זה ללא ספק אחד האתרים הגדולים והטובים ביותר שיש למציאת לינה במחירים שמתאימים לכל אחד. בשנים האחרנות אני מזמינה לינה כמעט אך ורק דרכו, ויוצא לי זול משמעותית מכל בית מלון. במיוחד עכשיו, כשהילדים גדולים ורוצים חדר משלהם, והאמת..גם אני :-).
לא מזמן קיבלתי מייל מיוסי (נשבעת שככה קראו לו) שביקש ממני המלצה למקום לינה זול בפירנצה. אני, מה אני יודעת. לא זוכרת מאיפה הזמנו את הדירה שבה גרנו לפני שלוש שנים בטוסקנה, ובמילא הם כבר הפכו לחברים שלנו ומתוך שלושה שבועות שישנו בה, שילמנו מחיר מלא רק בשבוע הראשון..
אז הלכתי וחיפשתי בשבילו ככה קצת. חיפשתי ‘פירנצה’ בלי הרבה ציפיות. פירנצה, בכל זאת, זו עיר י-ק-ר-ה. לומר את האמת, מאוד הופתעתי לגלות שאפשר למצוא כאן דירות יפהפיות במחירים נמוכים מאוד.
אז שלחתי את יוסי לשם.
הסיבה שהלכתי לחפש בשביל יוסי באתר הזה דוקא, היא כי כמה ימים קודם לכן אני חיפשתי בעצמי מגורים זולים על החוף בוויטנאם. וכשהקשתי ‘mui ne rentals’ זה האתר שנתן לי את ההצעות הרבות, המגוונות והזולות ביותר. וכשנכנסתי לאתר, פתאום נזכרתי שלפני כמה שנים חברה שלי אמרה לי שהיא מזמינה מקומות לינה אך ורק שם. ואני זוכרת שניסיתי לזכור את השם של האתר ואפילו שאלתי אותה עליו כמה פעמים, כי זו חברה שטיילה הרבה, שיודעת בדיוק, שהיתה אפילו בג’ונגלים בברזיל. אז בטח אפשר לסמוך עליה.
ואחרי שהמלצתי ליוסי חשבתי לעצמי למה בעצם שלא אכתוב על זה באתר שלי?
אז הלכתי ובדקתי גם קצת בשבילכם. הקשתי קודם כל ‘איטליה’. קיבלתי שפע של תוצאות במחירים מפתיעים, החל מחדר ב-10$ ועד לבית שלם על אגם גארדה, עם בריכה (!) ב-.42$ ללילה. המשכתי הלאה, גיליתי עוד בית שלם עם בריכה באגם גארדה ב-61$ ללילה. אוקי. אבל זאת איטליה, נגיד, לא יודעת, משהו קורה שם עם הכלכלה..המחירים נמוכים.
אז נכנסתי באמאמא של היעדים היקרים והקשתי ‘טוקיו’. רק בשביל לבדוק. מצאתי שם דירה עם נוף לפארק, אינטרנט והכל במחיר של 422$ לשבוע. כלומר פחות מ-61$ ללילה.
המשכתי לפאריז. דוקא עניין אותי. כי לגור כמה שבועות בפאריז זה אחד מהחלומות שלי. שם באמת היה קצת יותר קשה אבל ניסיתי להיות הכי לארג’ית בעולם וחיפשתי דירות שלמות, גדולות, עם מטבח והכל. המחיר ללילה (גם ברובעים שוים) היה 100$-250$.
למה אני מספרת לכם את זה? קודם כל- כי אם אתם מחפשים עכשיו לטייל איפשהו בעולם, ולא משנה לאן או לכמה זמן- כדאי שתציצו בהצעות שיש באתר הזה. ואם תזמינו דרך הקישור שבאתר שלי תקבלו אוטומטית 35$ מתנה להזמנות באתר.
אבל חשוב יותר: לאתר הזה יש תכנית ‘הפניות’ (referrals) מדהימה. שלפיה, ככל שתפנו יותר חברים שלכם לאתר הזה, וככל שיותר אנשים יזמינו דרככם באתר הזה- אתם תרוויחו כסף. 35$ לכל הזמנה, 65$ לכל אחד שיציע את הנכס שלו להשכרה דרככם.
אז זה לא ממש דולרים קאש לכיס אלא קופונים לשימוש באתר. ולכן כתבתי בכותרת ‘איך לטייל בעולם בלי לשלם על לינה’. כי זה בדיוק מה שתוכלו לעשות!
תחשבו על זה: נגיד שאתם מתכננים שבועיים טיול באיטליה עם הילדים בקיץ. או בפסח. או בחגים. לא משנה כרגע. אם תרשמו עכשיו לתכנית ההפניות, ותקפידו להזכיר לכל מי שאתם מכירים, שכשהוא יוצא לסופ”ש באמסטרדם שיזמין מקומות דרך ההפניה שלכם, בתוך כמה חודשים תרוויחו מספיק כסף שלמעשה יחסוך לכם את כל עלויות הלינה! או לפחות יפחית אותן בצורה משמעותית. לא כדאי?
* אגב, אם יש לכם נכס שאפשר להשכיר אותו תוכלו אפילו לעשות רווחים אמיתיים. רק אומרת.
יפתח לכם חלון קטן שבו תצטרכו למלא מייל וססמא או ישירות דרך פייסבוק. וזהו.
מייל אישור ישלח אליכם בתוך שניות ואחרי שתאשרו את ההרשמה אתם רשומים.
אחרי ההרשמה תופנו אוטומטית לעמוד האישי שלכם. גלגלו למטה עד שתגיעו לזה:
לחצו על הירוק. תקבלו דרכים שונות להפניה מידית של חברים- דרך המייל שלהם, דרך המייל שלכם, דרך פייסבוק, טוויטר, או דרך לינק אישי שלכם.
זה הכל.
אתם לא חייבים להזמין דרך האתר או אפילו להכיר אותו כדי לשמש כ’מפנים’ שלו. כל מה שצריך הוא מה שרשמתי כאן.
זה כל כך פשוט שבאמת חבל לוותר על האפשרות להוזיל את הטיול שלכם משמעותית.
קראו כאן , למשל, איך אני משתמשת בדרך הזאת באופן שגרתי ומוזילה לעצמי את עלויות הטיולים במאות דולרים.
בתי מלון בחצי מחיר:אם אתם מעדיפים בתי מלון על פני דירות, קיים אתר שעושה כמעט אותו דבר, רק עם בתי מלון :-).
יש לא מעט אתרים המציעים לינה של הרגע האחרון במחירים מוזלים. אני אוהבת את האתר Hoteltonight.com, כי בדקתי אותו בזמן אמת, ומצאתי שהוא זול בעשרות דולרים מבוקינג. בנוסף, בעוד ש-booking.com הפסיקו את פעילות ההפניות שלהם לא מזמן, האתר הזה מציע 25$ הנחה נוספת לכל מי שישתמש בקוד האישי שלך. ופרט אחרון- יש להם תכנית ‘שלבים’ שככל שאת מזמינה דרכם יותר, כך גדלה ההנחה שאת מקבלת.
הקאטצ’- אפשר להזמין רק שבוע מראש :-). הורידו את האפליקציה והשתמשו בקוד: HSMADAR כדי לקבל הנחה.
לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…
משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.
מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?
מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.
מזג אויר:
העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.
לאדאק – איך מגיעים:
יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:
1. טיסה מדלהי
2. נסיעה ממנאלי
הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.
◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים
טיסה ללאדאק עם ילדים
כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).
הטיסה עצמה היא יפהפיה.
שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.
מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.
היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.
החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).
הנוף מהחלון של המטוס
:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים
הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:
∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.
∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’
∴ נאקי-לה- 4700מ’
∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’
∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.
כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.
רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:
מחנות אוהלים –אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.
לינה משותפת בדאבה-ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.
אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.
קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.
◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.
ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).
תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.
מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.
משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal. טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).
סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).
המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.
גובה- 4300מ’ -4600מ’.
פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.
המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.
טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:
♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.
♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.
♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.
♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.
♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.
♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.
♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.
♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.
אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).
איך נדע באיזה גובה אנחנו?
לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.
הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…
יופי הגענו. איפה לישון בלה?
בלה תוכלו למצוא את כל קשת האפשרויות של הלינה. החל מחדרי מעונות משותפים עם שירותים משותפים וכלה בבתי מלון מפוארים. עלויות הלינה הן גבוהות יחסית להודו.
לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.
מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?
LEH
העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.
∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.
♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.
♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.
♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.
♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.
♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..
♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.
♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.
♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.
♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.
♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.
♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.
אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.
♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.
♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.
♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.
למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..
מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב.
טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.
∴ Morkha vally – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.
∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.
∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.
∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.
∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.
∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.
וגם כמה דברים שחשוב שתדעו על מנועי חיפוש ועל מגה-מנועי חיפוש ובכלל.
כל מי שאי פעם ניסה לחפש מלון באינטרנט יודע שזו יכולה להיות משימה מתישה ובעיקר מבלבלת. שפע האתרים ומנועי החיפוש והאפשרויות הבלתי נגמרות שהם מציעים גורמים בשלב כלשהו של החיפוש לתחושת הבהוב בעיניים שיכולה להשתוות לפחות לשיאו של הלילה במופע האורות במועדון הריקודים הלוהט ביותר בעולם.
אני רוצה להציע לכם דרך פשוטה ונוחה, באמצעותה תוכלו להזמין את המלון הרצוי לכם בקלות ובנוחות.
אבל קודם כל, בואו נדבר קצת על הפוליטיקה שמאחורי כל הסיפור. היום עומדות בפנינו למעשה שלוש אפשרויות עיקריות להזמנת מלון באינטרנט:
1- דרך מגה מנוע חיפוש, שמתיימר להציע ולכסות עשרות או מאות אתרי חיפוש קטנים ולתת לנו את התוצאות הרצויות והזולות ביותר מבין כולם.
2- מנוע חיפוש רגיל, המאגד בתוכו מחסן של בתי מלון איתם הוא נמצא בשיתוף פעולה, ומציע את המחיר העצמאי שלו עבור כל הזמנה.
3- האתרים הפרטיים של כל בית מלון בפני עצמו.
תחקיר שערך ה”גארדיאן” בזמנו בנושא בדק ומצא שאמנם, חלק מאתרי ה’מגה’ למעשה גם משוייכים לאותה בעלות של אתרי החיפוש הרגילים, מה שמעלה את השאלה האם לא קיימת או ישנה איזו העדפה ברורה לקידום אתרים מסויימים על פני אחרים. מה שמעורר הרבה ספקות בנוגע לאמינות מנועי ה’מגה’ ועד כמה באמת אפשר לסמוך על התוצאות שהם נותנים. (אגב זה תקף גם לגבי טיסות אבל אני עוזבת את זה כרגע).
ממצא אחר שעלה במאמר היה שאם פונים לאתרים הפרטיים של בתי המלון, מקבלים לרוב תוצאות ומחירים גבוהים יותר מהמחירים שיתקבלו במנוע חיפוש על אותו מלון, ובאותם תאריכים בדיוק.
והממצא האחרון והמעניין שעלה משם היה שלמעשה, אין הרבה הבדל בין כל מנועי החיפוש. התוצאות הזולות ביותר עבור המלונות שנבדקו הופיעו בכל פעם באתר אחר, ללא כל עקביות.
לכן, אין הרבה ברירה אלא להצליב בין כמה אתרים שונים.
1. הכנסו ל- hotelcombined והקישו במנוע החיפוש את התאריכים ואת היעד הרצוי לכם. הוסיפו את כל המסננים הרלוונטיים- אל תבזבזו סתם זמן, הכניסו אותם מיד בחיפוש המקורי. כמה ילדים יש, כמה חדרים תרצו, אתם רוצים בריכה, אתם רוצים רק מלון 3-5 כוכבים, מה התקציב הרצוי לכם, מרחק משדה התעופה. הכל. סננו סננו סננו. השאירו את החלון פתוח.
הנה עשיתי לכם את החיים פשוטים- פשוט הקישו כאן:
2. פתחו חלון נוסף והכנסו ל-agoda. הקישו שוב את תנאי החיפוש הרצויים לכם. סננו היטב.
או הקישו את היעד והתאריכים שלכם ישירות במנוע שכאן:
3. סמנו לעצמכם את שתי התוצאות המתאימות לכם ביותר, בשני האתרים.
◊ אל תשכחו לעבור על חוות דעת המבקרים במלון- שימו את תשומת הלב שלכם אך ורק לחוות הדעת האחרונות ולאלה שתואמות את התאריכים בהם אתם מתכננים לבקר שם. ובאופן כללי- בחרו תמיד מבין הציונים הגבוהים ביותר (אני בכלל לא מסתכלת, אף פעם, על ציון 7.5 ומטה..) ◊
4. עכשיו, רק לשם הבדיקה וכדי לא לצאת פראיירים- בדקו רק את המלונות שסימנתם לעצמכם (4 בלבד) באתר שלישי- למשל- booking. השוו בין התוצאות.
תוכלו גם לבצע חיפוש נוסף בקלות אם תקישו כאן את הפרטים (הפעם כבר עשיתי עבורכם סינון ראשוני והמנוע יציג בפניכם רק את המלונות הטובים והמשתלמים ביותר):
5. עכשיו תסתכלו על תנאי ההזמנה ב-4 המלונות שבחרתם. מחקו תוצאות שאין בהן אפשרות לביטול ההזמנה גם ברגע האחרון והשאירו רק את התוצאות אותן ניתן לבטל. או כאלה שמאפשרים “להזמין עכשיו ולשלם אחר כך”.
6. בחרו מלון אחד שתואם את כל הדרישות ובצעו הזמנה.
◊ הסיבה לביצוע הזמנה מהירה, היא שהאתרים שומרים את היסטוריית החיפוש של כל מי שנכנס אליהם, וכאשר נכנסים אליהם שוב, או מחפשים יותר מדי – הם כבר מעלים את המחירים, עבור אותם בתי מלון ואותן תוצאות חיפוש. ◊
7. עכשיו, אחרי שהזמנתם אתם יכולים להרגע. בנתיים, תנו לאתרים הללו לעבוד בשבילכם, ולשלוח לכם מיילים עם הצעות שלהם לחיפוש שעשיתם אצלם. קחו כמה ימים לרפרף על ההצעות שנשלחות אליכם. אולי יהיה משהו מעניין או זול יותר. אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם או לשאוב אתכם שוב לישיבה של שעות מול מליון מסכים ומליארד אפשרויות.
8. עכשיו, תלוי כמה קרוב למועד הנסיעה ביצעתם את ההזמנה. אני מציעה שכשבועיים עד יומיים לפני שאתם מגיעים לבית המלון- תבדקו שוב בשלושת האתרים- אך ורק את 4 בתי המלון שסימנתם לעצמכם.
9. היה ותמצאו שהמחירים ירדו או השתנו- תוכלו לבטל (כי הקפדתם על האפשרות הזאת בהזמנה המקורית) את ההזמנה או את המלון, ולהזמין מחדש.
10. היה ולא- סבבה, אתם מסודרים ומוכנים לחופשה.
רוצים גם להזמין ביטוח במחיר מעולה? אז בטח יעניין אתכם מידע בנוגע לביטוח נסיעות-מה לעשות כדי למצוא את הביטוח המשתלם ביותר בלי לבזבז זמן ובקליק אחד.
כבר כמעט חודש שאנחנו מבלים על חוף פרטי שיושב בלב מפרץ קטן על אי יפהפה* בפיליפינים.
שותים קוקוסים אוכלים אננסים מתחברים עם כוכבי הים. המים צלולים וחמימים ואנחנו שוחים כל יום.
אנחנו באזור שנמצא מחוץ למסלול התיירים, מקבלים את החוויה הפיליפינית המקומית במלא הדרה.
פוגשים את אנשי הכפר, יוצאים איתם לדוג, משחקים איתם כדורסל, הולכים לקנות ברביקיו במסעדה הפצפונת המקומית, שהיא גם חנות לתיקון אופניים.
בשוק המקומי מציעים פולי קקאו טריים ככה חופשי, בסלסלות. וכל מיני פירות וירקות ומיני מאפה שמעולם לא ראינו. בעצם..היום בדרך לכספומט פגשתי בחנות מאפה קטנה את המאפים המתוקים הקטנים שאהבנו כל כך בוייטנאם. שם מוכרים אותם בעגלות ברחוב והם מאוד זולים. מיד קניתי לילדים. איזה כיף זה להזכר במאכל שאהבנו במדינה אחרת..
פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’, כתב בספרו : “לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”..
אני מרגישה שההתנסות הזאת, כמו הרבה מאוד התנסויות אחרות שהיו לנו, גם עבורי וגם עבור הילדים היא חוויה מעשירה מאין כמוה. ככה, טבעית ופראית ואמיתית ונקיה. בלי מייק אפ 🙂 . אבל בנוחות ופינוק נעימים (טוב בכל זאת יש לנו טלויזיה..)
השילוב של המים היפים האלה, של צפיה פאסיבית בגאות, בשפל, בהשפעת הירח והשפעת מזג האויר. הליכות לאורך החוף ומפגשים עם עשרות יצורים חיים, השחיה המרעננת. משחקים עם ילדי הכפר. ועוד כל כך הרבה.
מדי פעם באה לבקר אותנו בעלת הבית שבו אנחנו גרים. היא נשארת לכמה ימים. בזמנים האלה היא לוקחת אותנו למסע אל עומק התרבות הפיליפינית. היא מלמדת אותי לבשל בפיליפינית, מסבירה על חיי הים ועל החיים שבים. פותחת לנו את הדלת להתנסויות כמו דיג בלילה באמצעות פנס, קילוף קוקוסים והסבר מעמיק על הקוקוס ועל כל מה שאפשר לעשות איתו. היא מסבירה על העלים שהם שמים במרק שלהם ולמה הם כל כך בריאים, וגם למה בכל החצרות בסביבה אנשים מכסים את הצמחים בקליפות ביצים ריקות.
היום היא הסבירה לי בדיוק איפה אפשר לראות דולפינים. וגם איך להגיע לשם.
עבורי השהות כאן היא פסגת החיים הטובים. שמש, ים, חול רך וקוקוס טרי. לא ממש צריכה יותר מזה. תנו לי לשכב בערסל ולהביט אל כל הכחול הזה.
ואם אני יכולה לכתוב לכם קצת אישי יותר, אני מרגישה שהמקום הזה מכנס אותי פנימה. עמוק אל עצמי. לא ממש יודעת למה. אולי זה השקט. אולי זה החלום שאני מגשימה בחיים כאן. חלום אחד מתוך הרבה :-). גם אצלי וגם אצל הילדים יש איזו העמקה, תובנות פנימיות שצצות, וסוג של התבגרות. של חידוד.
והאהבה שבי לחיים ולעולם פורצת כאן החוצה באושר גדול.
אז איך התגלגלנו לכאן?
אנחנו מתחברים מהר, מתאהבים מהר, פתוחים מאוד, אמיצים וחופשיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות-חוץ-אינטרנטיות שמתבטאות לרוב בחברויות ובחוויות יוצאות דופן ומרגשות. כשאתם יוצאים לדרך תוציאו את האף קצת מהאינטרנט. מהמדריכים. תנו לדרך צ’אנס. אל תפחדו. בואו אליה עם האהבה שלכם, ותראו איך היא תיטיב עמכם. יש עולם שלם בחוץ :-). עולם מרגש ונפלא ומלא באהבה.
אוקי אוקי. תכלס: כמה זה עולה לי?
הבית כולו על שלושת חדריו, הגלריה המדהימה, הריהוט עבודת יד, המרפסות, המטבח המאובזר, פינת הברביקיו בחצר, עצי הקוקוס הפוריים וכל הפירות שעליהם, עצי הבננה, החוףףףףף הפרטייייייייייי.
כביסה
ותחבורה (cause a girl needs to go on the back of a motorbike from time to time’)
כל אלה עולים לנו 15$ ליום.
*לא מדובר באיירביאנבי ולא תמצאו אותו להשכרה באינטרנט. זה פשוט בית של חברה שפגשנו והיא השכירה לנו אותו באופן פרטי. גם אתם יכולים למצוא מקומות לינה כאלה :-). כל מה שעשיתי כדי למצוא אותו זה לשאול…
*האי נקרא בוהול (Bohol) והוא אחד האיים המוכרים והתיירותיים ביותר בפיליפינים. הוא אי יפהפה אבל מוקדי התיירות שלו מאוד נקודתיים ומתרכזים במקומות מאוד ספציפיים. כל שאר האי (הגדול למדי) הוא טוריסט פרי.
“People cry, not because they are weak. It is because they’ve been strong for too long” ~ johnny depp
מרץ- אפריל, 2017.
נפאל.
כבר שבועות שהנער מבקש לעזוב את פוקרה ולהמשיך הלאה. אני באופן אישי זורמת. אבל רציתי שהבנות יספיקו עוד קצת בצפר, ושישלימו את קורס ההגנה העצמית (עם אלוף נפאל!) שהן התחילו.
חשוב, לא?
אז דחיתי ודחיתי.
עד שהחיים הודיעו לי שזהו. את חייבת להמשיך הלאה.
ובדיוק כשכבר החלטתי להתבגר ולקחת את העניינים לידיים, הגיע חבר בבוקר ולקח אותנו ספונטנית לחמישה ימים של הרפתקאה בהרים המושלגים של חבל מוסטנג.
ורק אחרי שחזרנו התחלתי לחפש כרטיסים, ולא הצלחתי להחליט על תאריך מדויק, עד שכבר הייתי חייבת. הנער בעצמו קם בוקר אחד והודיע שהיום קונים כרטיסים ולא מעניין אותו. ואני…הדמעות זלגו כבר אז. בשקט, אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו.
ודווקא עשינו דיל ממש שווה. מצאנו כרטיסים מפוצלים לוייטנאם, בחצי מחיר מעלות כרטיסים ישירים. מה שאומר שנטוס קודם כל לבנגקוק, נשהה שם קצת (שנים לא הייתי בבנגקוק!) ואחרי שלושה ימים נמשיך בקטנה לסייגון, וייטנאם. אני אוהבת את הפיצולים האלה, כי מרוויחים עוד יעד על הדרך. ואם זה יוצא לי יותר זול מכרטיס ישיר אני בכלל מרגישה שהרווחתי פעמיים.
עד היום האחרון הייתי בהכחשה, מה שאומר שבמקום לארוז, עוד לקחתי את גלי לחצי יום כיף, כולל שיעור קוריאנית כרגיל, ואחריו מפגש יצירה עם הילדים של השכונה, כמו כל יום שבת, על האגם.
אבל הכאב בחזה לא נתן לי לשכוח. הפרידה מנפאל הולכת להיות קשה הפעם.
בלב חצי שבור עזבתי את פוקרה. לילה בקטמנדו, והנה אנחנו על המטוס לבנגקוק.
חרא.
בין נפאל לבנגקוק
לפני כמה חודשים שאלה אותי טל גפני, כשבילינו יחד בנפאל, למה אני לא נראית שמחה. החיים שלי נראו לה החלום בהתגלמותו. פסגת האושר, החופש. יש לי את כל מה שהמון אנשים חולמים עליו.
אז איך זה שאני לא מהלכת על ענן באופן קבוע?
לא ממש היה לי כוח לענות לה. אבל ניסיתי להסביר שאני חיה ככה. זאת לא חופשה. או ‘הפסקה’. אלה החיים שלי. שבע שנים. ובחיים לא תמיד הכל ורוד נצנצים, למרות שלאנשים מרחוק זה נראה ככה. גם הילדים שלי רבים, גם לי יש שני מתבגרים בבית, גם לי יש רגשות ומערכות יחסים, וגברים שעושים לי טוב או לא טוב, ודאגות פשוטות כמו כסף, פנסיה, בריאות, מס הכנסה, העתיד..וגם לי יש געגוע לכל מיני מקומות ואנשים.
ולפני שבועיים בערך שאל אותי עדי, שמנהל את or2k בנפאל (מסעדה פופולארית), וגם הוא מסתובב בעולם כבר שנים, אם אני כותבת בבלוג שלי גם על הדברים הפחות טובים. אם אני לא מוכרת כאן חלום לא מציאותי.
עניתי ש’בארור’. ושאלתי את עצמי אם גם אצלו לפעמים הלב חצי שבור. וידעתי שכן. למרות החיים שלו שנראים מבחוץ מעולים. ולמרות שאני כל הזמן יורדת עליו על החיים המדהימים שיש לו..
לפעמים אני לא שמחה.
לפעמים אני צריכה לשהות שם, בחצי הכוס הריקה דווקא.
כי הלב שלי חצי שבור. כי כואב לי, ובא לי לבכות למרות שהחיים שלי דבש.
כשהילדים שלי בוכים, או כשקשה להם אני אף פעם לא מנסה ‘לכבות’ את זה. אני מחבקת ונותנת להם לבכות כמה שצריך. אז למה לעצמי אני כל הזמן רק אומרת ‘די’?
בנגקוק
אז חצי ריקה, בדמעות, נחתתי בבנגקוק, והגענו לביתו של או (O), תאילנדי מקסים שאירח אותנו בצורה מופלאה. יצאנו לסמטאות הקטנות, אכלנו איתו מלא מנות תאילנדיות בדוכנים הקטנים ובמסעדות המקומיות שהתפריט שלהן בתאילנדית והמחירים בהתאם.
הוא לקח אותנו לסיבובים בעיר על הטוסטוס שלו, וכשרני ואני יצאנו ליום קניות (בכל זאת..), הוא עשה ליותם ולגלי יום כיף אדיר ברחבי בנגקוק. הם ראו את הארמון, ושטו במעבורת, וביקרו בצ’יינה טאון ועוד מלא.
הוא סיפר לנו המון דברים על בנגקוק, על העיר העתיקה ועל העיר החדשה, ועל המצב עם בורמה ולאוס. אני שאלתי מליון שאלות על המלך והחוקים (למלך מותר יותר מאישה אחת, אבל לשאר התושבים לא. ובכלל שקט, כי אסור לדבר על זה..) והוא ענה לי בסבלנות ובשמחה.
כל ערב הלכנו הבנות ואני, ככה חצי שבורה, למסאז’ תאילנדי במכון המקומי עם הנשים המקסימות שצחקקו כל המסאז’ (בעיקר הצחיק אותן כל פעם שגלי קראה לי ‘אמא’. למישהו יש מושג אם ‘אמא’ בתאילנדית זה מילה גסה או משהו?).
חידשנו גם חיסונים במרפאת מטיילים מפוארת.
עשינו את הכביסה הכי זולה שאי פעם עשינו (“ילדים, יש לכם עוד משהו? חפשו, כל מה שאפשר, אנחנו מכבסים ה-כ-ל. בעצם, בואו פשוט ניקח את התיקים ונכניס אותם ככה, כמו שהם”).
רכבנו על הרכבת הקלה לכל מקום וברור שמכל מאות התאילנדים שנסעו באותו קרון יחד איתנו, פגשנו שם דווקא ישראלי אחד שמיד ניגש לבדוק אם אנחנו צריכות עזרה או משהו :-). נפרדנו ב”תעשו חיים” המסורתי.
פגשתי את בנגקוק אחרת, ונהניתי מכל רגע. היינו בלי טלפון ובלי אינטרנט וככה נזרקנו עליה עם כל החושים.
כן. גם בלב חצי שבור. ועל מצב ‘חצי כוס ריקה’.
היה נהדר. וכואב בחזה. והעיניים שלי בטח הסגירו את הכל. כי ככה אני.
ולא יכולתי אחרת. ונלחמתי כי זה לא הגיוני. הרי החיים שלי דבש. כוסאמק.
וייטנאם
לפני שבועיים נחתנו בוייטנאם. היינו כמה ימים בסייגון ומשם נסענו לחוף. מאז אנחנו כאן. אני כותבת לכם אי בוק חדש (ונותנת שם את כל כולי, ועוד קצת). וגם שוחה בבריכה, ואוכלת לפעמים והולכת למסאג’. ועושה יוגה ומבלה עם הילדים.
חצי ריקה.
והעפתי את כל המוסיקה הישנה מהאם-פי (כן, עדיין יש לי אחד כזה) ושמתי הכל חדש. שזה ציון דרך גדול בשבילי.
עד שאתמול לקחתי את עצמי להליכה על הטיילת. והירח הכמעט מלא השתקף כל כך יפה על פני המים השחורים. וזהו. שחררתי. כן. הכל מעולה. אבל הלב לא. והלב רוצה לכאוב את כאבו, בשקט בשקט, כמו שכואב אצלי בדרך כלל.
למה אנחנו פוחדים כל כך מהכאב? למה אנחנו לא זורמים איתו וזהו? כשהוא מגיע אז הוא מגיע. פשוט. נקי. רגיל. גולשים עליו, נותנים לו להסתובב קצת. נותנים לו לתת לנו את מה שהוא אמור לתת לנו. וממשיכים הלאה. יש משהו מדהים בכאב. הוא מביא איתו תובנות ברמה אחרת. אם רק נותנים לו.
למה אנחנו פוחדים מהכאב בעיניים של אחרים? למה אנחנו לא מביטים בהן, בשקט, בלי לומר מילה. מקבלים את זה שעכשיו כואב לאדם שעומד מולי. בלי לשאול ובלי לנסות לתקן. אלא רק לתת מקום. כואב. קורה.
והעיניים שלי אולי עצובות עכשיו אבל זה לא אומר שהאוכל התאילנדי לא טעים לי. שהשייק בסייגון לא היה מדהים. שההליכה על החוף עם שתי בנותי לא מענגת.
הכל אחלה. וגם לא.
פירוט על כמה עלה לי בדיוק הטיולון בבנגקוק, וגם הסבר מפורט איך אני מצליחה לבקר גם ביעדים שנחשבים יקרים, בלי לחרוג מהתקציב שלי תוכלו לקרא כאן.
הרצאת מבוא: כדאי או לא כדאי? ולאן הכי כדאי? ומה חשוב לדעת?
לכל המתלבטים, החוששים וגם אלה המבקשים לגוון ולנסוע למקומות אחרים.
לא משנה אם זו חופשה קצרה או טיול ארוך יותר.
– מהן שלושת הנקודות הכי משמעותיות בתכנון טיול במזרח עם ילדים
– מה חשוב לבדוק לפני שמחליטים על יעד במזרח
– עלויות ותקציב
– ארבעה מקומות מומלצים לבילוי משפחתי במזרח.
– מענה לשאלות
הרצאה שמלווה כולה בתמונות וסרטונים, כולל טיפים חשובים שנאספו בעקבות החוויות שלנו ברחבי אסיה.
מי אני:
הללי סמדר, אמא לשלושה ילדים (גלי 10, רני 14, יותם 17). אני מטיילת איתם במזרח רצוף כבר שש שנים (התחלנו כשיותם היה בן 11, רני בת 8 וגלי בת 4). מנהלת את הבלוג משפחה-עולם-טיול ואת דף הפייסבוק הנלווה ‘להשתחרר מהתשע עד חמש’.
מאמרים שלי פורסמו במגוון ערוצי תקשורת, כולל ‘כלכליסט’, ‘YNET’, ‘את’, ‘ישראל היום’ ועוד.
לפני שש שנים נחתתי לראשונה בקטמנדו. ואמנם לפני שהגענו לשם ניסיתי למצוא מידע שיעזור לי להבין לקראת מה אני הולכת, אבל היה די קשה. לא היה מספיק חומר באינטרנט, והמשפחות שעשו את זה כבר, נדמה היה לי שהם כולם אחרים ממני. משופשפים יותר, חרדתיים פחות או לפחות כבר ביקרו כצעירים במקומות האלה וידעו לאן הם לוקחים את הילדים שלהם.
עבורי הכל היה חדש. מעולם לא הייתי במזרח לפני כן. והמחשבה לקחת את הילדים שלי למקום כל כך אחר, לא מוכר, שאלפי מעשיות (שתמיד מלוות בנפנופי אצבע מזהירה) סופרו עליו היתה מאוד לא פשוטה בשבילי.
ההחלטה לא היתה החלטה של 100%, אלא יותר סוג של מלחמה בתוכי בין החששות והחרדות, לבין החלומות והרצון שלי להגיע לשם. וגם לתת לילדים לראות עולמות אחרים ושונים לגמרי.
מאז אותה נחיתה קשה בקטמנדו עברנו הרבה ברחבי אסיה. גם מדינות וגם חוויות. הילדים למדו על תרבויות אחרות, פגשו המון חברים מכל העולם ואפילו למדו לדבר שלוש שפות חדשות.
כבר שש שנים שאני מקבלת פניות דומות במייל. עם אותן שאלות ואותן חששות. ממשפחות שחוות את אותן התלבטויות שאני חוויתי.
לכן החלטתי לצאת ולדבר ולתת לכם את מה שאני חיפשתי כל כך ולא הצלחתי למצוא. 45 דקות, עם הרבה תמונות להמחשה על טיול/ חופשה במזרח עם ילדים. בלי נפנופי אצבע מצד אחד, ובלי פילטרים מתייפיפים מצד שני. כולל עלויות ותקציב, המלצות למקומות משפחתיים, ולא מעט טיפים.
האם אפשר לטייל במזרח עם ילדים ממש קטנים? הילדים אוכלים רק פאסטה, האם אפשר למצוא אוכל מערבי? אנחנו לא רוצים להתכלב, מה איכות הגסטהאוסים? עד כמה חשוב לתכנן הכל מראש? האם יש טיטולים/ אוכל לתינוקות/ בקבוקים? ומענה לכל שאלה אחרת שתהיה לכם.
כל זה מהפינה השקטה שלכם בבית, בבגדים נוחים וכוס קפה. בלי דלק, בייביסיטר ובלי לחפש חניה.
עלות: 59 ₪, הנרשמים יקבלו גם את האי בוק: ‘פנקס הטיפים המלא’- ובו עשרות טיפים לטיול עם ילדים.
ההרצאה תתקיים דרך קבוצה סודית בפייסבוק, באמצעות פייסבוק ‘לייב’. אעביר אותה ישירות מנפאל. מספר ימים לפני ההרצאה אעלה גם סרטונים, תמונות וסטטוסים רלוונטיים. ותוכלו כמובן להעלות שאלות.
צילום החופשה או המסע המשפחתי הוא חלק משמעותי מאוד מכל החוויה. זוהי המזכרת הנשארת אחרי שחוזרים לשגרה, ואין להקל בחשיבותה. אז ביקשתי מחברתי נועה בן שימול, שהיא לא רק אישה מדהימה אלא גם עוסקת בצילום, בבימוי ואפילו בתרפיה באמצעות וידאו לתת לכם כאן כמה טיפים שיהפכו את הסרטונים שלכם לשוברי קופות משפחתיים 🙂
בעשור האחרון הפקנו וערכנו ב”קולנועה” סרטי משפחה מכל הסוגים והמינים. המשותף לכולם – חלק נכבד מהארכיון המשפחתי של תמונות סטילס וקבצי וידאו – צולם בטיולים בארץ ובעולם.
המפגשים שלנו עם כ”כ הרבה חומרי גלם, כאלה שכיכבו בסרטים שיצרנו או אלה שנותרו על רצפת חדר העריכה, הביא אותנו לכמה מסקנות בנוגע למה ואיך כדאי לצלם בוידאו את הטיול המשפחתי שלכם.
נתחיל דווקא מהאמצע: טכנולוגיה וצורה הם היבטים חשובים של כל סרט. אבל אנחנו מאמינים קודם כל – בתוכן:
– תובנה חשובה אחת גזרנו מעשרות סרטי המשפחה והטיולים שערכנו: המצלמה היא כלי למשחק ולתקשורת בכאן ועכשיו שלכם, לא רק כלי לאסוף בו זכרונות לאחר כך.
– נסו להשתמש בה מבלי לחשוב כמה מעניין או מרגש יראה לכם הפריים הזה בעוד שנתיים, ויותר בחדוות יצירה אמיתית. השתמשו בה ברגישות ובנחישות.. העזו להציע לצלם במגוון רחב של סיטואציות ומצבי רוח, אבל היו קשובים להתנגדויות אמיתיות וכאשר היא לא רצויה, דעו גם להניח אותה.
– ערכו ראיונות אחד עם השני; השתמשו בה כדי לשאול את כל מה שמביך לשאול, את כל מה שמובן מאליו לכאורה להגיד. שאלות על רגשות ותחושות, על יחסים, על הרהורים. שפת הראיון היא שפה נרכשת עבור מראינים ומרואיינים כאחד, וגם אם נדמה לכם שחוץ מ:“איך היה? “-“כיף!” אין לכם באמת מה לאמר זה לזה, תתפלאו לגלות כמה תוכן נובע כשמתרגלים להציב מצלמה ולראיין.
איך עושים את זה? כולנו צברנו לאורך חיינו שעות ע”ג שעות של צפיה במסך ומבלי דעת רכשנו שפה נוספת, שפת הטלויזיה. כולנו מכירים ז’רגון של מהדורת חדשות, תכניות ספורט, תכניות בישול, ריאליטי, סרטי טבע. כל סגנון כזה יכול לשרת אתכם מצויין בבואכם לראיין, לקריין ולביים את הסרט -טיול המשפחתי שלכם. כך לדוגמא צילומי “עדויות” – המונולוגים שמשתתפי תכניות ריאליטי נושאים ביחידות למצלמה לאחר כל סצינה, יכולים לפתוח עבורכם ערוצי תקשורת, הומור ו/או גילוי לב מפתיעים.
דוגמא אחרת יכולה להיות, לאמץ את סגנון הקריינות של סרטי הטבע ע”מ לתאר את בני המשפחה וכך להכניס אותם לתוך סצנה של שיח.
סלפי: סלפי וידאו אישי או משפחתי הוא הזדמנות לכנות ואינטימיות, מהסוג שהמבוכה שמעוררת מצלמה יכולות להפיק. פשוט להניח אותה מולכם עם או בלי מילים ל10, 20 או 30 שניות ולצפות להפתעות.
– בזהירות רבה אני מציעה, לא לחשוש לשלוף את המצלמה גם ברגעים הפחות זוהרים שלנו. בעת מריבה או מצב רוח מזופת. דווקא אז היא יכולה להוות שיקוף בעל המון משמעות, להעניק פרספקטיבה אחרת על מצב תקוע, ולהוות כלי תקשורת לחילוץ ממצבים מעיקים. אבל, כאמור – לשלוף אותה בזהירות רבה ועם כבוד להתנגדויות אמיתיות שעשויות לצוץ כלפיה ברגעים לא נוחים.
– השתמשו בה כזבוב על הקיר: מדי פעם מצאו איזה מדף, או דשבורד של המכונית השכורה שלכם, הפעילו אותה לשכחו ממנה לעשר דקות. זה תרגיל מקסים ביציאה וכניסה לתוך המודעות העצמית שהמצלמה מעוררת, ואם באמת תצליחו לשכוח ממנה – אתם עשויים לקבל מזכרות נפלאות לאמיתות שבחייכם.
– בכל מופע סטנד אפ טוב, יש את הבדיחה הזו שחוזרים אליה לאורך כל הערב והיא צוברת מטען של צחוק ומשמעות. כך גם בטיול המצולם שלכם: בחרו טקס כלשהו: צחצוח השיניים המשפחתי, הקפה של אחה”צ, וחזרו לצלם אותו מדי יום-יומיים.
– משחרר מאד לזנוח את הזווית הדוקומנטרית ולהגביה עוף עם הדמיון, כשהמצלמה היא רק תירוץ: היו לרגע מלך תאילנד שמגיע לראיין את התיירת הישראלית הראשונה בארצו – הילדה שלכם! פנו אל המתבגר המסתגר שלכם כאל הדלאי למה ובקשו ממנו ברכה.. זכרו, המצלמה היא כלי מופלא לדיאלוג יצירתי.
2. ולהיבטים נוספים של ההפקה: טכנולוגיה
נדמה שהיום כבר אין שאלה לגבי המצלמה המועדפת על רובנו – מצלמת הסמארטפון.
אנחנו אוהבים לטייל קל, ולא מוצאים סיבה אמיתית לסחוב מצלמת וידאו ולמעט אנשי מקצוע או צלמים חובבים שאוחזים במצלמות מצ’וכלות באמת, רובינו היום יכולים להפיק וידאו איכותי גם בניידים שלנו.
מקום אחסון – כאן כדאי להשקיע, בוודאי אם מדובר בטיול ממושך. אפשרות אחת היא לקנות דיסק-און-קי קטן או הארד דיסק נייד ומדי פעם להכנס לאינטרנט קפה ולשפוך אליהם את החומרים.
אפשרות אחרת היא כמובן – לדאוג לגיבוי וירטואלי על ענן כלשהו, איזשהו דרופ בוקס בלתי מוגבל וכיו”ב.
3. צילום וסאונד
שני עקרונות בסיסיים-עד-כדי-ברורים-מאליהם יש לחומרי וידאו: שיראו טוב, ושישמעו טוב.
סאונד: החסרון הגדול ביותר בצילום וידאו ביתי הוא חוסר היכולת לבודד את קול הדובר מרעשי הרקע שסביבו. ומאחר וככל הנראה לא תוסיפו מוט בום לרשימת הציוד האינסופית לטיול המשפחתי, נותר רק להקפיד על תשומת לב לנושא: ראיונות / שיחות / מונולוגים מרגשים – כל אלה נוכל לצלם רק בסביבה שקטה לחלוטין, כזו עם שקט אמיתי, שניתן לנהל בו שיחה מביל להרים קול. רוח, קולות המון, מוסיקה, נהר או ים – כל אלה ישמעו בווליום גבוה יותר בזמן הקרנת הסרטון, מאשר נדמה לכם בעת הצילום.
לכן במקומות הומים ורועשים, קחו בחשבון שהערך של הצילום שלכם הוא כמעט אך ורק ויזואלי, שזה לא מעט! אם תרצו לערוך בהמשך את החומרים, קטעי ויזואליה מוצלחים עם מוסיקת רקע הם רגעים נפלאים בכל סרט.
תמונה: עיקר העניין כאן – טמון בתאורה. אור חזק – שמש / חלון / מנורה מאחורי האובייקט – ישרוף את התמונה.
צל מוחלט על האובייקט – יתן תמונה חשוכה. בשביל לקבל פריים נעים לעין אנחנו מחפשים אור בהיר אך לא מסנוור, כאשר מקור האור יגיע מאחורי המצלמה, או מאחד הצדדים.
עקרון חשוב נוסף בשימוש בסלולארי כמצלמת וידאו הוא לצלם במאוזן! תמיד! מכירים את הסרטונים האלה שתופסים רק את השליש המרכזי של המסך ובשוליים שממה ושממון? אז הם פשוט צולמו מהנייד במאונך.. איזה בזבוז..
עוד חשוב לשמור על יציבות המצלמה, משהיתה תינוקת זעירה שעוד לא מחזיקה את הראש לבד: בלי תנועות חטופות, בעת צילום בהליכה – לשמור על יציבות הזרועות, נשתדל שלא יטלטלו עם שאר הגוף.
4. פוסט-פרודקשן – עריכה
אז עשיתם חיים וגם צילמתם, אספתם ערימות של חומר, ובכן.. מה עכשיו?
אפשרות אחת היא לתייק את החומר בתיקיות נגישות, עם שמות ותאריכים, ולשוב אליו אי שם בסרט הבר המצווה הבא.
אפשרות אחרת, בייחוד אם אספתם חומרים משובחים שתרצו שיהיו לכם נגישים לצפיה, היא ליצור סרט-טיול – לערוך את החומר.
3 אפשרויות טובות לעריכה מהקלה אל המורכבת:
– עריכה ביתית בעזרת אפליקציות שעושות עבורכם את העבודה, למשל – magisto, animoto ואחרות . שופכים לתוכן חומרים והן כבר עושות מזה סרט. אחלה פתרון, מהיר וזול.
– אם אתם בכ”ז רוצים לספר את הסיפור, לבחור, לדייק, להוסיף כתוביות בתכנת עריכה בסיסית לחובבים – תוכלו לעשות את זה די בקלות עם movie maker של windows ועם imovie של apple. הן כל כך פשוטות ואינטואיטיביות, כך שגם אתם, עורכים בלתי מקצועיים בעליל וגם הילדים שלכם יוכלו לתקשר איתן בקלות רבה.
– להוציא את החומרים לעריכה מקצועית – מה שבוודאי חוסך המון זמן אבל גם עולה לא מעט כסף. עורך מקצועי ומיומן ידע לבחור את הקטעים המעולים מבין ערימות החומרים שלכם ולבנות ממנו סיפור של ממש עם התחלה, אמצע וסוף, גיבורים, פאנצ’ים, מוסיקת רקע וכן הלאה. המחיר – משתנה בהתאם לכמות חומרי הגלם ואורך הסרט, כאשר ככל שתכירו את החומרים שלכם ותדעו מה אתם רוצים מהם, תחסכו לכם שעות עריכה יקרות.
****************
נועה מנהלת את בית קולנועה– סרטים המשלבים תהליך וידאו-תרפיה ייחודי לזיהוי הסיפור הנכון והמדוייק לכם, עם יכולות קולנועיות מקצועיות ואיכותיות. התוצאה – סרט אותנטי וחד פעמי, שתהיו גאים לחלוק עם קהל הלקוחות או המשפחה שלכם.
והיא מעניקה מתנה אישית לקוראי האתר הזה – פגישת ייעוץ תסריט ראשונה ללא עלות וללא התחייבות!
טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).
מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם.
1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.
2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים.
3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.
4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).
5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.
6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.
7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות.
8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך
9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).
10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..
11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ.
12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים.
13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות.
14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..
15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.
16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.
לפני כמה חודשים צעדתי ברחובות דלהי עם בתי בת ה-13. הלכנו רק שתינו, מהשכונה השקטה בה אנחנו בדרך כלל ישנים כשאנחנו בדלהי, אל עבר השכונה ה”מתויירת”, יש שם חנות טיקות שאנחנו אוהבות.
תוך כדי הצעידה, בתי העלתה את הנקודה המעניינת שאין כמעט נשים ברחוב. באופן מפתיע, עם כל ההמונים שגודשים את הרחובות ההודיים, בקושי רואים נשים שם. בטח שלא נשים צעירות. ואם בעיר עוד רואים מדי פעם, בעיקר באזורי הבילוי, אז כשמתרחקים מהערים הגדולות ונכנסים לכפרים- לא רואים כמעט בכלל.
ככה, באמצע הרחוב, התפתח איתה דיון מרתק על נשים בהודו, או בנפאל, או במקומות אחרים בהם ביקרנו. על הסיבות, ההשלכות, על מה היא חושבת על זה.
‘הבת שלי מתבגרת’, חשבתי לעצמי. וכמה שזה קשה לי (מי לא רוצה שהם יחכו רק עוד קצת עם ההתבגרות הזאת..) ככה זה גם נפלא.
יש לי שני מתבגרים. אחד בן כמעט 17. אחת כמעט בת 14. כשיצאנו, לפני 6 שנים כמעט, כולם היו עוד ילדים קטנים. הכל היה שונה. עכשיו, הדברים נראים אחרת לגמרי.
אני אנסה לכתוב כאן קצת מהנסיון שלי. חילקתי את הנושא לסעיפים על פי הצרכים של המתבגרים ואיך הטיול פוגש אותם בתוך זה.
צרכים פיזיים:
♦ הצורך הראשון והעיקרי ביותר- רעב. מתבגרים אוכלים הרבה. הם מרגישים רעב לעתים תכופות. זה גורם להם לעצבנות, לחוסר סבלנות וליחס שלילי מאוד לסביבה. לכן דבר ראשון יש לדאוג לכך שהם יקבלו את כמות המזון לה הם זקוקים, ושאוכל יהיה תמיד נגיש. קשה לי לתאר לכם עד כמה זה משמעותי ומשפיע. אל תסגרו את הפינה הזאת עם חטיפים, אלא השתדלו ככל הניתן לתת אוכל מזין ובריא.
♦ שינה- כמעט כמו רעב, כשמתבגר מרגיש עייפות או אם הוא לא קיבל את שעות השינה להן הוא זקוק, כל הסביבה מרגישה את זה. וזה לא כיף. לכן – השתדלו ככל הניתן לדאוג לכך שהם ישנים כמו שצריך. אצלנו, יום אחרי משחק של צ’לסי (שהתקיים באישון לילה) לא נראה כמו יום שבו בן ה-16 ישן כמו שצריך. במיוחד אם הם הפסידו.
♦ הגיינה- תלוי מאוד באישיות של כל אחד. כמו שאני מרגישה את זה, זהו צורך שפחות יש לתת עליו את הדעת, אבל אם יש לכם נער שרגיש לנושא- חשוב ביותר לדאוג שהוא ירגיש בנוח ככל הניתן, גם במזרח, גם בהודו, גם באוטובוס מקומי מצ’וקמק. ואולי דוקא זו הזדמנות לעבוד קצת על הנושא, לאפשר להם להסתגל לתנאים קצת פחות נוחים, לפתח גמישות וחסינות לנושא. לדבר על זה, לעשות הכנה ולא להתעלם.
◊ פצעונים- תכשירים לטיפול בפצעונים יש בכל מקום, כולל סבון פנים, קרמים ומשחות. ניתן למצוא גם טבעיים. אני קונה עבורם תכשירים אורגניים (בחנות האורגנית בפוקרה, נפאל) ומזכירה להם להשתמש כאשר אני רואה שיש צורך (לא באופן שגרתי).
◊ הגיינה נשית- אפשר למצוא בכל מקום כמעט, אבל חשוב שתדאגו לכך שתמיד יהיה לכם באופן נגיש. אם הנערה נתקעה, שכחה, בדיוק לא לקחה את התיק הנכון- שיהיה עליכם גלגל רזרבי. תמיד.
צרכים רגשיים:
♦ פרטיות- המתבגר הממוצע זקוק לפרטיות שלו. בעיני זו אחת הנקודות הכי קריטיות כשמטיילים עם מתבגרים, כיוון שהקושי שלהם הוא אמיתי, אוטנטי וגדול מאוד. כל היום נמצאים עם המשפחה (דבר שהוא לחלוטין לא חוקי כשאתה מתבגר..), תקועים באותו אוטו איתם, או באותו חדר במלון, כולם חייבים ללכת לאותם מקומות כל הזמן, כל הארוחות הן משותפות ואם לא די בכך, אז הם גם צריכים לעשות את עצמם כאילו זה נורא כיף, כי בכל זאת זו חופשה משפחתית.
זה לא כיף להם.
הם לא אוהבים את זה.
ואנחנו בטח לא נשנה את זה.
לא, גם אם נשתדל נורא גם אם נהיה ההורים הכי קוליים והאחים הקטנים הכי מתוקים בעולם. זה בכלל לא קשור אלינו.
מה אני עושה:
⭐ ברמת האריזה קודם כל- תיק משלהם, עם כל הדברים שלהם, בלי מעורבות של מבוגרים נאן-וואט-סו-אבר, לתת להם אחריות ופרטיות מוחלטת על הדברים שלהם.
⭐ כשזה מתאפשר אני מזמינה להם חדרים פרטיים. משתדלת לאזן בין תקופות בהן הם נאלצו לחלוק חדר עם האחים שלהם, לבין תקופות הפסקה ורגיעה שבהן הם מקבלים חדר פרטי. תפתיעו אותם עם חדרים פרטיים משלהם ותראו כמה בקלות הופכים נפש אחת בעולם הזה למאושרת..
⭐ הנושא צריך להיות “על השולחן”, מדובר בניכם. כך שכשהם מרגישים צורך בפרטיות הם יכולים להרגיש מספיק נוח לומר לכם את זה, ולדעת שיש מי שמבין ומקבל את זה. גם בטיול של שבוע.
⭐ ויותר מזה- אני לפעמים ניגשת אליהם באופן עצמאי ומספרת להם על מקום שראיתי שיכול לעניין אותם, מציעה מסעדה עם אוכל שאני יודעת שהם יאהבו במיוחד (ומציעה להם ללכת לבד או בקונסטלציה שמתאימה ונעימה להם), או פעילות שהם מתחברים אליה (“אתה יודע, כשהלכתי עם גלי לחוף ראיתי בדרך קבוצה של אנשים שמשחקים כדורסל..זה ממש קרוב לכאן..”).
⭐ אני נותנת להם חופש בכל מה שקשור לארוחות המשפחתיות. אם הם מעדיפים להשאר בחדר לבד לכמה זמן, בעוד שכולנו הולכים לאכול אני משתפת פעולה ופשוט מביאה להם טייק-אווי. אם הם מעדיפים לשבת בשולחן נפרד (כן כן..טינאייג’רס..) אני לא עושה מזה עניין. חופשי על הבר. כשהם כן מחליטים לשבת איתנו אני תמיד מציינת כמה זה נעים לי :-).
⭐ תמונות- יש לי אחד ששונא להצטלם ואחת שכל היום רק לוקחת סלפי’ס. אני לא מתווכחת. עד כדי כך שלפעמים שואלים אותי איפה הבן שלי והאם הוא בכלל מטייל איתנו. עד כמה שחבל לי שהוא לא מאפשר לי לתעד אותו, אני מכבדת את רצונו. לעתים נדירות אני מצליחה לשכנע אותו שכדאי לו, ככה ממש בקטנה, לתעד קצת מהרגעים שעוברים עליו, בשביל זיכרון. לפעמים זה גם מצליח לי.
♦ עצמאות– הטיול הוא הזדמנות מצויינת לחדד את מיומנויות העצמאות שלהם, לתת להם להתנסות בחוויות חדשות בעצמם. להתמודד עם תנאי סביבה חדשים. זו יכולה להיות התנסות שמאוד מחזקת להם את הבטחון העצמי, גם ובעיקר אם המתבגר הפרטי שלכם נתקל בקשיים חברתיים, או עובר משבר כלשהו.
⭐ תנו להם להסתובב לבד, ללכת לקנות משהו לכולם, לחפש או לשאול מידע, לשלם על שירותים, לעשות קניות לעצמם לבד.
⭐ תנו להם לטעום ולהתנסות בחוויות שמספק המקום בו אתם נמצאים. החל בשיחות בשפה חדשה, עם אנשים ממקומות שונים בעולם, וכלה ביציאה לטרקים/ראפטינג עם חברים, וכל מה שבאמצע . תעודדו את זה, תנו להם תמיכה ואל תעקמו את הפרצוף אם הם מבקשים לטעום בשר קרוקודיל. הם מפתחים את העצמי הפרטי שלהם, וזה נהדר!
⭐ אני ממליצה בחום גם לדאוג לכך שיש להם מישהו (שהוא לא אתם) לדבר איתו. לפני הנסיעה, ולא משנה אם זו נסיעה קצרה או ארוכה, פתחו להם קו חופשי עם אדם כלשהו אליו הם מרגישים קרובים מספיק, וודאו שהם יכולים לשוחח איתו בכל זמן שירצו (כמובן בהתחשב בשעות המקובלות). אין לתאר את תרומתה של שיחת איוורור אחת קטנה, למצב הנפשי של המתבגר וכך גם למצב הרוח המשפחתי הכללי ולהצלחת הטיול כולו.
צרכים חברתיים:
תלוי במתבגר, כמובן. אבל אחוז גדול מהמתבגרים בכלל לא מוכנים לשמוע על טיסה לחו”ל עם המשפחה, ולא משנה אם זה לארבעה ימים או לארבע שנים. הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להפרד מהחברים שלהם אפילו לא לשעה. זה נושא שגורר אחריו הרבה מתיחות וויכוחים ובלאגן. לא קל עם גיל העשרה הזה.
⭐ דברו איתם על נסיעה שכוללת מקומות/פעילויות שמעניינים אותם. הראו להם שאתם מבינים ומקבלים את הצורך שלהם להיות מחוברים באינפוזיה לחברים שלהם, ולכן אתם רוצים לשאול אותם איך כן אפשר לנסוע יחד כמשפחה, בצורה כזאת שכולם יהנו. תנו להם דוגמא אישית והשתמשו בקושי הזה על מנת לנהל איתם מו”מ שמבוסס על הבנה והקשבה, ולא על “אתה בא איתנו ולא מעניין אותי”. הראו להם שאתם מתייחסים אליהם כבוגרים, הציגו את העמדה שלכם בפתיחות וברגישות (“חשוב לי מאוד שתבוא איתנו, לא נשאר לנו עוד הרבה זמן איתך..עוד שניה אתה יוצא לדרכך”, או כל דבר אחר שאתם מרגישים) ותנו להם להביע את עצמם.
⭐ עכשיו, בגלל שהבן שלי הוא גם המתרגם של האתר הזה (בגרסתו האנגלית), אני חייבת להיות מאוד נאמנה למציאות. אז עלי להוסיף שזה לא תמיד עובד. לפעמים אני נאלצת להכריח אותו (מעניין שעם אחותו הצעירה זה לא קורה, פשוט כי היא שונה באופי שלה ממנו) אבל אני עושה את זה רק במקרים בהם אני יודעת בודאות (אני מכירה אותו היטב) שהמעבר למקום החדש יתברר לו כמהלך טוב יותר, בסופו של דבר.
⭐ אני תמיד אשתדל להתאים את המקום אליו אנחנו נוסעים, לרצונות של הילדים ולבקשות שלהם. כך, היינו השנה למשל בנפאל (על פי רצונה של בת ה-13), היינו בוייטנאם (כולם היו בעניין), בסינגפור (בחירה של בת ה-10), ובאי מאוד מסויים בפיליפינים (רצונו של בן ה-16). התכנון הוא גם להגיע בקיץ ללאדאק (רצונם של כל הילדים, כל אחד והסיבות שלו). לעומת זאת, אילו הייתי מתחשבת רק ברצונות שלי היינו עכשיו על פסגת איזה הר בקירגיסטאן…
♦ החברים בבית: היום זו לא בעיה. כל מה שצריך זה ווייפי. אפשרו להם את זה באופן חופשי. אבל חופשי. בלי פרצופים, בלי הערות על “אתה כל הזמן בטלפון”. תנו להם לבד לעבור את התהליך ולהבין שהחברים בבית יכולים לחכות רגע, כי הנוף שנשקף ממש עכשיו מהחלון הוא משהו שהם לא יראו יותר לעולם. ככל שתעירו יותר, כך תמצאו אותם מתחפרים יותר במסך. אתם הבאתם אותם לכאן, ומעכשיו זו כבר בחירה שלהם מה הם עושים עם זה. ויש מצב שהם יתחרטו אחר כך. וגם זה בסדר, גם זה סוג של למידה..
♦ חברים חדשים מהדרך: חוויה נפלאה. לפגוש אנשים מכל העולם, מכל הגילאים, מכל המינים והצבעים. תנו להם, כי כל אחד שהם פוגשים, ולא משנה מי הוא או מה הוא, יעשיר את עולמם. כל אחד. תנו להם לנהל שיחות עמוקות עם אנשים שהם רק פגשו עכשיו במסעדה, האנשים האלה יקשיבו להם ממקום אחר ממה שכל אחד אחר (שמכיר אותם כבר הרבה זמן) מקשיב להם. הם יהנו מזה כל כך, פשוט כי הם יוכלו להציג בפניהם את ה’עצמי’ החדש שלהם, הבוגר, החכם, החושב. זו התנסות מצויינת וחשובה בכל קנה מידה וקשה לי אפילו לתאר עד כמה היא משמעותית ומלמדת. זו, ללא ספק אחת המתנות הגדולות ביותר שאני מרגישה שאני נותנת לילדי כשאנחנו מנהלים סגנון חיים כזה.
⭐ עשו שיעורי בית והשתדלו למצוא יעדים בהם קל יותר ליצור קשרים חברתיים, או לפחות השתדלו לאזן בין מקומות כאלה ומקומות בהם קשה יותר. למשל, בהודו ובנפאל קל מאוד ליצור קשרים. בוייטנאם קשה יותר.
⭐ תנו להם לבד. לעולם אל תתערבו, אל תנסו “לשדך” או “לתווך”. הם לבד ימצאו עם מי להתחבר ובאיזה שפה. תנו להם לחקור. מתוך הצורך שלהם יגיע גם הפתרון. אם הם כמהים לחברה- היו בטוחים שהם ימצאו אותה. ואם הם כמהים לקצת שקט- אז ה”תיווך” שלכם רק יקשה עליהם עוד יותר.
⭐ יחד עם כל מה שכתבתי כאן, הטיול גם יכול לפתוח להם את המנעד החברתי מהכיוון השני: פשוט להיות לבד. להיות לבד ולהנות מזה. לעשות דברים לבד, לחשוב לבד, ללכת לבד לשיעור גלישה ולצאת משם עם חברים חדשים. כל הקשת של “לבד” שיכולה להיות, כולל גם להרגיש בדידות. זה חלק מהחיים, והיכולת להרגיש את זה ולהתמודד עם זה בצורה בריאה זו יכולת חשובה מאוד. אז אל תבהלו ואל תברחו מזה. בעיני, היכולת להתמודד עם זה נותנת בסופו של דבר תחושה חזקה של בטחון ובעקבות כך- חופש. חוסר תלות. עוצמה.
מדובר בנושא מאוד חשוב ורגיש, ומשמעותי ביותר להצלחת הטיול. לכן אני מתייחסת לכך בהרחבה גם במדריך המלא שלי, גם בשיחות הייעוץ האישיות שלי וגם ממליצה לכל משפחה שיוצאת לטיול ארוך או חופשה עם מתבגרים- לתת תשומת לב לנושא הזה ואת ההתייחסות הראויה. לעתים זהו ההבדל בין טיול שכולם נהנו ממנו לבין טיול שבו אף אחד לא נהנה..
חשיפה לנושאים “רגישים”:
♦ זונות ברחוב, סמים קשים, סמים קלים, כתובות קעקע, פירסינג, שיכורים ברחובות, אלכוהול וסיגריות חופשי, ילדים שנוהגים באופנועים ובטוסטוסים, ילדי רחוב, מועדוני חשפנות בדיוק ברחוב שבו נמצא הגסטהאוס שלכם, הצעות מגונות (“פססס מריחואנה…”- לסוחרי הסמים בהודו לא ממש משנה בן כמה אתה. גם 13 זה בסדר..), מליון בחורות חופשיות עם וגם בלי בגד ים על החוף, משפחות עם ילדים קטנים שאצלן ההורים יושבים ומעשנים ג’וינט ליד הילדים, קלפי קאמה-סוטרה בערימה שליד הקלפים הרגילים ועוד ועוד ועוד… – לא תצליחו להמנע מכל אלה. ואם לא תעשו וי על כל סעיף ברשימה הזאת, אני מבטיחה לכם שתעשו וי על חלק לפחות. אני מאפשרת להם לספוג הכל. אני מנצלת את המראות האלה, לפעמים, כדי לפתוח דיון בנושא, תלוי גם בגילאי הילדים ובמה שהם מעלים בעצמם. אני יכולה לומר לכם שהתלבטתי מאוד איך להתנהל מול אלה. האם להתעלם, לנסות להסתיר, ל”טייח” את המציאות (-“אמא מה זה?” – “אה..זה כלום. רוצה גלידה?”.) או לתת מידע אמיתי ונכון. החלטתי לא להסתיר. בנתיים, שני המתבגרים האישיים שלי, אולי דוקא בגלל שהם ראו את התוצאות ואת הצדדים הלא יפים של הרשימה הנ”ל, ממש לא מראים התלהבות לנסות בעצמם. אני סומכת עליהם ב-100 אחוז.
♦ ההורים שלהם ונושאים “רגישים”– כשיוצאים לטיול, יוצאים איתנו כל מי שאנחנו, גם הדברים שביום יום לא נחשפים לעיני הילדים. ההתמודדויות שלנו עם מצבי קצה, התשוקה שלנו, האושר שלנו, החולשות שלנו. לכו על זה. תנו להם הצצה לאנשים שאתם, מחוץ לענייני בית, משרד ואמא -אבא -שירותי -הסעות -בע”מ. זו הזדמנות נהדרת. רקדו, שחו, שירו, קפצו למים, היו מיניים, היו אנושיים, היו מיואשים, היו מאושרים, היו סקרנים, הרפתקנים, פחדנים. היו כל מה שאתם. סביר שחלק ממה שתעשו יהיו הפאדיחות הכי גדולות שהמתבגרים שלכם יחוו, אבל הם יעריכו את זה בדיעבד :-). ואם לא אז הריקוד שלכם באמצע הרחוב ההוא בבנגקוק יהפוך לסיפור משפחתי משעשע שיזכר לנצח..
♦ קונדומים, גלולות ואמצעי מניעה אחרים– אם הילדים שלכם פעילים מינית, ודאו איתם שיש להם (במיוחד קונדומים), ואם לא- ציידו אותם מראש. ובכל מקרה- אפשר להשיג בכל מקום.
צרכים טכניים:
♦ טלפון, ווייפי, טאבלט, מראה, נגן מוסיקה, אזניות, וכל דבר אחר שהוא ‘מאסט’ בחייהם. אני משתדלת ככל הניתן למלא את הצרכים האלה ב- 100 אחוז. לא מתווכחת, לא מנסה להראות להם ש”אפשר גם בלי”. אלה דברים פעוטים בעיני, אותם הם יגלו, אני בטוחה, בשלב כלשהו של ההתבגרות שלהם, בעצמם, מה ועד כמה כל אחד מאלה חשוב להם כדי להמשיך ולהיות מאושרים.
2. צרו איזון בין בילויים משותפים לבין חופש, עצמאות ופרטיות (והפתיעו אותם עם חדר משלהם).
3. תנו להם למצוא את הפתרון לצרכים החברתיים שלהם בעצמם.
4. הראו להם צדדים שהם לא מכירים בכם, תנו דוגמא אישית, תנו להם ועודדו אותם להתנסות בעצמם וכרצונם בחוויה.
ולסיום- התיאור של בן ה-16 שלי את חייו כמתבגר שמטייל בעולם (לא נגעתי..)
“What’s it like to travel? Well, it’s freedom. To me, it’s mostly social freedom. I’m not stuck in a closed environment with only a set number of people and told to pick my friends from among them. While traveling, i Meet a lot of people, all kinds of people, from kids my age or younger, to pensioners and everything in between. People that do everything, from every culture and place. I get to choose my social circle. And if i Choose to avoid people for a week for some reason, well i can easily do that too without any judgment from anyone. But it’s not just the social aspects of travelling that i find so appealing, it’s the different sights, and smells, and flavors. There’s nothing i like more than going to a new country and trying out all of its street food. I can’t imagine ever living differently”.
איפה אני עכשיו: בפיליפינים. כמה זמן כבר: חמישה ימים
**תגידו איך אתם מרגישים עם מגלשות מים?
נחתנו בסינגפור ביום ראשון בערב. זאת הפעם השניה שאנחנו כאן. אני שומרת על זה קצר ומתוק, כי סינגפור היא ממש הרבה מעל לתקציב שלי.
אבל כשזה רק ליומיים וחצי, וכשאני מגיעה מיעד זול וממשיכה משם ליעד זול- זה פשוט כיף. מין הבלחה לעולם המערבי. שהילדים ילמדו גם איך לחיות בעולם שבו מזמינים מונית בנימוס בלחיצת כפתור 🙂 (בניגוד לדרך המקובלת עליהם שהיא באמצעות נפנופי ידיים וצעקות באמצע הרחוב..).
הפעם גם הצלחתי לעשות את הביקור לזול מאוד. ואני רוצה לספר לכם בדיוק מה עשיתי אבל קודם כל בואו נחגוג יומולדת.
גלי שלי הפכה החודש בת 10. את התאריך המקורי היא ציינה עם אבא בכיף ובפינוקים לרוב. אבל אני כבר מזמן הבטחתי לה יומולדת בסינגפור אז החלטנו שאת החגיגות איתי נציין כשנגיע לשם.
לפני שנתיים, כשביקרנו כאן בפעם הראשונה, גלי פשוט נשבתה. היא התאהבה במקום הזה, ובאקוואריומים שלו. בתוך יום וחצי הלכנו פעמיים ברצף לאקוואריום שבמדינת הכיף בסינגפור והיא לא הפסיקה לדבר על זה. מאז היא חלמה לחזור.
הפעם, כמתנת יומולדת, חזרנו לאי סנטוסה, שבו מתרכזים פארקי השעשועים העצומים (יוניברסל סטודיוס ועוד הרבה) והעברנו את היום בפארק המים המקסים של המקום. כשגלי ואני יצאנו לשעתיים של שחיה עם דולפינים.
חלום חייה. לפגוש מקרוב דולפין. וזה מה שהיא קיבלה. ליטפנו, חיבקנו, שחינו, רקדנו ונישקנו דולפינים והילדה היתה בעננים. לי, אישית, יש בעיה מוסרית עם עניין החזקת בעלי חיים למטרות בידור, אבל החלטתי (אחרי התייעצות עם הרבה חברות חכמות ממני) שכמו שאני נותנת לילדים לעשות את הבחירה שלהם עם אכילת בשר כן או לא (אני צמחונית, אבל הילדים אוכלים בשר על פי רצונם), כך אני גם צריכה לאפשר לילדה את הבחירה שלה. הנער המתבגר שלי הביע התנגדות (ולא הצטרף לדולפינים) אבל ידע גם לשמוח בשבילה ולא פגע בשמחתה.
מתחם הדולפינים שנקרא “אי הדולפינים” בתוך פארק המים (adventure cove water park) בסינגפור מבוסס על שיטת ההתנדבות- כלומר הדולפינים שוהים בו על פי רצונם, ולא מחוייבים להשתתף בפעילות, אלא אם הם רוצים. המאמנים קוראים להם להשתתף, ומי שמעוניין- פשוט בא.
את המשך היום בילינו בפארק המים בכיף אדיר. יש שם למשל מגלשה שהיא כמו רכבת הרים, אבל במתכונת מים. יש בריכת גלים, מגלשות חושך, מגלשות דאון-היל.
את היום השני והאחרון שלנו בסינגפור העברנו כמובן באקוואריום החביב על גלי, היא היתה מאושרת. יש בסינגפור כמה אקוואריומים, אנחנו הלכנו ל- s.e.a. world. (אם תציצו כאן בצד ימין בחלון של אינסטאגראם תוכלו לראות וידאו קצר של הילדה מנשקת מדוזות מרוב אושר..).
מכיוון שגלי היתה מאוד נרגשת להגיע לסינגפור, זה הביא אותה לחיפושי מידע וקריאה מרובה על המקום, על הדברים שיש לעשות שם, העלויות. היא עשתה רשימות וסיכומים ולמדה הרבה על חיי הים ועל סינגפור. אני, כמובן, לא התערבתי ובשקט בשקט בירכתי על הזכות לראות אותה מעשירה את עצמה בעצמה :-).
עכשיו אני רוצה לכתוב לכם קצת על סידורי הלינה שלנו בסינגפור. מי שעוקב אחרי מכיר היטב את הפוסט הזה. זה בגלל שאני מזכירה לכם אותו מדי פעם, כי יש בו שיטה מצויינת לחסוך הרבה כסף. אז אם עדיין לא יצא לכם להתעמק בו- עכשיו כדאי לכם עוד יותר, כי הרווח על כל הזמנה עלה ל-35$. והחופש הגדול/החגים הם במרחק מתאים בול.
אז זה בדיוק מה שעשיתי. כדי להפוך את השהיה שלי בסינגפור לזולה ותואמת את התקציב שלי, הלכתי ישר ל-airbnb, בדקתי כמה כסף יש לי שם (תכלס זה כסף שלא עשיתי כלום בשבילו, הוא פשוט מצטבר לו שם באופן עצמאי..) וחיפשתי מקום לינה בסינגפור. על הדירה שהזמנתי, בעלות מקורית של 115$ ללילה (ועוד תוספות של ניקיון ומיסים ולא יודעת מה עוד הם דוחפים לשם), ועבור שלושה לילות יצא משהו כמו 400$, אבל אני שילמתי 37$.
תהליך ההזמנה היה פשוט ביותר, בכלל לא הייתי צריכה אפילו לציין שיש לי כסף בחשבון, הם פשוט חישבו את הכל אוטומטית ונתנו לי את המחיר לתשלום אחרי כל השיקלולים.
הדירה היתה פשוט מדהימה. שלושה חדרי שינה, כולם ממוזגים, שני חדרי אמבטיה בעיצוב יוקרתי (מקלחת גשם!) עם מגבות נקיות וסבונים וכו’, מטבח מאובזר לחלוטין, סלון וספריית ספרים, מרפסות (עם שולחן וכסאות), פינת אוכל, טלויזיה ענקית, ווייפיי, מכונת כביסה לשימושינו, ואפילו בריכת שחיה של המתחם.
12$ ללילה.
את הקניות של האוכל עשינו בסופר שבשכונה והאמת שהייתי מופתעת מהמחירים- אכלנו את רוב הארוחות שלנו בבית, והוצאתי על הכל ביחד משהו כמו 80$ סינגפורי בסך הכל (בערך 60$).
שמחתי על החוויה הזאת כי היא נתנה לנו גם הצצה קטנה לחיי המקומיים בסינגפור, עם המנעולים הדיגיטאליים שלהם, המעליות האוטומטיות שלהם, הברזים החשמליים, הגדרות, השערים והשומרים. נסענו באוטובוסים רגילים, פגשנו ושוחחנו עם תושבי המקום, וגילינו, למשל, שבסינגפור יש תושבים מהרבה מקומות בעולם. וזה היה מאוד נחמד :-). הבנות תרגלו קצת את ההינדי שלהן. ממש קיבוץ גלויות.
הכי קשה היה להתרגל לזה שהווייפיי נעול תמיד עם ססמא. כי בוייטנאם היה ווייפיי פתוח וחופשי.
אחרי יומיים וחצי יצאנו בטיסת לואו קוסט לפיליפינים. נחתנו ביום רביעי, הישר אל זרועותיה של הסבתא שלנו כאן, אישה מקסימה שאותה הכרנו בביקור הקודם שלנו בפיליפינים לפני שנתיים. היא באה לאסוף אותנו משדה התעופה. היה מפגש מרגש של חיבוקים ושמחה גדולה.
המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשנכנסנו לאוטו שלה, על חלונותיו הפתוחים והרוח החמה הנושבת דרכם, הצפצופים, הלחות, הטוקטוקים והבלאגן ברחוב היתה “פווווו, סוף סוף מדינת עולם שלישי. איזה הקלה”. יומיים וחצי בסינגפור לגמרי הספיקו לי. תנו לי בלאגן, לחות, מוסיקה ברחוב. תנו לי להתמקח על המחיר של המונית, תנו לי קפה קר בחצי דולר, תנו לי לקפוץ על טרייסיקל (טוקטוק) מקרטע, לחצות את הכביש איפה שבא לי, לענות “שלום” לכל הזרים ברחוב שמברכים אותי סתם ככה. כן. ככה אני אוהבת.
משהו קטן:
ישראלים מקבלים ויזה לחודש חינם בסינגפור, ישירות בשדה התעופה. ויזה לפיליפינים לישראלים היא ארוכה משאר המדינות. אנחנו מקבלים 59 יום, חינם, ישירות בשדה התעופה. הקפידו שתהיה עליכם הוכחה לכרטיס יציאה מהפיליפינים, כי הם יבקשו אותה.
כמה שילמתי השבוע:
טוב סיפרתי לכם על הלינה.
טיסה מסינגפור לפיליפינים עלתה לי 120$ לכרטיס (כולל 25 ק”ג מטען לכל נוסע), עם חברת tigerair. היתה חוויה נהדרת, למרות שלא היו מסכים ולא אוכל. הצטיידנו מראש ולא נרשמו תלונות מכיוון הילדים.
שאלה ששאלו אותי השבוע:
לאיזה מקומות אני ממליצה לנסוע עם הילדים בחופש הגדול?
שלושת היעדים המומלצים שלי לחופש הגדול 2016 הם:
–פיליפינים– למשפחות שיש זמן, יותר משבועיים. (דברו איתי לפני כן, יש מקומות מומלצים יותר ופחות, על פי העונה, וגם כדי לשריין את הבית על החוף).
–מונגוליה– למשפחות הרפתקניות עם תקציב סביר- ללא ספק ה-יעד המדהים, לחוויה באמת בלתי נשכחת. והנה עוד לינק עם הרבה תמונות.
אתם כמובן, כמו תמיד, מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ. קחו בחשבון ששיחת ייעוץ עולה 100$-150$ (השיחה היא ללא הגבלת זמן, ואני שולחת אחריה מייל עם הרבה טיפים, המלצות, מידע חשוב, דרכים לצמצום ניכר בעלויות ועוד בהתאם ליעדים ולתקציב שלכם. כך שזו ההשקעה היחידה שתצטרכו לעשות למען הטיול שגם תחסוך לכם זמן וגם תחסוך לכם כסף).
מבחינה מקצועית:
הייתי עסוקה בימי הולדת ובמעברים. השתדלתי לענות למיילים, אבל בעיקר עסקתי בקידום האתר שלי באנגלית. אני עובדת מאוד חזק על זה.
זוכרים שאני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג? אז נכון לעכשיו יש לי אפשרות לקבל 3 לקוחות חדשים. זה אומר שאני עושה להם כמעט את כל העבודה. והם מרוויחים את הכסף. מכירים מישהו שזה יכול לעניין אותו?
