פוסט ספונטני של שבת בבוקר, שנכתב בגלל כמה פניות שקיבלתי בנוגע לקורונה-וירוס ותכנון טיול למזרח.
זה קצת מצחיק כי כשאנשים שומעים שאני באה מישראל הם תמיד עושים מן פרצוף כזה של ‘איזה אומץ’. כי כאן, בחוצלארץ, לפי התמונות והפרסומים, נדמה שממש מסוכן להלך ברחובות. שלא לדבר על לנסוע באוטובוס או להכנס לקניון.
אנחנו עכשיו בנפאל. ממש חולקים גבול עם סין. והתחושה היא קצת כמו להיות ישאלית בחו”ל. כי הדבר שהכי מורגש כאן בקשר לוירוס הנוכחי זה שהשום פתאום נורא יקר. הדודה בחנות הירקות אומרת שזה כי הגבול סגור ולכן כל הסחורות שמגיעות בדרך כלל מסין, מקבלות את המחיר של “קשה להשגה”.
ברגע שבסין הוכרז מצב חירום, הם סגרו את הגבול. אף אחד לא יוצא ואף אחד לא נכנס. ולכן, נכון להיום נרשם כאן מקרה בודד אחד (סטודנט שהגיע מסין). לעומת זאת, הבן שלי עכשיו בתאילנד, ושם כשהגיע עם האוטובוס מצ’יאנג מאי לפאי, כל נוסעי האוטובוס עברו בדיקה. ומסתבר שכל מי שמגיע לשם עובר בדיקה.
אז יותר מזה אני לא ממש יכולה לומר. אבל הנה הלינק שבו אני משתמשת כדי לבדוק מה המצב. זוהי מפה שמראה את פריסת הוירוס ברחבי העולם, ומתעדכנת באופן שוטף. אז אם אתם חוששים- נסו את הלינק הזה.
