Tag

חו”ל עם ילדים

Browsing

כי כשאני מטיילת אני אחרת.

אני אחרת לגמרי.

האש שבנשמתי בוערת ונוצצת בתוכי כמו השמיים זרועי הכוכבים בערבות השקטות של מונגוליה.

העיניים שלי לחות ושמחות לכל עבר.

ואני כמו נערה צעירה ספוגת אהבה ותשוקה אחרי לילה נועז.

כל גופי כאילו דולק. מוכן לנסות כל תחושה, כל מגע, אפילו ליטופה התועה והעדין של הרוח שיוצאת לעברי מצדו השני של האגם.

אני עירנית ומלאת אנרגיה. עד הלילה שבו אני צונחת, שלוה ורגועה חסרת מחשבות מאושרת.

כי כשאני מטיילת אני אחרת.

והילדים מקבלים את אמא שלהם מאוהבת בעולם, בחיים, בהם. הם מקבלים את אמא שלהם צוחקת, אמיצה, חזקה, עם מבט של לביאה בעיניים.

כי לפני כן הייתי….אחרת. הייתי כמו עץ בחורף. עדיין חי, עדיין נועץ שורשים. עדיין ניזון מהאדמה ומהמים. אבל חסר חיים. מחכה לאביב.

ערומה, קפואה, מותשת. נותנת לגשם להטיח עצמו על גופי, לרוח לשבור את ענפי. מקבלת בהכנעה. כך הייתי.

נפשי סגורה, יבשה, סדוקה. גופי פועל על טייס אוטומטי. מבשל רוחץ מכבס מחבק.

עייפה כל הזמן. וחולה.

רטובה וקרה כך שאף אש לא יכולה היתה להדלק.

והילדים קיבלו אותי אחרת. ואני ראיתי את עצמי אחרת.

אחרת לגמרי.

כלל לא מודעת לאישה האחרת שבי. בטוחה שכך אני וזהו.

וכמו שיש גברים שמוציאים ממך את המיץ. ויש גברים שמוציאים ממך את השלהבת. וכמו שהחורף ממית והאביב מחיה. וכמו שיש מנגינות שעושות לך לברוח ויש כאלה שמעלות אותך לרקוד על השולחן בשמלה מופשלת ובעיני חתולה מיוחמת.

כך בדיוק.

כי כשאני בחיי האלה אני פתוחה, מלאה, עסיסית. כמו אננס מתוק אני. ובא לי (כן, גם את זה. מלא. וגם) לשיר ולרקוד ולקפוץ ולרוץ. בא לי לטבול ולשחות ולצלול. בא לי להזיע, לטפס, להתאמץ. בא לי להביט חזק. לנשום חזק. לפשוט את כל האדישות והפחד והסטריליות ממני. לא בא לי לברוח. אבל בא לי לעוף.

ואני מזמינה ומתחברת ועושה יותר חברים ואהבה ממה שעשיתי בכל שנותי כשהייתי אחרת. אנשים מרתקים מעניינים עמוקים מצחיקים. מכל העולם. אנשים שהם פנויים ופתוחים כמוני. שאין להם לאן לרוץ או רשימה שצריכה להתמלא באיקסים עד הערב.

כי כשאני מטיילת אני אחרת. הלב שלי יוצא החוצה, הנפש שלי פורחת במלא תפארתה ואינני זקוקה לדבר. יש לי הכל.

למרות החצאית הקרועה, למרות הנעליים המרופטות. למרות שמי הפשוט, נטול התארים (שרק לאחרונה נעקר ממנו שם משפחה אחד). למרות ואולי בגלל המחיר המקומי באוטובוס המקומי הדחוק העמוס המקרטע המתנדנד על צלעו של הר, עטוף כולו בהיפ הופ הודי עדכני ורועש.

אחרת לגמרי. אישה אחרת. אמא אחרת. חברה אחרת. מאהבת אחרת.

ואוהבת את עצמי.

כך. ולא. בשום פנים ואופן לא אחרת.

חזרה לבלוג

וגם כמה דברים שחשוב שתדעו על מנועי חיפוש ועל מגה-מנועי חיפוש ובכלל.

כל מי שאי פעם ניסה לחפש מלון באינטרנט יודע שזו יכולה להיות משימה מתישה ובעיקר מבלבלת. שפע האתרים ומנועי החיפוש והאפשרויות הבלתי נגמרות שהם מציעים גורמים בשלב כלשהו של החיפוש לתחושת הבהוב בעיניים שיכולה להשתוות לפחות לשיאו של הלילה במופע האורות במועדון הריקודים הלוהט ביותר בעולם.

אני רוצה להציע לכם דרך פשוטה ונוחה, באמצעותה תוכלו להזמין את המלון הרצוי לכם בקלות ובנוחות.

אבל קודם כל, בואו נדבר קצת על הפוליטיקה שמאחורי כל הסיפור. היום עומדות בפנינו למעשה שלוש אפשרויות עיקריות להזמנת מלון באינטרנט:

1-      דרך מגה מנוע חיפוש, שמתיימר להציע ולכסות עשרות או מאות אתרי חיפוש קטנים ולתת לנו את התוצאות הרצויות והזולות ביותר מבין כולם.

 2-      מנוע חיפוש רגיל, המאגד בתוכו מחסן של בתי מלון איתם הוא נמצא בשיתוף פעולה, ומציע את המחיר העצמאי שלו עבור כל הזמנה.

3-      האתרים הפרטיים של כל בית מלון בפני עצמו.

תחקיר שערך ה”גארדיאן” בזמנו בנושא בדק ומצא שאמנם, חלק מאתרי ה’מגה’ למעשה גם משוייכים לאותה בעלות של אתרי החיפוש הרגילים, מה שמעלה את השאלה האם לא קיימת או ישנה איזו העדפה ברורה לקידום אתרים מסויימים על פני אחרים. מה שמעורר הרבה ספקות בנוגע לאמינות מנועי ה’מגה’  ועד כמה באמת אפשר לסמוך על התוצאות שהם נותנים. (אגב זה תקף גם לגבי טיסות אבל אני עוזבת את זה כרגע).

ממצא אחר שעלה במאמר היה שאם פונים לאתרים הפרטיים של בתי המלון, מקבלים לרוב תוצאות ומחירים גבוהים יותר מהמחירים שיתקבלו במנוע חיפוש על אותו מלון, ובאותם תאריכים בדיוק.

והממצא האחרון והמעניין שעלה משם היה שלמעשה, אין הרבה הבדל בין כל מנועי החיפוש. התוצאות הזולות ביותר עבור המלונות שנבדקו הופיעו בכל פעם באתר אחר, ללא כל עקביות.

לכן, אין הרבה ברירה אלא להצליב בין כמה אתרים שונים.

שלושת האתרים איתם אני מעדיפה לעבוד הם:

Hotelscombined– מגה מנוע

Agoda– מנוע רגיל, נחשב מספר אחד בבתי מלון במזרח

Booking– מנוע רגיל.

בואו נזמין מלון בפשטות ובמחיר טוב:

1. הכנסו ל- hotelcombined והקישו במנוע החיפוש את התאריכים ואת  היעד הרצוי לכם. הוסיפו את כל המסננים הרלוונטיים- אל תבזבזו סתם זמן, הכניסו אותם מיד בחיפוש המקורי. כמה ילדים יש, כמה חדרים תרצו, אתם רוצים בריכה, אתם רוצים רק מלון 3-5 כוכבים, מה התקציב הרצוי לכם, מרחק משדה התעופה. הכל. סננו סננו סננו. השאירו את החלון פתוח.

הנה עשיתי לכם את החיים פשוטים- פשוט הקישו כאן:

2פתחו חלון נוסף והכנסו ל-agoda. הקישו שוב את תנאי החיפוש הרצויים לכם. סננו היטב.

או הקישו את היעד והתאריכים שלכם ישירות במנוע שכאן:

3סמנו לעצמכם את שתי התוצאות המתאימות לכם ביותר, בשני האתרים.

 ◊ אל תשכחו לעבור על חוות דעת המבקרים במלון- שימו את תשומת הלב שלכם אך ורק לחוות הדעת האחרונות ולאלה שתואמות את התאריכים בהם אתם מתכננים לבקר שם. ובאופן כללי- בחרו תמיד מבין הציונים הגבוהים ביותר (אני בכלל לא מסתכלת, אף פעם, על ציון 7.5 ומטה..) ◊

4עכשיו, רק לשם הבדיקה וכדי לא לצאת פראיירים- בדקו רק את המלונות שסימנתם לעצמכם (4 בלבד) באתר שלישי- למשל- booking. השוו בין התוצאות. 

תוכלו גם לבצע חיפוש נוסף בקלות אם תקישו כאן את הפרטים (הפעם כבר עשיתי עבורכם סינון ראשוני והמנוע יציג בפניכם רק את המלונות הטובים והמשתלמים ביותר):



Booking.com

5עכשיו תסתכלו על תנאי ההזמנה ב-4 המלונות שבחרתם. מחקו תוצאות שאין בהן אפשרות לביטול ההזמנה גם ברגע האחרון והשאירו רק את התוצאות אותן ניתן לבטל. או כאלה שמאפשרים “להזמין עכשיו ולשלם אחר כך”.

6בחרו מלון אחד שתואם את כל הדרישות ובצעו הזמנה.

 ◊ הסיבה לביצוע הזמנה מהירה, היא שהאתרים שומרים את היסטוריית החיפוש של כל מי שנכנס אליהם, וכאשר נכנסים אליהם שוב, או מחפשים יותר מדי – הם כבר מעלים את המחירים, עבור אותם בתי מלון ואותן תוצאות חיפוש. ◊ 

7. עכשיו, אחרי שהזמנתם אתם יכולים להרגע. בנתיים, תנו לאתרים הללו לעבוד בשבילכם, ולשלוח לכם מיילים עם הצעות שלהם לחיפוש שעשיתם אצלם. קחו כמה ימים לרפרף על ההצעות שנשלחות אליכם. אולי יהיה משהו מעניין או זול יותר. אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם או לשאוב אתכם שוב לישיבה של שעות מול מליון מסכים ומליארד אפשרויות.

8עכשיו, תלוי כמה קרוב למועד הנסיעה ביצעתם את ההזמנה. אני מציעה שכשבועיים עד יומיים לפני שאתם מגיעים לבית המלון- תבדקו שוב בשלושת האתרים- אך ורק את 4 בתי המלון שסימנתם לעצמכם.

9היה ותמצאו שהמחירים ירדו או השתנו- תוכלו לבטל (כי הקפדתם על האפשרות הזאת בהזמנה המקורית) את ההזמנה או את המלון, ולהזמין מחדש.

10היה ולא- סבבה, אתם מסודרים ומוכנים לחופשה.

רוצים גם להזמין ביטוח במחיר מעולה? אז בטח יעניין אתכם מידע בנוגע לביטוח נסיעות-מה לעשות כדי למצוא את הביטוח המשתלם ביותר בלי לבזבז זמן ובקליק אחד.

כבר כמעט חודש שאנחנו מבלים על חוף פרטי שיושב בלב מפרץ קטן על אי יפהפה* בפיליפינים.

שותים קוקוסים אוכלים אננסים מתחברים עם כוכבי הים. המים צלולים וחמימים ואנחנו שוחים כל יום.

אנחנו באזור שנמצא מחוץ למסלול התיירים, מקבלים את החוויה הפיליפינית המקומית במלא הדרה.

פוגשים את אנשי הכפר, יוצאים איתם לדוג, משחקים איתם כדורסל, הולכים לקנות ברביקיו במסעדה הפצפונת המקומית, שהיא גם חנות לתיקון אופניים.

בשוק המקומי מציעים פולי קקאו טריים ככה חופשי, בסלסלות. וכל מיני פירות וירקות ומיני מאפה שמעולם לא ראינו. בעצם..היום בדרך לכספומט פגשתי בחנות מאפה קטנה את המאפים המתוקים הקטנים שאהבנו כל כך בוייטנאם. שם מוכרים אותם בעגלות ברחוב והם מאוד זולים. מיד קניתי לילדים. איזה כיף זה להזכר במאכל שאהבנו במדינה אחרת..

פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’, כתב בספרו : “לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”..

אני מרגישה שההתנסות הזאת, כמו הרבה מאוד התנסויות אחרות שהיו לנו, גם עבורי וגם עבור הילדים היא חוויה מעשירה מאין כמוה. ככה, טבעית ופראית ואמיתית ונקיה. בלי מייק אפ 🙂 . אבל בנוחות ופינוק נעימים (טוב בכל זאת יש לנו טלויזיה..)

השילוב של המים היפים האלה, של צפיה פאסיבית בגאות, בשפל, בהשפעת הירח והשפעת מזג האויר. הליכות לאורך החוף ומפגשים עם עשרות יצורים חיים, השחיה המרעננת. משחקים עם ילדי הכפר. ועוד כל כך הרבה.

מדי פעם באה לבקר אותנו בעלת הבית שבו אנחנו גרים. היא נשארת לכמה ימים. בזמנים האלה היא לוקחת אותנו למסע אל עומק התרבות הפיליפינית. היא מלמדת אותי לבשל בפיליפינית, מסבירה על חיי הים ועל החיים שבים. פותחת לנו את הדלת להתנסויות כמו דיג בלילה באמצעות פנס, קילוף קוקוסים והסבר מעמיק על הקוקוס ועל כל מה שאפשר לעשות איתו. היא מסבירה על העלים שהם שמים במרק שלהם ולמה הם כל כך בריאים, וגם למה בכל החצרות בסביבה אנשים מכסים את הצמחים בקליפות ביצים ריקות.

היום היא הסבירה לי בדיוק איפה אפשר לראות דולפינים. וגם איך להגיע לשם.

עבורי השהות כאן היא פסגת החיים הטובים. שמש, ים, חול רך וקוקוס טרי. לא ממש צריכה יותר מזה. תנו לי לשכב בערסל ולהביט אל כל הכחול הזה.

ואם אני יכולה לכתוב לכם קצת אישי יותר, אני מרגישה שהמקום הזה מכנס אותי פנימה. עמוק אל עצמי. לא ממש יודעת למה. אולי זה השקט. אולי זה החלום שאני מגשימה בחיים כאן. חלום אחד מתוך הרבה :-). גם אצלי וגם אצל הילדים יש איזו העמקה, תובנות פנימיות שצצות, וסוג של התבגרות. של חידוד.

והאהבה שבי לחיים ולעולם פורצת כאן החוצה באושר גדול.

אז איך התגלגלנו לכאן?

אנחנו מתחברים מהר, מתאהבים מהר, פתוחים מאוד, אמיצים וחופשיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות-חוץ-אינטרנטיות שמתבטאות לרוב בחברויות ובחוויות יוצאות דופן ומרגשות. כשאתם יוצאים לדרך תוציאו את האף קצת מהאינטרנט. מהמדריכים. תנו לדרך צ’אנס. אל תפחדו. בואו אליה עם האהבה שלכם, ותראו איך היא תיטיב עמכם. יש עולם שלם בחוץ :-). עולם מרגש ונפלא ומלא באהבה.

אוקי אוקי. תכלס: כמה זה עולה לי?

הבית כולו על שלושת חדריו, הגלריה המדהימה, הריהוט עבודת יד, המרפסות, המטבח המאובזר, פינת הברביקיו בחצר, עצי הקוקוס הפוריים וכל הפירות שעליהם, עצי הבננה, החוףףףףף הפרטייייייייייי.

כביסה

ותחבורה  (cause a girl needs to go on the back of a motorbike from time to time’)

כל אלה עולים לנו 15$ ליום.

*לא מדובר באיירביאנבי ולא תמצאו אותו להשכרה באינטרנט. זה פשוט בית של חברה שפגשנו והיא השכירה לנו אותו באופן פרטי. גם אתם יכולים למצוא מקומות לינה כאלה :-). כל מה שעשיתי כדי למצוא אותו זה לשאול…

*האי נקרא בוהול (Bohol) והוא אחד האיים המוכרים והתיירותיים ביותר בפיליפינים. הוא אי יפהפה אבל מוקדי התיירות שלו מאוד נקודתיים ומתרכזים במקומות מאוד ספציפיים. כל שאר האי (הגדול למדי) הוא טוריסט פרי.

אולי יעניין אותך גם: בתי מלון מומלצים בפיליפינים או ארבעה מקומות מעניינים לטייל בהם עם ילדים בפיליפינים.


תראו מה מצאתי: דלי למשחק בחול שמתקפל ואפשר לקחת אותו בתיק בקלות! לדעתי זה משנה לגמרי את כל כללי האריזה לחופשת חוף :-).25807_1_640px


גלי עם החברות בפיליפינים

דפי מידע על הפיליפינים עם הרבה דברים מעניינים תוכלו להוריד בחינם בלינק הזה >>


טיול ארוך עם ילדים כמה עולה
תכנון מסלול ועלויות לטיול ארוך עם ילדים

“People cry, not because they are weak. It is because they’ve been strong for too long” ~ johnny depp

מרץ- אפריל, 2017.

נפאל.

כבר שבועות שהנער מבקש לעזוב את פוקרה ולהמשיך הלאה. אני באופן אישי זורמת. אבל רציתי שהבנות יספיקו עוד קצת בצפר, ושישלימו את קורס ההגנה העצמית (עם אלוף נפאל!) שהן התחילו.

חשוב, לא?

אז דחיתי ודחיתי.

עד שהחיים הודיעו לי שזהו. את חייבת להמשיך הלאה.

ובדיוק כשכבר החלטתי להתבגר ולקחת את העניינים לידיים, הגיע חבר בבוקר ולקח אותנו ספונטנית לחמישה ימים של הרפתקאה בהרים המושלגים של חבל מוסטנג.

ורק אחרי שחזרנו התחלתי לחפש כרטיסים, ולא הצלחתי להחליט על תאריך מדויק, עד שכבר הייתי חייבת. הנער בעצמו קם בוקר אחד והודיע שהיום קונים כרטיסים ולא מעניין אותו. ואני…הדמעות זלגו כבר אז. בשקט, אחרי שהוא סגר את הדלת אחריו.

ודווקא עשינו דיל ממש שווה. מצאנו כרטיסים מפוצלים לוייטנאם, בחצי מחיר מעלות כרטיסים ישירים. מה שאומר שנטוס קודם כל לבנגקוק, נשהה שם קצת (שנים לא הייתי בבנגקוק!) ואחרי שלושה ימים נמשיך בקטנה לסייגון, וייטנאם. אני אוהבת את הפיצולים האלה, כי מרוויחים עוד יעד על הדרך. ואם זה יוצא לי יותר זול מכרטיס ישיר אני בכלל מרגישה שהרווחתי פעמיים.

עד היום האחרון הייתי בהכחשה, מה שאומר שבמקום לארוז, עוד לקחתי את גלי לחצי יום כיף, כולל שיעור קוריאנית כרגיל, ואחריו מפגש יצירה עם הילדים של השכונה, כמו כל יום שבת, על האגם.

אבל הכאב בחזה לא נתן לי לשכוח. הפרידה מנפאל הולכת להיות קשה הפעם.

בלב חצי שבור עזבתי את פוקרה. לילה בקטמנדו, והנה אנחנו על המטוס לבנגקוק.

חרא.

בין נפאל לבנגקוק

לפני כמה חודשים שאלה אותי טל גפני, כשבילינו יחד בנפאל, למה אני לא נראית שמחה. החיים שלי נראו לה החלום בהתגלמותו. פסגת האושר, החופש. יש לי את כל מה שהמון אנשים חולמים עליו.

אז איך זה שאני לא מהלכת על ענן באופן קבוע?

לא ממש היה לי כוח לענות לה. אבל ניסיתי להסביר שאני חיה ככה. זאת לא חופשה. או ‘הפסקה’. אלה החיים שלי. שבע שנים. ובחיים לא תמיד הכל ורוד נצנצים, למרות שלאנשים מרחוק זה נראה ככה. גם הילדים שלי רבים, גם לי יש שני מתבגרים בבית, גם לי יש רגשות ומערכות יחסים, וגברים שעושים לי טוב או לא טוב, ודאגות פשוטות כמו כסף, פנסיה, בריאות, מס הכנסה, העתיד..וגם לי יש געגוע לכל מיני מקומות ואנשים.

ולפני שבועיים בערך שאל אותי עדי, שמנהל את or2k בנפאל (מסעדה פופולארית), וגם הוא מסתובב בעולם כבר שנים, אם אני כותבת בבלוג שלי גם על הדברים הפחות טובים. אם אני לא מוכרת כאן חלום לא מציאותי.

עניתי ש’בארור’. ושאלתי את עצמי אם גם אצלו לפעמים הלב חצי שבור. וידעתי שכן. למרות החיים שלו שנראים מבחוץ מעולים. ולמרות שאני כל הזמן יורדת עליו על החיים המדהימים שיש לו..

לפעמים אני לא שמחה.

לפעמים אני צריכה לשהות שם, בחצי הכוס הריקה דווקא.

כי הלב שלי חצי שבור. כי כואב לי, ובא לי לבכות למרות שהחיים שלי דבש.

כשהילדים שלי בוכים, או כשקשה להם אני אף פעם לא מנסה ‘לכבות’ את זה. אני מחבקת ונותנת להם לבכות כמה שצריך. אז למה לעצמי אני כל הזמן רק אומרת ‘די’?

בנגקוק

אז חצי ריקה, בדמעות, נחתתי בבנגקוק, והגענו לביתו של או (O), תאילנדי מקסים שאירח אותנו בצורה מופלאה. יצאנו לסמטאות הקטנות, אכלנו איתו מלא מנות תאילנדיות בדוכנים הקטנים ובמסעדות המקומיות שהתפריט שלהן בתאילנדית והמחירים בהתאם.

הוא לקח אותנו לסיבובים בעיר על הטוסטוס שלו, וכשרני ואני יצאנו ליום קניות (בכל זאת..), הוא עשה ליותם ולגלי יום כיף אדיר ברחבי בנגקוק. הם ראו את הארמון, ושטו במעבורת, וביקרו בצ’יינה טאון ועוד מלא.

הוא סיפר לנו המון דברים על בנגקוק, על העיר העתיקה ועל העיר החדשה, ועל המצב עם בורמה ולאוס. אני שאלתי מליון שאלות על המלך והחוקים (למלך מותר יותר מאישה אחת, אבל לשאר התושבים לא. ובכלל שקט, כי אסור לדבר על זה..) והוא ענה לי בסבלנות ובשמחה.

כל ערב הלכנו הבנות ואני, ככה חצי שבורה, למסאז’ תאילנדי במכון המקומי עם הנשים המקסימות שצחקקו כל המסאז’ (בעיקר הצחיק אותן כל פעם שגלי קראה לי ‘אמא’. למישהו יש מושג אם ‘אמא’ בתאילנדית זה מילה גסה או משהו?).

חידשנו גם חיסונים במרפאת מטיילים מפוארת.

עשינו את הכביסה הכי זולה שאי פעם עשינו (“ילדים, יש לכם עוד משהו? חפשו, כל מה שאפשר, אנחנו מכבסים ה-כ-ל. בעצם, בואו פשוט ניקח את התיקים ונכניס אותם ככה, כמו שהם”).

רכבנו על הרכבת הקלה לכל מקום וברור שמכל מאות התאילנדים שנסעו באותו קרון יחד איתנו, פגשנו שם דווקא ישראלי אחד שמיד ניגש לבדוק אם אנחנו צריכות עזרה או משהו :-). נפרדנו ב”תעשו חיים” המסורתי.

פגשתי את בנגקוק אחרת, ונהניתי מכל רגע. היינו בלי טלפון ובלי אינטרנט וככה נזרקנו עליה עם כל החושים.

כן. גם בלב חצי שבור. ועל מצב ‘חצי כוס ריקה’.

היה נהדר. וכואב בחזה. והעיניים שלי בטח הסגירו את הכל. כי ככה אני.

ולא יכולתי אחרת. ונלחמתי כי זה לא הגיוני. הרי החיים שלי דבש. כוסאמק.

וייטנאם

לפני שבועיים נחתנו בוייטנאם. היינו כמה ימים בסייגון ומשם נסענו לחוף. מאז אנחנו כאן. אני כותבת לכם אי בוק חדש (ונותנת שם את כל כולי, ועוד קצת). וגם שוחה בבריכה, ואוכלת לפעמים והולכת למסאג’. ועושה יוגה ומבלה עם הילדים.

חצי ריקה.

והעפתי את כל המוסיקה הישנה מהאם-פי (כן, עדיין יש לי אחד כזה) ושמתי הכל חדש. שזה ציון דרך גדול בשבילי.

עד שאתמול לקחתי את עצמי להליכה על הטיילת. והירח הכמעט מלא השתקף כל כך יפה על פני המים השחורים. וזהו. שחררתי. כן. הכל מעולה. אבל הלב לא. והלב רוצה לכאוב את כאבו, בשקט בשקט, כמו שכואב אצלי בדרך כלל.

למה אנחנו פוחדים כל כך מהכאב? למה אנחנו לא זורמים איתו וזהו? כשהוא מגיע אז הוא מגיע. פשוט. נקי. רגיל. גולשים עליו, נותנים לו להסתובב קצת. נותנים לו לתת לנו את מה שהוא אמור לתת לנו. וממשיכים הלאה. יש משהו מדהים בכאב. הוא מביא איתו תובנות ברמה אחרת. אם רק נותנים לו.

למה אנחנו פוחדים מהכאב בעיניים של אחרים? למה אנחנו לא מביטים בהן, בשקט, בלי לומר מילה. מקבלים את זה שעכשיו כואב לאדם שעומד מולי. בלי לשאול ובלי לנסות לתקן. אלא רק לתת מקום. כואב. קורה.

 והעיניים שלי אולי עצובות עכשיו אבל זה לא אומר שהאוכל התאילנדי לא טעים לי. שהשייק בסייגון לא היה מדהים. שההליכה על החוף עם שתי בנותי לא מענגת.

הכל אחלה. וגם לא.

פירוט על כמה עלה לי בדיוק הטיולון בבנגקוק, וגם הסבר מפורט איך אני מצליחה לבקר גם ביעדים שנחשבים יקרים, בלי לחרוג מהתקציב שלי תוכלו לקרא כאן.

לפעמים נדמה לי שאנשים חושבים שיש לי איזה מרתף סודי ובו אני מסתירה את כל המקומות המדהימים האלה שעל חלק מהם אני כותבת.

ולא מגלה לאף אחד..

או שאם לא זה, אז לפחות יש לי ידע קדום, צרוב בכלי הדם, שעבר אלי דרך עשן המדורה בלילות בהם הייתי יושבת עם סבתי (שהיתה חצי אלבטרוס וחצי אישה, והכירה את כל המקומות בתבל) ורוקחת שיקויי הרפתקאות.

פעם מישהו אמר לי שלהסתובב איתי ברחוב בכל מקום בעולם זו הרגשה אחרת לגמרי. זה כמו להסתובב עם טייל מקצועי, שהרדאר שלו מכוון והכל עובד כמו שצריך והוא פשוט יודע לאן, מתי, מה (ומה לא) ,כמה.

זו היתה אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיים שלי. והוא אמר את זה כאילו זה כל כך ברור, כאילו אין אפילו סיבה לציין את זה.

(תודה נתי!).

והלואי שזה היה נכון. אבל האמת היא שזה לא.

האמת היא שאין לי מושג לאן ללכת.

בדיוק כמוכם :-).

ואולי הרבה יותר. אני כזאת קלולס ורחפנית, שגם כשאני מתאמצת, ובודקת קצת באינטרנט ושואלת כמה אנשים- אני עדיין מגיעה ליעד חדש קלולס לגמרי.

ולא רק זה, אלא שאני, כמו שאני, בדרך כלל מחליטה על היעד הבא ברגע הכי אחרון שרק אפשר, כך שבמילא זה לא משאיר לי זמן להתכונן אליו.

אני נוחתת פחות או יותר ב”לא נודע”, כל פעם מחדש.

אז איך אני בכל זאת מוצאת את כל המקומות השווים האלה?

או.

הסיבה שנתתי כאן את ההקדמה הזאת ושסיפרתי לכם כל כך הרבה על עצמי, היא שדווקא העובדה שאני כזאת, היא זאת שמאפשרת לי למצוא ולדעת לאן ללכת.

למעשה, ביעדים אליהם הגעתי הכי קלולס, מצאתי את המקומות הכי מדהימים וזכינו בחוויות הכי מרגשות.

כלומר:

1. בגלל שאני כל כך אוהבת את החיים האלה, תמיד אמשך לקרא עוד פרט ועוד קטע קטן ועוד סטטוס בפייסבוק שקשור למקומות מעניינים (יש לציין שאני לא משתייכת לשום קבוצת מידע של מטיילים. פרט לכמה קבוצות מטיילים מחו”ל שמנהלים סגנון חיים דומה לשלי). זה לא משהו שאני בכלל מחליטה עליו, זה פשוט קורה, בלי שאשים לב. וכך יוצא שהידע נצבר בכל זאת. משהו נצרב. והם יושבים להם שם, פרטים קטנים וכביכול חסרי משמעות. עד הרגע שבו אני ממש זקוקה להם- ובאותו רגע ממש, הם נשלפים וזה נראה כאילו אני מה-זה מבינה ויודעת..

2. בגלל אותה סיבה, אני תמיד שמחה לתפוס טיילים לשיחה, קצרה ככל שתהיה, על המקום ממנו באו. לא מזמן, למשל, פגשתי שלושה טיילים בפוקרה, נפאל. הם דיברו בשפה מוזרה. מיד פניתי אליהם ושאלתי מאיפה הם (אני עושה את זה הרבה..). מסתבר שהם היו מבורמה. וואו, בורמה, זה מקום שאני מתה להגיע אליו. אז לאן כדאי ללכת? איך זה שם? מכירים מקומות לא מתויירים ושווים? ואיך המחירים?…בואו נתחבר בפייסבוק. רני, בתי בת ה-14 כבר כתבה לעצמה שמות של כמה מקומות (הם הראו לנו אותם מיד בגוגל אימאג’).

עכשיו, אני אמנם מאוד רוצה לבקר בבורמה, אבל היא לא ממש בתכנון כרגע. מצד שני, אין לדעת. קיבלתי מידע מעניין ואני שומרת אותו. בתוך חמש דקות של שיחה, בורמה נהיתה הרבה יותר ברורה לי. איפה לנחות, מה ממזרח מה ממערב, איפה הים, איפה בערך האי הזה שהם המליצו עליו. ועוד זכיתי בשלושה חברים חדשים :-).

3. לרוב היעדים אני מגיעה עם דף חלק. ככה אני אוהבת. ובמקום לנבור באינטרנט שעות, אני פשוט זורמת עם המקום, עם ההזדמנויות, עם המקומיים, עם הידע שכבר שמור איפשהו באיזה מגירה אצלי או עם טיילים אחרים שכבר שחטו את הדרכים עם סוליות הטרקטור שלהם. אני אף פעם לא שואלת אם כדאי ללכת לאנשהו. או מה יש לעשות שם. את זה כבר אגלה לבד. אני שואלת רק שאלות מעשיות. באיזה אזור כדאי לשון, איך מגיעים..

4. אני סומכת על עצמי. דוקא בגלל שאין לי מושג, ושרוב הזמן אני לומדת לבד את המקום, את הדרכים, את הפנינים. אז אני יודעת שזה החלק הכי כייפי. והכי מעניין. ושיהיה בסדר. אני לא מוותרת. האמונה שלי שבכל מקום אפשר למצוא פנינים היא זאת שמנחה אותי, אז גם אם לפעמים נראה על פניו שהגענו למקום יקר מדי ומשעמם (וזה קרה), אנחנו נחרוש אותו, ונכנס לסמטאות הקטנות ונשב עם מצחצחי הנעליים ועם שייטי הסירות ונשמע מהם סיפורים על אנשים ועל מקומות ונלך איתם לאכול ומשם…ההרפתקאות רק מתחילות ::-).

5. אני נורא אוהבת את זה. ואי אפשר לגלות דברים בלי באמת לאהוב את זה.

תכלס:

♥ בבקשה אל תכעסו עלי כשאני כותבת לכם במייל לצאת מהאינטרנט ולחקור בעצמכם. את המקומות הטובים באמת לא מוצאים באינטרנט. סמכו עלי בזה.

♥ הזמינו מקומות באינטרנט לשני הלילות הראשונים. תנו לעצמכם זמן חקירה מינימאלי, ומשם- זרמו.

♥ אין כמו עבודת רגליים יסודית כדי להתחיל להכיר את היעד שהגעתם אליו. אני יודעת שזה ממש לא מה שרציתם לשמוע. בעידן שבו ההישג היומי נמדד במרחק המינימום האפשרי בין איפה שחנית לבין המקום אליו רצית להגיע, עבודת רגליים זה כמעט מילה גסה. אבל בעיני אי אפשר לעגל פינות בעניין הזה. אתם מוזמנים גם לקפוץ על טוקטוק אקראי או לחרוש דרכי עפר עם אופנוע. כל עוד אתם נכנסים למקומות הקטנים, כאילו אתם מים שמוזגים בעדינות, והם מחלחלים לתוך כל תוואי במפת הדרכים של המקום בו אתם נמצאים.

♥ חכו עם האטרקציות. שמרו אותן לסוף.

Adobe_Post_20181213_194922

♥ קבלו את הבל”תמים כחלק מהחוויה, גם אם באותו רגע הם נראים קשים לעיכול. לכו איתם.

להתקע בשתיים בלילה, במונית באמצע דרך חשוכה, מרחק שלוש שעות נסיעה מקטמנדו כשהאדמה עדיין רועדת ארבעה ימים אחרי רעידת האדמה, עם פאנצ’ר. בלי גלגל רזרבי. והטיסה שלי לארץ יוצאת בשש בבוקר…(בסוף הספקתי אפילו מקלחת) ..למצוא את עצמי בעשר בלילה, במעלה רכס ההימלאיה ההודית מתכרבלת עם הילדים במיטה בתוך אוהל (אוהל!) בגובה 4500 מ’ עם טמפרטורות מתחת לאפס…(בבוקר התעוררנו לנוף מוטרף).. לאלתר צ’פאטי ושמן זית, עם אוכמניות טריות מהשיחים שלגדת הנחל לארוחת בוקר ביום החמישי למסע שאמור היה לארוך 3 ימים בלבד, כשאספקת המזון הולכת ונגמרת, בגבול סיביר בארץ איילי הצפון הנידחת…(צ’פאטי עם שמן זית ומלח ואוכמניות טריות זה מעדן במיוחד אחרי שמלטפים איילי צפון פראיים)..למצוא את עצמי בחושך, כשכל הגוף כואב, אחרי טרק מתיש של 10 שעות, בחדר מלוכלך עם קירות מבוץ, מתכרבלת על מזרון מקש עם הילדים על הרצפה, בכפר נידח על צלע הר בחבל זאנסקאר בקשאמיר (בסוף הצ’אי היה נפלא והמשפחה שארחה אותנו היתה כל כך מקסימה שגלי הקטנה בכלל לא רצתה לעזוב..)..

♥ סמכו על עצמכם. אי אפשר לגלות את המקומות האלה עליהם אתם חולמים בלי האמונה שתמצאו אותם. בעצמכם. בואו עם בטחון, עם סקרנות ואהבה אמיתית. הקרינו את כל אלה לילדים, כדי שגם הם, בתורם, יביאו בטחון ואהבה לכל מקום אליו יגיעו.

הרצאת מבוא: כדאי או לא כדאי? ולאן הכי כדאי? ומה חשוב לדעת?

לכל המתלבטים, החוששים וגם אלה המבקשים לגוון ולנסוע למקומות אחרים.

לא משנה אם זו חופשה קצרה או טיול ארוך יותר.

– מהן שלושת הנקודות הכי משמעותיות בתכנון טיול במזרח עם ילדים

– מה חשוב לבדוק לפני שמחליטים על יעד במזרח

– עלויות ותקציב

– ארבעה מקומות מומלצים לבילוי משפחתי במזרח.

– מענה לשאלות

הרצאה שמלווה כולה בתמונות וסרטונים, כולל טיפים חשובים שנאספו בעקבות החוויות שלנו ברחבי אסיה.

מי אני:

הללי סמדר, אמא לשלושה ילדים (גלי 10, רני 14, יותם 17). אני מטיילת איתם במזרח רצוף כבר שש שנים (התחלנו כשיותם היה בן 11, רני בת 8 וגלי בת 4). מנהלת את הבלוג משפחה-עולם-טיול ואת דף הפייסבוק הנלווה ‘להשתחרר מהתשע עד חמש’.

מאמרים שלי פורסמו במגוון ערוצי תקשורת, כולל ‘כלכליסט’, ‘YNET’, ‘את’, ‘ישראל היום’ ועוד.

לפני שש שנים נחתתי לראשונה בקטמנדו. ואמנם לפני שהגענו לשם ניסיתי למצוא מידע שיעזור לי להבין לקראת מה אני הולכת, אבל היה די קשה. לא היה מספיק חומר באינטרנט, והמשפחות שעשו את זה כבר, נדמה היה לי שהם כולם אחרים ממני. משופשפים יותר, חרדתיים פחות או לפחות כבר ביקרו כצעירים במקומות האלה וידעו לאן הם לוקחים את הילדים שלהם.

עבורי הכל היה חדש. מעולם לא הייתי במזרח לפני כן. והמחשבה לקחת את הילדים שלי למקום כל כך אחר, לא מוכר, שאלפי מעשיות (שתמיד מלוות בנפנופי אצבע מזהירה) סופרו עליו היתה מאוד לא פשוטה בשבילי.

ההחלטה לא היתה החלטה של 100%, אלא יותר סוג של מלחמה בתוכי בין החששות והחרדות, לבין החלומות והרצון שלי להגיע לשם. וגם לתת לילדים לראות עולמות אחרים ושונים לגמרי.

מאז אותה נחיתה קשה בקטמנדו עברנו הרבה ברחבי אסיה. גם מדינות וגם חוויות. הילדים למדו על תרבויות אחרות, פגשו המון חברים מכל העולם ואפילו למדו לדבר שלוש שפות חדשות.

כבר שש שנים שאני מקבלת פניות דומות במייל. עם אותן שאלות ואותן חששות. ממשפחות שחוות את אותן התלבטויות שאני חוויתי.

לכן החלטתי לצאת ולדבר ולתת לכם את מה שאני חיפשתי כל כך ולא הצלחתי למצוא. 45 דקות, עם הרבה תמונות להמחשה על טיול/ חופשה במזרח עם ילדים. בלי נפנופי אצבע מצד אחד, ובלי פילטרים מתייפיפים מצד שני. כולל עלויות ותקציב, המלצות למקומות משפחתיים, ולא מעט טיפים.

האם אפשר לטייל במזרח עם ילדים ממש קטנים? הילדים אוכלים רק פאסטה, האם אפשר למצוא אוכל מערבי? אנחנו לא רוצים להתכלב, מה איכות הגסטהאוסים? עד כמה חשוב לתכנן הכל מראש? האם יש טיטולים/ אוכל לתינוקות/ בקבוקים? ומענה לכל שאלה אחרת שתהיה לכם.

כל זה מהפינה השקטה שלכם בבית, בבגדים נוחים וכוס קפה. בלי דלק, בייביסיטר ובלי לחפש חניה.

עלות: 59 ₪, הנרשמים יקבלו גם את האי בוק: ‘פנקס הטיפים המלא’- ובו עשרות טיפים לטיול עם ילדים.

ההרצאה תתקיים דרך קבוצה סודית בפייסבוק, באמצעות פייסבוק ‘לייב’. אעביר אותה ישירות מנפאל. מספר ימים לפני ההרצאה אעלה גם סרטונים, תמונות וסטטוסים רלוונטיים. ותוכלו כמובן להעלות שאלות.

 

 

 

צילום החופשה או המסע המשפחתי הוא חלק משמעותי מאוד מכל החוויה. זוהי המזכרת הנשארת אחרי שחוזרים לשגרה, ואין להקל בחשיבותה. אז ביקשתי מחברתי נועה בן שימול, שהיא לא רק אישה מדהימה אלא גם עוסקת בצילום, בבימוי ואפילו בתרפיה באמצעות וידאו לתת לכם כאן כמה טיפים שיהפכו את הסרטונים שלכם לשוברי קופות משפחתיים 🙂 

בעשור האחרון הפקנו וערכנו ב”קולנועה” סרטי משפחה מכל הסוגים והמינים. המשותף לכולם – חלק נכבד מהארכיון המשפחתי של תמונות סטילס וקבצי וידאו – צולם בטיולים בארץ ובעולם.

המפגשים שלנו עם כ”כ הרבה חומרי גלם, כאלה שכיכבו בסרטים שיצרנו או אלה שנותרו על רצפת חדר העריכה, הביא אותנו לכמה מסקנות בנוגע למה ואיך כדאי לצלם בוידאו את הטיול המשפחתי שלכם.

נתחיל דווקא מהאמצע: טכנולוגיה וצורה הם היבטים חשובים של כל סרט. אבל אנחנו מאמינים קודם כל – בתוכן:

– תובנה חשובה אחת גזרנו מעשרות סרטי המשפחה והטיולים שערכנו: המצלמה היא כלי למשחק ולתקשורת בכאן ועכשיו שלכם, לא רק כלי לאסוף בו זכרונות לאחר כך. 

–  נסו להשתמש בה מבלי לחשוב כמה מעניין או מרגש יראה לכם הפריים הזה בעוד שנתיים, ויותר בחדוות יצירה אמיתית. השתמשו בה ברגישות ובנחישות.. העזו להציע לצלם במגוון רחב של סיטואציות ומצבי רוח, אבל היו קשובים להתנגדויות אמיתיות וכאשר היא לא רצויה, דעו גם להניח אותה. 

– ערכו ראיונות אחד עם השני; השתמשו בה כדי לשאול את כל מה שמביך לשאול, את כל מה שמובן מאליו לכאורה להגיד. שאלות על רגשות ותחושות, על יחסים, על הרהורים. שפת הראיון היא שפה נרכשת עבור מראינים ומרואיינים כאחד, וגם אם נדמה לכם שחוץ מ:“איך היה? “-“כיף!” אין לכם באמת מה לאמר זה לזה, תתפלאו לגלות כמה תוכן נובע כשמתרגלים להציב מצלמה ולראיין.

איך עושים את זה? כולנו צברנו לאורך חיינו שעות ע”ג שעות של צפיה במסך ומבלי דעת רכשנו שפה נוספת, שפת הטלויזיה. כולנו מכירים ז’רגון של מהדורת חדשות, תכניות ספורט, תכניות בישול, ריאליטי, סרטי טבע. כל סגנון כזה יכול לשרת אתכם מצויין בבואכם לראיין, לקריין ולביים את הסרט -טיול המשפחתי שלכם. כך לדוגמא צילומי “עדויות” – המונולוגים שמשתתפי תכניות ריאליטי נושאים ביחידות למצלמה לאחר כל סצינה, יכולים לפתוח עבורכם ערוצי תקשורת, הומור ו/או גילוי לב מפתיעים. 

דוגמא אחרת יכולה להיות, לאמץ את סגנון הקריינות של סרטי הטבע ע”מ לתאר את בני המשפחה וכך להכניס אותם לתוך סצנה של שיח. 

סלפי: סלפי וידאו אישי או משפחתי הוא הזדמנות לכנות ואינטימיות, מהסוג שהמבוכה שמעוררת מצלמה יכולות להפיק. פשוט להניח אותה מולכם עם או בלי מילים ל10, 20 או 30 שניות ולצפות להפתעות. 

– בזהירות רבה אני מציעה, לא לחשוש לשלוף את המצלמה גם ברגעים הפחות זוהרים שלנו. בעת מריבה או מצב רוח מזופת. דווקא אז היא יכולה להוות שיקוף בעל המון משמעות, להעניק פרספקטיבה אחרת על מצב תקוע, ולהוות כלי תקשורת לחילוץ ממצבים מעיקים. אבל, כאמור – לשלוף אותה בזהירות רבה ועם כבוד להתנגדויות אמיתיות שעשויות לצוץ כלפיה ברגעים לא נוחים. 

– השתמשו בה כזבוב על הקיר: מדי פעם מצאו איזה מדף, או דשבורד של המכונית השכורה שלכם, הפעילו אותה לשכחו ממנה לעשר דקות. זה תרגיל מקסים ביציאה וכניסה לתוך המודעות העצמית שהמצלמה מעוררת, ואם באמת תצליחו לשכוח ממנה – אתם עשויים לקבל מזכרות נפלאות לאמיתות שבחייכם. 

– בכל מופע סטנד אפ טוב, יש את הבדיחה הזו שחוזרים אליה לאורך כל הערב והיא צוברת מטען של צחוק ומשמעות. כך גם בטיול המצולם שלכם: בחרו טקס כלשהו: צחצוח השיניים המשפחתי, הקפה של אחה”צ, וחזרו לצלם אותו מדי יום-יומיים. 

– משחרר מאד לזנוח את הזווית הדוקומנטרית ולהגביה עוף עם הדמיון, כשהמצלמה היא רק תירוץ: היו לרגע מלך תאילנד שמגיע לראיין את התיירת הישראלית הראשונה בארצו – הילדה שלכם! פנו אל המתבגר המסתגר שלכם כאל הדלאי למה ובקשו ממנו ברכה.. זכרו, המצלמה היא כלי מופלא לדיאלוג יצירתי.

2. ולהיבטים נוספים של ההפקה: טכנולוגיה

נדמה שהיום כבר אין שאלה לגבי המצלמה המועדפת על רובנו – מצלמת הסמארטפון. 

אנחנו אוהבים לטייל קל, ולא מוצאים סיבה אמיתית לסחוב מצלמת וידאו ולמעט אנשי מקצוע או צלמים חובבים שאוחזים במצלמות מצ’וכלות באמת, רובינו היום יכולים להפיק וידאו איכותי גם בניידים שלנו. 

מקום אחסון – כאן כדאי להשקיע, בוודאי אם מדובר בטיול ממושך. אפשרות אחת היא לקנות דיסק-און-קי קטן או הארד דיסק נייד ומדי פעם להכנס לאינטרנט קפה ולשפוך אליהם את החומרים. 

אפשרות אחרת היא כמובן – לדאוג לגיבוי וירטואלי על ענן כלשהו, איזשהו דרופ בוקס בלתי מוגבל וכיו”ב.

3. צילום וסאונד

שני עקרונות בסיסיים-עד-כדי-ברורים-מאליהם יש לחומרי וידאו: שיראו טוב, ושישמעו טוב. 

סאונד: החסרון הגדול ביותר בצילום וידאו ביתי הוא חוסר היכולת לבודד את קול הדובר מרעשי הרקע שסביבו. ומאחר וככל הנראה לא תוסיפו מוט בום לרשימת הציוד האינסופית לטיול המשפחתי, נותר רק להקפיד על תשומת לב לנושא: ראיונות / שיחות / מונולוגים מרגשים – כל אלה נוכל לצלם רק בסביבה שקטה לחלוטין, כזו עם שקט אמיתי, שניתן לנהל בו שיחה מביל להרים קול. רוח, קולות המון, מוסיקה, נהר או ים – כל אלה ישמעו בווליום גבוה יותר בזמן הקרנת הסרטון, מאשר נדמה לכם בעת הצילום. 

לכן במקומות הומים ורועשים, קחו בחשבון שהערך של הצילום שלכם הוא כמעט אך ורק ויזואלי, שזה לא מעט! אם תרצו לערוך בהמשך את החומרים, קטעי ויזואליה מוצלחים עם מוסיקת רקע הם רגעים נפלאים בכל סרט. 

תמונה: עיקר העניין כאן – טמון בתאורה. אור חזק – שמש / חלון / מנורה מאחורי האובייקט – ישרוף את התמונה. 

צל מוחלט על האובייקט – יתן תמונה חשוכה. בשביל לקבל פריים נעים לעין אנחנו מחפשים אור בהיר אך לא מסנוור, כאשר מקור האור יגיע מאחורי המצלמה, או מאחד הצדדים. 

עקרון חשוב נוסף בשימוש בסלולארי כמצלמת וידאו הוא לצלם במאוזן! תמיד! מכירים את הסרטונים האלה שתופסים רק את השליש המרכזי של המסך ובשוליים שממה ושממון? אז הם פשוט צולמו מהנייד במאונך.. איזה בזבוז.. 

עוד חשוב לשמור על יציבות המצלמה, משהיתה תינוקת זעירה שעוד לא מחזיקה את הראש לבד: בלי תנועות חטופות, בעת צילום בהליכה – לשמור על יציבות הזרועות, נשתדל שלא יטלטלו עם שאר הגוף.

4. פוסט-פרודקשן – עריכה

אז עשיתם חיים וגם צילמתם, אספתם ערימות של חומר, ובכן.. מה עכשיו?

אפשרות אחת היא לתייק את החומר בתיקיות נגישות, עם שמות ותאריכים, ולשוב אליו אי שם בסרט הבר המצווה הבא. 

אפשרות אחרת, בייחוד אם אספתם חומרים משובחים שתרצו שיהיו לכם נגישים לצפיה, היא ליצור סרט-טיול – לערוך את החומר. 

3 אפשרויות טובות לעריכה מהקלה אל המורכבת:

– עריכה ביתית בעזרת אפליקציות שעושות עבורכם את העבודה, למשל – magisto, animoto ואחרות . שופכים לתוכן חומרים והן כבר עושות מזה סרט. אחלה פתרון, מהיר וזול. 

– אם אתם בכ”ז רוצים לספר את הסיפור, לבחור, לדייק, להוסיף כתוביות בתכנת עריכה בסיסית לחובבים – תוכלו לעשות את זה די בקלות עם movie maker של windows ועם imovie של apple. הן כל כך פשוטות ואינטואיטיביות, כך שגם אתם, עורכים בלתי מקצועיים בעליל וגם הילדים שלכם יוכלו לתקשר איתן בקלות רבה. 

– להוציא את החומרים לעריכה מקצועית – מה שבוודאי חוסך המון זמן אבל גם עולה לא מעט כסף. עורך מקצועי ומיומן ידע לבחור את הקטעים המעולים מבין ערימות החומרים שלכם ולבנות ממנו סיפור של ממש עם התחלה, אמצע וסוף, גיבורים, פאנצ’ים, מוסיקת רקע וכן הלאה. המחיר – משתנה בהתאם לכמות חומרי הגלם ואורך הסרט, כאשר ככל שתכירו את החומרים שלכם ותדעו מה אתם רוצים מהם, תחסכו לכם שעות עריכה יקרות.

                                                                                   ****************

נועה מנהלת את בית קולנועה– סרטים המשלבים תהליך וידאו-תרפיה ייחודי לזיהוי הסיפור הנכון והמדוייק לכם, עם יכולות קולנועיות מקצועיות ואיכותיות. התוצאה – סרט אותנטי וחד פעמי, שתהיו גאים לחלוק עם קהל הלקוחות או המשפחה שלכם.

והיא מעניקה מתנה אישית לקוראי האתר הזה – פגישת ייעוץ תסריט ראשונה ללא עלות וללא התחייבות!

אתם ממש מוזמנים להתקשר ולתאם-:052-6883357

ולבסוף- שני טיפים ממני:
1. הקציבו מראש בתקציב החופשה או הטיול סכום מסויים לצורך עריכה מקצועית של הזכרונות שלכם, לכשתחזרו, כי למעשה זהו חלק בלתי נפרד מהטיול.
2. ועוד טיפ קטן- רכשו מגן נגד מים למצלמה, כזה שבעזרתו תוכלו לצלם גם מתחת למים (בריכה, ים) וגם בגשם.

16 סיבות למה כדאי לצאת לחו”ל עם מתבגרים

טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).

מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם. 

1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.

2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים. 

3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.

4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).

5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.

6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.

7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות. 

8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך

9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).

10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..

11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ. 

12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים. 

13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות. 

14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..

15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.

16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.