יש הרבה דרכים לחסוך כסף במהלך טיול, לטייל בזול וגם לטייל בחינם. חלקן ידועות מאוד- כמו חוות התנדבות למיניהן, קאוצ’סרפינג וכו’. חלקן פחות ידועות.
אני רוצה לחלוק אתכם כמה מהדרכים החביבות עלי, שחוסכות לי עד 40% מעלות כל חופשה או טיול:
1. פעילויות בחינם:
אז קודם כל, כדי להפחית בעלויות של כל חופשה, ולא משנה אם היא ביער השחור, בפאריז או ביפן, אפשר לאזן בין האטרקציות היקרות יותר, אלה שכולם פשוט חייבים לעשות, לבין אטרקציות חינמיות לחלוטין. ודוקא אלה שהן בחינם, לעתים מספקות חוויות שהן קצת מעבר לפעילות מרגשת תחומה בזמן.
לכן, הדבר המתבקש ביותר בתכנון כל חופשה משפחתית הוא לגגל את המונח “free” בתוספת שם היעד הספציפי אליו אתם מתכננים לנסוע.
נסו את הפעילויות שמציעים ב-airbnb. אנחנו מאוד אוהבים להשתתף בהן. כי הן מציעות מפגש עם מדריכים מקומיים (אותם אני יכולה להפגיז בכל השאלות שיש לי על התרבות שלהם), במחיר מאוד הגיוני. למשל, גלי ואני השתתפנו בסדנא לאפיית קינוחים איטלקיים בסיציליה (68$ לשתינו, כולל קופסא שלמה של עוגיות!), ויחד עם רני לקחנו סיור מודרך בסופיה, שכלל הסבר על האוכל הבולגרי וארוחת בוקר משותפת (20$ לבנאדם, כולל הארוחה).
המחירים נעים סביב 20$-150$ לפעילות. ואם תרשמו עכשיו דרך הלינק הזה, תקבלו הנחה יפה על ההזמנה הבאה שלכם :-).
צאו לאכול וללמוד בישול אצל המקומיים. מכירים את האתר traveling spoon? באתר הזה מציעים שיעורי בישול וארוחות שלמות במחירים מצחיקים (מצאתי למשל שיעור בישול וארוחה ב-53$ במילאנו..). אבל מה שיותר מעניין באתר הזה, הוא תכנית ההפניות. אחרי שאתם נרשמים אליו, אתם מקבלים לינק אישי. אותו אתם יכולים לשלוח לכל החברים שלכם. כל חבר שמזמין פעילות דרך הלינק שלכם מזכה אתכם ב-20$ הנחה.
אלה יכולים להצטבר לסכומים נאים, שיכולים לסדר לכם לא מעט ארוחות שוות במהלך החופשה, כמעט בחינם!
אין לכם זמן או חשק לתכנן את הטיול אבל גם לא ממש רוצים טיול מאורגן ולא רוצים להוציא המון כסף על טיול בתכנון פרטי- נסו את האתר הזה. זהו אתר שבו הורים המתגוררים במדינות היעד של הטיול שלכם – מתכננים לכם את כל הטיול מא’ עד ת’. אפשר למצוא בו גם הצעות למסלולים שכבר תוכננו, המלצות וטיפים וגם להתייעץ עם המומחים.
עלות לתכנון מסלול- החל מ-50$, והוא כולל באמת, אבל באמת כל מה שהורה צריך. אפילו מספרי חירום ובתי חולים, הנחות וטיפים לחסכון, התאמת מקום הלינה לדרישות הפרטיות שלכם ועוד.
5. מה דעתכם על כמה לילות של קמפינג?
האתר הזה מציע לכם להתארח בגינות של אנשים, ביעדים שונים ברחבי העולם, גם יעדים יוקרתיים ופופולאריים, וגם מקומות שמעולם לא חשבתם עליהם, בתמורה לתשלום סמלי (6$-8$ לאדם). מספיק שניים שלושה לילות של חוויה מהסוג הזה כדי לצמצם את עלויות הטיול וגם לפגוש ולהכיר משפחות, תרבות ומנהגים חדשים מקרוב :-).
לחילופין, מה דעתכם לישון במנזר? יותר ויותר מנזרים ברחבי העולם, במיוחד באירופה ובאסיה, מציעים אפשרות לינה ופעילויות בתחומי המנזר. לעוד פרטים הציצו למשל באתר הזה.
⇐ מיוחד לאיטליה: שבוע הבארטרים הגדול מתקיים באמצע נובמבר והוא מציע מבחר עצום של אפשרויות לינה בחינם בתמורה לכל דבר שאפשר להעלות על הדעת (ולא כסף :-)). באתר הזה תמצאו את כל ההצעות, ותוכלו גם להציע בעצמכם בארטר מעניין בתמורה ללינה בחינם. בנוסף, האתר הזה מציע אפשרויות ללינה בחינם לאורך כל השנה וכולל כ-800 B&B מכל רחבי איטליה.
וטיפ: אפשר לחסוך לא מעט כסף אם תכינו לעצמכם לבד את הקפה :-). הנה למשל מכונת קפה קמפקטית ניידת, ככה שלא תצטרכו, חלילה, להתפשר על האיכות. הציצו כאן.
אם אתם מגיעים לפיליפינים, הדבר הראשון שכדאי לכם להתכונן אליו הוא שכולם שם יקראו לכם “מא’אם” (ma’am), או “סיר” (sir).
הפיליפינים זו שרשרת איים שנמצאים במרחק 15-20 שעות טיסה (בממוצע) מישראל, עם עצירה או שתיים באמצע. כלומר קצת יותר רחוק מבנגקוק. (שלוש וחצי שעות טיסה מבנגקוק למנילה, עיר הבירה של הפליפינים).
הזמן הכי טוב להגיע לחופשה בפיליפינים הוא מדצמבר עד מאי. חופשת חנוכה או חופשת פסח הן מושלמות, אבל גם החופש הגדול ולמעשה עד אוקטובר זה יכול להסתדר, בתנאי שתצאו למשך זמן ארוך יחסית (כשלושה שבועות או יותר).
⇐ בפיליפינים מכינים כל מיני מטעמים מתפוח אדמה סגול, שנקרא ube (אובה). אפילו גלידה! מים עולים שם 10-20 פזו (0.3$) לליטר וחצי, אוטובוס עולה 8 פזו (0.16$).
כמה עולה:
✈ טיסות:
טיסה מישראל למנילה עולה בין 500$ ל-630$ (כיוון אחד). בין 900$ ל-1100$ (הלוך חזור).
תוכלו לטוס דרך בנגקוק או הונג קונג, דרך אחת ממדינות אירופה, דרך מדינות ערב ובמיוחד עם הכוכבת החדשה – פליי דובאי.
⇐ אלכוהול: התושבים המקומיים בפיליפינים שותים יין קוקוס שהם מכינים בבית. כדאי לכם לטעום, רק קחו בחשבון שצריך להתרגל אליו לאט לאט אחרת הבטן שלכם תכאב. בירה מקומית עולה שם 30 פזו לחצי ליטר. (0.65$).
בגדול אני ממליצה להגיע לפיליפינים לתקופה של לפחות שלושה שבועות. אם אתם מגיעים לתקופה יותר ארוכה – תוכלו לתכנן לעצמכם את הטיול באופן עצמאי, בלי הרבה בעיה. אלו מבניכם שרוצים להגיע לחופשה קצרה יותר (נניח לשבועיים) אני ממליצה לתכנן היטב את המסלול הרצוי לכם, אבל לא להתפרש. הפיליפינים היא מדינה ענקית ומגוונת מאוד, מה שאומר שלוקח זמן לעבור ממקום למקום…:-).
משפחות הרוצות לתכנן את הטיול שלהם לפיליפינים באופן עצמאי יכולות לשוחח איתי בטלפון ולקבל הרבה המלצות, טיפים ומידע חשוב לתכנון נכון של הטיול. כל השאלות הקטנות וכל הפרטים הקטנים שלא תקראו באף מקום. עלות הייעוץ היא 120$. שלחו לי מייל ונתאם.
באופן כללי ניתן לומר שטיול (לכל המשפחה) בתקציב נמוך יעלה בסביבות 80$ ליום, טיול בתקציב בינוני יעלה כ-150$ ליום (מינימום) וטיול בתקציב גבוה יכול להגיע לכל סכום שתרצו :-). בפיליפינים יש מלונות פאר שווים מ-א-ו-ד, לצד בקתות במבוק פשוטות וזולות.
⇐ תרנגולים: בפיליפינים מקובל לנהל קרבות תרנגולים. כמעט בכל בית תוכלו לראות תרנגולות ותרנגולים. הם מטפלים בתרגולים שלהם היטב, ובכל המדינה ניתן למצוא חנויות שלמות שמוכרות אך ורק ציוד לטיפול בתרנגולים. אפשר למצוא שם אפילו שמפו מיוחד לנוצות מבריקות.
♦ חבילות נופש וחבילות טיול מוכנות מראש:
אתרים וסוכנויות רבות מציעים חבילות טיול גם לבודדים וגם למשפחות הרוצות לנסוע לפיליפינים. החבילות כוללת תכנון למסלול יומי עם הדרכה, לינה ותחבורה. בדרך כלל אורך הטיול הוא בין 8 ימים ל-19 יום. העלויות נעות בין 75$ ל-150$ ליום לאדם (לא כולל טיסות מהארץ ובחזרה). והם תלויים בסוכנות ובתנאי התחבורה והלינה המוצעים.
♦ טיולים ליעדים ממוקדים:
אותם ניתן להזמין גם מהארץ וגם משפע הסוכנויות הפזורות בפיליפינים. מדובר בסיורי “איילנד הופינג” למיניהם, וכל מיני אטרקציות מיוחדות כמו טיול בקייק ים, סיור לטרסות האורז, המערות התת קרקעיות בפאלאוון ועוד. המחירים, גם הם משתנים ועומדים על סכומים של בין 15$ ליום לאדם (טיול קצר של שייט בסירה וביקור במספר תחנות) ועד 80$-100$ ליום לאדם (סיור לנקודות מרוחקות יותר או טרק מיוחד במינו).
♦ טיולים מאורגנים:
טיולים מאורגנים לפיליפינים יש בשפע. בכל אחד מהאתרים הרבים המציעים את האפשרות הזאת מציעים מסלול קצת שונה ומספר ימים שונה. העלות הממוצעת היא בין 270$ ל-300$ לאדם ליום. המבחר המוצע למשפחות, לעומת זאת, בתחום הטיולים המאורגנים הוא קטן ביותר.
⇐ לבעלי קיבה חזקה: יש להם מאכל מסורתי שנקרא “באלוט”, והוא למעשה ביצת ברווז מבושלת עם האפרוח בתוכה. תוכלו למצוא אותו כמעט בכל דוכן רחוב בערים או בכפרים. בדרך כלל צבע הביצה יהיה סגול/אדום, כדי להבדיל אותה משאר הביצים (הרגילות).
ביטוח נסיעות– הצעת מחיר של ביטוח נסיעות טוב, אמין ומקצועי תקבלו כאן .
⇐ הם קוראים לכל התיירים “אמריקאנו”, גם לאלה שאינם אמריקאים..ואם יש לכם בעיה עם ריח של ברביקיו אז אולי עדיף שלא תבואו. בכל מקום (כל מקום!) הם עושים ברביקיו..
פיליפינים – מידע וטיפים נוספים
ויזה לפיליפינים:
אזרחים ישראלים מקבלים כחודשיים (59 יום) ויזה חינמית בכניסה לפיליפינים, אבל אפשר להאריך אותה בעוד חודש ב570₪ לאדם (יש הנחה קטנה לילדים עד גיל 14), או בחודשיים במחיר של כ-660₪. אחרי חודשיים הארכה, כל חודשיים נוספים עולים כ-250₪. לכן אני ממליצה לשהות עד חודשיים או לצאת אחרי חודשיים למדינה קרובה (סינגפור/הונג קונג/יפן) ולחזור אחרי כמה ימים- ואז שוב תקבלו ויזה חינם לחודשיים.
מטבע ושער המרה:
בפיליפינים משתמשים בפסו, שקל אחד שווה 12 פסו, ודולר אחד שווה 45 פסו.
איך להגיע לפיליפינים:
יש מספר דרכים להגיע:
מישראל לפיליפינים – כדאי לטוס לבנגקוק/הונג קונג ומשם למנילה.
מהודו לפיליפינים – מומלץ דרך בנגקוק או דרך סינגפור או ישיר מדלהי.
משאר המקומות עדיף להגיע לדלהי, בנגקוק, סינגפור או הונג קונג ולהגיע משם.
♦ אגב, תוכלו למצוא גם טיסות הנוחתות ישירות בסאבו, ולא עוברות במנילה.
עונות מומלצות
העונה הטובה ביותר היא מנובמבר עד פברואר, וממרץ עד מאי, כשיורד הכי פחות גשם וחם. בשאר השנה יורד יותר גשם אבל עדיין חם, וברגע שהגשם מפסיק חוזרת השמש. במזרח הפיליפינים יורד גשם כמעט כל השנה, אבל כשלא יורד מזג האוויר שמשי.
תחבורה פנימית:
בפיליפינים יש כמה חברות תעופה, ובעיקר מומלצת סבו פסיפיק (cebu pasific), חברה בינלאומית שמציעה גם טיסות מקומיות במחירים סבירים.
הרבה מהמעברים בין אי לאי מתבצעים באמצעות מעבורות וישנן כמה חברות: oceanjet, oceanfast, 2Go
← הזמנת כרטיסים למעבורות- לא מומלץ להזמין דרך האינטרנט. זה תהליך מייגע ודורש גם הצגת כל מיני צילומי דרכון כשבאים לאסוף בקופות. עדיף להגיע למשרדי הכרטיסים ולקנות ישירות. בדרך זו גם תוכלו לשריין לכם מקומות טובים ולוודא שכל בני המשפחה אכן חולקים תא שינה אחד (אל תשכחו לוודא את זה חזור וודא.. ).
גם התחבורה הציבורית בפיליפינים מצויינת וזולה, ותמיד כשמגיעים לאי אפשר לקחת אוטובוס לכל מקום.
בפיליפינים אפשר למצוא אוטובוסים, מיני ואנים ממוזגים, טוקטוק (נקרא: טריי-סייקל), מוניות אופנוע וגם ג’יפני- סוג של ג’יפ-אוטובוס בעלות נסיעה נמוכה ביותר (והחוויה בחינם :-)).
⇐ בתחנות אוטובוס וגם בתוך המעבורות הם מוכרים בננות מטוגנות בסוכר על מקל.
פיליפינים – מידע מועיל:
1 . הדבר הכי חשוב לדעת על הפיליפינים זה שבניגוד לדעה הרווחת, לא צריך לטוס מאי לאי. הרבה יותר זול לשוט ולנסוע באוטובוסים, וגם אם לוקח יותר זמן, אין כמו להרגיש את רוח הים ולראות דולפינים מקפצים בין הגלים כששטים בפיליפינים.
2 . מה שעוד חשוב לדעת זה שהפיליפינים אוהבים את החזיר ואת פירות הים שלהם, ולשומרי כשרות עשוי להיות קשה. בית חב”ד אפשר למצוא גם במנילה וגם בסאבו, שני המרכזים הגדולים של הפיליפינים.
3 . כסף- בפיליפינים יש כספומטים אבל הפריסה שלהם היא נמוכה. בערים הגדולות אפשר למצוא די בקלות, אבל בכפרים לא תמיד יהיו כספומטים זמינים. וכשכבר מוצאים כספומטים (גם בערים הגדולות)- יש תור ארוך מאוד לפעמים. מבחינת עמלות כדאי לכם להעדיף את הבנקים הזרים (citibank, metrobank, HSBC ) כיוון שאלה לא גובים עמלה על המשיכה ולרוב סכום המשיכה האפשרי יהיה גדול יותר.
סוכנויות להחלפת כספים נמצאות בפריסה גדולה מאוד.
4 . אינטרנט וסים קארד- בפיליפינים יש כמה חברות סלולאר שמספקות גם אינטרנט. אנחנו ממליצים על גלוב (עדיף) או סמארט. סים קארד בלי שיחות עולה 40 פסו.
⇐ בגלל שכל כך חם בפיליפינים לפעמים, אפשר לקנות שם מים מינראליים בשקית, ממכונות. כדאי לכם לנסות, במיוחד עם הילדים.
♥ וטיפ אחרון: כדאי מאוד להגיע לפיליפינים עם מצלמה נגד מים :-).
תאריכי החופשה של פסח הם התאריכים הטובים ביותר כדי לקחת את הילדים לחופשה מדהימה בפיליפינים. אם פספסתם את חנוכה, (ובנינו, חופשת חנוכה היא קצרה מדי במילא)- אל תהססו.
אמנם ישאר לנו החופש הגדול, אבל דוקא עונת הקיץ היא עונה קצת לא ניתנת לחיזוי בפיליפינים, ואם תגיעו לשם בחופש הגדול קיים הסיכוי ליפול על ימי גשם וסופות. לא נורא, אבל קחו בחשבון.
מה גם, ששמעתי ממשפחות רבות שבתקופה האחרונה לא כל כך נעים להסתובב עם הילדים באירופה.
הנה ארבעה מקומות שפשוט נפלא לבלות בהם עם הילדים בפיליפינים:
1. המלון הזה, במאקטאן, על האי סאבו (Cebu). התחלה נהדרת לחופשה. העלויות לא נמוכות, בסביבות 200$ ללילה, אבל הוא שווה את זה. כל מה שצריך בחופשה בלי לזוז יותר מדי :-). בריכת ענק, ובה מגלשות, גשרים, מתחמי סאפ וקייקים, מי שיוצא מהבריכה ימצא גם קיר טיפוס, אולם ג’ימבורי לילדים קטנים, חוף פרטי, אופניים חופשי להתניידות במתחם המלון ועוד..
2. אחרי שתמצו את המלון הזה, הזמינו טיסת פנים קצרצרה לאי המדהים שנקרא קאמגין (camiguin). זהו אי קטנטן, ובו כמה תופעות מעניינות. יש בו חופים עם חול שחור מטריף. ויש אתר נופש של מעיינות חמים, ויש צדפות ענק שכדאי לבקר. אפשר לצאת לצלילות או לשנורקלים בסביבות האי, ואפשר אפילו לסייר בו, לאורך הכביש הידידותי (סובב-אי) באופניים.
כדאי לבלות על האי הזה בשקט כמה ימים. להתענג על המעיינות החמים, המסאג’ים, ולישון בבית ההארחה החביב הצמוד אליהם. כך תוכלו לשכשך רומנטי צפוף גם אחרי שהילדים ילכו לישון…
עלויות השהות שם הן ממש נמוכות. לינה בחדר משפחתי בבית ההארחה לא עולה יותר מ-50$ ללילה. והיא כוללת כניסה חופשית 24 שעות למעיינות החמים.
3. משם המשיכו לאי הנפלא בוהול (Bohol). מלונות מומלצים תמצאו כאן. בבוהול תוכלו להנות מכל מיני אטרקציות כמו גבעות השוקולד, פארק האקסטרים, שייט בנהר הלובוק (Loboc), והכי חשוב- צפיה בדולפינים. אל תפספסו! זו חוויה מדהימה.
עלויות משוערות ליום יהיו בסביבות 180$-150$, כולל מלון, ארוחות, ואטרקציות.
אגב בעיר המחוז המרכזית טאגבילאראן יש גם כמה קניונים חביבים ובהם בתי קולנוע (גם 3D), מסעדות וחנויות. אחת ההנאות הגדולות של הילדים שלי היו מתחם המשחקים בקניון (ICM (Island City Mall, ממנו הם תמיד יצאו עם כל מיני פרסים מגניבים.
למי שצולל זה גם המקום שבו תוכלו לצאת לצלילות מרהיבות בסביבה. בסביבת בוהול מצויות כמה שמורות טבע ימיות מעניינות. לא אשכח את צבי הים שראינו באחד מהשנירקולים שלנו בסביבת בוהול. זו היתה אחת החוויות המפעימות ביותר של חיי.
מי שלא צולל וחושב לעשות קורס צלילה- בבוהול תוכלו למצוא מספר אפשרויות טובות לזה.
בנוסף- יש טיולי קייקים (קייק-ים) חביבים שכדאי לכם לבדוק.
למשפחות הרפתקניות אני ממליצה בחום לצאת לטיול עצמאי סובב אי. בוהול מאפשרת הצצה מרתקת לחיי המקומיים, עם כפרי דייגים קטנטנים, שווקים ריחניים, ג’ונגלים וחופים בתוליים. נקודות חן בלתי מתויירות מסתתרות שם בכל פינה, אם רק נכנסים קצת פנימה.
4. מבוהול אפשרי להמשיך לאי המכושף סיקיהור, ובו חופים לבנים, שנורקלים, שייט לילי וצפיה באלפי גחליליות, קייקים ושקט. בתי המלון כאן נחמדים והעלויות נמוכות, סביב 60$ ליום כולל הכל. כתבתי עליו גם כאן.
– משם המעבר הוא די פשוט בחזרה לכיוון דרום האי סאבו, שם האמיצים בניכם יוכלו לצלול עם כרישי לוויתן. החוויה לא זולה (לא ניסיתי, הקטנה שלי פשוט לא הסכימה שאמא תצלול לה ככה חופשי עם כרישים. אני מחכה שהיא תגדל..), ועולה בסביבות 150$ לאדם.
לאדאק- מה לעשות עם ילדים, איפה לישון איפה לאכול איך מגיעים כמה עולה ועוד…
משפחות שמגיעות עם ילדים להודו בקיץ, יבחרו בדרך כלל את צפון הודו כמסלול הטיול העיקרי. אז לגבי מנאלי או דראמסאללה אין הרבה התלבטות, אבל כשמתחילים לחשוב על לאדאק, שנמצאת במרחק של כ-500 ק”מ ממנאלי, הרבה משפחות מהססות.
מה החשש הגדול של משפחות מאזור לאדאק?
מדובר באזור מדברי צחיח ולא מפותח יחסית, שהגובה הממוצע שלו הוא 3500 מ’ (LEH), כאשר חלק גדול מהאטרקציות נמצאות בגובה של מעל 4000 מ’, וגם הדרך אליהן היא לא תמיד משהו שתואם את סף החרדה האמהי הממוצע. יחד עם זאת, מדובר בחוויה יוצאת דופן, בנופים טבעיים ונופים אנושיים שלא רואים בשום מקום אחר בהודו, והיא ידידותית מאוד לילדים.
מזג אויר:
העונות המקובלות לביקור הן בין יוני לספטמבר. ביולי-אוגוסט מזג האויר לרוב יהיה חם ביום (לפעמים ממש חם) וקריר בערב. יכולים להיות גם גשמים וגם ימים קרים מדי פעם. החל מאמצע ספטמבר מתחיל להתקרר במהירות.
לאדאק – איך מגיעים:
יש כל מיני דרכים להגיע ללאדאק. שתי הדרכים העיקריות הן:
1. טיסה מדלהי
2. נסיעה ממנאלי
הטיסה יוצאת רק מדלהי, לכן חשוב לתכנן את המסלול מראש. לא תוכלו להגיע לצפון (דאראמסללה/ רישיקש/ מנאלי) ואז להחליט שאתם רוצים לטוס ללאדאק. אם כבר הגעתם לאזור מנאלי- הדרך היחידה שלכם לעלות תהיה באמצעות רכב.
◊ האם כדאי לקחת ילדים קטנים ללאדאק? הורים רבים מתלבטים מאיזה גיל יהיה בטוח יחסית לקחת את הילדים ללאדאק. האמת היא שאין הגבלת גיל. ילדים קטנים אינם רגישים למחלת גבהים יותר ממבוגרים. הבעיה עם ילדים קטנים היא שלעתים קשה לעקוב אחר נורות האזהרה, פשוט כי הילדים לא תמיד יכולים לספר לנו עליהן. לכן מומלץ להתייעץ תמיד עם מרפאת מטיילים
טיסה ללאדאק עם ילדים
כמעט כל חברות התעופה המקומיות של הודו מציעות טיסה ללה (LEH), עיר הבירה של לאדאק, בכל שעות הבוקר והצהריים. ולכן לא תהיה לכם בעיה למצוא טיסה נוחה וזולה. המחירים נעים בין 40$ ל-100$, תלוי כמה זמן מראש תזמינו כרטיסים. בדקו היטב מאיפה יוצאת הטיסה, יש חברות תעופה שממריאות משדה התעופה הדומסטיק (go, indigo), בעוד שאחרות ממריאות מהבינלאומי (air india, jet).
הטיסה עצמה היא יפהפיה.
שדה התעופה הזעיר של לה הוא די פרימיטיבי. קחו בחשבון שתתבקשו למלא טופס ביציאה מהשדה.
מוניות מחכות שם בשפע. מחיר ממוצע לאזור התיירות- כ-500-700 רופי.
היתרון של טיסה: תוך פחות משעתיים אתם בלאדאק. חוסך לכם את העליה לצפון, ומשם עוד נסיעה מתישה ומסוכנת של יומיים (עם לינה בגובה רב) עד ללאדאק.
החסרון: מדובר במעבר חד מגובה של כמעט אפס (דלהי) לגובה של 3500 מ’. מעבר שכזה דורש הסתגלות של כמה ימים, ולפעמים כרוך בתופעות לואי לא נעימות (כאבי ראש, הקאות, דימומים מהאף ועוד) ועד כדי סכנה של ממש (מחלת גבהים).
הנוף מהחלון של המטוס
:נסיעה ברכב ללאדאק עם ילדים
הנסיעה יוצאת ממנאלי (2000 מ’) ועוברת בין 5 מעברי הרים גבוהים:
∴ רוטאנג-לה (LA= פאס) – ממש על ההתחלה, בגובה 3900מ’.
∴ באראלאצ’ה- לה- 5000מ’
∴ נאקי-לה- 4700מ’
∴ לאצ’ולונג-לה- בגובה 5065 מ’
∴ טאנגלאנג-לה- בגובה 5300 מ’. הטענות הן שזהו הפאס השני בגובהו בעולם.
כלומר- הרכב מטפס בפיתולי ההר עד לפסגה (ה”פאס” או La בהינדי) ואז מתחיל לרדת בפיתולים למטה. כשלמעשה, אחרי שעוברים את הפאס הראשון (הרוטאנג)- הגובה שבו תשהו לא יהיה פחות מ-3000 מ’, גם אם תרגישו שירדתם.
רוב המטיילים עושים את הדרך ביומיים, עם עצירה לשינה באמצע. מכיוון שמדובר באזור פראי, עם מזג אויר קשה בחלק מעונות השנה, ברגע שעוברים את אזור קילונג, אין כמעט ישובי קבע, ולכן שתי האפשרויות המקובלות ללינה הן:
מחנות אוהלים –אלה ממוקמים במספר נקודות לאורך הדרך. לא מדובר באוהלים רגילים, אלא באוהלי תיירים, שנראים כמו מבנה מבריזנט, שבתוכו יש מיטות ולפעמים גם שירותים. תקבלו שמיכות עבות כדי לא לקפא מקור, ולפעמים גם יביאו לכם צ’אי חם או בקבוק חם. המחירים- בין 500 רופי ל-1500 רופי לאדם (לרוב זה כולל ארוחה או שתיים). בכל אוהל ניתן להכיל כ-4 אנשים. אלה הם המקומות בהם רוב התיירים מעדיפים לישון.
לינה משותפת בדאבה-ממש כמו מחנות האוהלים, תמצאו לאורך הדרך גם מעין תחנות עצירה עם דאבות משני צידי הכביש. אלה מציעות אוכל בסיסי, שתיה חמה, כל מיני חטיפים, צעיפים ושמיכות וכובעים וגם מיטות. המיטות מוצבות בתוך המבנה עצמו (שורה ארוכה של מיטות, מופרדות בוילון) או בחדרים נפרדים, הכל מאולתר מדיקטים ויריעות אלומיניום. שירותים בחוץ. את כל דאבה מנהלת משפחה מקומית. עלות למיטה- כ-100-200 רופי. תקבלו שמיכות עבות, צ’אי חם למיטה וגם מים חמים אם תביאו אתכם בקבוק חם.
אלה הם המקומות בהם נהגי המשאיות והאופנוענים ההודים מעדיפים לישון, כך שרוב הסיכויים שאם תבחרו לשון בכזאת דאבה- תחלקו את המרחב שלכם יחד עם כמה אנשים מעניינים ?.
קיימות כמה אפשרויות לדרכי תחבורה- תוכלו לקחת אוטובוס מקומי, מיני ואן משותף, או לשכור רכב פרטי עם נהג משלכם.
◊ באוטובוס או במיניואן – הם מציעים אפשרות של נסיעה מתמשכת לאורך כל הלילה, או נסיעה עם עצירה לשינה.
ממנאלי דרך הרוטאנג פאס, משם לגראמפו (Gramphu) ונסיעה לאורך נהר הצ’אנדרה. משם לקוקסאר (Kokhsar)-סיסו (Sissu) -טאנדי (Tandi). זו נסיעה מרהיבה שבה אפשר לראות הרים מצופי לבן, ומפלים עצומים. חוצים גשר מעל נהר הבאגה (Bhaga).
תגיעו לקילונג (Keylong)- נקודה מפורסמת ופופולארית. אם אתם רוצים לישון בבית מלון או גסטהאוס מסודר זה יהיה מקום טוב לעצור בו ללילה. גובה- 3080 מ’.
מקילונג ממשיכים לג’יספה (Jispa) ודארצ’ה (Darcha). שם גם תצטרכו להראות את הדרכון שלכם ולהירשם. אלה שני כפרים שאנחנו מאוד אוהבים ואני מעדיפה לישון באחד מהם. הם כפרים קטנים מאוד, המציעים לינה בסיסית ביותר. המיטות נמצאות מסביב למטבח ולמעשה כל המבנה הוא חדר אחד בלבד (ראו הסבר מפורט למעלה, ב’לינה בדאבה’). ישנם מקומות המציעים גם חדרים פרטיים ברמה בסיסית. גובה- סביב 3300 מ’.
משם תצאו לכיוון הפאס שנקרא באראלאצ’ה-לה (הקרחונים שלו הם מקור שני הנהרות שראיתם קודם במסלול- נהר הצ’אנדרה ונהר הבאגה). קצת אחרי חציית הפאס תחלפו על פני אחת הנקודות היפות ביותר במסלול והוא אגם הסוראג’ (Suraj Tal. טאל= אגם בהינדי). זהו אגם קדוש שפירוש שמו הוא האגם של אל השמש. אין שם כל כך איפה לעצור אז היו מוכנים עם המצלמות ?. משם, דרך בהאראטפור (Bharatpur) לסארצ’ו (Sarchu).
סארצ’ו זו תחנה מוכרת ופופולארית ורבים מהאוטובוסים/מיניואנים עוצרים שם לחניית לילה. שם גם תתבקשו להירשם עם הדרכונים (פעמיים.. פעם אחת לפני הגשר ופעם אחת אחריו). מסארצ’ו ממשיכים וחוצים את הפאס נאקי וגם את לאצ’ולונג ומגיעים לפאנג (Pang).
המסלול מבאראלאצ’ה-לה ועד פאנג הוא מסלול יפהפה ולא פשוט. כבישים מפותלים, נהרות ונחלים, דרכי עפר, קרחונים. אני ממליצה לעשות אותו באור ולא בחושך, כי הנוף וגם החוויה כולה פשוט עוצרי נשימה. אפשר לפצל את הנסיעה ולמשוך אותה לילה נוסף ולעצור ללינה בסארצ’ו או בפאנג. זה מה שאנחנו עושים. קחו בחשבון שתנאי השטח קשים. קר מאוד, ולפעמים יש רוחות חזקות או גשמים/שלג. תנאי הלינה נעים ממחנות אוהלים מסודרים לתיירים (בתשלום של כ-500 רופי לאדם), ועד לינה בדאבה כמו שכבר סיפרתי לכם- מיטות המוצבות בדרך כלל בתוך חדר אחד שבו גם נמצא המטבח.
גובה- 4300מ’ -4600מ’.
פאנג הוא למעשה גם הנקודה האחרונה לפני העליה לפאס הגבוה ביותר במסלול- הטאנגלה-לה. זהו הפאס האחרון במסלול. לא מומלץ לשהות בפסגה יותר מדי זמן, כי זה מעלה את הסיכוי לתופעות הקשורות לגובה רב. תוכלו גם לקנות מראש שרשרת דגלי תפילה ולתלות אותה שם (יש מקום מיוחד. הזהרו כי צריך לטפס עוד מדרגות, כלומר לעלות עוד למעלה. לא ברור מי חשב על זה..). שתו מיץ מתוק או תה לקראת ההגעה למעלה, ושתו הרבה מים לאורך כל הטיפוס.
המסלול אחרי הפאס גם הוא מתאפיין בנוף מרהיב שנמשך עד שתגיעו לאופסי (Upshi). שם יש נקודת צ’ק פוינט גדולה. אחרי שתעברו את זה תפגשו את נהר האינדוס שילווה אתכם בחלק מהדרך. משם תמשיכו ללה (Leh), דרך נופי הרים, מקדשים וכפרים לאדאקיים מסורתיים עם בתי הבוץ שלהם והגגות עליהם מונחות ערימות קש לייבוש.
טיפים למי שבוחר לעשות את הדרך ברכב:
♣ אני ממליצה בחום לשכור רכב עם נהג פרטי. כך תוכלו לעצור לעתים תכופות, לשתות תה, לצלם את הנוף וכו’.
♣ לא ממליצה לנסוע בחושך. ולו בגלל העובדה שתפספסו נוף מרהיב.
♣ קחו בחשבון שמדובר בגבהים אדירים, נסיעה בתוך קרחונים, וחציית נהרות ומפלים.
♣ לכן כדאי להצטייד בשמיכות ובבגדים חמים, שיהיו באוטו. אני גם לוקחת איתי בקבוקים חמים, תרמוס עם תה חם, ותיק של ה’חמים’ שיושב באוטו, ובו כובעים, צעיפים, כפפות, מחממי רגליים וכו’. קשה לדעת כמה קר יהיה, זה תלוי לפעמים בתאריך שבו תסעו אבל זה לא מדע מדויק.
♣ כדי להתמודד עם הגובה: אכלו הרבה שום לפני ותוך כדי הנסיעה, שתו הרבה מים, שתו מיצים ממותקים ועשו עצירות לתה. קחו אתכם גם כמה שוקולדים. כל אלה יעזרו לכם להרגיש טוב יותר. יש אנשים שמצטיידים בכדורים להתמודדות עם מחלת גבהים. כדאי ומומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם לפני הנסיעה- אם כדאי לקחת אותם או לא.
♣ אני גם לוקחת איתי תמיד מיכל חמצן. תוכלו לקנות כזה בכל בית מרקחת במנאלי, במחיר של כ-900 רופי.
♣ במהלך הנסיעה תתבקשו לעצור מספר פעמים לתחנות בדיקה של המשטרה (צ’ק פוינטס). הנהג בדרך כלל לוקח את הדרכונים לדלפק והם רושמים את כל הפרטים. לכן רצוי להכין צילומי דרכון וגם את הדרכונים בשליפה. זו הזדמנות טובה גם לעצור, לשתות תה ולהתרענן.
♣ קליטה סלולארית ואינטרנט במהלך הדרך: תהיה לכם קליטה עד שתגיעו לפסגה של הפאס הראשון (הרוטאנג). וזהו. לפעמים מצליחים להתחבר באזור קילונג לכמה דקות.
אגב: אפשר גם לעשות את הנסיעה הזאת באופנוע. טיולי בר/בת מצווה להורים וילדים הרפתקניים במיוחד..(אנחנו הוספנו אופנוע בפעם האחרונה שנסענו. כך שיכולנו לבחור אם לנסוע באוטו או באופנוע והיה ממש ממש כיף. רני עלתה פאס אחד ואני עליתי פאס אחר על האופנוע..).
איך נדע באיזה גובה אנחנו?
לאורך הדרך תוכלו למצוא מדי פעם שלטים המספרים על הגובה בו אתם נמצאים. במיוחד לקראת, במהלך ומיד אחרי חציית פאס כלשהו. אבל השלטים הם ב- FEET. לכן מומלץ להוריד אפליקציה של המרת מידות גובה ומרחק או פשוט לזכור ש 1 foot זה 0.3 מ’.
הנה לינק ועוד לינק עם הרבה מידע על הדרך וצפונותיה…
נסיעה בתוך קרחונים ושלג
גלי מצחצחת שיניים בברז מחוץ לדאבה שבה ישנו
מסעדות הדרכים הפשוטות והנוף מאחוריהן
נוף בדרך
הנוף בדרך ללאדאק
הפאס הגבוה ביותר במסלול
הדרכים
ככה סתם באמצע הדרך. סוסים.
רני וגלי מדגמנות איך נראים תנאי השינה בדאבות לאורך הדרך
לא חסרים מקומות לאכול. אבל אם אתם רוצים מקום לארוחות הראשונות, עד שתסתדרו אני ממליצה על מסעדה שנקראת oh-lala שנמצאת ממש ליד הגסטהאוסים שהמלצתי לכם. יש בה מבחר מנות שגם הילדים יאהבו, וצוות שמכיר ויודע איך להתמודד עם משפחות ועם ישראלים במיוחד. הם מבינים מה זה ‘בלי גלוטן’ ומה זה טבעוני. אנחנו אוהבים את הזיוה, את הפאלאק פאניר וגם את הקפה (פרנץ’ פרס. כל בוקר פק”ל). יש ווייפיי מהיר וכדורי שוקולד טעימים לקינוח.
סלפי מהמסעדה
מעבירים את הזמן עם חברים ובלי אינטרנט..
מה יש לעשות בלאדאק עם ילדים?
LEH
העיר עצמה. אליה תגיעו קודם כל, כדי להתאקלם לגובה כמו שצריך. מדובר בעיר עם אופי טיבטי בודהיסטי, בכל 10 מ’ תמצאו גלגלי תפילה ומקדשים קטנים. יחד עם האוכלוסיה הבודהיסטית יש גם אוכלוסיה מוסלמית, וכמה מסגדים מעניינים בנויים ברחבי העיר.
∴ שנטי סטופה- הסטופה הפופולארית ביותר. בקצה רחוב צ’אנגספה (הרחוב הראשי), אליה מטפסים דרך מדרגות אל ראש ההר.
∴ השוק המקומי
∴ הארמון
∴ מוזיאונים
∴ סיורי יום במנזרים ובמקדשים בסביבה
∴ השוק הטיבטי
מי אמר טבעוני?
גלי ברחבת השוק המרכזית
השוק בעיר
משמשים מיובשים, מוצר טיפוסי למקום
צד אחד מסגד צד שני מקדש בודהיסטי באמצע הפסגות הלבנות
♣ מרפאת תיירים לבדיקת אחוזי חמצן- במידה והגעתם ואחד מהילדים או מי מכם לא מרגיש טוב, גשו למרפאת התיירים, הנמצאת בכיכר הראשית של השוק המקומי (חפשו את הכספומט של J&K). שם יבדקו לכם אחוזי חמצן ואם יש צורך- יתנו מנת חמצן.
♣ יובש- בגלל הגובה והאקלים המיוחד, הגוף סובל מיובש קיצוני. קחו אתכם שמן לשפתיים, קרם ידיים ושמן או קרם גוף איכותי. את כל אלה גם אפשר בקלות למצוא בחנויות שבעיר.
♣ מסנן קרינה- קחו כובעים ומסנן קרינה. גם את אלה ניתן למצוא בשפע בחנויות שבעיר. וגם משקפי שמש.
♣ אבק- הרחובות של העיר מאוד מאובקים, כדאי ומומלץ לכסות לילדים את דרכי הנשימה במסכות.
♣ תקשורת – הסים קארד הרגיל של הודו לא תופס בג’אמו וקשמיר. תוכלו לקנות סים קארד מקומי של airtel או bsnl במשרדי החברות בשוק המקומי. הביאו אתכם צילום דרכון וארבע (!) תמונות פספורט. הפעלת הסים עשויה לקחת מכמה שעות ועד שלושה ימים..
♣ אינטרנט- כל המסעדות והגסטהאוסים מציעים וייפיי. הוא לו תמיד עובד, ולא תמיד חזק מספיק. תוכלו לרכוש חבילת אינטרנט יחד עם הסים קארד (G4(, שרוב הזמן תעבוד אבל אל תבנו על זה יותר מדי. בקיצור- מאוד יכול להיות מצב שבו עמוד או כאבל נופלים להם איפשהו בהרים ולוקח שבועיים לתקן את זה. לזה יש לי מילה אחת לומר לכם: קלפים.
♣ החנויות האורגאניות- ברחוב צ’אנגספה, הרחוב הראשי של העיר, ישנם שני סניפים של חנויות שמוכרות תוצרת מקומית טבעית. תמצאו שם מגוון מוצרים משמן גלעיני משמש, פירות יבשים, מיצים טבעיים, ומיכלי מילוי למי שתיה. לאחרונה גם פתחו חנות אורגאנית עם מגוון רחב של מוצרים. תמצאו אותה בפינת הכיכר הראשית של השוק.
♣ מיץ תפוחים- אל תפספסו, בכל מקום מוכרים אותו והוא טעים נורא.
♣ צמחונים וטבעונים- דווקא יחסית למקומות נידחים, אפשר למצוא בלה מגוון מסעדות עם מנות צמחוניות וטבעוניות, ואפילו חטיפים וקינוחים. ברגע שיוצאים מהעיר אל הכפרים- חשוב לוודא שהמארחים שלכם יודעים מה זה ‘טבעוני’ (רובם יודעים) והם לרוב שמחים להכין מנות טבעוניות למי שמבקש.
♣ אוכל מקומי: בעיקר מגישים מומו (כיסוני בצק ממולאים ומאודים) וצ’או-מין (נודלס מטוגנים עם ירקות). וטוקפה (מרק עם ירקות/בשר ונודלס). התה המקומי הוא מלוח (נקרא גם: נאמקין. שווה לטעום!).
מומו וטוקפה. שני מאכלים מסורתיים. וגם רני.
♣ בית חב”ד- בעונת התיירות קיים בית חב”ד או “הבית היהודי”.
♣ אוכלוסיה: האוכלוסיה המקומית הלאדאקית היא עם של נוודים, מרתק. כיום גרים שם גם הרבה טיבטים והדת השולטת היא בודהיזם. יחד עם זאת פוגשים הרבה קשמירים (בעיקר סוחרים).
מהחלון של הסלון בבית הטיבטי שבו אנחנו גרים
♣ כסף וכספומטים: ישנם מספר כספומטים פזורים ברחבי העיר, בעיקר באזור רחבת השוק (המדרחוב). לא תמיד הם עובדים, אז אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. סכום משיכה מקסימאלי- 10 אלפים רופי. מספר משיכות מקסימאליות- 3. עמלה- בערך 400 רופי על כל משיכה.
אפשר להחליף כספים בלי הרבה בעיות. ואפילו יש כמה מקומות בהם אפשרי לשלם בדולרים.
♣ תחבורה- קיימים אוטובוסים מקומיים אבל היעדים אליהם הם מגיעים הם די מוגבלים. לכן רוב התחבורה מתבצעת ע”י מיניואנים בגדלים שונים, או ג’יפים, ונהג פרטי. כאשר רוב המטיילים חולקים את הנסיעה עם מטיילים אחרים (שלטים של ‘מחפשים שותפים לנסיעה’ יעטרו כל חלון של כל סוכנות טיולים ברחבי העיר..). אנשים יגשו אליכם ברחוב וישאלו אם אתם במקרה ‘בעניין של עמק נוברה מחרתיים…’.
♣ קאשמיר- העיר סרינאגאר ועמק קאשמיר נחשבים למקומות מרהיבים ומעניינים. יחד עם זאת, אני ממליצה לבדוק את המצב הבטחוני העכשיו לפני שמחליטים לנסוע, במיוחד כשנוסעים עם ילדים. אני תמיד מעדיפה גם לשאול את המקומיים (ולא את סוכנות הנסיעות…). נראה שהם מעודכנים היטב.
♣ ברחבת המדרחוב בשוק המקומי יש חנות ספרים ענקית ויפה, שנקראת ‘צ’וספה’. בה יש קומת קריאה ובית קפה, כך שאת יכולה לשתות קפה והילדים יכולים לעלעל בקומיקס או לקרא קצת על התרבות הלאדאקית, הדאלאי למה ועוד הרבה הרבה דברים. מומלץ כפעילות איטית לתקופת ההסתגלות לגובה. אגב, הדאלאי לאמה פוקד את העיר לפחות פעם אחת בשנה, וסיכוי גדול שתוכלו לזכות אפילו לראות ולשמוע אותו.
למה אנחנו אוהבים כל כך את לאדאק? כשהגענו לכאן בפעם הראשונה התמקמנו בבית של משפחה לאדאקית מקומית. שכרתי מהם שלושה חדרים (חדר לי, חדר לבנות וחדר צ’ופר ליותם לבד) ממש בתוך הבית, יחד איתם. תוך כמה ימים התאהבנו במשפחה והתחברנו בצורה שקשה לדמיין. יש להם ילדה בת גילן של הבנות והם עשו המון המון כיף ביחד. מאז אנחנו חוזרים לשם בכל קיץ כדי לבלות עם המשפחה שהפכה להיות ממש כמו משפחה עבורינו. הבנות שומרות על קשר רציף איתם לאורך כל השנה, ואפילו יצא לנו להפגש איתם גם בגואה בחופשה משותפת והשנה אנחנו מתכננים חופשה בתאילנד ביחד :-). בנתיים הבנות מתבגרות, וגם נולדה עוד תינוקת שהיא לגמרי התינוקת של כולנו ובזכותה הבנות אפילו התחילו לדבר לאדאקית..
מעבר לזה, הנופים שם גורמים לנשימה שלי להיעתק בכל פעם מחדש. השקט. השלווה. הרוחניות שיש במקום. והפראיות. כל השילוב הזה יושב לו בתוך החזה שלי וגורם לי לחזור לשם שוב ושוב.
טרקים: שתי אפשרויות: הוםסטיי (להתארח אצל משפחות) או קמפינג בשטח.
∴ Morkha vally – מאוד פופולארי לאירוח אצל משפחות. 8-9 ימים.
∴ Sham trek – חמישה-שישה ימים, מאוד פשוט יחסית, אפשר לקחת גם פוני שיעזור לילדים מדי פעם, אפשרי גם לינת קמפינג.
∴ נסיעה בין האטרקציות השונות (מה שנקרא: sight seeing), כולל ביקור במנזרים החשובים , הרבה אמנות מקומית מיוחדת. באזור- 3-4 ימים.
∴ Nubra valley – נסיעה בעיקר, יומיים מינימום, 150 ק”מ מלה. עמק ובו כפרים מקסימים השומרים עדיין על התרבות המקומית והמסורת, טובלים בנוף נהרות והרים חרבים, ומטפחים גינות ירק מרשימות. לינה בייתית, התשלום על הלינה כולל גם את כל הארוחות. מאוד מומלץ עם ילדים.
∴ Pangong lake- נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 145 ק”מ מלה. האגם נמצא בגובה של 4500 מ’.
∴ אגם נוסף: tsomoriri lake, נסיעה בעיקר, יומיים או יותר, 160 ק”מ מלה, 4700 מ’ גובה.
לפני כמה חודשים יצאה חברת תעופה אמריקאית בסרטון (לכבוד ה-1 באפריל) שמציע שירות חדש המושיב את הילדים בבטן המטוס כך שההורים לא יצטרכו להתמודד איתם במהלך הטיסה.
צחקנו מלא.
כי אין מה לעשות. על מנת להעביר את הילדים מהארץ ליעד החופשה המחכה לכם, אם זה בפאריז, ביוון או בקאריביים חייבים להיעזר במטוס. ונגיד שאנחנו מאוד מתרגשים מהאירוע וישבנו לילות שלמים על המסלול ועל בתי המלון, אבל אם יש משהו שפשוט אין לנו שום שליטה עליו הוא הטיסה.
לכן אספתי לכם כמה נקודות למחשבה, מנסיוני הפרטי (והעשיר), שנרכש בהרבה דם יזע ואלכוהול:
*הטקסט נכתב בלשון נקבה אך הוא פונה לכל המינים והסוגים והזהויות באשר הן.
בשדה התעופה:
ברגע שאת נכנסת דרך דלתות שדה התעופה, את הופכת להיות מאוד לא פופולארית. כמו הרובוטריקים שבהתחלה נראים כמו מכונית תמימה למדי ותוך רגע הופכים למכונת מלחמה משפריצת זיקוקים- אז כזה. כי בכל הקשור לתעופה- אף אחד לא אוהב משפחות. בעיקר לא מי שעומד בתור מאחורייך. את תסתכלי עליו ותראי מבט מיוסר בעיניים שסופר כמה מזוודות בדיוק יש לך ומכפיל בכמות הילדים והתוצאה היא שהוא הולך לחכות המון זמן עד שכל העדר הזה יגמור שם בדלפק. והוא רואה איך הקפה בסטארבאקס הולך ונגוז לו מול העיניים וזה שבר גדול. לכן היי לפחות אמפאטית ותחזירי לו מבט של ‘כן, אני יודעת..’.
♦ השתדלי לשמור על הילדים פחות או יותר בסביבתך אבל לא יותר מדי צמודים אחד לשני כי אז הם יתחילו לריב על מי דוחף עכשיו את העגלה עם המזוודות בתור וכולם יסתכלו על הילדים הדפוקים שלך שלא מפסיקים לריב, גם בשלוש לפנות בוקר. ואחרי שהם יסתכלו עליהם הם יסיטו את מבטם אליך. ושם הוא ישאר. ויצקצק לך בעיניים בטון ביקורתי ושיפוטי ומקטין ולמה את לא משתיקה אותם כבר, ומה זה ההתנהגות הזאת ומי חינך אותם, ראבאק.
♦ מצד שני, עלייך לתפקד למראית עיין כאילו הכל בשליטה ולכן כשהקטן ממטיר עלייך שאלות במהלך כל הזמן של התור לדלפקים (והתור להגירה והתור לבטחון) הכי טוב זה לתת תשובות מאוד אינטיליגנטיות וסבלניות (זה קצת מאזן את המבטים הביקורתיים) ולחכות בשקט לוויסקי שמגישים על הטיסה.
אצלנו גם יש קטע שהקטנה נעמדת על הדרגש הקטן שניצב ממש מתחת לדלפק הצ’ק אין, כדי שהיא תוכל לראות את הדיילת ואז אני לא מצליחה ממש להשתלב שם והאחים שלה מתחילים לצעוק עליה שאמא צריכה להראות את הדרכונים ושתרד והיא צועקת עליהם בחזרה ש”בא לי לראות גם” וכבר אז אני יודעת שכל מי שעומד מאחורינו בתור מתפלל בליבו שלא יושיבו אותו לידנו.
נקודת הבטחון- כל מדינה והעקרונות הבטחוניים שלה, היינו במדינות שבהן הפרידו בין התור של הנשים לתור של הגברים, מדינות שבהן התעקשו לבדוק את הבנות שלי מאחורי וילון סגור בלי לאפשר לי להיות איתן ומקומות בהן אפילו לא היינו צריכים להוציא דברים מהכיסים. שני עקרונות תמיד מנחים אותי ברגעים האלה: 1. תיק אחד בלבד מחזיק את כל המכשירים האלקטרוניים (וגם כך הההליך של ההוצאה ואחר כך ההכנסה המחודשת לתיק הוא אחד מהרגעים המייסרים ביותר ביקום), 2. אני תמיד נבדקת אחרונה. אחרי שוידאתי שכל הילדים עברו בשלום. מקסימום יעכבו אותי ואז אני יכולה להיות סמוכה ובטוחה שהילדים בנתיים יחסלו בשקט וביסודיות את הדוגמיות של השוקולדים בכל החנויות הרלוונטיות, אחת אחת.
טיסות עם קונקשיין: אם יש לכם הרבה זמן להעביר בין טיסה לטיסה ואתם רוצים לנוח מצאו פינה שיש בה גם ספסלים/כסאות מרופדים וגם שירותים קרובים. אל תתפשרו בשום אופן.
רגע לפני העליה למטוס:
ודאו היטב שאתם באמת יודעים באיזה שעה ובאיזה שער עולים למטוס. וגם כמה זמן לוקח להגיע אליו. פשוט לרוץ לבד זה לא כזה בעיה. אבל עם שלושה ילדים ומליון תיקים קטנים והשקית של השוקולדים מהדיוטיפרי שלא נכנסה לשום תיק והמעיל של הקטנה והבקבוקון מים (ב-10$) שהם פשוט היו חייבים לקנות שאת בסופו של דבר מוצאת את עצמך מחזיקה ביד וכל זה כשאת צריכה פיפי כי לא הספקת לעשות..לא מומלץ. ואני אומרת את זה מנסיון. רב. מאוד. של הרבה ריצות מטורפות ברחבי שדות תעופה מהמפורסמים בעולם.
ובמיוחד- אל תתפתו לאף דוכן גלידה. גם אם זה האגן דאז. וגם אם לא ראיתם גלידה טובה כבר חודשים רבים כי טיילתם בפאקינג הודו ושם אין. פשוט אין גלידה נורמאלית. #ככהפיספסנוטיסהפעם #נשבעת
במטוס:
זוכרים שאתם נורא לא פופולאריים בשדה התעופה? ובכן. על המטוס משפחות, ובמיוחד אלה המעזים לקחת איתם ילדים קטנים, הן האוכלוסיה הכי פחות רצויה שאפשר לדמיין. אין לי ספק שיש אנשים שברגע שהם מבינים שאנחנו יושבים ממש לידם, שוקלים פשוט לרדת מהטיסה ולוותר על כל העניין.
לכן, להלן כמה עקרונות מנחים:
הקפידי בכל לשון של הקפדה שהילדים לא:יסגרו ויפתחו את המגשים מליון פעם.ישחקו עם המסך מגע כאילו הם לא ראו מסך-מגע-שלא-ממש-עובד מעולם (“אבל אמא זה לא עובד. את רואה? אני לוחצת ולוחצת ולוחצת..”).יכניסו את כפות הרגליים הקטנות שלהם בין המושב והמשענת של האומלל שיושב לפניהם.ינסו לדבר כשהם עם האוזניות בפול ווליום על בוב ספוג.ילחצו על הכפתור שמצויר עליו בן אדם. ושניה אחרי שהדיילת מגיעה לשאול אם צריך משהו (ואת תתנצלי שהם לחצו על זה בטעות), ילחצו עליו שוב. ושוב. ושוב…
אני פשוט ישבתי לא פעם ולא פעמיים כשמאחורי ילד מעצבן שההורים שלו, ככל הנראה, לא שיננו את החוקים הנ”ל. הילדים שלי, לעומת זאת הם מלאכים טהורים (וגם אני מחברת אותם עם אזיקונים לידיות של הכיסא ורואה “משפחה מודרנית” ברצף כל הטיסה).
♦ סידורי הישיבה חייבים להיות מחושבים היטב מראש. המטרה: כמה שפחות חיכוכים. ולכן שימי לב מי יושב ליד מי, כך שמקדם החיכוכים יהיה הנמוך ביותר האפשרי. אצלנו למשל, שתי הבנות לא יושבות ביחד אף פעם (“אבל אמא, עשינו תכנית לשחק ביחד כל הטיסה”.. זיבי וזיבוש. אין מצב. לא נופלת שם). אחת לידי אחת ליד האח הגדול שלה. את הריבים נשמור לנהג המונית בר המזל שיקח אותנו משדה התעופה.
♦ ילדים ישנים לא מעירים. גם לא כשמגיע אוכל.
♦ שימי לב שהילדים לא מורידים נעליים. אלא רק אם יש להם נעליים שלא מצריכות חמש דקות של נעילה מחודשת. כי בדיוק כשאת מוצאת את חלון ההזדמנויות הזעיר, שבו גם אין תור גדול לשירותים וגם אין עגלה של דיילים שחוסמת את המעבר לשעתיים, ואת מחליטה לעשות צעד אחראי ולקחת אותם לשירותים, אז הם צריכים לנעול נעליים עכשיו עשר דקות. ואת רואה איך החלון הולך ונסגר לך מול העיניים.
♦ שתי וויסקי. או וודקה. או יין. זה בחינם. ומותר לך. את בנאדם מבוגר.
∼ יש לי עוד הרבה (אולי נפגש פעם, נשב על החוף בפיליפינים, נדבר על חוויות מהטיסות ונצחק מלא?). אבל בעיקר, והכי חשוב- אל תתייחסי לזה. אל תדפקי חשבון. כוסאמק צריכה להיות מילת המנטרה שלך מהרגע שאת נכנסת בדלתות האלה המנחשות אותך מעצמן. שיקפצו כולם. את יוצאת לחופש עם הילדים והולך להיות כיף נורא. אז צחקי, חייכי, ♥ תאהבי אותם, תתרגשי ורק זכרי מדי פעם לשלוח לכל אלה שמסביבך את המבט האמפאטי הזה של ‘כן, אני יודעת..’.
האש שבנשמתי בוערת ונוצצת בתוכי כמו השמיים זרועי הכוכבים בערבות השקטות של מונגוליה.
העיניים שלי לחות ושמחות לכל עבר.
ואני כמו נערה צעירה ספוגת אהבה ותשוקה אחרי לילה נועז.
כל גופי כאילו דולק. מוכן לנסות כל תחושה, כל מגע, אפילו ליטופה התועה והעדין של הרוח שיוצאת לעברי מצדו השני של האגם.
אני עירנית ומלאת אנרגיה. עד הלילה שבו אני צונחת, שלוה ורגועה חסרת מחשבות מאושרת.
כי כשאני מטיילת אני אחרת.
והילדים מקבלים את אמא שלהם מאוהבת בעולם, בחיים, בהם. הם מקבלים את אמא שלהם צוחקת, אמיצה, חזקה, עם מבט של לביאה בעיניים.
כי לפני כן הייתי….אחרת. הייתי כמו עץ בחורף. עדיין חי, עדיין נועץ שורשים. עדיין ניזון מהאדמה ומהמים. אבל חסר חיים. מחכה לאביב.
ערומה, קפואה, מותשת. נותנת לגשם להטיח עצמו על גופי, לרוח לשבור את ענפי. מקבלת בהכנעה. כך הייתי.
נפשי סגורה, יבשה, סדוקה. גופי פועל על טייס אוטומטי. מבשל רוחץ מכבס מחבק.
עייפה כל הזמן. וחולה.
רטובה וקרה כך שאף אש לא יכולה היתה להדלק.
והילדים קיבלו אותי אחרת. ואני ראיתי את עצמי אחרת.
אחרת לגמרי.
כלל לא מודעת לאישה האחרת שבי. בטוחה שכך אני וזהו.
וכמו שיש גברים שמוציאים ממך את המיץ. ויש גברים שמוציאים ממך את השלהבת. וכמו שהחורף ממית והאביב מחיה. וכמו שיש מנגינות שעושות לך לברוח ויש כאלה שמעלות אותך לרקוד על השולחן בשמלה מופשלת ובעיני חתולה מיוחמת.
כך בדיוק.
כי כשאני בחיי האלה אני פתוחה, מלאה, עסיסית. כמו אננס מתוק אני. ובא לי (כן, גם את זה. מלא. וגם) לשיר ולרקוד ולקפוץ ולרוץ. בא לי לטבול ולשחות ולצלול. בא לי להזיע, לטפס, להתאמץ. בא לי להביט חזק. לנשום חזק. לפשוט את כל האדישות והפחד והסטריליות ממני. לא בא לי לברוח. אבל בא לי לעוף.
ואני מזמינה ומתחברת ועושה יותר חברים ואהבה ממה שעשיתי בכל שנותי כשהייתי אחרת. אנשים מרתקים מעניינים עמוקים מצחיקים. מכל העולם. אנשים שהם פנויים ופתוחים כמוני. שאין להם לאן לרוץ או רשימה שצריכה להתמלא באיקסים עד הערב.
כי כשאני מטיילת אני אחרת. הלב שלי יוצא החוצה, הנפש שלי פורחת במלא תפארתה ואינני זקוקה לדבר. יש לי הכל.
למרות החצאית הקרועה, למרות הנעליים המרופטות. למרות שמי הפשוט, נטול התארים (שרק לאחרונה נעקר ממנו שם משפחה אחד). למרות ואולי בגלל המחיר המקומי באוטובוס המקומי הדחוק העמוס המקרטע המתנדנד על צלעו של הר, עטוף כולו בהיפ הופ הודי עדכני ורועש.
אחרת לגמרי. אישה אחרת. אמא אחרת. חברה אחרת. מאהבת אחרת.
וגם כמה דברים שחשוב שתדעו על מנועי חיפוש ועל מגה-מנועי חיפוש ובכלל.
כל מי שאי פעם ניסה לחפש מלון באינטרנט יודע שזו יכולה להיות משימה מתישה ובעיקר מבלבלת. שפע האתרים ומנועי החיפוש והאפשרויות הבלתי נגמרות שהם מציעים גורמים בשלב כלשהו של החיפוש לתחושת הבהוב בעיניים שיכולה להשתוות לפחות לשיאו של הלילה במופע האורות במועדון הריקודים הלוהט ביותר בעולם.
אני רוצה להציע לכם דרך פשוטה ונוחה, באמצעותה תוכלו להזמין את המלון הרצוי לכם בקלות ובנוחות.
אבל קודם כל, בואו נדבר קצת על הפוליטיקה שמאחורי כל הסיפור. היום עומדות בפנינו למעשה שלוש אפשרויות עיקריות להזמנת מלון באינטרנט:
1- דרך מגה מנוע חיפוש, שמתיימר להציע ולכסות עשרות או מאות אתרי חיפוש קטנים ולתת לנו את התוצאות הרצויות והזולות ביותר מבין כולם.
2- מנוע חיפוש רגיל, המאגד בתוכו מחסן של בתי מלון איתם הוא נמצא בשיתוף פעולה, ומציע את המחיר העצמאי שלו עבור כל הזמנה.
3- האתרים הפרטיים של כל בית מלון בפני עצמו.
תחקיר שערך ה”גארדיאן” בזמנו בנושא בדק ומצא שאמנם, חלק מאתרי ה’מגה’ למעשה גם משוייכים לאותה בעלות של אתרי החיפוש הרגילים, מה שמעלה את השאלה האם לא קיימת או ישנה איזו העדפה ברורה לקידום אתרים מסויימים על פני אחרים. מה שמעורר הרבה ספקות בנוגע לאמינות מנועי ה’מגה’ ועד כמה באמת אפשר לסמוך על התוצאות שהם נותנים. (אגב זה תקף גם לגבי טיסות אבל אני עוזבת את זה כרגע).
ממצא אחר שעלה במאמר היה שאם פונים לאתרים הפרטיים של בתי המלון, מקבלים לרוב תוצאות ומחירים גבוהים יותר מהמחירים שיתקבלו במנוע חיפוש על אותו מלון, ובאותם תאריכים בדיוק.
והממצא האחרון והמעניין שעלה משם היה שלמעשה, אין הרבה הבדל בין כל מנועי החיפוש. התוצאות הזולות ביותר עבור המלונות שנבדקו הופיעו בכל פעם באתר אחר, ללא כל עקביות.
לכן, אין הרבה ברירה אלא להצליב בין כמה אתרים שונים.
1. הכנסו ל- hotelcombined והקישו במנוע החיפוש את התאריכים ואת היעד הרצוי לכם. הוסיפו את כל המסננים הרלוונטיים- אל תבזבזו סתם זמן, הכניסו אותם מיד בחיפוש המקורי. כמה ילדים יש, כמה חדרים תרצו, אתם רוצים בריכה, אתם רוצים רק מלון 3-5 כוכבים, מה התקציב הרצוי לכם, מרחק משדה התעופה. הכל. סננו סננו סננו. השאירו את החלון פתוח.
הנה עשיתי לכם את החיים פשוטים- פשוט הקישו כאן:
2. פתחו חלון נוסף והכנסו ל-agoda. הקישו שוב את תנאי החיפוש הרצויים לכם. סננו היטב.
או הקישו את היעד והתאריכים שלכם ישירות במנוע שכאן:
3. סמנו לעצמכם את שתי התוצאות המתאימות לכם ביותר, בשני האתרים.
◊ אל תשכחו לעבור על חוות דעת המבקרים במלון- שימו את תשומת הלב שלכם אך ורק לחוות הדעת האחרונות ולאלה שתואמות את התאריכים בהם אתם מתכננים לבקר שם. ובאופן כללי- בחרו תמיד מבין הציונים הגבוהים ביותר (אני בכלל לא מסתכלת, אף פעם, על ציון 7.5 ומטה..) ◊
4. עכשיו, רק לשם הבדיקה וכדי לא לצאת פראיירים- בדקו רק את המלונות שסימנתם לעצמכם (4 בלבד) באתר שלישי- למשל- booking. השוו בין התוצאות.
תוכלו גם לבצע חיפוש נוסף בקלות אם תקישו כאן את הפרטים (הפעם כבר עשיתי עבורכם סינון ראשוני והמנוע יציג בפניכם רק את המלונות הטובים והמשתלמים ביותר):
5. עכשיו תסתכלו על תנאי ההזמנה ב-4 המלונות שבחרתם. מחקו תוצאות שאין בהן אפשרות לביטול ההזמנה גם ברגע האחרון והשאירו רק את התוצאות אותן ניתן לבטל. או כאלה שמאפשרים “להזמין עכשיו ולשלם אחר כך”.
6. בחרו מלון אחד שתואם את כל הדרישות ובצעו הזמנה.
◊ הסיבה לביצוע הזמנה מהירה, היא שהאתרים שומרים את היסטוריית החיפוש של כל מי שנכנס אליהם, וכאשר נכנסים אליהם שוב, או מחפשים יותר מדי – הם כבר מעלים את המחירים, עבור אותם בתי מלון ואותן תוצאות חיפוש. ◊
7. עכשיו, אחרי שהזמנתם אתם יכולים להרגע. בנתיים, תנו לאתרים הללו לעבוד בשבילכם, ולשלוח לכם מיילים עם הצעות שלהם לחיפוש שעשיתם אצלם. קחו כמה ימים לרפרף על ההצעות שנשלחות אליכם. אולי יהיה משהו מעניין או זול יותר. אבל אל תתנו לזה לבלבל אתכם או לשאוב אתכם שוב לישיבה של שעות מול מליון מסכים ומליארד אפשרויות.
8. עכשיו, תלוי כמה קרוב למועד הנסיעה ביצעתם את ההזמנה. אני מציעה שכשבועיים עד יומיים לפני שאתם מגיעים לבית המלון- תבדקו שוב בשלושת האתרים- אך ורק את 4 בתי המלון שסימנתם לעצמכם.
9. היה ותמצאו שהמחירים ירדו או השתנו- תוכלו לבטל (כי הקפדתם על האפשרות הזאת בהזמנה המקורית) את ההזמנה או את המלון, ולהזמין מחדש.
10. היה ולא- סבבה, אתם מסודרים ומוכנים לחופשה.
רוצים גם להזמין ביטוח במחיר מעולה? אז בטח יעניין אתכם מידע בנוגע לביטוח נסיעות-מה לעשות כדי למצוא את הביטוח המשתלם ביותר בלי לבזבז זמן ובקליק אחד.
כבר כמעט חודש שאנחנו מבלים על חוף פרטי שיושב בלב מפרץ קטן על אי יפהפה* בפיליפינים.
שותים קוקוסים אוכלים אננסים מתחברים עם כוכבי הים. המים צלולים וחמימים ואנחנו שוחים כל יום.
אנחנו באזור שנמצא מחוץ למסלול התיירים, מקבלים את החוויה הפיליפינית המקומית במלא הדרה.
פוגשים את אנשי הכפר, יוצאים איתם לדוג, משחקים איתם כדורסל, הולכים לקנות ברביקיו במסעדה הפצפונת המקומית, שהיא גם חנות לתיקון אופניים.
בשוק המקומי מציעים פולי קקאו טריים ככה חופשי, בסלסלות. וכל מיני פירות וירקות ומיני מאפה שמעולם לא ראינו. בעצם..היום בדרך לכספומט פגשתי בחנות מאפה קטנה את המאפים המתוקים הקטנים שאהבנו כל כך בוייטנאם. שם מוכרים אותם בעגלות ברחוב והם מאוד זולים. מיד קניתי לילדים. איזה כיף זה להזכר במאכל שאהבנו במדינה אחרת..
פאול פאסל, מחבר הספר ‘חוץ לארץ’, כתב בספרו : “לפני שהתפתחה התיירות, נתפס הטיול כסוג של מסע לימודי. פיתוח החשיבה ועיצוב כושר השיפוט נחשבו לפירותיו”..
אני מרגישה שההתנסות הזאת, כמו הרבה מאוד התנסויות אחרות שהיו לנו, גם עבורי וגם עבור הילדים היא חוויה מעשירה מאין כמוה. ככה, טבעית ופראית ואמיתית ונקיה. בלי מייק אפ 🙂 . אבל בנוחות ופינוק נעימים (טוב בכל זאת יש לנו טלויזיה..)
השילוב של המים היפים האלה, של צפיה פאסיבית בגאות, בשפל, בהשפעת הירח והשפעת מזג האויר. הליכות לאורך החוף ומפגשים עם עשרות יצורים חיים, השחיה המרעננת. משחקים עם ילדי הכפר. ועוד כל כך הרבה.
מדי פעם באה לבקר אותנו בעלת הבית שבו אנחנו גרים. היא נשארת לכמה ימים. בזמנים האלה היא לוקחת אותנו למסע אל עומק התרבות הפיליפינית. היא מלמדת אותי לבשל בפיליפינית, מסבירה על חיי הים ועל החיים שבים. פותחת לנו את הדלת להתנסויות כמו דיג בלילה באמצעות פנס, קילוף קוקוסים והסבר מעמיק על הקוקוס ועל כל מה שאפשר לעשות איתו. היא מסבירה על העלים שהם שמים במרק שלהם ולמה הם כל כך בריאים, וגם למה בכל החצרות בסביבה אנשים מכסים את הצמחים בקליפות ביצים ריקות.
היום היא הסבירה לי בדיוק איפה אפשר לראות דולפינים. וגם איך להגיע לשם.
עבורי השהות כאן היא פסגת החיים הטובים. שמש, ים, חול רך וקוקוס טרי. לא ממש צריכה יותר מזה. תנו לי לשכב בערסל ולהביט אל כל הכחול הזה.
ואם אני יכולה לכתוב לכם קצת אישי יותר, אני מרגישה שהמקום הזה מכנס אותי פנימה. עמוק אל עצמי. לא ממש יודעת למה. אולי זה השקט. אולי זה החלום שאני מגשימה בחיים כאן. חלום אחד מתוך הרבה :-). גם אצלי וגם אצל הילדים יש איזו העמקה, תובנות פנימיות שצצות, וסוג של התבגרות. של חידוד.
והאהבה שבי לחיים ולעולם פורצת כאן החוצה באושר גדול.
אז איך התגלגלנו לכאן?
אנחנו מתחברים מהר, מתאהבים מהר, פתוחים מאוד, אמיצים וחופשיים. כל אלה יוצרים הזדמנויות-חוץ-אינטרנטיות שמתבטאות לרוב בחברויות ובחוויות יוצאות דופן ומרגשות. כשאתם יוצאים לדרך תוציאו את האף קצת מהאינטרנט. מהמדריכים. תנו לדרך צ’אנס. אל תפחדו. בואו אליה עם האהבה שלכם, ותראו איך היא תיטיב עמכם. יש עולם שלם בחוץ :-). עולם מרגש ונפלא ומלא באהבה.
אוקי אוקי. תכלס: כמה זה עולה לי?
הבית כולו על שלושת חדריו, הגלריה המדהימה, הריהוט עבודת יד, המרפסות, המטבח המאובזר, פינת הברביקיו בחצר, עצי הקוקוס הפוריים וכל הפירות שעליהם, עצי הבננה, החוףףףףף הפרטייייייייייי.
כביסה
ותחבורה (cause a girl needs to go on the back of a motorbike from time to time’)
כל אלה עולים לנו 15$ ליום.
*לא מדובר באיירביאנבי ולא תמצאו אותו להשכרה באינטרנט. זה פשוט בית של חברה שפגשנו והיא השכירה לנו אותו באופן פרטי. גם אתם יכולים למצוא מקומות לינה כאלה :-). כל מה שעשיתי כדי למצוא אותו זה לשאול…
*האי נקרא בוהול (Bohol) והוא אחד האיים המוכרים והתיירותיים ביותר בפיליפינים. הוא אי יפהפה אבל מוקדי התיירות שלו מאוד נקודתיים ומתרכזים במקומות מאוד ספציפיים. כל שאר האי (הגדול למדי) הוא טוריסט פרי.
