פוקרה היא מדהימה. באמת. כשנוחתים בקטמנדו בפעם הראשונה, וחושבים שזאת נפאל, וחוטפים כאב ראש ורק רוצים לברוח, מומלץ באמת לברוח כמה שיותר מהר. לפוקרה.
קחו אוטובוס תיירים בבוקר, תתענגו על הדרך. כשתגיעו לתחנת האוטובוס של פוקרה קחו מונית לצומת המרכזי של שכונת התיירות- lake side. משם כבר הכל ברור יותר. האגם מנצנץ ומזמין, הרחובות פתוחים ורגועים וקצהו של המאצ’אפוצ’רה מבצבץ לו למעלה, בתוך מסגרת ההרים המגוננת.
אני זוכרת את הרגעים הראשונים שלי שם. אחרי שבוע בקטמנדו, הרגשתי כאילו שהנשימה חוזרת למלא לי את בית החזה. ומאז אותם רגעים קשה היה למצוא תחליף לעיר הזאת. עבורי.
להלן כמה המלצות לבילוי דל תקציב אך מגוון ומלהיב בינות לרחובות השקטים של פוקרה:
♦ לצאת לטיול על הטיילת של האגם. לשבת לשפת האגם לצפות בסירות בהרים בדייגים בנשים המכבסות את בגדיהן. לקרא ספר לשמוע מוסיקה להתרחץ..
♦ לבקר במחנה הפליטים הטיבטי להשתתף בתפילה במקדש. אפשר גם להתאכסן בגסט האוס של המקדש. התשלום אינו קבוע ומתבסס על תרומה. שלם כמה שתרצה. מיקום >>
♦ להכנס לחנות האורגנית, להתעדכן בקורסים/סדנאות/תערוכות/מסאג’ים שמוצעים בשכונה. רובם אינם בתשלום או בתשלום של תרומה. אגב, זו גם חנות מצויינת לקנות בה מתנות. נסו גם את דף הפייסבוק >>
♦ להשתתף בג’ם סשן על גדת האגם. די’ג’ים, תופים ושירה. לפעמים גם להטוטנים מתאמנים לאורך השביל שלגדת האגם. ככה ספונטני. בעיקר מתרחש לקראת השקיעה, באזור הצפוני יותר של האגם.
♦ ללכת לפארק לשחק כדורגל עם הילדים המקומיים. או קריקט. או ללמוד מהם משחקים נפאליים. הפארק נקרא “ה-קאמפינג גראונד” והוא יושב ממש בצמוד לצומת המרכזי של הלייקד סייד.
♦ ללכת ברגל עד נקודות הנחיתה של מצנחי הרחיפה. הן פזורות לאורך האגם, מצדו השני.לשבת כמה שעות להנות מהנוף, מהברוזים ולצפות בצנחנים הנוחתים בצבעוניות מרהיבה.
♦ ללכת לטיול לכפרי הדייגים ( האפי וילאג’, פהאמה, סאדי ) היושבים ביציאה מאזור התיירות. לראות שם את הדייגים, סוסים, שדות אורז בתי בוץ ובאפאלו שרוחצים בנהר. אפשר גם לשכור אופניים או טוסטוס.
♦ לעלות בזריחה לסרנגקוט לצפות בפסגות ההימלאיה מתעוררות בורוד כתום ירוק..
♦ לעלות לסטופה- פגודת השלום לראות את פוקרה מלמעלה.
♦ לשבת עם מוכרות התכשיטים הטיבטיות, או להכנס לחנויות המוצרים הטיבטיים, לצלול לשם ולשמוע סיפורים על האבנים ועל טיבט ועל החיים שלהם.
♦ ללכת לבית היתומים לשחק עם הילדים או ללמד אותם משהו.
♦ ללמוד שזירת חוטים ומקרמה – בשכונת התרמילאים של לייק סייד תמצאו מגוון חנויות לתכשיטים עבודת יד- תוכלו לשבת עם האמנים, וללמוד מהם את אמנות השזירה.
♦ ללכת למסעדה והגלריה שנקראת ‘זירו’ (ZERO) בשכונה הצפונית שעל האגם. זוהי מסעדה קוריאנית, בה בעלת המקום מציעה שיעורי קוריאנית וסדנאות יצירה לילדים (בחינם) בכל יום שבת.
♦ במסעדת ה- vegan way תוכלו להצטרף למעגל מתופפים, לקבוצות מדיטציה או למצוא שותף למשחק שח מט.
♦ שעורי יוגה יומיים – במספר מקומות לגדת האגם מציעים שעורי יוגה drop-in המבוססים על תשלום כפי רצונך.
♦ שעור ציור בטכניקות שונות – במסעדת הקרפרי, ממש בפינה של הירידה לאגם מתקיימים שעורי ציור ואמנות באוירה זורמת ונעימה. ניירות ציור וכלי ציור ניתנים במקום למי שצריך. וכמובן..שוקו קר או לימונדה :-).
לפוקרה יצא שם שם עיר מנומנמת קצת. אבל אני אוהבת את השקט בה. הוא מאפשר לאט לאט לגלות בה את הפנינים הקטנות שקצת מתחבאות בין הסמטאות. למשל מועדוני לילה חמודים בהם יש הופעות חיות, ג’אם סשנ’ס שפתוחים לתת לכל מי שרוצה להופיע. או שיעורי יוגה ספונטניים על הגג של אחד מהגסטהאוסים. יש מוזיאון הרים מתוק להפליא (מומלץ!) ואת מחנה הפליטים הטיבטי. יש את באגנס טל (אגם באגנס) שאליו אפשר לברוח ליום או יותר.
בפוקרה יש גם הרבה פעילויות אקסטרים כמו כל מיני מסלולים של ראפטינג וקייקים, שייט בסירה על האגם, מצנחי רחיפה מעל רכס האנאפורנה, טיולי אופניים ועוד הרבה.
♥ אם אתם מגיעים לנפאל, אתם מוזמנים לפנות אלי ולקבל המלצות. ואולי בעצמי אהיה שם. נשב נשחק קלפים קצת.
רבים שואלים אותי על דרכים בהן אפשר להרוויח עוד קצת כסף, כדי לחסוך לטיול, ורבים גם מעלים את הקושי הכלכלי שלא מאפשר להם לטייל כמו שהם היו רוצים.
ובכן, בפוסט הקליל הנ”ל אני רוצה לתת לכם ארבע אפשרויות מדליקות באמצעותן תוכלו להרוויח לא מעט כסף, בזמנכם החופשי, ובכיף :-).
1. חוויות מקומיות לתיירים- איירביאנבי מציע לתיירים חוויות מקוריות וייחודיות שכולן מועברות ע”י תושבים מקומיים. סיורי אוכל, סיורים במרכזי תרבות, סיורי צילום או אפילו הזמנה לריצה משותפת. הרעיון הוא שלא צריך להיות מוסמך. כל אחד יכול. הכנסו לאתר, קבלו השראה ותראו מה אתם יכולים להציע לתיירים המגיעים מחו”ל. העלויות- בין 25$ ל- 150$ לסיור (אבל יש גם ב-400$ וגם ב- 6$).
2. אם אתם גרים בעיר שלכם למעלה משנה, ויש לכם ילד בן למעלה משנה- אתם יכולה להצטרף לאתר הזה. זהו אתר שמציע תכנון מסלולי טיול מפורטים, הנבנים כולם ע”י הורים המתגוררים ביעדים השונים. תוכלו לתכנן טיול למשפחות המגיעות לטייל אצלכם בעיר. התכנון שתעשו הוא כמובן בתשלום. ויש גם כל מיני הטבות אחרות. ואמנם קוראים לאתר momabroad אבל הוא מאפשר העסקה של אבות גם :-).
3. יש לכם גינה? למה שלא תשתמשו בה כדי להרוויח עוד קצת כסף? כולם מכירים את airbnb המציע דירות וחדרים להשכרה (אגב, גם שם ניתן לשכור או להשכיר גינות וחצרות). אבל האתר הזה מציע אך ורק גינות. המארחים פותחים את מדשאותיהם, בוסתניהם וגני הירק שלהם בפני אורחים מזדמנים, וגובים תשלום סמלי (6$-8$ לאדם בממוצע) עבור הצבת אוהל לכמה לילות.
השכרת המדשאה שמאחורי הבית לא רק תכניס לכם קצת כסף, אלא גם תאפשר לכם מפגשים עם אנשים מעניינים מכל העולם :-). וכל זה בלי הצורך לנקות או לסדר לפני או אחרי הביקור.
4. Italki- אם ממש לא מתחשק לכם לעבוד קשה או לצאת מהבית, האתר הזה מציע מורים בעשרות שפות. כן, גם עברית :-). המורים מחולקים על פי דרגת הסמכה, וגם אלה שאין להם הכשרה כלל יכולים להציע שירותי ‘שיחה’ בלבד, שמטרתה פשוט לתרגל עם התלמיד שיחה או תרגול קריאה וכתיבה. אני מכירה את האתר באופן אישי כי גלי (בתי הצעירה) לומדת דרכו קוריאנית. העלויות מאוד משתנות, נעות בין 5$ לחצי שעה ועד 80$ לשעה.
הנחיתה שלי עם הילדים במזרח לא היתה רכה בכלל. וזה אחרי שהכנתי את עצמי כהוגן. נחתנו בנפאל (אחרי חודש באירופה..) וכל מה שרציתי היה לברוח משם.
במשך הרבה זמן גם הטלתי וטו על הודו, כי הרגשתי שהיא תהיה יותר מדי בשבילי. הייתי בחרדות אמיתיות ממנה והיא היתה לגמרי מעבר לגבולות שלי.
זה היה מזמן.
מאז חרשתי את נפאל ואת הודו, יצאתי ונכנסתי הרבה מאוד פעמים :-).
כשחושבים על תכנון טיול במזרח, במיוחד עם הילדים (אבל לא רק), זו אחת השאלות הגדולות שעולות. איפה כדאי להתחיל, כדי שזה יהיה ‘בהדרגה’. ‘לאט לאט’.
אז לפני שאני נותנת לכם כמה מקומות שיכולים להיות רכים יותר, אני רוצה לומר משהו, באמת מהלב:
אין דבר כזה “בהדרגה”. אין “לאט לאט”.
אין.
המזרח (למעט תאילנד, שהיא כבר לא כל כך ‘המזרח’) זה משהו אחר לגמרי. והנחיתה שם לא תהיה רכה. היא תהיה קשה. גם אם תתפנקו לכם קודם כל כמה שבועות בתאילנד, ורק אחר כך תעברו למקום אחר- אז אולי תצליחו לדחות קצת את הנחיתה, אבל היא תגיע.
העניין הוא לא לצפות למשהו שתצליחו להתמודד איתו בקלות. אלא לעשות עבודה עם עצמכם לפני שאתם מגיעים, כדי שההתמודדות עם הקשיים שתביא הנחיתה תהיה קלה יותר.
♦ ללמוד לשהות בתוך סיטואציה שהיא לא נוחה לכם (פיזית/רגשית).
♦ ללמוד לנשום, לשחרר. בעיקר ללמוד לשחרר.
♦ להבין שלא תמיד יש לכם שליטה על הדברים. ושלפעמים צריך פשוט לקבל את המצב ולהסתדר איתו.
♦ לשמור על גמישות פנימית אמיתית. כך שגם אם דברים לא מסתדרים כמו שרציתם או לא נראים כמו שדמיינתם- עדיין תוכלו לחשוב על דרך להסתדר איתם. ולא לפחד מזה. לא להלחץ. לדעת לשמור על רוגע גם כשהקרון ברכבת בכלל לא נראה כמו בתמונה שהראה לכם סוכן הנסיעות.
שטויות. זה לילה אחד או שניים. יהיה בסדר. הכל חוויות. איפה הילד עם הצ’אי? ☕.
♦ זכרו שהנחיתה היא תמיד הכי קשה. שהשבועות שיבואו אחריה יהיו קלים יותר, ושדוקא הקושי עכשיו, הוא זה שילמד אתכם כל מה שצריך לדעת כדי להמשיך בקלות יותר.
♦ שהאינסטינקט הוא תמיד לברוח. לחזור למקום שממנו באנו, או המקום האחרון בו הרגשנו ‘בנוח’. ולפעמים, אותו מקום בעצמו היה בהתחלה המקום ממנו רצינו לברוח :-).
כשהגענו בפעם הראשונה לרישיקש, כולם הסתדרו מצוין חוץ ממני ומהבן שלי. שנינו ממש סבלנו. רצינו לעוף משם. אבל כל השאר היו שמחים ומאושרים אז לא ממש היתה לנו ברירה. היו לנו, לי ולו, לא מעט שיחות בעניין. אווררנו את הקושי שלנו. והחלטנו שניתן למקום הזה שבועיים. ואם אחרי שבועיים עדיין לא נאהב אותו- אז נראה מה נעשה. הימים חלפו ובכל יום הרגשנו טוב יותר. אחרי שבועיים כבר לא היתה שאלה. נשארנו שם חודשיים בלי להרגיש. היום רישיקש היא אחד המקומות המועדפים עלינו בכל הודו, וחזרנו אליה מספר פעמים מאז אותה ‘נחיתה קשה’.
3. אורוויל- גם לא בתוך תכנית ההתנדבות, אלא רק כאורחים- סוג של בועה בתוך הבלאגן ההודי. חוויה מעניינת בפני עצמה, חנויות אורגניות, אוירה בינלאומית, שקטה וידידותית. תחושת קהילה. משפחות עם ילדים.
3. הודו– מקומות בהם קל לפגוש עוד משפחות עם ילדים (למעשה כל המקומות שמניתי כאן חוץ מפושקר). קצת מפתיע, אני יודעת. אבל לדעתי, העובדה שקל יחסית לפגוש משפחות נוספות היא קריטית בכל הקשור לנחיתה קלה יותר. והודו היא גן עדן מהבחינה הזאת.
סצינת הטיסות הזולות במזרח, בין מדינה למדינה ובתוך המדינות עצמן, מתקדמת ומשתפרת בקצב מסחרר. וזה דבר נפלא. אחת לכמה חודשים מפציעה חברת טיסות זולות חדשה באופק המזרח הרחוק ומשפרת לנו את החיים.
הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת על חברות הלואו קוסט במזרח היא שהן לא דומות בכלל לחברות הלואו קוסט באירופה…
חברות הלואו קוסט במזרח הן חברות המציעות שירות ברמה גבוהה יחסית, עם מטוסים נוחים, שירות לקוחות נעים, עמידה בזמנים ואפילו סיכוי גבוה שהמטען שלכם יגיע ליעד בשלום.. :-).
כדי לנצל את ההתקדמות הזאת בצורה המקסימאלית, להלן כמה טיפים:
♦ לכל מדינה במזרח היום יש לפחות חברת תעופה מקומית אחת. חברת התעופה יכולה להיות גדולה יחסית, ולטוס ליעדים רבים, או שהיא יכולה להיות קטנה ולהציע טיסות מקומיות או ליעדים מרכזיים, שהתנועה אליהם גדולה. כך או כך, שווה ביותר לעשות בדיקה בגוגל.
למשל : Vietnam local airline . החברות הקטנות האלה לא תמיד יופיעו במנועי החיפוש המוכרים (כמו קייאק, אקפדיה ודומיו). אבל זה לא אומר כלום בנוגע לתעריפים.
◊ טיסה ישירה מסיגון (וייטנאם) לבנגקוק (תאילנד) בחברה מקומית מצויינת יכולה לעלות לכם 40$ בלבד.
♦ טיסות לא ישירות: אם לא מצאתם טיסה ישירה במחיר נוח, תמיד שווה לבדוק את הטיסות הלא ישירות. ולבדוק אותן היטב. קיימים הבדלים גדולים במחיר אם תבחרו טיסה שעוצרת בסין, בהודו, בבנגקוק או בסינגפור.
בכל מקרה על מנת למצוא את הטיסה הזולה ביותר, בדקו מספר רב ככל הניתן של תחנות עצירה.
למשל, טיסה מנפאל לתאילנד יכולה להיות ישירה (עם שתי חברות התעופה- הנפאלית והתאילנדית), יכולה לעבור בהודו, בסין או אפילו בקואלה למפור (לא לבעלי דרכון ישראלי..). המחירים יהיו שונים לחלוטין.
♦ כדי לבדוק איזה חברות תעופה עוברות ביעד שלכם, פנו לויקיפדיה, והקישו את השם של שדה התעופה הרצוי. תמצאו שם רשימה של כל החברות, גם כאלה שאינן מופיעות בשום מנוע חיפוש.
כדאי גם להיות גמישים בנוגע לשדות תעופה, בערים גדולות רבות במזרח יש יותר משדה תעופה בינלאומי אחד.
♦ מנועי החיפוש באתרים של חברות התעופה יתנו לכם סקירה חודשית של תעריפי הטיסה. שימו לב מה כלול במחיר ומה לא. כרטיסים זולים לא יכללו לרוב את המטען או ארוחות.
♦ בחיפוש עצמאי תמיד צריך לזכור שבתור נושאי דרכון ישראלי יש מקומות בהם אנחנו לא יכולים אפילו לעצור לטראנזיט. ולא משנה כמה הטיסה תהיה נוחה או זולה. מלזיה, אינדונזיה ובנגלדש, למשל.
♦ למרות שלרוב המקומות במזרח אנחנו צריכים להוציא ויזה, כאשר עוצרים בשדה תעופה ל-24 שעות או פחות, אין צורך בויזה. על כל מקרה שלא יהיה- כדאי לוודא ולבדוק זאת מול שדה התעופה עצמו.
טיסות זולות במזרח - צעדים למציאת הטיסה הזולה והמשתלמת ביותר
1. התחילו במנועי החיפוש הרגילים- אני תמיד מתחילה עם המנוע הזה. כדי להבין פחות או יותר את המחירים, את אפשרויות הטיסה, את זמני הטיסה וכו’.
2. חפשו חברות תעופה מקומיות בשתי נקודות: בנקודת היציאה שלכם ובנקודת היעד. בדקו את האתרים של חברות התעופה האלה ואת התעריפים שהם מציעים.
3. חפשו בויקיפדיה את שדות התעופה הרלוונטיים לכם. שם תמצאו עוד חברות שיכולות לתת לכם את המענה המתאים לכם.
4. חזרו למנוע החיפוש שאתם אוהבים, ובדקו באיזה תחנות טראנזיט מציעים לכם לעבור. עכשיו בדקו את הטיסות בנפרד- מתחנת היציאה שלכם לתחנת העצירה הראשונה. ומתחנת העצירה לנקודת היעד. אל תעשו זאת עם המנוע הכללי, אלא בדקו זאת מול חברות התעופה המקומיות.
למשל מנפאל דרך תאילנד לוייטנאם: בדקו ראשית טיסות עם נפאל איירליינס לתאילנד. לאחר מכן בדקו טיסות עם וייטג’ט (vietjet) מתאילנד לוייטנאם.
5. שקללו את המחירים ביחד עם שעות ההמתנה, והצורך להחליף חברת תעופה באמצע הדרך ובחרו את זו המתאימה ביותר.
בכל פעם שאני ניגשת לבקש הצעת מחיר לכרטיסי טיסה מסוכנות כלשהי בכל מקום שבו אני נמצאת במזרח, וזה בדרך כלל בסוכנויות נסיעות של אנשים שהם חברים שלי (ככה יוצא..איכשהו יוצא שאני תמיד מתחברת גם עם איזה סוכן נסיעות אחד או שניים בכל מקום שבו אני נמצאת 🙂 ) הם מנפנפים אותי בלי לתת לי אפילו לגמור את המשפט.
“אין מצב. אל תנסי אפילו. לכי לאינטרנט. שם תשיגי מחיר זול יותר מכל מחיר שאנחנו יכולים לתת לך”.
אבל אני לא מוותרת. אני אוהבת לבדוק תמיד את כל האופציות. אז אני מבקשת בכל זאת. תנו לי מחיר, מה אכפת לכם?
והם בודקים. ואני מגלה שאכן, מה שראיתי באינטרנט היה הרבה יותר זול.
אבל לא תמיד אני קונה בסוף באינטרנט. כי כשמטיילים עם ילדים, הכל, אבל ה-כ-ל נראה אחרת.
סיבות לקניה באינטרנט:
-המחיר יהיה זול יותר. וכשקונים חמישה או שישה כרטיסים ביחד, ההפרש הוא משמעותי ויכול להגיע לעשרות דולרים.
-זה כל כך נוח. אפשר לבדוק מחירים במשך כמה ימים, לשחק עם עצירות הביניים, לבדוק ערים שונות, אתרי חיפוש שונים, תאריכים שונים, חברות שונות והכל מהנוחות של בית הקפה החביב עליך.
-אצלנו הימים האלה הם ממש חגיגה משפחתית כוללת. כולנו, כל אחד עם הטאבלט שלו, יושבים על האתרים החביבים עלינו לחיפוש טיסות ומשווים תוצאות. (כן, גם גלי שהיא בת שמונה והיא תותחית בחיפושי טיסות. בעיקר לסינגפור. סינגפור הוא המקום האהוב עליה ביותר והיא תמיד מחפשת איך להגיע אליו..גם ככה, סתם, בלי שום טיסה מתוכננת באופק).
מנוע החיפוש החביב עלי, איתו אני תמיד מתחילה הוא momondo. אפשר לחפש דרכו גם “anywhere” אם אתם רוצים את היעד הכי זול, וגם להיעזר בעוד הרבה אופציות חיפוש שמקלות על החיים.
-יש אתרים שדרכם אפשר לשלם עם פייפאל, ואז התחושה היא שניצחת את המערכת. גם לא ירד כסף מכרטיס האשראי ישירות, גם התשלום מאובטח וגם סוף סוף הצלחת להפטר מהכסף הזה ששכב והצטבר בחשבון של פייפאל.
-הוא עושה בשבילך את כל העבודה. ולפעמים קנית כרטיסי טיסה באינטרנט דורשת לא מעט עבודה. יש אתרים שמבקשים את כל הפרטים של כל הנוסעים וצריך לשבת ולמלא שמות מלאים, מספרי דרכון, תאריכים, ויזות. (כשהזמנתי כרטיסים מהפיליפינים דרך סינגפור לנפאל הייתי צריכה למלא פרטים של חמישה אנשים, פעמיים לכל אחד, ואז ירד האינטרנט, והייתי צריכה למלא הכל שוב..). יש אתרים שמגבילים את משך הזמן שהם נותנים לך כדי למלא את הפרטים. ואז ממש מרגישים שאנחנו במירוץ כנגד השעון עם מילוי כל הפרטים מהר מהר מהר. ואז..בדרכון האחרון, ממש לפני הסוף- האתר מודיע לך ש”נגמר הזמן” וצריך לעשות את ה-כ-ל מהתחלה..
-אתה יודע למי שילמת, אתה יודע שהתשלום שלך התקבל, אתה יודע מי עומד מהצד השני של הדלפק. בכל פעם שאני קונה כרטיסי טיסה דרך האינטרנט אני מוצאת את עצמי ברגעי חשש. מהרגע שבו לחצתי על ‘רכישה’ ועד הרגע שמגיע המייל שמאשר שהכל בסדר, ואחריו עוד מייל ששולח לי את הכרטיסים עצמם ואת האישור מחברת התעופה.
אז מה עושים?
התלבטות.
חייבת לומר שאני ניצבת מול ההתלבטות הזאת בכל פעם שבה אני נדרשת לרכוש כרטיסי טיסה. לאחרונה קורה שאני יותר ויותר קונה את כרטיסי הטיסה דרך האינטרנט, וזה כי כבר יש לי כל מיני הטבות והנחות שמצטברות לי באתרים דרכם אני בדרך כלל קונה את הכרטיסים (וזה נורא כיף) אבל אני תמיד בודקת גם מול הסוכנויות המקומיות. תמיד. ואם ההפרש הוא זניח, נגיד, 10$ לכרטיס אני אקנה דרך הסוכנות. רק בגלל כאב הראש שיחסך ממני.
אז אם אתם מהחוששים, מאלה שלא מתים על רכישות בסכומים גבוהים דרך האינטרנט, או לא ממש חובבי חיפוש-אינטנסיבי ברשת, לכו על קניית כרטיסים דרך סוכנות.
אבל אם אין לכם בעיה עם קצת כאב ראש, ובמיוחד אם אתם בעלי חזון וראיה לטווח רחוק- מוטב שתרשמו לכמה אתרים טובים ואמינים לקניית כרטיסים ברשת (אל תתבלבלו עם אתרים שהם מנועי חיפוש), תתחילו לצבור הנחות והטבות, ונצלו אותן לקניית הכרטיסים ליעד הבא שלכם, במחיר נמוך במיוחד.
הודו היא נפלאה לטיול עם ילדים. ילדים בכל גיל ימצאו בה עניין רב, כל גיל והעניין שלו. כל מין והתחומים שמושכים אותו. הכל קיים. לא טיילנו עדיין בכל הודו, אם כי זה בתכניות. אבל גם בשלוש השנים (במצטבר) ששהינו בה, מצאנו כמה מקומות שנהנו לחיות בהם. לרובם חזרנו מספר פעמים.
אני רוצה לתת לכם כאן ארבעה מקומות נהדרים בהודו שבהם תוכלו פשוט לשהות עם הילדים לתקופה של כמה שבועות או אפילו יותר, מקומות בהם הכל נוח, נקי יחסית, ובעלויות נמוכות.
♦ רישיקש
על רישיקש המלצתי לא מעט, היא נמצאת במרחק נסיעה נוחה מדלהי, ונהדרת לשהות עם ילדים. העונות המומלצות הן מרץ-מאי, ואמצע ספטמבר- נובמבר. שתי השכונות הנוחות יותר הן לקשמן ג’ולה וראם ג’ולה, בהן מתרכזים תיירים מכל העולם. רישיקש מציעה מגוון מטורף של מסעדות ובתי קפה, עם נוף לגנגה, מקדשים מעניינים, נופים, נהרות ומפלים, סדנאות של יוגה ומדיטציה (בחלקן הילדים נכנסים בחינם), שיעורי מוסיקה ומחול. ברוב המקומות יש אינטרנט נוח. וכמובן מפגש עם מטיילים מעניינים מכל העולם.
עלויות: מלון- כ-400 רופי ללילה, מסעדות- כ- 300-600 רופי לארוחה משפחתית (מסעדה מקומית/ תיירים), שיעור יוגה- 150-200 רופי לשיעור. סה”כ- הרבה פחות מ-5000 שקל לחודש.
♦ פושקר
עיירונת קטנטונת בחבל ראג’אסטאן, כ-12 שעות נסיעת לילה מדלהי (או 15 שעות נסיעת לילה מרישיקש). מקום ציורי ומרהיב, שמרגיש כאילו אתה באמצע סצינה מ”אלאדין”. פושקר נותנת תחושה מאוד בטוחה, וזה דבר חשוב כמשטיילים עם ילדים. התקופה הטובה להגיע אליה היא מנובמבר עד מרץ. אפשר למצוא בה סדנאות לשזירה, לתכשיטים, יוגה ומדיטציה, ריקוד, מוסיקה. יש שם מתחם קטן לשחקני שח מט, ויש חנות נהדרת של מיצים טבעיים (כתבתי לא מעט גם על פושקר).
עלויות: מלון- כ-400 רופי ללילה, מסעדות כ-400-700 רופי לארוחה משפחתית, שיעורים- חלקם ניתנים בחינם, חלקם בתשלום (המחיר מאוד משתנה). סה”כ- בערך 5000 ש”ח לחודש.
♦ ואשישט
על ואשישט כתבתי כבר ממש מספיק. אני לא חושבת שיש מה לכתוב בנוסף למה שכבר כתבתי. למשל כאן, או כאן. ואשישט הוא כפר זעיר בצפון הודו, ממש ליד מנאלי, מרחק לילה נסיעה מדלהי. הזמן הטוב ביותר לבקר בואשישט עם ילדים הוא בדיוק החופש הגדול. ממאי ועד ספטמבר.
עלויות: מלון- 500-600 רופי לחדר, מסעדות- 300-600 רופי לארוחה משפחתית, סדנאות- יוגה עולה כ-250 רופי לשעור, מוסיקה- כמה שתרצו לתת, והרבה סדנאות שמעבירים מטיילים הן פשוט בחינם. סה”כ- פחות מ-5000 שקל לחודש.
לאדאק הוא חבל ארץ מטריף בצפון הודו (ראו תמונות). והוא נהדר לטיול עם הילדים. הכל שקט, רגוע, המסעדות מגוונות ועשירות, הטבע מדהים, האוכלוסיה היא טיבטית- בודהיסטית והתרבות מרתקת. מדובר בשהות רגועה ונינוחה, עם הרבה פעילויות (אם רק רוצים) כמו טרקים, ראפטינג, לינה בבתי מקומיים וכפריים ונסיעות מודרכות בסביבה. וכמובן שיש גם יוגה ומדיטציה ושיעורי מוסיקה :-). העונה הטובה ביותר להגיע ללאדאק עם הילדים היא תקופת החופש הגדול- כלומר מיוני עד ספטמבר (בספטמבר כבר מתחיל להיות קר ובתי עסק רבים מתחילים להסגר). העליות הן גבוהות יחסית להודו. ועדיין, אני חושבת שעם התנהלות נכונה אפשר לשמור על תקציב נמוך יחסית. מה שכן- איכות האינטרנט לא גבוהה, ויש ימים בלי קשר בכלל. אבל זה דוקא לא כל כך רע כמו שזה נשמע- כי אז פתאום כולם מרימים את העיניים מהמסכים, ונוצרות היכרויות, מרתונים של משחקי קלפים ומשחקי לוח, שיחות עומק ובכלל התבלגנות מבורכת עם כל המטיילים מכל העולם.
עלויות: מלון- 200-1000 רופי לחדר (אם אתם שוהים תקופה אפשר לנהל מו”מ. אני שכרתי שלושה חדרים מקסימים, שהיתי שם חודשיים, ושילמתי 800 רופי ליום על כל החדרים ביחד). מסעדות- 400-800 רופי לארוחה משפחתית. סה”כ- גבולי אך אפשרי בסביבות 5000 שקל לחודש.
♥ יש עוד הרבה מקומות בהודו בהם תוכלו לשהות עם הילדים בעלויות נמוכות. כל חבל פארוואטי משופע בכפרים קטנים וציוריים, חבל קינור והכפר ג’יבהי, וכמובן דאראמסאללה, באגסו ודאראמקוט, הכפר ביר ועוד..
או במילים אחרות, איפה אפשר לחיות ולטייל ברווחה, כמשפחה ולהוציא פחות מ-4500 שקל לחודש
האינטרנט מפוצץ בכותרות על היעדים הזולים ביותר. אבל כשנכנסים אליהם וקוראים, מבינים מהר מאוד שרובם המוחלט לא רלוונטיים למשפחות מטיילות.
הקרוב ביותר יהיה ‘היעד הזול ביותר לחופשה משפחתית’ וגם זה, הרי, לא רלוונטי ואפילו עוד פחות מתאים מיעדים לתרמילאים יחידים שכן יעדים לחופשות הם באופיים יקרים יותר.
כמשפחה מטיילת יש לנו סדרי עדיפויות אחרים. ושיקולים אחרים מכתיבים את הבחירות שלנו במקומות לינה, בחברות תעופה, במקומות לאכול בהם ועוד.
כמשפחה רוב החישובים שלנו יהיו שונים לגמרי מחישוב של טייל יחיד. יש מצב שחמישה כרטיסים לאוטובוס לילה, יעלו כמעט כמו מחיר לשכירת מכונית פרטית..או מחיר גבוה יותר לטיסה ישירה יהיה עבורנו משתלם יותר משתי טיסות במחיר נמוך, אם אנחנו לוקחים בחשבון את עלות המלון ללילה, עבור חמישה אנשים, שניקח באמצע בין שתי הטיסות. טייל בודד יכול להשתרע על ספה בשדה התעופה. כשמטיילים עם ילדים זה אחרת לגמרי. הילדים צריכים לישון.אבל גם אנחנו, כי בלי לישון לא נוכל לתפקד ביום למחרת. וכשאת אמא- חוסר תפקוד הוא מושג שלא קיים.
הרבה פעמים כשאני קוראת טיפים והמלצות לחיסכון בעלויות של טיול אני מרגישה מאוד מתוסכלת כי את רוב הטיפים שאני קוראת אני לא יכולה ליישם. הכל נראה אחרת כמשפחה..
מהצד השני, כשאני יוצאת מהעולם הוירטואלי אני שמה לב בשטח, שדוקא המשפחה שלי מצליחה לטייל הרבה יותר בזול מטיילים יחידים. וזה בגלל הנטיה הטבעית של הילדים ליצור קשרים וחברים בכל מקום. ועם כל אחד.
למשל, עכשיו בוייטנאם, יש את האישה עם העגלה של התירס. אנחנו בדקנו את כל העגלות ברחוב והתירס שלה הוא הכי טעים. אז בגלל שאני תמיד קונה רק אצלה, ואני קונה תמיד שלושה או ארבעה תירסים ובגלל שהילדות תמיד צוחקות איתה ובגלל שאני שולחת אליה כל טייל שאני פוגשת, אנחנו מקבלים את התירס בהנחה של 35%. וכך אני קונה שלושה תירסים באותו מחיר שטייל אחר קונה שניים. וזה קורה לנו כל הזמן ובכל מקום.
אז מה היעד הכי זול במזרח למשפחות מטיילות?
הלכתי ובדקתי קצת מה יש לגוגל להגיד בעניין. הקפדתי שיהיה אקטואלי מהשנתיים האחרונות. מעניין שהודו לא הופיעה בכל הרשימות. ומעניין שלא מצאתי כמעט אף התייחסות ליעדים זולים למשפחות. לא באתרים המהימנים, בכל מקרה.
כל שנשאר לי הוא לכתוב מהנסיון הפרטי שלי. ומכל המקומות שביקרנו בהם נפאל היתה הזולה ביותר. ללא כל עוררין.
נכון שהודו היתה התשובה שציפיתם לה?
אז זהו שבהודו יש אפשרויות זולות מאוד למי שמטייל ביחיד. אבל כשמטיילים בהודו עם ילדים, האוכל צריך להיות נורמאלי,המצעים צריכים להיראות נקיים, השירותים צריכים להיות קרובים.
ואז המחירים הם כבר לא כאלה נמוכים.
כששוהים או מטיילים בנפאל עם ילדים עדיין אפשר לחיות בגדול ולגמרי בזול. 4200 שקל לחודש יקחו אתכם רחוק מאוד. וזה סכום נמוך מכל סכום שיצא לי להוציא בהודו או בכל מקום אחר ששהינו בו במזרח.
הנה טבלה לדוגמא. עם שלושה יעדים שנחשבים זולים:
צרכי
המשפחה לדוגמא:
הודו
(ברופי הודי):
וייטנאם
(בדונג וייטנאמי):
נפאל
(ברופי נפאלי):
חדר זוגי בגסטהאוס נקי עם מים חמים
500
400,000
600
מנה של אוכל מסורתי מקומי
טאלי: 60
Pho: 35,000
דאל-בהאט: 180
בקבוק מים ליטר וחצי
20
10,000
20
שני חדרים, ארוחה משפחתית אחת ושלושה בקבוקי מים
1000+240+60=
1300
870,000
1980
סה”כ בשקלים:
*עיגלתי תמיד כלפי מעלה.
59
128
55
כמובן שישנם יעדים בהם קל ופשוט להוזיל עלויות, למשל, ע”י שכירת דירה. כשגרנו בגואה, למשל, שילמנו 20 אלף רופי (כ-900 שקל) לחודש על דירה ענקית ומצויידת. גם בפיליפינים שכרנו בית עם חוף פרטי וצמצמנו עלויות ואפילו בבנגקוק הצלחנו לחסוך לא מעט בזכות זה. לעומת זאת, כשביקרנו במיינמאר, אמנם הלינה עלתה לנו כ-30$-20$ ליום, אבל האוכל המקומי היה זול כל כך, כחצי דולר למנה, שזה לא היווה בעיה.
כך שלמעשה, קשה מאוד להצביע על יעד אחד שהוא זול יותר מהאחרים. בכל יעד היחס בין עלויות לינה, עלויות אוכל ועלויות תחבורה הוא שונה. לפעמים הלינה זולה והאוכל יקר, לפעמים זה הפוך. לכן אני ממליצה לכם להגיע ליעד, לראות על מה הולך הנתח הגדול של התקציב היומי שלכם, ופשוט למצוא דרך לצמצם אותו. אם הלינה יקרה- שכרו דירה, אם האוכל יקר- אכלו במסעדות מקומיות (או שכרו דירה :-)), אם התחבורה יקרה- קחו אובר וכו’.
לנקודה שבה מתחיל הטיול יש השלכות ומשמעות רבה. היא תכתיב את הצורה שבה תראו את ההחלטה המטורללת שלקחתם (באמת, מי לוקח ילדים לטיול במזרח??) בראי המציאות. כלומר, אם תנחתו ביעד הלא נכון סביר שתרגישו שעשיתם טעות איומה.
היעד הנכון יגרום לכם להרגיש על פסגת העולם.
בעיני, בחירה של היעד הראשון היא הבחירה המסובכת ביותר. בחירה שיש בה הרבה נקודות שראוי להתייחס אליהן.
תמיד חלמתם על הודו? טיילתם בהודו אחרי הצבא וכבר אז חלמתם להביא את הילדים שלכם לשם?
השאלה שמתחבטים בה רבים וגם פונים אלי איתה היא: מה עדיף, להתחיל בבום ואז הכל יראה אחר כך פשוט, או להתחיל בעדינות, לאט לאט?
אני תמיד בעד להתחיל בעדינות.
איך מתחילים טיול ארוך עם ילדים – בעדינות?
• בחרו ביעד שבו אחוז דוברי האנגלית הוא גבוה. לא הייתי בשום פנים ואופן מתחילה במקום שבו אין לי תקשורת סבירה עם המקומיים. זה פוסל את סין, וייטנאם, מונגוליה (מונגוליה זה סיפור אחר כי בעיר הבירה אין בעיה להסתדר) ועוד. לבחירה כזאת יהיה גם יתרון אדיר להמשך- הילדים יתחילו מהר מאוד לקשקש באנגלית :-).
אגב- הכנה מצויינת לקראת הטיול (כל טיול, וכל חופשה למעשה) היא להתחיל לשפשף את האנגלית שלכם. את זה אפשר לעשות בעזרת קריאת ספרים באנגלית. מי שאין לו זמן יכול להירשם לתכנית של הקראת ספרים (‘אודיו’), להוריד מבחר ספרים חביבים באנגלית ישירות לטלפון, ולבלות את הפקקים או את התור בדואר ביעילות רבה :-).
למה ספרים דווקא ולא סדרות טלויזיה? כי השפה הרבה יותר נכונה ועשירה והתחביר לרוב יותר מוקפד.
• בחרו ביעד שבו רמת התברואה סבירה, בעיקר בכל הקשור לאוכל. תנו זמן למערכת העיכול שלכם להסתגל למזרח בהדרגה. תנו לילדים זמן להפנים את כללי התזונה וההגיינה במזרח. זה פוסל את הודו, לאוס וחלקים מסין.
• מקום שבו העונה נוחה ונעימה. לא מונסון. לא קור מקפיא. אלא עונת התיירות. מקסימום קצת לפני או קצת אחרי. מעבר לעניין הנוחות, מזג האויר משפיע על דברים רבים כמו תברואה, מחלות, מצב רוח..בנוסף- דוקא להתחיל כשיש כל מיני טיילים אחרים מסביבכם, כשהמפגשים הם מרגשים, יומיומיים ופשוטים- נותן תחושת בטחון רבה.
• מקום שבו קל לטייל. יש נגישות ונוחות יחסית. את האתגרים תשמרו להמשך.
הדברים איתם תצטרכו להתמודד בהתחלה יהיו לא מעטים ולא פשוטים. זאת הסיבה לכך שאני חושבת שצריך לבחור מקום שבו תוכלו להכיל את כל אלה. מדובר בשינוי עצום בדרך החיים, בשגרת החיים. ההסתגלות לשינוי הזה לוקחת זמן, ודורשת הקשבה, סבלנות, כוחות נפש, גמישות.
כל אחד מבני המשפחה יעבור את השינוי הזה אחרת. וכהורים, תצטרכו לדעת כיצד להתנהל מול כל אחד מהילדים. וכמובן להתמודד גם עם השינוי שעובר עליכם.
לכן אני ממליצה בחום להגיע למקום שבו תוכלו לשהות ברוגע, לעבור את תקופת ההסתגלות בלי מליון אטרקציות והסחות דעת, אלא קודם כל להתמודד. שגלגלי השיניים יחזרו להסתובב בהתאמה בין כל בני המשפחה ובתוך כל אחד. אחר כך- השמיים יהיו הגבול.
• לבעלי תקציב גבוה/לחוששים מאוד- תאילנד, אזור החופים. בחרו חוף שבו תוכלו לפגוש משפחות נוספות.(לא ממליצה באופן גורף לכל אחד, רק לאלה שאני מרגישה שבאמת באמת צריכים משהו עדין).
• לבעלי תקציב נמוך/משפחות ממוצעות/הורים לחוצים במידה ממוצעת- נפאל. זהו היעד המועדף עלי מכל הבחינות. נפאל עדינה יותר מהודו, היא נוחה וקלה ונעימה, אבל מאתגרת בדיוק במידה המתאימה. ובכל זאת הנחיתה בקטמנדו לא פשוטה למי שלא היה במזרח.
• לנחיתה בעונת המונסון (יולי אוגוסט) בלבד- המונסון במזרח הוא בעייתי. קשה למצוא יעדים לנחיתה ראשונית. לכן רק אם זה המצב אני ממליצה על צפון הודו. מנאלי, לאדאק. זו העונה הטובה ביותר ליעדים האלה. עדיין- הודו היא הודו, אם כי הצפון הוא פחות פראי מאזורים אחרים.
המזרח מורכב מהמון מדינות, בכל מדינה המון אפשרויות. אפשר לפתוח את הראש ולחפש מעבר למסלול המוכר והידוע. מה עם טאיוואן? קוריאה? מיינמאר? לא בדקתי את כל המדינות ואני כותבת אך ורק מהנסיון הפרטי שלי. אבל אני יכולה לומר לכם, שאני תמיד נהנית למצוא יעד חדש ומפתיע, שלא חשבתי עליו קודם.
