בלוג

בשבוע שעבר: הפיליפינים בזול, מה הפחיד אותי, וגם איך חוגגים את ל”ג בעומר בנפאל?

6 בMay 2016

איפה אני עכשיו: באי בוהול, פיליפינים. כמה זמן כבר: בערך שבוע

***תגידו איך אתם מרגישים עם בית מבמבוק?

לפני חודשיים בערך, כשהיינו בנפאל, חגגנו את חג ה”שיבא רטרי” יחד עם הנפאלים. זהו החג של האל שיבא, שבו מותר לעשן מריחואנה חופשי ברחובות, ולאכול קנה סוכר. זה בערך מה שעושים ביום הזה.

בערב, מתקבצים כולם סביב למדורות, טובלים את קנה הסוכר באש, ואחרי שהוא מתחמם כראוי, מוציאים אותו ומטיחים אותו כנגד האדמה. זה יוצר קול נפץ חביב (די חזק ומפחיד), וגורם לעסיס הסוכר לפרוץ החוצה, נוזלי וחם ומתוק.

ואז אוכלים אותו, כמובן.

אז הלכתי עם גלי למדורה, עם חברים ועם חבילה מכובדת של קני סוכר לפוצץ. זה לא כל כך פשוט, העניין, וצריך קצת להתאמן. גלי ניסתה אחד ועוד אחד ועוד אחד, ובכל פעם השתפרה וקול הנפץ יצא חזק קצת יותר וקנה הסוכר הפיק יותר עסיס.

אני רק עמדתי שם והבטתי בה.

“אמא, בואי תנסי”, היא קראה לי. “אמממ…”, גמגמתי, “לא בא לי..”. “למה?” היא שאלה. “זה מפחיד אותי”, עניתי. ואז היא נעצרה, נעמדה, הביטה בי ואמרה: “את חושבת שאותי זה לא מפחיד??”.

♦♦♦

בשבוע שעבר חזרנו לפיליפינים אחרי שנתיים. בפעם הקודמת שהינו בה כמעט חצי שנה, ובכלל לא הרגשנו. התחלנו הפעם בסאבו, אצל משפחה שאנחנו מכירים. לגלי יש שם חברה שהיא מאוד אוהבת ושמחתי שהן חזרו לשחק באהבה ובחדווה כאילו לא עבר זמן בכלל. לחברה הזאת קוראים wish, והיא גדלה אצל סבתא, יחד עם אחיה בן השנתיים. ככה זה בפיליפינים. אמא עובדת בשוויץ. אבא חי אצל ההורים שלו. והילדים גדלים אצל סבתא.

אחרי כמה ימים עברנו לאי אחר, קטן יותר אבל קרוב, מרחק שעתיים במעבורת. שמחתי לעלות שוב על הים, אחרי תקופה ארוכה.

אז אנחנו עכשיו גרים בכפר דייגים קטן, באי שנקרא בוהול, בבית פיליפיני עשוי במבוק, עם וילונות צדפים וקישוטים מעץ. לבית יש חוף פרטי מקסים, מוקף בשוניות דגים מרהיבות, וחצר עם עצי קוקוס. יש מטבח מאובזר, סלון (עם טלויזיה), ושלושה חדרים לרשותנו.

♦♦♦

בסוף השבוע פורסמה כתבה שכתבתי ל”ישראל היום”. את הכתבה כתבתי מזמן. למעשה, היא נכתבה מספר פעמים, לאורך כמה שנים (כן, שנים..), ולקח הרבה זמן עד שהצלחתי לשחרר אותה. אני חושבת שזו הכתבה שהיה לי הכי קשה אי פעם לכתוב. מעולם לא כתבתי על עצמי, או חשפתי את עצמי בצורה כזאת. ולא היה לי פשוט. בכלל לא. למעשה, כמעט ביטלתי אותה (שוב) ממש שניה לפני שהיא פורסמה. אבל בסוף נזכרתי בגלי, ובאותם רגעים בהם היא ניגשה אל קנה הסוכר הלוהט, והטיחה אותו באדמה. נזכרתי בשניות האלה. ובעיקר נזכרתי במה שהיא אמרה לי אחר כך.

♦♦♦

משהו קטן:

לכבוד יום העצמאות אני רוצה לתת לכם קצת מידע בנוגע לכתיבת מאמרים בתשלום, למען כל מי שמתעניין בזה . אז הנה אתר שמשלם כסף לא רע בכלל על כל מאמר, וכל אחד, ממש כל אחד יכול לכתוב בו. ובנוסף, אני מציעה את האי בוק שלי בחינם, לכל מי שרוצה. מכיוון שאין כאן אינטרנט כזה להיט, אני הולכת בימים הקרובים לרכז את כל המעוניינים ולשלוח מייל אחד לכולם ביחד. אז שלחו לי מייל עם כותרת “כסף בטוח” ואשלח לכם את האי בוק בתוך כמה ימים.

כמה שילמתי השבוע:

אני כמעט לא מוציאה כאן כסף. יוצא לי בערך 15$ ליום.

שאלה ששאלו אותי השבוע:

איך מתחילים לתכנן טיול ארוך בחו”ל עם ילדים? מאיפה מתחילים?

אני תמיד ממליצה להתחיל עם רשימת החלומות. אחר כך להחליט על היעד הראשון, מתוך הרשימה. אחרי שהחלטתם עליו- הכל נהיה קל, ברור וזורם יותר. הזמינו כרטיסי טיסה והפכו את החלום למציאות, בדקה אחת. :-).

מבחינה מקצועית:

במרפסת התחתונה יש נקודה אחת שבה אפשר לקלוט אינטרנט כמו שצריך. לכן הצלחתי לקיים כמה פגישות ייעוץ (60$ לפגישה), באמצעות שיחות סקייפ. ממשיכה לקדם את האתר שלי באנגלית. ובעיקר עניתי למליון מיילים, הצעות חברות ופניות אישיות בפייסבוק שהגיעו בעקבות הכתבה. שלושה ימים הייתי עם דמעות התרגשות בעיניים, בגלל כל המילים המחזקות והמעודדות שכתבו לי.

haleli