השבוע התקלקלה הטלויזיה. ניגשנו לבעל המלון ודיווחנו. כמה דקות אחר כך נחה לה טלויזיה אחרת על הכוננית.
מיד אחרי טקס ההנחה, בעודי יורדת במדרגות בדרך לארוחת הבוקר גילגלתי את מקרה הטלויזיה בראשי והבנתי פתאום שלמעשה, כל החיים שלי הם כרגע בליסינג.
אין לי כמעט רכוש. מה שאומר שאת כל החפצים ואת כל השירותים אני שוכרת. בית, חשמל, מים, אוכל, טלויזיה, אמבטיה. וכמו בכל חברת ליסינג שמכבדת את עצמה- כאשר משהו מתקלקל אני פשוט מקבלת אחר במקומו. אין לי שום התעסקות עם אחזקה או עם תיקון.
אני אוכלת במסעדות, נותנת את בגדי לשירותי כביסה, נוסעת בתחבורה ציבורית. היעדר הרכוש בעצם שיחרר אותי מטרדות האחזקה שלו. אני קונה רק כאשר מתעורר צורך- מטריה, מעיל, כפכפים. משחק לילדים, צלחות פלסטיק.
מה קורה אם בכל זאת מתחשק לי, נניח, לבשל?
עוד לא קרה :-). אבל מטבחים קיימים בכל מקום. אז פשוט אשכור לי מטבח לכמה שעות.
חזרה לבלוג
