מבחר מקומות ופעילויות מקסימות למשפחות המגיעות להו צ’י מין סיטי (סייגון). וגם כמה הן עולות.

הו צ’י מין סיטי, היא מקום שבו העבר רוקד עם ההווה במערבולת של כאוס תוסס. מהרחובות ההומים השופעים אופנועים ועד לטעמים הארומטיים של אוכל הרחוב מימין ומשמאל, כל רגע כאן הוא הרפתקה שמחכה להתפתח. חקרו מקדשים עתיקים השוכנים בין גורדי שחקים מודרניים, התמקחו על אוצרות בשווקים ססגוניים, וספגו את האנרגיה של עיר שלעולם לא ישנה. בהו צ’י מין סיטי לכל פינה יש סיפור..

העונה הטובה ביותר לטייל בהו צ’י מין סיטי (סייגון), היא בין נובמבר לפברואר. שאז הטמפרטורות נעימות יחסית ולא יורד הרבה גשם. אבל כשנוסעים עם ילדים צריך לחשוב גם על החופשות והתאריכים האלה לא מתיישבים כל כך טוב.

מבחינת חופשות הכי טוב זה לנסוע בחנוכה, או בפסח. לגבי תקופת החגים או החופש הגדול- כדאי לכם לבדוק את תחזית מזג האויר לתאריכים המדוייקים שבהם אתם רוצים לנסוע, ואז להחליט. אם התוצאות לא אופטימאליות, הייתי מציעה שתקחו כמה ימים נוספים כדי שתוכלו לשמור על גמישות מסויימת. כל מה שיש לי לומר על מזג האויר הסברתי כאן.

לגבי התקציב אפשר לחלק אותו לכמה סעיפים:

לינה:

הנתח המשמעותי בתקציב המשפחתי. חדרים משפחתיים טובים (=מזגן, מים חמים, אינטרנט, רמת נקיון גבוהה) אפשר למצוא ב-30$ ומעלה.

הנה כמה בתי מלון מומלצים וידידותיים למשפחות.

לינה- מיקום:

אני ממליצה לשמור על מיקום טוב. זה יכול להיות ברובע 1, הרובע המתוייר יותר או ברובעים 4 או 7, שנחשבים שקטים ויוקרתיים יותר.

טיפ לתקציב: אחד המפתחות לשמירה על תקציב נמוך הוא למצוא מקום לינה קרוב לשווקי אוכל מקומיים ולתחבורה ציבורית מקומית. כך שיהיה לכם מאוד פשוט לאכול ולהתנייד בזול ובנוחות.

אוכל:

וייטנאם היא ממלכת אוכל מוטרפת. האוכל טעים, זול ונקי יחסית. יש שפע ומגוון שנע בין מותגים מערביים פופולאריים (סטארבאקס מישהו?), מסעדות תיירים מתוחכמות, מותגים מהמזרח הרחוק (למשל יפן) שהם ברמת תחכום ועיצוב שלא הכרתם, ועד שרפרפים על המדרכה בדוכני אוכל מקומי.

העלויות הן בהתאם. מנה של מרק אטריות גדול ומשביע בדוכן אוכל ברחוב תעלה בערך 30 אלף דונג, שזה קצת יותר מדולר.

תקציב אוכל יומי למשפחה שמטיילת בסייגון יכול לעמוד על 30$-40$ בקלות. וכולם יהיו שבעים.

♥ 🧙‍♀️ חוויה קסומה למשפחות – מתחם Three Brooms Town ברובע 2

אם הילדים שלכם אוהבים קסמים, מכשפות ודמיון – אל תפספסו את Three Brooms Town, קפה-מתחם מקסים ויצירתי בלב רובע 2 של סייגון. המקום מעוצב כולו כמו מתוך עולם פנטזיה קסום, עם פינות צילום, אווירה צבעונית ותפריט מתוק במיוחד.

אבל הקסם האמיתי נמצא בפעילויות: סדנאות להכנת נרות ריחניים, עוגיות מעוצבות, כובעים מכושפים ויצירות שכולם ירצו לקחת הביתה.

מתאים במיוחד למשפחות עם ילדים, אבל גם חובבי צילום ודמיון ייהנו כאן מכל רגע.

📍 הגעה: קומה שלישית של The Vista Walk, District 2

🎫 עלות: חלק מהפעילויות בתשלום סמלי.

תחבורה:

התחבורה בסייגון היא זולה. וכשמגיעים למרכז העיר אז אפשר להגיע ממקום למקום ברגל. תקציב יומי למוניות לא צריך להיות יותר מ-5$. בנוסף אפשר גם לקחת מונית אופנוע או אוטובוס. ואם כבר הזכרתי אוטובוס – גם נסיעה באוטובוס העירוני היא חוויה. האוטובוסים בסייגון לרוב ממוזגים, תמצאו שם מים לשתיה חופשית לשימוש הנוסעים, ובכניסה צריך להוריד את הנעליים :-).

כדי לקבל מושג ממשי על עלויות החופשה בוייטנאם תוכלו להכנס למאמר הזה: וייטנאם עם ילדים-עלויות.

♦

יופי. אז מה יש לעשות בסייגון עם הילדים?

אטרקציות:

יש הרבה מאוד פעילויות למשפחות בסייגון. כתבתי כאן על כמה מקומות מעניינים שכדאי לכם לנסות.

מוזיאונים:

הכניסה למוזיאונים היא בעלות סמלית. וילדים בכלל לא משלמים. שמרו את המוזיאונים לימי גשם או לימים שבהם חם מדי.

מוזיאון קצת פחות ידוע הוא מוזיאון ארטינוס– גלריה בתלת מימד. המוזיאון מציג עבודות אמנות שכולם בתלת מימד. זוהי חוויה אינטראקטיבית, שבה תוכלו גם להכנס אל תוך המיצג וגם להצטלם כאילו אתם חלק ממנו :-). עלויות 8$-12$.

פארקי שעשועים ופארקי מים:

יש כמה פארקים נחמדים בהם תוכלו לבלות. העלויות, לרוב הן בסביבות 5$ לבנאדם. הביאו אתכם סנדוויצ’ים כדי לחסוך את העלויות הלא הגיוניות של האוכל בפארקים עצמם.

רשימה נאה של אטרקציות ופארקים פופולאריים תמצאו כאן.

סיורים מודרכים ליעדים פופולאריים:

בסייגון יש המון סוכנויות נסיעות. תוכלו לבדוק עלויות ומחירים לטיולי יום כשאתם נמצאים שם. אין צורך להזמין מראש. הם מתורגלים להוציא סיורים בכל יום. והם יסבירו לכם על כל המקומות ויתנו לכם את כל הפרטים על המקום.

סיור עצמאי תוכלו לעשות סביב האי Thanh da– פיסת אדמה המוקפת מכל צדדיה בנהר. נחמד להלך בשבילים ולחקור את ‘כפרי התיירות’ שהקימה הממשלה בתחומי האי. יש גם כמה מסעדות נעימות לשבת בהן.

סיורים מודרכים בעיר, בהנחיית סטודנטים וייטנאמים- בחינם. הרעיון הוא לקרב את תיירים לתרבות ולחיים האמיתיים בסייגון.

♦ אפשרות מעניינת נוספת היא לבחור פעילויות שמועברות ע”י תושבי המקום. לרוב אלה יהיו פעילויות שלא יציעו לכם בסוכנויות הרגילות, ובנוסף, בגלל שאתם משפחה, תמיד תוכלו לפנות למדריך ולבקש התאמה מיוחדת של המסלול לרצונות שלכם.

הנה כמה סיורים מקסימים למשפחות:

אל מנהרות קו-צ’י המפורסמות- בסירת מירוץ!– במקום להגיע בדרך המקובלת, צאו בשייט של שעה וחצי והפכו גם את הדרך לשם לחוויה :-). עלות- 85$ לבנאדם, כולל ארוחות, שתיה חופשית ודמי כניסה למנהרות.

קחו את הילדים לשייט לקראת שקיעה- לסיור מקסים באתרים מרתקים ופחות מוכרים של סייגון. מחיר- 63$ לבנאדם.

הסיור הזה הוא עוד חוויה קצת אוטנטית יותר- סמטאות סייגון– לחוות את החוויה המקומית, לבקר בשווקים ובסמטאות, עם מסורת עמוקה ורבת שנים, שרק המקומיים מכירים. עלות- 39$ לאדם.

עוד שמורת טבע- הפארק הלאומי Cat Tien– יומיים של הרפתקאות בשמורת הטבע, כולל הליכה ורכיבה על אופניים, דרך ביצות של קרוקודילים, טיפוס במעלה מנהרות לבה וסיור לילה לצפיה בחיות הליליות שבפארק. עלות- 390$ לאדם.

ואם אתם כבר שם- בדקו במרכז להצלת חיות בר-(wild life at risk (WAR– רק שריינו מקומות מראש. עלות- כ-10$ לאדם (כל ההכנסות הן תרומה לפעילות המרכז). המקום נמצא ליד מנהרות קו צ’י וניתן לשלב אותו עם סיור במנהרות.

טיול אופניים באוירה קצת קלילה יותר– צאו אל המרחבים ואל שדות האורז, וחקרו את הסמטאות הציוריות של העיר. יום אחד, 112$ לאדם.

סיור הרפתקני לדלתת המקונג– רוצים סיור אחר והרפתקני? בדקו את זה. קייקים ואופניים בסיור מגניב בסביבות הדלתא, כולל מיני שיעור בישול (איך מכינים אגרולים וייטנאמיים). מחיר- 45$ לאדם, כולל כל הציוד הנדרש.

ולמשפחות שבאמת רוצות לחוות כמו שצריך– טיול שייט על המקונג, שלושה ימים עד קמבודיה! בתי כלונסאות, שווקים צפים, חיות בר, חוות לגידול פירות אקזוטיים ונופים עוצרי נשימה. וגם המחיר שווה במיוחד- 125$ לאדם.

קיר טיפוס מקצועי– מתאים לימי גשם או לכל מי שאוהב את הנושא. המקום פתוח מהבוקר עד הלילה, בעלות של כ-6$ לשעה.

♥ גלידה- קחו את הילדים לאכול ב‘גריני סקופ’, הגלידריה הפופולארית בקרב הוייטנאמים, בה משלבים איכות של גלידה איטלקית, יחד עם פירות אקזוטיים של המזרח.

☕ קפה: קפה צ’ונג-קו (café chung cu)– קפה הוא משקה מאוד חשוב ופופולארי בוייטנאם. קפה צ’ונג קו הוא אחד מהבילויים הטרנדיים ביותר בסייגון בימים אלה. משמעות המילה הוא “קפה בדירה”. מדובר בבנייני מגורים שהפכו חלק מהדירות שלהם לבתי קפה המשלבים עיצוב, אמנות ו..קפה כמובן. אתם לא תראו שוב שלט בכניסה המכוון אתכם לשם. והדכרך היחידה לדעת על הפינות הללו היא מפה לאוזן. נסו את: 42 Nguyen Hue. זהו בניין בן תשע קומות שהפך כולו לגלריות, בתי קפה, בתי תה וחנויות מעצבים. תוכלו להעביר יום שלם בשיטוט בין הקומות והתרשמות ממגוון הקפה המוצע שם.

∴ חטיפים: משפחות הרפתקניות מוזמנות למסעדה הזאת, בה תוכלו לטעום חרגולים, ג’וקים, נחשים, ועקרבים. בנוסף, חפשו בחנויות המכולת את החטיף הנקרא: BugSnack. ותוכלו לנשנש קצת חרקים במקום תפוצ’יפס :-).

כדי לקבל רעיונות, טיפים וכיוונים נוספים לתכנון מסלול משפחתי שיתאים במיוחד למשפחה שלכם- הורידו את האיבוק שלי.

או הכנסו למאגר התכנים שלי והורידו (בחינם) את דפי המידע המגניבים על וייטנאם…

אהלן. מה שלומכם?

תיכף חופש פסח. שוב.

חשבתם כבר מה לעשות עם הילדים בחופש?

 מכיוון שאצלנו כל יום הוא חופש, חשבתי שאוכל לתת לכם כמה רעיונות נחמדים לבילוי משפחתי במהלך החופשה.

1. אחת הדרכים להעביר ימים שלמים בכיף, היא לחלק אותם לנושאים. החלוקה יכולה להיות מכל מיני כיוונים. הנה כמה דוגמאות:

– נושאים לפי פעילות: 

◊ יום משחקי קופסא: שלפו את כל משחקי הקופסא שיש והריצו מרתונים שלמים של משחקים. גם אם חלק מהמשחקים כבר ‘קטנים עליהם’- ילדים תמיד אוהבים לחזור ולשחק במשחק שבו הם שיחקו כשהיו קטנים יותר. וגם אם חלק מהמשחקים ‘גדולים’ על חלק מהילדים, גם זה חלק מהחוויה. הכל מתאים כשזה הפנינג. תוכלו גם להפתיע אותם ולהציג משחק קופסא חדש, כמתנה, במהלך היום.

◊ יום משחקי מחשב: נכון, קצת פחות חינוכי אבל הילדים ימותו על זה. ואם אתם תצטרפו קצת ותזרמו עם החוויה- הילדים יהנו אפילו יותר :-).

◊ יום ספרים: לאיזון החוויה הקודמת, יום שלם של קריאת ספרים. הקפידו לשלב את זה עם כוס שוקו בסגנון משפחת סימפסון והנה זכרון ילדות מגניב.

◊ יום יצירה: היום יש לנו גישה לפעילויות יצירה מ-ד-ה-י-מ-ו-ת, כאלה שממש גורמות לי להרגיש לפעמים קצת חבל על זה שאין לי בית. אז לכו על זה, ותהנו מכל רגע. חפשו בגוגל DIY, חפשו ביוטיוב (הנה אחד לדוגמא), וגם בפייסבוק. לא רק סליים (slime), אלא גם רעיונות מדליקים לעיצוב, הכנת פצצות לאמבטיה, מיחזור, ואפילו כיסוי לטלפון. יש כמה דפים בפייס שאני עוקבת אחריהם שממש ממש עושים חשק לקום ולגזור משהו :-).

מכירים את הבלוג של גלית קידר (שעמום הוא בחירה)? רק הוא יכול בעצמו לארגן לכם חופש שלם.

◊ יום סרטים: פתחו קולנוע ביתי משוכלל. ואל תשכחו את הפופוקרן.

◊ יום שעמום: כן. והמחקרים אפילו אומרים שזה בריא.

– נושאים לפי ‘ארץ-עיר’ 🙂.

זוכרים את המשחק הפופולארי? חלקו את הימים לפי הקטגוריות השונות שלו:

למשל- חלוקה גיאוגרפית : יום צרפת, יום איסלנד, יום סין…דברו במבטא צרפתי, הכינו מאכלים מאותה מדינה, צפו בסרטים מאותה מדינה, לבשו בגדים מסורתיים ולמדו כמה מילים בשפת המקום. בחרו מילים מצחיקות, שהילדים יהנו מהן :-).

או חלוקה לפי חיות: יום פילים, יום אריות, יום דולפינים. הכל אפשרי.

חלוקה לפי מקצועות: יום גנן, יום רופאה, יום שרברב, יום סופרת ספרי פנטזיה… תנו לילדים לבחור את המקצועות שאותם מתחשק להם לחוות.

– נושאים לפי תחומי עניין:

שלבו את כל מה שמניתי כאן, כדי ליצור ימים מלאי הנאה לפי תחומי העניין של הילדים. הילדים אוהבים מכוניות/אופנה/בעלי חיים/שוקולד- צפו בסרטים, שחקו משחקים, הכינו עבודות יצירה, ומאכלים הקשורים לאותו תחום. גם פעילויות בחוץ יכולות להשתלב נפלא בימים המוקדשים לתחומי העניין של הילדים.

באופן כללי: חפשו פעילויות המתאימות לתחומי העניין של הילדים, כך הילדים יהנו מאוד, וסיכוי גבוה שתימנעו מתורים ומההמונים בפארקים הפופולאריים. 

2. משחקים שכיף לשחק עם הילדים:

1. צרו ‘חדר בריחה’ משל עצמכם.

2. חפשו את המטמון

3. המירוץ למליון- אפשר לצאת לשכונה או לפארק ליד הבית..

3. הקדישו פעילויות הקשורות לחג הפסח:

למשל בדקו בחוות הצאן שלידכם אם אפשר להצטרף למרעה, ליום אחד. או צאו למדבר כדי להרגיש קצת את מה שבני ישראל הרגישו. כשהיינו בארץ, נהגנו להעביר כך לפחות כמה ימים מכל חופשת פסח. הילדים אפילו זכו לראות לא מעט המלטות של גדיים, בתוך כדי החוויה של המרעה :-).

 עוד מסלולים נהדרים לטיולים משפחתיים בארץ תוכלו למצוא כאן: yeledteva,  דף הפייסבוק של אביחי שקד.

אפשרות מעניינת נוספת: ינינה ומשפחתה מטיילים בכל פסח עם עמותת “בדרכם” ששמה לה למטרה להנציח 10 חיילים שנהרגו במלחמת לבנון ה2 בדרך אהבת הארץ והטיולים, שהיתה דרכם לחיים. את כל הפרטים תוכלו לקרא אצלה בבלוג, אפקים מטיילים.

ֶ🍸 סגרו את החופש עם ‘יום ספא’. הכינו מסכות ממוצרים שיש בבית, אמבטיות מפנקות, בלו את היום בעיסויים. יום מרגיע ומצחיק שישמר כזכרון מתוק עבור כולם. אם הילדים גדולים מספיק- קחו אותם לספא.

ונספח 🙂 : מה עושים עם מתבגרים בחופש?

1. תנו להם חופש :-). מרחב. מרווח.

2. נסו להציע פעילויות שקשורות לתחומי העניין שלהם. אל תיעלבו אם הם ירצו ללכת, אבל עם החברים ולא אתכם.

3. הפתיעו אותם עם דברים שאתם יודעים שהם אוהבים. למשל- השאירו להם את הבית לעצמם. והשאירו להם במקרר את האוכל שהם הכי אוהבים. או גלידה שווה. או משהו מיוחד, שלא עושים/אוכלים כל יום.

4. במקום לנסות לשכנע אותם להצטרף אליכם, נצלו את החופש ואת הזמן הפנוי, כדי להצטרף אליהם. כלומר, להשתתף בדברים שמעצבים את עולמם. שבו איתם על ממים מצחיקים (לבן שלי ולי יש מדי פעם ‘דייט ממים’, שבו אנחנו מבלים הרבה זמן רק בצפיה בממים), הקשיבו לשירים שהם מקשיבים עכשיו (את השירים שהבת שלי שומעת אני מבקשת שתשלח גם אלי לטלפון, באופן קבוע. אני מקשיבה למוסיקה שלה לא רק בגלל שהטעם שלי הוא של ילדה בת 15, אלא בעיקר כדי קצת להיות שותפה לעולם שלה), נהלו שיחה על האנשים שמעניינים אותם (אני יודעת הכל על הקרדשיאנס. אבל הכל).

5. צפו בסדרה כלשהי ביחד.

והורידו את האיבוק שלי, כדי לקבל גם רעיונות ודרכים נפלאות לטייל עם הילדים בכל מקום, ובכל צורה. במיוחד אם אתם טסים לחו”ל בחופש, וגם אם אתם לא. האיבוק מתאים לכולם.

את משפחת גפני פגשתי בהתחלה בתל אביב, ואחר כך בנפאל. הם יצאו ב- 2016 עם שלוש בנות צעירות, וכשחיפשתי משפחה שיצאה לטיול עם ילדים ממש קטנים (כדי לתת לכם עוד קצת מידע בנושא ?) – הם הראשונים שחשבתי עליהם. אז ישבתי עם טל לשיחה.

פרטים כלליים: מאיפה אתם בארץ, כמה ילדים, בני כמה.

אנחנו ממושב כפר הס באזור השרון

יש לנו 3 בנות: רוני בת 9 וחצי, אלה בת 8, גלי בת שנה ו-9 חודשים.

מתי יצאתם?

יצאנו לטיול ב-1 לספטמבר 2016

כמה זמן אתם כבר מטיילים?

אנחנו מטיילים כמעט 8 חודשים

איפה התחלתם?

התחלנו את הטיול בהודו -דראמסלה

למה בחרתם להתחיל דוקא שם ?

יצאנו מהארץ עם עוד משפחה של חברים שנסעו להודו, אז החלטנו להתחיל יחד לרכך את ההתחלה לילדים, דראמסלה היא “הודו לייט” אז האמנו שיהיה להם כיף שם.

משם, לאן המשכתם עד עכשיו?

המשכנו לנפאל, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם, פיליפינים, הונג קונג, מקאו וסין ועוד היד נטויה…:-)

מתי נפלה ההחלטה לצאת לטיול, מה היו הסיבות ליציאה?

ההחלטה שלנו היתה כמעט ספונטנית, עד כמה שאפשר בדבר כזה. באמצע חודש יוני בערך, משיחה רגילה בין בני זוג, מואב רצה שינוי בעיקר מבחינת עבודה שלו, והציע שנצא לרילוקיישן באוסטרליה, השיחה התגלגלה ועלה רעיון של טיול של שנה. היעדים השונים נרשמו על לוח בבית ופרסמנו את הבית להשכרה כדי לממן כזה טיול.

כמה זמן לקח לכם להתארגן ולתכנן את הטיול?

את הטיול ארגנו בחודשיים וחצי בערך

מה היו ההתלבטויות, ממה דאגתם או חששתם בכל הקשור ליציאה?

בעיקר דאגנו בגלל גלי שהיתה אז קצת פחות משנה וחודשיים, חששנו מה יקרה אם היא תהיה חולה וכד

האם החששות היו מוצדקים?

שהתינוק חולה זה אף פעם לא נעים, וגם גלי היתה חולה כבר בהודו ואפילו קיבלה אנטיביוטיקה, והחלימה יפה והכל טוב.

מהם הקשיים הגדולים ביותר בטיול עם ילדים קטנים? למה לצפות?

לילדות הגדולות שלנו, הקשיים העיקריים הם בעיקר

חברתי – מאוד מתגעגעות לחברים בארץ

אוכל – לא תמיד מתחברות לאוכל המקומי

כביסה – ילדים מלכלכים המון בגדים ?

מה כדאי לקחת מהארץ? מה לא לקחת?

אחד הדברים שלמדנו שיש הכל כמעט בכל מקום כמעט.

מה בנוגע לחיתולים, אוכל לתינוקות, מוצצים וכו’, עגלה…?

אנחנו לקחנו איתנו המון.

מטרנה – גלי אוכלת תחליף חלב על בסיס סויה ולפעמים היה קשה למצוא

כנ”ל לגבי מוצצים. היא אוהבת רק סוג מסוים..

תרופות? 

לרוב אפשר למצוא גם תרופות קונבנציונאליות בכל מקום

איך אתם מתמודדים עם מעברים, נסיעות ארוכות, חוסר שגרה? 

המעברים זה ה’עקב אכילס’ הכי בעייתי בטיול, צריך להתכונן אליו הכי הרבה בעיקר עם סבלנות, נישנושים, בגדים חמים אם צריך, משחקים ומים בעיקר.

איך אתם מממנים את הטיול? 

אנחנו משכירים את הבית שלנו

3 טיפים שיש לכם לתת למשפחות שמתכננות לצאת?

1. שום דבר לא כל כך נורא כמו שזה נראה לפני שיוצאים (לא מחלות, לא עם הילדים ולא עם הבן זוג)

2. שמרו על איזון – תמיד תוציאו יותר ממה שתכננתם לכן דאגו לאיזון בין מקומות של בטן גב בהם גם חוסכים משמעותית וגם ממלאים מצברים לבין מעברים למקומות חדשים ואטרקציות שמייקרים משמעותית אבל זו אחת הסיבות שיוצאים לטיול.

3. פרטיות – אחת הבעיות העיקריות שכולם נמצאים יחד 24/7 וכל אחד צריך זמן לבד ילדים ומבוגרים. צריך דרכים יצירתיות לייצר זמן לבד, לילדים ולהורים וגם בנפרד.

למשפחת גפני יש גם בלוג מקסים.

“People cry, not because they are weak. It is because they’ve been strong for too long” ~ johnny depp

מרץ- אפריל, 2017.

נפאל.

כבר שבועות שהנער מבקש לעזוב את פוקרה ולהמשיך הלאה. אני באופן אישי זורמת. אבל רציתי שהבנות יספיקו עוד קצת בצפר, ושישלימו את קורס ההגנה העצמית (עם אלוף נפאל!) שהן התחילו.

חשוב, לא?

אז דחיתי ודחיתי.

עד שהחיים הודיעו לי שזהו. את חייבת להמשיך הלאה.

ובדיוק כשכבר החלטתי להתבגר ולקחת את העניינים לידיים, הגיע חבר בבוקר ולקח אותנו ספונטנית לחמישה ימים של הרפתקאה בהרים המושלגים של חבל מוסטנג.

ורק אחרי שחזרנו התחלתי לחפש כרטיסים, ולא הצלחתי להחליט על תאריך מדויק, עד שכבר הייתי חייבת. הנער בעצמו קם בוקר אחד והודיע שהיום קונים כרטיסים ולא מעניין אותו. ואני…הדמעות זלגו כבר אז. בשקט, אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו.

ודווקא עשינו דיל ממש שווה. מצאנו כרטיסים מפוצלים לוייטנאם, בחצי מחיר מעלות כרטיסים ישירים. מה שאומר שנטוס קודם כל לבנגקוק, נשהה שם קצת (שנים לא הייתי בבנגקוק!) ואחרי שלושה ימים נמשיך בקטנה לסייגון, וייטנאם. אני אוהבת את הפיצולים האלה, כי מרוויחים עוד יעד על הדרך. ואם זה יוצא לי יותר זול מכרטיס ישיר אני בכלל מרגישה שהרווחתי פעמיים.

עד היום האחרון הייתי בהכחשה, מה שאומר שבמקום לארוז, עוד לקחתי את גלי לחצי יום כיף, כולל שיעור קוריאנית כרגיל, ואחריו מפגש יצירה עם הילדים של השכונה, כמו כל יום שבת, על האגם.

אבל הכאב בחזה לא נתן לי לשכוח. הפרידה מנפאל הולכת להיות קשה הפעם.

בלב חצי שבור עזבתי את פוקרה. לילה בקטמנדו, והנה אנחנו על המטוס לבנגקוק.

חרא.

בין נפאל לבנגקוק

לפני כמה חודשים שאלה אותי טל גפני, כשבילינו יחד בנפאל, למה אני לא נראית שמחה. החיים שלי נראו לה החלום בהתגלמותו. פסגת האושר, החופש. יש לי את כל מה שהמון אנשים חולמים עליו.

אז איך זה שאני לא מהלכת על ענן באופן קבוע?

לא ממש היה לי כוח לענות לה. אבל ניסיתי להסביר שאני חיה ככה. זאת לא חופשה. או ‘הפסקה’. אלה החיים שלי. שבע שנים. ובחיים לא תמיד הכל ורוד נצנצים, למרות שלאנשים מרחוק זה נראה ככה. גם הילדים שלי רבים, גם לי יש שני מתבגרים בבית, גם לי יש רגשות ומערכות יחסים, וגברים שעושים לי טוב או לא טוב, ודאגות פשוטות כמו כסף, פנסיה, בריאות, מס הכנסה, העתיד..וגם לי יש געגוע לכל מיני מקומות ואנשים.

ולפני שבועיים בערך שאל אותי עדי, שמנהל את or2k בנפאל (מסעדה פופולארית), וגם הוא מסתובב בעולם כבר שנים, אם אני כותבת בבלוג שלי גם על הדברים הפחות טובים. אם אני לא מוכרת כאן חלום לא מציאותי.

עניתי ש’בארור’. ושאלתי את עצמי אם גם אצלו לפעמים הלב חצי שבור. וידעתי שכן. למרות החיים שלו שנראים מבחוץ מעולים. ולמרות שאני כל הזמן יורדת עליו על החיים המדהימים שיש לו..

לפעמים אני לא שמחה.

לפעמים אני צריכה לשהות שם, בחצי הכוס הריקה דווקא.

כי הלב שלי חצי שבור. כי כואב לי, ובא לי לבכות למרות שהחיים שלי דבש.

כשהילדים שלי בוכים, או כשקשה להם אני אף פעם לא מנסה ‘לכבות’ את זה. אני מחבקת ונותנת להם לבכות כמה שצריך. אז למה לעצמי אני כל הזמן רק אומרת ‘די’?

בנגקוק

אז חצי ריקה, בדמעות, נחתתי בבנגקוק, והגענו לביתו של או (O), תאילנדי מקסים שאירח אותנו בצורה מופלאה. יצאנו לסמטאות הקטנות, אכלנו איתו מלא מנות תאילנדיות בדוכנים הקטנים ובמסעדות המקומיות שהתפריט שלהן בתאילנדית והמחירים בהתאם.

הוא לקח אותנו לסיבובים בעיר על הטוסטוס שלו, וכשרני ואני יצאנו ליום קניות (בכל זאת..), הוא עשה ליותם ולגלי יום כיף אדיר ברחבי בנגקוק. הם ראו את הארמון, ושטו במעבורת, וביקרו בצ’יינה טאון ועוד מלא.

הוא סיפר לנו המון דברים על בנגקוק, על העיר העתיקה ועל העיר החדשה, ועל המצב עם בורמה ולאוס. אני שאלתי מליון שאלות על המלך והחוקים (למלך מותר יותר מאישה אחת, אבל לשאר התושבים לא. ובכלל שקט, כי אסור לדבר על זה..) והוא ענה לי בסבלנות ובשמחה.

כל ערב הלכנו הבנות ואני, ככה חצי שבורה, למסאז’ תאילנדי במכון המקומי עם הנשים המקסימות שצחקקו כל המסאז’ (בעיקר הצחיק אותן כל פעם שגלי קראה לי ‘אמא’. למישהו יש מושג אם ‘אמא’ בתאילנדית זה מילה גסה או משהו?).

חידשנו גם חיסונים במרפאת מטיילים מפוארת.

עשינו את הכביסה הכי זולה שאי פעם עשינו (“ילדים, יש לכם עוד משהו? חפשו, כל מה שאפשר, אנחנו מכבסים ה-כ-ל. בעצם, בואו פשוט ניקח את התיקים ונכניס אותם ככה, כמו שהם”).

רכבנו על הרכבת הקלה לכל מקום וברור שמכל מאות התאילנדים שנסעו באותו קרון יחד איתנו, פגשנו שם דווקא ישראלי אחד שמיד ניגש לבדוק אם אנחנו צריכות עזרה או משהו :-). נפרדנו ב”תעשו חיים” המסורתי.

פגשתי את בנגקוק אחרת, ונהניתי מכל רגע. היינו בלי טלפון ובלי אינטרנט וככה נזרקנו עליה עם כל החושים.

כן. גם בלב חצי שבור. ועל מצב ‘חצי כוס ריקה’.

היה נהדר. וכואב בחזה. והעיניים שלי בטח הסגירו את הכל. כי ככה אני.

ולא יכולתי אחרת. ונלחמתי כי זה לא הגיוני. הרי החיים שלי דבש. כוסאמק.

וייטנאם

לפני שבועיים נחתנו בוייטנאם. היינו כמה ימים בסייגון ומשם נסענו לחוף. מאז אנחנו כאן. אני כותבת לכם אי בוק חדש (ונותנת שם את כל כולי, ועוד קצת). וגם שוחה בבריכה, ואוכלת לפעמים והולכת למסאג’. ועושה יוגה ומבלה עם הילדים.

חצי ריקה.

והעפתי את כל המוסיקה הישנה מהאם-פי (כן, עדיין יש לי אחד כזה) ושמתי הכל חדש. שזה ציון דרך גדול בשבילי.

עד שאתמול לקחתי את עצמי להליכה על הטיילת. והירח הכמעט מלא השתקף כל כך יפה על פני המים השחורים. וזהו. שחררתי. כן. הכל מעולה. אבל הלב לא. והלב רוצה לכאוב את כאבו, בשקט בשקט, כמו שכואב אצלי בדרך כלל.

למה אנחנו פוחדים כל כך מהכאב? למה אנחנו לא זורמים איתו וזהו? כשהוא מגיע אז הוא מגיע. פשוט. נקי. רגיל. גולשים עליו, נותנים לו להסתובב קצת. נותנים לו לתת לנו את מה שהוא אמור לתת לנו. וממשיכים הלאה. יש משהו מדהים בכאב. הוא מביא איתו תובנות ברמה אחרת. אם רק נותנים לו.

למה אנחנו פוחדים מהכאב בעיניים של אחרים? למה אנחנו לא מביטים בהן, בשקט, בלי לומר מילה. מקבלים את זה שעכשיו כואב לאדם שעומד מולי. בלי לשאול ובלי לנסות לתקן. אלא רק לתת מקום. כואב. קורה.

 והעיניים שלי אולי עצובות עכשיו אבל זה לא אומר שהאוכל התאילנדי לא טעים לי. שהשייק בסייגון לא היה מדהים. שההליכה על החוף עם שתי בנותי לא מענגת.

הכל אחלה. וגם לא.

פירוט על כמה עלה לי בדיוק הטיולון בבנגקוק, וגם הסבר מפורט איך אני מצליחה לבקר גם ביעדים שנחשבים יקרים, בלי לחרוג מהתקציב שלי תוכלו לקרא כאן.

וגם: מה היתרון הגדול שיש למשפחה בהזמנת כרטיסים באינטרנט?

הצעד הראשון בכל תכנון נכון של טיול הוא הזמנת כרטיסי טיסה. עדיף לקנות אותם מספיק זמן מראש, כי בדרך כלל המחיר שלהם יהיה זול יותר, וככל שמתקרבים לתאריך היציאה- המחירים הולכים ועולים.

במיוחד כשמדובר במשפחה, שאז קשה יותר למצוא בשיטת “הרגע האחרון”, בגלל שצריך מספר כרטיסים גדול יחסית.

מהנסיון שלי, ככל שמחכים יותר, כך המחירים עולים. אצלי זה קרה ב-100 אחוז מהמקרים, אני תמיד נוטה לחכות ולחכות (כי בטח עוד רגע המחיר ירד) ותמיד משלמת את המחיר על ההשתהות הזאת. שמעתי על מקרים הפוכים, אבל זה תמיד קורה לאנשים אחרים. אף פעם לא לי.

אז כמשפחה, הזמנת כרטיסי טיסה זה תהליך מסובך יותר ודורש תכנון מדוקדק יותר.

אבל דווקא כשבאים לחפש את הטיסה באינטרנט- יש למשפחה יתרון אחד משמעותי.

ועל זה אני רוצה לפרט:

איך להזמין כרטיסי טיסה כמשפחה, בצורה הטובה ביותר?

חיפוש טיסה לכל המשפחה זה כמו להכין פאנקייק-  The first one is always a throw -away

כדי למצוא את הטיסות הטובות והזולות ביותר חייבים לעשות תחקיר. אי אפשר פשוט לקנות את הכרטיסים הראשונים שמציעים לך. כי אין לך מושג אם הם באמת הזולים ביותר בנמצא, או לא. ואולי יש טיסות קצרות או נוחות יותר?

ככל שהמרחק מהיעד הוא גדול יותר כך עניין התחקיר משמעותי יותר, כי מספר הדרכים להגיע אליו גדל. טיסה לקפריסין תהיה ברורה מאוד. אבל להגיע מהארץ לפיליפינים אפשר במליון דרכים..

בכלל, טיסות למזרח, במיוחד הזולות יותר, מתאפיינות בעצירות ביניים במקומות רבים ומגוונים בדרך ליעד הסופי.

מילה על מנועי חיפוש: הם משתמשים ב’קוקיז’ ? והם יזכרו כל חיפוש שעשיתם. וכך, אחרי כמה פעמים שתכנסו אליהם, הם יתחילו להעלות את המחיר. וכך יוצא שאם תחפשו טיסה היום- תקבלו מחיר מסויים. ואולי תקבלו אותו גם מחר ומחרתיים. אבל אחרי כמה ימים המחיר יתחיל לעלות.

אז נכון. אפשר לחפש תחת חלון ‘אינקוגניטו’, אבל יעילותו לא ידועה עדיין. ואפשר למחוק את הקוקיז אחרי כל חיפוש. אבל אז עשויים להמחק לכם עוד כמה דברים שאתם לאו דווקא רוצים למחוק, ותצטרכו להרשם מחדש לכל החשבונות שלכם וזה די כאב ראש.

אז כדי לחפש בצורה היעילה והטובה ביותר- השתמשו ביתרון היחיד שיש לכם כמשפחה :-).

מה אנחנו עושים?

אני מתחילה את החיפוש אצלי בטלפון. אני עושה את זה קודם כל כי זה הכי נוח ונגיש, אני יכולה לחפש מכל מקום, וכשיש לי שניה זמן. כך קל לי ללמוד את נתיבי הטיסה השונים, המחירים והעלויות השונות, איפה העצירות קצרות יותר וכו’ (אני אפרט בהמשך). אני עושה את זה במשך כמה ימים, לומדת היטב את הטיסה.

סיבה חשובה נוספת שבגללה אני מתחילה עם חיפוש דרך הטלפון היא שברור לי שאת ההזמנה אני לא הולכת לבצע דרך הטלפון, כי זה ממש מסורבל (צריך למלא מספרי דרכון, לחפש מקומות על המטוס, למלא פרטי תשלום וכו’- לי לא נוח לעשות הכל מהטלפון).

אחרי שלמדתי את הטיסה היטב, אני שולחת את הילדים לחפש אצלם בטלפון, עם התמקדות על חברות תעופה מסויימות ונתיבי טיסה מסויימים. אנחנו משווים את המחירים שהם קיבלו לעומת המחירים שאני קיבלתי, וכך למעשה אנחנו בבקרה מסויימת לגבי הטלפון שלי- האם התוצאות שהוא נותן עדיין שוות משהו או שאפשר כבר לוותר עליו (כי הוא נותן לי תוצאות יקרות יותר).

בעזרת הטלפונים של הילדים אנחנו מצמצמים את האפשרויות שלנו ומתמקדים בטיסות הטובות ביותר מבחינת עלות, נתיב ומשך זמן הטיסה כולה (כולל כל העצירות בדרך).

אם צריך- אנחנו גם משתמשים בטאבלטים, לחיפוש וסינון נוסף והשוואה של התוצאות מול מה שקיבלנו בטלפונים.

ורק אחרי שאנחנו לגמרי סגורים על המחיר והטיסה- אני פותחת את המחשב.

עד אז- אני בכלל, בשום אופן, לא נוגעת במחשב שלי, כי דרכו אני רוצה לבצע את ההזמנה הסופית. אני רוצה שהוא יהיה הכי נקי, כאילו ברגע זה ממש החלטתי לטוס להודו.

כשאני ניגשת למחשב, אני כבר יודעת בדיוק איזה טיסה אני רוצה ומה המחיר שלה ולכן יכולה לבצע את ההזמנה ‘על המקום’. אני בטוחה בהחלטה הזאת, כל השיקולים כבר נלקחו בחשבון ואני יכולה להיות שקטה שביצעתי את ההזמנה הטובה ביותר.

להלן המדריך המקוצר להזמנת כרטיסי טיסה למשפחה:

שלב ראשון: התחקיר?

– בחרו מכשיר טלפון אחד, הורידו אפליקציות לחיפוש טיסות והתחילו לשחק.

– יש הרבה אתרים לחיפוש טיסות. אחרי שבדקתי כמעט את כולם החלטתי שאני מתמקדת רק בשניים:

– Momondo

– Skyscanner

– הם בשבילי הכי אמינים פשוטים לחיפוש ובעיקר- נתנו לי תמיד את התוצאות הזולות ביותר. אבל זה לא כל כך משנה- אתם יכולים להשתמש בכל מנוע חיפוש שאתם רוצים.

תאריכים:

אם אתם גמישים- בדקו בתאריכים שונים. היום רוב האפליקציות מציעות המלצות מיידיות לתאריכים הטובים ביותר באותו חודש.

חברות תעופה:

בדקו את חברות התעופה שמציעים לכם. אם צריך- בדקו חוות דעת על חברות התעופה האלה. שימו לב אם מדובר במספר חברות תעופה או בחברה אחת שתקח אתכם לאורך כל הדרך. שימו לב לשם של חברת התעופה שמביאה אתכם ליעד (הטיסה האחרונה במסע). לפעמים מדובר בחברות תעופה מקומיות שעושות שת”פ עם חברות התעופה הגדולות יותר. הכנסו לאתרים של אותן חברות ובדקו מה הן מציעות. לפעמים אפשר לחסוך הרבה כסף דרך אותן חברות קטנות ומקומיות.

מידע ודירוג של כל חברות התעופה בעולם תקבלו בקישור הזה.

עצירות ביניים: 

❗ האם זהו מקום שמותר לנו, כישראלים, לשהות בו?

האם קיימת נקודה אחת שאליה מתנקזות רוב עצירות הביניים? (ישנם שדות תעופה שנחשבים למרכזיים יותר, מהם יצאו רוב טיסות ההמשך) למשל- בנגקוק, סינגפור, הונג קונג.

פיצול עצמאי של הטיסה:

מה זול יותר– אם אתם מפצלים את הטיסה בעצמכם, ובודקים טיסות נפרדות למשל: מהארץ להונג קונג, ומהונג קונג לפיליפינים או אם אתם קונים טיסה תפורה מראש?

בדקו טיסה למקום מרכזי וממנו בדקו חברות תעופה מקומיות שיביאו אתכם ליעד. למשל טיסה מהארץ לסייגון (וייטנאם)- בדקו טיסה מהארץ לבנגקוק, ומשם טיסה עם vietjet (חברה וייטנאמית) לסייגון.

ולהיפך- בדקו טיסה קצרה לאירופה, ומשם טיסת המשך עם חברה אירופאית ליעד שאתם רוצים. לפעמים הטיסות מאירופה הן קצרות וזולות בהרבה.

כשרצינו להגיע מנפאל לוייטנאם, בדקנו טיסות ישירות. הטיסה הכי זולה שמצאנו עלתה (עם עצירת ביניים בבנגקוק) 450$ לכרטיס. אז בדקנו גם טיסות מפוצלות. מצאנו טיסה לבנגקוק ב-185$ לכרטיס. ומבנגקוק טיסת לואו קוסט שעלתה, כולל המטען (תוספת של 17$ לכרטיס, על 25 ק”ג) כ-65$ לכרטיס. חסכנו 200$ לכרטיס. כלומר 800$. הרווחנו שלושה ימים בבנגקוק, כשכל המסע הזה עלה לנו פחות מעלות הכרטיס הישיר שמצאנו בהתחלה. 

בדיקה מול אתרי חברות התעופה עצמן:

האם המחירים הישירים באתרים של חברות התעופה יהיו זולים יותר?

הלוך חזור או כיוון אחד?

בדקו את שתי האפשרויות.

וטיפ נוסף: בדקו מה הטיסה הזולה ביותר ליעד שלכם, כיוון אחד, ואיפה היא נוחתת. ואחר כך בדקו מה הטיסה הזולה ביותר בחזרה ומאיפה היא יוצאת, בהתאם לתאריך החזרה שלכם. והנה יש לכם כבר התחלה של מסלול :-). 

תנאי הכרטיס:

מה כולל המחיר של הכרטיס? כמה מזוודות? ניתן להביא, באיזה משקל?, האם יש ארוחות ???? או מערכת בידור ?  ?

רשימת ‘בקיצור’- סעיפים שכדאי לכם לבדוק:

› נתיב הטיסה

› משך זמן הטיסה הכולל

› משך זמן המתנה, ובאיזה שדות תעופה

› מחיר

› איכות חברת התעופה וסוג המטוס

› מה כלול בכרטיס

› תנאי התשלום

שלב 2: ההחלטה

קחו את הזמן. שחקו עם התוצאות ולמדו את הנתיבים וחברות התעופה במשך כמה ימים. אחרי שתמצאו כמה אפשרויות שנראות לכם, פתחו טאבלט או טלפון נוסף (יתרון משפחתי, כבר אמרתי?).

בדקו רק את הטיסות שמצאו חן בעיניכם והשוו את התוצאות.

בחרו את התוצאה שמתאימה לכל הדרישות שלכם.

שלב 3: ההזמנה

פתחו מחשב או מכשיר שדרכו יהיה לכם נוח לבצע הזמנה כמו שצריך. קחו בחשבון שתצטרכו למלא הרבה פרטים ולפעמים אין לכם הרבה זמן (אתרים מסויימים מגבילים את משך הזמן האפשרי להשלמת ההזמנה).

הכינו מראש דרכונים ואמצעי תשלום.

וכמובן- אם יש לכם כרטיס אשראי שמנתב רכישות לנקודות טיסה- זה הזמן להשתמש בו :-).

דאגו לכך שיהיה אינטרנט באיכות גבוהה.

פתחו חלונות עם אתרי-עזר. למשל האתר הזה, שנותן הרבה מידע על סוגי מטוסים, חברות תעופה ומושבים טובים במטוס. גם באתר הזה תמצאו מיני טיפים וטריקים להזמנה נכונה של מושבים במטוס.

עכשיו רק נשאר לבצע את ההזמנה :-).

אל תשכחו להזמין ביטוח נסיעות מיד אחרי רכישת הכרטיסים, על מנת שתהיו מבוטחים במקרה של ביטול מכל סיבה שהיא.

קראו גם איך להזמין טיסות בתוך המזרח וגם מאמר עם טיפים לטיסה עם ילדים.

שתי דקות, מקסימום שלוש לוקח לכל מי שפוגש אותי בפעם הראשונה, ושומע על החיים שלנו, להגיע לשאלה הזאת. בדרך כלל זה מלווה במילות התנצלות כאלה ואחרות. (“תסלחי לי על השאלה, אבל….”). האמת היא שלי ממש לא אכפת. להיפך. ברור לי למה יש כל כך הרבה סקרנות לגבי הנושא.

לאחרונה אני חוזרת חזור וטעון שהיום אפשר להרוויח כסף מכל אתר ומכל בלוג. גם אם מדובר באתר קטן ונישתי, עם כמות עוקבים קטנה.

והסיבה שבגללה אני אומרת את זה כל כך בבטחון היא פשוטה: אני עושה את זה.

לפעמים זה נראה לי כזה קסם, כל העניין הזה, בעיקר כשאני מקבלת מייל שמספר לי שנכנס לי כסף.

אז איך זה קורה?

איך אני מצליחה לכתוב על מה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם, מפרסמת את זה בבלוג הפרטי שלי, ומרוויחה מזה כסף?

זה בכלל לא מסובך. למעשה מדובר בנוסחה מאוד פשוטה, שכל אחד יכול לעבוד לפיה. היא עובדת עבור כל אתר, וכל בלוג. היא עובדת בקטן, עבור אתרים קטנים, ובגדול מאוד, עבור כל המליונרים של הרשת. כולנו עושים פחות או יותר את אותו דבר.

הדבר הכי חשוב בנוסחה הזאת הוא שהיא לא פוגעת בחווית הגלישה של הקורא שלך, להיפך, היא משלימה אותה. כי העניין של הבלוג/ האתר הוא קודם כל לתת לקורא את המידע הכי אמין והכי נגיש שאפשר.

לא לבזבז לכם זמן, להיפך- לקצר לכם עד כמה שאפשר את הדרך, להגיש לכם את המידע ככה שלא תצטרכו שום דבר מעבר לזה.

(בסוף הפוסט, אחרי שאני מסבירה כמה דברים, אני גם מפרטת בדיוק מה ואיך אני בעצמי מרוויחה כסף מהאתר הזה).

הנוסחה הזאת בנויה משתי משוואות:

משוואה ראשונה: מבנה נכון= רווח. כלומר, האתר צריך להיות בנוי נכון, כך שמקדמי הרווח ישתלבו היטב ובטבעיות במבנה ובתוכן, ויביאו למקסימום רווח. אתר שנמצאים בו כל הכלים לרווח, אבל לא בנוי נכון, ירוויח פחות או יציע חווית גלישה לא נעימה לקורא (כמו האתרים הלא מקצועיים שהבאנרים שלהם מהבהבים לך בכל מקום, פרסומות קופצות לך ומפריעות, התוכן כתוב רע וכו’).

משוואה שניה: תנועה = רווח. כלומר, ככל שיש יותר תנועה לאתר, כך הרווחים יגדלו. אם האתר קיים, אבל לא מקודם בשום צורה, לא נמצא בדפים הראשונים של גוגל ומעט אנשים נכנסים אליו- הסיכוי להרוויח ממנו הוא קטן.

משוואה שלישית: קשר אישי = רווח. המשוואה השניה אמנם נכונה, אבל לא תמיד. גם אם יש לך אתר קטן, המקבץ אליו מספר נמוך יחסית של עוקבים, עדיין ניתן להרוויח ממנו יפה מאוד. הכל תלוי בקשר וביחס האישי שלך עם הקהל שלך. היום, גם אייקונים של שיווק אינטרנטי מדברים על יחס אישי כמקדם רווח מספר אחד, וחברות גדולות משקיעות הרבה מאוד במתן יחס אישי לכל פונה. אינ יכולה לומר לכם שהקשר האישי עם הקוראים שלי הוא נפלא בעיני, הוא מתגמל מאוד ואני נהנית לשמוע מכם.

הכלים העיקריים לרווחים הם:

♦ תכניות שותפים- שיתופי פעולה עם אתרים/עסקים הקשורים לתחום בו עוסק האתר שלך. כשאתם מפנים אנשים לאתרים אחרים, והם רוכשים שם מוצר או שירות כלשהו, אתם מקבלים עמלה.

למשל- כל האתרים שמוגדרים כמגה-מנועי חיפוש או השוואות מחירים עובדים על הנוסחה הזאת.  טיסות,  בתי מלון, השכרת רכב, רכישת מוצרים באינטרנט. כשאתם נכנסים ומחפשים להשוות מחירים מבין כל מיני אתרים, והם שולחים אתכם לאתר מסויים (שהיה הזול ביותר)- הם מרוויחים כסף.

♦ מוצר או שירות משלך- זה יכול להיות מוצר חומרי (יש בלוגרית שאני עוקבת אחריה, שהיתה כלכלנית עד שעזבה הכל, כמוני, והיא מטיילת כבר הרבה שנים ומוכרת בבלוג שלה טי שירטים שהיא מדפיסה), או מוצר אינטרנטי כלשהו (תוכנה כלשהי), או מוצר מידע כלשהו כמו אי בוק או סרט וידאו או פודקאסט. זה יכול להיות שירות של ייעוץ, הדרכה, ליווי, תרגום, גרפיקה או כל דבר אחר שאתה יכול ויודע לעשות היטב.

אגב- מוצרים ושירותים הם דוגמא נהדרת לכך שהכלים מהם ניתן להרוויח כסף, כשהם מותאמים היטב לקהל הקוראים שלך, לא רק שהם לא פוגעים בחווית הגלישה, אלא שהם אפילו תורמים ומעלים את הערך של האתר שלך עבור הקורא.

למשל- אצלי באתר יש כרגע שני אי בוקים שהשקעתי בהם המון, גם בכתיבה שלהם וגם בעיצוב. אני מציעה אותם להורדה בחינם לגמרי. יש לי גם הרבה מדריכים וסדרות פרקים שעוסקות בנושאים רלוונטים לקהל הקוראים שלי. אני מגישה אותם ברמה גבוהה ולגמרי בחינם. תמצאו אותם כאן…

(למה אני מציעה אותם בחינם? התייחסתי לזה כאן).

♦ פרסום- זו דרך קצת שנויה במחלוקת, והיא גם מאוד לא קלה ליישום. מה שהכי פשוט זה לשים את הפרסומות של גוגל, אבל לא תמיד זה נכון ולא תמיד זה כדאי.

השילוב של הכלים האלה, יחד עם עוד כמה כלים שהם קצת מחוץ לקופסא מאפשרים היום לכל אתר שמתייחס לעצמו ברצינות, גם להגיש לקוראים שלו חווית גלישה איכותית וגם להרוויח עוד קצת כסף, רק מהיותו קיים ופעיל.

בלי קשר לנושא שבו הוא עוסק. או למוצר/לשירות אותו הוא מנסה לקדם. מורה ליוגה יכול/ה להציע גם סרטון וידאו מעניין לקוראים שלה/ו, משהו שנותן להם עוד ערך (תנוחות טובות לתרגול בימי חורף קרים), מטפל/ת יכול/ה להציע אי בוק שעונה על שאלות פופולאריות ( “10 הטיפים החשובים ביותר למנוע כאבי גב לכל מי שמבלה בישיבה במשרד כמה שעות בכל יום”). כל אחד יכול לקחת את האתר שלו, ולהוסיף לו ערך, שיהיה גם מועיל וגם רווחי. ושיבליט אותו ואת הייחוד שלו על פני כל האתרים האחרים.

אז איך וממה אני תכלס מרוויחה?

אני משלבת כל מיני ערוצים. יש לי כמה תכניות אפילייאט שאני עובדת איתן (בתי מלון, טיסות, ביטוח), ובכל חודש מעבירות לי סכום כסף מסויים. חוץ מזה:

טיולים- למעוניינים בייעוץ אישי והתאמת מסלול אני מציעה שיחת ייעוץ.

פרסום ומכירות–  אני מרוויחה ממודעות של גוגל וגם ממכירת איבוקים שלי באמאזון (באנגלית).

מפגשי זום אישיים בקבוצות קטנות– ממש לאחרונה התחלתי לנהל מפגשים לשיחות אישיות איתי, בהן אני מספרת קצת על החיים שלי, נותנת נקודות מעניינות למחשבה ועונה על (הרבה הרבה) שאלות :-). אני מאוד נהנית מהמפגשים האלה.

כתיבה בתשלום – בשנים האחרונות אני גם כותבת בתשלום עבור לקוחות ואתרים אחרים. אני מנהלת עבור הלקוחות אתרים שלמים (תוכן, קידום בגוגל ומיקסום רווחים). הנסיון שלי בניהול האתר האישי שלי מביא לכך שאני יכולה להציע תוצאות מדהימות כיוון שאני מכירה את השטח מכל הכיוונים… :-).

מה זה ‘רווחי’? על כמה כסף אנחנו מדברים?

כמו שכבר כתבתי, זה מאוד תלוי בבניה נכונה, בכמות התנועה הנכנסת לאתר ובאיכות הקשר עם העוקבים. זה גם קשור לסגנון, לדרך בה האתר פונה לקוראים שלו ועוד. הרווח יכול להיות עשרות דולרים ועד אלפי דולרים לחודש. זה יכול להיות תוספת הכנסה נחמדה וגם 100% פרנסה (כמוני).

רוצים ללמוד ממני אישית איך לעשות את זה? או אולי אתם מעדיפים שאנהל לכם את האתר? דברו איתי… 

לפעמים נדמה לי שאנשים חושבים שיש לי איזה מרתף סודי ובו אני מסתירה את כל המקומות המדהימים האלה שעל חלק מהם אני כותבת.

ולא מגלה לאף אחד..

או שאם לא זה, אז לפחות יש לי ידע קדום, צרוב בכלי הדם, שעבר אלי דרך עשן המדורה בלילות בהם הייתי יושבת עם סבתי (שהיתה חצי אלבטרוס וחצי אישה, והכירה את כל המקומות בתבל) ורוקחת שיקויי הרפתקאות.

פעם מישהו אמר לי שלהסתובב איתי ברחוב בכל מקום בעולם זו הרגשה אחרת לגמרי. זה כמו להסתובב עם טייל מקצועי, שהרדאר שלו מכוון והכל עובד כמו שצריך והוא פשוט יודע לאן, מתי, מה (ומה לא) ,כמה.

זו היתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיים שלי. והוא אמר את זה כאילו זה כל כך ברור, כאילו אין אפילו סיבה לציין את זה.

(תודה נתי!).

והלואי שזה היה נכון. אבל האמת היא שזה לא.

האמת היא שאין לי מושג לאן ללכת.

בדיוק כמוכם :-).

ואולי הרבה יותר. אני כזאת קלולס ורחפנית, שגם כשאני מתאמצת, ובודקת קצת באינטרנט ושואלת כמה אנשים- אני עדיין מגיעה ליעד חדש קלולס לגמרי.

ולא רק זה, אלא שאני, כמו שאני, בדרך כלל מחליטה על היעד הבא ברגע הכי אחרון שרק אפשר, כך שבמילא זה לא משאיר לי זמן להתכונן אליו.

אני נוחתת פחות או יותר ב”לא נודע”, כל פעם מחדש.

אז איך אני בכל זאת מוצאת את כל המקומות השווים האלה?

או.

הסיבה שנתתי כאן את ההקדמה הזאת ושסיפרתי לכם כל כך הרבה על עצמי, היא שדווקא העובדה שאני כזאת, היא זאת שמאפשרת לי למצוא ולדעת לאן ללכת.

למעשה, ביעדים אליהם הגעתי הכי קלולס, מצאתי את המקומות הכי מדהימים וזכינו בחוויות הכי מרגשות.

כלומר:

1. בגלל שאני כל כך אוהבת את החיים האלה, תמיד אמשך לקרא עוד פרט ועוד קטע קטן ועוד סטטוס בפייסבוק שקשור למקומות מעניינים (יש לציין שאני לא משתייכת לשום קבוצת מידע של מטיילים. פרט לכמה קבוצות מטיילים מחו”ל שמנהלים סגנון חיים דומה לשלי). זה לא משהו שאני בכלל מחליטה עליו, זה פשוט קורה, בלי שאשים לב. וכך יוצא שהידע נצבר בכל זאת. משהו נצרב. והם יושבים להם שם, פרטים קטנים וכביכול חסרי משמעות. עד הרגע שבו אני ממש זקוקה להם- ובאותו רגע ממש, הם נשלפים וזה נראה כאילו אני מה-זה מבינה ויודעת..

2. בגלל אותה סיבה, אני תמיד שמחה לתפוס טיילים לשיחה, קצרה ככל שתהיה, על המקום ממנו באו. לא מזמן, למשל, פגשתי שלושה טיילים בפוקרה, נפאל. הם דיברו בשפה מוזרה. מיד פניתי אליהם ושאלתי מאיפה הם (אני עושה את זה הרבה..). מסתבר שהם היו מבורמה. וואו, בורמה, זה מקום שאני מתה להגיע אליו. אז לאן כדאי ללכת? איך זה שם? מכירים מקומות לא מתויירים ושווים? ואיך המחירים?…בואו נתחבר בפייסבוק. רני, בתי בת ה-14 כבר כתבה לעצמה שמות של כמה מקומות (הם הראו לנו אותם מיד בגוגל אימאג’).

עכשיו, אני אמנם מאוד רוצה לבקר בבורמה, אבל היא לא ממש בתכנון כרגע. מצד שני, אין לדעת. קיבלתי מידע מעניין ואני שומרת אותו. בתוך חמש דקות של שיחה, בורמה נהיתה הרבה יותר ברורה לי. איפה לנחות, מה ממזרח מה ממערב, איפה הים, איפה בערך האי הזה שהם המליצו עליו. ועוד זכיתי בשלושה חברים חדשים :-).

3. לרוב היעדים אני מגיעה עם דף חלק. ככה אני אוהבת. ובמקום לנבור באינטרנט שעות, אני פשוט זורמת עם המקום, עם ההזדמנויות, עם המקומיים, עם הידע שכבר שמור איפשהו באיזה מגירה אצלי או עם טיילים אחרים שכבר שחטו את הדרכים עם סוליות הטרקטור שלהם. אני אף פעם לא שואלת אם כדאי ללכת לאנשהו. או מה יש לעשות שם. את זה כבר אגלה לבד. אני שואלת רק שאלות מעשיות. באיזה אזור כדאי לשון, איך מגיעים..

4. אני סומכת על עצמי. דוקא בגלל שאין לי מושג, ושרוב הזמן אני לומדת לבד את המקום, את הדרכים, את הפנינים. אז אני יודעת שזה החלק הכי כייפי. והכי מעניין. ושיהיה בסדר. אני לא מוותרת. האמונה שלי שבכל מקום אפשר למצוא פנינים היא זאת שמנחה אותי, אז גם אם לפעמים נראה על פניו שהגענו למקום יקר מדי ומשעמם (וזה קרה), אנחנו נחרוש אותו, ונכנס לסמטאות הקטנות ונשב עם מצחצחי הנעליים ועם שייטי הסירות ונשמע מהם סיפורים על אנשים ועל מקומות ונלך איתם לאכול ומשם…ההרפתקאות רק מתחילות ::-).

5. אני נורא אוהבת את זה. ואי אפשר לגלות דברים בלי באמת לאהוב את זה.

תכלס:

♥ בבקשה אל תכעסו עלי כשאני כותבת לכם במייל לצאת מהאינטרנט ולחקור בעצמכם. את המקומות הטובים באמת לא מוצאים באינטרנט. סמכו עלי בזה.

♥ הזמינו מקומות באינטרנט לשני הלילות הראשונים. תנו לעצמכם זמן חקירה מינימאלי, ומשם- זרמו.

♥ אין כמו עבודת רגליים יסודית כדי להתחיל להכיר את היעד שהגעתם אליו. אני יודעת שזה ממש לא מה שרציתם לשמוע. בעידן שבו ההישג היומי נמדד במרחק המינימום האפשרי בין איפה שחנית לבין המקום אליו רצית להגיע, עבודת רגליים זה כמעט מילה גסה. אבל בעיני אי אפשר לעגל פינות בעניין הזה. אתם מוזמנים גם לקפוץ על טוקטוק אקראי או לחרוש דרכי עפר עם אופנוע. כל עוד אתם נכנסים למקומות הקטנים, כאילו אתם מים שמוזגים בעדינות, והם מחלחלים לתוך כל תוואי במפת הדרכים של המקום בו אתם נמצאים.

♥ חכו עם האטרקציות. שמרו אותן לסוף.

♥ קבלו את הבל”תמים כחלק מהחוויה, גם אם באותו רגע הם נראים קשים לעיכול. לכו איתם.

להתקע בשתיים בלילה, במונית באמצע דרך חשוכה, מרחק שלוש שעות נסיעה מקטמנדו כשהאדמה עדיין רועדת ארבעה ימים אחרי רעידת האדמה, עם פאנצ’ר. בלי גלגל רזרבי. והטיסה שלי לארץ יוצאת בשש בבוקר…(בסוף הספקתי אפילו מקלחת) ..למצוא את עצמי בעשר בלילה, במעלה רכס ההימלאיה ההודית מתכרבלת עם הילדים במיטה בתוך אוהל (אוהל!) בגובה 4500 מ’ עם טמפרטורות מתחת לאפס…(בבוקר התעוררנו לנוף מוטרף).. לאלתר צ’פאטי ושמן זית, עם אוכמניות טריות מהשיחים שלגדת הנחל לארוחת בוקר ביום החמישי למסע שאמור היה לארוך 3 ימים בלבד, כשאספקת המזון הולכת ונגמרת, בגבול סיביר בארץ איילי הצפון הנידחת…(צ’פאטי עם שמן זית ומלח ואוכמניות טריות זה מעדן במיוחד אחרי שמלטפים איילי צפון פראיים)..למצוא את עצמי בחושך, כשכל הגוף כואב, אחרי טרק מתיש של 10 שעות, בחדר מלוכלך עם קירות מבוץ, מתכרבלת על מזרון מקש עם הילדים על הרצפה, בכפר נידח על צלע הר בחבל זאנסקאר בקשאמיר (בסוף הצ’אי היה נפלא והמשפחה שארחה אותנו היתה כל כך מקסימה שגלי הקטנה בכלל לא רצתה לעזוב..)..

♥ סמכו על עצמכם. אי אפשר לגלות את המקומות האלה עליהם אתם חולמים בלי האמונה שתמצאו אותם. בעצמכם. בואו עם בטחון, עם סקרנות ואהבה אמיתית. הקרינו את כל אלה לילדים, כדי שגם הם, בתורם, יביאו בטחון ואהבה לכל מקום אליו יגיעו.