“אמא, אינני רוצה”, אמרה הביצה, “תני לי להתגלגל בעולם”, “אולי בפעם אחרת”, אמרה הדוגרת, “ועכשיו תעשי בדיוק כמו כולם”. (הביצה שהתחפשה, דן פגיס).

המחשבות הראשונות על טיול ארוך עלו אצלי בתקופה מאוד קשה בחיי. אבי היה אז חולה מאוד, בתי היתה תינוקת קטנה. המגע היומיומי שלי עם שני קצוות החיים הללו הביא אותי להרהורים עמוקים על החיים. החיים בכלל והחיים שלי בפרט ואיך הייתי רוצה שהם יראו. לא בעוד ארבעים שנה ולא לשבוע-שבועיים בכל פעם, אלא היום, עכשיו, כל יום.

ההבנות הזדחלו להן לאט. אבי נפטר, בתי גדלה. היומיום שלי הלך והתאזן לפי אותן תובנות. עברנו דירה למקום יפהפה עם חברה נעימה ומזמינה, הילדים הלכו למסגרות שאיתן הייתי שלמה יותר. תינוקת נוספת נכנסה לחיינו. עברנו את מלחמת לבנון (עם נציג בתוך לבנון), דבר שחידד קצת יותר את הרצון שלנו באבא נוכח ומעורב- אז הוא הפסיק עם נסיעות העבודה לחו”ל, התפטר ובילה איתנו שנה בבית.

החלום על נסיעה, על חופש, על חוויות מעולמות אחרים הושתק לזמן מה. הקמתי עסק מצליח, האיש חזר למעגל העבודה. הילדים הלכו וגדלו בשגרה חמימה.

את הצורך של שנינו לטייל מילאנו בטיולים בארץ. בהתחלה קצרים ומהוססים, אחר כך ארוכים ומאתגרים. הילדים נהנו מאוד, ואנחנו ניצלנו כל רגע פנוי לעלות על הג’יפ אל הלא נודע. הכל הלך והתגבש, החלום שהושתק התחיל לזעוק בתוכי. אני רוצה לנסוע. אני רוצה את בן הזוג שלי איתי, שותף מלא בחוויות היומיום. אני רוצה להיות עם הילדים ולגלות איתם עולמות. אני רוצה לשמוע שפות אחרות, לטעום אוכל אחר, להתרגש מליון, לפגוש אנשים ושפות וריחות אחרים. אני רוצה לחיות את חיי במלואם, עם כל מה שהם יכולים להציע לי וזאת דרכי לעשות זאת.

אז נסענו לתאילנד לשלושה שבועות. הוצאנו הרבה כסף (כרטיסי טיסה לחמישה אנשים עולים בערך . כמו כל הטיול) וחזרנו מלאי חוויות. ובמשך תקופה מסויימת חשבתי שזה אכן איזון טוב- קצת חיי שיגרה, ומדי פעם טיול בחו”ל. אם כל כך הרבה אנשים עושים את זה- כנראה שיש בזה משהו..:-)

לאט לאט התחלתי להבין שא-זה לא כלכלי בעליל, ב-זה לא ממש לפגוש את החו”ל האמיתי, כי תמיד רוצים להספיק כמה שיותר במעט מאוד זמן, לכן הכל חייב להיות מתוכנן מראש, מוזמן מראש, מתוקתק. חסרה הספונטניות, חסרה השלווה, חסר המפגש האמיתי עם התרבות החדשה. וג- הקושי שבחזרה לשגרה פשוט הורס את כל הנסיעה..

אז עשיתי קצת ‘גוגל’. מהר מאוד הבנתי שבעברית לא יצא שום דבר ועברתי לאנגלית. פתאום נפתח לפני עולם שלם (תרתי משמע 🙂 ). מאות משפחות מכל הסוגים ומכל המקומות מטיילות בעולם בכל דרך אפשרית. חד הוריות עם ילדיהן, סבים עם נכדיהם, משפחות מארה”ב מאירופה, מאסיה מאוסטרליה. מטיילות דרך האויר ודרך היבשה. במטוסים, יאכטות, רכבות. בקראוון, באוהלים, ב’משפחות מארחות’. משפחות חוצות יבשות על אופניים, מתנדבות בחוות באירופה, מטפסות בנפאל. חורשות את הודו לאורכה ולרוחבה. טועמות, פוגשות, ובעיקר- שיא הפנטזיה- מבלות בחופים הכי מדהימים בעולם. מתנדנדות בערסל ושותות שייק אננס. יאמי.

או.קי. אז יש אנשים שיש להם את הכסף לזה. איזה כיף להם. הלואי עלי. לעזוב הכל ולחיות כמוהם את החיים הטובים……. האמת שחשבתי את זה, אבל זה חלף מהר מאוד. כי אני כזאת שלא מתייאשת עד שבאמת ניסיתי הכל. החלטתי להעמיק את הבדיקה. איך, לעזאזל הם מצליחים לעשות את זה???

ובכן, הם פשוט יודעים דברים שאני עדיין לא ידעתי. הם ידעו איך להרוויח כסף תוך כדי הטיול, כסף שיספיק להם לצרכיהם הפשוטים ויאפשר להם סגנון חיים שכזה. ככל שהעמקתי גיליתי שהאפשרויות בתחום הזה הן פשוט כמעט בלתי נגמרות. הם גם ידעו שלחיות את החיים בטיולים בעולם עולה הרבה פחות מלחיות את החיים במקום אחד. הם יודעים איך להמשיך ולדאוג לחינוך ולהשכלה של הילדים והכל תוך כדי שחיה בבריכה של המלון. הם יודעים איך לשמור על קשר עם כל החברים והם יודעים איך לקנות כרטיסי טיסה זולים ואת כל הסודות של חיסכון כסף במהלך נסיעה. הם יודעים עוד הרבה דברים.

חלק מאותן משפחות מחזיק בלוג מפורט שמתעדכן כל הזמן. רובן כל כך ידידותיות שהן מזמינות אליהן למייל כל מי שמעוניין לשאול שאלות ולהתייעץ. לכל משפחה יש את הסגנון שלה, את דרכה הייחודית לטייל, את המקומות המועדפים עליה והשיטות שלה לשרוד טיול שנמשך ונמשך.

יש הלוקחות רק שנה של הפסקה לצורך טיול. יש המתפנות רק לכמה חודשים, ויש המטיילות כמה שנים. חלק מהמשפחות התחילו כזוג ולאט לאט נוספו גם הילדים. הרבה מאוד מהמשפחות חיו חיים רגילים לחלוטין, עם קריירות ובית ורהיטים עד שהן החליטו שהחיים הם הרבה יותר מזה.

פתאום הבנתי שזה לא בשמיים. שזה אפשרי. ושיש ממי ללמוד. מאז אני לומדת..

שמי הללי סמדר אברמוביץ’. אני כותבת בנושא מסעות משפחתיים בעולם. כרגע נמצאת בטיול בעולם יחד עם בעלי, שלושת ילדי והכלב.

 להמשך הסיפור- עדכון 2014 שלוש וחצי שנים שאנחנו מטיילים

לבלוג

1. כיוון שסין היא קצת אחרת ממה שאנחנו רגילים, חשוב מאוד לדאוג שהנחיתה תהיה קלה ורכה ככל הניתן. הדבר שהכי חשוב לדאוג לו הוא מקום לינה או מקור כלשהו אחר שיכול לתת לכם מידע ואוריינטציה רבה ככל הניתן באנגלית.

2. בסין יש רשת של אכסניות נוער מקסימות שנותנות את כל מה שטייל מערבי ממוצע צריך. יש חדרים עם טווח מחירים רחב- מהזולים ביותר (מיטות בודדות בחדרים מעורבים, שירותים ומקלחת משותפים) ועד ליקרים ואינטימיים. יש צוות צעירים סיניים שעובד בהן (רובם עובדים שם כחלק מתכנית סטודנטים) וגם צעירים מערביים, סטודנטים לסינית שמתנדבים שם כדי לשפשף את הסינית שלהם. הם עוזרים בכל דבר שצריך. הם עזרו לי לקנות סים קארד מקומי, להזמין כרטיסים לרכבות ואוטובוסים, לארגן מסיבת יומולדת לבת שלי, הם כתבו לי על פתקים משפטים בסינית לפי בקשתי, הסבירו לי איך להגיע לכל מקום שהייתי צריכה ועוד הרבה. בכל האכסניות קיים מרחב קהילתי ובו בר, מסעדה קטנה, מבחר משחקי חשיבה (הצוות תמיד שמח לשחק איתך או עם הילדים או לפחות להסביר את חוקי המשחק), חומרי יצירה, מחשבים, ספרים (באכסניה הראשונה אליה הגענו מצאתי ספר טיולים בסין בעברית) בחלקם מצאנו כדורגל שולחן, באחרים מצאנו שולחן סנוקר, או חדר טלויזיה עם מגוון סרטים עצום לבחירתנו. בתוך יומיים הצוות מכיר את הילדים בשמם.

3. בקיצור- ממליצה בחום להזמין מקומות באכסניות הנוער הפזורות ברחבי סין, הן ירפדו לכם את הטיול ובמיוחד בימים הראשונים שאחרי הנחיתה.

4. אל תגיעו לסין בלי אפליקציה של תרגום מילים ומשפטים לסינית, ועדיף אחת שגם משמיעה את המילים ועדיף אחת שלא צריכה אינטרנט.

5. בכל מקרה מומלץ לקנות סים קארד מקומי בהזדמנות הראשונה כדי שתוכלו לגלוש בנוחות דרך הטלפון.

6. וכך גם תוכלו להשתמש במפות ולנווט את עצמכם ברחובות הומים, סואנים שהשמות שלהם כתובים בסינית.

7. נהגי המוניות בסין מקפידים מאוד על מספר הנוסעים המקסימאלי למונית- ארבעה. כך שכל מי שנוסע לסין עם שלושה ילדים או יותר- יתקל בבעיה. למצוא מונית, בעיקר בערים הגדולות, בעיקר במוקדי התיירות, היא משימה לא פשוטה, ולמצוא שתיים זה בכלל סיוט. קל יותר למצוא שתי ריקשות או לנסות להתמודד עם התחבורה הציבורית.

8. אם בחרתם ללכת ברגל שימו לב שהרמזורים במעברי החציה מאוד קצרים ויש שם גם סידור עם הדו-גלגליים, אז תזהירו את הילדים.

9. בנוגע לתחבורה הציבורית: בסין יש מגוון רחב ביותר של רכבות ואוטובוסים. מרכבות ישנות, דחוקות, גדושות נוסעים עד כדי מחנק, מזיעות ולוהטות, דרך רכבות שינה נעימות יחסית ועד רכבות אקספרס שנראות כמו יצאו מסרט עתידני. כנ”ל לגבי האוטובוסים.

10. ברכבות השינה הם נוטים לנעול את תאי השירותים בבוקר הרבה זמן לפני שמגיעים ליעד. רק שתדעו.

11. לסינים שכן מדברים אנגלית, אפילו אלה שמדברים טוב יש נטיה להתבלבל בין מספרי ה’עשרה’ (11,12,13….) לבין עשרות עגולות (20,30,40..). כדאי תמיד לודא איתם למה בדיוק הם התכוונו. לפעמים יש הבדל משמעותי.
(כמה שעות נסיעה באוטובוס? ארבעים??? אה.. 14.)

12. גם במסעדות וגם בדוכני הרחוב הם משתמשים די הרבה באבקת טעם של מונוסודיום גלוטומט. אפשר לומר להם ‘’no msg רובם יבינו.

13. שירותים ציבוריים: חייבת לומר שבסין נתקלתי בשירותים הציבוריים המגעילים ביותר שראיתי. אבל ממש. אלה שנמצאים בדרכים, בין לבין, במרכזי עצירה ומנוחה לנוסעים באוטובוסים ארוכי טווח. אלה היו למעשה היכל צר וארוך, ובו תעלת ניקוז (ביוב) פתוחה ושני דרגשים בנויים משני צדדיה לכל אורכה, כדי להניח רגליים. הכל פתוח, בלי מחיצות אפילו. יש מקומות בהם הגועל הזה אפילו עלה כסף.

14. השמועות על זה שהסינים לא נחמדים התבררו כלא נכונות לחלוטין. הסינים שאנחנו פגשנו, ברובם המוחץ, היו פשוט מקסימים, ולעתים ממש יצאו מגדרם כדי לעזור ולתת כל מה שהם יכולים. אפילו אלה שלא דיברו מילה אחת באנגלית.

15. לסינים, כמו להודים ולעוד כמה עמים, יש תחביב גדול. הם אוהבים להצטלם עם תיירים. במיוחד עם ילדים. במיוחד כאלה שלא נראים כמוהם (=שיער מתולתל למשל). לפעמים, ובמקומות תיירותיים במיוחד, נדרשת סבלנות רבה על מנת להצטלם עם כולם. כדאי להכין מראש את הילדים.

כדי למצוא אכסניית נוער פנויה ולטעמכם אתם יכולים להתחיל עם הקישור הזה:
http://www.yhachina.com/index.php?hostID=2
או פשוט לגגל ‘אכסניית נוער’ ביעד הספציפי אליו אתם מתכננים להגיע.

אין מה לעשות, כשיוצאים לטיול עם ילדים בכל מקום בעולם אי אפשר להמנע ממקומות בהם אתה כהורה מרגיש שהיכולות שלך לשמור על בטחונם או אפילו לשמור על קשר עין עם הילדים עומדות למבחן.
יש מקומות בהם אפילו מעבר חציה יכול להיראות להורה הממוצע כמו אתגר כמעט בלתי אפשרי.
יורודיסני עם ילדים, דיסנילנד, שדות תעופה, רחובות מסויימים בניו יורק, שלא לדבר על ערי בלאגן כמו דלהי, בומבי, סייגון, בנגקוק, קטמנדו ועוד ועוד..אין מנוס.
בגדול, ואם אתם שואלים אותי, על מנת להמנע לגמרי מהסיכוי שתאבדו ילד או שמשהו יערער את בטחון הילדים שלכם, הדרך הפשוטה והקלה (והיחידה) היא פשוט לא לצאת מהבית. לעולם.
במקרה שהחלטתם לצאת, והאחריות מוטלת כמובן על כתפיכם בלבד, אפשר לנקוט בכמה אמצעי זהירות.

1. נתחיל עם הקטנים. ילדים עד גיל 3 ואפילו יותר מזה תמיד שמים במנשא ! לא בעגלה, גם אם היא עם חגורות בטיחות. לא ברגל. לא על הידיים. תמיד תמיד תמיד במנשא. קשורים אליכם ומוגנים לחלוטין.

2. סבבה. ככה הצלחנו לנטרל את הדאגה לפחות לילד אחד.

3. את שאר הילדים תפזרו שווה בשווה בין המבוגרים האחראים. נגיד אם יש שני הורים ושלושה ילדים (חוץ מהילד שמנוטרל במנשא), אז ילד אחד + ילד במנשא צמוד להורה אחד, ועוד שניים צמודים להורה השני. הילדים כמובן צריכים להיות מעודכנים בעניין ולקבל מראש את כל ההוראות.

4. כדאי שהחלוקה תהיה קבועה, כך בכל מקום ותוך זמן מועט הילדים וגם אתם תתרגלו לפיזור האחריות וזה יהפוך למצב טבעי וברור יותר.

5. בכל מקום כזה בחרו נקודה בולטת אותה ניתן לראות למרחוק והראו אותה לילדים. אמרו להם שבמקרה שהם לא מוצאים אתכם- שיגשו לנקודה הזאת.

6. הראו להם גם את האנשים במדים או את האנשים שהכי כדאי לסמוך עליהם במקום בו אתם מתמזגים עם תנועה המונית.

7. שימו להם בכיס/בתיק/בתוך הנעל את מספר הטלפון שלכם.

8. מכשירי ווקי-טוקי. אני מסתובבת עם ארבעה מכשירים.

9. משרוקיות. כן, פשוטות ובעלות צליל חזק.

10. לחוששים במיוחד- יש גם כל מיני מכשירי היי טק של ג’י פי אס וצפצפנים למניהם. ההחלטה האם להעזר בהם צריכה להיות בעיקר על בסיס ההיכרות שלכם עם כל אחד מהילדים שלכם. אם יש ילד שיש לו נטיה חזקה יותר ללכת לאיבוד. בקצור- הפעילו שיקול דעת בהתאם לכל ילד. וכמובן ניתן לצייד את אותו ילד ספציפי במכשיר טלפון באותם רגעים של מצב-המונים.

11. הסבירו והדגישו בפני הילדים שבכל מקרה אתם תמיד תחפשו אותם, שיחכו לכם גם אם נראה להם שעבר הרבה זמן. שאתם תמיד תעשו הכל, שלא תתייאשו אף פעם ולא משנה כמה זמן זה יקח ושיהיו בטוחים שמישהו דואג להם תמיד.

12. אם אתם חוששים להבהיל את הילדים יתר על המידה, פשוט ספרו להם את הסיפור של נמו.

טיפים, המלצות והסברים. עשר נקודות שכדאי לקרא לפני שמתחילים:

• מומלץ להתחיל את הבירור על החיסונים כשלושה חודשים לפני הנסיעה, על מנת שלא יהיו הפתעות וכדי לאפשר גמישות מסויימת. בייחוד כשנוסעים עם ילדים.

• כדאי לברר עם הקופה- איזה כיסוי קיים, אם בכלל, מהי פרישת המרפאות וכן איזה טפסים נדרשים (למשל- טופס 17).

• לעשות תחקיר מקדים קטן באינטרנט: האזור אליו אתם נוסעים והסכנות המשוייכות אליו, רופא מסויים או מרפאה מסוימת שהם מומלצים במיוחד.

• בזמן קביעת התור בטלפון בררו את כל הפרטים: האם מתקבלים לפי תור מוזמן מראש או שכל הקודם זוכה. ואם כך- מתי ניתן להגיע על מנת להבטיח תור בין הראשונים האם יש צורך למלא טפסים לפני הכניסה לפגישה עם הרופא, האם נדרש תשלום לפני הייעוץ.

• ברגע שאתם מגיעים בדקו איפה לוקחים מספר וקחו מספר, גשו לעמדת האחיות ובקשו את הטפסים הדרושים (עפ”י קופת החולים לה אתם שייכים).

• לפגישה עם הרופא תגיעו מוכנים עם פנקסי חיסונים ורשימת שאלות.

• לאחר הפגישה עם הרופא תתבקשו לגשת לעמדת התשלום ולשלם על החיסונים שהוא המליץ. הוא ממלא טופס אישי לכל בן משפחה בנפרד.

• תתכוננו: תהליך התשלום עלול להיות ארוך.

• אחרי שתקבלו אישור על התשלום תוכלו לגשת לאחיות לשם קבלת החיסונים. במידה ומדובר בסדרה של חיסונים יקבעו לכם תור להמשך התהליך.

• לעתים בסוף כל יום קבלה הרופא נותן הרצאה לכל המשתתפים. תשאלו את הרופא אם היא חיונית. אם כן- קחו את זה בחשבון, ושמרו קצת סבלנות לסוף.

תראו את האתר הזה:  http://hipptrip.com/

מאחוריו עומדת חברתי אליכס. קנדית שוחרת יוגה וטיולים. אז היא שילבה את שתי התשוקות שלה והקימה אתר מדליק שרק הולך וצובר עוד ועוד תאוצה. הוא מכניס לה כסף ומאפשר לה להמשיך ולעסוק בשני הדברים שהיא הכי אוהבת לעשות.

אבל לא תמיד מספיקים לה הרווחים מהאתר כדי לחיות. היא חיה בצניעות ולא משתוללת אבל כרטיסי טיסה עולים הרבה כסף. ותרמיל חדש. וביטוח. לכן היא משתדלת גם ללמד יוגה בכל מקום אליו היא מגיעה. ואם צריך היא גם מוכרת תכשיטים.

אליכס לוקחת את הנכסים שיש לה ומשתמשת בהם באופן מקסימאלי.

וכך עושים רוב הטיילים המקצועיים. אין להם מקור הכנסה אחד שמביא להם טונות של כסף בכל חודש. ממש לא. תחת זאת, הם שולחים זרועות כמו תמנון ומשתמשים בכ-ל מה שיש להם.

כי הם אוהבים את החיים החופשיים שלהם ומוכנים להתאמץ כדי להמשיך לחיות ככה.

וכמעט אין אחד שיכול לנוח ככה על זרי הדפנה ולדעת שהכסף דופק חופשי על הבר כל חודש.

יש לך דירה להשכיר? סבבה. יש לך אוטו למכור? יש לך אתר שהולך ומתקדם בגוגל? אתה מצלם יפה ויכול להכניס כמה תמונות לאתרי צילומים בתשלום? מלמד ג’ודו? מקרמה? יש לך ידע במעגלי הגשמה והעצמה? אתה כותב באנגלית? בצרפתית? ברומנית? אתה יכול לתרגם?

הכל הולך.

להלן רשימה בסיסית של כל מיני דרכים להתנהל נכון עם הכסף. דרכים בהן נעזרים הרבה מהטיילים:

• שכר הדירה, אם קיים, לרוב משלם את ההוצאות ה’שקופות’. משכנתא. ביטוחים. תחזוקת הדירה. רוב האנשים לא יראו ממנו הרבה אחרי כל ההורדות השקופות. מצד שני הוא מספק שקט, כשאתה יודע שלפחות את החובות החודשיים אתה משלם בזמן וכמו שצריך.

              **בשום אופן לא הייתי ממליצה לצאת לדרך בלי הכנסה קבועה שמספיקה לתשלומי החובות.

• אתר אינטרנט, אם עשית בחכמה והקמת לפחות אתר אחד שיכול באופן פוטנציאלי להכניס לך כסף, בהתחלה מעט וככל שהזמן עובר הסכום החודשי עולה ועולה, אז תוכל להינות מהכנסה חודשית נוספת שיכולה להיות פאסיבית ככל שתרצה אותה. ממש כמו חברתי אליכס.
• מה אתה יודע לעשות? תחביב בהווה, תחביב בעבר. דברים שלמדת פעם מזמן באוניברסיטה, דברים שרכשת בהם מיומנות עם השנים, יכולות וידע של עכשיו או מהעבר. תחפור עמוק. תשלח טילים מונחים עם כתובת ברורה: נכסים. כל נכס אפשר היום לתרגם להכנסה. כשפונים אלי אנשים לליווי, אני מפגיזה אותם בשאלות שכל תפקידן הוא לבדוק איך אפשר להשתמש בכ-ל  מ-ה  ש-י-ש  להם כדי להרוויח כסף.
• מה אתה יכול למכור? יש לך מכונית, אופנוע, טרקטורון..מכשירים חשמליים, רהיטים. הרבה אנשים נורא רוצים לצאת למסע מדהים בעולם אבל לא מוכנים להקריב למענו את הספה שקנו באיקאה. זה הכל עניין של בחירה. בסופו של דבר, כשיוצאים לדרך, שום דבר לא נראה משמעותי כמו החוויות שעוברים. בטח לא הספה.
• איפה אתה יכול לחסוך? חיסכון הוא 50% מהמשחק. אם יש לך אפשרות לחסוך (ואני יודעת שלא כולם יכולים, שהחיים גם ככה דחוקים..גם אני חייתי ככה במשך שנים..) אז זה הזמן.
• ואם לא לחסוך אז להוסיף הכנסה– העניין של תוספת הכנסה הוא קצת מתעתע. אני לא מתכוונת למשהו קבוע, כמו עבודה נוספת (ולא משתלמת בגלל המיסים..) אלא למשהו שיקפיץ את ההכנסות וייתן מענה למצבים בהם אתה צריך הרבה כסף במעט זמן- כמו כרטיסי טיסה, או שהיה קצרת מועד ביעד שהוא יקר יותר. כי גם אם הגעת למצב שבו אתה מרוויח די כסף כדי לטייל חודש בחודשו, אז מגיע הזמן של טיסה ליעד אחר או אפילו מעבר יבשתי (תחבורה זה תמיד יקר) וזה כבר מכניס פרמטר אחר וכבד משקל למשוואה. למשל, נניח שאתה מטייל עם הילדים באזור תאילנד-לאוס-קמבודיה. אפשר לקפוץ ליפן לשבוע שבועיים, לאכול קצת סושי. הכרטיסים יהיו יחסית זולים אבל הכל ביחד יצא ממש יקר. אם יש לך את האפשרות לעבוד קצת יותר ולהקפיץ את ההכנסות- זה יכול לתת לך בדיוק את התוספת שאתה צריך.

לכן אני ממליצה לכל אחד לשים מתחת לשרוול אופציה כזאת. עבודת פרילאנס, קמפיינים בפייסבוק, מכירות באי-ביי, כתיבה מקצועית. יש לי חברה שמימנה לכל המשפחה כרטיסי טיסה לנפאל בזכות עבודת פרילאנס שהיא עשתה עבור חברות ביטוח כרופאה. תחשוב. תבדוק. תחפש.

אני משתמשת בשתי דרכים עיקריות- אני כותבת בתשלום, ומשקיעה בפורקס. אני לא עושה את זה באופן שגרתי. אבל עכשיו, לדוגמא, אני מתכננת לטוס לסין בעוד כמה שבועות. אני צריכה כסף לויזה, לכרטיסי טיסה. בנוסף, סין תהיה יקרה כפליים מהמקום שאני נמצאת בו כרגע. אני לא הולכת לשהות בה הרבה זמן בגלל זה, אלא רק חודש. אבל אני כן מתכננת לעשות קניות. לחדש את הציוד שהתבלה ואת הבגדים שכבר איבדו צורה. לצורך כך אני מקפיצה את ההכנסות שלי כבר עכשיו, כדי שאוכל לטייל בראש שקט.

טיול בעולם יכול להיות הרבה יותר זול מחיי השגרה בארץ. אני מטיילת עכשיו ב-3000-4000 שקל בחודש, עם שלושה ילדים וברמת חיים גבוהה. אבל הוא דורש השקעה, הוא דורש ממך רצון להגיע לזה. אלה לא חיי נופש רגועים (טוב, לא כל הזמן בכל מקרה) לפעמים צריך לעבוד או לחסוך או להקריב. כמו בכל מקום. ובעיקר צריך לנהל את ההכנסות ואת ההוצאות כמו שצריך. לבחור יעדים שתואמים את את ההכנסה שלך ולא לקפוץ מעל הפופיק. עדיף לחיות על החוף בוויטנאם כמו מלך כמה חודשים, מאשר לנפוש במאוריציוס שבועיים ולהוציא את אותו הסכום..

הנכסים הכי גדולים שיש הם התשוקה לחופש, והידע איך להפוך את זה למציאות. כי זה אפשרי.

פוקרה, נפאל

דוקא התכוונתי לצאת קצת לטייל החודש אבל בכל פעם שעמדנו לצאת מזג האויר התחרבש וביטלנו ברגע האחרון. בתחילת החודש נסענו לקטמנדו כדי להפרד מחברים שחזרו לארץ. אכלנו במסעדות ועשינו שופינג- בכל זאת אנחנו ב’עיר הגדולה’..

השגרה הנעימה של בצפר, חברים, עבודה, הליכות לגדת האגם תובלה בכל מיני מסיבות יומולדת והזמנות לארוחות בוקר, צהריים, ערב..

הזמנו חברים קנדיים (וכשני אומרת חברים קנדיים אני מתכוונת לאישה בת 65 שהיא נזירה בודהיסטית מצחיקה והבן שלה, שהוא כבאי) לארוחה ישראלית אמיתית אצל תקווה ושנטי. הם מאוד התלהבו מחומוס.

בעל המלון שלי החליט להתחתן, אז חגגנו שלושה ימים ושלושה לילות. בהתחלה אצלה בבית, אחר כך אצלנו. פגשנו את האישה החדשה, הבנות שאלו אותה את כל השאלות בעולם, התאפרו איתה לקראת כל טקס ושאפו נשיות עגולה ואמיצה. אכלנו אכלנו אכלנו ורקדנו גם.

בעיקרון אחרי בצפר הילדים מתפזרים לחברים ולכל מיני עניינים ואני לא רואה אותם בכלל. אז קבעתי עם הבנות אחה”צ אחד שהוא שלי. הלכנו לטיול על האגם, התנדנדנו על ערסלים, הלכנו לשתות שוקו שייק במסעדה. פגשנו שם חברים וגם שתי תיירות גרמניות. אחת מהן עושה עבודת דוקטורט על נשים שאמאניות. שמענו סיפורים מרתקים. ועוד שוקו שייק אחד.

וגם לקחתי את הקטנה ליום כיף רק שתינו. אכלנו במסעדה יקרה, עשינו קצת שופינג, טיילנו.

פינקתי את עצמי במסאז’ יפאני.

חברה שלנו ילדה ונסענו לבקר אותה בבית חולים ממשלתי. לקחתי איתי רק את הגדולה מבין השתיים. עבורה החוויה היתה קצת מוזרה אבל לא יותר מזה. עבורי זה היה מטלטל יותר. וגם מאוד מעניין. בכל מקרה- זה לגמרי שונה מבית חולים או מחלקת יולדות שאי פעם ראיתי..

אה…וגם יותם יצא לצנוח מעל ההימלאיה.

כמה זה עלה לי:

תשלום למלון- 28000

תשלום למסעדה של המלון- (החודש אכלנו יותר בחוץ ופחות בבית)- 4000

אוכל-27000

הנסיעה לקטמנדו (כולל תחבורה, מלון, מסעדות ושופינג)- 9000

יום כיף עם הקטנה- 1500

מסאג’ יפני- (מדובר ב’שלם כמה שבא לך’. היא באה אלי הביתה ונתנה לי מסאג’ של שעתיים-)1500

קוסמטיקאית- (למה להתעסק עם הגבות שלי אם יש כאן אחת שיודעת הרבה יותר ממני איך לעשות את זה)- 50 לגבות. הלכתי פעמיים = 100

הצניחה של יותם- בעקרון צניחה כזאת עולה 60-80 דולר. אבל אנחנו לא שילמנו. (ככה זה כשיש חברים שהם מדריכי צניחה ויש להם יום חופש..)

קניות של נשנושים, מוצרי הגיינה וכאלה- 5000

החודש גם הצלחנו לקלקל שני מטענים בשתי תאונות מצערות ולא קשורות אחת לשניה- אחד של הטאבלט ואחד של הסמארט פון.- 2600 (כולל הטוסטוס ששכרתי כד למצוא חנות שמתעסקת עם כאלה).

כביסה- 3000

תקשורת- 1000

בצפר- 8000

בסה”כ- 91700 רופי. אבל בטח שכחתי כמה דברים אז אני מעגלת ל-95000 שהם 4012.שקל.

חזרה לבלוג