שניה לפני החופש הגדול, הרבה משפחות שאני מלווה לאחרונה מתחילות להריח כבר את הטיסה מתקרבת. וככל שהרגע הולך ומתקרב אליהם, אני מרגישה סוג של בלבול, של רצון להיאחז במשהו, דקה לפני שהשליטה נלקחת מהם ונשמטת תחת רגליהם והם יוצאים אל הלא נודע.
אז למענם, ולמען אחרים שאולי מרגישים צורך, להלן שני הטיפים הכי חשובים שאני יכולה לתת:
1. כבר עשיתם תכנית בסיסית (אחרי מחקר מעמיק או מעמיק פחות), קניתם כרטיסי טיסה, התייעצתם במרפאת המטיילים. הכל כבר פחות או יותר מאורגן? יופי.
עכשיו תניחו. עזבו את ספרי הטיולים לנפשם. צאו מקבוצות הפייסבוק, עזבו את הבלוגים (וגם את האתר שלי).
מעכשיו, תנו לדרך להכתיב. שבו בשקט, נשמו עמוק. צאו מתוך ההבנה העמוקה שכל אחד יקבל את המסע שלו. לא משנה אם ירד לכם גשם בדרך לדאראמסאללה או שיהיה חם לוהט. אם יש לכם מלון בדלהי או לא. אלה כבר לא בשליטתכם. כל שנותר הוא להביט על הדרך, על הנוף, על מה שהמסע יביא לכם.
קחו החלטה שעם כל מה שיבוא- אתם תתמודדו. שאתם פתוחים ומוכנים לחוויות, מכל סוג ומכל צבע. למפגשים עם אחרים, עם עצמכם, עם בני המשפחה. קבלו את זה שהדרך לא תהיה בהכרח מה שדמיינתם, או (ובמיוחד) מה שתכננתם. שינויים והפתעות יגיעו. הם חלק מהמסע.
2. המעיינות החמים בואשישט הם מתנה ענקית. פיסת גן עדן שאני מודה עליה בכל יום שאני כאן. אנחנו נהנות מהם ולומדות המון מהחוויה של הביקור בהם.
דברים שקשה היה לי להעביר לבנות שלי בכל דרך אחרת. וסביר שלא הייתי יכולה להעביר להן את זה, אילולא השהות כאן.
אבל לא כולם רואים את זה כך. למעשה, רוב התיירים שמגיעים לראות את המעיינות לא מתעכבים עליהם, ובטח שלא מעיזים להכניס את הגוף שלהם לבריכות.
הם רואים את המקום הזה אחרת לגמרי. הם רואים בטון אפור, לכלוך, קירות של לבנים חשופות.
ובורחים.
ואני רוצה לומר להם- חכו רגע. עצרו. הורידו את המשקפיים המערביות שלכם לרגע. ותסתכלו. נטו. בלי דעות קדומות, בלי ביקורת, בלי לשפוט. תשאירו את המערב שלכם בחוץ. בואו תנסו. פתחו דלת של התנסות, של סקרנות, של אהבה למשהו שונה לגמרי, ולאו דוקא טוב פחות או טוב יותר.
פתחו את עצמכם. אבל לגמרי. אל תסתגרו כי סתם חבל. לבקר במקום אחר, חדש לגמרי, שונה לגמרי ממה שאתם מכירים ולהצליח באמת לחוות אותו לעומק – זה מדהים. עולם שלם פתאום נפתח. מליון מקורות השראה, מליון נקודות חדשות שכל אחת מהן יכולה להוביל לדרך מרהיבה אחרת. וחבל לפספס את זה.
או..כמה למדתי בחמש השנים האחרונות. מכל אחד. מהתיירים. מהטיילים. מהנופים. ומהמקומיים. כל כך הרבה חוכמה יש בהם, חוכמה אחרת, שונה ומרתקת. כן. הם חושבים אחרת לגמרי מאתנו. הם רואים דברים אחרת. אבל זה מה שכל כך מעניין!
אני רואה אנשים שעשו מאמץ וחסכו כסף במשך הרבה זמן, השקיעו הרבה כסף ונסעו ממש רחוק. וכל זה בשביל מה?
עזבו את הספרים, את התחקירים באינטרנט. עזבו אותם. צאו לראות את העולם בעיניים נקיות. שבו עם המקומיים, דברו איתם, שאלו אותם לאן כדאי ללכת. איפה האוכל המקומי הכי טעים. ואיך בדיוק אוכלים אותו. איך מגיעים מהכפר הזה לכפר הזה. הצטרפו למסע הזה שלקחתם את עצמכם אליו.
בואו פשטו את הבגדים, טבלו את הרגליים לאט לאט במים החמים, עד שתתרגלו אליהם, הסתכלו סביבכם, ראו את הנשים, את הנערות, את הקשישות. איך כולן כאן, חופשיות עם גופן, רוחצות אחת את רעותה, טובלות בטבעיות בבריכה, מקשקשות, צוחקות.
בואו, הכנסו, כאילו זה היום הראשון בחייכם.
והנה וידאו שבו הבנות מספרות על החוויה שלהם במעיינות החמים בואשישט.
