הפעם הראשונה שטסתי עם פעוט היתה כשהבן הבכור שלי היה כמעט בן שנתיים. טסתי איתו לבד לפאריז. לא זוכרת שחששתי מזה יותר מדי, אבל מצד שני- עברו כבר למעלה מ 12 שנה מאז וסביר שהדחקתי..זה היה לפני עידן המסכים האישיים ואני זוכרת שהוא העביר חלק גדול מהטיסה מאזין לאוזניות (שהיו ענקיות עליו), מחליף ערוצים ברדיו הזה שהיה פעם ‘חבילת המולטימדיה’ שהגיעה עם המטוס..
מאז נולדו עוד שניים וצברנו, ארבעתנו, שעות טיסה רבות. כולל מסעות בין שדות תעופה של למעלה מ-24 שעות.
אבל אתם הרי לא כאן כדי לשמוע את סיפורי הטיסות עם הילדים שלי.
אתם כאן כדי לקבל טיפים. אז הנה:
1. אם אתם נוסעים לקצר ומשאירים את האוטו בחניה של שדה התעופה- צלמו את המיקום שלו. זה יחסוך מכם את הצורך לזכור לאורך כל החופשה בדיוק איפה חניתם.
2. רשמו את כל פרטי הטיסה, הכתובת אליה אתם נוסעים וכו’ בלוח השנה של הטלפון, תחת התאריך המיועד.
3. ילדים קטנים שאפשר לשאת במנשא- זה המקום הבטוח ביותר עבורם לאורך כל התהליך בשדה התעופה.
4. עגלות העלו איתכם לאולם היוצאים והפקידו אותן אך ורק בעת העליה למטוס. כך גם תבטיחו לעצמכם את הזכות לקבל את העגלות מיד כשתרדו מהמטוס לאחר הנחיתה.
5. סמנו את הדרכונים שלכם בסימון אישי לכל אחד. אפילו רק במדבקה קטנה בצבע שונה לכל בן משפחה, בפינה השמאלית העליונה (של הכריכה כמובן). זה יעזור לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים.
6. הקדישו תיק אחד לכל מכשירי החשמל והסלולארים וכל הדברים שמבקשים מאתנו בדרך כלל להוציא מהתיק בתחנות הבטחון. הפקידו עליו מבוגר אחראי. מעבר לתיק הזה, אני אוהבת שכל ילד נושא איתו תיק אישי משלו.
7. שימו בתיק של כל ילד בקבוק מיץ/מים קטן. הקפידו שהם יגמרו לשתות אותו עד שתגיעו לתור של הבטחון. כך תהיו בטוחים שהילדים שתו לפני הטיסה (חשוב). שמרו את הבקבוקים הריקים לכל אחד בתיק שלו. אחרי העליה לאולם היוצאים קנו בקבוק מים גדול ופזרו את המים בין הבקבוקים. כך תדעו שהילדים יכולים לשתות מתי שיחפצו, בלי קשר לזמני המראה/נחיתה/יש דיילים/אין דיילים בסביבה.
אם נגמר- אפשר לבקש מהדיילים שימלאו את הבקבוק הקטן במיץ או במיים. בנוסף, לפני הנחיתה הקפידו שהבקבוקים יהיו מלאים. לפעמים לוקח זמן עד שמגיעים למקום שבו אפשר לקנות שוב שתיה. זה ירגיע אתכם גם אם תראו לפניכם תור ארוך בנקודת מעבר הגבול.
8. היום בעידן המסכים האישיים טיסה עם ילדים היא גן עדן. הילדים פשוט מרותקים למסך. אבל למקרה שלא- חוברות צביעה קטנות, מדבקות וצבעים פשוטים הם פתרון שלא מלכלכך, לא מתפזר, לא שוקל ולא תופס מקום. תעסוקה לשעות.
הילדים יוכלו להקדיש את היצירות לדיילות הנחמדות.
9. טיסה עם תינוקות או ילדים קטנים- שקלו משלוח חבילה למלון או לכתובת שאליה תגיעו ביום הראשון בטיול שלכם. אם מדובר במדינה מערבית פשוט השתמשו בשירות משלוחים של הסופר הקרוב לאותה כתובת. שלחו לעצמכם חבילה של חיתולים, מגבונים ודברים שימושיים אחרים שחבל לסחוב איתכם לאורך כל הדרך. ושיהיו מוכנים ומחכים עבורכם כשתגיעו.
במקומות רבים ניתן גם לבקש זאת ממנהלי המלון או האכסניה. הסבירו שאתם מגיעים עם ילדים קטנים, אחרי טיסה מעייפת ואם אפשר לדאוג לכמה דברים בסיסיים שיחכו לכם בחדר או בקבלה. בעיקר אם אתם מגיעים מוקדם בבוקר או מאוחר בלילה..
אפשר להגדיל ולעשות ולבקש גם שיכינו עבורכם ארוחה קלה מראש. הידיעה שמחכה לכם בחדר ארוחה וכל הדברים הבסיסיים שאתם צריכים תרגיע אתכם מאוד לאורך כל הדרך.
10. נסיעה לתקופה ארוכה או עם הרבה מטען: בזמן משלוח המזוודות בשדה התעופה הניחו על המשקל את המזוודות על פי הכובד שלהן. את הכבדה ביותר הניחו ראשונה וכך הלאה. כך, אם תיאלצו להוציא מעט ממזוודה אחת ולהעביר לשניה תוכלו לעשות זאת בקלות. (מזוודות שנשקלות ראשונות, מתוייגות ונשלחות עוד בטרם שאר המזוודות נשקלות. יכול להיות מצב שבו המזוודות הקלות כבר נשלחו, והמזוודה הכבדה נותרה אחרונה ואם תתבקשו להוציא ממנה קילו או שניים תתקלו בבעיה..).
11. אם יש לי לילה להעביר בשדה התעופה בין טיסות, אני תמיד מבקשת מהדיילות בטיסה הראשונה לקחת איתי את השמיכות (יש שמחלקים חינם ויש שמבקשים שאחזיר למשרדי החברה לפני הטיסה הבאה). כך אני יודעת שהילדים יוכלו לישון בנוחות ובנעימות גם אם זה על ספסל בשדה תעופה סואן. אני מחפשת מקום שקרוב לשירותים ומרוחק מהתנועה הראשית.
12. הדבר הראשון שאנחנו עושים כשאנחנו מגיעים לאולם היוצאים ולדיוטי פרי הוא לבדוק איפה נמצא השער לעליה למטוס. אנחנו מתכווננים, מבינים מי נגד מי וכמה זמן ייקח לנו להגיע אליו. בודקים כמה זמן נותר עד לעליה למטוס ומתכננים את הזמן לפי זה.
13. טיסה היא הזמן האופטימאלי לשלוף את כל הדוגמיות ששמרנו במשך חודשים בארון. קרם פנים בשפופרת זעירה, משחת שיניים פצפונת, טיפת בושם. את כל המיכלים הגדולים הכניסו לתיקי המטען וקחו איתכם בתיק רק כמה דוגמיות שבמצבים מסויימים עשויות לשדרג לכם את התחושה ואת חווית הטיסה לחלוטין. שימו לכל ילד בכיס מגבון לח באריזה אישית. שיהיה.
14. חלק משדות התעופה דורשים טפסים מיוחדים להגשה במעברי הגבול. גם ליציאה וגם לכניסה. בררו מראש את הדרישות באתרי האינטרנט של שדות התעופה, של חברות התעופה או באתר המידע של השגרירות במדינת היעד שלכם. במידת האפשר הדפיסו את הטפסים מראש ומלאו אותם עוד בבית. זה יחסוך לכם כאב ראש רציני. אם לא, שאלו את הדיילת במטוס מספיק זמן מראש אם יש לה טפסים למחלקת ההגירה. לוקח זמן למלא חמישה או שישה טפסים ועדיף לעשות זאת בנוחות במטוס, ולחסוך זמן בשדה התעופה.
15. ברשימות ובאתרים רבים ראיתי שמציעים לתת לילדים מתנות קטנות במהלך הטיסה, כדי לשמור עליהם עסוקים. אני חושבת שזה לא כל כך עובד. ילדים שלא רגילים לטיסה ימצאו את עצמם נרגשים במיוחד במילא. הם יהיו עסוקים בסביבה החדשה שלהם, ובהתרגשות מהעתיד הלא נודע אליו הם יוצאים. לאתגר אותם גם עם מתנות רק יוסיף לרמת ההתרגשות הגבוהה וישיג לדעתי תוצאה הפוכה. מוטב לתת להם להתרגש ולחקור את כל הדברים החדשים שהם נחשפים אליהם, לשתף איתם פעולה, לענות על השאלות שלהם ולהכיל את כל החוויה הזאת עבורם עם אנרגיה רגועה, בטוחה, ומאפשרת. לתת להם להרגע בקצב שלהם. זה יגיע. ואז סביר שהם פשוט ירדמו.
16. בררו מראש כמה עולה נסיעה משדה התעופה לכתובת אליה אתם מעוניינים להגיע ביעד אליו טסתם. אם לא הספקתם או לא מצאתם- תמיד אפשר לשאול מקומי שטס איתכם על אותה טיסה. בכלל, מומלץ מאוד ליצור קשר כבר בטיסה עם אנשים שגרים במקום אליו אתם טסים, לשאול אותם שאלות ולקבל מהם מידע ‘פנימי’. לפעמים גם תצא מזה חברות 🙂 .
בדרך כלל הגישה שלי היא שעדיף לנסוע עם כמה שפחות, ולהצטייד במהלך הדרך בדברים כאשר עולה הצורך. זה יוצא בסופו של דבר הכי נוח (סוחבים הרבה פחות) ולרוב גם זול יותר. אבל עדיין, יש דברים שחשוב לצאת איתם מהארץ. רשמתי כאן את הציוד שלדעתי הוא הבסיסי ביותר, דברים שלא הייתי יוצאת לדרך בלעדיהם.
תרמיל מוצ’ילה גדול, נוח לשימוש ולנשיאה: בין אם אתם יחידים או משפחה, תרמיל אחד לפחות בעל נפח גדול הוא חובה. הוא ישמש אתכם בכל הטיולים והטרקים אליהם תרצו לקחת רק תיקאחד שיכיל את הציוד למספרימים וגם כתיק מזוודה לכל דבר.
חשוב מאוד שיהיה הכי נוח עבורכם. זה מסוג הדברים שלא הייתי קונה באינטרנט אלא הולכת ומודדת. חשוב גם שכל מי שמיועד לשאת את התרמיל ימדוד אותו וירגיש איתו נוח.
תרמיל יום– נוח לנשיאה ולשימוש: אותו כנ”ל גם לגבי תרמיל היום שלכם. ההבדל בין תרמיל נוח ובריא לגב לבין תרמיל זול ומצ’וקמק הוא משמעותי ביותר. זה מה שישפיע על התחושה הפיזית שלכם לאורך כל היום. אםתרגישו עירניים ובעלי אנרגיה, ותוכלו להמשיך וללכת לאורך כל היום בנעימים או שתרגישו כאב גב/כתפיים , עייפים ומותשים כבר בתחילתו של היום. תמדדו. ואל תתפשרו.
נעלי הליכה מעולות– כל מה שאמרתי על תרמילים תופס גם כאן. נעליים טובות הן המפתח ליום יום מוצלח. גם בטרקים, וגם בטיולי יום קלילים. אם הנעליים לא טובות כל הטיול יראה לכם אחרת לגמרי.
מגבות שמתייבשות מהר, רצוי אנטיבקטריאליות- אני משתמשת באותן מגבות כבר קרוב לארבע שנים. לא התפשרתי על איכות וקניתי גם את הדגם הגדול. כי הכי כיף לצאת מהמקלחת ככה. וכשאת משתמשת בהן יום אחרי יום, במשך תקופה, לא בא לך להתבאס בסופה של כל מקלחת. הן נפלאות. מתייבשות במהרה, לא מסריחות, לא תופסות עובש. אפשר להתקלח בבוקר, להניח לייבוש, ללכת לשתות תה ואחר כך לארוז מגבת יבשה ולהמשיך בדרך.
דוחה יתושים באיכות גבוהה– כי כשאת כבר בשטח, והיתושים והזבובונים חגים מסביבך, את רוצה את התכשיר הכי בטוח והכי איכותי שיש.
דפי סבון– על פניו נראים כמו פינוק מיותר. אבל זהו אחד מהמוצרים החביבים עלי ביותר. יש לי אחד כזה בכל תיק או לפעמים בכיס, וגם אצל הילדים. הוא תמיד נגיש, ונותן לי תמיד תחושה שקטה ש’יש סבון. הכל בסדר’. בכל מקום, בכל מצב, אפילו אם נתקעתי 12 שעות באוטובוס (וכל התיקים הגדולים בתא המטען) באמצע כביש בלב שום מקום.
מנשא– טוב ברור. לטרקים, למקומות הומים, לרחובות סואנים בלי מדרכה, ואפילו לשופינג בראש שקט. מנשא שהיה נוח לילד. ושיהיה נוח על הכתפיים של ההורים. אבל אני לא באמת צריכה לפרט. הרי זה לגמרי ברור.
יש עוד כמה דברים שהייתי ממליצה לא להסתובב בלעדיהם, אבל אותם ניתן גם לרכוש לאורך הדרך:
מספריים– תמיד במזוודה. אין לתאר את מספר הפעמים שבהן הייתי זקוקה למספריים לאורך השנים, ככה באופן מפתיע.
סכין עם כיסוי פלסטיק– כי אתם תתלהבו ותקנו מלא פירות מעולים ותחזרו לחדר במלון ופתאום תבינו שאין סכין.
קרש חיתוך דק וגמיש– כן, תפלאו, אבל הרבה יותר נוח לחתוך לילדים פירות, ירקות, או אפילו להרכיב עליו פאזל, לעשות יצירות בפלסטלינה ואפילו לכתוב משהו ככה בכיף על המיטה…
תרמוס- אני אוהבת להצטייד בשתיה חמה, במיוחד לפני נסיעות ארוכות באוטובוס ובעיקר כשיוצאים מוקדם בבוקר. תרמוס זה גם הצלה אם אחד הילדים חולה ואתם רוצים שיהיה לידו תה חם.
טישו/נייר טואלט ומגבונים לחים- אין משהו שאני מקפידה עליו יותר מאשר על הדבר הזה. לצאת החוצה במזרח, בעיקר עם ילדים, זה תמיד הימור. ואני לא אוהבת הימורים. טוב, לא בנושא הזה, בכל מקרה.
וכמה שקיות ניילון ריקות– כי תמיד כשצריך אז אין. ויש מקומות במזרח שבהם יש איסור מוחלט על שקיות ואז עוברים שבועות שלמים בלי שתמצאו שקית ניילון אחת. בכל מקרה זה לא שוקל ולא תופס מקום. אז שיהיה.
נכון שכשחושבים על חופים במזרח עם ילדים, וייטנאם היא לא מהראשונות שעולות בראש. לרוב תעדיפו את תאילנד עם הילדים או את גואה. אבל מי שמחפש לגוון קצת או למצוא מקום שקט, יוקרתי ונטול ישראלים מוזמן לחשוב גם על האופציה הזאת. אני נסעתי לוויטנאם עם הילדים רק בשביל לבלות שלושה חודשים על החוף..
מואי-נה (mui-ne) היא רצועת חוף קטנה ויפה שנמצאת חמש שעות נסיעה נוחה באוטובוס מהו-צ’י-מין סיטי.
◊ האוטובוס בא לקחת אותך מהמלון בהו-צ’י-מין, ומוריד אותך במלון במואי-נה. מחיר הנסיעה- כ-120 אלף דונג לאדם, כלומר כ-5$.
◊ כביש אחד ישר. מצד אחד החוף ובתי המלון שבנויים אחד אחרי השני ומהצד השני בתי מלון, חנויות, מרכזי ספא וזהו. במואי-נה יש רק דברים שקשורים לנופש.
◊ חובבי קייט-סרפינג אוהבים את המקום ויש בו הרבה אפשרויות גלישה, חנויות לציוד והשכרה ומרכזי לימוד.
◊ בחופשה כזאת קחו בחשבון שלא תעשו כמעט כלום פרט לשחיה בבריכה, טיולים לאורך החוף, משחקים בחול ושחיה בים. אה…ואוכל.
◊ מואי-נה היא גן עדן לחובבי מאכלי ים. לאורך הטיילת פזורות מסעדות המציגות לראווה בתוך אקווריומים את מגוון בעלי החיים שאפשר לאכול כאן. תמנונים ודיונונים ושרימפס וסוגים שונים של צדפות וסרטנים ונחשים ולטאות וצבים…
◊ ולאוהבי פירות. אננס, פסיפלורה, פרי הדרקון, אנונה, ליצ’י, ג’ק פרוט ועוד ועוד..הם מכינים מיץ מאלוורה טריה וגם מאבוקדו.
◊ המקום נראה מערבי לחלוטין. הכל נקי, יפה, מודרני. לא כמו מה שחושבים על המזרח או על וייטנאם.
◊ אפשר לשכור אופניים או טוסטוס כדי להתנייד בנוחות. מצד שני יש מוניות-טוסטוס או מוניות שמציפות את האזור. ויש גם אוטובוס מקומי.
◊ פארי ספרינגס- פנינת טבע מקסימה באמצע של רצועת החוף. מדובר במיים שנובעים מהאדמה. הם חמימים וזורמים במעין נחל קטן ורדוד עד לים. הולכים לאורך הנחל יחפים, על חול רך רך. תענוג לילדים. דיונות צבעוניות מעטרות את הנוף. איפשהו בדרך יש גם חוות יענים שמציעה גם רכיבה קצרה.
◊ חיי הלילה שוקקים וכוללים הרבה אלכוהול, מועדונים, הופעות חיות.
◊ לחוששים- יש אמבולנס ומרפאה מקצועית.
◊ אחד היתרונות הגדולים של המקום (שבגללו למעשה בחרתי בעצמי להתמקם בו) הוא שמדובר באזור מדברי, ולכן אחוזי הלחות נמוכים מאוד. כך שלמרות שאתה גר על החוף ממש, אתה בכלל לא מרגיש את זה! מזג האויר מ-ד-ה-י-ם.
◊ מאוד נוח. יש ווי-פיי מהיר כמעט בכל מקום, יש קפה מעולה, מזגנים בכל מקום, מסאז’ים.
◊ יש מלון אחד שמציע אמבטיית בוץ פרטית. קחו את הילדים ותנו להם להרגיש כמו ב’שרק’. אחרי האמבטיה תקבלו גישה חופשית לבריכה העצומה שכולה מלאה במים מינראלים מלאי בריאות.
◊ כל סוגי המסאג’ים קיימים. כולל את האבנים החמות ושות’. וגם כל מיני מיוחדים כמו מסאג’ פילינג עם חלב אורז או חלב קוקוס או מסאג’ עם אלוורה.
◊ בכל סוכנויות הנסיעות ניתן לקנות חבילות טיולים בסביבה.
◊ וכמובן להתנסות במגוון ענפים של ספורט ימי. גלשני בוגי וגלשני רוח וגלשני רחיפה ואופנועי ים.
◊ למרות האופי התיירותי של האזור הרבה מנותני השירותים לא מדברים אנגלית.
בקיצור: תכינו את עצמכם לנופש ברמה גבוהה ובמחיר נמוך.
» מלון מעולה עם נוף לים, בריכה וחוף פרטי (חדר משפחתי כולל ארוחת בוקר)- 30$-60$ יש גם מלונות יוקרתיים שמציעים בונגלוס מדהימים וכאלה. המחירים יכולים להגיע גם ל-500$ ללילה.
כדי להקל עליכם, הכנסתי כאן את המנוע למציאת דילים במיוחד במואי נה. אז לפני שאתם מזמינים מלון- כדאי לכם להציץ כאן. הדילים כל הזמן משתנים, לפי ההצעות של בתי המלון:
אם אתם מגיעים לפיליפינים, הדבר הראשון שכדאי לכם להתכונן אליו הוא שכולם שם יקראו לכם “מא’אם” (ma’am), או “סיר” (sir).
הפיליפינים זו שרשרת איים שנמצאים במרחק 15-20 שעות טיסה (בממוצע) מישראל, עם עצירה או שתיים באמצע. כלומר קצת יותר רחוק מבנגקוק. (שלוש וחצי שעות טיסה מבנגקוק למנילה, עיר הבירה של הפליפינים).
הזמן הכי טוב להגיע לחופשה בפיליפינים הוא מדצמבר עד מאי. חופשת חנוכה או חופשת פסח הן מושלמות, אבל גם החופש הגדול ולמעשה עד אוקטובר זה יכול להסתדר, בתנאי שתצאו למשך זמן ארוך יחסית (כשלושה שבועות או יותר).
⇐ בפיליפינים מכינים כל מיני מטעמים מתפוח אדמה סגול, שנקרא ube (אובה). אפילו גלידה! מים עולים שם 10-20 פזו (0.3$) לליטר וחצי, אוטובוס עולה 8 פזו (0.16$).
כמה עולה:
✈ טיסות:
טיסה מישראל למנילה עולה בין 500$ ל-630$ (כיוון אחד). בין 900$ ל-1100$ (הלוך חזור).
תוכלו לטוס דרך בנגקוק או הונג קונג, דרך אחת ממדינות אירופה, דרך מדינות ערב ובמיוחד עם הכוכבת החדשה – פליי דובאי.
⇐ אלכוהול: התושבים המקומיים בפיליפינים שותים יין קוקוס שהם מכינים בבית. כדאי לכם לטעום, רק קחו בחשבון שצריך להתרגל אליו לאט לאט אחרת הבטן שלכם תכאב. בירה מקומית עולה שם 30 פזו לחצי ליטר. (0.65$).
בגדול אני ממליצה להגיע לפיליפינים לתקופה של לפחות שלושה שבועות. אם אתם מגיעים לתקופה יותר ארוכה – תוכלו לתכנן לעצמכם את הטיול באופן עצמאי, בלי הרבה בעיה. אלו מבניכם שרוצים להגיע לחופשה קצרה יותר (נניח לשבועיים) אני ממליצה לתכנן היטב את המסלול הרצוי לכם, אבל לא להתפרש. הפיליפינים היא מדינה ענקית ומגוונת מאוד, מה שאומר שלוקח זמן לעבור ממקום למקום…:-).
משפחות הרוצות לתכנן את הטיול שלהם לפיליפינים באופן עצמאי יכולות לשוחח איתי בטלפון ולקבל הרבה המלצות, טיפים ומידע חשוב לתכנון נכון של הטיול. כל השאלות הקטנות וכל הפרטים הקטנים שלא תקראו באף מקום. עלות הייעוץ היא 120$. שלחו לי מייל ונתאם.
באופן כללי ניתן לומר שטיול (לכל המשפחה) בתקציב נמוך יעלה בסביבות 80$ ליום, טיול בתקציב בינוני יעלה כ-150$ ליום (מינימום) וטיול בתקציב גבוה יכול להגיע לכל סכום שתרצו :-). בפיליפינים יש מלונות פאר שווים מ-א-ו-ד, לצד בקתות במבוק פשוטות וזולות.
⇐ תרנגולים: בפיליפינים מקובל לנהל קרבות תרנגולים. כמעט בכל בית תוכלו לראות תרנגולות ותרנגולים. הם מטפלים בתרגולים שלהם היטב, ובכל המדינה ניתן למצוא חנויות שלמות שמוכרות אך ורק ציוד לטיפול בתרנגולים. אפשר למצוא שם אפילו שמפו מיוחד לנוצות מבריקות.
♦ חבילות נופש וחבילות טיול מוכנות מראש:
אתרים וסוכנויות רבות מציעים חבילות טיול גם לבודדים וגם למשפחות הרוצות לנסוע לפיליפינים. החבילות כוללת תכנון למסלול יומי עם הדרכה, לינה ותחבורה. בדרך כלל אורך הטיול הוא בין 8 ימים ל-19 יום. העלויות נעות בין 75$ ל-150$ ליום לאדם (לא כולל טיסות מהארץ ובחזרה). והם תלויים בסוכנות ובתנאי התחבורה והלינה המוצעים.
♦ טיולים ליעדים ממוקדים:
אותם ניתן להזמין גם מהארץ וגם משפע הסוכנויות הפזורות בפיליפינים. מדובר בסיורי “איילנד הופינג” למיניהם, וכל מיני אטרקציות מיוחדות כמו טיול בקייק ים, סיור לטרסות האורז, המערות התת קרקעיות בפאלאוון ועוד. המחירים, גם הם משתנים ועומדים על סכומים של בין 15$ ליום לאדם (טיול קצר של שייט בסירה וביקור במספר תחנות) ועד 80$-100$ ליום לאדם (סיור לנקודות מרוחקות יותר או טרק מיוחד במינו).
♦ טיולים מאורגנים:
טיולים מאורגנים לפיליפינים יש בשפע. בכל אחד מהאתרים הרבים המציעים את האפשרות הזאת מציעים מסלול קצת שונה ומספר ימים שונה. העלות הממוצעת היא בין 270$ ל-300$ לאדם ליום. המבחר המוצע למשפחות, לעומת זאת, בתחום הטיולים המאורגנים הוא קטן ביותר.
⇐ לבעלי קיבה חזקה: יש להם מאכל מסורתי שנקרא “באלוט”, והוא למעשה ביצת ברווז מבושלת עם האפרוח בתוכה. תוכלו למצוא אותו כמעט בכל דוכן רחוב בערים או בכפרים. בדרך כלל צבע הביצה יהיה סגול/אדום, כדי להבדיל אותה משאר הביצים (הרגילות).
ביטוח נסיעות– הצעת מחיר של ביטוח נסיעות טוב, אמין ומקצועי תקבלו כאן .
⇐ הם קוראים לכל התיירים “אמריקאנו”, גם לאלה שאינם אמריקאים..ואם יש לכם בעיה עם ריח של ברביקיו אז אולי עדיף שלא תבואו. בכל מקום (כל מקום!) הם עושים ברביקיו..
פיליפינים – מידע וטיפים נוספים
ויזה לפיליפינים:
אזרחים ישראלים מקבלים כחודשיים (59 יום) ויזה חינמית בכניסה לפיליפינים, אבל אפשר להאריך אותה בעוד חודש ב570₪ לאדם (יש הנחה קטנה לילדים עד גיל 14), או בחודשיים במחיר של כ-660₪. אחרי חודשיים הארכה, כל חודשיים נוספים עולים כ-250₪. לכן אני ממליצה לשהות עד חודשיים או לצאת אחרי חודשיים למדינה קרובה (סינגפור/הונג קונג/יפן) ולחזור אחרי כמה ימים- ואז שוב תקבלו ויזה חינם לחודשיים.
מטבע ושער המרה:
בפיליפינים משתמשים בפסו, שקל אחד שווה 12 פסו, ודולר אחד שווה 45 פסו.
איך להגיע לפיליפינים:
יש מספר דרכים להגיע:
מישראל לפיליפינים – כדאי לטוס לבנגקוק/הונג קונג ומשם למנילה.
מהודו לפיליפינים – מומלץ דרך בנגקוק או דרך סינגפור או ישיר מדלהי.
משאר המקומות עדיף להגיע לדלהי, בנגקוק, סינגפור או הונג קונג ולהגיע משם.
♦ אגב, תוכלו למצוא גם טיסות הנוחתות ישירות בסאבו, ולא עוברות במנילה.
עונות מומלצות
העונה הטובה ביותר היא מנובמבר עד פברואר, וממרץ עד מאי, כשיורד הכי פחות גשם וחם. בשאר השנה יורד יותר גשם אבל עדיין חם, וברגע שהגשם מפסיק חוזרת השמש. במזרח הפיליפינים יורד גשם כמעט כל השנה, אבל כשלא יורד מזג האוויר שמשי.
תחבורה פנימית:
בפיליפינים יש כמה חברות תעופה, ובעיקר מומלצת סבו פסיפיק (cebu pasific), חברה בינלאומית שמציעה גם טיסות מקומיות במחירים סבירים.
הרבה מהמעברים בין אי לאי מתבצעים באמצעות מעבורות וישנן כמה חברות: oceanjet, oceanfast, 2Go
← הזמנת כרטיסים למעבורות- לא מומלץ להזמין דרך האינטרנט. זה תהליך מייגע ודורש גם הצגת כל מיני צילומי דרכון כשבאים לאסוף בקופות. עדיף להגיע למשרדי הכרטיסים ולקנות ישירות. בדרך זו גם תוכלו לשריין לכם מקומות טובים ולוודא שכל בני המשפחה אכן חולקים תא שינה אחד (אל תשכחו לוודא את זה חזור וודא.. ).
גם התחבורה הציבורית בפיליפינים מצויינת וזולה, ותמיד כשמגיעים לאי אפשר לקחת אוטובוס לכל מקום.
בפיליפינים אפשר למצוא אוטובוסים, מיני ואנים ממוזגים, טוקטוק (נקרא: טריי-סייקל), מוניות אופנוע וגם ג’יפני- סוג של ג’יפ-אוטובוס בעלות נסיעה נמוכה ביותר (והחוויה בחינם :-)).
⇐ בתחנות אוטובוס וגם בתוך המעבורות הם מוכרים בננות מטוגנות בסוכר על מקל.
פיליפינים – מידע מועיל:
1 . הדבר הכי חשוב לדעת על הפיליפינים זה שבניגוד לדעה הרווחת, לא צריך לטוס מאי לאי. הרבה יותר זול לשוט ולנסוע באוטובוסים, וגם אם לוקח יותר זמן, אין כמו להרגיש את רוח הים ולראות דולפינים מקפצים בין הגלים כששטים בפיליפינים.
2 . מה שעוד חשוב לדעת זה שהפיליפינים אוהבים את החזיר ואת פירות הים שלהם, ולשומרי כשרות עשוי להיות קשה. בית חב”ד אפשר למצוא גם במנילה וגם בסאבו, שני המרכזים הגדולים של הפיליפינים.
3 . כסף- בפיליפינים יש כספומטים אבל הפריסה שלהם היא נמוכה. בערים הגדולות אפשר למצוא די בקלות, אבל בכפרים לא תמיד יהיו כספומטים זמינים. וכשכבר מוצאים כספומטים (גם בערים הגדולות)- יש תור ארוך מאוד לפעמים. מבחינת עמלות כדאי לכם להעדיף את הבנקים הזרים (citibank, metrobank, HSBC ) כיוון שאלה לא גובים עמלה על המשיכה ולרוב סכום המשיכה האפשרי יהיה גדול יותר.
סוכנויות להחלפת כספים נמצאות בפריסה גדולה מאוד.
4 . אינטרנט וסים קארד- בפיליפינים יש כמה חברות סלולאר שמספקות גם אינטרנט. אנחנו ממליצים על גלוב (עדיף) או סמארט. סים קארד בלי שיחות עולה 40 פסו.
⇐ בגלל שכל כך חם בפיליפינים לפעמים, אפשר לקנות שם מים מינראליים בשקית, ממכונות. כדאי לכם לנסות, במיוחד עם הילדים.
♥ וטיפ אחרון: כדאי מאוד להגיע לפיליפינים עם מצלמה נגד מים :-).
תאריכי החופשה של פסח הם התאריכים הטובים ביותר כדי לקחת את הילדים לחופשה מדהימה בפיליפינים. אם פספסתם את חנוכה, (ובנינו, חופשת חנוכה היא קצרה מדי במילא)- אל תהססו.
אמנם ישאר לנו החופש הגדול, אבל דוקא עונת הקיץ היא עונה קצת לא ניתנת לחיזוי בפיליפינים, ואם תגיעו לשם בחופש הגדול קיים הסיכוי ליפול על ימי גשם וסופות. לא נורא, אבל קחו בחשבון.
מה גם, ששמעתי ממשפחות רבות שבתקופה האחרונה לא כל כך נעים להסתובב עם הילדים באירופה.
הנה ארבעה מקומות שפשוט נפלא לבלות בהם עם הילדים בפיליפינים:
1. המלון הזה, במאקטאן, על האי סאבו (Cebu). התחלה נהדרת לחופשה. העלויות לא נמוכות, בסביבות 200$ ללילה, אבל הוא שווה את זה. כל מה שצריך בחופשה בלי לזוז יותר מדי :-). בריכת ענק, ובה מגלשות, גשרים, מתחמי סאפ וקייקים, מי שיוצא מהבריכה ימצא גם קיר טיפוס, אולם ג’ימבורי לילדים קטנים, חוף פרטי, אופניים חופשי להתניידות במתחם המלון ועוד..
2. אחרי שתמצו את המלון הזה, הזמינו טיסת פנים קצרצרה לאי המדהים שנקרא קאמגין (camiguin). זהו אי קטנטן, ובו כמה תופעות מעניינות. יש בו חופים עם חול שחור מטריף. ויש אתר נופש של מעיינות חמים, ויש צדפות ענק שכדאי לבקר. אפשר לצאת לצלילות או לשנורקלים בסביבות האי, ואפשר אפילו לסייר בו, לאורך הכביש הידידותי (סובב-אי) באופניים.
כדאי לבלות על האי הזה בשקט כמה ימים. להתענג על המעיינות החמים, המסאג’ים, ולישון בבית ההארחה החביב הצמוד אליהם. כך תוכלו לשכשך רומנטי צפוף גם אחרי שהילדים ילכו לישון…
עלויות השהות שם הן ממש נמוכות. לינה בחדר משפחתי בבית ההארחה לא עולה יותר מ-50$ ללילה. והיא כוללת כניסה חופשית 24 שעות למעיינות החמים.
3. משם המשיכו לאי הנפלא בוהול (Bohol). מלונות מומלצים תמצאו כאן. בבוהול תוכלו להנות מכל מיני אטרקציות כמו גבעות השוקולד, פארק האקסטרים, שייט בנהר הלובוק (Loboc), והכי חשוב- צפיה בדולפינים. אל תפספסו! זו חוויה מדהימה.
עלויות משוערות ליום יהיו בסביבות 180$-150$, כולל מלון, ארוחות, ואטרקציות.
אגב בעיר המחוז המרכזית טאגבילאראן יש גם כמה קניונים חביבים ובהם בתי קולנוע (גם 3D), מסעדות וחנויות. אחת ההנאות הגדולות של הילדים שלי היו מתחם המשחקים בקניון (ICM (Island City Mall, ממנו הם תמיד יצאו עם כל מיני פרסים מגניבים.
למי שצולל זה גם המקום שבו תוכלו לצאת לצלילות מרהיבות בסביבה. בסביבת בוהול מצויות כמה שמורות טבע ימיות מעניינות. לא אשכח את צבי הים שראינו באחד מהשנירקולים שלנו בסביבת בוהול. זו היתה אחת החוויות המפעימות ביותר של חיי.
מי שלא צולל וחושב לעשות קורס צלילה- בבוהול תוכלו למצוא מספר אפשרויות טובות לזה.
בנוסף- יש טיולי קייקים (קייק-ים) חביבים שכדאי לכם לבדוק.
למשפחות הרפתקניות אני ממליצה בחום לצאת לטיול עצמאי סובב אי. בוהול מאפשרת הצצה מרתקת לחיי המקומיים, עם כפרי דייגים קטנטנים, שווקים ריחניים, ג’ונגלים וחופים בתוליים. נקודות חן בלתי מתויירות מסתתרות שם בכל פינה, אם רק נכנסים קצת פנימה.
4. מבוהול אפשרי להמשיך לאי המכושף סיקיהור, ובו חופים לבנים, שנורקלים, שייט לילי וצפיה באלפי גחליליות, קייקים ושקט. בתי המלון כאן נחמדים והעלויות נמוכות, סביב 60$ ליום כולל הכל. כתבתי עליו גם כאן.
– משם המעבר הוא די פשוט בחזרה לכיוון דרום האי סאבו, שם האמיצים בניכם יוכלו לצלול עם כרישי לוויתן. החוויה לא זולה (לא ניסיתי, הקטנה שלי פשוט לא הסכימה שאמא תצלול לה ככה חופשי עם כרישים. אני מחכה שהיא תגדל..), ועולה בסביבות 150$ לאדם.
זה ללא ספק אחד האתרים הגדולים והטובים ביותר שיש למציאת לינה במחירים שמתאימים לכל אחד. בשנים האחרנות אני מזמינה לינה כמעט אך ורק דרכו, ויוצא לי זול משמעותית מכל בית מלון. במיוחד עכשיו, כשהילדים גדולים ורוצים חדר משלהם, והאמת..גם אני :-).
לא מזמן קיבלתי מייל מיוסי (נשבעת שככה קראו לו) שביקש ממני המלצה למקום לינה זול בפירנצה. אני, מה אני יודעת. לא זוכרת מאיפה הזמנו את הדירה שבה גרנו לפני שלוש שנים בטוסקנה, ובמילא הם כבר הפכו לחברים שלנו ומתוך שלושה שבועות שישנו בה, שילמנו מחיר מלא רק בשבוע הראשון..
אז הלכתי וחיפשתי בשבילו ככה קצת. חיפשתי ‘פירנצה’ בלי הרבה ציפיות. פירנצה, בכל זאת, זו עיר י-ק-ר-ה. לומר את האמת, מאוד הופתעתי לגלות שאפשר למצוא כאן דירות יפהפיות במחירים נמוכים מאוד.
אז שלחתי את יוסי לשם.
הסיבה שהלכתי לחפש בשביל יוסי באתר הזה דוקא, היא כי כמה ימים קודם לכן אני חיפשתי בעצמי מגורים זולים על החוף בוויטנאם. וכשהקשתי ‘mui ne rentals’ זה האתר שנתן לי את ההצעות הרבות, המגוונות והזולות ביותר. וכשנכנסתי לאתר, פתאום נזכרתי שלפני כמה שנים חברה שלי אמרה לי שהיא מזמינה מקומות לינה אך ורק שם. ואני זוכרת שניסיתי לזכור את השם של האתר ואפילו שאלתי אותה עליו כמה פעמים, כי זו חברה שטיילה הרבה, שיודעת בדיוק, שהיתה אפילו בג’ונגלים בברזיל. אז בטח אפשר לסמוך עליה.
ואחרי שהמלצתי ליוסי חשבתי לעצמי למה בעצם שלא אכתוב על זה באתר שלי?
אז הלכתי ובדקתי גם קצת בשבילכם. הקשתי קודם כל ‘איטליה’. קיבלתי שפע של תוצאות במחירים מפתיעים, החל מחדר ב-10$ ועד לבית שלם על אגם גארדה, עם בריכה (!) ב-.42$ ללילה. המשכתי הלאה, גיליתי עוד בית שלם עם בריכה באגם גארדה ב-61$ ללילה. אוקי. אבל זאת איטליה, נגיד, לא יודעת, משהו קורה שם עם הכלכלה..המחירים נמוכים.
אז נכנסתי באמאמא של היעדים היקרים והקשתי ‘טוקיו’. רק בשביל לבדוק. מצאתי שם דירה עם נוף לפארק, אינטרנט והכל במחיר של 422$ לשבוע. כלומר פחות מ-61$ ללילה.
המשכתי לפאריז. דוקא עניין אותי. כי לגור כמה שבועות בפאריז זה אחד מהחלומות שלי. שם באמת היה קצת יותר קשה אבל ניסיתי להיות הכי לארג’ית בעולם וחיפשתי דירות שלמות, גדולות, עם מטבח והכל. המחיר ללילה (גם ברובעים שוים) היה 100$-250$.
למה אני מספרת לכם את זה? קודם כל- כי אם אתם מחפשים עכשיו לטייל איפשהו בעולם, ולא משנה לאן או לכמה זמן- כדאי שתציצו בהצעות שיש באתר הזה. ואם תזמינו דרך הקישור שבאתר שלי תקבלו אוטומטית 35$ מתנה להזמנות באתר.
אבל חשוב יותר: לאתר הזה יש תכנית ‘הפניות’ (referrals) מדהימה. שלפיה, ככל שתפנו יותר חברים שלכם לאתר הזה, וככל שיותר אנשים יזמינו דרככם באתר הזה- אתם תרוויחו כסף. 35$ לכל הזמנה, 65$ לכל אחד שיציע את הנכס שלו להשכרה דרככם.
אז זה לא ממש דולרים קאש לכיס אלא קופונים לשימוש באתר. ולכן כתבתי בכותרת ‘איך לטייל בעולם בלי לשלם על לינה’. כי זה בדיוק מה שתוכלו לעשות!
תחשבו על זה: נגיד שאתם מתכננים שבועיים טיול באיטליה עם הילדים בקיץ. או בפסח. או בחגים. לא משנה כרגע. אם תרשמו עכשיו לתכנית ההפניות, ותקפידו להזכיר לכל מי שאתם מכירים, שכשהוא יוצא לסופ”ש באמסטרדם שיזמין מקומות דרך ההפניה שלכם, בתוך כמה חודשים תרוויחו מספיק כסף שלמעשה יחסוך לכם את כל עלויות הלינה! או לפחות יפחית אותן בצורה משמעותית. לא כדאי?
* אגב, אם יש לכם נכס שאפשר להשכיר אותו תוכלו אפילו לעשות רווחים אמיתיים. רק אומרת.
יפתח לכם חלון קטן שבו תצטרכו למלא מייל וססמא או ישירות דרך פייסבוק. וזהו.
מייל אישור ישלח אליכם בתוך שניות ואחרי שתאשרו את ההרשמה אתם רשומים.
אחרי ההרשמה תופנו אוטומטית לעמוד האישי שלכם. גלגלו למטה עד שתגיעו לזה:
לחצו על הירוק. תקבלו דרכים שונות להפניה מידית של חברים- דרך המייל שלהם, דרך המייל שלכם, דרך פייסבוק, טוויטר, או דרך לינק אישי שלכם.
זה הכל.
אתם לא חייבים להזמין דרך האתר או אפילו להכיר אותו כדי לשמש כ’מפנים’ שלו. כל מה שצריך הוא מה שרשמתי כאן.
זה כל כך פשוט שבאמת חבל לוותר על האפשרות להוזיל את הטיול שלכם משמעותית.
קראו כאן , למשל, איך אני משתמשת בדרך הזאת באופן שגרתי ומוזילה לעצמי את עלויות הטיולים במאות דולרים.
בתי מלון בחצי מחיר:אם אתם מעדיפים בתי מלון על פני דירות, קיים אתר שעושה כמעט אותו דבר, רק עם בתי מלון :-).
יש לא מעט אתרים המציעים לינה של הרגע האחרון במחירים מוזלים. אני אוהבת את האתר Hoteltonight.com, כי בדקתי אותו בזמן אמת, ומצאתי שהוא זול בעשרות דולרים מבוקינג. בנוסף, בעוד ש-booking.com הפסיקו את פעילות ההפניות שלהם לא מזמן, האתר הזה מציע 25$ הנחה נוספת לכל מי שישתמש בקוד האישי שלך. ופרט אחרון- יש להם תכנית ‘שלבים’ שככל שאת מזמינה דרכם יותר, כך גדלה ההנחה שאת מקבלת.
הקאטצ’- אפשר להזמין רק שבוע מראש :-). הורידו את האפליקציה והשתמשו בקוד: HSMADAR כדי לקבל הנחה.
לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…
משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.
מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?
מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.
מזג אויר:
העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.
לאדאק – איך מגיעים:
יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:
1. טיסה מדלהי
2. נסיעה ממנאלי
הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.
◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים
טיסה ללאדאק עם ילדים
כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).
הטיסה עצמה היא יפהפיה.
שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.
מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.
היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.
החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).
הנוף מהחלון של המטוס
:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים
הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:
∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.
∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’
∴ נאקי-לה- 4700מ’
∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’
∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.
כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.
רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:
מחנות אוהלים –אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.
לינה משותפת בדאבה-ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.
אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.
קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.
◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.
ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).
תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.
מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.
משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal. טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).
סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).
המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.
גובה- 4300מ’ -4600מ’.
פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.
המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.
טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:
♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.
♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.
♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.
♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.
♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.
♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.
♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.
♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.
אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).
איך נדע באיזה גובה אנחנו?
לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.
הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…
נסיעה בתוך קרחונים ושלג
גלי מצחצחת שיניים בברז מחוץ לדאבה שבה ישנו
מסעדות הדרכים הפשוטות והנוף מאחוריהן
נוף בדרך
הנוף בדרך ללאדאק
הפאס הגבוה ביותר במסלול
הדרכים
ככה סתם באמצע הדרך. סוסים.
רני וגלי מדגמנות איך נראים תנאי השינה בדאבות לאורך הדרך
לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.
סלפי מהמסעדה
מעבירים את הזמן עם חברים ובלי אינטרנט..
מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?
LEH
העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.
∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.
∴ השוק המקומי
∴ הארמון
∴ מוזיאונים
∴ סיורי יום במנזרים ובמקדשים בסביבה
∴ השוק הטיבטי
מי אמר טבעוני?
גלי ברחבת השוק המרכזית
השוק בעיר
משמשים מיובשים, מוצר טיפוסי למקום
צד אחד מסגד צד שני מקדש בודהיסטי באמצע הפסגות הלבנות
♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.
♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.
♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.
♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.
♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..
♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.
♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.
♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.
♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.
♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.
♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.
אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.
♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.
♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.
♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.
למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..
מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב.
טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.
∴ Morkha vally – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.
∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.
∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.
∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.
∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.
∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.
האש שבנשמתי בוערת ונוצצת בתוכי כמו השמיים זרועי הכוכבים בערבות השקטות של מונגוליה.
העיניים שלי לחות ושמחות לכל עבר.
ואני כמו נערה צעירה ספוגת אהבה ותשוקה אחרי לילה נועז.
כל גופי כאילו דולק. מוכן לנסות כל תחושה, כל מגע, אפילו ליטופה התועה והעדין של הרוח שיוצאת לעברי מצדו השני של האגם.
אני עירנית ומלאת אנרגיה. עד הלילה שבו אני צונחת, שלוה ורגועה חסרת מחשבות מאושרת.
כי כשאני מטיילת אני אחרת.
והילדים מקבלים את אמא שלהם מאוהבת בעולם, בחיים, בהם. הם מקבלים את אמא שלהם צוחקת, אמיצה, חזקה, עם מבט של לביאה בעיניים.
כי לפני כן הייתי….אחרת. הייתי כמו עץ בחורף. עדיין חי, עדיין נועץ שורשים. עדיין ניזון מהאדמה ומהמים. אבל חסר חיים. מחכה לאביב.
ערומה, קפואה, מותשת. נותנת לגשם להטיח עצמו על גופי, לרוח לשבור את ענפי. מקבלת בהכנעה. כך הייתי.
נפשי סגורה, יבשה, סדוקה. גופי פועל על טייס אוטומטי. מבשל רוחץ מכבס מחבק.
עייפה כל הזמן. וחולה.
רטובה וקרה כך שאף אש לא יכולה היתה להדלק.
והילדים קיבלו אותי אחרת. ואני ראיתי את עצמי אחרת.
אחרת לגמרי.
כלל לא מודעת לאישה האחרת שבי. בטוחה שכך אני וזהו.
וכמו שיש גברים שמוציאים ממך את המיץ. ויש גברים שמוציאים ממך את השלהבת. וכמו שהחורף ממית והאביב מחיה. וכמו שיש מנגינות שעושות לך לברוח ויש כאלה שמעלות אותך לרקוד על השולחן בשמלה מופשלת ובעיני חתולה מיוחמת.
כך בדיוק.
כי כשאני בחיי האלה אני פתוחה, מלאה, עסיסית. כמו אננס מתוק אני. ובא לי (כן, גם את זה. מלא. וגם) לשיר ולרקוד ולקפוץ ולרוץ. בא לי לטבול ולשחות ולצלול. בא לי להזיע, לטפס, להתאמץ. בא לי להביט חזק. לנשום חזק. לפשוט את כל האדישות והפחד והסטריליות ממני. לא בא לי לברוח. אבל בא לי לעוף.
ואני מזמינה ומתחברת ועושה יותר חברים ואהבה ממה שעשיתי בכל שנותי כשהייתי אחרת. אנשים מרתקים מעניינים עמוקים מצחיקים. מכל העולם. אנשים שהם פנויים ופתוחים כמוני. שאין להם לאן לרוץ או רשימה שצריכה להתמלא באיקסים עד הערב.
כי כשאני מטיילת אני אחרת. הלב שלי יוצא החוצה, הנפש שלי פורחת במלא תפארתה ואינני זקוקה לדבר. יש לי הכל.
למרות החצאית הקרועה, למרות הנעליים המרופטות. למרות שמי הפשוט, נטול התארים (שרק לאחרונה נעקר ממנו שם משפחה אחד). למרות ואולי בגלל המחיר המקומי באוטובוס המקומי הדחוק העמוס המקרטע המתנדנד על צלעו של הר, עטוף כולו בהיפ הופ הודי עדכני ורועש.
אחרת לגמרי. אישה אחרת. אמא אחרת. חברה אחרת. מאהבת אחרת.
