחיים האלה תמיד מלווים אותם איפשהו ברקע.

כמובן שזה טבעי לגמרי. גם אני מרגישה את זה עכשיו, כשאני רק לחודש כאן בוייטנאם. אני בכלל קוראת לזה “חופשה” כי אני לא באמת אתחיל להשתקע כאן. אני אשהה כאן, אעשה כיף חיים, ואמשיך הלאה.

עד כמה שזה נחמד לפעמים (אנחנו מאוד נהנים!) זה לא הסגנון הרגיל שלנו. חלק מדרך החיים שלנו קשורה לחוויות עמוקות יותר, שהן מעבר למה שרואים על פני השטח. וכדי לחוות את המקום באמת לעומק- חודש, חודשיים ואפילו שלושה חודשים לא מספיקים. אפילו בפעם העשרים שאני מגיעה לנפאל אני עדיין מרגישה שלא ‘פיצחתי’ אותה לגמרי. שיש לי עוד הרבה מה ללמוד עליה. ובשבילי זה אחד העקרונות הכי חשובים בדרך החיים שלי. מסע בלתי פוסק, למידה יומיומית ותמידית. אני כל היום לומדת. כל היום שומרת את עצמי פתוחה לגילויים. רגישה לכל ניואנס קטן שיכול לתת לי רמז למשהו שעדיין לא ידעתי על המקום. התחושה היא שאני יורדת עוד ועוד מדרגה. לאט לאט בחושך. עם הפנס שלי, מפנה את האור הקטן שלו אל עבר המדרגה שלפני, מפנה אותו אל הקיר שלצדי, ואל הקיר מהצד השני, בוחנת מקרוב את הציורים שעל הקירות..זו תחושה אדירה. לחוות את זה, ועוד יותר- לחוות את הילדים בתוך זה- זהו המסע עבורי. זו התכלית. וזה מרגש אותי כל פעם מחדש.

אנשים שולחים לי שאלות במייל- מה יש לעשות עם הילדים במנאלי/בקטמנדו/בסייגון/בפיליפינים ועוד ועוד..ואני לא ממש יודעת מה לענות להם. אני לא שואלת את עצמי את השאלות האלה בכלל. אף פעם. אני אוהבת להגיע, לקחת את הזמן, ולגלות לבד. מה שיהיה לי לעשות בכל מקום, זה לאו דוקא מה שמשפחות אחרות ירצו לעשות. זה הרי כל כך אישי. הרי כל אחד מקבל את המסע שלו. רשימת האטרקציות התיירותיות ממש לא מעניינת אותי. אני חיה בנפאל כבר חמש שנים כמה חודשים בכל שנה ועדיין לא ביקרתי ב”פגודת השלום”, שנמצאת ממש מעלי בהר שלגדת האגם של פוקרה. 

מה אכפת לי פגודה, כשאני יכולה לשבת עם החברה הטיבטית שלי ולשמוע ממנה סיפורים מרתקים על החיים שלה, על טיבט, על מה שקרה שם, על חופש, על לחיות בדלות ועדיין להיות מאושרת?

ממנה אני יכולה ללמוד. 

כמעט חצי שנה בפיליפינים, ולא הלכתי לאטרקציה תיירותית אחת. אבל הילדים ואני למדנו כל כך הרבה! לחיות בכפר דייגים קטן, לשלב ידיים עם התושבים המקומיים, ולקבל מהם ידע שלא כתוב באף ספר, להתנסות בחוויות קטנות..או לחיות עם משפחה לאדאקית בבית שלה ולראות את החיים שלהם ממש באמת, או ללמוד איך לקלף תפוחי עם כף (נפאלי-סטייל)..זו התכלית. ואת זה אני לא יכולה להספיק בחודש. אני רוצה להתעכב על הפרטים הקטנים, החבויים. לקחת את הזמן, כי זמן זה אחד הדברים הכי גדולים שקניתי לעצמי עם דרך החיים הזאת :-). 

לא השארתי כלום בשום מקום. לא בית, לא עבודה, לא התחייבויות. רק את הלב שלי, אותו אני משאירה בכל מקום שבו אנחנו נמצאים והוא, באופן שלא מסתדר עם שום הגיון, גדל כל הזמן. אני לא ב’הפסקה’. אני בזרימה. בהעמקה. אלה החיים שלי. 

ואני תמיד מגיעה עם התרגשות ושמחה עצומה לכל מקום. בין אם לא הייתי בו מעולם ובין אם כבר ביקרנו בו. 

אנשים שואלים אותי הרבה פעמים “אבל מה יש לך לעשות שם (=בחרו מקום) כל כך הרבה זמן..”? ויש איזו נימה של זלזול לפעמים שמצטרפת לזה. משפחה אחת שאלה אותי אפילו “את בכלל מטיילת?” 

בדרך כלל אני מרגישה שאני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר. כי זה מסובך. אני רק אומרת בסוג של התנצלות “אני פשוט חיה..” 

“Travelers learn not just foreign customs and curious cuisines and unfamiliar beliefs and novel forms of government. They learn, if they are lucky, humility”.~Paul Fussell

הגילויים. אלה החיים של הילדים ושלי. לאט, עם הפנס, מתמודדים עם הגבולות שלנו, עם החוויות האישיות שלנו, עם האתגרים שצצים, השינויים, הצמיחה. מעמיקים כל אחד מאתנו במה שמעניין אותו. פוגשים ומקשיבים. בעיקר מקשיבים. ואני רק מתבוננות בילדים ונותנת להם לבד. מה שהם ילמדו מהחיים האלה יהיה חשוב ובעל משמעות פשוט בגלל שהם למדו מההתנסויות של החיים והמציאות. בלי הצורך להוכיח משהו למישהו. רק לעצמם. בלי ציון בסוף. ככה, בשקט.

דלהי היא הארד קור. היא בדרך כלל המקום הראשון שפוגשים כשמגיעים להודו (בעיקר אם מדובר בעונת הקיץ, כשהתכנון הוא לעלות צפונה למנאלי והלאה). ולפעמים היא לא רק המקום הראשון, אלא גם הפעם הראשונה שרגליכם (ורגלי הילדים) דורכת על אדמת הודו.

רבים שואלים אותי לאיזה מלון כדאי ללכת, כדי לרכך את המעבר המטאורי מהארץ הישר לזרועות הנסיכה המנומנמת,השוצפת והחריפה בו זמנית, הנקראת ניו דלהי.

בכל מה שקשור לנחיתה רכה ולדלהי אני לא ממליצה להתקמצן. זה אומר שאם אתם מתכוונים לבלות לילה או שניים בעיר הזאת – ממש ממש מומלץ להזמין מלון ברמה גבוהה, ולהקדיש לכך סכום כלשהו מהתקציב שלכם. כי בדלהי, בניגוד לערים אחרות, המלונות הזולים יהיו באיכות מאוד ירודה. וממש לא כדאי לקחת את הסיכון.

להלן כמה המלצות לבתי מלון בדלהי:

 מלון שנגרילה (Shangri-La)– בדרך כלל המלון שרוב המשפחות מעדיפות לנחות אליו. הוא מדורג חמישה כוכבים, יש בו את כל שצריך, כולל שירותי בייביסיטר, בריכה, מיקום מצוין וצוות נפלא. מחירים: החל מ-140$ ללילה ומעלה. ילדים עד גיל 12 חינם.

להזמנה דרך “אגודה”

להזמנה דרך “בוקינג”

שנטי-הום (Shanti Home)– מלון קטן ומקסים, ממוקם בקרבת שדה התעופה וממש ליד תחנת מטרו עם גישה נוחה למרכז העיר. חדרים נקיים, מסעדה מצויינת וצוות נהדר. מחירים- 110$ לחדר פרימיום (כולל ארוחת בוקר, ילדים עד גיל 5 חינם), ו- 114$ לחדר יוקרתי.

להזמנה דרך “אגודה”

להזמנה דרך “בוקינג”

לג’נד-אין (The Legend Inn)– בעלות נמוכה בהרבה משני המלונות שנתתי למעלה, במיקום מצויין, חדרים נעימים ונקיים, מסעדה מצויינת (בעיקר ארוחת הבוקר), והשוס: קיר טיפוס שנמצא בתוך המלון, עם כל הציוד שצריך. אין כמו טיפוס כדי לתת לילדים תעסוקה מגניבה. מחירים- החל מ-50$ לחדר מקסים, כולל ארוחת בוקר (ילדים עד גיל 8 חינם).

להזמנה דרך “אגודה”

להדמנה דרך “בוקינג”

גואי’ס הוסטל (Joey’s Hostel)– גסטהאוס ידידותי ביותר, עם מגוון חדרים לבחירה. גם חדרים פרטיים וגם חדרי ‘מעונות’, אותם תוכלו לשכור רק לעצמכם (יש בהם מספר מגוון של מיטות- 4,6,8 ואפילו 10). חדר הקהילה הוא מקסים, יש בו טלויזיה גדולה בה תוכלו להקרין סרטים לבחירתכם, ואפילו יש שם מערכת מושלמת של XBOX. הצוות תמיד שמח להסביר על הסביבה ולהמליץ על מקומות שכדאי לבקר בהם. **מנסיון שלנו, לגור באעסניה החולקת מרחבים משותפים עם מטיילים אחרים זו חוויה נהדרת, והילדים מאוד נהנים ממנה. מחירים: החל מ-8$ למיטה.

להזמנה דרך “אגודה”

להזמנה דרך “בוקינג”

זכרו לשים לב שאין עציצים ובמיוחד מיכלים עם פרחים ומים עמודים בתוך החדר. אם יש כאלה- הוציאו אותם החוצה. ואל תשכחו לשלוח לי מייל כדי לקבל דף מידע עם הרבה טיפים, המלצות ומידע חשוב על הודו ואולי גם נדבר בטלפון או אפילו נפגש לצ’אי אחרי שתגיעו..

מלונות רבים נוספים ברחבי הודו תוכלו למצוא דרך “אגודה“, ו – “בוקינג” 

**למה אני מפנה אתכם דווקא לאתרים האלה? כי אלה האתרים החזקים והאמינים ביותר בחיפוש בתי מלון. הם המועדפים על רוב האנשים וגם- אני מרוויחה מהם קצת עמלה. אז אם אתם מרגישים שהמידע שאני חולקת אתכם דרך האתר (והמיילים, והפייסבוק, והצ’אטים..) תרם לכם במעט, ואתם רוצים להביע את תמיכתכם – אנא הזמינו את בתי המלון שלכם דרך הלינקים המופיעים באתר. תודה ??❤.

 

הפעם הראשונה שהגעתי לסייגון עם הילדים זכורה לי היטב. זה היה אחרי חצי שנה שלמה בהודו.

עוד בדרך משדה התעופה לעיר הבנתי כמה הייתי זקוקה לה. המונית היתה נקיה, עם מונה, ועם מזגן (!!). הרחובות היו צבעוניים וחמודים, סואנים, אבל בסגנון אחר לגמרי מדלהי. כשהגענו לגסטהאוס הבנתי סופית.  אנחנו בגן עדן. החדרים היו נקיים, המצעים היו לבנים וריחניים, המקלחת היתה מצוחצחת. והאינטרנט עבד כל כך טוב, עד שאת כל הערב הראשון בכלל העברתי בשיחות סקייפ (סקייפ!!) עם כל החברים שלא הצלחתי לדבר איתם כל זמן שהותי בהודו. מספרת להם עד כמה סייגון מדהימה.

מאז ביקרנו בה עוד מספר פעמים, ונהננו מאוד. מאז, אגב, גם האינטרנט בהודו השתפר.

להלן שלושה מקומות שממש כיף לבלות בהם עם ילדים בסייגון:

פארק המים Đầm Sen– כיף אדיר. פארק מים חמוד, לא גדול מאוד, עם מבחר נחמד של מגלשות ומתקני מים, בהתאמה לגילאי הילדים- החל מגיל צעיר ועד למגלשות אקסטרים. יש גם בריכת גלים כיפית, ומקומות ישיבה נוחים. הפארק לא צפוף, ואין תורים כמעט. בילוי מושלם של יום משפחתי בנעימים. העלות ממש מצחיקה- כ-5$ לאדם ליום שלם.

לפני שנכנסים יש מתחם ובו מלתחות, מקלחות ושירותים. ניתן להחליף שם בגדים וגם לשמור הכל בלוקר אישי. כך שגם ביציאה אפשר להתארגן כמו שצריך, להתקלח ולהחליף בגדים.

קומת הילדים בקניון וינקום (vincom center)– הקומה הראשונה בקניון מוקדשת אך ורק לילדים. יש בה חנויות נהדרות כמו חנות של לגו, חנות של בובות, חנויות בגדים מעוצבות, עם מבחר ומגוון גם לתינוקות, גם לפעוטות וגם לילדים גדולים. יש חנות ספרים ענקית ונהדרת, וגם מועדון עם משחקי וידאו, שמותאמים לכל גיל. במרכז הקומה יש כיכר ובה כל מיני מסעדות וגלידריות. והשירותים, כמובן, מותאמים גם הם עם עמדת החתלה. כיף להסתובב שם עם הילדים, ואחה”צ במועדון של משחקי הוידאו יכול להיות שעשוע נחמד.

פונדו שוקולד בקניון בסייגון
מה לעשות עם ילדים בוייטנאם? למשל, פונדו שוקולד בקניון בסייגון

מסעדת Hai thien – זו מסעדה יחסית מפורסמת, שמגישה אוכל וייטנאמי מסורתי. אנחנו נהגנו לאכול בסניף השכונתי שלנו, שהיה ממוקם ברובע 1 בקצה רחוב Bùi Viện. הם מגישים את מרק הפו (PHỞ), שהוא המאכל הוייטנאמי המסורתי, בצורה קצת אחרת. המרק המסורתי המקורי כולל מרק עם נודלס, ירקות, ובשר לבחירתך (חזיר, עוף, בקר, דגים, פירות ים או מיקס של הכל ביחד). לצד המרק מגישים מגוון של עלים ירוקים ונבטים טריים, שאותם אפשר להכניס למרק אם רוצים. אפשר גם להוסיף רוטב סויה או רוטב בוטנים וכמובן התוספת הכי פופולארית בוייטנאם וזה שמן דגים.

המסעדה הספציפית הזאת מיוחדת ומוכרת בגלל מגוון האטריות אותן היא מגישה בתוך המרק. הם מכינים את הנודלס מכל מיני ירקות, ולאו דוקא מאורז (כמו ברוב המקומות). אז אפשר למצוא שם אטריות דלעת (כתומות), אטריות כרוב סגול (סגולות), אטריות תרד (ירוקות), אטריות סלק (בורדו) ועוד. בכל יום הם מגישים אטריות מסוג אחר, כך שכשמגיעים לשם זו תמיד הפתעה נחמדה. אנחנו אהבנו לבוא לשם (אכלנו שם כמעט כל יום) ולשאול בכל יום מחדש: ‘אז איזה אטריות יש היום?’. עוד יתרון גדול למסעדה הזאת (והסיבה שבגללה אכלנו שם הרבה), היא שזאת אחת המסעדות היחידות שבהן אפשר לטעום את המרק המסורתי בגרסה צמחונית. בהיותי צמחונית הייתי מאוד מתוסכלת מכך שאני לא יכולה לטעום את המרק הזה, כי הדוכנים ברחוב מבשלים את הבשר כבר יחד עם המרק. כך שמחתי מאוד לגלות את המסעדה החביבה הזאת. מעבר לכך, היא לא מסעדה יוקרתית, כך שהבילוי עם הילדים הוא תמיד נעים וידידותי. אפשר גם להזמין דברים נוספים כמו למשל שייק אלו-ורה. המחירים יחסית סבירים (עלות בינונית). מרק גדול (שיספיק בכיף לשני ילדים קטנים. אגב תוכלו לבקש מהם לחלק את המנה לשתי קערות- הם עושים את זה בשמחה) עולה בין 40 אלף דונג ל-60 אלף דונג (תלוי בתוספת), שהם כ-2$-3$.