אני טוענת שאפשר למצוא את הדרך המתאימה לכל משפחה ולכל תקציב. רק צריך לדעת לאן ללכת, את מי לשאול ואיך להגיע לשם :-).

 אחרי חמש שנים שאני עושה את זה, אני גם מאמינה שטיול עם הילדים הוא אחת החוויות הכי משמעותיות והכי מעצימות שיכולות להיות

אז בואו לאתגר אותי !

 בשיחת טלפון אנחנו נבהיר את כל הרצונות והצרכים האישיים שלכם.

לאחר מכן אשלח לכם תכנון טיול מא’-ת’. פשוט.

 התכנון כולל:

♦ עלויות והתאמת המסלול לתקציב הרצוי. בלי להתכלב. לחיות בגדול ובזול.

♦ המלצות וטיפים חשובים לטיול עם משפחה בחו”ל.

♦ שימוש בקשרים האישיים שיש לי במקומות רבים כדי לאפשר לכם מידע מהימן, הנחות, נחיתה רכה, עזרה מקומית בכל דבר ועוד..

♦ טיפים והמלצות לחסכון משמעותי בעלויות של הטיול.

♦ טיפים והמלצות להעשרת הידע הלימודי של הילדים למשך שנה שלמה.

♦ תכנית מפורטת של מסלול, ביטוח, חיסונים, אריזה, לינקים חשובים, אנשי קשר לענייני רפואה, ויזות, התנהלות עם כסף. הכל. דפי מידע ספציפיים לכל יעד הכוללים גם מידע כללי, התמצאות במקום, המלצות אישיות שלי, וגם מידע נקודתי על תקשורת, אוכל, תחבורה, מקומות לינה ועוד.

♦ וכמו כן- כרטיסי טיסה זולים במיוחד.

 השירות הזה ישיג לכם שני דברים עיקריים-

1. חיסכון משמעותי בהוצאות הטיול וצמצום התקציב הדרוש עד כדי כך שתוכלו לצאת לטיול מעין זה כמעט עם כל תקציב. 

2. חסכון משמעותי בזמן ובאנרגיה.

3. סדר בבלאגן, מיקוד וחיסכון רב בבלבול הכרוך בתכנון מסע מעין זה. כל הבלבול יכול להמנע לחלוטין. 

והעיקר- התכנית הזאת תחסוך לכם מאות ואף אלפי דולרים.

** עכשיו אני גם מאפשרת לכל מי שרוצה: בניית מסלול טיול מדהים של שנה בתקציב שלא עולה על 1000$ לחודש. אז כל מי שמעוניין מוזמן. וגם אם אתם מכירים מישהו שיכול להיות מעוניין- אנא שלחו אותו אלי.

בואו נבדוק איך גם אתם יכולים. שלחו לי מייל. 

 וגם כמה זמן יקח להתארגן על זה..

הרבה זמן שאני מחכה לכתוב לכם את זה. הרבה זמן שאני הופכת והופכת ושואלת ומתייעצת ומנסה לקשור קשרים עם אנשים שלדעתי יכולים לעזור.

מיילים רבים שהסתיימו במילים: ‘אני רוצה לאפשר את החלום הזה לכולם. לכל מי ששואל, לכל מי שפונה אלי. שתהיה לי תשובה. לא תשובה טובה. לא ,זה לא מספיק. אני רוצה תשובה מעולה. משהו מצויין’.

ובתכל’ס…כל מה שהייתי צריכה הוא להסתכל טוב טוב על עצמי. ולקחת את הנסיון שלי, את כל הידע שצברתי, ופשוט לנסח אותו בצורה ממוקדת ופשוטה. כזאת שגם אני אבין אותה בסופו של דבר.

אז להלן מה שאני הייתי עושה, ארבע וחצי שנים קודם, אילו ידעתי את כל מה שאני יודעת היום, ואילו היה מישהו שיכול היה לספר לי על זה:

שני צעדים עיקריים. זה הכל.

1. לבנות מערך הכנסה פאסיבי, מבוסס אינטרנט, שמניב לי כמה אלפי שקלים בכל חודש.

אני יודעת. כבר זה נשמע כמעט בלתי אפשרי. אבל היום אני יודעת- שזה הרבה הרבה יותר קל. היום אני יודעת שכל מי שיפנה אלי- תהיה לי תשובה מאוד פשוטה בשבילו.

א-ב-ל. זה לא בחינם. וזה לא יכול להיות בחינם כי מדובר במערך מושקע, ורציני. וכמו כל דבר בעל ערך- גם בזה יש להשקיע. לא הרבה. אבל כדי להתחיל להשתחרר מהתשע עד חמש חייבים להבין, שזה יעלה לנו גם קצת כסף.

כמה זמן מראש כדאי להתחיל כדי להגיע למצב של רווחים?

אני ממליצה להתחיל כשנה לפני התכנון לצאת לחופשי.

כמה זה אמור לעלות בערך?

אני יכולה לאפשר לכם את זה ב-2000$ או בפחות (תשלום חד פעמי). יותר מזה זה לא יעלה. העלות היא כל מה שתצטרכו להשקיע כדי להרוויח בסופו של דבר (בתוך כשנה) הכנסה חודשית קבועה.

כמה אפשר להרוויח אחרי שנה?

זה תלוי. בערך בין 1000$ ל-2000$ לחודש.

2. בניית פרנסה בטוחה, מבוססת אינטרנט, קבועה וחודשית.

וזה מה שיעשה את ההבדל. למצוא עבודת פרילאנס, כלשהי, לא ממש משנה איזה או באיזה תחום. תשלום לפי שעה. לקוח אחד, שניים, שלושה. כמה שיתאים לכם. זה הבטחון שאתם צריכים, הצד הברור, הידוע מראש, הקבוע. זה שאתם שולטים בו, במקום שהוא ישלוט בכם.. :-).

תתחילו מהעבודות הכי זניחות ופשוטות. מלאו טבלאות אקסל, שלחו מיילים עפ”י בקשת הלקוח, העתיקו-הדביקו לינקים. לא משנה באמת. רק תתחילו. שימו רגל שם. ולאט לאט אתם תראו שהדברים מתקדמים, שאתם צוברים נסיון ובטחון, שהמחיר שתדרשו לשעה ילך ויעלה, שמספר הלקוחות יגדל.

כמה זמן מראש כדאי להתחיל?

אני ממליצה להתחיל כשנה מראש. בזמנכם הפנוי, לאט לאט. רק תתחילו. אין לכם מושג כמה בטחון וכמה סיפוק זה יתן לכם. באמת. אפילו אם בהתחלה תרוויחו רק דולרים בודדים. תהיה לכם שנה לבסס קשרים, להוכיח את עצמכם, לעלות במחיר, ולחסוך בנתיים את כל הכסף הזה שאתם מרוויחים.

כמה זה אמור לעלות בערך?

כלום. פנו אלי, ואני אוכל לעזור ולהפנות אתכם לאנשים שמחפשים עובדי פרילאנס.

כמה אפשר להרוויח אחרי שנה?

גם זה תלוי :-). תרוויחו לפחות 10$-15$ לשעה (בדרך כלל יותר). אני יודעת. זה לא הרבה. אבל אני מסתכלת על זה במונחים של טיילת. וכשאני עושה חישוב, ששעתיים עבודה ביום מרוויחות לי 2000-3000 רופי נפאלי, שזה כל מה שאני צריכה כדי לכסות את ההוצאות שלי ליום אחד…אז זה נראה אחרת.

אגב, תשלום “בטוח” יכל להגיע לא רק מעבודות פרילאנס. אפשר גם להרוויח סכומים יפים מכתיבת מאמרים, למשל. או מתרגום. או מכל אלה ביחד (מה שאני עושה..בשלב זה של חיי אני לא לוקחת סיכונים ולא אומרת ‘לא’ לשום דבר..)

השילוב של שני הערוצים האלה הוא זה שיביא אתכם בבטחה, בשלווה, אל הצד השני. שני הערוצים האלה יכולים להתנהל מכל מקום, בכל זמן, ללא שום מגבלות. אני משתדלת לעבוד כמעט בכל יום. בכל יום להרוויח אפילו קצת. כך אני מרגישה שהכל בסדר בשבילי :-). זה לא תמיד יוצא. (לפעמים אני קמה בבוקר ופתאום מזמינים אותי ללכת לטפס על צוקים וכל היום שלי נראה אחרת לגמרי מאיך שחשבתי שהוא הולך להיראות..) וכמובן שיש כאלה שיעדיפו לעבוד יום אחד שלם בשבוע, ואת שאר הזמן לבלות על שפת הבריכה בשקט. אבל השנה שבה תתלמדו ותבססו את המערך הזה- תתן לכם די והותר זמן ללמוד מה הקצב שלכם, באיזה שעות קל לכם יותר לעבוד, ומה סדרי העדיפויות שעובדים בשבילכם.

וגם אם המערך הפאסיבי שבניתם תופס תאוצה (להלן סעיף 1), והרווחים ממש מספיקים לכם (וזה בהחלט יכול לקרות)- אל תתנשאו. תמשיכו לשמור על עבודה כלשהי כל הזמן.

אם הכל ילך חלק- בתוך כמה חודשים יכנסו לחשבונכם סכומי כסף נאים אותם תוכלו להפנות לחיסכון עבור הטיול (אני תמיד ממליצה לצאת עם חסכון כלשהו שמור בצד) וגם לממן את כרטיסי הטיסה.

כתבו אלי

טלי כנפי היא אולי הצעד הראשון שאפשר לעשות כדי להביא את החשק שבבטן, זה שבועט לו שם כל כמה זמן, קצת לחופשי. ואולי גם אתכם. טלי עובדת עם אנשים על הגשמה. של משאלות, חלומות, של רצונות ואושר, היא מטפלת אינטגרטיבית עם נסיון עצום.

הלכתי לשאול אותה קצת. מה זה אומר בעצם. ואם בכלל כדאי.

1. לאנשים רבים יש חלומות, מה הן הסיבות העיקריות שמונעות מהם בסופו של דבר להגשים אותם?

 לשאלתך פנים רבות וכך גם תשובות רבות, אי לכך אתייחס לשאלה זו, כפי שאני נוהגת להתייחס למקור רוב הבעיות של האנשים שפונים אליי לטיפול.

דפוסים –בעיני הםמקור הסיבות שמונעים מאתנו מלהגשים את חלומותינו. משמעות הדבר היאשהמציאות בה אנו חיים וגדלים, מרגע הולדתנו, היא זו שתכתיב את עתידנו לבואולא הבחירות ההכרתיות שלנו.

את בוודאי שואלת את עצמך למה אני מתכוונת?

בלידתנו ובילדותנו, אנחנו כספוג שקולט באמצעות החושים, הגוף, הרגשות והשכל שלנו.

היכולת שלנו להעניק לזולת תלויה במשאבים להם זכינו במהלך חיינו. ככל שהסביבה בה גדלנו הטיבה עמנו ואפשרה לנו להכיר בפוטנציאל הגלום בתוכנו, והעניקה לנו: תמיכה, הקשבה, אהבה ותנאים שונים שמזינים, אילו הם התנאים הדרושים להגשמת חלומותינו.

לעומת זאת, לו הסביבה הייתה דלת משאבים רגשיים, תודעתיים, אם התפקוד ההורי היה לקוי,ומה שספגנו היה: שיפוט, ביקורת, דרישות ללא היכר, או הורות מגוננת ייתר על המידה או הורות מזניחה מדיי – אלו יהיו הכלים והמשאבים איתם נצא לדרך, ללא קשר לכוחות וליכולות הטמונים בתוכנו.

אי לכך, המגבלה שתמנע מאתנו מלהגשים את חלומותינו האמתיים בחיים מבחינתי, אלו יהיו: עברנו, הדפוסים איתם גדלנו ואיכות האושר שהוענק לנו.

כל זה ינהל את בחירותנו בחיים, כאשר אני משתמשת במילה – בחירה אמיתית, הכוונה שלי לבחירה לא מדומה, דבר שאנו נוהגים לעשות לרוב  כחלק ממנגנוני הגנה שבנינו לאורך החיים.

2. מה הם הפחדים העיקריים שחוסמים אותנו מלהגשים את עצמנו?

פחדים רבים מונעים מאתנו מלהגשים את עצמנו, ביניהם:

פחד מכישלון – עשוי למנוע מאנשים מלנסות דברים בחייהם.

פחד מהצלחה – עשוי לעצור אדם מלהתקדם בחייו, מחשש שלא יוכל להכיל את גודל ההצלחה.

חוסר אמונה ביכולות של עצמך, והערכה עצמית נמוכה, ימנעו מהאדם מלהתקדם, להתנסות, לקחת סיכונים שונים בחייו.

טראומות שונות, מחלות, אובדנים, מגבלות גופניות, רגשיות ושכליות עשויים למנוע מאנשים “לקפוץ למים” ולאפשר לעצמם הזדמנות נוספת.

דיכאון, חרדות אף הם מונעים מאתנו לעיתים להגשים את יכולותינו.

זה מחזיר אותי לתשובתי הראשונה –שככל שהמשאבים בתוכנו גדולים ובריאים נוכל להגשים את עצמנו ואת חלומותינו.

3. את טוענת שהמשאבים הפנימיים שלנו, ולא המשאבים החיצוניים (כסף, קריירה וכד’) הם אלה שרלוונטיים לנו יותר להגשמת החלומות שלנו?

אכן שאלה מורכבת, משום שלכל אדם יש חלומות ושאיפות שונות משל עצמו בחייו, אי לכך, אתייחס בתשובתי אך ורק לאנשים שחשוב להם להגשים את עצמם, את הפוטנציאל שלהם וחלומותיהם האמתיים.

אנחנו יודעים שכסף מעניק שקט, ביטחון, עצמאות – אך לא מקנה אהבה עצמית, ערך עצמי, הכרות עצמית, גילוי של “האני האמתי” וכד’.

הוא כן מקנה טיולים, תכשיטים, דברי יוקרה למיניהם, מעמד ועוד. והשאלה הנשאלת היא: האם אני מאושר? האם אני מסופק? לשם ייחלתי בחיי? האם חסר לי/ בי משהו?

ככל שהאדם שואל את עצמו שאלות, הדבר יוביל אותו לשינוי, לרצון להתגלות, להיפרד מהמסכות של חייו, ממנגנוני ההגנה השקריים שהגנו עליו מפני האמת שבשחייו.

ובכן לשאלתך- ככל שהמשאבים הפנימיים שלנו גדולים בתוכנו – הסיפוק, האהבה, הכרת התודה, ההקשבה, הצניעות, רוחב הלב, יהיו חלק מחיינו ויאפשרו לנו להגשים את חלומותינו האמיתיים.

4. מה הצעד הראשון שאת ממליצה לנו לעשות כדי להתחיל להגשים את חלומותינו?

הצעד הראשון שיוביל אותנו להחלמה/ גדילה/ הגשמה, הינו הצעד שבגללו נפנה לקבלת עזרה מקצועית וטיפולית.

לרוב חוסר סיפוק בחיינו או חוויה טראומטית שעברנו, פרידות/ אובדנים שונים, קשיים במצב הרוח שלנו – כל אילו וסיבות נוספות ידליקו בתוכנו נורת אזהרה, שהגיע הזמן לטפל בעצמנו מבפנים ולצאת למסע חיינו האמיתי, בו נלמד לכבד, להכיר, לאהוב ולסלוח לעצמנו ונהפוך לנאמנים באמת.

בחירה איכותית במטפל שילווה את מסע הריפוי שלנו הוא חשוב מאוד, מכיוון שהריפוי של המטופל, טמון בקשר הטיפולי.

זה ידרוש מאתנו אומץ. לקיחת אחריות על חיינו, לבחור בחיים כפי שהם כרגע בתקווה לשנות אותם בעתיד והעיקר הוא לבחור בעצמנו לראשונה ולהשקיע בהחלמתנו, בריפוי כל החסכים שמנהלים את בחירותנו המדומות, ולהתחיל לחיות את חיינו ובחירותינו האמתיים.

5. האם בכלל כדאי להתעסק בעצמנו ולנסות להגשים את חלומותינו? ומה המחיר שנשלם על כך?

בכל אחד מאתנו קיים פוטנציאל לא מוגשם, וכל אחד מאתנו  מתלבט בחייו בשלב זה או אחר, האם לוותר על מה שהוא מוכר ובטוח, לטובת מה שהוא חש ומרגיש בתוכו, שאינו מוכר ואינו בטוח, האםלהקשיב לקולות הלב שמבקש מאתנו לצאת לדרך חדשה ולגלות מי אני? מה טוב עבורי? מיעושה לי טוב? וכך להגשים את עצמי ואת חלומותיי.

יחד עם זאת, שאלת את האדם הלא נכון, אם להשקיע את חיינו בלהגשים את עצמנו או לוותר על עצמנו.

אני כבר למעלה מ 25 שנים עוברת מסע פרטי של ריפי וגילוי עצמי, זה “האני מאמין שלי” ולשם אני מובילה את מטופליי.

ומה לגבי המחיר?

לכל דבר יש מחיר בחיים בדיוק כפי שיש רווח והפסד בכל דבר בחיים, גם כאן.

אי לכך, בחירה במוכר ובבטוח זו אכן בחירה, אך לא תמיד תוביל אותנו להגשמה עצמית, יתכן שתגשיםרק חלק מחלומותינובאופן זה, ויתכן שאין באפשרותנו ובכוחותינו לעשות  אחרת.

בחירה בחיים והגשמת חלומותינו והגשמת עצמנו – משמעות הדבר:  לגלות דברים שהדחקנו והגנו על עצמנו מפניהם, כי הם כואבים ופחות נעימים עבורנו, אך גם משחררים אותנו לבחירות אמתיות ולהגשמת חלומותינו והגשמת הפוטנציאל שקיים בתוכנו.

זה עשוי להוביל לשקט פנימי, לאהבה עצמית, קבלה, נחת, כבוד לעצמך, לבחירות טובות יותר בחיים ומעל לכל לבחור בחיים באמת דבר שאינו מובן מאליו.

אז מי מצטרף למסע? 🙂

אז נגיד שאתם לא כמוני. אלא שאתם אנשים שקולים ואחראיים, שמתכננים את החופשות או את הטיולים או את המסעות שלהם כמו שצריך, בודקים, משווים, מבררים הרבה זמן מראש.

והנה עומד על הפרק טיול או יציאה כלשהי לחו”ל עם הילדים. מרגש!

לא משנה אם היעד הוא תאילנד, הודו, מדגסקר או איטליה. באמת באמת שזה ממש לא חשוב.

ולא משנה אם אתם מתכננים טיסה משפחתית לסופשבוע, או לשנתיים.

הדבר הראשון והמשמעותי ביותר שצריך לעשות הוא כרטיסי טיסה. טוב, אני לא ממש מחדשת כאן, אני יודעת.

ובכל זאת, גם אם אתם איפשהו יודעים את זה ובא-רור שזה הדבר הראשון אז אני רוצה להדגיש את זה.

כרטיסי טיסה קודם כל.

ויש לכך שתי סיבות עיקריות:

1. ככל שתזמינו כרטיסים מוקדם יותר כך יגדל הסיכוי לחסוך יותר כסף. כל העניין של הרגע האחרון הוא נחמד, אבל בדרך כלל לא תופס לגבי משפחות. בגלל שמדובר ביותר ממקום אחד או שניים, הסיכוי למצוא כרטיסים טובים וזולים בהתראה קצרה הוא נמוך.

2. זה יביא אתכם למצב רוח אחר לגמרי. להילוך של ‘תכנון’ ולא הילוך נייטראלי שעשוי להסחב ולהגרר יתר על המידה. יש כרטיסים. יאללה לעבודה. כזה.

אז ברגע שנופלת ההחלטה לנסוע:

א.      צרו תיבת מייל מיוחדת שמטרתה היא לאגד את כל העניינים הרלוונטיים לטיסה הזאת תחת קורת גג אחת. טיסות, הזמנות של רכב להשכרה בחו”ל, הזמנות ובירורים של בתי מלון, טיולים מאורגנים, חבילות. אי בוקים חינמיים שנותנים מידע על היעדים בהם בחרתם. בקיצור כל מה ששייך.

ב.      כנסו לשלושה-ארבעה מנועי חיפוש המתמקצעים במציאת כרטיסי טיסה זולים והרשמו למנגנון ההתראות שלהם, עם תאריכי היעד שלכם וכמובן היעד אליו החלטתם לנסוע.

ג.       חכו קצת, תנו להם לשלוח לכם כל מיני מבצעים והודעות על מחירי רצפה. כך תוכלו להמשיך את הרכישה מתוך הבנה בסיסית בנוגע למחירים ולרמה הנמוכה אליהם הם יכולים להגיע.

ד.      תעשו את זה ממש ברגע שהחלטתם לאן לנסוע. כך יהיה לכם מרווח זמן נחמד שבו תוכלו פשוט להתרשם מהמחירים ומההצעות השונות, לפתח העדפה למנוע חיפוש מסוים ולוותר על האחרים ולשבת בשקט כשההצעות נשלחות אליכם.

ה.      אחרי שבועיים או שלושה, כשאתם כבר מבינים ומדויקים יותר לגבי העלויות, האפשרויות וההעדפות שלכם- תוכלו להתחיל לרחרח מול סוכנויות הנסיעות ולשמוע מה להן יש להציע לכם.

ו.        אם יש לכם הרבה מ-א-ו-ד זמן, נניח, שנה או יותר בין התכנון ליציאה לטיול ובין ההחלטה שכבר נפלה, אז אני מציעה לחלק את התהליך לשניים: דבר ראשון להרשם לכרטיס אשראי שנותן נקודות על כרטיסי טיסה, ואחרי חצי שנה להתחיל לבדוק כרטיסי טיסה שתואמים את הנקודות שנצברו.

ז.       ואם אתם מתכננים להגיע לאזור המזרח, קודם כל שלחו לי מייל. כי לי יש את ה-טיפ איך להשיג את המחירים הזולים ביותר לטיסות להודו, טיסות לנפאל, טיסות לתאילנד וגם לפיליפינים. ובכל מקרה- תעדכנו, אולי נפגש לצ’אי.

מאמר אורח, שכתבה אירית, שחזרה לא מזמן מטיול של שנה עם הילדים במזרח. היא כותבת על הטיול, על המשמעויות העמוקות יותר שלו, על הגילויים והלמידה. על הפחדים שלפני. וגם על החזרה לארץ.

לעיתים, כשאנחנו עם הגב לקיר עולים בראשנו רעיונות ממש מעולים, שאנחנו לא מצליחים להבין איך לא חשבנו עליהם קודם לכן. אבלרעיון מעולה יכול רק לתסכל אם הוא נשאר בגדר רעיון, ואין ספק שאחרי מימוש של אותו רעיון, משהו בחיים משתנה.  מעשה שהיה כך היה…

בדיוק כשנדמה היה שיש לי את כל הסיבות להיות מאושרת, עדיין לא הייתי.  היתה לנו דירה שהיא התגשמות החלום הבורגני באחד הישובים הנחשבים בשרון.  בן זוגי ואני עבדנו בעבודות תובעניות אך מכניסות שאפשרו לנו רמת חיים טובה, הילדים למדו בבית ספר שבחרנו, ונסענו לחו”ל מדי פעם.  כבר היו לי את כל הדברים שחשבתי שיהפכו אותי למאושרת ובכל זאת אחרי הרבה שנים של שגרת עבודה-בית-ילדים הרגשתי שאני לא ממש חיה. השחיקה בעבודה גברה, והקושי לראות את שלושת בנינו ולבלות איתםגרםלי לאכול את עצמי ברגשות אשם.  התקשיתי להשלים עם המצב, ובכל זאת הצורך להמשיך ולשלם את המשכנתא ולתחזק רמת חיים גרר אותנו שנה אחר שנה. הבנתי שמשהו לא בסדר בחיים שלי אם אני עובדת כל כך הרבה שעות, בקושי רואה את בן הזוג ובקושי מצליחה לדבר עם הילדים.  באמת שהשתדלתי להגיע בשעה סבירה ולהיות איתם, אבל אז – הסעתי לחוגים, עשיתי קניות, קצת עזרה בשיעורים, כביסות, ניקיון, הגיע ערב, ארוחה ולישון.  השיחות נסבו סביב המשימות שצריך לבצע לבית הספר, לחוג או למחויבות כזו או אחרת.  בסופי שבוע הייתי מותשת ולא יכולתי לבלות עם הילדים.  אני יודעת שזה סיפור של הרבה זוגות ומשפחות בישראל.  אני סירבתי לקבל את זה.

לפני כשנה וחצי הבנתי שאני חייבת לעשות משהו.  זה לא הרפה ממני, ועדיין התקשיתי למצוא קצה חוט.  התבשלתי עם עצמי כמה חודשים בחיפושים אחר משהו שייתן לי אוויר לנשימה, שיוציא אותי מהמעגל המתסכל בו הייתי.  קיוויתי לפסק זמן, אפילו קצר, שיאפס אותי.

כשהתפנה לנו סכום של כסף שחסכנו, ברחנו מהנתיבים הברורים מאליהם שכספים מהסוג הזה בדרך כלל הולכים אליהם.  מבחינתנו לא היתה התלבטות:  לא עניין אותנו שהספה ישנה, שהאוטו ישן ומבלה במוסכים, שאין ארונות במקלחות ושהקירות בבית כבר לא לבנים. חיפשתי דרך להשקיע רק בזמן ובחוויות שלנו. ניסיתי לחשוב איך אפשר עם הכסף שיש להתנתק לשנה מהעבודה ופשוט להיות ביחד. אז עלה לי הרעיון שאם נעבור למדינה זולה לשנה, בזמן שנשכיר את הדירה שלנו, נוכל לחיות בלי לעבוד וגם נוכל להנות ולטייל במקום שהוא גם מעניין.ברעיון המקורי שלי, היינו צריכים לחיות שנה בקטמנדו.  בגלגול המשופר שלו, לאחר חשיבה והתייעצות עם חברים, הרעיון הפך לטיול במזרח הרחוק.

כך,לאחר כארבעה חודשים, מצאנו את עצמנו יוצאים למסע של תשעה חודשים.  שנינו לקחנו חופשה ללא תשלום (בן זוגי המשיך לעבוד בחצי משרה חלק מהזמן) תוךנטילת סיכון שמקומות העבודה לא ישמרו. את חפצינו ארזנוואחסנו, את הדירה השכרנו, התחסנו, הצטיידנו, עשינו סידורים בבנקים, ביטוח לאומי, מס הכנסה ויצאנו לדרך.

אני יכולה רק לנסות להסביר במילים את החוויה המשפחתית שעברנו, ונראה לי עדיין שזה ימעיט בערכה.  למדנו להכיר ביחד תרבויות שונות: אנשים, שפות, אוכל, תחבורה.  הגענו למקומות מהמדהימים שיש בתאילנד, ויאטנם, קמבודיה, ניו זילנד ויפן.  לנו בכל מיני צורות – דירות, מלונות, בית משפחה ויאטנמית, קרוואן, אוטובוס לילה, רכבת לילה ובאנייה בהאלונג ביי החלומי. הפלגנו במשך שבוע ביאכטה בין איי תאילנד, עבדנו בחווה אקולוגית בזמן שהילדים למדו בבית ספר בינלאומי קטן באותו מתחם. הכרנו תיירים ממקומות אחרים בעולם ובילינו איתם. הילדים היו שותפים מלאים לחוויה (כשיצאנו הם היו בגילאים – 13,11,8), הרגשתי שאנחנו מטיילים בקבוצה – הם לקחו חלק פעיל בהחלטות, בסחיבות ובכל מה שנדרש כדי להתנהל בטיול. הם למדו מספרים שהבאנו מהארץ (רק חשבון, אנגלית, עברית), אבל את השיעורים החשובים באמת הם למדו ממה שזימן לנו הטיול – כספים ועלויות, מנהגים, דתות, היסטוריה וגיאוגרפיה של המקומות אליהם הגענו.  אבל הדבר הכי משמעותי היה הזמן ביחד.  פתאום יש אינסוף זמן ביחד – אפשר לענות על כל השאלות לפרטי פרטים, בסבלנות אין קץ.  שקענו לשיחות מעמיקות ומעניינות, למדתי עליהם ומהם יותר מכל דבר אחר.  צחקנו, פחדנו, היה לנו חם, היה לנו קר, טעמנו, עשינו, ראינו, צילמנו, קפצנו, התאכזבנו.  הכל עשינו ביחד.

בטיול כל כך ארוך חייבים להיות מתוכננים כלכלית ופרקטית לגבי הציוד שסוחבים.  מצד אחד לא תכננו “להתכלב” ומצד שני היה לנו תקציב שהיינו צריכים לעמוד בו.  זה אומר, שלא פעם ויתרנו על אטרקציה כי היתה יקרה מדי, או שאכלנו בשוק ולא במסעדות בשבוע מסויים כדי לחסוך. זו התנהלות שונה מאוד מזו שאנחנו רגילים אליה בארץ אבל זה לימד אותי כמה שפע (מיותר) יש לנו, ואיך בויתורים קטנים והתנהלות יותר מחושבת ניתן לאכול מצוין ולטייל הרבה. גם עם החפצים שגררנו איתנוהיינו מחושבים.  אחרי חודשיים מתחילת הטיול גילינו שחלק מהדברים שהבאנו מיותרים ושלחנו אותם ארצה. החפץ הנרכש ביותר בכל התקופה היה ספרים. ביקרנו בחנויות יד שנייה במרבית המקומות שהגענו אליהם וזו חוויה בפני עצמה, בילוי של ממש. במקביל, דאגנו לשלוח הביתה את אלו שקראנו.  על מזכרות ויתרנו כמעט עד סוף הטיול, ולכל אורכו הצלחנו לשמור על מאזן של חמש מזוודות בגדלים שונים (שתיים מהן לא שרדו ובסוף הטיול נאלצנו לזרוק אותן).  התפעלתי כל פעם מחדש כשראיתי שאנחנו מסתדרים עם כל כך מעט דברים – מרבית מתפוסת המזוודות היו ספרי לימוד וקריאה, תרופות ונעליים (סנדלים ונעלי הליכה איכותיות לכל אחד מאיתנו).  היכולת לכבס בגדיםביטלה את הצורך לשאת יותר מדי סטים להחלפה.  לא חסר לנו דברובדיעבד, יכולנו להצטמצם יותר.

ההחלטה על היציאה לטיול הביאה איתה הרבה פחדים – שלא תהיה לנו עבודה כשנחזור, שנחלה במחלה אקזוטית, שתקרה לנו תאונה, שלא נהנה אחד מהשני ונרצה לחזור הביתה, שלא נסתדר עם הכסף, איך יראו החיים אחרי ועוד ועוד. בכל זאת הלכתי עד הסוף עם מה שחשבתי שיעשה לנו טוב.  לא תכננו הכל מראש ועם הפחדים התמודדנו אחד אחד, לא הדחקנו אותם – היינו מודעים לסביבה ופעלנו לפי הערכת מצב שעשינו כל פעם מחדש.  כשיצאנו מהארץ ידענו איפה נהיה בחודש הראשון בלבד. את השאר חקרנו והחלטנו תוך כדי תנועה. רצינו את החופש להחליט על פי איך שנרגיש בזמן אמת.הרבה אנשים נפעמו מהאומץ שלנו ואני חשבתי לעצמי שלא ממש נותרה לי ברירה– להישאר במציאות כפי שהיתה היה מפחיד יותר.

ככל שהטיול התקדם הבנתי שאת האושר שלי מצאתי, והוא לא נמצא בדירה ובחפצים שממלאים אותה.  גם לא הנאות ופינוקים יקרים. האושר נמצא בזמן היקר עם המשפחה ובחופש.  לא בחופשה שעשינו, אלא בחופש התנועה – ביכולת לקום ולזוז ממקום למקום ברגע שרוצים.  אז גם התחוור לי שאני לא יכולה להמשיך לעשות מה שאני רוצה כי צריך לטפל בדירה ובחפצים שהשארנו וכבר לא ממש היו חשובים לי.  מבחינתי יכולתי לוותר עליהם. הבנתי שהנכסים היחידים שאני רוצה שיהיו לי הם זיכרונות טובים מחוויות וזמן עם המשפחה, כאלו הטיול סיפק לנו בכמויות.

עם חזרתנו ארצה, פרקנו את כל החפצים שארזנו והתאכזבנו להיזכר בכמות החפצים המיותרים שיש לנו (גם זה אחרי שדיללנו לפני הנסיעה).  מחלקם נפטרנו ומחלקם עדיין לא. משהו השתנה בפרספקטיבה, היום השאיפה היא להימנע מצבירת נכסים ולבנות את היכולת לממש את חלום החופש לתקופה בלתי מוגבלת בעתיד.