“אמא, אינני רוצה”, אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”, “אולי בפעם אחרת”, אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. (הביצה שהתחפשה, דן פגיס).

המחשבות הראשונות על טיול ארוך עלו אצלי בתקופה מאוד קשה בחיי. אבי היה אז חולה מאוד, בתי היתה תינוקת קטנה. המגע היומיומי שלי עם שני קצוות החיים הללו הביא אותי להרהורים עמוקים על החיים. החיים בכלל והחיים שלי בפרט ואיך הייתי רוצה שהם יראו. לא בעוד ארבעים שנה ולא לשבוע-שבועיים בכל פעם, אלא היום, עכשיו, כל יום.

ההבנות הזדחלו להן לאט. אבי נפטר, בתי גדלה. היומיום שלי הלך והתאזן לפי אותן תובנות. עברנו דירה למקום יפהפה עם חברה נעימה ומזמינה, הילדים הלכו למסגרות שאיתן הייתי שלמה יותר. תינוקת נוספת נכנסה לחיינו. עברנו את מלחמת לבנון (עם נציג בתוך לבנון), דבר שחידד קצת יותר את הרצון שלנו באבא נוכח ומעורב- אז הוא הפסיק עם נסיעות העבודה לחו”ל, התפטר ובילה איתנו שנה בבית.

החלום על נסיעה, על חופש, על חוויות מעולמות אחרים הושתק לזמן מה. הקמתי עסק מצליח, האיש חזר למעגל העבודה. הילדים הלכו וגדלו בשגרה חמימה.

את הצורך של שנינו לטייל מילאנו בטיולים בארץ. בהתחלה קצרים ומהוססים, אחר כך ארוכים ומאתגרים. הילדים נהנו מאוד, ואנחנו ניצלנו כל רגע פנוי לעלות על הג’יפ אל הלא נודע. הכל הלך והתגבש, החלום שהושתק התחיל לזעוק בתוכי. אני רוצה לנסוע. אני רוצה את בן הזוג שלי איתי, שותף מלא בחוויות היומיום. אני רוצה להיות עם הילדים ולגלות איתם עולמות. אני רוצה לשמוע שפות אחרות, לטעום אוכל אחר, להתרגש מליון, לפגוש אנשים ושפות וריחות אחרים. אני רוצה לחיות את חיי במלואם, עם כל מה שהם יכולים להציע לי וזאת דרכי לעשות זאת.

אז נסענו לתאילנד לשלושה שבועות. הוצאנו הרבה כסף (כרטיסי טיסה לחמישה אנשים עולים בערך . כמו כל הטיול) וחזרנו מלאי חוויות. ובמשך תקופה מסויימת חשבתי שזה אכן איזון טוב- קצת חיי שיגרה, ומדי פעם טיול בחו”ל. אם כל כך הרבה אנשים עושים את זה- כנראה שיש בזה משהו..:-)

לאט לאט התחלתי להבין שא-זה לא כלכלי בעליל, ב-זה לא ממש לפגוש את החו”ל האמיתי, כי תמיד רוצים להספיק כמה שיותר במעט מאוד זמן, לכן הכל חייב להיות מתוכנן מראש, מוזמן מראש, מתוקתק. חסרה הספונטניות, חסרה השלווה, חסר המפגש האמיתי עם התרבות החדשה. וג- הקושי שבחזרה לשגרה פשוט הורס את כל הנסיעה..

אז עשיתי קצת ‘גוגל’. מהר מאוד הבנתי שבעברית לא יצא שום דבר ועברתי לאנגלית. פתאום נפתח לפני עולם שלם (תרתי משמע 🙂 ). מאות משפחות מכל הסוגים ומכל המקומות מטיילות בעולם בכל דרך אפשרית. חד הוריות עם ילדיהן, סבים עם נכדיהם, משפחות מארה”ב מאירופה, מאסיה מאוסטרליה. מטיילות דרך האויר ודרך היבשה. במטוסים, יאכטות, רכבות. בקראוון, באוהלים, ב’משפחות מארחות’. משפחות חוצות יבשות על אופניים, מתנדבות בחוות באירופה, מטפסות בנפאל. חורשות את הודו לאורכה ולרוחבה. טועמות, פוגשות, ובעיקר- שיא הפנטזיה- מבלות בחופים הכי מדהימים בעולם. מתנדנדות בערסל ושותות שייק אננס. יאמי.

או.קי. אז יש אנשים שיש להם את הכסף לזה. איזה כיף להם. הלואי עלי. לעזוב הכל ולחיות כמוהם את החיים הטובים……. האמת שחשבתי את זה, אבל זה חלף מהר מאוד. כי אני כזאת שלא מתייאשת עד שבאמת ניסיתי הכל. החלטתי להעמיק את הבדיקה. איך, לעזאזל הם מצליחים לעשות את זה???

ובכן, הם פשוט יודעים דברים שאני עדיין לא ידעתי. הם ידעו איך להרוויח כסף תוך כדי הטיול, כסף שיספיק להם לצרכיהם הפשוטים ויאפשר להם סגנון חיים שכזה. ככל שהעמקתי גיליתי שהאפשרויות בתחום הזה הן פשוט כמעט בלתי נגמרות. הם גם ידעו שלחיות את החיים בטיולים בעולם עולה הרבה פחות מלחיות את החיים במקום אחד. הם יודעים איך להמשיך ולדאוג לחינוך ולהשכלה של הילדים והכל תוך כדי שחיה בבריכה של המלון. הם יודעים איך לשמור על קשר עם כל החברים והם יודעים איך לקנות כרטיסי טיסה זולים ואת כל הסודות של חיסכון כסף במהלך נסיעה. הם יודעים עוד הרבה דברים.

חלק מאותן משפחות מחזיק בלוג מפורט שמתעדכן כל הזמן. רובן כל כך ידידותיות שהן מזמינות אליהן למייל כל מי שמעוניין לשאול שאלות ולהתייעץ. לכל משפחה יש את הסגנון שלה, את דרכה הייחודית לטייל, את המקומות המועדפים עליה והשיטות שלה לשרוד טיול שנמשך ונמשך.

יש הלוקחות רק שנה של הפסקה לצורך טיול. יש המתפנות רק לכמה חודשים, ויש המטיילות כמה שנים. חלק מהמשפחות התחילו כזוג ולאט לאט נוספו גם הילדים. הרבה מאוד מהמשפחות חיו חיים רגילים לחלוטין, עם קריירות ובית ורהיטים עד שהן החליטו שהחיים הם הרבה יותר מזה.

פתאום הבנתי שזה לא בשמיים. שזה אפשרי. ושיש ממי ללמוד. מאז אני לומדת..

שמי הללי סמדר אברמוביץ’. אני כותבת בנושא מסעות משפחתיים בעולם. כרגע נמצאת בטיול בעולם יחד עם בעלי, שלושת ילדי והכלב.

 להמשך הסיפור- עדכון 2014 שלוש וחצי שנים שאנחנו מטיילים

לבלוג

1. כיוון שסין היא קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים, חשוב מאוד לדאוג שהנחיתה תהיה קלה ורכה ככל הניתן. הדבר שהכי חשוב לדאוג לו הוא מקום לינה או מקור כלשהו אחר שיכול לתת לכם מידע ואוריינטציה רבה ככל הניתן באנגלית.

2. בסין יש רשת של אכסניות נוער מקסימות שנותנות את כל מה שטייל מערבי ממוצע צריך. יש חדרים עם טווח מחירים רחב- מהזולים ביותר (מיטות בודדות בחדרים מעורבים, שירותים ומקלחת משותפים) ועד ליקרים ואינטימיים. יש צוות צעירים סיניים שעובד בהן (רובם עובדים שם כחלק מתכנית סטודנטים) וגם צעירים מערביים, סטודנטים לסינית שמתנדבים שם כדי לשפשף את הסינית שלהם. הם עוזרים בכל דבר שצריך. הם עזרו לי לקנות סים קארד מקומי, להזמין כרטיסים לרכבות ואוטובוסים, לארגן מסיבת יומולדת לבת שלי, הם כתבו לי על פתקים משפטים בסינית לפי בקשתי, הסבירו לי איך להגיע לכל מקום שהייתי צריכה ועוד הרבה. בכל האכסניות קיים מרחב קהילתי ובו בר, מסעדה קטנה, מבחר משחקי חשיבה (הצוות תמיד שמח לשחק איתך או עם הילדים או לפחות להסביר את חוקי המשחק), חומרי יצירה, מחשבים, ספרים (באכסניה הראשונה אליה הגענו מצאתי ספר טיולים בסין בעברית) בחלקם מצאנו כדורגל שולחן, באחרים מצאנו שולחן סנוקר, או חדר טלויזיה עם מגוון סרטים עצום לבחירתנו. בתוך יומיים הצוות מכיר את הילדים בשמם.

3. בקיצור- ממליצה בחום להזמין מקומות באכסניות הנוער הפזורות ברחבי סין, הן ירפדו לכם את הטיול ובמיוחד בימים הראשונים שאחרי הנחיתה.

4. אל תגיעו לסין בלי אפליקציה של תרגום מילים ומשפטים לסינית, ועדיף אחת שגם משמיעה את המילים ועדיף אחת שלא צריכה אינטרנט.

5. בכל מקרה מומלץ לקנות סים קארד מקומי בהזדמנות הראשונה כדי שתוכלו לגלוש בנוחות דרך הטלפון.

6. וכך גם תוכלו להשתמש במפות ולנווט את עצמכם ברחובות הומים, סואנים שהשמות שלהם כתובים בסינית.

7. נהגי המוניות בסין מקפידים מאוד על מספר הנוסעים המקסימאלי למונית- ארבעה. כך שכל מי שנוסע לסין עם שלושה ילדים או יותר- יתקל בבעיה. למצוא מונית, בעיקר בערים הגדולות, בעיקר במוקדי התיירות, היא משימה לא פשוטה, ולמצוא שתיים זה בכלל סיוט. קל יותר למצוא שתי ריקשות או לנסות להתמודד עם התחבורה הציבורית.

8. אם בחרתם ללכת ברגל שימו לב שהרמזורים במעברי החציה מאוד קצרים ויש שם גם סידור עם הדו-גלגליים, אז תזהירו את הילדים.

9. בנוגע לתחבורה הציבורית: בסין יש מגוון רחב ביותר של רכבות ואוטובוסים. מרכבות ישנות, דחוקות, גדושות נוסעים עד כדי מחנק, מזיעות ולוהטות, דרך רכבות שינה נעימות יחסית ועד רכבות אקספרס שנראות כמו יצאו מסרט עתידני. כנ”ל לגבי האוטובוסים.

10. ברכבות השינה הם נוטים לנעול את תאי השירותים בבוקר הרבה זמן לפני שמגיעים ליעד. רק שתדעו.

11. לסינים שכן מדברים אנגלית, אפילו אלה שמדברים טוב יש נטיה להתבלבל בין מספרי ה’עשרה’ (11,12,13….) לבין עשרות עגולות (20,30,40..). כדאי תמיד לודא איתם למה בדיוק הם התכוונו. לפעמים יש הבדל משמעותי.
(כמה שעות נסיעה באוטובוס? ארבעים??? אה.. 14.)

12. גם במסעדות וגם בדוכני הרחוב הם משתמשים די הרבה באבקת טעם של מונוסודיום גלוטומט. אפשר לומר להם ‘’no msg רובם יבינו.

13. שירותים ציבוריים: חייבת לומר שבסין נתקלתי בשירותים הציבוריים המגעילים ביותר שראיתי. אבל ממש. אלה שנמצאים בדרכים, בין לבין, במרכזי עצירה ומנוחה לנוסעים באוטובוסים ארוכי טווח. אלה היו למעשה היכל צר וארוך, ובו תעלת ניקוז (ביוב) פתוחה ושני דרגשים בנויים משני צדדיה לכל אורכה, כדי להניח רגליים. הכל פתוח, בלי מחיצות אפילו. יש מקומות בהם הגועל הזה אפילו עלה כסף.

14. השמועות על זה שהסינים לא נחמדים התבררו כלא נכונות לחלוטין. הסינים שאנחנו פגשנו, ברובם המוחץ, היו פשוט מקסימים, ולעתים ממש יצאו מגדרם כדי לעזור ולתת כל מה שהם יכולים. אפילו אלה שלא דיברו מילה אחת באנגלית.

15. לסינים, כמו להודים ולעוד כמה עמים, יש תחביב גדול. הם אוהבים להצטלם עם תיירים. במיוחד עם ילדים. במיוחד כאלה שלא נראים כמוהם (=שיער מתולתל למשל). לפעמים, ובמקומות תיירותיים במיוחד, נדרשת סבלנות רבה על מנת להצטלם עם כולם. כדאי להכין מראש את הילדים.

כדי למצוא אכסניית נוער פנויה ולטעמכם אתם יכולים להתחיל עם הקישור הזה:
http://www.yhachina.com/index.php?hostID=2
או פשוט לגגל ‘אכסניית נוער’ ביעד הספציפי אליו אתם מתכננים להגיע.

חולמים לצאת עם המשפחה למסע של פעם בחיים? להוציא את היתדות, לקפל את האוהל ולעוף אל עולם שלם של חוויות, של מראות מרהיבים, של חופש ושל מפגשים יוצאי דופן?

אני מכירה את ההרגשה. את התשוקה הזאת שמתפתלת לה בבטן. שמציפה בהתרגשות, לעתים מעלה דמעות, לעתים מפחידה נורא.

ואחרי שלוש וחצי שנים של מסעות רבי עוצמה, אני יכולה לומר לכם שאין דבר נפלא מזה.

אין.

לא תמיד פשוט. ולא תמיד כמו שדמיינתם. אבל תמיד מצדיק את ההחלטה.

כתבו אלי ונבדוק ביחד את הדרך הנכונה והפשוטה ביותר עבורכם כדי להגיע לאן שאתם חולמים.

אעזור לכם בבנית מסלול המתאים לתקציב שלכם ולרצונות שלכם.
אייעץ בכל הקשור להתארגנות לקראת מהלך שכזה- ילדים, חינוך, בריאות, ציוד…
נברר אילו הכנסות יכולות ללוות אתכם לאורך כל הדרך.
אילו נכסים כבר יש לכם (גם כאלה שאתם אפילו לא מעלים על דעתכם כרגע).
ומה אפשרויות ההכנסה המתאימות לכם ביותר, כאלה שיניבו לכם הכי הרבה בהכי פחות השקעה. הדרכים הן רבות ומגוונות ואנחנו נתמקד בדרך המתאימה ביותר ליכולות, לידע ולצרכים שלכם.

אוכל לתרום לכם הן מנסיוני והן מהכלים ומאנשי המקצוע איתם אני עובדת. זה יחסוך לכם המון אנרגיה והמון זמן.

נבדוק גם כמה זמן יידרש כדי להגיע ליעדים הכלכליים הרצויים. ותתפלאו, אבל מסעות בעולם עולים הרבה פחות מחיי שגרה בארץ. ממש הרבה פחות. אם יודעים איך להתנהל ולהתארגן. ובשביל זה יהיה לכם אותי :-).
מי יודע, אולי יש לכם את זה כבר ביד ואתם בכלל לא יודעים?

תכתבו אלי:
Haleli.sa@gmail.com

העלות לייעוץ ובירור יסודי היא 350 ש”ח. בסופו נגיע למסקנות והמלצות ברורות וממוקדות. במידה ותרצו להמשיך איתי לליווי ארוך טווח, הסכום יתקזז מעלותו הכללית של הליווי

משפחת ספיר יצאה לטיול של כמעט שנה בדרום אמריקה. הטיול הגיע אחרי שהות בת שנתיים בברצלונה (בעיני זו חוויה בפני עצמה :-)). הם חזרו לארץ לפני חצי שנה.

1.      פרטי הכרות עם המשפחה

אנחנו משפחת ספיר. יצאנו לטיול של שנה בדרום אמריקה בספטמבר 2009 וחזרנו לישראל בסוף יולי 2010. כשיצאנו היינו טל (41) עו”ד, אחראי על התכנון; לילך (38) אחראית על הלוגיסטיקה. ניצן (10.5) אחראית שאבא ואמא “לא יאבדו את הדעת” עומר (7.5) אחראי על הסקרנות ושחר הקטן (4.5) אחראי להצחיק ולפעמים להטריף את כולנו.

2.      כמה זמן אתם מטיילים/טיילתם?

טיילנו כמעט 11 חודשים

3.      מה היה המניע לצאת לטיול?

הגשמת חלום. תמיד אהבנו לטייל ומאז שאנחנו יחד הצבנו לעצמנו חלום שיום אחד נעשה הפסקה מהכל ונצא לטייל כמו שאנחנו אוהבים.

4.      מה היה הפחד/החשש הכי גדול לפני הטיול?

הבטחון האישי (לדרום אמריקה יש שם מאוד לא טוב והרבה סיפורים על שודים ואלימות).

5.      איך התמודדתם איתו?

הקפדנו להיות מאוד זהירים במקומות בעייתיים כמו הערים הגדולות. הקפדנו ללכת כולנו ביחד, להקשיב לעצות המקומיים איך להיזהר ולאן לא להגיע.

6.      מה אתם מרגישים עכשיו כלפי הנושא?

שדרום אמריקה לא יותר מסוכנת מכל מקום אחר, ורוב ה”מוניטין” זה ניפוח של סיפורים. בסופו של דבר, לא הרבה אחרי שחזרנו לישראל פרצו לנו הביתה בישראל בעודנו ישנים בבית וגנבו לנו רכוש רב כולל את המחשב הנייד ששרד איתנו 11 חודשי מסעות בכל דרום אמריקה….

7.      איך אתם שומרים/שמרתם על הבריאות שלכם במהלך הטיול?

תודה לאל כמעט ולא היו בעיות בריאותיות. בעיקרון השתדלנו לאכול במקומות שנראו נקיים ועמוסים במקומיים (מה שלפחות לכאורה מבטיח אוכל טרי בתחלופה גבוהה). הקפדנו לשתות מים מינרלים במקומות שהמקומיים המליצו על כך.

8.      איך ממנתם את הטיול?

דמי פיצויים מהעבודה של לילך…

9.      כמה הוא עלה?

הטיול כולו, כולל כמובן את כל העלויות בחו”ל אבל גם כולל את הטיסות, הציוד שרכשנו לפני ואפילו את החיסונים והביטוח רפואי – 220000 ש”ח (קצת יותר מ-20000 ש”ח לחודש).

10.    איך התארגנתם לנסיעה?

השכרנו את הבית אפסנו את כל הציוד שלנו (רהיטים, בגוד וכו’) במחסן. דמי השכירות ממנו את המשכנתא על הבית. רכשנו מעט ציוד, קיבלנו חיסונים נדרשים, דאגנו לתת ייפויי כוח לחשבונות הבנק שלנו בארץ, הכנו בגדול מסלול לששת החודשים הראשונים, רכשנו כרטיסי טיסה לדרום אמריקה וחזרה וזהו.

11.    מה עשיתם כאשר נזקקתם לרופא?

פשוט הולכים לרופא. מבקשים המלצה מהמקומיים במלון לרופא הכי טוב באיזור או לבית החולים הטוב ביותר ופשוט הולכים לשם.

12.    איך שמרתם על החינוך וההשכלה של ילדיכם?

לקחנו איתנו מעט חומר לימוד ובעיקר הכנו להם חומר עבודה בעצמנו תוך כדי. לקחנו איתנו סילבוסים של שנות הלימוד הרלבנטיות כדי שנדע פחות או יותר מהו חומר הלימוד שהם צריכים ללמוד. בעיקר לימדנו שפה (עברית, אנגלית ומעט ספרדית) וחשבון. “שיעורי השפה” היו בעיקר לקיחת חלק בכתיבת הבלוג המשפחתי וקריאת ספרים.

13.    מקומות מעניינים בהם ביקרתם?

בלי סוף… בכל מדינה היו כאלה.

14.    על מה אתם מתחרטים אם בכלל?

שאנחנו ההורים לא ניצלנו יותר את ההצעות של החברה הצעירים לעשות בייביסיטר על הילדים ולא יצאנו כמעט לבד לבילויים.

15.    מה הטעות הכי גדולה שעשיתם?

אין משהו כזה

16.    שלושה טיפים שאתם יכולים לתת.

דרום אמריקה מדהימה וגם משפחות יכולות לטייל בה! מאוד מאוד עוזר לדעת ספרדית כשנוסעים לדרום אמריקה וגם שהילדים ידעו. שווה להשקיע מראש ללמוד את השפה! טיפ ליוצאים לטיול עם תרמילים ולא משנה לאן – מכיוון שבכל תרמיל יש ציוד של יותר מאשר אחד מבני המשפחה, אז כדי למנוע “נבירה” והפיכת התרמיל לבלאגן אחד גדול, מומלץ להכניס את הבגדים של כל אחד מבני המשפחה לשקית נפרדת וכך לכל אחד יש את ה”ארון בגדים” שלו בשליפה קלה.

האתר של המשפחה:
http://www.YeladimBeTarmil.co.il

בעקבות הטיול החליטה לילך לבנות הרצאה המספרת על חוויותיהם, התמודדויותיהם ובכלל על הגשמת חלומות. אתם מוזמנים לפנות אליה- lilach.sapir@yahoo.com

את הקורות של משפחת טסטסה קראתי בעיתון ‘טבע הדברים’ בהתרגשות רבה. הכתבות שלהם עזרו לי לא לוותר על החלום.

1.      פרטי הכרות עם המשפחה – שמות, גילאי חברי המשפחה:

1. יוסי – בן 43.

2. אסתל – בת 41.

3. הילה – בת 13.

4. אריאל – בת 10.

5. אורי – בן 4.

הגילאים הם עכשווים, טיילנו בשנה שעברה, החישוב בהתאם.

2.      כמה זמן טיילתם?

טיילנו 10.5 חודשים בין יולי 2009 למאי 2010 בפירוט הבא:

תאילנד – 1.5 חודשים.

וייטנאם – 1 חודש. אמא של אסתל הצטרפה לווייטנאם לרוב התקופה.

אוסטרליה – 4 חודשים.

ניו זילנד – 2 חודשים.

סין – 2 חודשים.

3.      מה היה המניע לצאת לטיול?

חלומות יש להגשים, חיים פעם אחת, לא הולכים לשום מקום אז לפחות נהנה מהדרך.

גיבוש משפחתי, צבירת חוויות, חופש חופש חופש!!!!

4.      מה היה הפחד/החשש הכי גדול לפני הטיול?

האם נספיק להתארגן בזמן עם כל הלוגיסטיקה. לא היה פחד רגשי, רק התרגשות.

5.      איך התמודדתם איתו?

לאזור אומץ, לתכנן זמן ולעבוד בנחישות להשיג את המטרה.ערך בנושא – הפחד נוקש על כל דלת, האמונה פותחת אותה ואין שם דבר.

6.      מה אתם מרגישים עכשיו כלפי הנושא?

התחושה בדיעבד – נפלאה. עשינו את זה. זה היה כל כך פשוט וקל. הקשיים הם רק בראש. בעולם של היום הזמינות והנגישות לכל דבר היא דבר אלמנטרי.

7.      איך שמרתם על הבריאות שלכם במהלך הטיול?

גישה מאוד שמרנית ומגוננת בעיקר כיוון שמדובר בילדים. חיסונים לכולם לפני היציאה. יצאנו עם הר תרופות וקבלנו הדרכה מרופא המשפחה לפני הנסיעה. ביטוח רפואי מלא ומקיף לכולם.

בפועל – אורי פרק מרפק בסין והגיע לבית חולים מקומי שם המרפק הוחזר למקומו תוך דקות. להילה הייתה פריחה בסין. הלכנו לבית חולים והעניין אובחן כמשהו שיחלוף תוך מספר ימים – זהו!!!

8.      איך ממנתם את הטיול?

חסכונות. חסכנו כמה שנים מראש.

9.      כמה הוא עלה?

רק כרטיסי טיסה ל-5 איש עד ניו-זילנד וחזרה זה 40 אלף ש”ח. השורה התחתונה היא הרבה מעל 200 אלף ש”ח.

10.  איך התארגנתם לנסיעה?

התארגנות מקיפה ומתוכננת לפרטים. רכשנו כרטיסי טיסה לפי עונות השנה. טיפול מוקדם בויזות היכן שנדרש. תכנון תזרים מזומנים והוצאות צפויות. רפואה כנ”ל. ציוד לוגיסטי שכלל תרמילים, מנשא לתינוק, כסא בטיחות, עגלה. תיקים אישיים. בקיצור מעל 100 קילו ציוד נישא.

11.  איך שמרתם על החינוך וההשכלה של ילדיכם?

home schooling בעיקר באוסטרליה ונייו-זילנד ומעט בסין. למדנו חשבון ואנגלית. הבנות חזרו עם ידע וניסיון עצומים ולמעשה סיימו שתי שנות לימודים בחצי שנה. ניסיון החיים אדיר לילדים. ידע כללי, התמודדות ועוד הרבה תמורה שבי”ס לעולם לא יכול לתת.

12.  על מה אתם מתחרטים אם בכלל?

לא מתחרטים על כלום. הטיול היה מושלם מבחינתנו כמשפחה ומבחינת החוויות שחווינו והזכרונות שצברנו.

13.  מה הטעות הכי גדולה שעשיתם?

טעות שעשינו – שיצאנו עם טלפונים מהארץ ועם חוזה עם אחת מחברות הסלולר. בפועל אפשר להשיג כרטיס SIM מקומי כולל חיוג לחו”ל ולא צריך את חבילת החו”ל המאוד יקרה מהארץ.

טעות נוספת – שלא טיילנו שנתיים ולא עשינו את זה קודם.

14.  מקומות מעניינים בהם ביקרתם?

הכל היה נפלא ובכל זאת:

תאילנד– האי קו פי-פי והעיר הצפונית פאי.

וייטנאם – סאפה, האלונג והמקונג דלתא.

אוסטרליה – המדבר הגדול, איירס רוק, אולגס. החוף המזרחי מפורט דאגלס ועד פיליפ איילנד – 4,000 ק”מ.

ניו זילנד – האי הדרומי. מיצרי מרלבורו. פיורדלנד, אוטאגו. האי הצפוני – רוטורואה, טאופו וחוף מוריוואי מצפון לאוקלנד.

סין – דאלי, יאנגשואו, לונג-שן, ליז’יאנג, לשאן, שיאן, בייג’ינג, שאנחאי.

15.  טיפים שאתם יכולים לתת?

טיפים למשפחות – לתכנן לפרטים הקטנים את הלוגיסטיקה והתקציב ולוחות הזמנים לפי עונות השנה. ובתוך המסגרת לתת לדברים לקרות מאליהם ולזרום כאילו אתה בתוך סירה בנהר גועש ומה שיש לעשות זה ליהנות מהנוף ולשחרר צרחות שמחה.

*****

משפחת טסטסה מתגוררת היום בקנדה. ניתן לקרא על הטיול המדהים שלהם בבלוג מפורט ומרתק-

www.tastasa.blogspot.com

www.tastassa.blogspot.com

אחד מהחששות הגדולים שעולים, כשמדברים על טיול עם ילדים בחו”ל, קשור לנושא החברתי. איך הילדים יסתדרו בלי חברים. מה הם עושים על מנת ליצור קשרים חברתיים. אני רוצה לענות, על קצה המזלג לשאלה הזאת, החוזרת בכל פעם מחדש.

אני מרגישה שהטיול שלנו דוקא העשיר את עולמם החברתי של הילדים, ופתח להם ערוצים חדשים ומרגשים לקשר. העובדה שהטיול שלנו אינו מוגבל בזמן ושאנחנו נשארים זמן מה בכל מקום תורמת ליצירת קשרים טובים ועמוקים. היום קיים עבורם איזון טוב יותר ואפשרות בחירה טובה יותר, לתחושתי, בין הזמן הפנוי, השקט שלהם עם עצמם, לבין בילוי משותף עם חברים. המפגשים החברתיים נוצרים מאליהם, ללא כל התערבות או יוזמה חיצונית. ניסיתי לעשות קצת סדר ולחלק את הקשרים החברתיים שלהם לכמה סוגים:

תרמילאים ישראלים צעירים- את התרמילאים אנחנו מחלקים לשני סוגים. אלה ששמחים לפגוש ילדים ואלה שעסוקים בעצמם, בחווית הטיול שלהם, ושרוצים רק שקט. את אלה שמבקשים את השקט שלהם אנחנו מאתרים מיד ומניחים להם לנפשם.

את אלה ששמחים על מפגש עם ילדים אנחנו לא צריכים לאתר, הם ישר נמשכים אלינו ותוך שניות הילדים שלנו כבר הופכים לאטרקציה הגדולה של היום. איזה כיף. פתאום יש להם דודים צעירים שמניפים אותם באויר, מחליפים איתם כאפות, חולקים איתם את מחסן העוגיות שלהם, רודפים אחריהם ומצחיקים אותם.

תרמילאים זרים– מכל הגילאים, לעתים פגישה במסעדה גוררת שיחה נעימה, לעתים הילדים באים לעזור בנקודות התנדבות של תרמילאים ומתפתח קשר ידידות, או נסיעה משותפת של כמה שעות יוצרת הזדמנות למשחק משותף. בזכות הפתיחות של הילדים אף פעם לא משעמם.

ילדים מקומיים (וכל בני משפחתם)- ילדים יש בכל מקום וכולם אוהבים את אותם דברים. שפה היא פרמטר שולי, כשיש כדור או אייפוד או לוח שח מט. שמנו לב, שילדים ממדינות שונות אוהבים, בדיוק כמונו, להכיר ילדים ממקומות אחרים. דרך הילדים פגשנו משפחות וחברים טובים באמת, הוזמנו לארוחות בבתיהם ולמדנו הרבה מאוד על התרבות המקומית.

גם לבעלי המלון או האכסניה יש ילדים, לבעלי המסעדות ולבעלי החנויות יש ילדים, בדשא יש ילדים, בשדה האורז משחקים כדורגל..כך שהימים שלנו עוברים בין ביקור יזום אצל חברים ובין משחק ספונטני עם הילדים בסביבה הקרובה.

צעירים מקומיים– אני חושבת שהסעיף הזה נכון יותר כאשר מתמקמים במזרח. הפתיחות של הצעירים המקומיים כלפי ילדים היא פשוט מדהימה. החיבה שהם מרעיפים וקבלת הפנים החמה מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. לבנות יש מליון בני דודים שמאוהבים בהן לחלוטין ועושים כל מה שהן רק מבקשות. משתוללים איתן, משחקים איתן משחקי קופסא, לוקחים אותן איתם לעזור במטבח או בגינה. הגדול זוכה בשיחות עומק רציניות או במורים לשח-מט או במדריכים לרכיבת אופניים אתגרית. דרכם כולנו לומדים את השפה המקומית ואת מנהגי היומיום. בכל שאלה יש לנו תמיד את מי לשאול.

משפחות מטיילות– כמו המשפחה שלנו, יש משפחות נוספות מכל העולם שיצאו עם הילדים. בין אם לטיול מוגבל, הרפתקה ממוקדת ובין אם טיול ארוך ללא הגבלה. במזרח אין בעיה לזהות אותם, כי הם נראים כמו תיירים בדיוק כמונו. מפגשים מהסוג הזה הם שימחה לכל המשפחה, ההורים חולקים חוויות והרבה אינפורמציה חשובה, הילדים גם הם חולקים חוויות, מספרים כל אחד על המקומות בהם ביקר, וגם נהנים ממשחק משותף. מחליפים כתובת מייל וממשיכים את הקשר גם אחרי שכל משפחה פונה לדרכה.

חברים מהבית- יחד עם כל הפריחה החברתית היומיומית, הקשר עם הבית נמשך והקשר עם החברים מהארץ חשוב לנו מאוד. אנחנו ממשיכים לעדכן ולהתעדכן דרך המייל, דרך ‘סקייפ’ וגם שולחים גלויות ומתנות מהמקומות בהם אנחנו מבקרים. לאט לאט גודלות כמויות הגלויות שאנחנו שולחים כי לאט לאט מתווספים חברים חדשים ממקומות שונים בעולם.

חזרה לבלוג

הכוונה היא למשפחות שמטיילות ללא הגבלת זמן או לתקופה מאוד ארוכה. כאלה שעזבו את הכל, מכרו את רכושם או לפחות חלק נכבד ממנו ויצאו לדרך. קשה למצוא משפחות שמטיילות בסגנון כזה וגם חולקות את סיפורן מעל גבי האינטרנט. רוב המידע הקיים ברשת שייך לצעירים/פנסיונרים שיצאו בגפם או בזוג לחקור את העולם וגם לספר על זה לכולם.

לכן כל פיסת מידע שכן מופיעה היא בעלת ערך רב, וזוכה להד תקשורתי נרחב יחסית.

המשפחה הכי מוכרת, מפורסמת ומרושתת היא משפחת SOULTRAVELERS3. זוהי משפחה אמריקאית בת שני הורים מבוגרים יחסית ובתם בת ה-9 (נכון להיום). הם יצאו לפני כארבע שנים ומאז הן מדווחים, ומספרים את סיפורם בכתב ובקטעי וידאו. הם קיבלו הרבה פירגון מנשיונל ג’יאוגרפיק, מהלונלי-פלאנט (שם הם גם מחזיקים קבוצה), ולאחרונה גם נבחרו כ’קייס-סטאדי’ לאתר המדובר של טים פאריס המבוסס על רב המכר שכתב- ארבע שעות עבודה בשבוע. אופי הכתיבה שלהם הוא אישי, הם כותבים על חוויותיהם הפרטיות כמו גם מאמרים אינפורמטיביים בעלי ערך רב.

משפחה מפורסמת נוספת היא משפחת vogel. זוהי משפחה אמריקאית בת שני הורים ושני בנים תאומים שיצאה לטיול חוצה אמריקות (מאלסקה עד ארגנטינה), את כולו הם עושים ברכיבה על אופניים, בדרך Pan-American Highway . במעשה זה הם מנסים לשבור את שיא גינס לאדם הצעיר ביותר שנסע בכביש הזה כולו. המסע לוקח להם כשנתיים וחצי, והוא מתוקשר מאוד. דבר מעניין נוסף הוא ששני ההורים הם מורים ולכן הם כותבים גם מאמרים העוסקים בחינוך ולמידה. האתר שלהם מצויין, נותן הרבה מאוד מידע, מעבר לפוסטים אישיים מרתקים. ננסי ווגל היא אישה מעוררת השראה והיא כותבת מנסיונה העשיר (זהו בפירוש לא הטיול הראשון שהיא עושה, וגם לא הטיול הראשון שהיא עושה ברכיבה על אופניים). הוא שונה מאוד מהאתר של ה-soultravelers3 שכן את הכסף לטיול הם חסכו/ קיבלו מימון והם לא מתפרנסים תוך כדי הטיול.

משפחה מעניינת נוספת היא משפחת Berkestam/Drysen, בעלי האתר המצויין www.extendedworldtravel.com זוהי משפחה שוודית בת שני הורים ושלושה ילדים שמטיילים בעולם ומנהלים חיי עצמאות-מיקומית כבר מספר שנים. האתר שלהם מלא במידע רלוונטי ביותר, ולמעשה זהו האתר הראשון שאותו קראתי כשחיפשתי חומר בנושא. הוא מקיף את כל המידע הדרוש למשפחה שחושבת לעשות שינוי שכזה- מנושאי מימון, בריאות, תכנון, לינה, לימודים, ספרים העוסקים בנושא ועוד. הם כתבו ספר מקיף ומומלץ ביותר- Extended World Travel.

ומשפחה אחרונה, מעוררת השראה לא פחות מאלה שקודמות לה- משפחת מילר משפחה עם ארבעה ילדים (כיום הם בני שבע עד 13), שיצאה למסע כבר ב-2008. הם רכבו על אופניים במשך למעלה משנה בכל רחבי אירופה וכעת חוקרים את אמריקה. האמא משמשת כיועצת בתחום החינוך וגם כותבת על חוויותיהם לאתרים נבחרים בתחום החינוך והטיולים. האם, כילדה, בילתה אף היא כטיילת בעולם עם הוריה ולכן חשוב היה לה לאפשר זאת גם לילדיה.

לאחרונה הצטרפו לקבוצה מצומצמת זאת שני זוגות שהתחילו את חייהם כזוג ועם הזמן נולד להם תינוק. הם כבר היו מאוד ידועים בקהילה עוד בטרם הולדת ילדם הראשון, אבל כעת הם מתחילים לכתוב גם על חווית ההורות בניהול סגנון חיים כזה.

Almost Feerless – כריסטין כותבת מצוין, נותנת לקורא טיפים רבים בנושא של פרנסה ומימון טיול, כמו גם בנושאים נרחבים אחרים. לאחרונה נולד בנה הבכור וכעת היא מתחילה לשלב אותו במאמרים שלה. הם מטיילים כזוג עם תינוק ושני כלבים. היא הוציאה ספר חדש וכן מתכננת בקרוב מאוד מסע תיעוד של אנשים המנהלים חיי עצמאות-דיגיטאלית. היא אחת הכותבות הבולטות בתחום, וניתן למצוא אותה כמעט בכל אתר רציני.

Location Independent – התחילו כזוג (היא הונג-קונגית-אנגליה במקור, הוא אנגלי) וכעת חובקים ילדה בת שנה. האתר שלהם מצויין ונועד לכל מי שחולם לעשות את השינוי הזה אבל לא יודע איפה להתחיל. המידע מקיף כמעט כל תחום והם אפילו מציעים הדרכה צמודה. הם הראשונים שהגו את המונח  location independent.

המשפחות הללו שמחות מאוד לתת כל פיסת מידע שתעזור למשפחות אחרות לעשות את השינוי. הן זמינות מאוד ואף מזמינות כל אחד שמעוניין לשאול או ליצור איתן קשר אישי- לעשות זאת. אני התכתבתי עם כולן במייל, וכולן עזרו לי ותרמו לי רבות. אל תהססו לפנות אליהן.

אתרים נוספים:

GM Baker

Homeless by choice

our travel lifestyle

Travels with a Nine Year Old

Man Vs. Debt

Welcome to Never Ending Voyage

Perrys in Wonderland