בדרך כלל הגישה שלי היא שעדיף לנסוע עם כמה שפחות, ולהצטייד במהלך הדרך בדברים כאשר עולה הצורך. זה יוצא בסופו של דבר הכי נוח (סוחבים הרבה פחות) ולרוב גם זול יותר. אבל עדיין, יש דברים שחשוב לצאת איתם מהארץ. רשמתי כאן את הציוד שלדעתי הוא הבסיסי ביותר, דברים שלא הייתי יוצאת לדרך בלעדיהם.
תרמיל מוצ’ילה גדול, נוח לשימוש ולנשיאה: בין אם אתם יחידים או משפחה, תרמיל אחד לפחות בעל נפח גדול הוא חובה. הוא ישמש אתכם בכל הטיולים והטרקים אליהם תרצו לקחת רק תיקאחד שיכיל את הציוד למספרימים וגם כתיק מזוודה לכל דבר.
חשוב מאוד שיהיה הכי נוח עבורכם. זה מסוג הדברים שלא הייתי קונה באינטרנט אלא הולכת ומודדת. חשוב גם שכל מי שמיועד לשאת את התרמיל ימדוד אותו וירגיש איתו נוח.
תרמיל יום– נוח לנשיאה ולשימוש: אותו כנ”ל גם לגבי תרמיל היום שלכם. ההבדל בין תרמיל נוח ובריא לגב לבין תרמיל זול ומצ’וקמק הוא משמעותי ביותר. זה מה שישפיע על התחושה הפיזית שלכם לאורך כל היום. אםתרגישו עירניים ובעלי אנרגיה, ותוכלו להמשיך וללכת לאורך כל היום בנעימים או שתרגישו כאב גב/כתפיים , עייפים ומותשים כבר בתחילתו של היום. תמדדו. ואל תתפשרו.
נעלי הליכה מעולות– כל מה שאמרתי על תרמילים תופס גם כאן. נעליים טובות הן המפתח ליום יום מוצלח. גם בטרקים, וגם בטיולי יום קלילים. אם הנעליים לא טובות כל הטיול יראה לכם אחרת לגמרי.
מגבות שמתייבשות מהר, רצוי אנטיבקטריאליות- אני משתמשת באותן מגבות כבר קרוב לארבע שנים. לא התפשרתי על איכות וקניתי גם את הדגם הגדול. כי הכי כיף לצאת מהמקלחת ככה. וכשאת משתמשת בהן יום אחרי יום, במשך תקופה, לא בא לך להתבאס בסופה של כל מקלחת. הן נפלאות. מתייבשות במהרה, לא מסריחות, לא תופסות עובש. אפשר להתקלח בבוקר, להניח לייבוש, ללכת לשתות תה ואחר כך לארוז מגבת יבשה ולהמשיך בדרך.
דוחה יתושים באיכות גבוהה– כי כשאת כבר בשטח, והיתושים והזבובונים חגים מסביבך, את רוצה את התכשיר הכי בטוח והכי איכותי שיש.
דפי סבון– על פניו נראים כמו פינוק מיותר. אבל זהו אחד מהמוצרים החביבים עלי ביותר. יש לי אחד כזה בכל תיק או לפעמים בכיס, וגם אצל הילדים. הוא תמיד נגיש, ונותן לי תמיד תחושה שקטה ש’יש סבון. הכל בסדר’. בכל מקום, בכל מצב, אפילו אם נתקעתי 12 שעות באוטובוס (וכל התיקים הגדולים בתא המטען) באמצע כביש בלב שום מקום.
מנשא– טוב ברור. לטרקים, למקומות הומים, לרחובות סואנים בלי מדרכה, ואפילו לשופינג בראש שקט. מנשא שהיה נוח לילד. ושיהיה נוח על הכתפיים של ההורים. אבל אני לא באמת צריכה לפרט. הרי זה לגמרי ברור.
יש עוד כמה דברים שהייתי ממליצה לא להסתובב בלעדיהם, אבל אותם ניתן גם לרכוש לאורך הדרך:
מספריים– תמיד במזוודה. אין לתאר את מספר הפעמים שבהן הייתי זקוקה למספריים לאורך השנים, ככה באופן מפתיע.
סכין עם כיסוי פלסטיק– כי אתם תתלהבו ותקנו מלא פירות מעולים ותחזרו לחדר במלון ופתאום תבינו שאין סכין.
קרש חיתוך דק וגמיש– כן, תפלאו, אבל הרבה יותר נוח לחתוך לילדים פירות, ירקות, או אפילו להרכיב עליו פאזל, לעשות יצירות בפלסטלינה ואפילו לכתוב משהו ככה בכיף על המיטה…
תרמוס- אני אוהבת להצטייד בשתיה חמה, במיוחד לפני נסיעות ארוכות באוטובוס ובעיקר כשיוצאים מוקדם בבוקר. תרמוס זה גם הצלה אם אחד הילדים חולה ואתם רוצים שיהיה לידו תה חם.
טישו/נייר טואלט ומגבונים לחים- אין משהו שאני מקפידה עליו יותר מאשר על הדבר הזה. לצאת החוצה במזרח, בעיקר עם ילדים, זה תמיד הימור. ואני לא אוהבת הימורים. טוב, לא בנושא הזה, בכל מקרה.
וכמה שקיות ניילון ריקות– כי תמיד כשצריך אז אין. ויש מקומות במזרח שבהם יש איסור מוחלט על שקיות ואז עוברים שבועות שלמים בלי שתמצאו שקית ניילון אחת. בכל מקרה זה לא שוקל ולא תופס מקום. אז שיהיה.
לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…
משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.
מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?
מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.
מזג אויר:
העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.
לאדאק – איך מגיעים:
יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:
1. טיסה מדלהי
2. נסיעה ממנאלי
הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.
◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים
טיסה ללאדאק עם ילדים
כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).
הטיסה עצמה היא יפהפיה.
שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.
מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.
היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.
החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).
הנוף מהחלון של המטוס
:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים
הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:
∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.
∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’
∴ נאקי-לה- 4700מ’
∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’
∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.
כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.
רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:
מחנות אוהלים –אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.
לינה משותפת בדאבה-ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.
אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.
קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.
◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.
ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).
תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.
מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.
משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal. טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).
סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).
המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.
גובה- 4300מ’ -4600מ’.
פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.
המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.
טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:
♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.
♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.
♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.
♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.
♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.
♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.
♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.
♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.
אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).
איך נדע באיזה גובה אנחנו?
לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.
הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…
יופי הגענו. איפה לישון בלה?
בלה תוכלו למצוא את כל קשת האפשרויות של הלינה. החל מחדרי מעונות משותפים עם שירותים משותפים וכלה בבתי מלון מפוארים. עלויות הלינה הן גבוהות יחסית להודו.
לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.
מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?
LEH
העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.
∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.
♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.
♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.
♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.
♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.
♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..
♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.
♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.
♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.
♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.
♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.
♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.
אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.
♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.
♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.
♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.
למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..
מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב.
טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.
∴ Morkha vally – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.
∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.
∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.
∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.
∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.
∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.
כבר כמעט חודש שאנחנו מבלים על חוף פרטי שיושב בלב מפרץ קטן על אי יפהפה* בפיליפינים.
שותים קוקוסים אוכלים אננסים מתחברים עם כוכבי הים. המים צלולים וחמימים ואנחנו שוחים כל יום.
אנחנו באזור שנמצא מחוץ למסלול התיירים, מקבלים את החוויה הפיליפינית המקומית במלא הדרה.
פוגשים את אנשי הכפר, יוצאים איתם לדוג, משחקים איתם כדורסל, הולכים לקנות ברביקיו במסעדה הפצפונת המקומית, שהיא גם חנות לתיקון אופניים.
בשוק המקומי מציעים פולי קקאו טריים ככה חופשי, בסלסלות. וכל מיני פירות וירקות ומיני מאפה שמעולם לא ראינו. בעצם..היום בדרך לכספומט פגשתי בחנות מאפה קטנה את המאפים המתוקים הקטנים שאהבנו כל כך בוייטנאם. שם מוכרים אותם בעגלות ברחוב והם מאוד זולים. מיד קניתי לילדים. איזה כיף זה להזכר במאכל שאהבנו במדינה אחרת..
פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’, כתב בספרו : “לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”..
אני מרגישה שההתנסות הזאת, כמו הרבה מאוד התנסויות אחרות שהיו לנו, גם עבורי וגם עבור הילדים היא חוויה מעשירה מאין כמוה. ככה, טבעית ופראית ואמיתית ונקיה. בלי מייק אפ 🙂 . אבל בנוחות ופינוק נעימים (טוב בכל זאת יש לנו טלויזיה..)
השילוב של המים היפים האלה, של צפיה פאסיבית בגאות, בשפל, בהשפעת הירח והשפעת מזג האויר. הליכות לאורך החוף ומפגשים עם עשרות יצורים חיים, השחיה המרעננת. משחקים עם ילדי הכפר. ועוד כל כך הרבה.
מדי פעם באה לבקר אותנו בעלת הבית שבו אנחנו גרים. היא נשארת לכמה ימים. בזמנים האלה היא לוקחת אותנו למסע אל עומק התרבות הפיליפינית. היא מלמדת אותי לבשל בפיליפינית, מסבירה על חיי הים ועל החיים שבים. פותחת לנו את הדלת להתנסויות כמו דיג בלילה באמצעות פנס, קילוף קוקוסים והסבר מעמיק על הקוקוס ועל כל מה שאפשר לעשות איתו. היא מסבירה על העלים שהם שמים במרק שלהם ולמה הם כל כך בריאים, וגם למה בכל החצרות בסביבה אנשים מכסים את הצמחים בקליפות ביצים ריקות.
היום היא הסבירה לי בדיוק איפה אפשר לראות דולפינים. וגם איך להגיע לשם.
עבורי השהות כאן היא פסגת החיים הטובים. שמש, ים, חול רך וקוקוס טרי. לא ממש צריכה יותר מזה. תנו לי לשכב בערסל ולהביט אל כל הכחול הזה.
ואם אני יכולה לכתוב לכם קצת אישי יותר, אני מרגישה שהמקום הזה מכנס אותי פנימה. עמוק אל עצמי. לא ממש יודעת למה. אולי זה השקט. אולי זה החלום שאני מגשימה בחיים כאן. חלום אחד מתוך הרבה :-). גם אצלי וגם אצל הילדים יש איזו העמקה, תובנות פנימיות שצצות, וסוג של התבגרות. של חידוד.
והאהבה שבי לחיים ולעולם פורצת כאן החוצה באושר גדול.
אז איך התגלגלנו לכאן?
אנחנו מתחברים מהר, מתאהבים מהר, פתוחים מאוד, אמיצים וחופשיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות-חוץ-אינטרנטיות שמתבטאות לרוב בחברויות ובחוויות יוצאות דופן ומרגשות. כשאתם יוצאים לדרך תוציאו את האף קצת מהאינטרנט. מהמדריכים. תנו לדרך צ’אנס. אל תפחדו. בואו אליה עם האהבה שלכם, ותראו איך היא תיטיב עמכם. יש עולם שלם בחוץ :-). עולם מרגש ונפלא ומלא באהבה.
אוקי אוקי. תכלס: כמה זה עולה לי?
הבית כולו על שלושת חדריו, הגלריה המדהימה, הריהוט עבודת יד, המרפסות, המטבח המאובזר, פינת הברביקיו בחצר, עצי הקוקוס הפוריים וכל הפירות שעליהם, עצי הבננה, החוףףףףף הפרטייייייייייי.
כביסה
ותחבורה (cause a girl needs to go on the back of a motorbike from time to time’)
כל אלה עולים לנו 15$ ליום.
*לא מדובר באיירביאנבי ולא תמצאו אותו להשכרה באינטרנט. זה פשוט בית של חברה שפגשנו והיא השכירה לנו אותו באופן פרטי. גם אתם יכולים למצוא מקומות לינה כאלה :-). כל מה שעשיתי כדי למצוא אותו זה לשאול…
*האי נקרא בוהול (Bohol) והוא אחד האיים המוכרים והתיירותיים ביותר בפיליפינים. הוא אי יפהפה אבל מוקדי התיירות שלו מאוד נקודתיים ומתרכזים במקומות מאוד ספציפיים. כל שאר האי (הגדול למדי) הוא טוריסט פרי.
לפעמים נדמה לי שאנשים חושבים שיש לי איזה מרתף סודי ובו אני מסתירה את כל המקומות המדהימים האלה שעל חלק מהם אני כותבת.
ולא מגלה לאף אחד..
או שאם לא זה, אז לפחות יש לי ידע קדום, צרוב בכלי הדם, שעבר אלי דרך עשן המדורה בלילות בהם הייתי יושבת עם סבתי (שהיתה חצי אלבטרוס וחצי אישה, והכירה את כל המקומות בתבל) ורוקחת שיקויי הרפתקאות.
פעם מישהו אמר לי שלהסתובב איתי ברחוב בכל מקום בעולם זו הרגשה אחרת לגמרי. זה כמו להסתובב עם טייל מקצועי, שהרדאר שלו מכוון והכל עובד כמו שצריך והוא פשוט יודע לאן, מתי, מה (ומה לא) ,כמה.
זו היתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיים שלי. והוא אמר את זה כאילו זה כל כך ברור, כאילו אין אפילו סיבה לציין את זה.
(תודה נתי!).
והלואי שזה היה נכון. אבל האמת היא שזה לא.
האמת היא שאין לי מושג לאן ללכת.
בדיוק כמוכם :-).
ואולי הרבה יותר. אני כזאת קלולס ורחפנית, שגם כשאני מתאמצת, ובודקת קצת באינטרנט ושואלת כמה אנשים- אני עדיין מגיעה ליעד חדש קלולס לגמרי.
ולא רק זה, אלא שאני, כמו שאני, בדרך כלל מחליטה על היעד הבא ברגע הכי אחרון שרק אפשר, כך שבמילא זה לא משאיר לי זמן להתכונן אליו.
אני נוחתת פחות או יותר ב”לא נודע”, כל פעם מחדש.
אז איך אני בכל זאת מוצאת את כל המקומות השווים האלה?
או.
הסיבה שנתתי כאן את ההקדמה הזאת ושסיפרתי לכם כל כך הרבה על עצמי, היא שדווקא העובדה שאני כזאת, היא זאת שמאפשרת לי למצוא ולדעת לאן ללכת.
למעשה, ביעדים אליהם הגעתי הכי קלולס, מצאתי את המקומות הכי מדהימים וזכינו בחוויות הכי מרגשות.
כלומר:
1. בגלל שאני כל כך אוהבת את החיים האלה, תמיד אמשך לקרא עוד פרט ועוד קטע קטן ועוד סטטוס בפייסבוק שקשור למקומות מעניינים (יש לציין שאני לא משתייכת לשום קבוצת מידע של מטיילים. פרט לכמה קבוצות מטיילים מחו”ל שמנהלים סגנון חיים דומה לשלי). זה לא משהו שאני בכלל מחליטה עליו, זה פשוט קורה, בלי שאשים לב. וכך יוצא שהידע נצבר בכל זאת. משהו נצרב. והם יושבים להם שם, פרטים קטנים וכביכול חסרי משמעות. עד הרגע שבו אני ממש זקוקה להם- ובאותו רגע ממש, הם נשלפים וזה נראה כאילו אני מה-זה מבינה ויודעת..
2. בגלל אותה סיבה, אני תמיד שמחה לתפוס טיילים לשיחה, קצרה ככל שתהיה, על המקום ממנו באו. לא מזמן, למשל, פגשתי שלושה טיילים בפוקרה, נפאל. הם דיברו בשפה מוזרה. מיד פניתי אליהם ושאלתי מאיפה הם (אני עושה את זה הרבה..). מסתבר שהם היו מבורמה. וואו, בורמה, זה מקום שאני מתה להגיע אליו. אז לאן כדאי ללכת? איך זה שם? מכירים מקומות לא מתויירים ושווים? ואיך המחירים?…בואו נתחבר בפייסבוק. רני, בתי בת ה-14 כבר כתבה לעצמה שמות של כמה מקומות (הם הראו לנו אותם מיד בגוגל אימאג’).
עכשיו, אני אמנם מאוד רוצה לבקר בבורמה, אבל היא לא ממש בתכנון כרגע. מצד שני, אין לדעת. קיבלתי מידע מעניין ואני שומרת אותו. בתוך חמש דקות של שיחה, בורמה נהיתה הרבה יותר ברורה לי. איפה לנחות, מה ממזרח מה ממערב, איפה הים, איפה בערך האי הזה שהם המליצו עליו. ועוד זכיתי בשלושה חברים חדשים :-).
3. לרוב היעדים אני מגיעה עם דף חלק. ככה אני אוהבת. ובמקום לנבור באינטרנט שעות, אני פשוט זורמת עם המקום, עם ההזדמנויות, עם המקומיים, עם הידע שכבר שמור איפשהו באיזה מגירה אצלי או עם טיילים אחרים שכבר שחטו את הדרכים עם סוליות הטרקטור שלהם. אני אף פעם לא שואלת אם כדאי ללכת לאנשהו. או מה יש לעשות שם. את זה כבר אגלה לבד. אני שואלת רק שאלות מעשיות. באיזה אזור כדאי לשון, איך מגיעים..
4. אני סומכת על עצמי. דוקא בגלל שאין לי מושג, ושרוב הזמן אני לומדת לבד את המקום, את הדרכים, את הפנינים. אז אני יודעת שזה החלק הכי כייפי. והכי מעניין. ושיהיה בסדר. אני לא מוותרת. האמונה שלי שבכל מקום אפשר למצוא פנינים היא זאת שמנחה אותי, אז גם אם לפעמים נראה על פניו שהגענו למקום יקר מדי ומשעמם (וזה קרה), אנחנו נחרוש אותו, ונכנס לסמטאות הקטנות ונשב עם מצחצחי הנעליים ועם שייטי הסירות ונשמע מהם סיפורים על אנשים ועל מקומות ונלך איתם לאכול ומשם…ההרפתקאות רק מתחילות ::-).
5. אני נורא אוהבת את זה. ואי אפשר לגלות דברים בלי באמת לאהוב את זה.
תכלס:
♥ בבקשה אל תכעסו עלי כשאני כותבת לכם במייל לצאת מהאינטרנט ולחקור בעצמכם. את המקומות הטובים באמת לא מוצאים באינטרנט. סמכו עלי בזה.
♥ אין כמו עבודת רגליים יסודית כדי להתחיל להכיר את היעד שהגעתם אליו. אני יודעת שזה ממש לא מה שרציתם לשמוע. בעידן שבו ההישג היומי נמדד במרחק המינימום האפשרי בין איפה שחנית לבין המקום אליו רצית להגיע, עבודת רגליים זה כמעט מילה גסה. אבל בעיני אי אפשר לעגל פינות בעניין הזה. אתם מוזמנים גם לקפוץ על טוקטוק אקראי או לחרוש דרכי עפר עם אופנוע. כל עוד אתם נכנסים למקומות הקטנים, כאילו אתם מים שמוזגים בעדינות, והם מחלחלים לתוך כל תוואי במפת הדרכים של המקום בו אתם נמצאים.
♥ חכו עם האטרקציות. שמרו אותן לסוף.
♥ קבלו את הבל”תמים כחלק מהחוויה, גם אם באותו רגע הם נראים קשים לעיכול. לכו איתם.
להתקע בשתיים בלילה, במונית באמצע דרך חשוכה, מרחק שלוש שעות נסיעה מקטמנדו כשהאדמה עדיין רועדת ארבעה ימים אחרי רעידת האדמה, עם פאנצ’ר. בלי גלגל רזרבי. והטיסה שלי לארץ יוצאת בשש בבוקר…(בסוף הספקתי אפילו מקלחת) ..למצוא את עצמי בעשר בלילה, במעלה רכס ההימלאיה ההודית מתכרבלת עם הילדים במיטה בתוך אוהל (אוהל!) בגובה 4500 מ’ עם טמפרטורות מתחת לאפס…(בבוקר התעוררנו לנוף מוטרף).. לאלתר צ’פאטי ושמן זית, עם אוכמניות טריות מהשיחים שלגדת הנחל לארוחת בוקר ביום החמישי למסע שאמור היה לארוך 3 ימים בלבד, כשאספקת המזון הולכת ונגמרת, בגבול סיביר בארץ איילי הצפון הנידחת…(צ’פאטי עם שמן זית ומלח ואוכמניות טריות זה מעדן במיוחד אחרי שמלטפים איילי צפון פראיים)..למצוא את עצמי בחושך, כשכל הגוף כואב, אחרי טרק מתיש של 10 שעות, בחדר מלוכלך עם קירות מבוץ, מתכרבלת על מזרון מקש עם הילדים על הרצפה, בכפר נידח על צלע הר בחבל זאנסקאר בקשאמיר (בסוף הצ’אי היה נפלא והמשפחה שארחה אותנו היתה כל כך מקסימה שגלי הקטנה בכלל לא רצתה לעזוב..)..
♥ סמכו על עצמכם. אי אפשר לגלות את המקומות האלה עליהם אתם חולמים בלי האמונה שתמצאו אותם. בעצמכם. בואו עם בטחון, עם סקרנות ואהבה אמיתית. הקרינו את כל אלה לילדים, כדי שגם הם, בתורם, יביאו בטחון ואהבה לכל מקום אליו יגיעו.
טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).
מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם.
1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.
2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים.
3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.
4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).
5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.
6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.
7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות.
8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך
9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).
10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..
11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ.
12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים.
13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות.
14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..
15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.
16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.
איפה אני עכשיו: בוייטנאם, על החוף. כמה זמן כבר: שלושה שבועות.
** תגידו איך אתם מרגישים עם להתפשט מול המעסה?
שבוע שעבר היה אחר לגמרי. כלומר, כבר היו לי שבועות כאלה אבל את כולם אני מכניסה לאותה מגירה. מגירת ה”אחר לגמרי”.
אז בשבוע שעבר הילדים בילו עם אבא שלהם. הוא בא לכאן והם גם חגגו יומולדת לגלי ביחד. בדרך כלל בשבועות האחרים לגמרי האלה, אני משתדלת לעשות דברים שאני לא יכולה לעשות בשגרה. אפשר לקרא לזה “ניצול זמן איכותי”, או שאפשר לקרא לזה פשוט.. בריחה.
הבריחה שלי היא לרוב בטיולי אקסטרים שמותחים את הגבול שלי, הופכים אותי לגמישה, חזקה, אמיצה קצת יותר. אני עולה על הנהר עם סירונת קטנה ומתעמתת עם הפחדים שלי. האמת שאני מתעמתת איתם כל הזמן, אבל בזמנים האלה זה יותר ברור לי. או לחילופין יוצאת לנופש פינוק, כזה שלא הרשיתי לעצמי (נפשית, רגשית. אני לא מדברת אפילו על כספית) מעולם. ממש לשחרר. וגם זה אתגר.
לא תמיד הולך לי. בפעם האחרונה הייתי ממש ממש חולה. וזה היה ברור לי לגמרי למה.
הפעם רציתי רגוע. עברתי למלון רחוק, עם בריכה כייפית וחוף פרטי. עבדתי, נפגשתי עם לקוחות, כתבתי. נהניתי נורא מזה שאני משלמת 15$ ללילה ומקבלת את איכות החיים המדהימה הזאת. הלכתי למסאז’ מתי שהתחשק לי (5$ לשעה), ושתיתי מלא מלא מיץ קוקוס.
יכולתי להעביר את כל השבוע ככה.
אבל אז חשבתי לעצמי שמה, אני לא אעשה כלום? יש לי חלום אחד לפחות שממש יושב ומחכה שאגשים. לוותר?
לא. אז יצאתי למסע אופנועים.
ארבעה ימים על אופנוע ישן ומקרטע (בדיוק כמו שאני אוהבת :-)). כזה שמתחזק לך את החוויה והופך אותה להרפתקה. עליתי להרים למקום שנקרא “dalat”. וחדוות הגילוי בערה בי בלהבות של שמחה.
בלי מפה, בלי מדריך. ככה. נטורל. (טוב לא הייתי לבד לגמרי. היו איתי שני חברים. לאחד מהם קוראים “גוגל” אבל בדרך כלל בדיוק כשצריך אותו הוא לא ממש מחובר). בכל צומת עצרנו כדי לשאול את האנשים איך להמשיך. ופגשנו הרבה אנשים וייטנאמים שלא מדברים מילה אחת באנגלית אבל עשו הכל כדי להסביר לנו איך להגיע. וכל מפגש כזה על הדרך חימם לי עוד קצת את הלב. והוכיח לי שוב, שהעולם מלא בחברים ובאהבה. ולא משנה מה אומרים בחדשות.
ולא שלא הסתבכנו בדרך. מלא. מליון דרכים קטנות, מאובקות, שלל כפרים מקסימים, ריחות ושדות וכבישים מתפתלים. הרים, אגמים שהפתיעו פתאום, דיונות חול נהדרות ולבנות.
דאלאת עצמה היתה ממתק. כלכך נהניתי. כל היום רק תעיתי ברחובות, בסמטאות ובכבישים שסביבה. זו עיר יפהפיה, עם אגם במרכזה (וטיילת נחמדת סביבו), רחובות הרריים, וחממות מלאות בפרחים. מזג האויר היה קריר ונעים (הבדל ניכר ממה שהיה בחוף) ואפילו מצאתי מסעדה צמחונית- אושר גדול.
המחירים- נמוכים. ממש ממש נמוכים.
כמובן שיש בה גם כל מיני אטרקציות תיירותיות, אבל לא טרחתי. אצלי הכי כיף זה פשוט להסתובב במקום, לפגוש את האנשים, לטעום, להריח. הגילוי הוא התשוקה הגדולה ביותר של חיי.
חזרתי יום לפני שהילדים חזרו אלי. גמורה, עייפה, מאובקת, וסמוקת לחיים. המרחק מהם תמיד מלמד אותי הרבה. הוא מחדש לי עליהם, ומי שהם. ומחדש לי על עצמי, ומי שאני, כשאני לא ‘אמא’. זה כמו להכיר את עצמי קצת, כל פעם מחדש. אבל בעיקר מלמד אותי שאין דבר כזה. לא להיות ‘אמא’.
למחרת הם חזרו. מיד הלכנו למסאז’ :-).
משהו קטן:
בוייטנאם יש מעין תחנות מנוחה בצדי הדרכים, בהן תלויים ערסלים ומוגשת שתיה קרה. למעשה זה היה החלום שלי. לנוח באחת מאלה. ובכן, אכן הגשמתי אותו. כולל התנדנדות מרגיעה בערסל ושתיית שייק-קוקוס קר.
איפה ישנתי ומחירים:
בוייטנאם על החוף אני ישנה עכשיו במלון שנקרא- Hai gia. חדר עם מזגן, אמבטיה, מרפסת, וויפיי, מקרר, טלויזיה עולה, אחרי התמקחות קלה 15$ ללילה. במלון יש בריכה ממש נחמדה וחוף. בתי מלון מומלצים נוספים במואי נה תמצאו גם כאן.
בדאלאת– ישנתי במלון ממש קרוב (מרחק הליכה) לטיילת ולאגם, וגם למרכז העיר. המלון עצמו ברחוב קטן ושקט. למלון קראו: שילמתי 8$ ללילה לחדר עם כל מה שצריך, נקי ונעים מאוד.
אני ממליצה לא להסתובב עם הרבה כסף מזומן או עם הדרכונים ברחוב. מוטב להשאיר אותם בחדר, ולבחור חדר שהוא ברמה בטיחותית נאותה. כשהולכים לכספומט למשוך סכום גדול- תמיד כדאי לעבור בחדר ולהשאיר חלק מהכסף שם. אל תחזיקו ביד טלפונים יקרים (לחבר שלי נתי, למשל, גנבו את הטלפון בסייגון באמצע הרחוב, תוך כדי שהוא דיבר בטלפון!). תכשיטים יקרים- תשאירו בבית בארץ..
ותמיד תמיד תגבו מידע, ססמאות, תמונות.
מבחינה מקצועית
רבים תוהים האם אפשר להרוויח כסף ולטייל. אשתדל לתת כאן סקירה שבועית. בשבוע שעבר לא עבדתי כמעט. למעשה היום פתחתי את המחשב אחרי חמישה ימים. היו לי כמה פגישות (=60$ לפגישה), ורווחים משניים מהאתר (גוגל, תכניות שותפים, פרסומות).
“-some things in life are more important than money.
-yeah that’s true, but ..those things cost money..”
~ ‘The good cop’/ep.4
חופשות, טיולים בחו”ל וגם בארץ ואפילו נופשים קצרים עולים לא מעט כסף. זו עובדה ברורה וידועה. היום, כולנו מנסים ללמוד איך להוזיל עלויות ולחסוך כסף בלי שזה יפגע ברמת ובאיכות הטיול. האינטרנט הולך ומתמלא בטיפים וכלים לחסכון. מנועי חיפוש מתקדמים שמסוגלים למצוא טיסת מחט בערימת טיסות שחת, אתרים לחיפוש אלפי בתי מלון בהם כל אחד מציע דיל מטורף כזה או דיל חד פעמי אחר.
אז כולנו יודעים שאפשר לטייל בפחות כסף.
אבל מה אם נדע לא רק איך לבזבז פחות כסף, אלא אפילו איך להרוויח כסף מכל חופשה שלנו?
מה אם נצליח להגיע למצב שבו כל חופשה למעשה תעזור לממן את החופשה שתבוא אחריה? מעין סוג של השקעה?
כך תרוויחו כסף מהחופשות שלכם:
בלוג:
היום כל אחד יכול לפתוח בלוג בעזרת פלטפורמות נוחות וחינמיות (למשל הבלוג של גוגל). כל עוד מדובר בבלוג שלא למטרות קידום מקצועי/אישי הפלטפורמות האלה הן מספקות ביותר.
אין צורך בידע טכני רחב, ולמעשה ההקמה עצמה היא די פשוטה.
הקדישו כמה שעות לבנייה ולעיצוב של הבלוג (למעשה תגלו שזה די כיף :-)).
כתבו על הטיולים והחופשות שלכם. כתבו מהחוויה האישית שלכם ותנו גם טיפים לכל אלה המחפשים מידע.
מי שרוצה עוד מידע על פתיחת בלוג בקלות מוזמן גם לקרא את המאמר הזה.
^ איך תרוויחו מהבלוג:
– הרשמו לתכניות השותפים באתרים בהם אתם נוהגים להשתמש לצורך הזמנת כרטיסי טיסה/ הזמנת בתי מלון/ השכרת רכב/ ביטוח.
– בסיום כל חופשה- הכניסו לבלוג את רשימת ההמלצות שלכם – בתי המלון שאהבתם, טיסות זולות שמצאתם ועוד. השתמשו בקוד הפרטי שלכם. בכל פעם שמישהו יזמין דרככם מלון/טיסה/רכב – אתם תרוויחו עמלה קטנה.
– השתמשו בקוד שקיבלתם על מנת להזמין את בתי המלון וכל שאר הדברים לחופשה הבאה שלכם. כך יצא שלמעשה תשלמו פחות על כל הזמנה שתעשו.
– הרשמו לתכנית הפרסום של גוגל. מדובר בהתקנה פשוטה, וכך גוגל מציב פרסומות רלוונטיות לקהל הקוראים שלכם. בכל פעם שמישהו יקליק על הפרסום- גוגל ישלם לכם. מדובר בסכומים זעומים אבל מה אכפת לכם- זה לא יצריך מכם שום פעולה, והכסף ילך ויצטבר לו בשקט.
יוטיוב:
– פתחו ערוץ יוטיוב
– צלמו סרטוני וידאו מהחופשות שלכם. והעלו אותם לערוץ. היום אפילו לא צריך שום תכנה לעריכת וידאו, כי יוטיוב נותן את כל הכלים לערוך את הוידאו כבר על המקום.
^ איך תרוויחו מיוטיוב:
– חברו את הערוץ לחשבון הפרסום שיצרתם בגוגל (אותו חשבון שיצרתם עבור הבלוג)- זה מאוד פשוט, יוטיוב עוזר לכם לעשות את זה.
– מי שיקליק על הפרסום של גוגל- שוב- יכניס לכם כסף לחשבון שילך ויצטבר.
התמונות שלכם:
היום בכל טלפון ברמה גבוהה יש גם מצלמה איכותית. וכולנו הרי לא מפסיקים לצלם במהלך החופשות והטיולים שלנו במילא.
^ איך תרוויחו כסף מהתמונות שאתם מצלמים:
– בחרו כמה אתרי סטוקים של תמונות. לפני היציאה לחופשה קראו את ההנחיות שלהם להעלאת תמונות- מה הדרישות ומהן התמונות הנמכרות ביותר. השתדלו להתאים חלק מהצילומים שאתם במילא לוקחים- לאותן דרישות ולאותם קריטריונים.
– העלו את התמונות לאתרים האלה. זה תהליך שמצריך קצת למידה ודורש קצת זמן אבל אחרי הפעם הראשונה- כבר תדעו בדיוק מה לעשות. כתבתי על זה קצת גם כאן.
– בכל פעם שמישהו יוריד את התמונה שצילמתם – אתם תקבלו כסף.
הבית שלכם:
מכירים חילופי בתים? אמנם זוהי דרך נהדרת לטייל בזול מאוד אבל אני לא מדברת על זה היום. אני מדברת על רעיון דומה, רק שבמקום להחליף עם מישהו בית, אתם פשוט משכירים את הבית שלכם תמורת תשלום נאה. במהלך הזמן שבו אתם במילא נמצאים בחופשה- הבית שלכם יעבוד למען החופשה הבאה.
^איך תרוויחו כסף מהבית שלכם:
הכנסו ל-airbnb והרשמו. העמידו את הבית שלכם להשכרה במועדי החופשה המתוכננים שלכם. המחירים כמובן תלויים בבית עצמו, במיקום, בנוף וכו’ אבל תוכלו לבקש כל סכום שנראה לכם הגיוני החל מ-60$ ללילה (לבית שלם) ועד ל-150$ ויותר.
על דרך נוספת ממנה תוכלו להרוויח כסף באמצעות אותו אתר (מבלי להשכיר בית) תוכלו לקרא כאן. ואם יש לכם בלוג תוכלו ממש להרוויח לא רע.
אגב, אם יש לכם חדר נוסף בבית- השכרה שלו גם בימים רגילים/סופי שבוע/ חגים וחופשות יכולה להיות הכנסה נחמדה. תוכלו להשכיר אפילו את הדשא שלכם לתרמילאים שמחפשים מקום לשים את האוהל שלהם.
סיפורי החופשה שלכם:
אם אתם כבר במילא כותבים פוסטים לבלוג, תוכלו למנף את זה טיפה ולהרוויח עוד קצת כסף מפרסום סיפורי החופשה שלכם ברחבי האינטרנט. יש לא מעט אתרים שמוכנים לשלם עבור מאמרים העוסקים בחופשות ובטיולים.
^ איך תרוויחו כסף מהסיפורים שלכם:
אם אתם כותבים באנגלית ברמה גבוהה- כתבו על החופשה שלכם. מכיוון שבמילא כבר קראתם את כל מה שאפשר לקרא על היעד אליו נסעתם- אתם כבר יודעים פחות או יותר מה נכתב. נסו לתת זוית קצת אחרת ולחדש. אם אתם לא כותבים באנגלית- כתבו בעברית והיעזרו באתרים בהם ניתן למצוא מתרגמים בעלות אפסית (fiverr, upwork). אם אתם ממש לא יודעים לכתוב- כתבו בנקודות ושכרו כותב (דרך אותם אתרים) שישזור את הפרטים לכדי מאמר אחד יפה.
עשו רשימה של אתרי טיולים המחפשים מאמרים ומוכנים לשלם עליהם. למשל האתר הזה, דרכו תוכלו להרוויח בין 25$ ל-180$ עבור כל מאמר.
לאתר booking.com שהוא אתר מאוד פופולארי בקרב מטיילים ותיירים, יש שתי תכניות מעניינות שאתם יכולים להרוויח כסף בזכותן. התכנית הראשונה היא האפשרות שהם מציעים לכל בעל דירה לפרסם אצלם באתר. יצא לכם לראות את ההזמנה שלהם להעלות את הנכס שלכם לאתר? אז על אותו עקרון של airbnb שכתבתי עליו בסעיף למעלה, אתם יכולים לצאת לחופשה ולהשכיר את הדירה שלכם באותו זמן. האתר מאפשר לכם להחליט בדיוק לאיזה תאריכים אתם רוצים להשכיר ואתם יכולים לשלוט גם על מתי הדף שלכם מפורסם ומתי הוא חבוי. בדקו בסרגל שבראש העמוד ותמצאו את ההצעה שלהם לפרסום דירות ובתים.
תכנית נוספת שיש לבוקינג היא תכנית ההפניות. דרכה תוכלו להרוויח 15$ על כל חבר שהזמין דרככם מלון (והחבר עצמו אפילו מקבל 10% הנחה אם הוא הזמין דרככם). אבל בניגוד לתכניות אחרות, את הכסף הם מעבירים לחשבון האשראי שלכם, ולא כזיכוי על ההזמנה הבאה שתעשו. שזה הרבה יותר שווה והרבה פחות מגביל.
^ איך תרוויחו כסף מבוקינג?
הכנסו לאתר, תוכלו לראות הסרגל בראש העמוד “הפניית חברים”, הקליקו על זה ומשם כבר יסבירו לכם בדיוק מה לעשות. כל מה שצריך הוא להרשם (אם אתם כבר לא רשומים בבוקינג)- למלא מייל וססמא, לאשר את ההרשמה במייל ואתם בפנים. אתם תקבלו הפניה לדף שיציג לכם את הלינק האישי שלכם וגם יתן לכם מיד אפשרויות להזמין חברים דרך פייסבוק, מסנג’ר, וואטסאפ, טוויטר ועוד.
♣ קאשבאק באמצעות Ebates
Ebates הוא אחד האתרים הגדולים ביותר בעולם להנחות, הטבות, קופונים וגם להחזרים כספיים. יש בו היצע אדיר של שירותים ומוצרים, החל מכרטיסי טיסה מוזלים דרך חבילות נופש ובתי מלון ועד הנחות ענק בחנויות וולמארט. הוא עובד עם אמאזון, איביי, אתר המלונות ‘אגודה’, בוקינג, אקספדיה ועוד. הוא מציע דיל כפול- גם הנחות וגם החזר כספי כמעט על כל רכישה.
איבייטס למעשה מציע שתי דרכים. קודם כל- חלק מכל הרכישות שתבצעו שם יחזור אליכם בחזרה. הכסף יצטבר לכם בחשבון ובכל חודש תקבלו אותו ישירות לחשבון הבנק.
האפשרות השניה היא דרך הפנייה של חברים נוספים. בכל פעם שחבר שלכם נרשם לאתר דרך לינק ההפניה האישי שלכם- אתם מרוויחים 15$-25$ והוא מקבל 10$ מתנה.
איך מתחילים?נרשמים לאתר דרך כאן. מיד אחרי ההרשמה (תצרכו לתת מייל ולהמציא ססמא וזהו) יכניסו אתכם לדף הראשי. הסתכלו בסרגל העליון שם תמצאו הפניה כזאת: Refer & Earn $25. הקליקו עליה ותקבלו מיד 4 דרכים להפנייה נוחה: דרך פייסבוק, דרך טוויטר, דרך המייל או דרך לינק. אתם לא צריכים לעשות כלום, הכל אוטומטי רק בחרו את שמות החברים שלכם והם כבר ידאגו לכל השאר.
בלי לשים לב, כמשפחה מטיילת יוצא ששותים הרבה מאוד לאורך היום. כשמטיילים עם ילדים במזרח או בכלל במקומות פחות מערביים, המודעות לבטיחות מי השתיה היא גבוהה (המים למעשה הם הגורם הראשון למחלות מעיים), וכך גם ההוצאה היומית על זה.
תוסיפו לכך גם את המים לשטיפת ירקות ופירות ולצחצוח שיניים והנה הוצאה כמעט שקופה אך משמעותית.
וכמובן שבקבוקי הפלסטיק לא עושים לכדור הארץ הרבה טוב, וכך נוסף לעניין החסכון הכספי גם ערך חינוכי, מוסרי ואקולוגי חשוב.
נכון שאפשר לרכוש טיפות יוד או כדוריות כלור. ואמנם בטיול קצר אני מניחה שאפשר להשתמש בהם, אבל לאורך זמן אני לא ממליצה להשתמש בהם, במיוחד כשמעורבים גם ילדים בעניין. בכל מקרה לא הייתי נותנת לא לעצמי ולא לילדי לשתות אך ורק מי יוד או מי כלור.
להלן שש דרכים לחסוך בעלויות מי השתיה בקלות במהלך טיול עם ילדים בחו”ל:
1. במקומות רבים (בהודו, נפאל, פיליפינים) אפשר למצוא היום בחנויות ובמסעדות מתקנים למילוי מיים. הם עולים חצי ממחיר בקבוק סגור.
2. ניתן לרכוש בקבוקי ענק שמספיקים לפחות ליום או יומיים. אפילו ג’ריקנים של 20 ליטר קיימים היום, והם מגיעים יחד עם ברז אותם ניתן להחליף בכל פעם שהם נגמרים. הם עולים כשליש ממחיר בקבוק חדש.
3. לצחצוח שיניים ושטיפת ירקות ופירות- בכל לילה מלאו שני בקבוקים במי ברז. הוסיפו להם טבליות חיטוי (עולות ממש גרושים). כך בבוקר תוכלו להנות ממים נקיים ולהשתמש בהם לכל צורך שהוא לאורך כל היום.
4. פילטר: השיטה של פילטור מים היא נהדרת. אבל מהנסיון שלי, היא לא עובדת כשמדובר במשפחה שלמה. זה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להתחיל לפלטר בכל יום את כמות מי השתיה הנחוצה לארבע או חמש נפשות (או יותר), וזה גם גובה זמן רב. אם בכל זאת אתם רוצים להשתמש בשיטה הזאת, אני ממליצה לקנות פילטרים ובקבוקי פלסטיק אישיים כמספר הנפשות ( היום יש גם בקבוקים בתוכם נמצא פילטר כחלק מהעסקה) וכך שכל אחד יהיה אחראי (במידת האפשר) על מילוי הבקבוק הפרטי שלו.
5. גרים בגסטהאוס או מסעדה? או אולי שכרתם דירה עם מטבח? בקשו מבעל המסעדה להרתיח סיר של מים. או עשו זאת בעצמכם בכל לילה. תנו למים להצטנן כל הלילה ובבוקר מלאו בקבוקים. הרתחה היא הדרך המוצלחת ביותר לחיטוי מים ללא כל כימיקאלים.
6. טוב את זה כולם יודעים ובכל זאת: אל תקנו אף פעם מים מינראליים במסעדה. תמיד כדאי להביא אתכם מים שנרכשו במחיר שפוי בחנות המכולת שליד המסעדה (או חוטאו או הורתחו או וואטאבר). אלא אם אתם נמצאים באחד מהמקומות בהם א) היין עולה פחות מהמים ב) מחלקים תה מקומי כחלק מהארוחה.
טיפ: הוסיפו למי השתיה שלכם ושל הילדים מעט לימון סחוט או נענע טריה או ג’ינג’ר/ ענף ליקריש או הכל ביחד. הם גם מוסיפים קצת טעם וגם (ובעיקר) מוסיפים הרבה בריאות J.
וטיפ אחרון: בקבוק חם. כשיוצאים לטרק או נמצאים בדרכים במקומות קרים מאוד, בהם איכות החימום היא נמוכה או לא קיימת כלל, קחו איתכם בקבוק חם. בקשו להרתיח מים ולמלא אותו בלילה ותוכלו להתחמם או לתת לילדים להתחמם איתו כל הלילה. ובבוקר, תוכלו להשתמש באותם מים (שהורתחו ולכן הם ראויים לשתיה) בעודם חמימים עדיין, לצורך צחצוח שיניים ורחצת פנים. בקפור של בוקר מוקדם, באמצע טרק, תאמינו לי- מים חמימים הם פינוק אמיתי..
פעם מזמן, היינו צריכים לחכות לדילים ולמבצעים שיתחילו, או שיפורסמו, או שיגיעו עד אלינו. היינו צריכים להיות עם אצבע על הדופק, לבדוק כל כמה זמן מה חדש. היינו מחפשים את המאמרים המספרים לנו בדיוק מתי הכי כדאי להזמין חופשות או מלונות, כמה זמן מראש ובאיזה שעות של היום. ולפעמים היינו ככה מפנטזים באתרים של הדקה התשעים, ופותחים בתקווה את המיילים עם הכותרות המפתות.
לא עוד. התקופה הזאת עברה וכיף מאוד שכך!
איזה כיף שעכשיו אנחנו יכולים לשלוט על הדילים ועל כל ההנחות שאנחנו מקבלים. ככה, כבר מתואמים עם תאריכי החופשה שאנחנו רוצים, עם משך הזמן, עם היעד המדוייק אליו אנחנו רוצים לנסוע.
כך תחסכו הרבה כסף בלי להתפשר על כלום, בלי לזוז מהכסא ובאפס זמן:
עקביות. זה ה-כלל הכי חשוב בכל הקשור להזמנת מלון באינטרנט. אני יודעת שיש הרבה שגורסים שצריך לחפש ולחפש ולחפש בכל פינה שרק אפשר, להשוות, לבדוק תאריכים שונים. למצוא את המחיר הטוב ביותר עבור המלון השווה ביותר, ורק אחר כך לבצע הרשמה לאתר שהציע את ההצעה ובסוף בסוף לבצע הזמנה. גם אני נהגתי כך הרבה זמן. אבל הנסיון הוכיח לי אחרת. למעשה הוא הוכיח לי שעדיף לנהוג הפוך לגמרי.
אני היום במקום שבו אני רוצה שהדברים יתאימו את עצמם אלי. ולא להיפך. אין לי כוח או זמן (או אינטרנט, בחלק מהמקומות בהם אני נמצאת) כדי להפוך למנוע חיפוש אנושי. מספיק אני עושה את זה עם הטיסות (ונראה לי שגם איתן אני אשנה גישה בקרוב) לכן:
בחרו מנוע חיפוש אחד אותו אתם אוהבים, נוח לכם לחפש דרכו, המחירים שלו תמיד טובים ואמצעי התשלום מתאים לכם. אני אוהבת את agoda.com ולכן אסביר לכם דרכו, אבל אתם מוזמנים לבדוק את האפשרויות שאני מציעה כאן על כל מנוע חיפוש אחר.
2. בצעו הרשמה אישית אליו.
3. אחרי שתגמרו עם ההרשמה – השתמשו באתר כרגיל. בצעו חיפוש על פי התאריכים בהם אתם רוצים לצאת לחופשה, על פי היעד הרצוי לכם, הכנסו לדפים של מלונות ספציפיים שנראים לכם, לא לפי המחיר, אלא רק לפי התמונות :-). וזהו. אל תבצעו הזמנה. הרעיון הוא לתת להם את הרושם הכללי של מה שאתם מחפשים.
4. עכשיו חכו. תנו להם כמה ימים. הם כבר ישלחו לכם מיילים שמתאימים בול למה שאתם מחפשים. זה כאילו שהפעלתם את סוכן הנסיעות הפרטי שלכם והוא כבר עושה עבורכם את כל העבודה. שימו לב לא רק למיילים, אלא גם לפרסומות שמיד יופיעו לכם בפיד של פייסבוק, אינסטגרם ועוד.
למשל. לפני שנתיים תכננתי להגיע לוייטנאם. יצא לי לא הכי כלכלי, כי הנחיתה היתה אמורה להיות ממש לפני חג המולד, כלומר מחירים בשמיים ואפס מקומות פנויים במלונות. נכנסתי ל-agoda כי ידעתי שאם לא אזמין מקום מראש אני מסתכנת בלינה ברחוב. רפרפתי ככה בין המלונות במקום אליו רציתי להגיע (mui ne), חטפתי חום מהמחירים והנחתי לזה. תוך יום קיבלתי מהם מייל עם כל המלונות אותם בדקתי, במחירים אחרים לגמרי. כך מצאתי את עצמי על החוף, בדירה ענקית, בחדר הכי יוקרתי במלון, עם חדר משלי (וג’קוזי פרטי צמוד אליו..), מטבח מאובזר, סלון מדהים, חדר שינה ענק לילדים ועוד במחיר של 60$ ללילה, במקום 130$ ללילה, שהיה המחיר המקורי באתר. הנה קישור למלון, החדרים הרגילים הם די רגילים, אבל הדירה פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה.
אגב, המחיר המקורי שנשלח אלי היה 40$ אבל אני..לוקח לי זמן, והתלבטתי וחשבתי שאני צריכה עוד להמשיך ולבדוק אז לקח לי כמה ימים שבהם המחיר כבר עלה. מאז אני לא עושה את זה יותר.
אתמול חיפשתי באותו אתר מלון עבור לקוחות שמקבלים ממני ייעוץ ובניה של מסלול. היום קיבלתי מייל עם מחירים פשוט מצחיקים על אותם מלונות אותם בדקתי אתמול, ובאותם תאריכים. המחירים ירדו בעשרות אחוזים. וזה קורה לי המון, כשאני משוטטת שם עבור לקוחות.
אין לי מושג מה אתרים אחרים מציעים, אבל האתר שבו אני משתמשת (עקביות, אמרתי?) גם מציין במפורש שאם אמצא מחיר נמוך יותר ממה שהוא מציע לי- הוא ישווה את המחיר ואף יוריד 5% ממנו. אני לא טורחת לבדוק או להשוות, אבל אתם בהחלט מוזמנים. יש לו גם תכנית של הנחות לפי צבירת נקודות או משהו. לא בדקתי את זה עדיין אבל אני בטוחה שגם בדרך הזו אפשר להוזיל עלויות. בדקו את כל האלמנטים האלה כשאתם באים לבחור מנוע חיפוש מלונות ששווה לכם לדבוק בו.
חיפשתי לכם בתי מלון ודירות מפנקות (רק עם בריכה) בשלושה אתרים שונים. חיפשתי ב- Airbnb, ב- booking, וב-Agoda. על מנת לקבל מחירים אמיתיים, הקשתי תאריכים של חורף ושל חופשת חנוכה (כי בנגקוק נהדרת בחורף!). מיד אחרי שגמרתי לכתוב את המאמר, התחלתי לקבל הצעות זולות בהרבה, על אותם בתי מלון עליהם כתבתי.
הנה למשל שניים מבתי המלון שכתבתי עליהם, שמופיעים במאמר במחיר של 350$ ללילה ו- 100$ ללילה, מוצעים לי כאן ב-148$ וב-48$ ללילה (דרך ‘אגודה’):
והנה, גם ‘בוקינג’ מיד הציע לי את אותו מלון שבדקתי שם, בדיוק בחצי מחיר:
יש סיבה טובה להרשם לאתרים האלה. נוח לי שהדברים מגיעים אלי, נוח לי כשאני לא צריכה למלא את כל הפרטים שלי מחדש בזמן שאני עושה הזמנה, כי הכל כבר רשום אצלם. נוח לי שאני יכולה לשלם דרך פייפאל כך שאני לא מסכנת את כרטיס האשראי שלי. אני מחפשת, נותנת להם קצת זמן, מקבלת את המחירים הזולים ביותר שמותאמים בדיוק לצורך שלי, ומזמינה תוך דקות.
שני טיפים אחרונים:
– אם אתם נוסעים לחופשה ארוכה או לתקופה ארוכה, אתם יכולים להתחיל עם המחיר הנמוך שבאתר, ואחרי כמה ימים שבהם אתם שוהים במקום -להוריד את המחיר עוד יותר. כך אני נוהגת בכל מקום כמעט.
– וכמובן אתם יכולים לנסות גם את הדרך הזאת. גם כאן, אגב, מומלץ קודם כל להרשם לאתר.
כן, אני יודעת. באי בוק שעדכנתי רק לאחרונה (וגם שידרגתי את המראה שלו-)) הצעתי מסלול טיול של שנה בתקציב של 5500 שקל לחודש.
והעניין הוא שגם כשכתבתי את האי בוק הזה, האופציה של טיול זול יותר היתה קיימת (וגם ציינתי אותה בסופו של האי בוק). אבל יצאתי מנקודת הנחה שרוב האנשים יעדיפו טיול מפנק -על -גבול -התיירותי, על פני טיול שמתעסק בחוויות עומק.
אבל לאחרונה, פונים אלי יותר ויותר אנשים לייעוץ, ומדגישים את הרצון שלהם פשוט לשהות תקופה במקומות מסויימים. וכשאני שולחת להם מסלול שתואם את התקציב שלהם (מסלול שבו אני מנסה לתת להם כמה שיותר) הם מבקשים לאוורר אותו. להוציא כמה יעדים כדי שיוכלו באמת פשוט..לשהות. מסתבר שה’נסטינג’ שאני כל כך אוהבת לחפור לכם עליו- הופך להיות אופציה שהרבה משפחות מתחברות אליה.
אוקי. הבנתי. ואם כך הוא המצב, ואם אני באמת מקשיבה לקהל שלי, אני מזהה שינוי מעניין. אז יאללה. זורמת. ולכן לאחרונה, לא רק שעשיתי עם עצמי בדק בית לגבי כל, או רוב המקומות בהם אני עצמי ביקרתי, לראות עד כמה אפשר יהיה לצמצם את התקציב ובכל זאת לשמור על רמת הנאה גבוהה :-). אלא שגם שאלתי ותיחקרתי כל טייל ותרמילאי שפגשתי. היום אפילו תפסתי טיילת חמודה במכולת (בכפר הקטן בו אנחנו שוהים עכשיו בהודו) ותחקרתי אותה לגבי האי הקטן בו היא גרה במזרח התיכון.
טוב, לא בכל יעד או בכל מדינה זה אפשרי. לפחות על פי מה שאני יודעת. אבל במהלך המסע שלי מצאתי כמה מקומות שבהחלט אפשר לשהות בהם בעלות נמוכה מאוד.
בהודו, למשל, בצפון הנושק להימלאיה, יש כפר קטן שהילדים ואני מאוד מחבבים. שהינו בו לתקופות ארוכות כבר שלוש פעמים ולמעלה מחצי שנה במצטבר. לכפר קוראים “ואשישט”, וכתבתי עליו לא מעט במהלך השנים.
בכפר יש שילוב מענג של אויר הרים, אוכלוסיה מקומית מקסימה, סמטאות צרות ונקיות מכלי רכב, מפלי מיים קרירים וצלולים, מטעי תפוחים ומשמשים, מעיינות חמים בהם אפשר לטבול כל יום כל היום (בחינם) ומסעדות טובות.
אם תגיעו לשם ותחליטו שאתם רוצים לשהות, פשוט לשהות שם תקופה מסויימת, למשל שלושה חודשים, תוכלו לחיות על תקציב באמת מינימאלי ולהנות מאיכות חיים מדהימה.
תוכלו לשכור דירה נוחה ב-10000 רופי לחודש.
אוכל יעלה לכם, עבור כל המשפחה, בלי להתקמצן (אבל עם לשמור על עקרונות הנסטינג, המביאים עמם מחירים זולים והנחות), כ-1500 רופי ליום. כלומר 45000 רופי לחודש.
הוצאות אחרות כמו תקשורת, תחבורה, קצת פעילויות ופינוקים וכאלה- עוד כ-10000 רופי לחודש.
בסך הכל כ-65000 רופי לחודש. כלומר 1022$ לחודש, כלומר כ-3850 שקל לחודש, פחות או יותר, תלוי בשערי ההמרה באותו זמן.
אבל ואשישט היא הרי לא המקום היחיד בהודו, ובודאי לא המקום היחיד במזרח בו אפשר לחיות בגדול ובזול. אני אוהבת מאוד את ואשישט כי מעבר לתנאי המחיה הטובים, יש בכפר הזה גם אוירה מאוד נעימה. יש יוגה לסוגיה, צעירים שמתרגלים אומנויות לחימה ולהטוטנות על הגגות, מוזיקה ושירה שבוקעת מהחדרים כשעוברים בסמטאות, והרבה שלווה.
במהלך שנות המסע שלנו חיינו במקומות נוספים אחרים שגם בהם היתה אוירה קסומה ואיכות חיים גבוהה. לכל מקום היו את הקסמים שלו ואנחנו העשרנו את עצמנו בכיוונים רבים.
את המקומות האלה לא תמצאו באינטרנט. זה לא שתעשו גוגל ותקבלו רשימה. המקומות האלה הם מקומות שאפשר למצוא רק כשיוצאים באמת לדרך. ורק אחרי שמגיעים ובודקים, ומתעקשים.
אז אם אתם חולמים לצאת קצת, להתאוורר, לפגוש מקומות חדשים ולהעביר תקופה בשקט, ואם אתם נמשכים לסגנון טיול של נסטינג, ושהיית עומק במספר מקומות לאורך תקופה- קודם כל דעו שזה אפשרי :-). לגמרי אפשרי למצוא מספר יעדים מעניינים לשהיה, ממש כמו הכפר הזה, ועדיין לשמור על תקציב מצומצם.
