הנחיתה בשדה התעופה של קטמנדו החזירה אותי לאחת הסצינות מהסרט ‘קזבלנקה’. משהו עייף, בצבעי שחור לבן, שרואים שעבר עליו משהו רציני די מזמן והוא עדיין לא התאושש ממנו. גם אנחנו היינו פחות או יותר במצב הזה. מעבר מאירופה בטיסה לניו דלהי, שם העברנו את הלילה על הספסלים המבריקים בשדה התעופה החדש (חוויה בפני עצמה) ומשם […]

וינה באה לנו במפתיע. כמו דודה אהובה ומפנקת ממרחקים שדופקת על הדלת ללא אזהרה מוקדמת ומתנחלת לכמה ימים. תסבוכת עם הויזות להודו אילצה אותנו להגיע לעיר מרכזית באופן מיידי על מנת להסדיר את העניין. היינו עשרה ימים לפני הטיסה, לכן החלטנו להתמקם בעיר ממנה יצאה הטיסה. וכך הגענו, ברכבת לילה נעימה, אל חיקה החמים של […]

את פירנצה צריך לאכול בביסים קטנים. וכמו בכניסה לספינת הפיראטים בלונה פארק, כדאי לכתוב מעליה שלט: ‘לא לחולי לב או לנשים בהריון’. הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי מתחנת הרכבת המרשימה ואפופת המעשנים שלה, היה להתיישב. אחר כך חיברתי את הילדים למכשירי קשר, אחזתי בידיהם בחוזקה וזרקתי את עצמי, יחד עם עוד כמה מאות אנשים למעבר החציה. […]

המעבר מונציה לפירנצה לא היה קל. סחבנו יותר מדי מזוודות, שהיו יותר מדי כבדות, לאורך דרך שהיו בה יותר מדי מדרכות ומדרגות. ובעיקר, לוח זמנים צפוף שהגביל אותנו למרוץ מזוודות כמעט בלתי אפשרי בין אוטובוס לרכבת לעוד רכבת ועוד אוטובוס.. לוליטה בעלת הבית פגשה אותנו בתחנת הרכבת. חשבתי לעצמי שזה דוקא טוב שהיא פוגשת אותנו […]

ונציה מלאה בפיתויים. והם לוטשים עיניים וקורצים כמו גברים במועדון ריקודים. שיט  תעלות רומנטי מתחת לגשרים בני חמש מאות שנה. חנויות של בונבוניירות מדיפות ניחוח שוקולד וסוכר. ארומת הקפה והיין המשכרת, פיצות ופסטות ופירות ים טריים, דוכנים עמוסי פירות שמעולם לא טעמתי, חנויות בעלי מלאכה ואמנים, תכשיטים, מוצרי נייר בעבודת יד. והכל נגיש ומזמין ומושך.. […]

סוטומרינה (sottomarina) היא עיר חוף ציורית ושקטה יחסית, שנמצאת קצת מתחת לונציה, בערך שעה נסיעה ממנה. חופי הים שלה, בעונה, מאכלסים המוני תיירים (רובם תיירים איטלקיים) ובשל כך הם מסודרים מאוד ובהם מסעדות, מועדונים, מגרשי כדור עף וכדורגל ומתקני שעשועים לרוב. למרות העובדה שהיא נמצאת ממש על החוף, לא מורגשת בה כל לחות ומזג האויר […]