בדרך כלל הגישה שלי היא שעדיף לנסוע עם כמה שפחות, ולהצטייד במהלך הדרך בדברים כאשר עולה הצורך. זה יוצא בסופו של דבר הכי נוח (סוחבים הרבה פחות) ולרוב גם זול יותר. אבל עדיין, יש דברים שחשוב לצאת איתם מהארץ. רשמתי כאן את הציוד שלדעתי הוא הבסיסי ביותר, דברים שלא הייתי יוצאת לדרך בלעדיהם.

תרמיל מוצ’ילה גדול, נוח לשימוש ולנשיאה: בין אם אתם יחידים או משפחה, תרמיל אחד לפחות בעל נפח גדול הוא חובה. הוא ישמש אתכם בכל הטיולים והטרקים אליהם תרצו לקחת רק תיקאחד שיכיל את הציוד למספרימים וגם כתיק מזוודה לכל דבר. 

חשוב מאוד שיהיה הכי נוח עבורכם. זה מסוג הדברים שלא הייתי קונה באינטרנט אלא הולכת ומודדת. חשוב גם שכל מי שמיועד לשאת את התרמיל ימדוד אותו וירגיש איתו נוח.

תרמיל יום– נוח לנשיאה ולשימוש: אותו כנ”ל גם לגבי תרמיל היום שלכם. ההבדל בין תרמיל נוח ובריא לגב לבין תרמיל זול ומצ’וקמק הוא משמעותי ביותר. זה מה שישפיע על התחושה הפיזית שלכם לאורך כל היום. אםתרגישו עירניים ובעלי אנרגיה, ותוכלו להמשיך וללכת לאורך כל היום בנעימים או שתרגישו כאב גב/כתפיים , עייפים ומותשים כבר בתחילתו של היום. תמדדו. ואל תתפשרו.

נעלי הליכה מעולות– כל מה שאמרתי על תרמילים תופס גם כאן. נעליים טובות הן המפתח ליום יום מוצלח. גם בטרקים, וגם בטיולי יום קלילים. אם הנעליים לא טובות כל הטיול יראה לכם אחרת לגמרי.

מגבות שמתייבשות מהר, רצוי אנטיבקטריאליות- אני משתמשת באותן מגבות כבר קרוב לארבע שנים. לא התפשרתי על איכות וקניתי גם את הדגם הגדול. כי הכי כיף לצאת מהמקלחת ככה. וכשאת משתמשת בהן יום אחרי יום, במשך תקופה, לא בא לך להתבאס בסופה של כל מקלחת. הן נפלאות. מתייבשות במהרה, לא מסריחות, לא תופסות עובש. אפשר להתקלח בבוקר, להניח לייבוש, ללכת לשתות תה ואחר כך לארוז מגבת יבשה ולהמשיך בדרך.

דוחה יתושים באיכות גבוהה– כי כשאת כבר בשטח, והיתושים והזבובונים חגים מסביבך, את רוצה את התכשיר הכי בטוח והכי איכותי שיש.

דפי סבון– על פניו נראים כמו פינוק מיותר. אבל זהו אחד מהמוצרים החביבים עלי ביותר. יש לי אחד כזה בכל תיק או לפעמים בכיס, וגם אצל הילדים. הוא תמיד נגיש, ונותן לי תמיד תחושה שקטה ש’יש סבון. הכל בסדר’. בכל מקום, בכל מצב, אפילו אם נתקעתי 12 שעות באוטובוס (וכל התיקים הגדולים בתא המטען) באמצע כביש בלב שום מקום.

מנשא– טוב ברור. לטרקים, למקומות הומים, לרחובות סואנים בלי מדרכה, ואפילו לשופינג בראש שקט. מנשא שהיה נוח לילד. ושיהיה נוח על הכתפיים של ההורים. אבל אני לא באמת צריכה לפרט. הרי זה לגמרי ברור.

תיק עזרה ראשונה– מאורגן ומסודר תמיד.

יש עוד כמה דברים שהייתי ממליצה לא להסתובב בלעדיהם, אבל אותם ניתן גם לרכוש לאורך הדרך:

מספריים– תמיד במזוודה. אין לתאר את מספר הפעמים שבהן הייתי זקוקה למספריים לאורך השנים, ככה באופן מפתיע.

סכין עם כיסוי פלסטיק– כי אתם תתלהבו ותקנו מלא פירות מעולים ותחזרו לחדר במלון ופתאום תבינו שאין סכין.

קרש חיתוך דק וגמיש– כן, תפלאו, אבל הרבה יותר נוח לחתוך לילדים פירות, ירקות, או אפילו להרכיב עליו פאזל, לעשות יצירות בפלסטלינה ואפילו לכתוב משהו ככה בכיף על המיטה…

תרמוס-  אני אוהבת להצטייד בשתיה חמה, במיוחד לפני נסיעות ארוכות באוטובוס ובעיקר כשיוצאים מוקדם בבוקר. תרמוס זה גם הצלה אם אחד הילדים חולה ואתם רוצים שיהיה לידו תה חם.

טישו/נייר טואלט ומגבונים לחים-  אין משהו שאני מקפידה עליו יותר מאשר על הדבר הזה. לצאת החוצה במזרח, בעיקר עם ילדים, זה תמיד הימור. ואני לא אוהבת הימורים. טוב, לא בנושא הזה, בכל מקרה.

וכמה שקיות ניילון ריקות– כי תמיד כשצריך אז אין. ויש מקומות במזרח שבהם יש איסור מוחלט על שקיות ואז עוברים שבועות שלמים בלי שתמצאו שקית ניילון אחת. בכל מקרה זה לא שוקל ולא תופס מקום. אז שיהיה.

רשימת ציוד מלאה, וגם איפה כדאי לקנות כל דבר תמצאו בלינק הזה. 

כשעבדתי על הספר שלי “איך לטייל עם ילדים במשך שנה ב-5500 ש”ח לחודש” לא חשבתי בכלל שאני צריכה להסביר למה כדאי לצאת לטיול כזה. הרי אני עושה את זה בשמחה כבר כל כך הרבה זמן ולי ברור לגמרי למה כדאי לעשות את זה. אבל אחרי תקופה, התחלתי להבין שאולי זה לא כל כך ברור לכולם. ואולי יש אנשים שרוצים מאוד אבל בכל זאת מתלבטים. והתחלתי לפרסם סטטוסים משעשעים בפייסבוק (“כי זו הדרך הטובה והנעימה ביותר לחזור לביקיני..” למשל) וקצת דיברתי על זה עם חברים ועם כל מי שפנה אלי לייעוץ באופן אישי עד שהגעתי למסקנה שאין מנוס. צריך לכתוב על זה משהו קצת יותר רציני. אז הנה, ממש על קצה המזלג:

– טיול כזה יהפוך את הילדים לדוברי אנגלית בתוך פחות מחצי שנה. רציני. 

– יאפשר לכם לחוות חוויות משפחתיות משותפות, דקה לפני שהם בורחים לנו מבין הידיים. חוויות שהם וגם אתם תיזכרו לכל החיים 

– כדי לפגוש ולהכיר אנשים מעניינים מכל העולם  

– כדי לראות מקומות מופלאים ואחרים ושונים- דבר שגורם לשינוי תפיסת העולם ולהרחבת נקודת המבט על החיים ועל הסובב אותנו.

– לפגוש ילדים שגרים, חיים, ומנהלים את חייהם אחרת לגמרי ממה שאנחנו מכירים. ומצליחים להיות מאושרים בחייהם. גם בלי וואטס אפ. .

– לראות מקומות שאולי בעוד עשר שנים כבר לא יהיו אותנטיים. הצמיחה וההתמערבות מתנהלים בכל העולם בקצב מהיר מאוד. בעוד כמה שנים רוב הדברים כבר יראו אחרת.

– לאפשר לילדים התמודדויות עם מצבים אחרים, לא מוכרים, יציאה מהבסיס הבטוח. זה יוסיף לבטחון העצמי שלהם ולתחושת העצמאות שלהם. יבנה להם מיומנויות חדשות. ויכיר להם את עצמם מנקודות אחרות.

– ואם כבר מזכירים מיומנויות- להלן אם כל הסיבות: פיתוח מיומנויות חברתיות. אחרי טיול כזה הילדים יוכלו להרצות באוניברסיטה על איך ליצור קשרים חברתיים.

– התנסות בסגנון למידה שונה, סגנון חוויתי שמונע מכוח הסקרנות בלבד. למידה התנסותית מאתגרת שחושפת את הילדים לידע רחב ומרתק.

למעשה,  מחקרים מוכיחים שטיול והרפתקאות הופכים אותך לחכם יותר. הנה סרטון אחד שמסביר את זה בצורה מאוד קלילה ומשעשעת אך משכנעת. 

– ולהתאוורר מהשגרה הלחוצה בארץ. להתנתק קצת ממסכים, להרים את העיניים ולראות מה קורה שם מסביב. 

– שנה שבה מקדישים את החיים כדי לאסוף חוויות וזכרונות, במקום ‘עוד דברים וחפצים’. 

– כדי לתת להם להתאהב בעולם כולו, על כל דרכיו, גווניו, מנהגיו ויופיו.

– להתמקד בדברים הדומים בניהם לבין שאר האנשים בעולם, ולא בדברים השונים. לגלות שמתחת למראה השונה, לצבע העור, לשפה המוזרה, לבגדים המצחיקים- נמצאים אנשים שחלקם דומים לנו מאוד.

– לחשוף אותם לקשת כמעט בלתי נתפסת של סגנונות חיים, של בחירות, של דרכים בהן אנשים בוחרים להיות מאושרים. ולהראות להם, במציאות, עד כמה הכל אפשרי.

– להצית את האש שבתוככם ולהציג בפני הילדים שלכם אתכם באור אחר. אור נרגש, משולהב ומלא תשוקה. לרקוד איתם ברחובות, להתלהב איתם, לקפוץ איתם למים, להתמודד איתם ביחד עם אתגרים ומצבי קצה. להראות להם שכולנו אנושיים. להראות להם צדדים אחרים שיש בנו, צדדים שכמעט ולא מתגלים בשגרת החיים הרגילה.

ולסיום רק עוד נקודה אחת למחשבה: תחשבו איך ‘טיול ארוך עם המשפחה בעולם’ יראה על קורות החיים שלכם או של הילדים שלכם…

ובמידה ועדיין לא עשיתם את זה, הורידו את האיבוק שלי, שילווה אתכם לכל טיול בארץ או בחו”ל.

“People cry, not because they are weak. It is because they’ve been strong for too long” ~ johnny depp

מרץ- אפריל, 2017.

נפאל.

כבר שבועות שהנער מבקש לעזוב את פוקרה ולהמשיך הלאה. אני באופן אישי זורמת. אבל רציתי שהבנות יספיקו עוד קצת בצפר, ושישלימו את קורס ההגנה העצמית (עם אלוף נפאל!) שהן התחילו.

חשוב, לא?

אז דחיתי ודחיתי.

עד שהחיים הודיעו לי שזהו. את חייבת להמשיך הלאה.

ובדיוק כשכבר החלטתי להתבגר ולקחת את העניינים לידיים, הגיע חבר בבוקר ולקח אותנו ספונטנית לחמישה ימים של הרפתקאה בהרים המושלגים של חבל מוסטנג.

ורק אחרי שחזרנו התחלתי לחפש כרטיסים, ולא הצלחתי להחליט על תאריך מדויק, עד שכבר הייתי חייבת. הנער בעצמו קם בוקר אחד והודיע שהיום קונים כרטיסים ולא מעניין אותו. ואני…הדמעות זלגו כבר אז. בשקט, אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו.

ודווקא עשינו דיל ממש שווה. מצאנו כרטיסים מפוצלים לוייטנאם, בחצי מחיר מעלות כרטיסים ישירים. מה שאומר שנטוס קודם כל לבנגקוק, נשהה שם קצת (שנים לא הייתי בבנגקוק!) ואחרי שלושה ימים נמשיך בקטנה לסייגון, וייטנאם. אני אוהבת את הפיצולים האלה, כי מרוויחים עוד יעד על הדרך. ואם זה יוצא לי יותר זול מכרטיס ישיר אני בכלל מרגישה שהרווחתי פעמיים.

עד היום האחרון הייתי בהכחשה, מה שאומר שבמקום לארוז, עוד לקחתי את גלי לחצי יום כיף, כולל שיעור קוריאנית כרגיל, ואחריו מפגש יצירה עם הילדים של השכונה, כמו כל יום שבת, על האגם.

אבל הכאב בחזה לא נתן לי לשכוח. הפרידה מנפאל הולכת להיות קשה הפעם.

בלב חצי שבור עזבתי את פוקרה. לילה בקטמנדו, והנה אנחנו על המטוס לבנגקוק.

חרא.

בין נפאל לבנגקוק

לפני כמה חודשים שאלה אותי טל גפני, כשבילינו יחד בנפאל, למה אני לא נראית שמחה. החיים שלי נראו לה החלום בהתגלמותו. פסגת האושר, החופש. יש לי את כל מה שהמון אנשים חולמים עליו.

אז איך זה שאני לא מהלכת על ענן באופן קבוע?

לא ממש היה לי כוח לענות לה. אבל ניסיתי להסביר שאני חיה ככה. זאת לא חופשה. או ‘הפסקה’. אלה החיים שלי. שבע שנים. ובחיים לא תמיד הכל ורוד נצנצים, למרות שלאנשים מרחוק זה נראה ככה. גם הילדים שלי רבים, גם לי יש שני מתבגרים בבית, גם לי יש רגשות ומערכות יחסים, וגברים שעושים לי טוב או לא טוב, ודאגות פשוטות כמו כסף, פנסיה, בריאות, מס הכנסה, העתיד..וגם לי יש געגוע לכל מיני מקומות ואנשים.

ולפני שבועיים בערך שאל אותי עדי, שמנהל את or2k בנפאל (מסעדה פופולארית), וגם הוא מסתובב בעולם כבר שנים, אם אני כותבת בבלוג שלי גם על הדברים הפחות טובים. אם אני לא מוכרת כאן חלום לא מציאותי.

עניתי ש’בארור’. ושאלתי את עצמי אם גם אצלו לפעמים הלב חצי שבור. וידעתי שכן. למרות החיים שלו שנראים מבחוץ מעולים. ולמרות שאני כל הזמן יורדת עליו על החיים המדהימים שיש לו..

לפעמים אני לא שמחה.

לפעמים אני צריכה לשהות שם, בחצי הכוס הריקה דווקא.

כי הלב שלי חצי שבור. כי כואב לי, ובא לי לבכות למרות שהחיים שלי דבש.

כשהילדים שלי בוכים, או כשקשה להם אני אף פעם לא מנסה ‘לכבות’ את זה. אני מחבקת ונותנת להם לבכות כמה שצריך. אז למה לעצמי אני כל הזמן רק אומרת ‘די’?

בנגקוק

אז חצי ריקה, בדמעות, נחתתי בבנגקוק, והגענו לביתו של או (O), תאילנדי מקסים שאירח אותנו בצורה מופלאה. יצאנו לסמטאות הקטנות, אכלנו איתו מלא מנות תאילנדיות בדוכנים הקטנים ובמסעדות המקומיות שהתפריט שלהן בתאילנדית והמחירים בהתאם.

הוא לקח אותנו לסיבובים בעיר על הטוסטוס שלו, וכשרני ואני יצאנו ליום קניות (בכל זאת..), הוא עשה ליותם ולגלי יום כיף אדיר ברחבי בנגקוק. הם ראו את הארמון, ושטו במעבורת, וביקרו בצ’יינה טאון ועוד מלא.

הוא סיפר לנו המון דברים על בנגקוק, על העיר העתיקה ועל העיר החדשה, ועל המצב עם בורמה ולאוס. אני שאלתי מליון שאלות על המלך והחוקים (למלך מותר יותר מאישה אחת, אבל לשאר התושבים לא. ובכלל שקט, כי אסור לדבר על זה..) והוא ענה לי בסבלנות ובשמחה.

כל ערב הלכנו הבנות ואני, ככה חצי שבורה, למסאז’ תאילנדי במכון המקומי עם הנשים המקסימות שצחקקו כל המסאז’ (בעיקר הצחיק אותן כל פעם שגלי קראה לי ‘אמא’. למישהו יש מושג אם ‘אמא’ בתאילנדית זה מילה גסה או משהו?).

חידשנו גם חיסונים במרפאת מטיילים מפוארת.

עשינו את הכביסה הכי זולה שאי פעם עשינו (“ילדים, יש לכם עוד משהו? חפשו, כל מה שאפשר, אנחנו מכבסים ה-כ-ל. בעצם, בואו פשוט ניקח את התיקים ונכניס אותם ככה, כמו שהם”).

רכבנו על הרכבת הקלה לכל מקום וברור שמכל מאות התאילנדים שנסעו באותו קרון יחד איתנו, פגשנו שם דווקא ישראלי אחד שמיד ניגש לבדוק אם אנחנו צריכות עזרה או משהו :-). נפרדנו ב”תעשו חיים” המסורתי.

פגשתי את בנגקוק אחרת, ונהניתי מכל רגע. היינו בלי טלפון ובלי אינטרנט וככה נזרקנו עליה עם כל החושים.

כן. גם בלב חצי שבור. ועל מצב ‘חצי כוס ריקה’.

היה נהדר. וכואב בחזה. והעיניים שלי בטח הסגירו את הכל. כי ככה אני.

ולא יכולתי אחרת. ונלחמתי כי זה לא הגיוני. הרי החיים שלי דבש. כוסאמק.

וייטנאם

לפני שבועיים נחתנו בוייטנאם. היינו כמה ימים בסייגון ומשם נסענו לחוף. מאז אנחנו כאן. אני כותבת לכם אי בוק חדש (ונותנת שם את כל כולי, ועוד קצת). וגם שוחה בבריכה, ואוכלת לפעמים והולכת למסאג’. ועושה יוגה ומבלה עם הילדים.

חצי ריקה.

והעפתי את כל המוסיקה הישנה מהאם-פי (כן, עדיין יש לי אחד כזה) ושמתי הכל חדש. שזה ציון דרך גדול בשבילי.

עד שאתמול לקחתי את עצמי להליכה על הטיילת. והירח הכמעט מלא השתקף כל כך יפה על פני המים השחורים. וזהו. שחררתי. כן. הכל מעולה. אבל הלב לא. והלב רוצה לכאוב את כאבו, בשקט בשקט, כמו שכואב אצלי בדרך כלל.

למה אנחנו פוחדים כל כך מהכאב? למה אנחנו לא זורמים איתו וזהו? כשהוא מגיע אז הוא מגיע. פשוט. נקי. רגיל. גולשים עליו, נותנים לו להסתובב קצת. נותנים לו לתת לנו את מה שהוא אמור לתת לנו. וממשיכים הלאה. יש משהו מדהים בכאב. הוא מביא איתו תובנות ברמה אחרת. אם רק נותנים לו.

למה אנחנו פוחדים מהכאב בעיניים של אחרים? למה אנחנו לא מביטים בהן, בשקט, בלי לומר מילה. מקבלים את זה שעכשיו כואב לאדם שעומד מולי. בלי לשאול ובלי לנסות לתקן. אלא רק לתת מקום. כואב. קורה.

 והעיניים שלי אולי עצובות עכשיו אבל זה לא אומר שהאוכל התאילנדי לא טעים לי. שהשייק בסייגון לא היה מדהים. שההליכה על החוף עם שתי בנותי לא מענגת.

הכל אחלה. וגם לא.

פירוט על כמה עלה לי בדיוק הטיולון בבנגקוק, וגם הסבר מפורט איך אני מצליחה לבקר גם ביעדים שנחשבים יקרים, בלי לחרוג מהתקציב שלי תוכלו לקרא כאן.

“-some things in life are more important than money.

-yeah that’s true, but ..those things cost money..”

~ ‘The good cop’/ep.4

חופשות, טיולים בחו”ל וגם בארץ ואפילו נופשים קצרים עולים לא מעט כסף. זו עובדה ברורה וידועה. היום, כולנו מנסים ללמוד איך להוזיל עלויות ולחסוך כסף בלי שזה יפגע ברמת ובאיכות הטיול. האינטרנט הולך ומתמלא בטיפים וכלים לחסכון. מנועי חיפוש מתקדמים שמסוגלים למצוא טיסת מחט בערימת טיסות שחת, אתרים לחיפוש אלפי בתי מלון בהם כל אחד מציע דיל מטורף כזה או דיל חד פעמי אחר.

אז כולנו יודעים שאפשר לטייל בפחות כסף.

אבל מה אם נדע לא רק איך לבזבז פחות כסף, אלא אפילו איך להרוויח כסף מכל חופשה שלנו?

מה אם נצליח להגיע למצב שבו כל חופשה למעשה תעזור לממן את החופשה שתבוא אחריה? מעין סוג של השקעה?

כך תרוויחו כסף מהחופשות שלכם:

בלוג:

היום כל אחד יכול לפתוח בלוג בעזרת פלטפורמות נוחות וחינמיות (למשל הבלוג של גוגל). כל עוד מדובר בבלוג שלא למטרות קידום מקצועי/אישי הפלטפורמות האלה הן מספקות ביותר. 

אין צורך בידע טכני רחב, ולמעשה ההקמה עצמה היא די פשוטה.

הקדישו כמה שעות לבנייה ולעיצוב של הבלוג (למעשה תגלו שזה די כיף :-)).

כתבו על הטיולים והחופשות שלכם. כתבו מהחוויה האישית שלכם ותנו גם טיפים לכל אלה המחפשים מידע.

מי שרוצה עוד מידע על פתיחת בלוג בקלות מוזמן גם לקרא את המאמר הזה.

^ איך תרוויחו מהבלוג:

– הרשמו לתכניות השותפים באתרים בהם אתם נוהגים להשתמש לצורך הזמנת כרטיסי טיסה/ הזמנת בתי מלון/ השכרת רכב/ ביטוח. 

– בסיום כל חופשה- הכניסו לבלוג את רשימת ההמלצות שלכם – בתי המלון שאהבתם, טיסות זולות שמצאתם ועוד. השתמשו בקוד הפרטי שלכם. בכל פעם שמישהו יזמין דרככם מלון/טיסה/רכב – אתם תרוויחו עמלה קטנה. 

– השתמשו בקוד שקיבלתם על מנת להזמין את בתי המלון וכל שאר הדברים לחופשה הבאה שלכם. כך יצא שלמעשה תשלמו פחות על כל הזמנה שתעשו.

– הרשמו לתכנית הפרסום של גוגל. מדובר בהתקנה פשוטה, וכך גוגל מציב פרסומות רלוונטיות לקהל הקוראים שלכם. בכל פעם שמישהו יקליק על הפרסום- גוגל ישלם לכם. מדובר בסכומים זעומים אבל מה אכפת לכם- זה לא יצריך מכם שום פעולה, והכסף ילך ויצטבר לו בשקט.

יוטיוב:

– פתחו ערוץ יוטיוב

– צלמו סרטוני וידאו מהחופשות שלכם. והעלו אותם לערוץ. היום אפילו לא צריך שום תכנה לעריכת וידאו, כי יוטיוב נותן את כל הכלים לערוך את הוידאו כבר על המקום.

 ^ איך תרוויחו מיוטיוב:

– חברו את הערוץ לחשבון הפרסום שיצרתם בגוגל (אותו חשבון שיצרתם עבור הבלוג)- זה מאוד פשוט, יוטיוב עוזר לכם לעשות את זה.

– מי שיקליק על הפרסום של גוגל- שוב- יכניס לכם כסף לחשבון שילך ויצטבר.

התמונות שלכם:

היום בכל טלפון ברמה גבוהה יש גם מצלמה איכותית. וכולנו הרי לא מפסיקים לצלם במהלך החופשות והטיולים שלנו במילא. 

^ איך תרוויחו כסף מהתמונות שאתם מצלמים:

– בחרו כמה אתרי סטוקים של תמונות. לפני היציאה לחופשה קראו את ההנחיות שלהם להעלאת תמונות- מה הדרישות ומהן התמונות הנמכרות ביותר. השתדלו להתאים חלק מהצילומים שאתם במילא לוקחים- לאותן דרישות ולאותם קריטריונים.

– העלו את התמונות לאתרים האלה. זה תהליך שמצריך קצת למידה ודורש קצת זמן אבל אחרי הפעם הראשונה- כבר תדעו בדיוק מה לעשות. כתבתי על זה קצת גם כאן.

– בכל פעם שמישהו יוריד את התמונה שצילמתם – אתם תקבלו כסף.

הבית שלכם:

מכירים חילופי בתים? אמנם זוהי דרך נהדרת לטייל בזול מאוד אבל אני לא מדברת על זה היום. אני מדברת על רעיון דומה, רק שבמקום להחליף עם מישהו בית, אתם פשוט משכירים את הבית שלכם תמורת תשלום נאה. במהלך הזמן שבו אתם במילא נמצאים בחופשה- הבית שלכם יעבוד למען החופשה הבאה. 

^ איך תרוויחו כסף מהבית שלכם:

הכנסו ל-airbnb והרשמו. העמידו את הבית שלכם להשכרה במועדי החופשה המתוכננים שלכם. המחירים כמובן תלויים בבית עצמו, במיקום, בנוף וכו’ אבל תוכלו לבקש כל סכום שנראה לכם הגיוני החל מ-60$ ללילה (לבית שלם) ועד ל-150$ ויותר. 

על דרך נוספת ממנה תוכלו להרוויח כסף באמצעות אותו אתר (מבלי להשכיר בית) תוכלו לקרא כאן. ואם יש לכם בלוג תוכלו ממש להרוויח לא רע.

אגב, אם יש לכם חדר נוסף בבית- השכרה שלו גם בימים רגילים/סופי שבוע/ חגים וחופשות יכולה להיות הכנסה נחמדה. תוכלו להשכיר אפילו את הדשא שלכם לתרמילאים שמחפשים מקום לשים את האוהל שלהם.

סיפורי החופשה שלכם:

אם אתם כבר במילא כותבים פוסטים לבלוג, תוכלו למנף את זה טיפה ולהרוויח עוד קצת כסף מפרסום סיפורי החופשה שלכם ברחבי האינטרנט. יש לא מעט אתרים שמוכנים לשלם עבור מאמרים העוסקים בחופשות ובטיולים. 

^ איך תרוויחו כסף מהסיפורים שלכם:

אם אתם כותבים באנגלית ברמה גבוהה- כתבו על החופשה שלכם. מכיוון שבמילא כבר קראתם את כל מה שאפשר לקרא על היעד אליו נסעתם- אתם כבר יודעים פחות או יותר מה נכתב. נסו לתת זוית קצת אחרת ולחדש. אם אתם לא כותבים באנגלית- כתבו בעברית והיעזרו באתרים בהם ניתן למצוא מתרגמים בעלות אפסית (fiverr, upwork). אם אתם ממש לא יודעים לכתוב- כתבו בנקודות ושכרו כותב (דרך אותם אתרים) שישזור את הפרטים לכדי מאמר אחד יפה. 

עשו רשימה של אתרי טיולים המחפשים מאמרים ומוכנים לשלם עליהם. למשל האתר הזה, דרכו תוכלו להרוויח בין 25$ ל-180$ עבור כל מאמר.

שתהיה חופשה נעימה :-).

בוקינג דוט קום: 

לאתר booking.com שהוא אתר מאוד פופולארי בקרב מטיילים ותיירים, יש שתי תכניות מעניינות שאתם יכולים להרוויח כסף בזכותן. התכנית הראשונה היא האפשרות שהם מציעים לכל בעל דירה לפרסם אצלם באתר. יצא לכם לראות את ההזמנה שלהם להעלות את הנכס שלכם לאתר? אז על אותו עקרון של airbnb שכתבתי עליו בסעיף למעלה, אתם יכולים לצאת לחופשה ולהשכיר את הדירה שלכם באותו זמן. האתר מאפשר לכם להחליט בדיוק לאיזה תאריכים אתם רוצים להשכיר ואתם יכולים לשלוט גם על מתי הדף שלכם מפורסם ומתי הוא חבוי. בדקו בסרגל שבראש העמוד ותמצאו את ההצעה שלהם לפרסום דירות ובתים.

תכנית נוספת שיש לבוקינג היא תכנית ההפניות. דרכה תוכלו להרוויח 15$ על כל חבר שהזמין דרככם מלון (והחבר עצמו אפילו מקבל 10% הנחה אם הוא הזמין דרככם). אבל בניגוד לתכניות אחרות, את הכסף הם מעבירים לחשבון האשראי שלכם, ולא כזיכוי על ההזמנה הבאה שתעשו. שזה הרבה יותר שווה והרבה פחות מגביל.

^ איך תרוויחו כסף מבוקינג?

הכנסו לאתר, תוכלו לראות הסרגל בראש העמוד “הפניית חברים”, הקליקו על זה ומשם כבר יסבירו לכם בדיוק מה לעשות. כל מה שצריך הוא להרשם (אם אתם כבר לא רשומים בבוקינג)- למלא מייל וססמא, לאשר את ההרשמה במייל ואתם בפנים. אתם תקבלו הפניה לדף שיציג לכם את הלינק האישי שלכם וגם יתן לכם מיד אפשרויות להזמין חברים דרך פייסבוק, מסנג’ר, וואטסאפ, טוויטר ועוד.

♣ קאשבאק באמצעות Ebates

Ebates הוא אחד האתרים הגדולים ביותר בעולם להנחות, הטבות, קופונים וגם להחזרים כספיים. יש בו היצע אדיר של שירותים ומוצרים, החל מכרטיסי טיסה מוזלים דרך חבילות נופש ובתי מלון ועד הנחות ענק בחנויות וולמארט. הוא עובד עם אמאזון, איביי, אתר המלונות ‘אגודה’, בוקינג, אקספדיה ועוד. הוא מציע דיל כפול- גם הנחות וגם החזר כספי כמעט על כל רכישה.

^ איך תרוויחו כסף מ- Ebates?

איבייטס למעשה מציע שתי דרכים. קודם כל- חלק מכל הרכישות שתבצעו שם יחזור אליכם בחזרה. הכסף יצטבר לכם בחשבון ובכל חודש תקבלו אותו ישירות לחשבון הבנק.

האפשרות השניה היא דרך הפנייה של חברים נוספים. בכל פעם שחבר שלכם נרשם לאתר דרך לינק ההפניה האישי שלכם- אתם מרוויחים 15$-25$ והוא מקבל 10$ מתנה.

איך מתחילים? נרשמים לאתר דרך כאן. מיד אחרי ההרשמה (תצרכו לתת מייל ולהמציא ססמא וזהו) יכניסו אתכם לדף הראשי. הסתכלו בסרגל העליון שם תמצאו הפניה כזאת: Refer & Earn $25. הקליקו עליה ותקבלו מיד 4 דרכים להפנייה נוחה: דרך פייסבוק, דרך טוויטר, דרך המייל או דרך לינק. אתם לא צריכים לעשות כלום, הכל אוטומטי רק בחרו את שמות החברים שלכם והם כבר ידאגו לכל השאר.  

שתפו 

כן, אני יודעת. באי בוק שעדכנתי רק לאחרונה (וגם שידרגתי את המראה שלו-)) הצעתי מסלול טיול של שנה בתקציב של 5500 שקל לחודש.

והעניין הוא שגם כשכתבתי את האי בוק הזה, האופציה של טיול זול יותר היתה קיימת (וגם ציינתי אותה בסופו של האי בוק). אבל יצאתי מנקודת הנחה שרוב האנשים יעדיפו טיול מפנק -על -גבול -התיירותי, על פני טיול שמתעסק בחוויות עומק.

אבל לאחרונה, פונים אלי יותר ויותר אנשים לייעוץ, ומדגישים את הרצון שלהם פשוט לשהות תקופה במקומות מסויימים. וכשאני שולחת להם מסלול שתואם את התקציב שלהם (מסלול שבו אני מנסה לתת להם כמה שיותר) הם מבקשים לאוורר אותו. להוציא כמה יעדים כדי שיוכלו באמת פשוט..לשהות. מסתבר שה’נסטינג’ שאני כל כך אוהבת לחפור לכם עליו- הופך להיות אופציה שהרבה משפחות מתחברות אליה.

אוקי. הבנתי. ואם כך הוא המצב, ואם אני באמת מקשיבה לקהל שלי, אני מזהה שינוי מעניין. אז יאללה. זורמת. ולכן לאחרונה, לא רק שעשיתי עם עצמי בדק בית לגבי כל, או רוב המקומות בהם אני עצמי ביקרתי, לראות עד כמה אפשר יהיה לצמצם את התקציב ובכל זאת לשמור על רמת הנאה גבוהה :-). אלא שגם שאלתי ותיחקרתי כל טייל ותרמילאי שפגשתי. היום אפילו תפסתי טיילת חמודה במכולת (בכפר הקטן בו אנחנו שוהים עכשיו בהודו) ותחקרתי אותה לגבי האי הקטן בו היא גרה במזרח התיכון.

טוב, לא בכל יעד או בכל מדינה זה אפשרי. לפחות על פי מה שאני יודעת. אבל במהלך המסע שלי מצאתי כמה מקומות שבהחלט אפשר לשהות בהם בעלות נמוכה מאוד.

בהודו, למשל, בצפון הנושק להימלאיה, יש כפר קטן שהילדים ואני מאוד מחבבים. שהינו בו לתקופות ארוכות כבר שלוש פעמים ולמעלה מחצי שנה במצטבר. לכפר קוראים “ואשישט”, וכתבתי עליו לא מעט במהלך השנים.

בכפר יש שילוב מענג של אויר הרים, אוכלוסיה מקומית מקסימה, סמטאות צרות ונקיות מכלי רכב, מפלי מיים קרירים וצלולים, מטעי תפוחים ומשמשים, מעיינות חמים בהם אפשר לטבול כל יום כל היום (בחינם) ומסעדות טובות.

אם תגיעו לשם ותחליטו שאתם רוצים לשהות, פשוט לשהות שם תקופה מסויימת, למשל שלושה חודשים, תוכלו  לחיות על תקציב באמת מינימאלי ולהנות מאיכות חיים מדהימה.

תוכלו לשכור דירה נוחה ב-10000 רופי לחודש.

אוכל יעלה לכם, עבור כל המשפחה, בלי להתקמצן (אבל עם לשמור על עקרונות הנסטינג, המביאים עמם מחירים זולים והנחות), כ-1500 רופי ליום. כלומר 45000 רופי לחודש.

הוצאות אחרות כמו תקשורת, תחבורה, קצת פעילויות ופינוקים וכאלה- עוד כ-10000 רופי לחודש.

בסך הכל כ-65000 רופי לחודש. כלומר 1022$ לחודש, כלומר כ-3850 שקל לחודש, פחות או יותר, תלוי בשערי ההמרה באותו זמן.

אבל ואשישט היא הרי לא המקום היחיד בהודו, ובודאי לא המקום היחיד במזרח בו אפשר לחיות בגדול ובזול. אני אוהבת מאוד את ואשישט כי מעבר לתנאי המחיה הטובים, יש בכפר הזה גם אוירה מאוד נעימה. יש יוגה לסוגיה, צעירים שמתרגלים אומנויות לחימה ולהטוטנות על הגגות, מוזיקה ושירה שבוקעת מהחדרים כשעוברים בסמטאות, והרבה שלווה.

במהלך שנות המסע שלנו חיינו במקומות נוספים אחרים שגם בהם היתה אוירה קסומה ואיכות חיים גבוהה. לכל מקום היו את הקסמים שלו ואנחנו העשרנו את עצמנו בכיוונים רבים.

את המקומות האלה לא תמצאו באינטרנט. זה לא שתעשו גוגל ותקבלו רשימה. המקומות האלה הם מקומות שאפשר למצוא רק כשיוצאים באמת לדרך. ורק אחרי שמגיעים ובודקים, ומתעקשים.

אז אם אתם חולמים לצאת קצת, להתאוורר, לפגוש מקומות חדשים ולהעביר תקופה בשקט, ואם אתם נמשכים לסגנון טיול של נסטינג, ושהיית עומק במספר מקומות לאורך תקופה- קודם כל דעו שזה אפשרי :-). לגמרי אפשרי למצוא מספר יעדים מעניינים לשהיה, ממש כמו הכפר הזה, ועדיין לשמור על תקציב מצומצם.

הורידו את האיבוק (בחינם) והתחילו לתכנן את טיול החלומות שלכם .. 🙂 

רק את והיא. שניה לפני שהיא הולכת ומוצאת לעצמה את דרכה. שניה לפני שאת באמת צריכה לשחרר ולחתוך את חבל הטבור.

או אולי הרבה אחרי. אחרי שהתרחקה כבר. אחרי שפרצה וחתכה ונעלמה מעבר לערפל. ואז חזרה. לחיבוק.

אמהות ובנות.

כמה פשוט המשפט. כמה קל להגות על הלשון. כמה הוא נעים.

וכמה טעון.

כמו עולם שלם נאמר בשתי המילים הללו. אני כותבת אותן ודמעות בעיני. נפשי כאילו רוצה להתיז החוצה מליוני הבזקים במליוני צבעים שכולם מציירים תמונה אחת.

זה לא פוסט עם מילות מפתח. לא. הוא לא.

ובכל זאת..הצירוף המרוכז הזה “אמהות ובנות”. נראה שמילות המפתח כולן כאילו מתרכזות סביבו באופן טבעי.

קחי אותה איתך. צאו ביחד למסע. מסע שמתחיל ונמשך קצת יותר ממה שבדרך כלל אתן רגילות. מסע שיביא איתו התמודדויות שלא פגשתן עד כה. מראות חדשים. מפגשים. דרכים חדשות וגילויים. קחי אותה לחוויה שתזכר כמשהו שהוא רק שלך ושלה. חבקי אותה, תני לה לספר לך את עצמה, להראות לך מי היא מחוץ לבצפר, מחוץ לחברים, מחוץ לדלת הסגורה מאחוריה.

תני לה לראות את עצמה באור אחר לגמרי. לגלות בעצמה דברים שלא הכירה.

תני לה לראות אותך. מחוץ לשגרה הלחוצה. לבישולים. לעבודה. למטלות. אל תהיי רק אמא לכמה ימים. תהיי האישה שאת. ותני לה הצצה לשם. כי לשם היא הולכם גם. תהיי כל העוצמה שבך, כל התשוקה שבך, כל האהבה. כל השלווה שיש בך. תהיי כל מה שאת מאחלת לה להיות. תני לעצמך לגלות בתוכך דברים שלא ידעת שיש שם.

צאו. ופתחו דרכים חדשות. אופק חדש. קחו את התעוזה שלכן ולכו עד הקצה.

הזכרונות שיצרבו לא יהיו קשורים לשופינג שתעשו ביחד. ולא למריבות על המקלחת במלון. הזכרונות הם כל מה שבאמצע. הם הדברים שקורים לנו עמוק בפנים, בחזה.

לראות את הבת שלי מטפסת את ההימלאיה. מתמקחת עם מוכר הודי *בהודית*. קופצת על ריקשה, שיערה מתבדר, חופשיה. מלטפת אייל צפון, מכינה צ’אפאטי על האש באוהל בסיביר. פוט מאסאז’ משותף של שתינו באמצע הרחוב בתאילנד. צוללת בשיערה הארוך, כמו בת ים, בים התורכיז הצלול בפיליפינים, קוטפת כוכבי ים. ומליון מליון זכרונות שקופצים לי עכשיו בגלל הכתיבה. קטנים וגדולים.

אני זוכרת אותה עומדת מולי באמצע שדה תעופה הומה בסין. זוכרת את עיניה חזקות, בטוחות, ברורות. כשהבשורה על הפרק היתה: או שתאבדו את כל המזוודות שלכם, או שתפספסו את הטיסה. והיינו צריכות להחליט ברגע מה לעשות.

זוכרת אותה רוקדת בחדר מול המורה ההודי הקשיש שלה, שאהב אותה כמו את נכדתו. סופרת עם המקצב והתוף הקטן שלו.

זוכרת איך עמדנו על המעבורת בפיליפינים, לפנינו רק ים תכול ואופק רחוק. ופתאום קיפצו לנו מול העיניים להקת דולפינים מרהיבה. ואיך שתינו צעקנו מרוב התלהבות, וכל הפיליפינים שעמדו לידנו בכלל לא הבינו על מה אנחנו מתלהבות. וזה לא הפריע לנו. המשכנו לצעוק ולקפוץ מרוב אושר כל עוד הדולפינים קיפצו לנגד עיננו.

ואחר כך שחזרנו שוב ושוב איך נראינו כמו שתי מפגרות מול כל האנשים האחרים שרגילים למראות האלה ובכלל לא מבינים איזה חלום הגשמנו בדיוק באותם רגעים. והתגלגלנו מצחוק.

אני זוכרת את היום בערב. כשהיא אמרה “מה אני כבר יכולה לבקש מתנה לבת מצווה? אין שום דבר שאני רוצה או חסר לי..”.

טיול אמהות בנות. זה משהו שהייתי רוצה לעשות עם אמא שלי. עכשיו. הייתי רוצה שהיא תראה אותי, ככה. עם כל מה שאני. האמיתית. מחוץ למסך השעבוד היומיומי, ההריונות, הדאגות, ארוחות החג. השפל. האבל. הייתי רוצה לתת לה אותי שתראה את האושר בעיניים שלי, את התשוקה, את הסערה. את האישה שהפכתי להיות. בלי מספרה ובלי קוסמטיקאית ובלי חדר כושר ובלי חניה ברברס.

ואני יודעת. שזה בכלל לא קשור לגאווה שלה. או לכבוד שאני מביאה (או לא מביאה) לה. זה קשור לאור בעיניים שלי. והוא מה שהיא חיה את כל חייה בשבילו.

קחו את הבנות שלכן וצאו אל העולם. שבוע. שבועיים. לא משנה לכמה זמן.תטפסו על ההימלאיה. תצללו עם כרישים. תפגיזו בשופינג. ,תתפנקו במסאז’. תתנערו, תשקשקו, תפגשו אחת את השניה ואת עצמכן. עכשיו. אל תפספסו את זה.

שני יעדים שאולי לא חשבתם עליהם לטיול בת מצווה שיזכר לנצח