Tag

חינוך

Browsing

כשעבדתי על הספר שלי “איך לטייל עם ילדים במשך שנה ב-5500 ש”ח לחודש” לא חשבתי בכלל שאני צריכה להסביר למה כדאי לצאת לטיול כזה. הרי אני עושה את זה בשמחה כבר כל כך הרבה זמן ולי ברור לגמרי למה כדאי לעשות את זה. אבל אחרי תקופה, התחלתי להבין שאולי זה לא כל כך ברור לכולם. ואולי יש אנשים שרוצים מאוד אבל בכל זאת מתלבטים. והתחלתי לפרסם סטטוסים משעשעים בפייסבוק (“כי זו הדרך הטובה והנעימה ביותר לחזור לביקיני..” למשל) וקצת דיברתי על זה עם חברים ועם כל מי שפנה אלי לייעוץ באופן אישי עד שהגעתי למסקנה שאין מנוס. צריך לכתוב על זה משהו קצת יותר רציני. אז הנה, ממש על קצה המזלג:

– טיול כזה יהפוך את הילדים לדוברי אנגלית בתוך פחות מחצי שנה. רציני. 

– יאפשר לכם לחוות חוויות משפחתיות משותפות, דקה לפני שהם בורחים לנו מבין הידיים. חוויות שהם וגם אתם תיזכרו לכל החיים 

– כדי לפגוש ולהכיר אנשים מעניינים מכל העולם  

– כדי לראות מקומות מופלאים ואחרים ושונים- דבר שגורם לשינוי תפיסת העולם ולהרחבת נקודת המבט על החיים ועל הסובב אותנו.

– לפגוש ילדים שגרים, חיים, ומנהלים את חייהם אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים. ומצליחים להיות מאושרים בחייהם. גם בלי וואטס אפ. .

– לראות מקומות שאולי בעוד עשר שנים כבר לא יהיו אותנטיים. הצמיחה וההתמערבות מתנהלים בכל העולם בקצב מהיר מאוד. בעוד כמה שנים רוב הדברים כבר יראו אחרת.

– לאפשר לילדים התמודדויות עם מצבים אחרים, לא מוכרים, יציאה מהבסיס הבטוח. זה יוסיף לבטחון העצמי שלהם ולתחושת העצמאות שלהם. יבנה להם מיומנויות חדשות. ויכיר להם את עצמם מנקודות אחרות.

– ואם כבר מזכירים מיומנויות- להלן אם כל הסיבות: פיתוח מיומנויות חברתיות. אחרי טיול כזה הילדים יוכלו להרצות באוניברסיטה על איך ליצור קשרים חברתיים.

– התנסות בסגנון למידה שונה, סגנון חוויתי שמונע מכוח הסקרנות בלבד. למידה התנסותית מאתגרת שחושפת את הילדים לידע רחב ומרתק.


למעשה,  מחקרים מוכיחים שטיול והרפתקאות הופכים אותך לחכם יותר. הנה סרטון אחד שמסביר את זה בצורה מאוד קלילה ומשעשעת אך משכנעת. 


– ולהתאוורר מהשגרה הלחוצה בארץ. להתנתק קצת ממסכים, להרים את העיניים ולראות מה קורה שם מסביב. 

– שנה שבה מקדישים את החיים כדי לאסוף חוויות וזכרונות, במקום ‘עוד דברים וחפצים’. 

– כדי לתת להם להתאהב בעולם כולו, על כל דרכיו, גווניו, מנהגיו ויופיו.

– להתמקד בדברים הדומים בניהם לבין שאר האנשים בעולם, ולא בדברים השונים. לגלות שמתחת למראה השונה, לצבע העור, לשפה המוזרה, לבגדים המצחיקים- נמצאים אנשים שחלקם דומים לנו מאוד.

– לחשוף אותם לקשת כמעט בלתי נתפסת של סגנונות חיים, של בחירות, של דרכים בהן אנשים בוחרים להיות מאושרים. ולהראות להם, במציאות, עד כמה הכל אפשרי.

– להצית את האש שבתוככם ולהציג בפני הילדים שלכם אתכם באור אחר. אור נרגש, משולהב ומלא תשוקה. לרקוד איתם ברחובות, להתלהב איתם, לקפוץ איתם למים, להתמודד איתם ביחד עם אתגרים ומצבי קצה. להראות להם שכולנו אנושיים. להראות להם צדדים אחרים שיש בנו, צדדים שכמעט ולא מתגלים בשגרת החיים הרגילה.

ולסיום רק עוד נקודה אחת למחשבה: תחשבו איך ‘טיול ארוך עם המשפחה בעולם’ יראה על קורות החיים שלכם או של הילדים שלכם…

ובמידה ועדיין לא עשיתם את זה, הורידו את האיבוק שלי, שילווה אתכם לכל טיול בארץ או בחו”ל.

16 סיבות למה כדאי לצאת לחו”ל עם מתבגרים

טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).

מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם. 

1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.

2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים. 

3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.

4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).

5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.

6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.

7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות. 

8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך

9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).

10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..

11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ. 

12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים. 

13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות. 

14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..

15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.

16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.

זה צריך להיות בנאדם מאוד מיוחד כדי שיעיז לשאול אותי שאלות על הנושא הזה. לא שאף פעם לא שאלו אותי, אבל מדובר במקרים בודדים בלבד.

אני דוקא מאוד שמחה כשמתחילים לדבר איתי על זה. כי זה מעיד על כך שאנשים מרגישים איתי מספיק בנוח. או לחילופין, שמדובר, כאמור, באנשים ישירים ובעלי תעוזה ואנשים כאלה אני מאוד אוהבת.
וכי בתכל’ס השאלה הזאת עולה לכולם בראש אבל אף אחד לא מעיז לשאול.

אוקי אז אתם מתכננים טיול ארוך עם הילדים. או טיול קצר עם הילדים. טיול של שנה או טיול של שבוע זה לא משנה. מה שמחבר בין כולם הוא שתי מילים בלבד: “עם הילדים”..
איך שאני רואה את זה, הנושא מורכב משני אלמנטים עיקריים:

1. היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו.

2. הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו או עם בן/בת הזוג.

בשגרה הרגילה, הילדים מבלים זמן לא מועט בנפרד מאתנו ההורים. אנחנו למעשה נמצאים איתם לזמן מוגבל בכל יום, וגם בזמן הזה קיימות הסחות כמו טלויזיה, טלפונים, מטלות שיש לעשות. המחשבה על טיול ועל שהות לא מסוננת עם הילדים עלולה להעלות חששות בקרב הורים רבים.

היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו

פעם, ממש מזמן, חברה שלי שגידלה את הילדים שלה בחינוך ביתי אמרה לי שהיכולת להיות זמן רב ובלתי ידוע במחיצת הילדים, היא עניין של כושר. זו יכולת שהולכת ומתחזקת ככל שהזמן עובר. מיומנות שהולכת וגדלה, הולכת ומתרחבת. כלומר, שאין צורך להכנס לתסכול או לחשוש ממצבים כאלה. להיפך. ככל שמתאמנים יותר, כך היכולת הזאת מתרחבת.

בתור אמא שנמצאת לבדה עם הילדים 24-7 במשך שבועות וחודשים הטיפים הכי טובים שאני יכולה לתת הם:

-תגיעו פתוחים, רגועים ונכונים. תשאירו את החששות שלכם מאחור ופשוט תזרמו.

-אל תמתחו את הגבול שלכם יותר מדי. חשוב שתדעו עד כמה אתם יכולים להמשיך ומתי מוטב פשוט לקחת הפסקה.

-דברו על זה לפני היציאה לטיול. דברו עם בני הזוג וקבעו דרכים לתמוך אחד בשני במצבים בהם אתם זקוקים לכך. דברו עם הילדים. העלו את הנושא.

-זה לא נורא להגיד לילדים שאתם צריכים קצת שקט עכשיו.

-השתדלו לאזן בין סוגים שונים של פעילויות. כדורגל זה נחמד אבל אם נמאס לכם, הציעו משהו אחר כמו יצירה. ואם גם זה נמאס תמיד אפשר לנוח ולקרא ספר.

-יש מקומות, כמו המזרח, והודו במיוחד, בהם כמעט ולא תתקלו בעניינים כאלה. כיוון שהילדים ימצאו בקלות חברים רבים בכל גיל ומכל מקום בעולם ויבלו איתם בכיף גדול. הבעיה שלכם תהיה אחרת לגמרי- אתם תרגישו שאתם כמעט ולא רואים אותם.. 🙂 .

-וזכרו- תנו לעצמכם דוקא לשהות במחיצת הילדים יותר ממה שאתם רגילים. אל תפחדו מזה. בסופו של דבר תגלו שהיכולות שלכם וההנאה שלכם רק יגדלו.

הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו.

חשוב מאוד. אני לא הולכת ליפות את העניין ולומר שלא תהיה לכם בעיה. תהיה. זה נושא קצת מורכב אבל בגדול האיזון מופר וכל הקלפים מתערבבים וחשוב מאוד להיות מספיק עם יד על הדופק כדי לדעת מתי די. מתי חשוב לקבל קצת זמן שקט בלי בלאגן. אפילו לנהל שיחת מבוגרים עם מטיילים אחרים שפגשתם יראה לעתים כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

-אם אתם שניים- אז לא צריכה להיות בעיה. דברו על זה. קחו אחריות על הילדים ואפשרו לבני הזוג שלכם מרחב מרווח נשימה, זמן רגוע.

-השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול.

-לכו לטיול לבד עם עצמכם

-מוסיקה. במצבים קשים, בהם אני ממש מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, אני פשוט שמה את האוזניות באוזניים ומצליחה להתנתק לכמה דקות בכל מקום.

-הרשמו לסדנא או לקורס או לחוג. זה זמן ‘לגיטימי’ שהוא שלכם.

-פרגנו הרבה ובואו עם הרבה אהבה לבני הזוג שלכם. תנו להם כמה שיותר מרחב וזכרו שהדרך האישית שלהם לא קשורה בהכרח לזו שלכם. כל אחד זקוק לשביל משלו. וכל אחד מתמודד עם האיזון המחודש בדרך אחרת. בעיקר כשמטיילים.

או עם בן/בת הזוג 

-אוקי כתבתי קודם: “השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול”. אז לא. אל ‘תשתדלו’. תתעקשו על זה. אין מצב לטייל בלי ללון בשני חדרים נפרדים מדי פעם. אהבה וזוגיות בתוך כדי טיול זה משהו אחר, החוויה תוציא מכם דברים שלא יצאו עד אז, וגם דברים חדשים שבכלל לא ידעתם שיש בכם וחבל לא להתנסות בזה עד הסוף, כמו שצריך, בשקט, ברעש, באור, בחושך.

-קחו איתכם ווקי טוקי. כך תוכלו לשבת במסעדה של המלון בלילה, ולהרגיש בטוחים שהילדים שישנים למעלה בחדר מסתדרים מצוין. ולהעביר ארוחת ערב שקטה.

-תלוי בגיל של הילדים, אם יש מצב לבייביסיטר, בעיקר במזרח לא תהיה לכם בעיה למצוא צעירות חובבות ילדים שישמרו לכם עליהם בכל שעה של היום שרק תבקשו.

-קחו בחשבון שהזוגיות שלכם תהיה חשופה יותר לעיני הילדים. על כל המשתמע מכך. הכינו את עצמכם לכך מבעוד מועד. נראה לי שכדאי להעלות את זה בניכם לפני שאתם יוצאים לטיול.

-אנשים רבים מתייחסים למצב של טיול כזה כאל ‘סיר לחץ’. אבל האם הוא באמת כזה?

-ובסך הכל יותר סביר שיהיה לכם הרבה יותר זמן זוגי פנוי ממה שאתם מדמיינים. במקומות מסויימים אליהם אנחנו מגיעים הילדים כל כך עסוקים שאני לא רואה אותם במשך ימים שלמים.

 

אתר סרטוני וידאו בנושאים לימודיים שונים, מתאים גם לילדים קטנים (יש גם בעברית):

Brainpop.com

אתר הכולל סרטוני וידאו בנושאים לימודיים ובכלל בהמון נושאים מעניינים וכולל גם תרגול ושאלות שמבוססות על הסרטונים (חלק מהסרטונים יש גם בעברית):

Khan academy.org

ואתר המרכז הרבה קורסים מהאוניברסטאות הנחשבות בעולם. לימודי און ליין לכל דבר, שבסופם ניתן לקבל אפילו תואר:

Coursera.com

ואתר בונוס מקסים עם שעשועי חשבון אבל חכמים, מאתגרים ומחוץ לקופסא (באנגלית):

mathriddles.williams.ed

לפני כמה ימים ישבתי במסעדה המקומית הקטנה בה אני תמיד יושבת. שתיתי צ’אי וניסיתי, באמת שניסיתי לעבוד.
השולחן ניצב על שפת המדרכה ואני יכולה לעשות קולות של עובדת ובמקביל לצפות בעוברים ושבים (הרבה יותר מעניין). ויש לי אפילו תירוץ- זה המקום עם האינטרנט הכי טוב מבין ארבעת שולחנות המסעדה.

שלושה ילדים מאובקים ומוזנחים נעצרו לידי. ילדה אחת גדולה קצת, ועוד שניים קטנים יותר. אחד מהם ממש קטן. וממש מאובק. הם נעצו בי מבטים ולא אמרו מילה. הם מבינים שהם לא צריכים לומר דבר. שאני מבינה לבד.

בדרך כלל אני נותנת לילדים כאלה ממה שיש לי. אם יש לי לחם או ביצה או עוגיות או משהו. אבל הפעם היה לי רק צ’אי. ותמיד כשמגיעות העיניים הקטנות והמוזנחות האלה ליד השולחן שלי, איכשהו הצ’אי נראה לי כמו ארוחת שחיתות. כמו חיי מותרות ונהנתנות לגמרי מוגזמת..

הפעם משהו בעיניים שלהם הרגיש לי חזק יותר מבדרך כלל. ואז עלה לי רעיון. אמרתי להם בנפאלית קלוקלת- חכו רגע.
התקשרתי לבתי בת ה-11. היא ישבה עם חברים במסעדה אחרת, במורד הרחוב, לא רחוק ממני. אמרתי לה- אני שולחת אליך שלושה ילדים רעבים. קחי אותם לחנות הפירות וקני להם פירות טריים.
אחר כך ביקשתי ממנה, דוברת הנפאלית הקטנה שלי, שתסביר להם בטלפון שיבואו אליה.
ושלחתי אותם.

כמה דקות אחר כך הגיע טלפון ממנה. היא קנתה להם פירות ויוגורט. הכל בסדר.

וכך שבתי לעבודה הרצינית שעשיתי (כלומר- לצפות בעוברים ושבים).

ואחרי שכבר שכחתי מהילדים ומהפירות ומהעיניים שלהם- הם חלפו על פני שוב.
שלושה ילדים מאובקים. אחת גדולה ועוד שניים קטנים יותר. לבד.
וחייכו אלי. וסימנו בידיהם הקטנות ‘תודה’. והמשיכו הלאה.

בימים שלאחר מכן הם עברו מול השולחן שלי עוד מספר פעמים. ובכל פעם הם חייכו והמבט שקיבלתי מהם היה אחר מאותו מבט ראשון שאף אחד לא צריך להסביר.

וזה גרם לי לחשוב. הנה, שלושה ילדי רחוב, שהחיים נראים להם אחרת לגמרי מהחיים של ילדים אחרים, ואין לדעת אם יש להם אבא או אמא או מישהו, ובכל זאת- הם מקסימים ומחונכים. לא חוטפים, לא גונבים, לא בחוצפה, לא בהתנהגות חסרת כבוד.
ברוך. בהוקרת תודה. בהערכה. בשקט. בשמחה.

ואם ילדים יכולים לגדול לבדם, ולנהוג כלפי העולם כמו שהם נוהגים כלפיו, אז למה אנחנו מתעקשים להתערב להם כל הזמן? הנה, הם יכולים לגמרי לבד. לגדול להיות אנשי פלא אפילו בתנאי מחסור כל כך איומים. למה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים יותר טוב? שאם לא נתעקש עם הילדים שלנו שלא יאכלו עם הידיים, אז הם יהפכו להיות חיות פרא חסרות נימוס שמביישות אותנו בארוחות משפחתיות, ובעיקר- בארוחות שאותן אנחנו חולקים עם מלכת אנגליה?
ואולי ילדים מוזנחים הם דוקא אלה שיש להם כל כך הרבה, עד שהם כלל לא מבינים את המילה ‘תודה’. ואולי אלה ילדים שההורים שלהם עסוקים כל הזמן רק ב’חיצוני’, במראית העין, ילדים שלומדים שמה שחשוב הוא מה שאחרים חושבים עליך וכמה לייקים קיבלת. ילדים שגדלים להעריץ דמויות מגולפות, חד מימדיות (חוץ מגודל החזה..שהוא לגמרי תלת מימדי..) שמופיעות להם על המסך. ילדים של ריטלין-כי-המערכת-לא-קולטת-שהיא-הבעיה, ילדים שמרוב שאנחנו מתערבים להם בחיים ומרוב שאנחנו יודעים טוב יותר ומרוב שאנחנו לא סומכים עליהם, לא נותנים להם לבד, בלי טיפה אחת של קרדיט, מרוב כל אלה פשוט התייאשו?

ילדים מוזנחים…לא יודעת כבר מה זה אומר.

אין לי ספק שהילדים האלה, המוזנחים לכאורה, נתנו לי הרבה יותר משנתתי להם.
ובכל מקרה, בכל פעם שאני רואה אותם, מתרחב לי הלב ומתחמם. ואני זאת שמוקירה להם תודה.

 

חזרה לבלוג

 

כיוון שבמהלך הטיול הילדים לא ילמדו בשום בית ספר, הלכתי לשוחח קצת עם דני לסרי, לשמוע מה יש לו להגיד על זה. לסרי, איש חינוך, הוא המומחה שהכי כדאי לדבר איתו לקראת מהפך מסוג כזה. הוא יודע בדיוק מה זה ללמוד בלי ללכת לבית הספר. לסרי ידוע ומוכר בחוגים של החינוך האלטרנטיבי והיה שותף להקמתם של כמה בתי ספר ברוח חופשיה יותר ויועץ בתהליך הקמתם של עוד הרבה אחרים. ספרו ‘חינוך בביצת הפתעה’ נותן הצצה לתפיסות החינוכיות המנחות אותו. ישבנו בחצר אחד מבתי הספר הללו, בעוד הילדים (שלי) מתרוצצים ומתפעלים ממנה ודיברנו על roadschooling, homeschooling , unschooling. דיברנו על למידה מתוך חוויה, על מיומנויות למידה, על התאקלמות למסגרת אחרי שחוזרים, על סוציאליזציה. פגשתי איש שלא מנסה להרשים או לשכנע אף אחד. אדם מאוד שלם עם דרכו ותפיסתו, שבעיקר מאמין בילדים וביכולות הלמידה הטבעיות שלהם.

“איך היה היום בבית הספר חמודה?” שואלת אמא של אוליביה כמו תמיד.

“כיף”, עונה אוליביה.

“אז מה עשיתם היום?” שואלת אמא שלה,

“כלום”. (אוליביה מצילה את הקרקס/איאן פלקונר)


“השכל הוא לא כלי שצריך למלא, אלא להבה שצריך להדליק” (פלוטארכוס)

יכולת הלמידה האנושית היא מדהימה. הבנתי את מלא משמעותה כאשר צפיתי בילדי במהלך גדילתם. ראיתי איך הם לומדים להתהפך, לבכות, להביע את רצונותיהם ללא מילים. ראיתי איך הם חקרו את המרחב שלהם, למדו לזחול, לשבת, לאכול. צעדיהם הראשונים הם ללא ספק אחת מפסגות הלמידה המרהיבות ביותר. איך, מעצמם, הם מפצחים את הקוד התנועתי המורכב. מילים ראשונות, משפטים, משחקי דמיון.

כל אלה ועוד רבים, נראה שרוב ההורים מקבלים כמובן מאליו שהילדים ילמדו מעצמם. אך כשזה מגיע  לתחומים אחרים  נדמה שרבים מאתנו מאבדים את האמונה ביכולת הלמידה המופלאה של ילדינו.

ידע, בעיני, הוא דבר נרכש. כל אחד יכול לרכוש ידע, כמה שירצה, ובכל תחום שירצה. כאשר הנפש חפצה, המוח נכון ופתוח והסקרנות מחפשת תשובות, הכל אפשרי.

היכולת ללמוד

היכולת ללמוד, גם היא קיימת, טבועה בנו מלידה. אם פעם, הדרך ללמוד היתה מוגבלת למוסדות חינוך אשר רק בהם ניתן היה למצוא את התשובות לכל השאלות שלנו, היום המצב אינו כך. היום ניתן באלפי דרכים למצוא מענה לכל השאלות. אם פעם, הדרך היחידה לרכוש השכלה ומקצוע היתה במוסדות מסויימים בלבד, אשר ניקזו אליהם את אנשי המקצוע הטובים ביותר, היום המצב אינו כך. אם פעם, הדרך לתעודת הבגרות (וממנה אל האוניברסיטה) היתה רצופת 12 שנים של מעשים טובים, היום הדרך קצרה ופתוחה הרבה יותר.

כשמסתכלים על ההתקדמות שעשינו בעשרים השנים האחרונות, וכשמנסים לראות את העתיד, בהקשר נקודתי של עתידם של ילדינו, עולות שאלות רבות. איך שאני רואה את זה, המסגרת החינוכית השמרנית העכשווית, אינה מספקת את הכלים המתאימים לאלו שינהלו חיים עצמאיים בעוד עשר-15 שנה. אנחנו צועדים אל עבר גלובליזציה מוחלטת, אל עבר טכנולוגיה מרקיעת שחקים, אל עבר  אפשרויות שאינני בכלל מצליחה להעלות על דעתי. ורובן ככולן יהיו מעל גבי צגים, ויתקיימו ברחבי העולם כולו, ללא קשר למיקום הספציפי של האדם שמאחורי הצג.

אנשי המחר

אנשי המחר ידרשו ליכולות טכנולוגיות מרשימות, אך בד בבד הם יצטרכו לשמר את יכולות הלמידה הטבעיות שלהם באופן מקסימאלי, שכן השינוי יהיה בקצב מהיר מאוד. הם יצטרכו להאמין בעצמם ולהאמין ביכולתם ללמוד, להקשיב, ליצור. מתכונת שבה הלמידה היחידה נעשית בצורה פרונטלית, למידה פאסיבית המושתתת על ציונים ותחרות. כזאת המתמקדת במענה לשאלות במקום בשאילת השאלות, לא תביא את הילדים למיומנויות המספיקות לדעתי. זאת מסגרת שנותנת מענה מצוין להורים, כיוון שהיא משקיטה את המצפון, וכיוון שהורגלנו לחשוב במונחים של ‘מה יהיה באוניברסיטה’. אבל אדם שלם, בטוח, יצירתי, סקרן, לא תמיד צריך את האוניברסיטה כדי להצליח או, יותר מכך- כדי להיות מאושר.

ההבנה העמוקה, הכרת העצמי, הכרת הגבולות האישיים שלי, תבונה רגשית, חברתית, יכולת התמצאות בסיסית במרחב חדש, יכולת קבלת החלטות, יכולת בחירה אמיתית, קבלת האחר ללא שיפוט או ביקורת, התייחסות אל אדם ללא השוואה בלתי פוסקת אל בני אדם אחרים ויכולות נוספות הן משמעותיות בעיני לפחות כמו תואר שני באוניברסיטה.

בחירה ויכולת

הידע, בעיני הוא עניין שולי. התחושה הבסיסית של מסוגלות, של יכולת, היא משמעותית הרבה יותר. אני לא זוכרת אף מבחן שעשיתי בבית הספר. אבל זוכרת כמה קונצרטים מופלאים שניגנתי בהם. לא זוכרת אף ציון שקיבלתי בבית הספר, אבל זוכרת את הראיון הסופי בבחינות הקבלה ל’במחנה’. למה? כי אני בחרתי בהם, כי הבאתי לשם את כל כולי, את עצמי, לא כי הייתי צריכה, אלא כי רציתי. לא זוכרת כלום מהבגרות בלשון, אבל זוכרת איך עושים פליק-פלאק. כי, למרות שביליתי שעות רבות בלמידה לשניהם, את האחד שנאתי ללמוד ואת השני למדתי בתשוקה.

אני מאמינה שככל שנשמור על יכולות הלמידה הטבעיות שלנו, כך נוכל ללמוד כל העולה על רוחנו. ככל שנרגיש בעלי יכולת, כך נגשים את שאיפותינו. לכן, אינני רואה הבדל בין שינון מילים באנגלית, לבין למידה עצמית של בעיטת כדור מסובב. בין קריאה בספר על התהליכים שהביאו לפרוץ מלחמה זו או אחרת, לבין צפיה בחתולי החצר שלנו ולמידה מתוך התבוננות על מנהגיהם ואורחות חייהם (גם שם יש מלחמות..).

אני באמת מאמינה, שברגע שמשחררים את רוח הסקרנות, ולא כובלים אותה בתבניות מוכנות מראש, היא משתוללת, מתבדרת, מתעופפת עד לשמיים ומביאה איתה הפתעות וגילויים מדהימים.

תואר באוניברסיטה

לא אכפת לי אם יהיה או לא יהיה להם תואר באוניברסיטה, לא אכפת לי אם תהיה או לא תהיה להם תעודת בגרות-כל  אלה כבר תלויים בהם וברצונותיהם. אכפת לי מאוד שיהיו שלמים עם החלטותיהם, שיהיו שמחים בחייהם ושיגשימו את חלומותיהם. אני מאמינה שהסקרנות שלהם, והדחף שלהם ללמוד כבר יובילו אותם למקום אליו הם אמורים להגיע.

מאמר רלוונטי:

the educational value of long term travel with kids

והנה דברים שאמר ביל גייטס בנושא: (מתוך כתבה באתר thematker)

“ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, סבור כי הרעיון שצעירים הולכים לאוניברסיטאות כדי לרכוש השכלה עומד לחלוף מהעולם, בתנאי, כמובן, שללומדים יש מוטיבציה פנימית. “בעוד חמש שנים תוכלו למצוא ברשת בחינם את ההרצאות הטובות בעולם”, אמר גייטס בכנס טכונומי שנערך בימים אלה בקליפורניה. “האינטרנט יהיה טוב יותר מכל אוניברסיטה בודדת”. גייטס סבור כי לא משנה מהיכן הגיע הידע, יש לקבל עליו קרדיט. בין אם מדובר בתואר של MIT או באדם שרכש את כל הידע שלו דרך האינטרנט, יש למצוא דרך להכיר בכך.

גייטס הבהיר כי אינו מתכוון לחינוך היסודי, אלא לחינוך האקדמי. החינוך האקדמי, לדברי גייטס, צריך להיות פחות “מבוסס מיקום”, טוב, אולי חוץ מהמסיבות, הוא התבדח. אחד הגורמים הבעייתיים של עולם החינוך, לדברי גייטס, הם ספרי הלימוד עבי הכרס. “הספרים הם עצומים, מפחידים”, הוא אמר. “אני מסתכל עליהם וחושב: “מה יש בהם בכלל?” לפי גייטס, ספרי הלימוד בארה”ב ארוכים פי שלושה מאלו המקובלים באסיה. אולם החינוך באסיה מוביל בהיבטים רבים. הבעיה בספרי הלימוד היא שהם נבנים על ידי ועדות, מה שגורם לכך שהספרים יהיו ארוכים מכפי הצורך.”

“Don’t let school be a reason that stops you from long term travel. On the contrary, let your children’s education be the reasons why you need to go on that journey. Give them a real understanding of the world which I am sorry to say they won’t find in text books in a class room”.

(מנגוס, Extended World Travel)

“לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”. פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’.

בעיני, הלימודים של הילדים הם לא סיבה מספיק טובה כדי לדחות את הטיול עליו חולמים. להיפך, זאת סיבה טובה לקחת את האחריות לידיים, במקום לסמוך על מישהו אחר שיעשה את העבודה.

משפחות רבות מנהלות חיי שגרה תוך כדי טיול ארוך ומשמעותי. אין זה אומר שחינוך הילדים או לימודים עיוניים נשארים מאחור.

האפשרויות, גם כאן, כמו בכל תחום אחר, הן רבות מגוונות וכל משפחה מוצאת את הדרך המתאימה לה ביותר.

יש משפחות שחורפות במקום אחד ושולחות את הילדים לבית הספר האזורי במקום בו הן נמצאות-

long-term-family-travel-homeschool-roadschool-world-school

יש משפחות שמלמדות תוך כדי תנועה, נעזרות אחת בשניה כמו גם בתוכנות ואתרי אינטרנט-

Homeschooling on the Road

יש משפחות שנותנות לדרך, לחוויות להכתיב את תכנית הלימודים, ומסתפקות בכך שהילדים לומדים ונחשפים להמון דברים חדשים במהלך הטיול-

Homeschooling Your Children on the Road

משפחות אחרות, מנהלות קשר הדוק עם משרד החינוך, מתעדכנות בתכנית הלימודים השנתית, רוכשות את חוברות העבודה והספרים המתאימים והילדים יכולים להמשיך לטייל בלי להפסיד חומר לימודי.

האתר של משרד החינוך

האגף לתכנון ולפיתוח תכניות לימודים

משרד החינוך ב- gov.il