Tag

ואשישט

Browsing
  • משפחות רבות שמגיעות לצפון הודו מעדיפות להתרחק מעט מההמולה של מנאלי ואולד מנאלי ולהתמקם בואשישט. יש לזה סיבות טובות.

  • ♦ בואשישט אין כניסה לכלי רכב מכל סוג שהוא. כך שפשוט ונינוח יותר להתנהל עם ילדים בסמטאות הכפר הצרות.

  • ♦ המחירים בואשישט זולים מעט יותר ממנאלי השכנה, ואיכות השירותים זהה.

  • ♦ הנוף נגיש יותר. כמעט בכל גסטהאוס ניתן למצוא חדר גדול ונעים עם מרפסת או לפחות עם נוף להרים.

  • ♦ המעיינות החמים יכולים להוות תענוג יומיומי לכל המשפחה.

  • ♦ קיימים בסביבת הכפר, במרחק הליכה נעימה, מספר מפלים ובריכות שכשוך. בילוי של יום או לפחות חצי יום.

  • ♦ שיעורי יוגה, מוסיקה, ג’אגלינג וריקוד. ילדים מאוד מוזמנים ובדרך כלל הם נכנסים בחינם.

  • ♦ הכל קרוב ונגיש. מכולות, אינטרנט, מסעדות ובתי קפה המציעים מגוון רחב מאוד של מאכלים וגם נקודת הריקשות. המרפאה האיוורדית היא מהסוג הקהילתי ואינה גובה תשלום (גם לא על תרופות).

  • ♦ הכפר מאוד קטן ותוך יומיים כולם כבר יכירו את הילדים וישמחו לשחק, לטייל או לארח אותם.

  • מחירים לדוגמא:

    מיץ פירות טבעי, כולל מיקס או שייק: 35 רופי.

  • טאלי מקומי- 60-150 רופי

  • חדר ממוצע- 400-600 רופי

  • מעיינות חמים, מפלים, מטעי תפוחים ומישמש, נוף משגע, חוגים- בחינם.

איפה לישון בואשישט?

הנה שלושה מקומות שכדאי לכם להזמין לפחות ללילות הראשונים:

Valley of gods 

Valley of god (כן, זה מלון אחר)

Vashisht valley hotel

 

  P6100322

אומרים שהראשונים שהגיעו לכאן היו יוגי וארבע נשותיו. או אולי ארבעים, אני לא כל כך בטוחה. בכל אופן, האנרגיה הנשית נושבת בו בעוצמה שקשה להתעלם ממנה. את הכפר הקטן הזה, ללא ספק, עוטפת הילה של נשיות חזקה.

ואולי בגלל זה התאהבתי בו מהרגע הראשון. אחרי שיוצאים ממנאלי הרועשת ומדיפת ניחוח האגזוזים, ומטפסים עם הריקשה עד למעלה, עד למקום שבו אין כניסה לכלי רכב, ואחרי שעוברים את הפתח הקטן המפריד בין קודש לחול, אפשר פתאום לנשום לרווחה. רחבת המקדש שהיא בעצם ליבו של הכפר מקבלת את פניך בעירבוב משובב של באבות כתומי מראה, תיירים הודים מטופחים וילדים מקומיים פרועים.

    

נראה שמעבר לזה אין כל כך מה לעשות כאן. אבל זה רק נראה. מליון פעם שמעתי בחצי אוזן תרמילאים צעירים שואלים אחד את השני ‘מה, זה הכל?’  רובם קופצים לכאן לביקור של חצי יום. חלקם הקטן נשארים לישון כמה לילות. ואנחנו נשארנו שלושה חודשים.

אז האמת היא שאין הרבה מה לעשות בואשישט. אבל היום שלך יכול להיות מורכב מאיכות חיים כל כך נעימה, כל כך עשירה, שקשה לעזוב.

המעיינות החמים והמקדש שבתוכו הם שוכנים הם הסיבה שבגללה כולם באים לכאן. ובאמת, הם המרכז התרבותי, החברתי והרוחני של הכפר. בכל יום נפגשות הנשים לרחצה משותפת, כביסה, רכילות. קשה יהיה לי לתאר את המשמעות העמוקה שיש לחדרוני הרחצה, שבמבט ראשון נראים עלובים אבל כשמורידים את המשקפיים המערביות ומשחררים קצת, מגלים עולם מדהים ומרתק.

    

אנחנו נכנסות פנימה. תולות את התיק ומוציאות ממנו מגבת, משפך וסבונים. פושטות את בגדינו (הכל פרט לתחתונים) ותולות אותם על הקיר. אני יורדת לאט לאט במדרגות, כל פעם שוהה קצת, נותנת לגוף להתרגל לחום של המים. הבנות כבר קפצו לשכשך, ממש כמו הילדות המקומיות שבשבילן זו הבריכה השכונתית…

כל הגוף במים. משחררת את הגומיה מהשיער, טובלת כולי במי טבע חמים ומדיפי ריח גופרית.  עשר דקות שקטות, נעימות, מרגיעות. אחר כך יוצאות, יושבות על שפת הבריכה יחד עם הנשים האחרות, נותנות לגוף להתקרר. נשות הכפר שולפות את סבון הכביסה ומשפשפות את הבגדים על הרצפה. צוחקות, מסבנות אחת את השניה, מקרצפות היטב. מושכות גופן בשמן.

אחר כך נכנסות שוב. הפעם קל לגוף להתרגל לחום. יוצאות ועוברות לברזים. מתיישבות על הרצפה עם המשפך והסבונים, חופפות שיער, שמות מסיכה לפנים. ממש כמו בספא. לידי יושבת אישה הודית זקנה מאוד. היא לא יודעת אנגלית אבל פונה אלי בחיוך, סבון בידה, מבקשת שאעזור לה לסבן את הגב. רני, בתי בת התשע, מתישבת לידה ומסבנת את גבה. וזה מרגיש כמו הדבר הכי טבעי בעולם.

אגב, מי הבריאות האלה משמשים את בני הכפר כמעט בכל דבר. אפשר לראות אותם מכבסים בברזים שניצבים מחוץ למקדש, רוחצים בהם כלים, מנקים את הנעליים. לפעמים הם רק ממלאים דלי או שניים וחוזרים הביתה.

הבנות עוברות מחדרוני הרחצה ונכנסות למקדש הקטן. הן כבר מכירות את כולם, הן עושות פוג’ה ומקבלות טיקה וכמה סוכריות מתוקות. הן מסבירות לתיירים ההודים שאסור לצלם, מצלצלות בפעמון והולכות לעזור לבחור ששומר על הנעליים.

בלילות ירח מלא יש כאן מסיבה וריקודים והן מאוד נהנות מזה.

בואשישט יש המון גסטהאוסים מכל הסוגים והמחירים נוחים. יש מסעדות נחמדות, ואנחנו נהנים מאוכל מגוון. לפעמים הודי, לפעמים איטלקי, לפעמים סושי :-) . אבל את ארוחת הבוקר אנחנו תמיד אוכלים בדאבה קטנה שמציעה מיצי פירות טריים (בלי סוכר) וארוחת בוקר הודית בריאה ומשביעה.

אין כניסה למכוניות. הכל מורכב מסמטאות קטנות שהפרות בקושי עוברות בהן, והרבה מדרגות. מאוד נוח לי לאפשר לילדים להסתובב לבד, ללכת לבקר חברים, לרדת לשחק במקדש או להתרחץ במעיינות החמים. זהו כפר קטן מאוד, כולם מכירים את כולם וכך כולם כבר מכירים אותם. הם מרגישים בטוחים ונהנים ממפגשים חברתיים מעניינים כמעט בכל יום. כשרני הכינה עבודה על באבות היא פשוט הלכה ברחוב ושאלה את חבריה הבאבות את כל השאלות שכתבה לעצמה.

בעשר בבוקר הילדות הולכות לשיעור יוגה צחוק. אחר כך אנחנו הולכים לפעמים למפל הגדול (חצי שעה הליכה נעימה, חלקה בתוך יער קסום), לפעמים למפל הקטן, עשר דקות הליכה בחורש משובץ בתי כפר יפים. אנחנו משכשכים במים הקרים ומשתזפים על הסלעים.

    

    

אחר כך הבנות ואני הולכות למעיינות החמים. זהו טקס יומי שאנחנו משתדלות לא לפספס.

בשלושת החודשים שגרנו כאן חגגנו עם בני הכפר שתי חתונות. אחת בת חמישה ימים ואחת צנועה יותר, בת שלושה ימים.שלושה ימים ושלושה לילות של מוזיקה וחצוצרות ואוכל בשפע. זיקוקים שמאירים את השמיים באחת בלילה וריקודים ברחובות..

וגם לוויה אחת. כל החנויות נסגרו ליום שלם ובבת אחת כל גברי הכפר, צעירים ומבוגרים, הפכו להיות קרחים. ככה הרגשנו את האבל בכל מקום וככה הבנו שהכפר הזה הוא אמנם יעד תיירותי כמו רבים אחרים, אבל מתחת למעטה הגסטהאוסים והסושי בארס, יש כאן עדיין אוטנטיות כפרית יפהפיה במלא מובן המילה.

איפה לישון בואשישט?

הנה שלושה מקומות שכדאי לכם להזמין לפחות ללילות הראשונים:

Valley of gods 

Valley of god (כן, זה מלון אחר)

Vashisht valley hotel

 

 

חזרה לבלוג

לנוחותכם אספתי את המקומות ממגוון יעדים במזרח, כדי שתוכלו לבחור באמת מאיפה להתחיל ולאט לאט לכסות את כולם (המלצה שלי- לכו על הטיסה הזולה ביותר והמשיכו משם :-)). בחלק מהמקומות כבר ביקרתי יחד עם הילדים, ואת חלק מהם מצאתי באינטרנט. בכל מקרה, כבר גיגלתי לכם איך לכתוב מכתב התפטרות מפואר, כדי שבאמת הפוסט הזה לא ישאיר קצוות פתוחים. אז ארזו קל, ויאללה לדרך.

*תמונת השער של הפוסט היא הלגונה הכפולה בפיליפינים, המוזכרת בהמשך המאמר.

הודו

מנזר פוגטאל

מנזר פוגטאל– ממוקם אי שם בחבל קאשמיר שבהימלאיה ההודית. כדי להגיע אליו תצטרכו לעשות מסע לא פשוט היוצא מלה (LEH), העיר המרכזית של לאדאק, וכולל אוטובוסים וג’יפים ודרכים קופצניות. לחצות כמה הרים ולחזות בנופים פראיים ומרהיבים. בסופו של המסע תגיעו לנקודת יציאה ממנה ניתן רק ללכת ברגל. הטרק הוא אמנם לא מהקשים ביותר, אבל הוא מציב אתגרים מעניינים שלא כולם קשורים לדרגת קושי בהליכה (חציית גשרים תלויים למשל..). רק אל תתנו לתמונה להטעות אתכם- מדור בטרק בגובה של 3000-4000 מ’. המנזר עצמו ניצב במעלה הר, חבוי בתוך מערכת מערות, בתוכה מקדש, מטבח, חדרי אוכל, אולמות תפילה מרהיבים וחדרי מגורים של הנזירים. פרט מעניין נוסף הוא שבמנזר זה חיים ילדים הלומדים להיות נזירים, וזה מאוד משמח לפגוש את הילדים החמודים רצים הלוך ושוב במעלה המדרגות, כולם לבושים בגלימות האדומות. גלי אפילו זכתה להצטרף אליהם לארוחת צהריים (בישיבה מסודרת על הרצפה, כשלכל אחד יש את הקערה הפרטית שלו..).

קאשמיר עם ילדים

אי הפילים

אי האבלוק, איי אנדמן- החופים של גואה ושל גוקרנה הם יפים, באמת. קצת מזכירים את תל אביב, אבל עם אווירה של חופש ושאנטי ורקדני-אש כל ערב. יחד עם זאת, אנחנו הישראלים, שגדלים פחות או יותר על החוף, צריכים חופים באמת יפים כדי שזה יצליח להרשים אותנו. קבלו את אי האבלוק, אחד מגני העדן הכמוסים של המזרח. האי ידוע בזכות הפילים ששוחים בו (!) ושוניות האלמוגים וטוענים שהוא קצת מזכיר את קו-פנגן שלפני התיירים. האי כולל שבעה חופים שונים. שוניות אלמוגים וגם אפשרויות לספורט ימי. חוץ מהחופים תוכלו לצאת לטרק בג’ונגלים האנדמאניים, לגלות מפלים נסתרים ולפגוש אנשי שבטים המתגוררים די בשקט (ושמורים ע”י הממשלה) במסתרי האי.

ואשישט

ואשישט, צפון הודו (הימצ’אל פראדש)– הכפר הקטן הוא פנינה של ממש בלב ההימלאיה ההודית. הנוף הנשקף מכל פינה שבו, רק הוא שווה את ההגעה אליו. תוסיפו לזה גם בתי עץ וגגות אבן, מעיינות חמים טבעיים הנובעים מהאדמה, מקדש עתיק, נהרות ומפלים של מי שלגים, מטעי תפוחים ומשמשים ויערות של עצי כריסמס שסובבים את הכל. יש משהו כובש בעובדה שאפשר פשוט לקפוץ למפל ולהשתכשך מתי שרק מתחשק. ובדרך כלל תהיו שם לבד לגמרי. אל תפספסו את השמן הטבעי שנשות הכפר מכינות מגלעיני המשמש.

IMG_20180418_222158

צאו להרפתקאה בדרך בין מנאלי ללאדאק– בהמשך מואשישט, למעלה לכיוון לדאדאק, תמצאו את הפאס השני בגובהו בעולם- טאנגלאנג-לה– הפאס (מעבר הרים), בגובה 5300 מ’, הוא אחד מששת הפאסים שצריך לעבור בדרך בין מנאלי ללאדאק, והוא אחת מהנקודות המרהיבות ביותר שראיתי. למעשה הדרך כולה היא יפהפיה וגם פאסים נמוכים יותר (כמו הרוטאנג פאס) מציעים יופי טבעי משגע. הדרך אורכת יומיים באוטו (אפשר גם יותר, כמובן), וכוללת לינה באחד ממחנות האוהלים שבדרך. כן, שמיכות עבות וצ’אי חם בגובה 4000מ’ (או יותר) בין קרחון אחד לשני.

הנה מאמר מיוחד שכתבתי על לדאדאק, איך מגיעים, מה עושים, ומתי הכי כדאי. גם מסלול מפורט ביותר נמצא שם.

♦♦♦

קן הנמר, בהוטן

בהוטן

מנזר קן הנמרים– בגובה 3200 מ’ המנזר, שנבנה לפני יותר מאלף שנה עדיין נחשב לאחת האטרקציות הפופולאריות ביותר בבהוטן. מעבר לתרבות הטיבטית המרתקת שניתן לספוג כאן, וליופי הארכיטקטוני של המקום, המנזר מציע 7 מערות תפילה אוטנטיות (הנזירים הבודהיסטיים נוהגים להתבודד במערות ולעשות מדיטציה במשך ימים ושבועות רצופים). וכמובן הנוף הפראי והטרק שיש לעשות רק כדי להגיע אליו. חוויה שלא תוכלו לשכוח, גם אם תנסו.

♦♦♦

סין עם ילדים

סין

שמורת הטבע ג’וזאיגו –בצפון חבל סיצ’ואן, כ-450 ק”מ צפונית לצ’נגדו תמצאו פנינה יפהפיה שהצליחה להשתמר עד לימים אלו. זהו חבל ארץ בודהיסטי עם אוירה טיבטית. שמורת הטבע עצמה מאופיינת בהרים גבוהים, מפלי מיים ובריכות מים טבעיות, שבשל ההרכב המינראלי הייחודי שלהן הן נראות בשלל צבעי כחול עמוק ותכלת ותורכיז ואפילו לעתים כל צבעי הקשת. יש גם דגים, גלגלי תפילה שמסתובבים מכוח זרימת המים, מקדשים וקצוות מושלגים. והנוף המקיף את כל זה לא יכול להשאיר אף חובב טבע אדיש. למעשה, זהו אחד מהמקומות שהבן שלי הכי התפעל מהם (בכל 11 שנות הטיול שלנו!).

האזור ספג רעידת אדמה באוגוסט 2017 ונסגר למבקרים. אך החל ממאי 2018 הם יאפשרו כניסה לקבוצות בלבד ועד 2000 איש ליום. אז כדאי להזמין מקומות דרך סוכן, מראש.

קחו לפחות כמה ימים כדי לשוטט בשמורה ובסביבתה (לפחות יומיים לשמורה עצמה), ולא תצטערו. וגם הכינו מראש סוללה רזרבית וכרטיס זיכרון נוסף למצלמה :-).

שמורת טבע מעניינת נוספת היא וולינגיואן שבז’אנגג’יאג’יה. השמורה הזאת היוותה את ההשראה לעיצוב הנוף בסרט אוואטאר.

♦♦♦

חופים זוהרים

החופים הזוהרים במלדיביים, ביפן ובטאיוואן

ישנם חופים שבהם היופי מתחיל דווקא אחרי השקיעה. קוראים לזה ביולומינסנס, או בעברית- פליטת אור. אצות ופלנקטון מסוגים שונים יוצרים אפקט של החזרת אור אל מול אור הירח וגורמים למים לזהור בכחול, ירוק, לבן. אפשר לחזות בזה בהנאה מהחוף, ואפשר להכנס למים ולהקיף את עצמכם בקסם. אנחנו נהננו מהקסם הזה בחופים של גואה בדרום הודו (גלי נהגה להזיז את ידיה בתוך המים ולראות איך האור עוקב אחרי כל תנועה שלה..), אבל באינטרנט ממליצים על חופים שבהם התופעה הזאת כנראה קצת יותר מרהיבה.

יפן- טויאמה ביי– כאן זה קצת שונה מכל השאר. לא מדובר באצות או בפלנקטון, אלא בדיונון מסוג מסויים שנקרא ‘גחלילית’. בחודשי הקיץ מגיעים לכאן הדיונונים במליונים כדי להתרבות והמראה, כך טוענים, מרהיב ביופיו.

טאיוואן- איי מאטסו– נקראים גם דמעות כחולות. חודשי הקיץ הם המומלצים ביותר אם אתם רוצים להרגיש את הקסם.

האיים המלדיביים- תוכלו לצפות בתופעה באיי ואאדהו (vaadhoo islands).

אגב, ליפן יש גם יערות זוהרים– למשל- היער הזוהר בשיקוקו (Shikoku), פטריות שזוהרות בחושך צצות באלפים בתוך היער בעונת המונסון.


♥ החזירו את התשוקה לשגרת החיים שלכם. נסו את האתגר שישנה לכם את החיים >>


♦♦♦

היטאצ'י

יפן

גן היטאצ’י- אחד מהגנים המרהיבים ביותר בעולם. הגן מציע פריחות שונות לאורך כל השנה, ולמעשה מפרסם מראש באתר שלו איזה פרחים יפרחו באיזה חודש.

תוכלו לחזות בשדות שלמים בצבע אדום, לבן, סגול. למעלה מ-3500 ורדים פורחים שם לאורך השנה, כמו גם צבעונים ופרחי לוונדר (בעונה). הפארק נמצא בצד המזרחי של האי אונשו, כשעתיים נסיעה מטוקיו.

♦♦♦

סון דונג

וייטנאם

מערת סון דונג ושמורת הטבע בה היא נמצאת. אחד מהמסלולים המרתקים ביותר במזרח. נפתח לתנועת תיירים רק לפני כ-4 שנים, ולמעשה כמות האנשים שפקדה את המערה הזאת נמוכה יותר מכמות האנשים שהעפילו לפסגת האוורסט. מדובר בהרפתקאה של 4 ימים, הליכה בתוך המערה, כאשר בפנים תוכלו לראות ג’ונגלים, נטיפים, נהרות ומאובנים. תזכו גם לחוות הארד קור In-Cave-Camping. זוהי המערה הנחשבת כיום לגדולה ביותר בעולם, באורך של כ-5 ק”מ. הטיול לא זול- 3000$ לאדם. טיול בת מצווה, מישהי?

השמורה פונג נה קה באנג (Phong Nha Ke Bang) נמצאת בחבל קוואנג-בינג, שבמרכז וייטנאם.


האם כדאי בכלל לצאת עם ילדים לטרק? ואיך מתמודדים עם החששות? הרשמו לסדרת המיילים שלי העוסקת כולה בנושאים הקשורים לחופשות משפחתיות ונקראת “בואו נדבר על זה :-)”. כאן תמצאו את כל הפרטים (זה לגמרי בחינם).


♦♦♦

פאלאוואן הלגונה הכפולה SSTD

פיליפינים

הלגונות הכפולות בפאלאוואן– פאלאוואן נחשב במילא לאחד האיים היפים בעולם. הוא הוכרז כבר מזמן כאתר מורשת עולמית של אונסקו וכמות התיירים המגיעה אליו מדי שנה רק הולכת וגדלה. ישנ ם כמה אתרים מעניינים באי הזה, אבל ללא ספק אחד המקומות המרהיבים ביותר הוא הלגונה הכפולה שנחשבת ללגונה הצלולה ביותר בעולם. דגים בשלל צבעים, אלמוגים וסלעים בתצורות מעניינות. שלא לדבר על צבע המים. כדי להגיע ללגונה התאומה, הנסתרת, תצטרכו לצלול מתחת לסלעים או לטפס עליהם דרך סולם. ובעיני, גולת הכותרת הם צבי הים השוחים שם בשלווה. צללתם פעם ליד צב ים? זו חוויה שאין שניה לה, בעיני. אל תשכחו לקחת מצלמה שאיתה אפשר לצלם מתחת למים, כדי שלא תפספסו את הסלפי עם צבי הים :-).

לא חייבים לקנות טיול שלם, תוכלו פשוט לשכור סירה ולבקש להגיע לכאן. רק השתדלו להגיע מוקדם ככל האפשר, כדי להנות מהמקום כל עוד הוא רק שלכם :-). וטיפ אחרון: קחו איתכם משהו שמאפשר לצוף בנוחות (גלגל, או מזרון ים או חגורת הצלה), כי הלגונה מוקפת בצוקים וקשה למצוא מקום לנוח..