משפחות מטיילות

שולה עזבי הכל. או: המדריך למשפחה הספונטנית

10/11/2018

אני שונאת תכניות. יש לי בעיה איתן. זה מלחיץ אותי. מפריע לי בזרימה של היום. של השבוע. של החודש. לכן אני משתדלת לקבוע כמה שפחות. ואם כבר קובעת, אז זה בדרך כלל “בערך”, כזה. וככה יוצא שבעצם, כמעט כל דבר שאנחנו עושים הוא הכי ספונטני שיש. אנשים שואלים אותי איפה נהיה בחודש הבא ואני כזה “המממ…לא יודעת”.

קמה בבוקר ולא יודעת מה יהיה. ובעוד שיש אנשים שחיים כאלה הם החלום הרע שלהם, אצלי אין דרך אחרת. כך שאפשר לומר שאני “ספונטנית מקצועית”.

וגיליתי שיש מתנות רבות ביכולת שלנו לפעול בלי יותר מדי תכניות ותכנונים. לשחרר. לצאת ולתת לדרך להכתיב לנו.

אז לטובת רגעים קטנים של אושר בלתי מתוכנן, אספתי לכם כמה טיפים והמלצות שאחרי שתקראו אותם לא יהיו לכם תירוצים יותר 😊.

1. קודם כל- כלים מעשיים.

כדי להסיר את מכשול הפרקטיות מהדרך, הנה כמה צעדים פשוטים שיאפשרו לכם להיות תמיד מוכנים להרפתקה:

תיק כלי רחצה: שיהיה תמיד מוכן. שימו שם בקבוקונים קטנים של שמפו, מרכך, סבון, קרם פנים. חובה: שמן לשפתיים, מסנן קרינה, חומר נגד יתושים.

תיק גב: טוב לא צריך להגזים ולהחזיק תיק גב מוכן לפעולה. מה שהכי טוב זה להחזיק רשימת ציוד מוכנה. כך שלא תצטרכו להתחיל להתבלבל. לכו על פי הרשימה. בנוסף, למדו היטב איך לארוז את התיק, כך שלא תתלבטו יותר מדי ברגע האמת. אני כל כך מתורגלת, שאני כבר יודעת בדיוק איזה בגדים הולכים לאיזה תא, מה אני שמה למעלה מה למטה, מה נכנס לריצ’רץ’ שבצד ומה אני בשום פנים ואופן לא לוקחת (למרות הצורך העז שלי לקחת בכל זאת..טוב אני אישה..). תוך רבע שעה אני ארוזה.

תיק עזרה ראשונה: שיהיה תמיד מוכן לדרך.

ציוד אלקטרוני: טוב בנושא הזה אי אפשר באמת להיות תמיד בהיכון. לפעמים הסוללה לא תהיה במצב אופטימאלי כשתחליטו את ההחלטה הספונטאנית לצאת. אבל אל חשש. ברגע שנופלת ההחלטה- הצעד הראשון שיש לעשות הוא לחבר את הטלפון לחשמל. יחד איתו חברו גם את סוללת הגיבוי. תוך שעתיים שניהם כבר מלאים.

טיפ: אם אתם יוצאים למקום שאתם לא מכירים ואף פעם לא הייתם בו- קחו גם כובעים וגם בגדים חמים. וגם בגד ים. אם אתם יוצאים עם תינוקות- שמרו תמיד באוטו חצי חבילת חיתולים ומגבונים.

נקודה למתקדמים: חטיפים 😊.

אני כבר מתורגלת. ואצלי הכל על אוטומט לכן אחד מהצעדים האחרונים הוא לצאת מהבית (אחרי שהכל כמעט ארוז) ולגשת לחנות הקרובה ביותר כדי להצטייד גם בפינוקים לדרך. אני קונה מיץ וכמה מלוחים (בריאים..כי אני אמא חנונית) ושוקולד. אם אין שוקולד אני לא יוצאת (זה שאני אישה זה מוטיב חוזר כאן בפוסט הזה..).

כמובן שאפשר גם לעצור באמצע הדרך ולהשלים את החוסרים. אני פשוט אוהבת לצאת כשהכל מסודר.

ועוד יותר מתקדמים: דרכונים

לאלה מכם שספונטני מקומי כבר לא מרגש אותם, מומלץ כמובן לוודא תמיד שתוקף הדרכון של כל בני המשפחה הוא למעלה מחצי שנה. פשוט סמנו לכם בתאריכון בטלפון כשנה לפני שנגמר תוקף של דרכון מסויים, והזכירו לעצמכם לחדש אותו.

ענייני נשים:

אז לנו הנשים יש מקדם ביטול גבוה קצת יותר, במיוחד אם הפעם האחרונה שעשינו מפשעות היתה בקיץ שעבר. לכן, נשים יקרות, כל מה שצריך לעשות הוא לשמור על תחזוקה שוטפת תקינה. אמרו לעצמכן שזה למען כל הרגעים הבלתי מתוכננים שיקרו השבוע, וכדי שלא תצטרכי אפילו להתלבט.

ונקודה אחרונה לאלה העושים ספונטני במזרח: 

רק מזכירה לכם אף פעם לא לשכוח קצת נייר טואלט בכיס של כל אחד, וג’ל נגיש לחיטוי ידיים.


לפני שנה בערך, בבוקר אביבי אחד בפוקרה, נפאל, התקשר אלי חבר בעשר בבוקר ואמר: “תקשיבי, יש אוטו, יש נהג, אנחנו יוצאים בצהריים לחמישה ימים- שבוע ככה לאזור מוסטנג, לבקר את מקדש מוקטינט המפורסם”.

“אוקי”, אמרתי.

“קחי את הבנות ויאללה בואו”.

“אהה….שניה”. אמרתי לו והרחקתי את הטלפון מהאוזן לרגע.

ישבתי על הגג, מתחממת בשמש. לצדי ישבה רני, בת 15, והתכוננה ללכת לבית ספר. הסתכלתי עליה. “רוצה לנסוע למוקטינט לכמה ימים?” שאלתי. לא היה לי ספק שהתשובה תהיה ‘לא’ ובזה יגמר העניין. בנות בגיל ההתבגרות הן אחד מהדברים הכי פחות זורמים שיש. במיוחד כשמדובר בשהות מרוכזת עם חברי משפחה נוספים..

“יודעת מה?”, היא הביטה בי, “יאללה. בכיף”.

“את בטוחה? אין שם קליטה, או אינטרנט…את יודעת..” אמרתי ברצינות תהומית.

“כן. מתאים לי”, היא סגרה את הדיון.

לקח לי רגע לאסוף את הלסת שלי מרצפת הגג החמימה, חזרתי לטלפון ואמרתי לו “יאללה. בכיף”.

עכשיו חשוב שתבינו. נשארו לנו 8 ימים בלבד לויזה לנפאל, ובכלל התכוונתי באותו יום להתחיל לבדוק כרטיסי טיסה לאנשהו. בנוסף, כדי להגיע לאזור מוסטאנג יש להוציא אישור מיוחד, ללכת למשרד ההגירה, להחתים, לשלם. השעה היתה עשר בבוקר, כאמור. חוץ מכל אלה האזור עצמו שונה מאוד מפוקרה. קר שם (שלג!), עולים לגובה של 3800 מ’, התנאים לא פשוטים. הלינה בסיסית. בקיצור. איפה שמתי את הכובעים החמים לעזזל.

אבל הנערה המתבגרת זרמה איתי ולכן אין מצב שאני מוותרת כאן.

תוך חצי שעה כבר שלחתי חבר מסוכנות נסיעות כלשהי לארגן לי את האישורים הדרושים. בנתיים ארזתי לבנות ולי את כל הבגדים החמים שיכולתי למצוא, הודעתי לאבא שלהן, יצאנו לאכול ארוחת בוקר וזהו.

באחת בצהריים עלינו על הרכב לטיול של חמישה ימים, שעד היום יזכר כאחת החוויות הכי מדהימות שעברנו.

מאז, אגב, הנערה למדה שיעור חשוב, והיא זורמת איתי לגמרי. לכל מקום בכל שעה 😊.


2. כלים אחרים:

אחרי שהסרנו את ענייני הפרקטיקה מהשולחן, כדאי לדבר קצת גם על צדדים אחרים, חשובים לא פחות להצלחת כל הרפתקאה ספונטנית.

מכירים את הסרט yes man? זה סרט שבו ג’ים קארי מגלם גבר שמחליט להגיד ‘כן’ לכל דבר שנקרא בדרכו. אני חושבת שמחשבה בסיסית חיובית היא אחד המפתחות הגדולים. למדו להגיד ‘כן’ בלי לחשוב יותר מדי. קודם אמרו כן ואחר כך בדקו איך אפשר לפתור את המכשולים שעשויים להופיע בדרך.

הרי התיק כבר כמעט ארוז, הסוללה כבר כמעט טעונה וחצי חבילת חיתולים שוכבת לה בבגאז’ של האוטו.


◊ פעם כשעוד גרתי בבית, נהגתי לשחק עם הילדים משחק שהמצאנו. בכל יום שלישי הייתי פותחת בפניהם את כל ספרי הבישול שהיו בבית והם היו בוחרים את המנות שנגיש לארוחת הערב של יום שישי. והחוק היה שלאמא אסור להגיד ‘לא’. הייתי חייבת לזרום איתם. לא משנה אם הייתי צריכה להשיג את המצרכים מחנות אחת שמוכרת אותם בעכו. לא משנה שהקינוח שהם בחרו דורש 16 שעות הכנה. לא משנה כלום. וכך בכל יום שישי היינו מגלים אוכל חדש. ויש כמה מאכלים שהלכו איתנו מאז ועד היום..


3. ביסוס מחקרי:

מה אומר המדע על כל העניין? ובכן, מחקרים שונים נעשו על ספונטניות ועל התרומה שלה לחיינו. מחקר אחד בדק ומצא שסופ”ש מתוכנן היה פחות מספק וממלא מסופ”ש שכלל פעילות ספונטנית כלשהי.

מחקר שפורסם במגזין “פסיכולוגיה היום” טוען שבעוד שלו”ז מתוכנן וקבוע יכול לתת איכות חיים טובה, דווקא סגנון חיים ספונטני יותר מאפשר צמיחה ושגשוג בתחומים רבים כמו: יצירתיות, גמישות ואפילו שמחה.

והנה עוד מאמר מעניין שמצאתי לכם, שמדבר על הכוח שבספונטניות, ומה הרפואה הסינית אומרת על זה.

לסיכום: ספונטניות זה בריא. אז יאללה לדרך.

עוד מלא טיפים, המלצות, מחקרים, סיפורים והדרכות תקבלו אם תורידו את האיבוק הפופולארי שלי “לטייל עם ילדים”

haleli