טוב, קודם כל קוראים לי יותם ואני הבן של הללי מנהלת האתר. אחד מהדברים שהכי עזרו לנו בטיול שלנו היו הטיפים של מטיילים אחרים, אז אני רוצה לתת כמה משלי (אמא שלי אולי כבר כתבה כמה מהם) 1) לשאול טיילים אחרים וחברים מקומיים שלכם בקשר למסעדות, בתי מלון, טרקים, חופים וכל דבר אחר זה הרבה יותר יעיל וקל מלבדוק באינטרנט או בספר טיולים 2) תביאו מצלמה טובה ותמכרו תמונות. אולי יהיה קצת יקר אבל ההשקעה משתלמת 3) בכל עיר יש 3 איזורים: היקר, ההיפי ההיפי הזול והאזור הזה באמצע שהוא לא היפי ולא יקר 4) קחו חבילת קלפים לכל מקום. הרבה פעמים במסעדות, תחנות למינהן ו רכבות מאד משעמם ותמיד אפשר למצוא שותפים למשחק (אותו דבר עם שח-מט אם אתם משחקים) 5) איך לגרש סוחרים ברחוב: יש כמה דרכים, להגיד להם שכבר יש לך, להגיד: לא! תתחפף! (!no! Bug off)או פשוט להיכנס לחנות כלשהי 6) תמיד יותר זול לקנות מים…
אין מה לעשות, כשיוצאים לטיול עם ילדים בכל מקום בעולם אי אפשר להמנע ממקומות בהם אתה כהורה מרגיש שהיכולות שלך לשמור על בטחונם או אפילו לשמור על קשר עין עם הילדים עומדות למבחן. יש מקומות בהם אפילו מעבר חציה יכול להיראות להורה הממוצע כמו אתגר כמעט בלתי אפשרי. יורודיסני עם ילדים, דיסנילנד, שדות תעופה, רחובות מסויימים בניו יורק, שלא לדבר על ערי בלאגן כמו דלהי, בומבי, סייגון, בנגקוק, קטמנדו ועוד ועוד..אין מנוס. בגדול, ואם אתם שואלים אותי, על מנת להמנע לגמרי מהסיכוי שתאבדו ילד או שמשהו יערער את בטחון הילדים שלכם, הדרך הפשוטה והקלה (והיחידה) היא פשוט לא לצאת מהבית. לעולם. במקרה שהחלטתם לצאת, והאחריות מוטלת כמובן על כתפיכם בלבד, אפשר לנקוט בכמה אמצעי זהירות. 1. נתחיל עם הקטנים. ילדים עד גיל 3 ואפילו יותר מזה תמיד שמים במנשא ! לא בעגלה, גם אם היא עם חגורות בטיחות. לא ברגל. לא על הידיים. תמיד תמיד תמיד במנשא. קשורים אליכם ומוגנים לחלוטין.…
לא תמיד. אם אתם מהמשפחות הסטריליות, שלא מרגישות בנוח בחברת קצת ליכלוך, הרבה בלאגן וריחות לא- הכי-נעימים-בעולם. אם אתם מהמשפחות האלה וגם אין לכם הרבה כסף וגם אתם חולמים כבר תקופה על כמה שבועות רצופים של חופש – אל תתייאשו כל כך מהר. נכון שטיול עם ילדים במזרח הוא זול בהרבה מטיול זהה באירופה. אבל זה נכון רק אם הטיול הזה נמשך חודש וחצי ויותר. כל עוד אתם מתכננים לנסוע לתקופה קצרה יותר, בהחלט אפשרי לטייל בזול גם באירופה, ולהוציא כמעט את אותו סכום בשני המקומות. איך? לשם ההדגמה בחרתי להשוות בין שני יעדים פופולאריים למשפחות: הולנד והודו (לא בחרתי את תאילנד בכוונה מכיוון שהיא יקרה יותר). הפרמטר הראשון הוא כרטיסי הטיסה. בעוד שלאירופה ניתן למצוא כרטיסים ב-450 דולר או פחות, למזרח אין מחירים כאלה. תכפילו את זה בחמישה או שישה כרטיסים ותקבלו הפרש של אלפי שקלים. חברת התעופה- אירופה, טיסה קצרה, אין בעיה להתמודד עם הילדים. לכן לא בעיה…
אחד מהחששות הגדולים שעולים, כשמדברים על טיול עם ילדים בחו"ל, קשור לנושא החברתי. איך הילדים יסתדרו בלי חברים. מה הם עושים על מנת ליצור קשרים חברתיים. אני רוצה לענות, על קצה המזלג לשאלה הזאת, החוזרת בכל פעם מחדש. אני מרגישה שהטיול שלנו דוקא העשיר את עולמם החברתי של הילדים, ופתח להם ערוצים חדשים ומרגשים לקשר. העובדה שהטיול שלנו אינו מוגבל בזמן ושאנחנו נשארים זמן מה בכל מקום תורמת ליצירת קשרים טובים ועמוקים. היום קיים עבורם איזון טוב יותר ואפשרות בחירה טובה יותר, לתחושתי, בין הזמן הפנוי, השקט שלהם עם עצמם, לבין בילוי משותף עם חברים. המפגשים החברתיים נוצרים מאליהם, ללא כל התערבות או יוזמה חיצונית. ניסיתי לעשות קצת סדר ולחלק את הקשרים החברתיים שלהם לכמה סוגים: תרמילאים ישראלים צעירים- את התרמילאים אנחנו מחלקים לשני סוגים. אלה ששמחים לפגוש ילדים ואלה שעסוקים בעצמם, בחווית הטיול שלהם, ושרוצים רק שקט. את אלה שמבקשים את השקט שלהם אנחנו מאתרים מיד ומניחים להם לנפשם.…
"איך היה היום בבית הספר חמודה?" שואלת אמא של אוליביה כמו תמיד.
"כיף", עונה אוליביה.
"אז מה עשיתם היום?" שואלת אמא שלה,
"כלום". (אוליביה מצילה את הקרקס/איאן פלקונר)
טיול שאינו מוגבל בזמן אינו דומה לטיול שההתחלה והסוף שלו ידועים מראש. אולי יום אחד אנסה לערוך השוואה בניהם, אבל כרגע אני רוצה לכתוב על אחד ההבדלים הכי בולטים והכי יומיומיים. עניין פעוט, שבו אני נתקלת לפחות פעמיים ביום ובכל פעם מחדש מעורר אצלי מחשבות. אין קניות. לא קונים בגדים (רק כשצריך), לא קונים מזכרות, לא קונים דברים לבית או צעצועים ואפילו לא קונים מתנות. לא משנה כמה הפיתוי גדול, כשאתה צריך לסחוב את כל הבית על הגב- היכולת שלך לעמוד בפיתויי השופינג מתגלה במלוא תפארתה. מה זה תפארתה, נראה לי שירדתי שני קילו רק מההתכווצויות שיש לי בבטן בכל פעם שאני לא יכולה לקנות את המשהו הכל כך שווה שאני מחזיקה ביד. אני נכנסת לחנות של חפצי אמנות מרהיבים ושואפת מלוא ראותי מוזה טהורה. וזהו. כלום. בדמיוני אני רואה את הנזירים הסגפנים ביותר עומדים על רגליהם ומוחאים לי כפיים. וזה לא שהכרזתי על חוק כלשהו. זה פשוט הגיוני. מה,…
השבוע חגגנו את הריב הראשון. ריב קלאסי, בלי נספחים מיוחדים. לקח כמה שעות ונרגענו, ניהלנו את השיחה שאחרי, הבנו אחד השני טוב יותר וצעדנו עוד צעד בדרך לתקשורת זוגית אידאלית. הריב והסולחה שבאה אחריו, כמו דברים רבים נוספים, התרחשו בתוך המרחב המשותף לנו ולילדים. תוך כדי הריב, ובעיקר תוך כדי השיחה הנעימה שאחריו, חשבתי לעצמי שהמעורבות של הילדים היא דוקא סוג של יתרון. למעשה עוד בטרם יציאתנו למסע הזה, החלטתי שאני פותחת את עצמי לילדים הכי פתוח שאפשר. שקופה כמו בגד של ליידי גא-גא. הם היו מעורבים בתכנון, בתקציב (כולל איך להשיג את כל הכסף, כולל סכומים מדוייקים, כולל טעויות וסיבוכים ומכשולים שהיו בדרך), בשיקולי אריזה וציוד. לכל אורך הדרך דיברתי באופן חופשי על הרגשות שלי, גם כאשר היה לי קשה. דיברנו על הכל- על הציפיה, על קושי הפרידה, על הפחדים, החרטות, ההיסוסים. כשהדמעות הגיעו, מיד אחרי ההמראה, היה זה בני הבכור שישב לצידי, בעודי מתפרקת לרגע, בקוקטייל של אושר…