בלוג Category Posts
השבוע חגגנו את הריב הראשון. ריב קלאסי, בלי נספחים מיוחדים. לקח כמה שעות ונרגענו, ניהלנו את השיחה שאחרי, הבנו אחד השני טוב יותר וצעדנו עוד צעד בדרך לתקשורת זוגית אידאלית. הריב והסולחה שבאה אחריו, כמו דברים רבים נוספים, התרחשו בתוך המרחב המשותף לנו ולילדים. תוך כדי הריב, ובעיקר תוך כדי השיחה הנעימה שאחריו, חשבתי לעצמי […]
Read More ....ונציה מלאה בפיתויים. והם לוטשים עיניים וקורצים כמו גברים במועדון ריקודים. שיט תעלות רומנטי מתחת לגשרים בני חמש מאות שנה. חנויות של בונבוניירות מדיפות ניחוח שוקולד וסוכר. ארומת הקפה והיין המשכרת, פיצות ופסטות ופירות ים טריים, דוכנים עמוסי פירות שמעולם לא טעמתי, חנויות בעלי מלאכה ואמנים, תכשיטים, מוצרי נייר בעבודת יד. והכל נגיש ומזמין ומושך.. […]
Read More ....סוטומרינה (sottomarina) היא עיר חוף ציורית ושקטה יחסית, שנמצאת קצת מתחת לונציה, בערך שעה נסיעה ממנה. חופי הים שלה, בעונה, מאכלסים המוני תיירים (רובם תיירים איטלקיים) ובשל כך הם מסודרים מאוד ובהם מסעדות, מועדונים, מגרשי כדור עף וכדורגל ומתקני שעשועים לרוב. למרות העובדה שהיא נמצאת ממש על החוף, לא מורגשת בה כל לחות ומזג האויר […]
Read More ....אנחנו כבר כמעט שבועיים בתוך הטיול-בלי-זמן-מוגבל שלנו. וזו היתה תקופת הסתגלות משמעותית ומלאת חוויות. התחלנו אותו בשעה ההזויה- שתיים בלילה. שעה שילדים בדרך כלל פוגשים רק אם חלמו חלום רע או אם הם הולכים לטוס במטוס..קצת מוזר להתלבש ולהתנהג כאילו לגמרי יום, כשחושך ושקט בחוץ והשעון מראה שתיים. שדה התעופה קיבל אותנו במסיבת טרנס חסידית, […]
Read More ....אני נוסעת עם מה שיש לי. ורק איתו. וזה לא קל, כי מה שיש לי זה ממש ממש מעט. אבל זה הכי טוב שיש. אני נוסעת עם מה שיש לי. ולא עם מה שהייתי רוצה שיהיה לי. ולא עם מה שהיה יכול להיות לי אילו..ולא עם מה שחשבתי שיהיה לי אבל.. אני אורזת את המעט […]
Read More ....לאמהות שלנו קשה. שבועות ספורים לפני הנסיעה, לפני הפרידה שמי יודע מה תהיה אורכה, וקשה להן. כבר שבוע אנחנו חולקים את אותו בית. לפעמים אצל האמא הזאת, לפעמים אצל השניה. כל אחת והנקודות הנעימות, כל אחת והנקודות הדוקרניות. בימים האחרונים עולה אצלי הרהור. איך כשהיינו צעירים הן לא רצו שנעזוב, הן היו רגילות לנוכחות שלנו, […]
Read More ....ימים ספורים לפני שאנחנו עוזבים את הבית, על כל הרכוש שצברנו במשך 12 שנים ויותר, הדברים פתאום משנים פרופורציות. מבלי לעשות דבר, עוד בטרם התחלנו למיין ולארוז, הצורה שבה אני מביטה, נניח, על אוסף הצעצועים העצום, מתאפיינת בעיקר בשוויון נפש. אני יושבת מול ארון הצעצועים, מתחתי מגירת התחפושות המדוגמת, ובראשי כל הזמן עולות השאלות: ‘האם […]
Read More ....