טלי כנפי מטפלת אינטגרטיבית ומגשרת , מטפלת אישית וזוגית, מנחה וממציאת שיטת “הבית הפנימי”, שיטה שמובילה להגשמה מלאה.  משלבת בעבודתה: פסיכותרפיה, אומנויות, טיפול גוף-נפש-רוח והיליניג ובעלת נסיון של 20 שנים. בקרו באתר שלה.

בימים האחרונים יצא לי לצ’וטט בגרסת האולד פאשן (מיילים) עם אישה שכל הקשר איתה התחיל דרך הבלוג שלי. מאז כבר דיברנו כמה פעמים ולאט לאט היא מתחפרת לה בתוך החיים שלי ככה, כמעט בלי שאשים לב.

השיחות איתה מחדדות לי הרבה דברים ואחד הבולטים שבהם הוא הפער שבין מה שיוצא ממני דרך הבלוג, לבין מה שבאמת קורה בחיים  שלי.

דוקא אני מאוד משתדלת לכתוב הכי אמיתי וכנה וחשוף. אבל יש דברים שכנראה…אני מעדיפה שלא תדעו.

או שאני מרגישה שהם לא מעניינים. או לא רלוונטיים.

ואז יוצא שבעצם הרושם הכללי ממני הוא אמנם נכון ברובו, אבל לא לגמרי. ואני חושבת שיש דברים שאני באמת פשוט פוחדת לחשוף. כי אולי זה הופך אותי לחלשה יותר. או אולי סיבה אחרת.

לכן החלטתי לתת כאן עוד כמה נקודות שלא כתבתי עליהן עד עכשיו. בתקוה שאצליח ליישר קצת את הקו.

♦ אני מאוד ביישנית. אבל מאוד. ובכל פעם שאני פוגשת אנשים שאני לא מכירה, נדרש ממני מאמץ גדול  כדי לעבור את מחסום הביישנות, לגשת, לבוא פתוחה, רגועה, אמיתית.

אנשים שקוראים את הבלוג או מאמרים שלי במקומות אחרים, מרגישים שהם כבר מכירים אותי. הרבה מהם מזדהים איתי ועם הדברים שאני משתפת וזה יוצר עבורם תחושה מיידית של קרבה וחברות.

וכך קורה שכשהם פוגשים אותי באמצע הרחוב איפשהו ברחבי העולם הם מרגישים שפגשו חברה קרובה. ולפעמים אפילו יותר מכך, כי רבים מהם מרגישים שיש לי חלק במסע שהם עברו וביציאתם לחופשי. והם ניגשים בהתלהבות ובחיבה גדולה ואני…מעולם לא פגשתי אותם..

ועם כל השמחה שלי לפגוש אנשים שנגעתי בהם בכתיבה שלי, אני תמיד מרגישה קצת מרוחקת..בכל זאת זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בהם ועוד עם כל הביישנות שלי.

זה יוצא קצת מצחיק אבל בסוף הכל מסתדר.

ויש מצב שבסוף אתרגל לקבל חיבוקים מלאי כוונה טובה מזרים גמורים שפוגשים אותי באמצע הרחוב .

♦ אני מאותגרת מחשבים מוחלטת. אני יודעת לכתוב וזהו. כל דבר אחר שמצריך ידע טכני כלשהו, בכל תחום שקשור למחשבים, דורש ממני מאמץ כמעט בלתי אפשרי.

עד לפני כמה חודשים בעלי (לשעבר תיכף) היה אחראי על כל הטכני הזה. אני ידעתי מה אני רוצה ואיך אני רוצה והוא, שיש לו כשרון טבעי בזה, היה מצליח לעשות קסם ולהפוך את הכל לאמיתי. אבל מאז שנפרדו דרכנו נאלצתי להתמודד בעצמי עם כל אלה. ולא שהיתה לי כוונה לוותר לעצמי.

אז בהתחלה הייתי בהלם ולקחו לי כמה שבועות של קריאה, וצפיה בסרטונים והשקעה בלמידה תיאורתית. אחר כך הגיעה שרון שישבה איתי בפוקרה ולקחה אותי ביד צעד צעד והסבירה והדגימה והכריחה אותי להתגבר על הקושי שחוויתי.

ולאט לאט השלמתי לעצמי חלק מהחוסרים שהיו לי.

אני עדיין נאבקת בכל צעד כמעט. כך שבכל פעם שאתם רואים שהעליתי פוסט חדש לאתר, או פרסמתי אי בוק חדש, קחו בחשבון שלא היה קל  . היום אני כבר יודעת למה אני מסוגלת ולמה לא וכשהדברים נראים לי מסובכים מדי אני נעזרת באנשי מקצוע. לפעמים מבקשת מהם להסביר לי, ולפעמים פשוט נותנת להם לעשות עבורי הכל. זה תלוי כמה כוחות נפש יש לי, כמה זמן יש לי וכמה הידע משמעותי עבורי.

יש לי עוד המון אבל

# בסוף אני אלמד.

♦ אני מרוויחה מעט מאוד כסף. זה לא קל כמו שזה נראה. בחודשים האחרונים נאלצתי להתחיל כמעט מהתחלה בדברים מסויימים, ללמוד מחדש ולהתכוונן מחדש.

ונכון שאחרי כמה שנים בדרכים אני יודעת כבר המון המון על דרכים להרוויח כסף און-דה-גו. ופגשתי מלא אנשים שלימדו אותי כל כך הרבה. וגם התנסיתי בעצמי. אבל לכל דבר יש את הקצב שלו. ולפעמים לוקח לדברים הרבה יותר זמן ממה שאת מתכננת. ולפעמים עולות בעיות שלא חשבת עליהן. לפעמים צריך לזרוק הכל ולהתחיל מהתחלה. או להבין שכל מה שהשקעת בו בשבועות האחרונים לא יביא לך את התוצאה שקיוית לה.

אבל אם יש משהו שאני מוכנה לעבוד קשה בשבילו זה חופש.

אז אני עובדת. כמעט בכל יום. ומתקדמת לאיטי בשביל המרתק הזה של לחיות בלי להתפשר על האמונות שלך, על העקרונות שלך, על החיים הכי טובים שאת מאחלת לעצמך ולילדייך. לחיות כפי שאת בוחרת. ולהיות מסוגלת לאפשר לעצמך את הבחירה הזאת. והכי חשוב: לתת לילדייך את ההשראה. תחתרו תמיד לאן שאתם הכי הכי רוצים. אל תתפשרו ואל תוותרו לעצמכם. תחיו עמוק, תחיו שמח. תחיו את כל האהבה שיש בכם. כל רגע.

♦ אין לי רכוש. אני לא ‘בעלים’ של שום דבר. ואני מתה על זה. הזכות הזאת, לא להיות משועבדת לנכסים שלך היא זכות עצומה ומדהימה שמשחררת אותי כמעט לחלוטין.

טוב, זה לא מדויק. אני הבעלים החוקית של מכשיר אמ פי אחד. והלפ טופ, כמובן. ועוד כמה דברים שנכנסים כולם במזוודה די קטנה.

אני לא מתעסקת כמעט עם בגדים. למשל, בקלות אפשר להבחין שאני לובשת את אותו בגד ים כבר כמה שנים.. ויש לי זוג נעליים אחד (ועוד זוג מיוחד לטרקים).

אבל אין לי כמעט צורך לתחזק שום דבר או לבזבז את מירב הכנסותי וזמני אך ורק כדי לשמר את הקיים. לנקות, לתקן, לשדרג, לשלם חשבונות. לחיות עם תלות ועם פחד שמא דברים ישתבשו.

♦ בכל פעם שפונים אלי באופן אישי זה מרגש אותי מחדש. לא מתרגלת לזה. ולא מתייחת לזה כמובן מאליו. כל אחד והסיפור שלו, והכמיהה שלו, והצורך שלו. וכל אחד בא אלי עם מילים אחרות. כולן נוגעות בי. וגורמות לי להזדהות או פשוט לאהבה. כשאני כותבת יש לי את כל האנשים האלה בראש.

וכשאני נאבקת לפרסם עוד פוסט, אני עושה את זה בתחושה טובה של כוונה ממוקדת. לתת עוד משהו למישהו. אני משתדלת מאוד להיות קרובה לצרכים ולרצונות של הקוראים שלי אבל לא תמיד מצליחה.

מה לעשות, אני חיה ככה כבר כמה שנים ולפעמים מרגישה שהתרחקתי מדי. אבל אז מגיע מייל עם שאלה שמזכירה לי את השאלות ששאלתי את עצמי בתוך התהליך שעברתי עד שיצאנו. וזה מחזיר אותי שוב לנקודת ההתחלה.

ואז יוצא מזה פוסט חדש 

♦ אני מתה על הדרכים. לזוז, לנוע, להרגיש כל יום את הדם זורם בעוצמה בתוכי. לשחרר גומיה מהשיער, לתת לחולצה להתנפנף, לגמוע את המראות. לפגוש אנשים באמצע הדרך, להתאהב בהם לגמרי, לשקוע במחשבות עמוקות תוך כדי ניתוק מוסיקלי עם האוזניות ובהיה בחלון. נסיעות מביאות לי את ההשראה הגדולה ביותר. זה הזמן שבו אני הכותבת הכי טובה שאני יכולה להיות. הן זמן איכות אחר לחלוטין מכל זמן אחר עם הילדים. כשהקטנה יושבת בחיקי, מניחה ראש על ברכי, או על כתפי. כך במשך שעות. תענוג. כשהאמצעית הופכת לחברה הכי טובה של הנהג ושל חצי מנוסעי האוטובוס. כשהגדול מוצא שותף למשחק שח מט שגורלו נחרץ עוד בטרם התחיל, כי מי המשוגע שישחק שח מט באוטובוס רועד ומשקשק. אני אוהבת את זה שבעצם לא ממש יודעים מה הולך להיות. מה יקרה. אוהבת את הספונטניות. את האתגר שהיא מציבה. את הגמישות שהיא דורשת מכולם. את הכוחות שהיא לפעמים מראה לנו שיש לנו, כל אחד עם עצמו, וכולנו ביחד כמשפחה.

♦ אני חיה חודשים שלמים בלי להסתכל במראה ולרוב אין לי מושג איך אני נראית. ולא איך יושבת עלי החצאית או השמלה ולא כמה אני שוקלת או כמה גדל התחת שלי בזמן האחרון. כשאני בכל זאת נתקלת בעצמי במראה אני תמיד בהלם.

# מה, ככה אני נראית??

♦ את המראה הכי משמעותית הציבה בפני אותה אישה שאני מדברת איתה לאחרונה. בשאלות שלה ובצורך שלה להכיר אותי יותר לעומק היא גרמה לי להביט על עצמי ועל חיי. לראות אותם נקודה אחרי נקודה כפי שמעולם לא טרחתי להביט עליהם. בעדינות ובסבלנות היא פרמה את הלולאות שמחזיקות את היומיום שלי. על רוב הלולאות אני לא מספרת. גם לא לה. וגם לא לכם…אבל בתוך עצמי אני מבינה עכשיו. שהחיים שלי מוטרפים. מדהימים.

אני מבינה את זה גם בהבזקים בהם אני משתפת מעט מהיומיום שלי בפייסבוק. למשל כאן. התגובות תמיד מפתיעות אותי ובאמת גורמות לי להבין עד כמה החיים שלי שונים. אני חיה לאט אבל עמוק, מרוכז, עוצמתי. החוויות והמפגשים חודרים אלי ישר פנימה .

#זו לא קלישאה, למרות שזה נשמע לפעמים ככה.

♦ אני פוחדת מטיסות.

♦ אני מלאת תודה והערכה לכל מה שיש לי. בלי כסף ובלי רכוש. ככה, פשוטה. הילדים ואני. לחיות מהלב. וזהו.

חזרה לבלוג

אם אתם מחפשים יעד מיוחד בטיול.שמשלב גם אווירה של הודו, גם אווירה של חו”ל וגם משמעות דרך התנדבות, אורויל היא המקום.
אורוויל נמצאת בדרום הודו, סמוך לעיר פונדיצ’רי. במדינת טאמיל נאדו. מדובר בקהילה בין לאומית, פרי חזונה של “האם” – the mother. היא ראתה בעיני רוחה מקום שבו יוכלו לחיות יחד אנשים מכל קצוות תבל. יחד, בקהילה תומכת, אקולוגית, שהמוקד בחיי האנשים הוא ההתבוננות הפנימית, המדיטציה והאנושיות.מקום שכל אחד נותן לפי יכולתו, ומקבל לפי צרכיו..(כמו הרעיון שבבסיס הקיבוץ הישראלי)

היא בחרה שטח שיועד לפרויקט והם החלו בפיתוח.השטח היה כמעט מדבר. במרכז אורוויל עומד המטרי מנדיר. הלב של הקהילה. מקדש שבו לא סוגדים לאף אלוהים חיצוניים. הלב של המבנה הוא חלל מדיטציה מקסים שמקדש את השקט וה ת בו נ נו ת הפנימית.

כשמגיעים היום לאורוויל רואים אזור ירוק, מלא בעצים, במסעדות מכל הסוגים, אי קוסמופוליטי, בינלאומי, הרבה מזון אורגני, והרבה קהילות ומיזמים מיוחדים.

איך אפשר להכיר את אורוויל:

1. להגיע כאורחים ולהתאחסן באחד הגסטהאוסים או המלונות.
2. להתנדב באחת הקהילות או המיזמים של אורוויל.
3. לחיות באורוויל כחברי קהילה – להיות “אורוויליאנים”. דורש תהליך של שנתיים1. לבקר באורוויל

אפשר להגיע לאורוויל בתור אורחים ולהתאכסן באחד המלונות. יש הרבה גסטהואסים ובתי מלון, אפשר לראות באינטרנט. להתמקם באחד מהם, ולהתחיל לחקור את המקום.

2.להתנדב באורוויל

 דרך יותר מעניינת לחוות את המקום הוא להתנדב באחת הקהילות במקום.
יש מספר מקומות שמקבלים מתנדבים. כל קהילה עם התנאים שלה והייחוד שלה. אציין מספר אפשרויות, אבל צריך להכנס לאתר ולבדוק את הרשימה.
שימו לב שלא כל מקום שיש בו אפשרות להתנדב הוא מתאים למשפחות. אתם צריכים חדר גדול, מטבח, ואיזושהי התעסקות או חברה לילדים. יש מקומות, כמו למשל בתחום החינוך, שבו תגורו במקום אחר ממקום ההתנדבות.

1. Sadhana Forest

 המקום המומלץ ביותר מבחינתי. היינו שם כמעט חודשיים והייתה לנו חוויה נפלאה.את המקום הקימו אבירם יורית רוזן והם חיים שם עם שתי בנותיהן בנות 13 ו6.
מדובר בקהילה בינלאומית של מתנדבים, עם חיי קהילה עשירים ועוטפים. סדהנה היא קהילה שעוסקת ביעור מחדש של שטח גדול באורויל. זאת עבודה חשובה ביותר כי בזכות היעור המוצלח ושיטות שימור המים, עלה מפלס הבארות בכל האזור ביותר מששה מטרים בעשר השנים האחרונות. המקום הוא ג’ונגל קטן, עם ביקתות מעץ קוקוס מסורתיות, ובקתה מרכזית שהיא הלב של המקום. בראשון עד חמישי עובדים יחד עד הצהריים, ובשבת וראשון יש זמן פנוי. הארוחות משותפות, באווירה קהילתית. ושעות הפנאי מתמלאות בהרבה סדנאות שכל המתנדבים מעבירים. חיים מלאי עניין ותוכן. המקום ערוך מאוד לקליטת משפחות. מקבלים בקתה משפחתית, ורק אחד ההורים מחוייב להתנדב כי ההורה השני נתפס כמי שנמצא עם הילדים. יש שלוש ארוחות ביום והרבה תוכן ופעילויות בזמן הפנוי. יש בריכה קטנה שמעולה לילדים, ו”mud pool” -מאגר מים גדול בטבע שליד החווה. גן עדן לילדים ומקום נפלא להורים.  משלמים 300 רופי לאדם ליום עבור השתתפות בעלויות המזון. חשוב לציין שסדהנה היא קהילה טבעונית, המזון אורגני וללא מוצרים מהחי. העישון אסור וכמו כן שתיית אלכוהול. אז קחו בחשבון.
לפרטים נוספים : www.sadhanaforest.org
בלוג ארוך ומפורט שכתבתי על סדהנה www.demayofamily.com

2.Budha garden

חווה שמתעסקת בגידול ירקות ופירות אורגניים לשימוש קהילת אורוויל. מקום מסודר ויפה, משקיעים בתיכנון ובאחזקה. הבעלים נחמדים. ניתן להתנדב לתקופה של שבועיים ויותר. העלות היא 250 רופי ליום לאדם, כוללת ארוחת בוקר, ועבודה בגינה בין 06:00-09:00 בבוקר. אפשר להשתמש במטבח אם רוצים לבשל לעצמכם. מקום קטן בין 15-20 מתנדבים, אין הרבה חיי קהילה, אבל משאיר הרבה זמן פנוי לחוות את אורוויל. טוב למי שרוצה ללמוד על חקלאות אורגנית מודרנית, ופחות רוצה את ההתערות החברתית.

3. Wellpaper

קהילה שמתעסקת באומנות והעצמה של נשים מקומיות. שייכת לאירגון “village action groupe” יש מגוון אפשרויות התנדבות בתחומי העצמת המקומיים, לא רק אומנות, ניתן לדבר עם האחראים ולבדוק איתם על אפשרויות המגורים.

4. Solitude

חווה חקלאית אורגנית, על פי עקרונות הגידול של פוקוקה. למי שמתעניין בפארמה קאלצ’ר יהיה מאוד מעניין להכיר את המקום הזה. נקרא שיטת “no farming” מגדלים כמה סוגי צמחים באותה חלקה, עצים, שיחים וירקות, לא הופכים את האדמה, הפוך מכל מה שמכירים. מאוד מתמזג עם הטבע והמחזוריות שלו.
ניתן להתנדב תמורת ארוחת צהריים ומגורים. גם כאן פחות מותאם למשפחות אלא יותר ליחידים, אבל אפשר להתעניין. אין חיי קהילה כמו בסדהנה, רק נותנים שעות עבודה ביום והשאר פנוי. מינימום התנדבות חודש.

יש עוד מקומות שבטח לא הזכרתי ולא ידעתי עליהם. יש משרד שלם שמתעסק בנושא, ושמו savi. אפשר לפנות אליהם לפני שמגיעים ולברר על אופציות ההתנדבות הקיימות. אפשר להתנדב בבתי יתומים, עם מבוגרים, בחוות וכל מיני. חלק מההתנדבות היא בלי מגורים. צאו וחיקרו.

3. לחיות באורוויל

זה באמת משהו שמעניין לבדוק. זה כמו לגור בקיבוץ ענק, בלי הקהילתיות הצפופה, ובמחירים של הודו, ועם אנשים מכל העולם. בגן שעשועים שומעים מלא שפות. אווירה נעימה וקהילתית.

יש באורוויל ה-כ-ל.

חינוך-יש רשת חינוך מפותחת ביותר, עם בתי ספר מכל הסוגים, בית ספר רגיל, דמוקרטי ואחד של מעורבות הורים. יש תיכונים רגילים ומיוחדים עם אג’נדות מדהימות של למידה.

בריאות-למי שנהיה אורוויליאני יש מערכת בריאות מצויינת במחיר נמוך.

קואופ-במחירי עלות.

חוגים לילדים ולמבוגרים-ללא עלות למי שאורוויליאני. לאורחים בתשלום.

ועוד ועוד ועוד. אני לא אורוויליאנית, ולא יודעת הכל, אבל למי שמחפש מקום לחיות בו בהודו עם הילדים. הייתי ממליצה לבדוק. העניין הוא שהשלב הראשון של תהליך הקבלה לאורוויל דורש התנדבות של שלושה חודשים באחד המקומות באורוויל. אז שווה להתנדב שלושה חודשים ואם רואים כי טוב, אפשר להתחיל את התהליך.

מידע שימושי ומעט טיפים לגבי אורוויל–

סיור במטרי מנדיר:
מבוגרים -במרכז המבקרים אפשר להזמין סיור למטרי מנדיר, שעוזר להבין הרבה את אורוויל  ואת העקרונות המנחים של החיים שם. לסיור צריך להרשם מראש במשרד ב “visitor center”
בימים שלישי עד ראשון (בשני סגור)  בין השעות 10-11 או בין 14-15 .
ילדים – הסיור לא מתאים לילדים קטנים, אפשר מגיל עשר. אבל יש פתרון. בימי שלישי בבוקר המטרי מנדיר סגור לאורחים ופתוח לביקור ילדי בתי הספר והגנים של אורוויל. אם תגיעו בין 9-11′ בתנאי שכבר עשיתם את הסיור של המבוגרים, יתנו לכם להיכנס. זאת חוויה מעניינת לילדים. מאוד מומלץ.

סדנאות ופעילויות:
בכל תחילת שבוע מתפרסם באורוויל, באינטרנט, עלון שנקרא news and notes ושם מפורסמות כל הפעילויות והסדנאות במרכזים השונים באורוויל.
שווה להדפיס את העלון הראשון של אותו החודש שבו הגעתם כי בו תמצאו רשימה יותר מפורטת של הסדנאות והחוגים הקבועים. בעלון השבועי מתפרסמים העידכונים והתוספות. יש הכל. יוגה, מדיטציה, אומנות, בניה אקולוגית, קרמיקה, אקרויוגה, סדנאות מודעות,וגם מיגע על סיורים בחוות ובקהילות השונות  ועוד הרבה דברים מעניינים.
* סרטים בסינה פרדיסו, כל יום בחינם בערב, זמני הצגות מופיעים בעלון. בימי ראשון ב 16:30 סרט לילדים.

*כל יום ב 09:30 בaurosphirll חווה לגידול ספירולינה, קוצרים את האצות ומכינים אצות קראנצ’י -נחמד להורים ולידים.

קניות מזון ומסעדות:
אם מגיעים לתקופה של יותר מחודש, שווה לעשות “aurocard” כרטיס שמטעינים עליו כסף ומאפשר לקנות בחנויות טובות, מסעדות ולקבל הנחות.גם פונדיצ’רי קרובה ויש בה מסעדות מכל הסוגים, צרפתיות, איטלקיות, בשר דגים יין וטבעוני.
מזון בריאות –
farm fresh -נמצא באורוויל באזור קולאפלאיאם
happy food– גם בקולפליאם
portus -שוכן ליד הקואופ של אורוויל. לאורוויליאנים יש מחירי עלות מדהימים, ולאורחים יש חנות קטנה ליד עם אחלה מוצרים במחירים טובים.
aurovill bakery – לחמי בריאות ומאפים, במחירי עלות לכולם, גם לאורחים. מול ה”farm fresh”

energy home – נמצא בפונדיצ’רי. יש מסעדת raw food בחנות ועוד מוצרים טבעיים, חטיפים, אגוזים, ופירות יבשים.

Bonpetit – עוד חנות מוצרי בריאות גדולה , עם הרבה מבחר, כמו עדן טבע מרקט, בפונדיצ’רי, ברחוב של התעלה.

(תבדקו בחנויות באורוויל טופו מעושן ופסטו של בודהה גארדן-על לחם מקומי יוצא מעדן)

מסעדות עם אוכל בריאותי או טבעוני –

– מסעדת raw food –באזור קוטאקארי, תבדקו בחוברת של אורוויל.
– המסעדה של “solitude” – חווה לגידול אורגני עם מסעדה מצויינת של אוכל בריאותי. כל יום (חוץ מיום ראשון) בין 09:00-15:00

– dream caffe – בית קפה קטן במרכז המבקרים, עם קפה, עוגות ומאפים ואופציות טבעוניות כמו בראוני וגלידות סורבה.
– המסעדה של מרכז המבקרים- אוכל טעים וגם פיצה טבעונית טובה. קצת יקר.

-tanto- מסעדה איטלקית, בקולפלאים, עם פיצות רגילות וגם טבעוניות, וסלטים טובים.
Wellcaffe – מסעדה ים תיכונית, עם אוכל ישראלי , חומוס ותבשילים. נמצאת בתוך wellpaper לא רחוק מהמטרי מנדיר. תבדקו בחוברת.

-”la terrace” המסעדה מעל הsolar kitchen – בית קפה עם אוכל מצוין, אפשר לשלם רק עם aurocard  סלטים, תבשילים, חומוס, ודברים עם טופו. מעולה לטבעונים.קצת יקר.

יש מלא בתי קפה קטנים, ומסעדות מכל הסוגים, גם באורוויל עצמה וגם בפונדיצ’רי, העיר הסמוכה. בטוחה שלא תישארו רעבים.

אפשר למלא דפים על אורוויל וזה לא יספיק. תגיעו. תקנו את הספר של אורוויל, תדפיסו את הnew and notes של תחילת החודש שאתם שוהים בו, וגם את העמוד של השבוע הנוכחי, ותתחילו לחקור. זה מקום שקשה לעזוב…אני לא מומחית למקום, הייתי רק כמעט חודשיים, אז אולי יש אי דיוקים קטנים. סליחה מראש, העיקר שתדעו שיש מקום כזה ותבואו לבדוק בעצמכם.

מוזמנים לשאול אם יש לכם עוד שאלות, אענה בשמחה.

טיול מהנה

יסמין   demayofamily.com