איפה אני עכשיו: באי בוהול, פיליפינים. כמה זמן כבר: בערך שבוע ***תגידו איך אתם מרגישים עם בית מבמבוק? לפני חודשיים בערך, כשהיינו בנפאל, חגגנו את חג ה"שיבא רטרי" יחד עם הנפאלים. זהו החג של האל שיבא, שבו מותר לעשן מריחואנה חופשי ברחובות, ולאכול קנה סוכר. זה בערך מה שעושים ביום הזה. בערב, מתקבצים כולם סביב למדורות, טובלים את קנה הסוכר באש, ואחרי שהוא מתחמם כראוי, מוציאים אותו ומטיחים אותו כנגד האדמה. זה יוצר קול נפץ חביב (די חזק ומפחיד), וגורם לעסיס הסוכר לפרוץ החוצה, נוזלי וחם ומתוק. ואז אוכלים אותו, כמובן. אז הלכתי עם גלי למדורה, עם חברים ועם חבילה מכובדת של קני סוכר לפוצץ. זה לא כל כך פשוט, העניין, וצריך קצת להתאמן. גלי ניסתה אחד ועוד אחד ועוד אחד, ובכל פעם השתפרה וקול הנפץ יצא חזק קצת יותר וקנה הסוכר הפיק יותר עסיס. אני רק עמדתי שם והבטתי בה. "אמא, בואי תנסי", היא קראה לי. "אמממ…", גמגמתי, "לא…

איפה אני עכשיו: בפיליפינים. כמה זמן כבר: חמישה ימים **תגידו איך אתם מרגישים עם מגלשות מים? נחתנו בסינגפור ביום ראשון בערב. זאת הפעם השניה שאנחנו כאן. אני שומרת על זה קצר ומתוק, כי סינגפור היא ממש הרבה מעל לתקציב שלי. אבל כשזה רק ליומיים וחצי, וכשאני מגיעה מיעד זול וממשיכה משם ליעד זול- זה פשוט כיף. מין הבלחה לעולם המערבי. שהילדים ילמדו גם איך לחיות בעולם שבו מזמינים מונית בנימוס בלחיצת כפתור 🙂 (בניגוד לדרך המקובלת עליהם שהיא באמצעות נפנופי ידיים וצעקות באמצע הרחוב..).  הפעם גם הצלחתי לעשות את הביקור לזול מאוד. ואני רוצה לספר לכם בדיוק מה עשיתי אבל קודם כל בואו נחגוג יומולדת.  גלי שלי הפכה החודש בת 10. את התאריך המקורי היא ציינה עם אבא בכיף ובפינוקים לרוב. אבל אני כבר מזמן הבטחתי לה יומולדת בסינגפור אז החלטנו שאת החגיגות איתי נציין כשנגיע לשם. לפני שנתיים, כשביקרנו כאן בפעם הראשונה, גלי פשוט נשבתה. היא התאהבה במקום הזה, ובאקוואריומים שלו.…