Tag

ציוד לטרק

Browsing

חודש בנפאל עם ילדים- מסלול למשפחות הרפתקניות

לפעמים הטייס אפילו מפנק את הנוסעים בסיבוב של כמה דקות, ככה רק כדי לשטוף את העיניים :-).

לפרטים לגבי תכנון הטיול, עונות מומלצות, הנחיתה ועוד מידע רב על נפאל אתם מוזמנים להכנס למאמר הזה.

קטמנדו עצמה, עשויה להיות קצת קשה לעיכול. לכן אני מציעה לשמור אותה לסוף.

את הלילה הראשון אני ממליצה להעביר במלון טוב ואיכותי, בשכונת התיירים של קטמנדו הנקראת ה’טאמל’. כדי להתאושש מהטיסה ולהתחיל ברגל ימין את הטיול.

נסו את המלון הזה:

Oasis Kathmandu Hotel

או הקליקו כאן לרשימת בתי מלון מומלצים בקטמנדו >>

בטאמל תמצאו חנויות למכביר, עם כל מה שאתם צריכים (הביאו אתכם מהבית שקיות ניילון וגם תיק מכולת או רכשו שם בעלות של 10 רופי לשקית).

מסעדות המגישות אוכל ברמה גבוהה, קפה איכותי וחווית שהות נעימה. תמצאו שם ספרים, שקעים להטענת לפ טופ/טאבלט/סלולארי וגם וייפיי. גם מבחר של אוכל ישראלי (פלאפל בנפאל..זו חוויה :-))

יום 2 מעבר לפוקרה: 

צאו באוטובוס/ טיסה לפוקרה. על כל הדרכים להגיע מקטמנדו לפוקרה תוכלו לקבל בפירוט כאן.

בתי מלון וגסטהאוסים מומלצים בפוקרה.

יום 3-5 פוקרה:

קחו את הזמן, שאפו קצת את האויר הנפאלי, בנוחות של פוקרה הנעימה. שבו ב – or2k,  vegan way או ב-java..

צאו לסיבוב על האגם, שכרו סירת פדאלים ושוטו על האגם, בקרו במקדש שעל האי.

צאו כל המשפחה לצניחת רחיפה מעל הרכס. זו חוויה בלתי נשכחת. שתתן לכם תצפית ראשונה על מה שאתם צפויים לראות מקרוב בטרק.

בפוקרה תמצאו גם מספר חנויות להשכרת אופני שטח. הם יוכלו להמליץ לכם גם על מסלול נחמד של כמה שעות, וגם להציע הדרכה אם תרצו.

עוד המלצות לפוקרה, במיוחד עם ילדים, תמצאו כאן.

בדקו במספר סוכנויות מה הם מציעים לטרק של ‘סובב אנאפורנה’. אין צורך להזמין את הכל מהארץ. בקרו במספר סוכניות בפוקרה, הם יסבירו לכם בשמחה על המסלול והעלויות. אפשר להזמין את השירות לרוב מהיום למחר.

התחילו להתכונן לטרק- יש להוציא אישורי כניסה לשמורה, לראיין כמה מדריכים ופורטרים, לקנות או להשכיר ציוד.

המלצה חמה: מקלות הליכה. הם יעזרו לכם יותר ממה שאתם חושבים.

עוד המלצה: לפני שאתם יוצאים לטרק- בקרו במוזיאון ההרים, למדו מעט על התלבושות האופייניות לכל שבט, על שמות הפסגות והרכסים השונים, על סוגי הסלעים והאבנים ועל המשלחות השונות שיצאו לכבוש את האברסט. זה יתן ערך רב לטרק כולו.

יום 6- 23- טרק:

טרק ‘סובב אנאפורנה’. אל תשכחו לטעום את המנה הנפאלית המסורתית, הנקראת ‘דאל בהאט’. המנה הזו טעימה ומזינה במיוחד בכפרים הנמצאים במעלה הרכס.

לפני היציאה מהארץ מומלץ להתייעץ עם רופא בנוגע לטיול בגבהים, במיוחד עם ילדים. לקבל טיפים והדרכה להתנהגות בגובה.

עוד טיפים לטרק עם ילדים בנפאל

חזרו לפוקרה (כך תוכלו להשאיר חלק נכבד מהציוד בגסטהאוס למשמורת, או באחת מסוכוניות הנסיעות. זה מאוד מקובל, וקחו רק את מה שאתם צריכים לטרק).

יום 24- מנוחה:

מנוחה בפוקרה. לכו למסאז’, לשיעור יוגה או העבירו יום בבריכה, אם מזג האויר מאפשר. בערב לכו לסרט ב’movie garden’ או קחו את הילדים לסרט במרכז העיר, בבית הקולנוע midtown המקרין גם סרטי 3D.

לגבי המסאז’- בפוקרה יש ארגון מעניין המציע מסאז’ שמבוצע ע”י עיוורים. הארגון העביר להם קורסים וסדנאות ולמעשה הפך אותם למעסים מקצועיים. כך שהתשלום תורם ומאפשר להם לעבוד ולהתפרנס בכבוד. המרכזים נקראים: “helping hands” וניתן למצוא אותם במספר נקודות לאורך ה’לייק סייד’.

הזמינו טיול ראפטינג משפחתי לנהר הסאטי.

יום 25-26- ראפטינג:

צאו לראפטינג על נהר הסאטי. חזרו משם ישירות לקטמנדו.

יום 27-30- קטמנדו:

צאו לתצפית על האברסט.

לכו לעשות באנג’י

סיירו בין מוקדי התיירות בעיר- מקדש הקופים, כיכר דהארבור, ארמון המלך…

∴ אל תשכחו ביטוח. וכמובן לקרא את האיבוק שלי כהכנה מעולה וליווי במהלך כל טיול שאתם עושים עם הילדים.

את המתנות למשפחה מומלץ לקנות בטאמל.

ואם קראתם הכל ואתם עדיין מרגישים צורך לייעוץ אישי- שלחו לי מייל ונתאם שיחה (בתשלום :-)). או בדקו את הפוסט הזה.

בדרך כלל הגישה שלי היא שעדיף לנסוע עם כמה שפחות, ולהצטייד במהלך הדרך בדברים כאשר עולה הצורך. זה יוצא בסופו של דבר הכי נוח (סוחבים הרבה פחות) ולרוב גם זול יותר. אבל עדיין, יש דברים שחשוב לצאת איתם מהארץ. רשמתי כאן את הציוד שלדעתי הוא הבסיסי ביותר, דברים שלא הייתי יוצאת לדרך בלעדיהם.

תרמיל מוצ’ילה גדול, נוח לשימוש ולנשיאה: בין אם אתם יחידים או משפחה, תרמיל אחד לפחות בעל נפח גדול הוא חובה. הוא ישמש אתכם בכל הטיולים והטרקים אליהם תרצו לקחת רק תיקאחד שיכיל את הציוד למספרימים וגם כתיק מזוודה לכל דבר. 

חשוב מאוד שיהיה הכי נוח עבורכם. זה מסוג הדברים שלא הייתי קונה באינטרנט אלא הולכת ומודדת. חשוב גם שכל מי שמיועד לשאת את התרמיל ימדוד אותו וירגיש איתו נוח.

תרמיל יום– נוח לנשיאה ולשימוש: אותו כנ”ל גם לגבי תרמיל היום שלכם. ההבדל בין תרמיל נוח ובריא לגב לבין תרמיל זול ומצ’וקמק הוא משמעותי ביותר. זה מה שישפיע על התחושה הפיזית שלכם לאורך כל היום. אםתרגישו עירניים ובעלי אנרגיה, ותוכלו להמשיך וללכת לאורך כל היום בנעימים או שתרגישו כאב גב/כתפיים , עייפים ומותשים כבר בתחילתו של היום. תמדדו. ואל תתפשרו.

נעלי הליכה מעולות– כל מה שאמרתי על תרמילים תופס גם כאן. נעליים טובות הן המפתח ליום יום מוצלח. גם בטרקים, וגם בטיולי יום קלילים. אם הנעליים לא טובות כל הטיול יראה לכם אחרת לגמרי.

מגבות שמתייבשות מהר, רצוי אנטיבקטריאליות- אני משתמשת באותן מגבות כבר קרוב לארבע שנים. לא התפשרתי על איכות וקניתי גם את הדגם הגדול. כי הכי כיף לצאת מהמקלחת ככה. וכשאת משתמשת בהן יום אחרי יום, במשך תקופה, לא בא לך להתבאס בסופה של כל מקלחת. הן נפלאות. מתייבשות במהרה, לא מסריחות, לא תופסות עובש. אפשר להתקלח בבוקר, להניח לייבוש, ללכת לשתות תה ואחר כך לארוז מגבת יבשה ולהמשיך בדרך.

דוחה יתושים באיכות גבוהה– כי כשאת כבר בשטח, והיתושים והזבובונים חגים מסביבך, את רוצה את התכשיר הכי בטוח והכי איכותי שיש.

דפי סבון– על פניו נראים כמו פינוק מיותר. אבל זהו אחד מהמוצרים החביבים עלי ביותר. יש לי אחד כזה בכל תיק או לפעמים בכיס, וגם אצל הילדים. הוא תמיד נגיש, ונותן לי תמיד תחושה שקטה ש’יש סבון. הכל בסדר’. בכל מקום, בכל מצב, אפילו אם נתקעתי 12 שעות באוטובוס (וכל התיקים הגדולים בתא המטען) באמצע כביש בלב שום מקום.

מנשא– טוב ברור. לטרקים, למקומות הומים, לרחובות סואנים בלי מדרכה, ואפילו לשופינג בראש שקט. מנשא שהיה נוח לילד. ושיהיה נוח על הכתפיים של ההורים. אבל אני לא באמת צריכה לפרט. הרי זה לגמרי ברור.

תיק עזרה ראשונה– מאורגן ומסודר תמיד.

יש עוד כמה דברים שהייתי ממליצה לא להסתובב בלעדיהם, אבל אותם ניתן גם לרכוש לאורך הדרך:

מספריים– תמיד במזוודה. אין לתאר את מספר הפעמים שבהן הייתי זקוקה למספריים לאורך השנים, ככה באופן מפתיע.

סכין עם כיסוי פלסטיק– כי אתם תתלהבו ותקנו מלא פירות מעולים ותחזרו לחדר במלון ופתאום תבינו שאין סכין.

קרש חיתוך דק וגמיש– כן, תפלאו, אבל הרבה יותר נוח לחתוך לילדים פירות, ירקות, או אפילו להרכיב עליו פאזל, לעשות יצירות בפלסטלינה ואפילו לכתוב משהו ככה בכיף על המיטה…

תרמוס-  אני אוהבת להצטייד בשתיה חמה, במיוחד לפני נסיעות ארוכות באוטובוס ובעיקר כשיוצאים מוקדם בבוקר. תרמוס זה גם הצלה אם אחד הילדים חולה ואתם רוצים שיהיה לידו תה חם.

טישו/נייר טואלט ומגבונים לחים-  אין משהו שאני מקפידה עליו יותר מאשר על הדבר הזה. לצאת החוצה במזרח, בעיקר עם ילדים, זה תמיד הימור. ואני לא אוהבת הימורים. טוב, לא בנושא הזה, בכל מקרה.

וכמה שקיות ניילון ריקות– כי תמיד כשצריך אז אין. ויש מקומות במזרח שבהם יש איסור מוחלט על שקיות ואז עוברים שבועות שלמים בלי שתמצאו שקית ניילון אחת. בכל מקרה זה לא שוקל ולא תופס מקום. אז שיהיה.

רשימת ציוד מלאה, וגם איפה כדאי לקנות כל דבר תמצאו בלינק הזה. 

מאמר אורח, שכתבה אירית, שחזרה לא מזמן מטיול של שנה עם הילדים במזרח. היא כותבת על הטיול, על המשמעויות העמוקות יותר שלו, על הגילויים והלמידה. על הפחדים שלפני. וגם על החזרה לארץ.

לעיתים, כשאנחנו עם הגב לקיר עולים בראשנו רעיונות ממש מעולים, שאנחנו לא מצליחים להבין איך לא חשבנו עליהם קודם לכן. אבלרעיון מעולה יכול רק לתסכל אם הוא נשאר בגדר רעיון, ואין ספק שאחרי מימוש של אותו רעיון, משהו בחיים משתנה.  מעשה שהיה כך היה…

בדיוק כשנדמה היה שיש לי את כל הסיבות להיות מאושרת, עדיין לא הייתי.  היתה לנו דירה שהיא התגשמות החלום הבורגני באחד הישובים הנחשבים בשרון.  בן זוגי ואני עבדנו בעבודות תובעניות אך מכניסות שאפשרו לנו רמת חיים טובה, הילדים למדו בבית ספר שבחרנו, ונסענו לחו”ל מדי פעם.  כבר היו לי את כל הדברים שחשבתי שיהפכו אותי למאושרת ובכל זאת אחרי הרבה שנים של שגרת עבודה-בית-ילדים הרגשתי שאני לא ממש חיה. השחיקה בעבודה גברה, והקושי לראות את שלושת בנינו ולבלות איתםגרםלי לאכול את עצמי ברגשות אשם.  התקשיתי להשלים עם המצב, ובכל זאת הצורך להמשיך ולשלם את המשכנתא ולתחזק רמת חיים גרר אותנו שנה אחר שנה. הבנתי שמשהו לא בסדר בחיים שלי אם אני עובדת כל כך הרבה שעות, בקושי רואה את בן הזוג ובקושי מצליחה לדבר עם הילדים.  באמת שהשתדלתי להגיע בשעה סבירה ולהיות איתם, אבל אז – הסעתי לחוגים, עשיתי קניות, קצת עזרה בשיעורים, כביסות, ניקיון, הגיע ערב, ארוחה ולישון.  השיחות נסבו סביב המשימות שצריך לבצע לבית הספר, לחוג או למחויבות כזו או אחרת.  בסופי שבוע הייתי מותשת ולא יכולתי לבלות עם הילדים.  אני יודעת שזה סיפור של הרבה זוגות ומשפחות בישראל.  אני סירבתי לקבל את זה.

לפני כשנה וחצי הבנתי שאני חייבת לעשות משהו.  זה לא הרפה ממני, ועדיין התקשיתי למצוא קצה חוט.  התבשלתי עם עצמי כמה חודשים בחיפושים אחר משהו שייתן לי אוויר לנשימה, שיוציא אותי מהמעגל המתסכל בו הייתי.  קיוויתי לפסק זמן, אפילו קצר, שיאפס אותי.

כשהתפנה לנו סכום של כסף שחסכנו, ברחנו מהנתיבים הברורים מאליהם שכספים מהסוג הזה בדרך כלל הולכים אליהם.  מבחינתנו לא היתה התלבטות:  לא עניין אותנו שהספה ישנה, שהאוטו ישן ומבלה במוסכים, שאין ארונות במקלחות ושהקירות בבית כבר לא לבנים. חיפשתי דרך להשקיע רק בזמן ובחוויות שלנו. ניסיתי לחשוב איך אפשר עם הכסף שיש להתנתק לשנה מהעבודה ופשוט להיות ביחד. אז עלה לי הרעיון שאם נעבור למדינה זולה לשנה, בזמן שנשכיר את הדירה שלנו, נוכל לחיות בלי לעבוד וגם נוכל להנות ולטייל במקום שהוא גם מעניין.ברעיון המקורי שלי, היינו צריכים לחיות שנה בקטמנדו.  בגלגול המשופר שלו, לאחר חשיבה והתייעצות עם חברים, הרעיון הפך לטיול במזרח הרחוק.

כך,לאחר כארבעה חודשים, מצאנו את עצמנו יוצאים למסע של תשעה חודשים.  שנינו לקחנו חופשה ללא תשלום (בן זוגי המשיך לעבוד בחצי משרה חלק מהזמן) תוךנטילת סיכון שמקומות העבודה לא ישמרו. את חפצינו ארזנוואחסנו, את הדירה השכרנו, התחסנו, הצטיידנו, עשינו סידורים בבנקים, ביטוח לאומי, מס הכנסה ויצאנו לדרך.

אני יכולה רק לנסות להסביר במילים את החוויה המשפחתית שעברנו, ונראה לי עדיין שזה ימעיט בערכה.  למדנו להכיר ביחד תרבויות שונות: אנשים, שפות, אוכל, תחבורה.  הגענו למקומות מהמדהימים שיש בתאילנד, ויאטנם, קמבודיה, ניו זילנד ויפן.  לנו בכל מיני צורות – דירות, מלונות, בית משפחה ויאטנמית, קרוואן, אוטובוס לילה, רכבת לילה ובאנייה בהאלונג ביי החלומי. הפלגנו במשך שבוע ביאכטה בין איי תאילנד, עבדנו בחווה אקולוגית בזמן שהילדים למדו בבית ספר בינלאומי קטן באותו מתחם. הכרנו תיירים ממקומות אחרים בעולם ובילינו איתם. הילדים היו שותפים מלאים לחוויה (כשיצאנו הם היו בגילאים – 13,11,8), הרגשתי שאנחנו מטיילים בקבוצה – הם לקחו חלק פעיל בהחלטות, בסחיבות ובכל מה שנדרש כדי להתנהל בטיול. הם למדו מספרים שהבאנו מהארץ (רק חשבון, אנגלית, עברית), אבל את השיעורים החשובים באמת הם למדו ממה שזימן לנו הטיול – כספים ועלויות, מנהגים, דתות, היסטוריה וגיאוגרפיה של המקומות אליהם הגענו.  אבל הדבר הכי משמעותי היה הזמן ביחד.  פתאום יש אינסוף זמן ביחד – אפשר לענות על כל השאלות לפרטי פרטים, בסבלנות אין קץ.  שקענו לשיחות מעמיקות ומעניינות, למדתי עליהם ומהם יותר מכל דבר אחר.  צחקנו, פחדנו, היה לנו חם, היה לנו קר, טעמנו, עשינו, ראינו, צילמנו, קפצנו, התאכזבנו.  הכל עשינו ביחד.

בטיול כל כך ארוך חייבים להיות מתוכננים כלכלית ופרקטית לגבי הציוד שסוחבים.  מצד אחד לא תכננו “להתכלב” ומצד שני היה לנו תקציב שהיינו צריכים לעמוד בו.  זה אומר, שלא פעם ויתרנו על אטרקציה כי היתה יקרה מדי, או שאכלנו בשוק ולא במסעדות בשבוע מסויים כדי לחסוך. זו התנהלות שונה מאוד מזו שאנחנו רגילים אליה בארץ אבל זה לימד אותי כמה שפע (מיותר) יש לנו, ואיך בויתורים קטנים והתנהלות יותר מחושבת ניתן לאכול מצוין ולטייל הרבה. גם עם החפצים שגררנו איתנוהיינו מחושבים.  אחרי חודשיים מתחילת הטיול גילינו שחלק מהדברים שהבאנו מיותרים ושלחנו אותם ארצה. החפץ הנרכש ביותר בכל התקופה היה ספרים. ביקרנו בחנויות יד שנייה במרבית המקומות שהגענו אליהם וזו חוויה בפני עצמה, בילוי של ממש. במקביל, דאגנו לשלוח הביתה את אלו שקראנו.  על מזכרות ויתרנו כמעט עד סוף הטיול, ולכל אורכו הצלחנו לשמור על מאזן של חמש מזוודות בגדלים שונים (שתיים מהן לא שרדו ובסוף הטיול נאלצנו לזרוק אותן).  התפעלתי כל פעם מחדש כשראיתי שאנחנו מסתדרים עם כל כך מעט דברים – מרבית מתפוסת המזוודות היו ספרי לימוד וקריאה, תרופות ונעליים (סנדלים ונעלי הליכה איכותיות לכל אחד מאיתנו).  היכולת לכבס בגדיםביטלה את הצורך לשאת יותר מדי סטים להחלפה.  לא חסר לנו דברובדיעבד, יכולנו להצטמצם יותר.

ההחלטה על היציאה לטיול הביאה איתה הרבה פחדים – שלא תהיה לנו עבודה כשנחזור, שנחלה במחלה אקזוטית, שתקרה לנו תאונה, שלא נהנה אחד מהשני ונרצה לחזור הביתה, שלא נסתדר עם הכסף, איך יראו החיים אחרי ועוד ועוד. בכל זאת הלכתי עד הסוף עם מה שחשבתי שיעשה לנו טוב.  לא תכננו הכל מראש ועם הפחדים התמודדנו אחד אחד, לא הדחקנו אותם – היינו מודעים לסביבה ופעלנו לפי הערכת מצב שעשינו כל פעם מחדש.  כשיצאנו מהארץ ידענו איפה נהיה בחודש הראשון בלבד. את השאר חקרנו והחלטנו תוך כדי תנועה. רצינו את החופש להחליט על פי איך שנרגיש בזמן אמת.הרבה אנשים נפעמו מהאומץ שלנו ואני חשבתי לעצמי שלא ממש נותרה לי ברירה– להישאר במציאות כפי שהיתה היה מפחיד יותר.

ככל שהטיול התקדם הבנתי שאת האושר שלי מצאתי, והוא לא נמצא בדירה ובחפצים שממלאים אותה.  גם לא הנאות ופינוקים יקרים. האושר נמצא בזמן היקר עם המשפחה ובחופש.  לא בחופשה שעשינו, אלא בחופש התנועה – ביכולת לקום ולזוז ממקום למקום ברגע שרוצים.  אז גם התחוור לי שאני לא יכולה להמשיך לעשות מה שאני רוצה כי צריך לטפל בדירה ובחפצים שהשארנו וכבר לא ממש היו חשובים לי.  מבחינתי יכולתי לוותר עליהם. הבנתי שהנכסים היחידים שאני רוצה שיהיו לי הם זיכרונות טובים מחוויות וזמן עם המשפחה, כאלו הטיול סיפק לנו בכמויות.

עם חזרתנו ארצה, פרקנו את כל החפצים שארזנו והתאכזבנו להיזכר בכמות החפצים המיותרים שיש לנו (גם זה אחרי שדיללנו לפני הנסיעה).  מחלקם נפטרנו ומחלקם עדיין לא. משהו השתנה בפרספקטיבה, היום השאיפה היא להימנע מצבירת נכסים ולבנות את היכולת לממש את חלום החופש לתקופה בלתי מוגבלת בעתיד.

 

 

 

מאמר אורח שכתבה יסמין מיסק- דמאיו שיצאה עם בעלה ושלושת הילדים, הגיעה להודו, ומצאה שם הרבה קסם.
יסמין כותבת על המסע שלה בבלוג: demayofamily.com

אם אתם מחפשים יעד מיוחד בטיול.שמשלב גם אווירה של הודו, גם אווירה של חו”ל וגם משמעות דרך התנדבות, אורויל היא המקום.
אורוויל נמצאת בדרום הודו, סמוך לעיר פונדיצ’רי. במדינת טאמיל נאדו. מדובר בקהילה בין לאומית, פרי חזונה של “האם” – the mother. היא ראתה בעיני רוחה מקום שבו יוכלו לחיות יחד אנשים מכל קצוות תבל. יחד, בקהילה תומכת, אקולוגית, שהמוקד בחיי האנשים הוא ההתבוננות הפנימית, המדיטציה והאנושיות.מקום שכל אחד נותן לפי יכולתו, ומקבל לפי צרכיו..(כמו הרעיון שבבסיס הקיבוץ הישראלי)

היא בחרה שטח שיועד לפרויקט והם החלו בפיתוח.השטח היה כמעט מדבר. במרכז אורוויל עומד המטרי מנדיר. הלב של הקהילה. מקדש שבו לא סוגדים לאף אלוהים חיצוניים. הלב של המבנה הוא חלל מדיטציה מקסים שמקדש את השקט וה ת בו נ נו ת הפנימית.

כשמגיעים היום לאורוויל רואים אזור ירוק, מלא בעצים, במסעדות מכל הסוגים, אי קוסמופוליטי, בינלאומי, הרבה מזון אורגני, והרבה קהילות ומיזמים מיוחדים.

איך אפשר להכיר את אורוויל:

  1. להגיע כאורחים ולהתאחסן באחד הגסטהאוסים או המלונות.
  2. להתנדב באחת הקהילות או המיזמים של אורוויל.
  3. לחיות באורוויל כחברי קהילה – להיות “אורוויליאנים”. דורש תהליך של שנתיים1. לבקר באורוויל

אפשר להגיע לאורוויל בתור אורחים ולהתאכסן באחד המלונות. יש הרבה גסטהואסים ובתי מלון, אפשר לראות באינטרנט. להתמקם באחד מהם, ולהתחיל לחקור את המקום.

2.להתנדב באורוויל

 דרך יותר מעניינת לחוות את המקום הוא להתנדב באחת הקהילות במקום.
יש מספר מקומות שמקבלים מתנדבים. כל קהילה עם התנאים שלה והייחוד שלה. אציין מספר אפשרויות, אבל צריך להכנס לאתר ולבדוק את הרשימה.
שימו לב שלא כל מקום שיש בו אפשרות להתנדב הוא מתאים למשפחות. אתם צריכים חדר גדול, מטבח, ואיזושהי התעסקות או חברה לילדים. יש מקומות, כמו למשל בתחום החינוך, שבו תגורו במקום אחר ממקום ההתנדבות.

1. Sadhana Forest

 המקום המומלץ ביותר מבחינתי. היינו שם כמעט חודשיים והייתה לנו חוויה נפלאה.את המקום הקימו אבירם יורית רוזן והם חיים שם עם שתי בנותיהן בנות 13 ו6.
מדובר בקהילה בינלאומית של מתנדבים, עם חיי קהילה עשירים ועוטפים. סדהנה היא קהילה שעוסקת ביעור מחדש של שטח גדול באורויל. זאת עבודה חשובה ביותר כי בזכות היעור המוצלח ושיטות שימור המים, עלה מפלס הבארות בכל האזור ביותר מששה מטרים בעשר השנים האחרונות. המקום הוא ג’ונגל קטן, עם ביקתות מעץ קוקוס מסורתיות, ובקתה מרכזית שהיא הלב של המקום. בראשון עד חמישי עובדים יחד עד הצהריים, ובשבת וראשון יש זמן פנוי. הארוחות משותפות, באווירה קהילתית. ושעות הפנאי מתמלאות בהרבה סדנאות שכל המתנדבים מעבירים. חיים מלאי עניין ותוכן. המקום ערוך מאוד לקליטת משפחות. מקבלים בקתה משפחתית, ורק אחד ההורים מחוייב להתנדב כי ההורה השני נתפס כמי שנמצא עם הילדים. יש שלוש ארוחות ביום והרבה תוכן ופעילויות בזמן הפנוי. יש בריכה קטנה שמעולה לילדים, ו”mud pool” -מאגר מים גדול בטבע שליד החווה. גן עדן לילדים ומקום נפלא להורים.  משלמים 300 רופי לאדם ליום עבור השתתפות בעלויות המזון. חשוב לציין שסדהנה היא קהילה טבעונית, המזון אורגני וללא מוצרים מהחי. העישון אסור וכמו כן שתיית אלכוהול. אז קחו בחשבון.
לפרטים נוספים : www.sadhanaforest.org
בלוג ארוך ומפורט שכתבתי על סדהנה www.demayofamily.com

2.Budha garden

חווה שמתעסקת בגידול ירקות ופירות אורגניים לשימוש קהילת אורוויל. מקום מסודר ויפה, משקיעים בתיכנון ובאחזקה. הבעלים נחמדים. ניתן להתנדב לתקופה של שבועיים ויותר. העלות היא 250 רופי ליום לאדם, כוללת ארוחת בוקר, ועבודה בגינה בין 06:00-09:00 בבוקר. אפשר להשתמש במטבח אם רוצים לבשל לעצמכם. מקום קטן בין 15-20 מתנדבים, אין הרבה חיי קהילה, אבל משאיר הרבה זמן פנוי לחוות את אורוויל. טוב למי שרוצה ללמוד על חקלאות אורגנית מודרנית, ופחות רוצה את ההתערות החברתית.

3. Wellpaper

קהילה שמתעסקת באומנות והעצמה של נשים מקומיות. שייכת לאירגון “village action groupe” יש מגוון אפשרויות התנדבות בתחומי העצמת המקומיים, לא רק אומנות, ניתן לדבר עם האחראים ולבדוק איתם על אפשרויות המגורים.

 

4. Solitude

חווה חקלאית אורגנית, על פי עקרונות הגידול של פוקוקה. למי שמתעניין בפארמה קאלצ’ר יהיה מאוד מעניין להכיר את המקום הזה. נקרא שיטת “no farming” מגדלים כמה סוגי צמחים באותה חלקה, עצים, שיחים וירקות, לא הופכים את האדמה, הפוך מכל מה שמכירים. מאוד מתמזג עם הטבע והמחזוריות שלו.
ניתן להתנדב תמורת ארוחת צהריים ומגורים. גם כאן פחות מותאם למשפחות אלא יותר ליחידים, אבל אפשר להתעניין. אין חיי קהילה כמו בסדהנה, רק נותנים שעות עבודה ביום והשאר פנוי. מינימום התנדבות חודש.

יש עוד מקומות שבטח לא הזכרתי ולא ידעתי עליהם. יש משרד שלם שמתעסק בנושא, ושמו savi. אפשר לפנות אליהם לפני שמגיעים ולברר על אופציות ההתנדבות הקיימות. אפשר להתנדב בבתי יתומים, עם מבוגרים, בחוות וכל מיני. חלק מההתנדבות היא בלי מגורים. צאו וחיקרו.

3. לחיות באורוויל

זה באמת משהו שמעניין לבדוק. זה כמו לגור בקיבוץ ענק, בלי הקהילתיות הצפופה, ובמחירים של הודו, ועם אנשים מכל העולם. בגן שעשועים שומעים מלא שפות. אווירה נעימה וקהילתית.

יש באורוויל ה-כ-ל.

חינוך-יש רשת חינוך מפותחת ביותר, עם בתי ספר מכל הסוגים, בית ספר רגיל, דמוקרטי ואחד של מעורבות הורים. יש תיכונים רגילים ומיוחדים עם אג’נדות מדהימות של למידה.

בריאות-למי שנהיה אורוויליאני יש מערכת בריאות מצויינת במחיר נמוך.

קואופ-במחירי עלות.

חוגים לילדים ולמבוגרים-ללא עלות למי שאורוויליאני. לאורחים בתשלום.

ועוד ועוד ועוד. אני לא אורוויליאנית, ולא יודעת הכל, אבל למי שמחפש מקום לחיות בו בהודו עם הילדים. הייתי ממליצה לבדוק. העניין הוא שהשלב הראשון של תהליך הקבלה לאורוויל דורש התנדבות של שלושה חודשים באחד המקומות באורוויל. אז שווה להתנדב שלושה חודשים ואם רואים כי טוב, אפשר להתחיל את התהליך.

מידע שימושי ומעט טיפים לגבי אורוויל

סיור במטרי מנדיר:
מבוגרים -במרכז המבקרים אפשר להזמין סיור למטרי מנדיר, שעוזר להבין הרבה את אורוויל  ואת העקרונות המנחים של החיים שם. לסיור צריך להרשם מראש במשרד ב “visitor center”
בימים שלישי עד ראשון (בשני סגור)  בין השעות 10-11 או בין 14-15 .
ילדים – הסיור לא מתאים לילדים קטנים, אפשר מגיל עשר. אבל יש פתרון. בימי שלישי בבוקר המטרי מנדיר סגור לאורחים ופתוח לביקור ילדי בתי הספר והגנים של אורוויל. אם תגיעו בין 9-11′ בתנאי שכבר עשיתם את הסיור של המבוגרים, יתנו לכם להיכנס. זאת חוויה מעניינת לילדים. מאוד מומלץ.

סדנאות ופעילויות:
בכל תחילת שבוע מתפרסם באורוויל, באינטרנט, עלון שנקרא news and notes ושם מפורסמות כל הפעילויות והסדנאות במרכזים השונים באורוויל.
שווה להדפיס את העלון הראשון של אותו החודש שבו הגעתם כי בו תמצאו רשימה יותר מפורטת של הסדנאות והחוגים הקבועים. בעלון השבועי מתפרסמים העידכונים והתוספות. יש הכל. יוגה, מדיטציה, אומנות, בניה אקולוגית, קרמיקה, אקרויוגה, סדנאות מודעות,וגם מיגע על סיורים בחוות ובקהילות השונות  ועוד הרבה דברים מעניינים.
* סרטים בסינה פרדיסו, כל יום בחינם בערב, זמני הצגות מופיעים בעלון. בימי ראשון ב 16:30 סרט לילדים.

*כל יום ב 09:30 בaurosphirll חווה לגידול ספירולינה, קוצרים את האצות ומכינים אצות קראנצ’י -נחמד להורים ולידים.

קניות מזון ומסעדות:
אם מגיעים לתקופה של יותר מחודש, שווה לעשות “aurocard” כרטיס שמטעינים עליו כסף ומאפשר לקנות בחנויות טובות, מסעדות ולקבל הנחות.גם פונדיצ’רי קרובה ויש בה מסעדות מכל הסוגים, צרפתיות, איטלקיות, בשר דגים יין וטבעוני.
מזון בריאות
farm fresh -נמצא באורוויל באזור קולאפלאיאם
happy food– גם בקולפליאם
portus -שוכן ליד הקואופ של אורוויל. לאורוויליאנים יש מחירי עלות מדהימים, ולאורחים יש חנות קטנה ליד עם אחלה מוצרים במחירים טובים.
aurovill bakery – לחמי בריאות ומאפים, במחירי עלות לכולם, גם לאורחים. מול ה”farm fresh”

energy home – נמצא בפונדיצ’רי. יש מסעדת raw food בחנות ועוד מוצרים טבעיים, חטיפים, אגוזים, ופירות יבשים.

Bonpetit – עוד חנות מוצרי בריאות גדולה , עם הרבה מבחר, כמו עדן טבע מרקט, בפונדיצ’רי, ברחוב של התעלה.

(תבדקו בחנויות באורוויל טופו מעושן ופסטו של בודהה גארדן-על לחם מקומי יוצא מעדן)

מסעדות עם אוכל בריאותי או טבעוני

– מסעדת raw food –באזור קוטאקארי, תבדקו בחוברת של אורוויל.
– המסעדה של “solitude” – חווה לגידול אורגני עם מסעדה מצויינת של אוכל בריאותי. כל יום (חוץ מיום ראשון) בין 09:00-15:00

– dream caffe – בית קפה קטן במרכז המבקרים, עם קפה, עוגות ומאפים ואופציות טבעוניות כמו בראוני וגלידות סורבה.
– המסעדה של מרכז המבקרים- אוכל טעים וגם פיצה טבעונית טובה. קצת יקר.

-tanto- מסעדה איטלקית, בקולפלאים, עם פיצות רגילות וגם טבעוניות, וסלטים טובים.
Wellcaffe – מסעדה ים תיכונית, עם אוכל ישראלי , חומוס ותבשילים. נמצאת בתוך wellpaper לא רחוק מהמטרי מנדיר. תבדקו בחוברת.

-”la terrace” המסעדה מעל הsolar kitchen – בית קפה עם אוכל מצוין, אפשר לשלם רק עם aurocard  סלטים, תבשילים, חומוס, ודברים עם טופו. מעולה לטבעונים.קצת יקר.

יש מלא בתי קפה קטנים, ומסעדות מכל הסוגים, גם באורוויל עצמה וגם בפונדיצ’רי, העיר הסמוכה. בטוחה שלא תישארו רעבים.

אפשר למלא דפים על אורוויל וזה לא יספיק. תגיעו. תקנו את הספר של אורוויל, תדפיסו את הnew and notes של תחילת החודש שאתם שוהים בו, וגם את העמוד של השבוע הנוכחי, ותתחילו לחקור. זה מקום שקשה לעזוב…אני לא מומחית למקום, הייתי רק כמעט חודשיים, אז אולי יש אי דיוקים קטנים. סליחה מראש, העיקר שתדעו שיש מקום כזה ותבואו לבדוק בעצמכם.

מוזמנים לשאול אם יש לכם עוד שאלות, אענה בשמחה.

טיול מהנה

יסמין   demayofamily.com

חברתי קייט פרסמה לפני כמה ימים סטטוס חדש בפייסבוק. היא מפרסמת כל הזמן, ודוקא דברים מעניינים אבל הפעם המילים שלה התיישבו לי בול.

 

“I have read a billion books and written almost three journals since I started traveling.. My life is much more productive since I started traveling… Which is funny, back home I thought I was such a busy busy girl. Busy with this work, and that work and this dead line to do this and that thing that really have no significance to the personal development and growth of oneself….”

קייט היא נפש עליזה וחופשיה בת 20. היא מסתובבת בעולם ומתחברת עם כולם ורוקדת ברחובות ועושה טריקים עם ההולה-הופ שלה.

השמחה, התשוקה והאהבה שהיא מפזרת ככה בחינם גורמות לך לרחף אחריה או לפחות לרצות להדבק בקצת ממה שהיא חטפה..

הסטטוס הזה דייק לי דברים שרציתי כבר מזמן לדייק. גם לעצמי וגם לכדי לכתוב לכם.

קייט למדה רק לאחרונה איך לרקוד עם אש. אז אפשר לומר שהיכולות והמיומנויות המרהיבות האלה לא נותנות לה כלום. הן חסרות ערך.. אבל אפשר גם להסתכל עליהן כאוצר שלם עבור הנפש שלה. כמה כוחות והתמודדויות ברבדים שונים הצריכה הלמידה הזאת. וכמה כוח ועוצמה המיומנות החדשה הזאת נותנת לה.

שלא לדבר על השמחה הפשוטה.

יצרניות. פרדוקטיביות של הנפש. של הנשמה. של העצמי. של הגוף וצרכיו- להיות פעיל, לזוז, לנשום אויר, להביט אל השמש, להתאמץ, לאהוב, לפגוש, לרקוד ברחובות, לישון כמו שצריך. קודם כל אלה. ורק אחר כך כל השאר.

ככה צריך לחיות.

חזרה לבלוג

תמונה: Kate Ryan.

לקראת עונת הטרקים בנפאל הבאה עלינו לטובה, החלטתי לחסוך לכם הרבה התלבטויות וחיפושים ולהביא לכם את כל מה שצריך לדעת על חסכון בעלויות הציוד לטרק במאמר אחד. יאללה. בואו נתחיל.

  • קודם כל וחשוב מאוד- אם אתם מתכוונים לקנות את הציוד במיוחד עבור הטרק- אל תקנו אותו בארץ.
  • קחו בחשבון שהחנויות בקטמנדו יקרות יותר מהחנויות בפוקרה.
  • מה כן הייתי מביאה מהבית- פילטר מעולה למים. בפוקרה קשה למצוא משהו אמין דיו.
  • תוכלו לקנות את כל הציוד ומעבר לכך במחירים זולים בחנויות לציוד טרקים (הרוב מזוייף, כמובן).
  • ותוכלו גם לשכור כמעט הכל. משק”ש ועד לפליז ולמקל הליכה. התשלום הוא על בסיס יומי.
  • למשפחות- לא ראיתי מנשאים באמת טובים. תביאו מהבית.
  • אם בחרתם לא לקנות חדש ולא לשכור- תוכלו לקנות יד שניה במחירים אף נמוכים יותר. אני מאמינה שתוכלו למצוא את כל הציוד, אבל תצטרכו לעבור בכמה חנויות לשם כך.
  • כדי לוודא שאתם באמת מקבלים את המחיר הטוב ביותר, בחרו פריט אחד והשוו את המחיר שלו תמיד בכל חנות אליה אתם נכנסים. כך תוכלו לדעת מיד את רמת המחירים שתקבלו באותה חנות, בלי לבזבז הרבה זמן.
  • ואחרי הטרק- תוכלו למכור בחזרה לחנויות את כל מה שאתם לא צריכים.

להלן ההמלצות של נאבה ראג’, שהוא הבעלים של ה Adventure – החנות לציוד טרקים הכי זולה לישראלים בפוקרה, בנושא איך להוציא הכי פחות על ציוד לטרק?

ולבסוף, רשימת ציוד ומחירים לדוגמא (ברופי נפאלי):

הציוד מחיר מכירה מחיר יד שניה מחיר השכרה ליום
שק שינה 1100-7000 500-3000 40-50
תרמיל נפח 20:

תרמיל נפח 40:

תרמיל נפח 90:

400-2000

600-2800

1500-5000

200

300-1500

800-2000

40

50

80

נעליים 2000-4000 800-2000 ————-
פליז דו שכבתי 550 300 30
חולצה מנדפת זיעה 400-800 ————— —————-
זוג מקלות הליכה 700-1500 400-800 60
מכנסי טרקים 400-1500 —————- —————-
גזיה+כלי בישול 1500-2800 —————- 40 (בלי כלי בישול)
בקבוק פלסטיק לשתיה 200-300 —————- 20
מגבת מיקרופייבר גדולה 350-400 ————— ——————
כפפות 120-700 50-150 20