– – וובינאר – –

כולם יודעים שהיום אפשר להרוויח כסף באינטרנט מכל אתר ומכל בלוג. יש הגורסים שהרבה מהבאזז שקשור לזה הוא הונאה. ואכן, גם כאלה יש לא מעט.

בתור מי שעוסקת בזה כבר הרבה זמן, אני רוצה לעשות לכם סדר, לסנן עבורכם את כל השטויות ולהשאיר כמה דרכים מהימנות, רציניות ומוכחות.

אבל מעבר לכך- אתם צריכים גם לדעת איך להשתמש נכון בכל הדרכים האלה. שימוש לא נכון יוביל לתוצאות הפוכות ולעתים אף יגרום נזק לאתר.

אז איך מרוויחים כסף מכל אתר?

בוובינאר אני מונה את הדרכים המועדפות עלי:

1. תכניות שותפים- שימוש נכון ושימוש לא נכון – מתי הן באמת רווחיות ומתי הן לא. איך לבחור תכנית שמתאימה לך?

2. מתן שירותים בתשלום- או קידום/הרחבת שירות קיים- מהן הדרכים הנכונות לקדם אותם? מה עוד ניתן לעשות על מנת להגדיל את ההכנסות האלה?

3. יצירת מוצר מקורי- איך לבחור מוצר מתאים? מתי להציע אותו בחינם, מתי להציע בתשלום, מה היתרונות ומהם החסרונות של כל אחת מהאפשרויות.

4. שת”פים מעניינים מחוץ לקופסא.

5. איך למקסם את הרווחים מהאתר- או-כך תרוויחו פעמיים :-).

אני מתייחסת גם לשאלת הפרסום באתר- מתי כדאי לפרסם, באיזה מחיר, וכמובן נדבר על הפרסום של גוגל.

בנוסף, רווחים באינטרנט הם פונקציה של תנועה. ככל שהתנועה גדולה יותר כך הרווחים גבוהים יותר. לכן, נדבר על דרכים פשוטות וזולות להזרמת תנועה לאתר. אתר שאין בו תנועה, ושלא מופיע במנועי החיפוש, לא יכול להביא רווחים.

הוובינאר כולל שלושה מפגשים. והוא מתקיים במרחב של פייסבוק. ניתן להרשם בכל שלב. ולצפות בכל זמן. הנרשמים יקבלו הזמנה לקבוצה סגורה שבה יוכלו גם לשמוע את שלושת ההרצאות (בכל זמן שירצו), וגם להעלות נושאים לדיון, שאלות, המלצות, וכל דבר אחר.

הוא מתאים לכל בעל אתר (לא משנה איזה אתר: מטפלים, שרברבים, בעלי עסק, בלוגרים פרטיים) שמעוניין קודם כל לשפר את רמת ואיכות האתר, להגדיל את הרווחים וגם לפתוח ערוצי רווח חדשים ופאסיביים לחלוטין, ולכל מי שחושב להקים אתר/בלוג ורוצה לקבל כלים שיעזרו לו לתכנן את האתר בהתאם.

אין צורך בידע טכני או אינטרנטי.

משתתפים מהוובינאר כותבים:

“שלום, אני רוני מ‘כף עץ’ – בלוג בנושא אוכל עונתי ומקומי ומתכוני ירקות. הצטרפתי השנה לוובינאר ‘איך להרוויח כסף מכל אתר או בלוג’ כדי להרחיב את הידע שלי בתחום וכדי לפתוח ערוצים חדשים שיקדמו אותי ואת הבלוג להכניס כסף. הוובינאר עם הללי כלל שלושה שיעורים שכל אחד כיסה תחום אחר בנושא ובתוכו נפתחו נושאים חשובים (צבירת קהל קוראים, מה הכי חשוב כשכותבים בלוג, פרשנו את כל הדרכים שאפשר להכניס כסף דרך הבלוג, איך לקדם את האתר ועוד) כמו כן הללי נותנת הרבה טיפים בקבוצה הסגורה והפניות למאמרים איכותיים שלא הייתי מגיעה אליהם בעצמי”.

עלות : 189 ₪ עבור שלושת ההרצאות והשתתפות חופשית בקבוצת הדיון בפייסבוק. ניתן להשלים את התשלום בדרכים שונות.

לתשלום והרשמה אנא הקליקו כאן. לאחר התשלום תקבלו הפניה לקבוצת הפייסבוק.

מי אני בקצרה: שמי הללי, אני מנהלת את האתר משפחה-עולם-טיול כבר למעלה משבע שנים, מטיילת בעולם עם שלושת ילדי ומתפרנסת בעיקר בזכות האתר הזה. הנה פוסט בו תוכלו לקרא איך אני מתפרנסת

***מי שמעוניין לצפות בוובינאר הקודם: “המזרח עם ילדים”, יכול להצטרף לקבוצה בפייסבוק. הקבוצה פתוחה עבור כל המשפחות המחפשות מידע לקראת ובמהלך הטיול שלהן במזרח. שימו לב שיש להסדיר את התשלום הסמלי לפני הבקשה להצטרפות לקבוצה***

הרצאת מבוא: כדאי או לא כדאי? ולאן הכי כדאי? ומה חשוב לדעת?

לכל המתלבטים, החוששים וגם אלה המבקשים לגוון ולנסוע למקומות אחרים.

לא משנה אם זו חופשה קצרה או טיול ארוך יותר.

– מהן שלושת הנקודות הכי משמעותיות בתכנון טיול במזרח עם ילדים

– מה חשוב לבדוק לפני שמחליטים על יעד במזרח

– עלויות ותקציב

– ארבעה מקומות מומלצים לבילוי משפחתי במזרח.

– מענה לשאלות

הרצאה שמלווה כולה בתמונות וסרטונים, כולל טיפים חשובים שנאספו בעקבות החוויות שלנו ברחבי אסיה.

מי אני:

הללי סמדר, אמא לשלושה ילדים (גלי 10, רני 14, יותם 17). אני מטיילת איתם במזרח רצוף כבר שש שנים (התחלנו כשיותם היה בן 11, רני בת 8 וגלי בת 4). מנהלת את הבלוג משפחה-עולם-טיול ואת דף הפייסבוק הנלווה ‘להשתחרר מהתשע עד חמש’.

מאמרים שלי פורסמו במגוון ערוצי תקשורת, כולל ‘כלכליסט’, ‘YNET’, ‘את’, ‘ישראל היום’ ועוד.

לפני שש שנים נחתתי לראשונה בקטמנדו. ואמנם לפני שהגענו לשם ניסיתי למצוא מידע שיעזור לי להבין לקראת מה אני הולכת, אבל היה די קשה. לא היה מספיק חומר באינטרנט, והמשפחות שעשו את זה כבר, נדמה היה לי שהם כולם אחרים ממני. משופשפים יותר, חרדתיים פחות או לפחות כבר ביקרו כצעירים במקומות האלה וידעו לאן הם לוקחים את הילדים שלהם.

עבורי הכל היה חדש. מעולם לא הייתי במזרח לפני כן. והמחשבה לקחת את הילדים שלי למקום כל כך אחר, לא מוכר, שאלפי מעשיות (שתמיד מלוות בנפנופי אצבע מזהירה) סופרו עליו היתה מאוד לא פשוטה בשבילי.

ההחלטה לא היתה החלטה של 100%, אלא יותר סוג של מלחמה בתוכי בין החששות והחרדות, לבין החלומות והרצון שלי להגיע לשם. וגם לתת לילדים לראות עולמות אחרים ושונים לגמרי.

מאז אותה נחיתה קשה בקטמנדו עברנו הרבה ברחבי אסיה. גם מדינות וגם חוויות. הילדים למדו על תרבויות אחרות, פגשו המון חברים מכל העולם ואפילו למדו לדבר שלוש שפות חדשות.

כבר שש שנים שאני מקבלת פניות דומות במייל. עם אותן שאלות ואותן חששות. ממשפחות שחוות את אותן התלבטויות שאני חוויתי.

לכן החלטתי לצאת ולדבר ולתת לכם את מה שאני חיפשתי כל כך ולא הצלחתי למצוא. 45 דקות, עם הרבה תמונות להמחשה על טיול/ חופשה במזרח עם ילדים. בלי נפנופי אצבע מצד אחד, ובלי פילטרים מתייפיפים מצד שני. כולל עלויות ותקציב, המלצות למקומות משפחתיים, ולא מעט טיפים.

האם אפשר לטייל במזרח עם ילדים ממש קטנים? הילדים אוכלים רק פאסטה, האם אפשר למצוא אוכל מערבי? אנחנו לא רוצים להתכלב, מה איכות הגסטהאוסים? עד כמה חשוב לתכנן הכל מראש? האם יש טיטולים/ אוכל לתינוקות/ בקבוקים? ומענה לכל שאלה אחרת שתהיה לכם.

כל זה מהפינה השקטה שלכם בבית, בבגדים נוחים וכוס קפה. בלי דלק, בייביסיטר ובלי לחפש חניה.

עלות: 59 ₪, הנרשמים יקבלו גם את האי בוק: ‘פנקס הטיפים המלא’- ובו עשרות טיפים לטיול עם ילדים.

ההרצאה תתקיים דרך קבוצה סודית בפייסבוק, באמצעות פייסבוק ‘לייב’. אעביר אותה ישירות מנפאל. מספר ימים לפני ההרצאה אעלה גם סרטונים, תמונות וסטטוסים רלוונטיים. ותוכלו כמובן להעלות שאלות.

לאדאק היא לא כמו כל מקום בשבילי. טוב, האמת שלכל מקום יש את הקסם שלו. ואני פחות או יותר מאוהבת בכל מקום אליו אנחנו מגיעים. אז הקסם של לאדאק בשבילי הוא העוצמה.

כשאני חושבת על לאדאק אני מרגישה אותה בבטן. חזק. כמו התרגשות כזאת ממש לפני ההמראה. יחד עם האתגר של להגיע אליה, להתאקלם לגובה (מינימום של 3500 מ’), יחד עם צלצול פעמוני התפילה המהדהד, התלבושות המסורתיות שתמיד מושכות אותי להתקרב אליהן, לחקור, לטעום.

והמדבר האימתני העצום, הנהרות השוצפים בצבעי חום-בוץ-אפור ועד כחול מפתה.

הפסגות המושלגות שרק מוכיחות לך שאפשר להגיע עוד הרבה יותר גבוה. מה נראה לך, הא? שה-3500 מ’ שלך זה משהו בכלל?

לאדאק מביאה לי את העוצמות שלה ונותנת לי השראה למתוח לעצמי את הגבול. כי העוצמה נמצאת שם. ואני הולכת לנסות להגיע אליה. הולכת לבדוק את עצמי קצת. להראות לעצמי שמה שחשבתי שהוא הגבול שלי- הוא בעצם לא ממש. 

חצינו (על אופנוע..) את הפאס הגבוה בעולם (5600מ’) ורקדנו על פסגתו. נסענו בכבישים המפותלים ההריים, בוהים בנוף עוצר נשימה. לפעמים בגשם, לפעמים פתיתי שלג ליטפו אותנו, לפעמים היה חם נורא. כמה קשתות כיבדו אותנו גם. היו אפילו נסיעות קפואות דרך קרחונים.

שתינו צ’אי בגבול פאקיסטן, צפינו ב-K2, טיפסנו למעלה ורחצנו במפלים צלולי מים. עשינו טרק בין כפרים נידחים, צעדנו על צלע הרים ומצוקים, מסלול עם הרבה עליות תלולות וירידות תלולות לא פחות, עצרנו להתרעננות במינזרים שכוחי אל הנחבאים בתוך מערות, (שם כיבדו אותנו בתה ועוגיות), שתינו מי שלגים צלולים, פשוט כי לא היה משהו אחר, אכלנו יחד עם המקומיים את הלחם הטרי, הירקות מהשדה, החמאה שהם מכינים בבית, היוגורט המיובש..וישנו איתם בבתיהם.

פגשנו הרבה אנשים מקסימים שחיים חיי פשטות ועבודה קשה. גלי לא רצתה בכלל לעזוב. למרות הלינה בבתי הבוץ, והשירותים המאולתרים והמים שזורמים בכלל רק בצד השני של הכפר. 

בעיר עצמה (LEH) פגשנו עוד אנשים, מטיילים, מכל מיני מקומות בעולם. גלי הקטנה ויותם הגדול העבירו הרבה זמן בקיר הטיפוס שיש בשכונה, יותם מצא המון שותפים לשח מט, רני חגגה כל היום עם מומו, הנערה שארחה אותנו בביתה יחד עם משפחתה. הן קראו המון ספרים (טוב, האינטרנט לא משהו), שמעו מוסיקה, הלכו לסטופה וספרו כמה מדרגות מובילות אליה (575), צילמו המון המון סנאפשוטים..

היה לנו נקע אחד חמור במפרק היד (יותם שיחק כדורסל עם המקומיים..), ושפעת אחת שכללה את כולם. 

השתתפנו במספר מופעי מוסיקה מעניינים שארגנו יוצרים ומוסיקאים ישראלים (שחברו עם המקומיים או עם תיירים אחרים), ובילינו ערבים נהדרים של שירה.

נפגשנו גם עם חברים ותיקים שהגיעו. אנה וסאבי מגרמניה (הביאו לנו מלא שוקולדים שווים!), תום מצרפת וג’וזי מלבנון. וכמובן המקומיים שזכרו אותנו משנה שעברה, להפתעתי הרבה (‘איפה הבנות שלך’ היתה השאלה הפופולארית כשעברתי בפעם הראשונה ברחוב).

ברמה האישית יצאתי ללאדאק שניה אחרי ביקור בארץ, שכלל גם ביקור ברבנות. אני גרושה רשמית (אגב, יש כאן מישהו שיכול להסביר את זה למס הכנסה??). לאדאק היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. יצאתי החוצה, מהעיר, אל ההרים הקרובים והנחלים הקרירים. נשמתי. נתתי למים לקרר אותי, ולגברים ולטבע לפתות אותי. מה לעשות, שמש, מים קרירים וסלעים חמימים תמיד עושים לי חשק להתפשט :-). אז היתה גם הרבה outdoor passion…

את הדרך חזרה עשינו בנסיעה, חלפנו על פני ששת הפאסים המרהיבים שחוצצים בין לאדאק למנאלי וישנו על אחד מהם, בדאבה מתוקה וחמימה, תחת שלוש שמיכות עבות, בגובה 4600 מ’. 

וכרגיל, פגשנו המון המון אהבה.

אז מתחתי את הגבולות בטירוף הפעם. הלכתי עם הכל, ומה שיבוא יבוא. חודשיים וחצי בלאדאק-קאשמיר הטביעו את חותמן כמו קעקוע, שאחריו גופי, נשמתי, לבי לא יהיו אותו דבר.

צילום החופשה או המסע המשפחתי הוא חלק משמעותי מאוד מכל החוויה. זוהי המזכרת הנשארת אחרי שחוזרים לשגרה, ואין להקל בחשיבותה. אז ביקשתי מחברתי נועה בן שימול, שהיא לא רק אישה מדהימה אלא גם עוסקת בצילום, בבימוי ואפילו בתרפיה באמצעות וידאו לתת לכם כאן כמה טיפים שיהפכו את הסרטונים שלכם לשוברי קופות משפחתיים 🙂 

בעשור האחרון הפקנו וערכנו ב”קולנועה” סרטי משפחה מכל הסוגים והמינים. המשותף לכולם – חלק נכבד מהארכיון המשפחתי של תמונות סטילס וקבצי וידאו – צולם בטיולים בארץ ובעולם.

המפגשים שלנו עם כ”כ הרבה חומרי גלם, כאלה שכיכבו בסרטים שיצרנו או אלה שנותרו על רצפת חדר העריכה, הביא אותנו לכמה מסקנות בנוגע למה ואיך כדאי לצלם בוידאו את הטיול המשפחתי שלכם.

נתחיל דווקא מהאמצע: טכנולוגיה וצורה הם היבטים חשובים של כל סרט. אבל אנחנו מאמינים קודם כל – בתוכן:

– תובנה חשובה אחת גזרנו מעשרות סרטי המשפחה והטיולים שערכנו: המצלמה היא כלי למשחק ולתקשורת בכאן ועכשיו שלכם, לא רק כלי לאסוף בו זכרונות לאחר כך. 

–  נסו להשתמש בה מבלי לחשוב כמה מעניין או מרגש יראה לכם הפריים הזה בעוד שנתיים, ויותר בחדוות יצירה אמיתית. השתמשו בה ברגישות ובנחישות.. העזו להציע לצלם במגוון רחב של סיטואציות ומצבי רוח, אבל היו קשובים להתנגדויות אמיתיות וכאשר היא לא רצויה, דעו גם להניח אותה. 

– ערכו ראיונות אחד עם השני; השתמשו בה כדי לשאול את כל מה שמביך לשאול, את כל מה שמובן מאליו לכאורה להגיד. שאלות על רגשות ותחושות, על יחסים, על הרהורים. שפת הראיון היא שפה נרכשת עבור מראינים ומרואיינים כאחד, וגם אם נדמה לכם שחוץ מ:“איך היה? “-“כיף!” אין לכם באמת מה לאמר זה לזה, תתפלאו לגלות כמה תוכן נובע כשמתרגלים להציב מצלמה ולראיין.

איך עושים את זה? כולנו צברנו לאורך חיינו שעות ע”ג שעות של צפיה במסך ומבלי דעת רכשנו שפה נוספת, שפת הטלויזיה. כולנו מכירים ז’רגון של מהדורת חדשות, תכניות ספורט, תכניות בישול, ריאליטי, סרטי טבע. כל סגנון כזה יכול לשרת אתכם מצויין בבואכם לראיין, לקריין ולביים את הסרט -טיול המשפחתי שלכם. כך לדוגמא צילומי “עדויות” – המונולוגים שמשתתפי תכניות ריאליטי נושאים ביחידות למצלמה לאחר כל סצינה, יכולים לפתוח עבורכם ערוצי תקשורת, הומור ו/או גילוי לב מפתיעים. 

דוגמא אחרת יכולה להיות, לאמץ את סגנון הקריינות של סרטי הטבע ע”מ לתאר את בני המשפחה וכך להכניס אותם לתוך סצנה של שיח. 

סלפי: סלפי וידאו אישי או משפחתי הוא הזדמנות לכנות ואינטימיות, מהסוג שהמבוכה שמעוררת מצלמה יכולות להפיק. פשוט להניח אותה מולכם עם או בלי מילים ל10, 20 או 30 שניות ולצפות להפתעות. 

– בזהירות רבה אני מציעה, לא לחשוש לשלוף את המצלמה גם ברגעים הפחות זוהרים שלנו. בעת מריבה או מצב רוח מזופת. דווקא אז היא יכולה להוות שיקוף בעל המון משמעות, להעניק פרספקטיבה אחרת על מצב תקוע, ולהוות כלי תקשורת לחילוץ ממצבים מעיקים. אבל, כאמור – לשלוף אותה בזהירות רבה ועם כבוד להתנגדויות אמיתיות שעשויות לצוץ כלפיה ברגעים לא נוחים. 

– השתמשו בה כזבוב על הקיר: מדי פעם מצאו איזה מדף, או דשבורד של המכונית השכורה שלכם, הפעילו אותה לשכחו ממנה לעשר דקות. זה תרגיל מקסים ביציאה וכניסה לתוך המודעות העצמית שהמצלמה מעוררת, ואם באמת תצליחו לשכוח ממנה – אתם עשויים לקבל מזכרות נפלאות לאמיתות שבחייכם. 

– בכל מופע סטנד אפ טוב, יש את הבדיחה הזו שחוזרים אליה לאורך כל הערב והיא צוברת מטען של צחוק ומשמעות. כך גם בטיול המצולם שלכם: בחרו טקס כלשהו: צחצוח השיניים המשפחתי, הקפה של אחה”צ, וחזרו לצלם אותו מדי יום-יומיים. 

– משחרר מאד לזנוח את הזווית הדוקומנטרית ולהגביה עוף עם הדמיון, כשהמצלמה היא רק תירוץ: היו לרגע מלך תאילנד שמגיע לראיין את התיירת הישראלית הראשונה בארצו – הילדה שלכם! פנו אל המתבגר המסתגר שלכם כאל הדלאי למה ובקשו ממנו ברכה.. זכרו, המצלמה היא כלי מופלא לדיאלוג יצירתי.

2. ולהיבטים נוספים של ההפקה: טכנולוגיה

נדמה שהיום כבר אין שאלה לגבי המצלמה המועדפת על רובנו – מצלמת הסמארטפון. 

אנחנו אוהבים לטייל קל, ולא מוצאים סיבה אמיתית לסחוב מצלמת וידאו ולמעט אנשי מקצוע או צלמים חובבים שאוחזים במצלמות מצ’וכלות באמת, רובינו היום יכולים להפיק וידאו איכותי גם בניידים שלנו. 

מקום אחסון – כאן כדאי להשקיע, בוודאי אם מדובר בטיול ממושך. אפשרות אחת היא לקנות דיסק-און-קי קטן או הארד דיסק נייד ומדי פעם להכנס לאינטרנט קפה ולשפוך אליהם את החומרים. 

אפשרות אחרת היא כמובן – לדאוג לגיבוי וירטואלי על ענן כלשהו, איזשהו דרופ בוקס בלתי מוגבל וכיו”ב.

3. צילום וסאונד

שני עקרונות בסיסיים-עד-כדי-ברורים-מאליהם יש לחומרי וידאו: שיראו טוב, ושישמעו טוב. 

סאונד: החסרון הגדול ביותר בצילום וידאו ביתי הוא חוסר היכולת לבודד את קול הדובר מרעשי הרקע שסביבו. ומאחר וככל הנראה לא תוסיפו מוט בום לרשימת הציוד האינסופית לטיול המשפחתי, נותר רק להקפיד על תשומת לב לנושא: ראיונות / שיחות / מונולוגים מרגשים – כל אלה נוכל לצלם רק בסביבה שקטה לחלוטין, כזו עם שקט אמיתי, שניתן לנהל בו שיחה מביל להרים קול. רוח, קולות המון, מוסיקה, נהר או ים – כל אלה ישמעו בווליום גבוה יותר בזמן הקרנת הסרטון, מאשר נדמה לכם בעת הצילום. 

לכן במקומות הומים ורועשים, קחו בחשבון שהערך של הצילום שלכם הוא כמעט אך ורק ויזואלי, שזה לא מעט! אם תרצו לערוך בהמשך את החומרים, קטעי ויזואליה מוצלחים עם מוסיקת רקע הם רגעים נפלאים בכל סרט. 

תמונה: עיקר העניין כאן – טמון בתאורה. אור חזק – שמש / חלון / מנורה מאחורי האובייקט – ישרוף את התמונה. 

צל מוחלט על האובייקט – יתן תמונה חשוכה. בשביל לקבל פריים נעים לעין אנחנו מחפשים אור בהיר אך לא מסנוור, כאשר מקור האור יגיע מאחורי המצלמה, או מאחד הצדדים. 

עקרון חשוב נוסף בשימוש בסלולארי כמצלמת וידאו הוא לצלם במאוזן! תמיד! מכירים את הסרטונים האלה שתופסים רק את השליש המרכזי של המסך ובשוליים שממה ושממון? אז הם פשוט צולמו מהנייד במאונך.. איזה בזבוז.. 

עוד חשוב לשמור על יציבות המצלמה, משהיתה תינוקת זעירה שעוד לא מחזיקה את הראש לבד: בלי תנועות חטופות, בעת צילום בהליכה – לשמור על יציבות הזרועות, נשתדל שלא יטלטלו עם שאר הגוף.

4. פוסט-פרודקשן – עריכה

אז עשיתם חיים וגם צילמתם, אספתם ערימות של חומר, ובכן.. מה עכשיו?

אפשרות אחת היא לתייק את החומר בתיקיות נגישות, עם שמות ותאריכים, ולשוב אליו אי שם בסרט הבר המצווה הבא. 

אפשרות אחרת, בייחוד אם אספתם חומרים משובחים שתרצו שיהיו לכם נגישים לצפיה, היא ליצור סרט-טיול – לערוך את החומר. 

3 אפשרויות טובות לעריכה מהקלה אל המורכבת:

– עריכה ביתית בעזרת אפליקציות שעושות עבורכם את העבודה, למשל – magisto, animoto ואחרות . שופכים לתוכן חומרים והן כבר עושות מזה סרט. אחלה פתרון, מהיר וזול. 

– אם אתם בכ”ז רוצים לספר את הסיפור, לבחור, לדייק, להוסיף כתוביות בתכנת עריכה בסיסית לחובבים – תוכלו לעשות את זה די בקלות עם movie maker של windows ועם imovie של apple. הן כל כך פשוטות ואינטואיטיביות, כך שגם אתם, עורכים בלתי מקצועיים בעליל וגם הילדים שלכם יוכלו לתקשר איתן בקלות רבה. 

– להוציא את החומרים לעריכה מקצועית – מה שבוודאי חוסך המון זמן אבל גם עולה לא מעט כסף. עורך מקצועי ומיומן ידע לבחור את הקטעים המעולים מבין ערימות החומרים שלכם ולבנות ממנו סיפור של ממש עם התחלה, אמצע וסוף, גיבורים, פאנצ’ים, מוסיקת רקע וכן הלאה. המחיר – משתנה בהתאם לכמות חומרי הגלם ואורך הסרט, כאשר ככל שתכירו את החומרים שלכם ותדעו מה אתם רוצים מהם, תחסכו לכם שעות עריכה יקרות.

                                                                                   ****************

נועה מנהלת את בית קולנועה– סרטים המשלבים תהליך וידאו-תרפיה ייחודי לזיהוי הסיפור הנכון והמדוייק לכם, עם יכולות קולנועיות מקצועיות ואיכותיות. התוצאה – סרט אותנטי וחד פעמי, שתהיו גאים לחלוק עם קהל הלקוחות או המשפחה שלכם.

והיא מעניקה מתנה אישית לקוראי האתר הזה – פגישת ייעוץ תסריט ראשונה ללא עלות וללא התחייבות!

16 סיבות למה כדאי לצאת לחו”ל עם מתבגרים

טוב אז ברור שהמתבגר עצמו חושב שהכי עדיף אם תסעו לבד עם עצמכם ותשאירו לו את הבית לשבועיים :-).

מצד שני, חבל לוותר על ההזדמנות. טיול לחו”ל עם מתבגרים זו חוויה מדהימה, לא רק להורים, אלא גם ובעיקר לנערים עצמם. 

1. טיול כזה חושף אותם למליון נקודות מבט חדשות על החיים ועל העולם. בגיל שבו מתגבש ה’עצמי’ זו עשויה להיות חוויה מעשירה שאני לא חושבת שאפשר לחוות בשום דרך אחרת.

2. חיבור מכיוונים אחרים אליכם ואל האחים שלהם. צדדים חדשים מתגלים, גם אצלם וגם אצלכם. רגעים של שקט מביאים איתם שיחות ונושאי שיחה חדשים. 

3. חוויות משותפות ורגעים משותפים שיהיו נושא לשיחות רבות בהמשך החיים.

4. זו הזדמנות נהדרת לאפשר להם להיות בוגרים ואחראיים- החל משלב התכנון בו הם יכולים בהחלט לקחת חלק, דרך ניווט, אחריות בלעדית על התיק הפרטי שלהם וכל החפצים האישיים שלהם (כולל מה לארוז, איך לארוז וכו’).

5. אפשרות להתנסות עם הכסף המקומי- בגלל שזה לא ‘הארץ’ (עם הכללים השגרתיים שלכם)- אתם יכולים לתת להם להתנסות עם ניהול כלכלי עצמאי. הבן שלי, בן 17 ויש לו גישה חופשית לגמרי לארנק המשפחתי. למעשה, גם לבתי בת ה-14. אני סומכת עליהם לחלוטין.

6. הזדמנות לפגוש אנשים מכל גיל ומכל מקום בעולם- עוד נקודה משמעותית שאין שום דרך אחרת לאפשר להם אותה. מפגש שכזה פותח להם את הראש בצורה מטורפת. הם מגלים ממש עולם שלם דרך שיחות ובילויים משותפים עם אנשים מגוונים מכל העולם.

7. המפגשים האלה גם מאפשרים להם להביא את עצמם ממקום חדש, אחר. הרי אף אחד לא מכיר אותם, וזו הזדמנות להציג בכל שיחה את הצדדים הבוגרים שבהם, ולשפר את מיומנויות הדיון הבוגר שלהם, על כל רבדיו. מנסיון רב אני יכולה לומר לכם שהיחס של מטיילים אחרים כמו גם של מקומיים שפוגשים במהלך הטיול, כלפי הילדים שלכם הוא שונה מכל מה שאנשים שכבר מכירים אותם נותנים להם. יחס פתוח, מלא באהבה, בקבלה, בחברות. 

8. מפגש עם בני נוער משני המינים מכל העולם- ואולי יצירת קשרים לטווח ארוך

9. זה יוצר הזדמנויות להתנסויות במקום חדש. מיומנות חשובה מאין כמוה. שנותנת גם תחושת ערך עצמי ובטחון עצמי גבוה. גם אם זה רק לקחת אוטובוס או ריקשה למרכז העיר, לקנות משהו עבור כל המשפחה (נגיד, פיצה) וחזרה- כשעושים את זה במקום חדש ואחר לגמרי, בשפה אחרת אז החוויה נצרבת. ויש מצב שהרגעים האלה יהיו הרגעים שהם הכי יזכרו מכל הטיול (וזה נהדר!).

10. לתת להם אקשן אמיתי, התנסויות חיים קצת יותר אקסטרימיות, במקום לראות אנשים אחרים עושים את זה בטלויזיה..

11. רק בטיול בחו”ל הם יכולים ללמוד איך לכבד את האחר ברמה מעמיקה. איך לכבד רכוש, בית, חדר של אחרים, (גם אם זה בית מלון) איך לכבד ציוד של אחרים, איך להתייחס במלא הכבוד לאנשים שמארחים אתכם במדינה שלהם. בין אם זה כבוד לתרבות, למנהגים, לאדמה ולאוצרות הטבע, ובין אם זה ברמה הגשמית יותר של המונח. זה לא ‘שלהם’ ולא ‘של דוד שלהם’. זו גם הזדמנות טובה לתת דוגמא אישית בנושא, להעיר את תשומת לבם לנושא ולפתוח להם תדר של הקשבה למה שמקובל במקומות אחרים, להתחשבות ולדרך ארץ. 

12. התנסויות במצבי קצה- ברגעים לא מתוכננים, ברגעים בהם אין לאף אחד מכם שליטה בעצם, ביציאה מהשגרה, ביציאה מה’בסיס הבטוח’. הכל קורה כשיוצאים לטיול :-). וזה לפעמים מאוד מפחיד. אבל כשמתמודדים עם המצבים האלה, לומדים המון גם על עצמך, וגם על מי שהיה איתך באותם רגעים. 

13. פרופורציות- אוטובוס לילה של 12 שעות, רכבות של 24 שעות, מעבורות, מטוסים, טוקטוק מקרטע בלב עיר סואנת. אחרי טיול כל הפרופורציות משתנות. 

14. שיתאמנו וישפשפו קצת את האנגלית, זה תמיד חשוב (במיוחד לקראת הבגרות :-)). ושיעשו קצת אימון למוח עם שפות אחרות וחדשות. שיחזרו לארץ וילמדו את החבר’ה איך אומרים כל מיני מילים גסות באוסטרית, בהינדי או באיסלנדית. וגם איך אומרים “אני אוהב אותך”..

15. אפשר לחבר את תחומי העניין שלהם לטיול ולמצוא פעילויות שקשורות לפעילויות שהם אוהבים לעשות בשגרה. אם הם אוהבים לגלוש, לטפס על צוקים, לרקוד בסגנונות שונים, יוגה, בישול, אמנות..להתנסות באותה פעילות בארץ אחרת ולפגוש אנשים אחרים שאוהבים לעשות את זה -יכול להיות חוויה מרתקת בשבילם.

16. יש המון אהבה על הדרך. תנו להם לקבל מנה גדושה של אהבה, קבלה ללא תנאי, ושמחת חיים, כי זה מה שפוגשים כשיוצאים. כל יום.

לפני כמה חודשים צעדתי ברחובות דלהי עם בתי בת ה-13. הלכנו רק שתינו, מהשכונה השקטה בה אנחנו בדרך כלל ישנים כשאנחנו בדלהי, אל עבר השכונה ה”מתויירת”, יש שם חנות טיקות שאנחנו אוהבות.

תוך כדי הצעידה, בתי העלתה את הנקודה המעניינת שאין כמעט נשים ברחוב. באופן מפתיע, עם כל ההמונים שגודשים את הרחובות ההודיים, בקושי רואים נשים שם. בטח שלא נשים צעירות. ואם בעיר עוד רואים מדי פעם, בעיקר באזורי הבילוי, אז כשמתרחקים מהערים הגדולות ונכנסים לכפרים- לא רואים כמעט בכלל.

ככה, באמצע הרחוב, התפתח איתה דיון מרתק על נשים בהודו, או בנפאל, או במקומות אחרים בהם ביקרנו. על הסיבות, ההשלכות, על מה היא חושבת על זה. 

‘הבת שלי מתבגרת’, חשבתי לעצמי. וכמה שזה קשה לי (מי לא רוצה שהם יחכו רק עוד קצת עם ההתבגרות הזאת..) ככה זה גם נפלא.

יש לי שני מתבגרים. אחד בן כמעט 17. אחת כמעט בת 14. כשיצאנו, לפני 6 שנים כמעט, כולם היו עוד ילדים קטנים. הכל היה שונה. עכשיו, הדברים נראים אחרת לגמרי.

אני אנסה לכתוב כאן קצת מהנסיון שלי. חילקתי את הנושא לסעיפים על פי הצרכים של המתבגרים ואיך הטיול פוגש אותם בתוך זה.

צרכים פיזיים:

♦ הצורך הראשון והעיקרי ביותר- רעב. מתבגרים אוכלים הרבה. הם מרגישים רעב לעתים תכופות. זה גורם להם לעצבנות, לחוסר סבלנות וליחס שלילי מאוד לסביבה. לכן דבר ראשון יש לדאוג לכך שהם יקבלו את כמות המזון לה הם זקוקים, ושאוכל יהיה תמיד נגיש. קשה לי לתאר לכם עד כמה זה משמעותי ומשפיע. אל תסגרו את הפינה הזאת עם חטיפים, אלא השתדלו ככל הניתן לתת אוכל מזין ובריא.

♦ שינה- כמעט כמו רעב, כשמתבגר מרגיש עייפות או אם הוא לא קיבל את שעות השינה להן הוא זקוק, כל הסביבה מרגישה את זה. וזה לא כיף. לכן – השתדלו ככל הניתן לדאוג לכך שהם ישנים כמו שצריך. אצלנו, יום אחרי משחק של צ’לסי (שהתקיים באישון לילה) לא נראה כמו יום שבו בן ה-16 ישן כמו שצריך. במיוחד אם הם הפסידו.

♦ הגיינה- תלוי מאוד באישיות של כל אחד. כמו שאני מרגישה את זה, זהו צורך שפחות יש לתת עליו את הדעת, אבל אם יש לכם נער שרגיש לנושא- חשוב ביותר לדאוג שהוא ירגיש בנוח ככל הניתן, גם במזרח, גם בהודו, גם באוטובוס מקומי מצ’וקמק. ואולי דוקא זו הזדמנות לעבוד קצת על הנושא, לאפשר להם להסתגל לתנאים קצת פחות נוחים, לפתח גמישות וחסינות לנושא. לדבר על זה, לעשות הכנה ולא להתעלם.

◊ פצעונים- תכשירים לטיפול בפצעונים יש בכל מקום, כולל סבון פנים, קרמים ומשחות. ניתן למצוא גם טבעיים. אני קונה עבורם תכשירים אורגניים (בחנות האורגנית בפוקרה, נפאל) ומזכירה להם להשתמש כאשר אני רואה שיש צורך (לא באופן שגרתי).

◊ הגיינה נשית- אפשר למצוא בכל מקום כמעט, אבל חשוב שתדאגו לכך שתמיד יהיה לכם באופן נגיש. אם הנערה נתקעה, שכחה, בדיוק לא לקחה את התיק הנכון- שיהיה עליכם גלגל רזרבי. תמיד.

צרכים רגשיים:

♦ פרטיות- המתבגר הממוצע זקוק לפרטיות שלו. בעיני זו אחת הנקודות הכי קריטיות כשמטיילים עם מתבגרים, כיוון שהקושי שלהם הוא אמיתי, אוטנטי וגדול מאוד. כל היום נמצאים עם המשפחה (דבר שהוא לחלוטין לא חוקי כשאתה מתבגר..), תקועים באותו אוטו איתם, או באותו חדר במלון, כולם חייבים ללכת לאותם מקומות כל הזמן, כל הארוחות הן משותפות ואם לא די בכך, אז הם גם צריכים לעשות את עצמם כאילו זה נורא כיף, כי בכל זאת זו חופשה משפחתית. 

זה לא כיף להם.

הם לא אוהבים את זה.

ואנחנו בטח לא נשנה את זה.

לא, גם אם נשתדל נורא גם אם נהיה ההורים הכי קוליים והאחים הקטנים הכי מתוקים בעולם. זה בכלל לא קשור אלינו. 

מה אני עושה:

⭐ ברמת האריזה קודם כל- תיק משלהם, עם כל הדברים שלהם, בלי מעורבות של מבוגרים נאן-וואט-סו-אבר, לתת להם אחריות ופרטיות מוחלטת על הדברים שלהם.

⭐ כשזה מתאפשר אני מזמינה להם חדרים פרטיים. משתדלת לאזן בין תקופות בהן הם נאלצו לחלוק חדר עם האחים שלהם, לבין תקופות הפסקה ורגיעה שבהן הם מקבלים חדר פרטי. תפתיעו אותם עם חדרים פרטיים משלהם ותראו כמה בקלות הופכים נפש אחת בעולם הזה למאושרת..

⭐ הנושא צריך להיות “על השולחן”, מדובר בניכם. כך שכשהם מרגישים צורך בפרטיות הם יכולים להרגיש מספיק נוח לומר לכם את זה, ולדעת שיש מי שמבין ומקבל את זה. גם בטיול של שבוע.

⭐ ויותר מזה- אני לפעמים ניגשת אליהם באופן עצמאי ומספרת להם על מקום שראיתי שיכול לעניין אותם, מציעה מסעדה עם אוכל שאני יודעת שהם יאהבו במיוחד (ומציעה להם ללכת לבד או בקונסטלציה שמתאימה ונעימה להם), או פעילות שהם מתחברים אליה (“אתה יודע, כשהלכתי עם גלי לחוף ראיתי בדרך קבוצה של אנשים שמשחקים כדורסל..זה ממש קרוב לכאן..”).

⭐ אני נותנת להם חופש בכל מה שקשור לארוחות המשפחתיות. אם הם מעדיפים להשאר בחדר לבד לכמה זמן, בעוד שכולנו הולכים לאכול אני משתפת פעולה ופשוט מביאה להם טייק-אווי. אם הם מעדיפים לשבת בשולחן נפרד (כן כן..טינאייג’רס..) אני לא עושה מזה עניין. חופשי על הבר. כשהם כן מחליטים לשבת איתנו אני תמיד מציינת כמה זה נעים לי :-).

⭐ תמונות- יש לי אחד ששונא להצטלם ואחת שכל היום רק לוקחת סלפי’ס. אני לא מתווכחת. עד כדי כך שלפעמים שואלים אותי איפה הבן שלי והאם הוא בכלל מטייל איתנו. עד כמה שחבל לי שהוא לא מאפשר לי לתעד אותו, אני מכבדת את רצונו. לעתים נדירות אני מצליחה לשכנע אותו שכדאי לו, ככה ממש בקטנה, לתעד קצת מהרגעים שעוברים עליו, בשביל זיכרון. לפעמים זה גם מצליח לי.

♦ עצמאות– הטיול הוא הזדמנות מצויינת לחדד את מיומנויות העצמאות שלהם, לתת להם להתנסות בחוויות חדשות בעצמם. להתמודד עם תנאי סביבה חדשים. זו יכולה להיות התנסות שמאוד מחזקת להם את הבטחון העצמי, גם ובעיקר אם המתבגר הפרטי שלכם נתקל בקשיים חברתיים, או עובר משבר כלשהו.

⭐ תנו להם להסתובב לבד, ללכת לקנות משהו לכולם, לחפש או לשאול מידע, לשלם על שירותים, לעשות קניות לעצמם לבד.

⭐ תנו להם לטעום ולהתנסות בחוויות שמספק המקום בו אתם נמצאים. החל בשיחות בשפה חדשה, עם אנשים ממקומות שונים בעולם, וכלה ביציאה לטרקים/ראפטינג עם חברים, וכל מה שבאמצע . תעודדו את זה, תנו להם תמיכה ואל תעקמו את הפרצוף אם הם מבקשים לטעום בשר קרוקודיל. הם מפתחים את העצמי הפרטי שלהם, וזה נהדר!

⭐ אני ממליצה בחום גם לדאוג לכך שיש להם מישהו (שהוא לא אתם) לדבר איתו. לפני הנסיעה, ולא משנה אם זו נסיעה קצרה או ארוכה, פתחו להם קו חופשי עם אדם כלשהו אליו הם מרגישים קרובים מספיק, וודאו שהם יכולים לשוחח איתו בכל זמן שירצו (כמובן בהתחשב בשעות המקובלות). אין לתאר את תרומתה של שיחת איוורור אחת קטנה, למצב הנפשי של המתבגר וכך גם למצב הרוח המשפחתי הכללי ולהצלחת הטיול כולו.

צרכים חברתיים:

תלוי במתבגר, כמובן. אבל אחוז גדול מהמתבגרים בכלל לא מוכנים לשמוע על טיסה לחו”ל עם המשפחה, ולא משנה אם זה לארבעה ימים או לארבע שנים. הם לא מוכנים בשום פנים ואופן להפרד מהחברים שלהם אפילו לא לשעה. זה נושא שגורר אחריו הרבה מתיחות וויכוחים ובלאגן. לא קל עם גיל העשרה הזה.

⭐ דברו איתם על נסיעה שכוללת מקומות/פעילויות שמעניינים אותם. הראו להם שאתם מבינים ומקבלים את הצורך שלהם להיות מחוברים באינפוזיה לחברים שלהם, ולכן אתם רוצים לשאול אותם איך כן אפשר לנסוע יחד כמשפחה, בצורה כזאת שכולם יהנו. תנו להם דוגמא אישית והשתמשו בקושי הזה על מנת לנהל איתם מו”מ שמבוסס על הבנה והקשבה, ולא על “אתה בא איתנו ולא מעניין אותי”. הראו להם שאתם מתייחסים אליהם כבוגרים, הציגו את העמדה שלכם בפתיחות וברגישות (“חשוב לי מאוד שתבוא איתנו, לא נשאר לנו עוד הרבה זמן איתך..עוד שניה אתה יוצא לדרכך”, או כל דבר אחר שאתם מרגישים) ותנו להם להביע את עצמם.

⭐ עכשיו, בגלל שהבן שלי הוא גם המתרגם של האתר הזה (בגרסתו האנגלית), אני חייבת להיות מאוד נאמנה למציאות. אז עלי להוסיף שזה לא תמיד עובד. לפעמים אני נאלצת להכריח אותו (מעניין שעם אחותו הצעירה זה לא קורה, פשוט כי היא שונה באופי שלה ממנו) אבל אני עושה את זה רק במקרים בהם אני יודעת בודאות (אני מכירה אותו היטב) שהמעבר למקום החדש יתברר לו כמהלך טוב יותר, בסופו של דבר.

⭐ אני תמיד אשתדל להתאים את המקום אליו אנחנו נוסעים, לרצונות של הילדים ולבקשות שלהם. כך, היינו השנה למשל בנפאל (על פי רצונה של בת ה-13), היינו בוייטנאם (כולם היו בעניין), בסינגפור (בחירה של בת ה-10), ובאי מאוד מסויים בפיליפינים (רצונו של בן ה-16). התכנון הוא גם להגיע בקיץ ללאדאק (רצונם של כל הילדים, כל אחד והסיבות שלו). לעומת זאת, אילו הייתי מתחשבת רק ברצונות שלי היינו עכשיו על פסגת איזה הר בקירגיסטאן…

♦ החברים בבית: היום זו לא בעיה. כל מה שצריך זה ווייפי. אפשרו להם את זה באופן חופשי. אבל חופשי. בלי פרצופים, בלי הערות על “אתה כל הזמן בטלפון”. תנו להם לבד לעבור את התהליך ולהבין שהחברים בבית יכולים לחכות רגע, כי הנוף שנשקף ממש עכשיו מהחלון הוא משהו שהם לא יראו יותר לעולם. ככל שתעירו יותר, כך תמצאו אותם מתחפרים יותר במסך. אתם הבאתם אותם לכאן, ומעכשיו זו כבר בחירה שלהם מה הם עושים עם זה. ויש מצב שהם יתחרטו אחר כך. וגם זה בסדר, גם זה סוג של למידה..

♦ חברים חדשים מהדרך: חוויה נפלאה. לפגוש אנשים מכל העולם, מכל הגילאים, מכל המינים והצבעים. תנו להם, כי כל אחד שהם פוגשים, ולא משנה מי הוא או מה הוא, יעשיר את עולמם. כל אחד. תנו להם לנהל שיחות עמוקות עם אנשים שהם רק פגשו עכשיו במסעדה, האנשים האלה יקשיבו להם ממקום אחר ממה שכל אחד אחר (שמכיר אותם כבר הרבה זמן) מקשיב להם. הם יהנו מזה כל כך, פשוט כי הם יוכלו להציג בפניהם את ה’עצמי’ החדש שלהם, הבוגר, החכם, החושב. זו התנסות מצויינת וחשובה בכל קנה מידה וקשה לי אפילו לתאר עד כמה היא משמעותית ומלמדת. זו, ללא ספק אחת המתנות הגדולות ביותר שאני מרגישה שאני נותנת לילדי כשאנחנו מנהלים סגנון חיים כזה.

⭐ עשו שיעורי בית והשתדלו למצוא יעדים בהם קל יותר ליצור קשרים חברתיים, או לפחות השתדלו לאזן בין מקומות כאלה ומקומות בהם קשה יותר. למשל, בהודו ובנפאל קל מאוד ליצור קשרים. בוייטנאם קשה יותר.

⭐ תנו להם לבד. לעולם אל תתערבו, אל תנסו “לשדך” או “לתווך”. הם לבד ימצאו עם מי להתחבר ובאיזה שפה. תנו להם לחקור. מתוך הצורך שלהם יגיע גם הפתרון. אם הם כמהים לחברה- היו בטוחים שהם ימצאו אותה. ואם הם כמהים לקצת שקט- אז ה”תיווך” שלכם רק יקשה עליהם עוד יותר.

⭐ יחד עם כל מה שכתבתי כאן, הטיול גם יכול לפתוח להם את המנעד החברתי מהכיוון השני: פשוט להיות לבד. להיות לבד ולהנות מזה. לעשות דברים לבד, לחשוב לבד, ללכת לבד לשיעור גלישה ולצאת משם עם חברים חדשים. כל הקשת של “לבד” שיכולה להיות, כולל גם להרגיש בדידות. זה חלק מהחיים, והיכולת להרגיש את זה ולהתמודד עם זה בצורה בריאה זו יכולת חשובה מאוד. אז אל תבהלו ואל תברחו מזה. בעיני, היכולת להתמודד עם זה נותנת בסופו של דבר תחושה חזקה של בטחון ובעקבות כך- חופש. חוסר תלות. עוצמה.

מדובר בנושא מאוד חשוב ורגיש, ומשמעותי ביותר להצלחת הטיול. לכן אני מתייחסת לכך בהרחבה גם במדריך המלא שלי, גם בשיחות הייעוץ האישיות שלי וגם ממליצה לכל משפחה שיוצאת לטיול ארוך או חופשה עם מתבגרים- לתת תשומת לב לנושא הזה ואת ההתייחסות הראויה. לעתים זהו ההבדל בין טיול שכולם נהנו ממנו לבין טיול שבו אף אחד לא נהנה..

חשיפה לנושאים “רגישים”:

♦ זונות ברחוב, סמים קשים, סמים קלים, כתובות קעקע, פירסינג, שיכורים ברחובות, אלכוהול וסיגריות חופשי, ילדים שנוהגים באופנועים ובטוסטוסים, ילדי רחוב, מועדוני חשפנות בדיוק ברחוב שבו נמצא הגסטהאוס שלכם, הצעות מגונות (“פססס מריחואנה…”- לסוחרי הסמים בהודו לא ממש משנה בן כמה אתה. גם 13 זה בסדר..), מליון בחורות חופשיות עם וגם בלי בגד ים על החוף, משפחות עם ילדים קטנים שאצלן ההורים יושבים ומעשנים ג’וינט ליד הילדים, קלפי קאמה-סוטרה בערימה שליד הקלפים הרגילים ועוד ועוד ועוד… – לא תצליחו להמנע מכל אלה. ואם לא תעשו וי על כל סעיף ברשימה הזאת, אני מבטיחה לכם שתעשו וי על חלק לפחות. אני מאפשרת להם לספוג הכל. אני מנצלת את המראות האלה, לפעמים, כדי לפתוח דיון בנושא, תלוי גם בגילאי הילדים ובמה שהם מעלים בעצמם. אני יכולה לומר לכם שהתלבטתי מאוד איך להתנהל מול אלה. האם להתעלם, לנסות להסתיר, ל”טייח” את המציאות (-“אמא מה זה?” – “אה..זה כלום. רוצה גלידה?”.) או לתת מידע אמיתי ונכון. החלטתי לא להסתיר. בנתיים, שני המתבגרים האישיים שלי, אולי דוקא בגלל שהם ראו את התוצאות ואת הצדדים הלא יפים של הרשימה הנ”ל, ממש לא מראים התלהבות לנסות בעצמם. אני סומכת עליהם ב-100 אחוז.

♦ ההורים שלהם ונושאים “רגישים”– כשיוצאים לטיול, יוצאים איתנו כל מי שאנחנו, גם הדברים שביום יום לא נחשפים לעיני הילדים. ההתמודדויות שלנו עם מצבי קצה, התשוקה שלנו, האושר שלנו, החולשות שלנו. לכו על זה. תנו להם הצצה לאנשים שאתם, מחוץ לענייני בית, משרד ואמא -אבא -שירותי -הסעות -בע”מ. זו הזדמנות נהדרת. רקדו, שחו, שירו, קפצו למים, היו מיניים, היו אנושיים, היו מיואשים, היו מאושרים, היו סקרנים, הרפתקנים, פחדנים. היו כל מה שאתם. סביר שחלק ממה שתעשו יהיו הפאדיחות הכי גדולות שהמתבגרים שלכם יחוו, אבל הם יעריכו את זה בדיעבד :-). ואם לא אז הריקוד שלכם באמצע הרחוב ההוא בבנגקוק יהפוך לסיפור משפחתי משעשע שיזכר לנצח..

♦ קונדומים, גלולות ואמצעי מניעה אחרים– אם הילדים שלכם פעילים מינית, ודאו איתם שיש להם (במיוחד קונדומים), ואם לא- ציידו אותם מראש. ובכל מקרה- אפשר להשיג בכל מקום.

צרכים טכניים:

♦ טלפון, ווייפי, טאבלט, מראה, נגן מוסיקה, אזניות, וכל דבר אחר שהוא ‘מאסט’ בחייהם. אני משתדלת ככל הניתן למלא את הצרכים האלה ב- 100 אחוז. לא מתווכחת, לא מנסה להראות להם ש”אפשר גם בלי”. אלה דברים פעוטים בעיני, אותם הם יגלו, אני בטוחה, בשלב כלשהו של ההתבגרות שלהם, בעצמם, מה ועד כמה כל אחד מאלה חשוב להם כדי להמשיך ולהיות מאושרים.

אולי יעניין אתכם גם הפוסט על טיול בת מצווה.

בקיצור:

1. כלל ברזל: אל תשאירו אותם רעבים או עייפים. 

2. צרו איזון בין בילויים משותפים לבין חופש, עצמאות ופרטיות (והפתיעו אותם עם חדר משלהם).

3. תנו להם למצוא את הפתרון לצרכים החברתיים שלהם בעצמם.

4. הראו להם צדדים שהם לא מכירים בכם, תנו דוגמא אישית, תנו להם ועודדו אותם להתנסות בעצמם וכרצונם בחוויה.

ולסיום- התיאור של בן ה-16 שלי את חייו כמתבגר שמטייל בעולם (לא נגעתי..)

“What’s it like to travel? Well,  it’s freedom. To me, it’s mostly social freedom. I’m not stuck in a closed environment with only a set number of people and told to pick my friends from among them. While traveling, i Meet a lot of people, all kinds of people, from kids my age or younger, to pensioners and everything in between. People that do everything, from every culture and place. I get to choose my social circle. And if i Choose to avoid people for a week for some reason, well i can easily do that too without any judgment from anyone. But it’s not just the social aspects of travelling that i find so appealing, it’s the different sights, and smells, and flavors. There’s nothing i like more than going to a new country and trying out all of its street food. I can’t imagine ever living differently”. 

איפה אני עכשיו: באי בוהול, פיליפינים. כמה זמן כבר: בערך שבוע

***תגידו איך אתם מרגישים עם בית מבמבוק?

לפני חודשיים בערך, כשהיינו בנפאל, חגגנו את חג ה”שיבא רטרי” יחד עם הנפאלים. זהו החג של האל שיבא, שבו מותר לעשן מריחואנה חופשי ברחובות, ולאכול קנה סוכר. זה בערך מה שעושים ביום הזה.

בערב, מתקבצים כולם סביב למדורות, טובלים את קנה הסוכר באש, ואחרי שהוא מתחמם כראוי, מוציאים אותו ומטיחים אותו כנגד האדמה. זה יוצר קול נפץ חביב (די חזק ומפחיד), וגורם לעסיס הסוכר לפרוץ החוצה, נוזלי וחם ומתוק.

ואז אוכלים אותו, כמובן.

אז הלכתי עם גלי למדורה, עם חברים ועם חבילה מכובדת של קני סוכר לפוצץ. זה לא כל כך פשוט, העניין, וצריך קצת להתאמן. גלי ניסתה אחד ועוד אחד ועוד אחד, ובכל פעם השתפרה וקול הנפץ יצא חזק קצת יותר וקנה הסוכר הפיק יותר עסיס.

אני רק עמדתי שם והבטתי בה.

“אמא, בואי תנסי”, היא קראה לי. “אמממ…”, גמגמתי, “לא בא לי..”. “למה?” היא שאלה. “זה מפחיד אותי”, עניתי. ואז היא נעצרה, נעמדה, הביטה בי ואמרה: “את חושבת שאותי זה לא מפחיד??”.

♦♦♦

בשבוע שעבר חזרנו לפיליפינים אחרי שנתיים. בפעם הקודמת שהינו בה כמעט חצי שנה, ובכלל לא הרגשנו. התחלנו הפעם בסאבו, אצל משפחה שאנחנו מכירים. לגלי יש שם חברה שהיא מאוד אוהבת ושמחתי שהן חזרו לשחק באהבה ובחדווה כאילו לא עבר זמן בכלל. לחברה הזאת קוראים wish, והיא גדלה אצל סבתא, יחד עם אחיה בן השנתיים. ככה זה בפיליפינים. אמא עובדת בשוויץ. אבא חי אצל ההורים שלו. והילדים גדלים אצל סבתא.

אחרי כמה ימים עברנו לאי אחר, קטן יותר אבל קרוב, מרחק שעתיים במעבורת. שמחתי לעלות שוב על הים, אחרי תקופה ארוכה.

אז אנחנו עכשיו גרים בכפר דייגים קטן, באי שנקרא בוהול, בבית פיליפיני עשוי במבוק, עם וילונות צדפים וקישוטים מעץ. לבית יש חוף פרטי מקסים, מוקף בשוניות דגים מרהיבות, וחצר עם עצי קוקוס. יש מטבח מאובזר, סלון (עם טלויזיה), ושלושה חדרים לרשותנו.

♦♦♦

בסוף השבוע פורסמה כתבה שכתבתי ל”ישראל היום”. את הכתבה כתבתי מזמן. למעשה, היא נכתבה מספר פעמים, לאורך כמה שנים (כן, שנים..), ולקח הרבה זמן עד שהצלחתי לשחרר אותה. אני חושבת שזו הכתבה שהיה לי הכי קשה אי פעם לכתוב. מעולם לא כתבתי על עצמי, או חשפתי את עצמי בצורה כזאת. ולא היה לי פשוט. בכלל לא. למעשה, כמעט ביטלתי אותה (שוב) ממש שניה לפני שהיא פורסמה. אבל בסוף נזכרתי בגלי, ובאותם רגעים בהם היא ניגשה אל קנה הסוכר הלוהט, והטיחה אותו באדמה. נזכרתי בשניות האלה. ובעיקר נזכרתי במה שהיא אמרה לי אחר כך.

♦♦♦

משהו קטן:

לכבוד יום העצמאות אני רוצה לתת לכם קצת מידע בנוגע לכתיבת מאמרים בתשלום, למען כל מי שמתעניין בזה . אז הנה אתר שמשלם כסף לא רע בכלל על כל מאמר, וכל אחד, ממש כל אחד יכול לכתוב בו. ובנוסף, אני מציעה את האי בוק שלי בחינם, לכל מי שרוצה. מכיוון שאין כאן אינטרנט כזה להיט, אני הולכת בימים הקרובים לרכז את כל המעוניינים ולשלוח מייל אחד לכולם ביחד. אז שלחו לי מייל עם כותרת “כסף בטוח” ואשלח לכם את האי בוק בתוך כמה ימים.

כמה שילמתי השבוע:

אני כמעט לא מוציאה כאן כסף. יוצא לי בערך 15$ ליום.

שאלה ששאלו אותי השבוע:

איך מתחילים לתכנן טיול ארוך בחו”ל עם ילדים? מאיפה מתחילים?

אני תמיד ממליצה להתחיל עם רשימת החלומות. אחר כך להחליט על היעד הראשון, מתוך הרשימה. אחרי שהחלטתם עליו- הכל נהיה קל, ברור וזורם יותר. הזמינו כרטיסי טיסה והפכו את החלום למציאות, בדקה אחת. :-).

מבחינה מקצועית:

במרפסת התחתונה יש נקודה אחת שבה אפשר לקלוט אינטרנט כמו שצריך. לכן הצלחתי לקיים כמה פגישות ייעוץ (60$ לפגישה), באמצעות שיחות סקייפ. ממשיכה לקדם את האתר שלי באנגלית. ובעיקר עניתי למליון מיילים, הצעות חברות ופניות אישיות בפייסבוק שהגיעו בעקבות הכתבה. שלושה ימים הייתי עם דמעות התרגשות בעיניים, בגלל כל המילים המחזקות והמעודדות שכתבו לי.

איפה אני עכשיו: בפיליפינים. כמה זמן כבר: חמישה ימים

**תגידו איך אתם מרגישים עם מגלשות מים?

נחתנו בסינגפור ביום ראשון בערב. זאת הפעם השניה שאנחנו כאן. אני שומרת על זה קצר ומתוק, כי סינגפור היא ממש הרבה מעל לתקציב שלי.

אבל כשזה רק ליומיים וחצי, וכשאני מגיעה מיעד זול וממשיכה משם ליעד זול- זה פשוט כיף. מין הבלחה לעולם המערבי. שהילדים ילמדו גם איך לחיות בעולם שבו מזמינים מונית בנימוס בלחיצת כפתור 🙂 (בניגוד לדרך המקובלת עליהם שהיא באמצעות נפנופי ידיים וצעקות באמצע הרחוב..). 

הפעם גם הצלחתי לעשות את הביקור לזול מאוד. ואני רוצה לספר לכם בדיוק מה עשיתי אבל קודם כל בואו נחגוג יומולדת. 

גלי שלי הפכה החודש בת 10. את התאריך המקורי היא ציינה עם אבא בכיף ובפינוקים לרוב. אבל אני כבר מזמן הבטחתי לה יומולדת בסינגפור אז החלטנו שאת החגיגות איתי נציין כשנגיע לשם.

לפני שנתיים, כשביקרנו כאן בפעם הראשונה, גלי פשוט נשבתה. היא התאהבה במקום הזה, ובאקוואריומים שלו. בתוך יום וחצי הלכנו פעמיים ברצף לאקוואריום שבמדינת הכיף בסינגפור והיא לא הפסיקה לדבר על זה. מאז היא חלמה לחזור.

הפעם, כמתנת יומולדת, חזרנו לאי סנטוסה, שבו מתרכזים פארקי השעשועים העצומים (יוניברסל סטודיוס ועוד הרבה) והעברנו את היום בפארק המים המקסים של המקום. כשגלי ואני יצאנו לשעתיים של שחיה עם דולפינים.

חלום חייה. לפגוש מקרוב דולפין. וזה מה שהיא קיבלה. ליטפנו, חיבקנו, שחינו, רקדנו ונישקנו דולפינים והילדה היתה בעננים. לי, אישית, יש בעיה מוסרית עם עניין החזקת בעלי חיים למטרות בידור, אבל החלטתי (אחרי התייעצות עם הרבה חברות חכמות ממני) שכמו שאני נותנת לילדים לעשות את הבחירה שלהם עם אכילת בשר כן או לא (אני צמחונית, אבל הילדים אוכלים בשר על פי רצונם), כך אני גם צריכה לאפשר לילדה את הבחירה שלה. הנער המתבגר שלי הביע התנגדות (ולא הצטרף לדולפינים) אבל ידע גם לשמוח בשבילה ולא פגע בשמחתה. 

מתחם הדולפינים שנקרא “אי הדולפינים” בתוך פארק המים (adventure cove water park) בסינגפור מבוסס על שיטת ההתנדבות- כלומר הדולפינים שוהים בו על פי רצונם, ולא מחוייבים להשתתף בפעילות, אלא אם הם רוצים. המאמנים קוראים להם להשתתף, ומי שמעוניין- פשוט בא. 

את המשך היום בילינו בפארק המים בכיף אדיר. יש שם למשל מגלשה שהיא כמו רכבת הרים, אבל במתכונת מים. יש בריכת גלים, מגלשות חושך, מגלשות דאון-היל. 

הנה האתר של פארק המים.

את היום השני והאחרון שלנו בסינגפור העברנו כמובן באקוואריום החביב על גלי, היא היתה מאושרת. יש בסינגפור כמה אקוואריומים, אנחנו הלכנו ל- s.e.a. world. (אם תציצו כאן בצד ימין בחלון של אינסטאגראם תוכלו לראות וידאו קצר של הילדה מנשקת מדוזות מרוב אושר..).

מכיוון שגלי היתה מאוד נרגשת להגיע לסינגפור, זה הביא אותה לחיפושי מידע וקריאה מרובה על המקום, על הדברים שיש לעשות שם, העלויות. היא עשתה רשימות וסיכומים ולמדה הרבה על חיי הים ועל סינגפור. אני, כמובן, לא התערבתי ובשקט בשקט בירכתי על הזכות לראות אותה מעשירה את עצמה בעצמה :-). 

עכשיו אני רוצה לכתוב לכם קצת על סידורי הלינה שלנו בסינגפור. מי שעוקב אחרי מכיר היטב את הפוסט הזה. זה בגלל שאני מזכירה לכם אותו מדי פעם, כי יש בו שיטה מצויינת לחסוך הרבה כסף. אז אם עדיין לא יצא לכם להתעמק בו- עכשיו כדאי לכם עוד יותר, כי הרווח על כל הזמנה עלה ל-35$. והחופש הגדול/החגים הם במרחק מתאים בול.

אז זה בדיוק מה שעשיתי. כדי להפוך את השהיה שלי בסינגפור לזולה ותואמת את התקציב שלי, הלכתי ישר ל-airbnb, בדקתי כמה כסף יש לי שם (תכלס זה כסף שלא עשיתי כלום בשבילו, הוא פשוט מצטבר לו שם באופן עצמאי..) וחיפשתי מקום לינה בסינגפור. על הדירה שהזמנתי, בעלות מקורית של 115$ ללילה (ועוד תוספות של ניקיון ומיסים ולא יודעת מה עוד הם דוחפים לשם), ועבור שלושה לילות יצא משהו כמו 400$, אבל אני שילמתי 37$. 

תהליך ההזמנה היה פשוט ביותר, בכלל לא הייתי צריכה אפילו לציין שיש לי כסף בחשבון, הם פשוט חישבו את הכל אוטומטית ונתנו לי את המחיר לתשלום אחרי כל השיקלולים.

הדירה היתה פשוט מדהימה. שלושה חדרי שינה, כולם ממוזגים, שני חדרי אמבטיה בעיצוב יוקרתי (מקלחת גשם!) עם מגבות נקיות וסבונים וכו’, מטבח מאובזר לחלוטין, סלון וספריית ספרים, מרפסות (עם שולחן וכסאות), פינת אוכל, טלויזיה ענקית, ווייפיי, מכונת כביסה לשימושינו, ואפילו בריכת שחיה של המתחם.

12$ ללילה.

את הקניות של האוכל עשינו בסופר שבשכונה והאמת שהייתי מופתעת מהמחירים- אכלנו את רוב הארוחות שלנו בבית, והוצאתי על הכל ביחד משהו כמו 80$ סינגפורי בסך הכל (בערך 60$).

שמחתי על החוויה הזאת כי היא נתנה לנו גם הצצה קטנה לחיי המקומיים בסינגפור, עם המנעולים הדיגיטאליים שלהם, המעליות האוטומטיות שלהם, הברזים החשמליים, הגדרות, השערים והשומרים. נסענו באוטובוסים רגילים, פגשנו ושוחחנו עם תושבי המקום, וגילינו, למשל, שבסינגפור יש תושבים מהרבה מקומות בעולם. וזה היה מאוד נחמד :-). הבנות תרגלו קצת את ההינדי שלהן. ממש קיבוץ גלויות. 

הכי קשה היה להתרגל לזה שהווייפיי נעול תמיד עם ססמא. כי בוייטנאם היה ווייפיי פתוח וחופשי. 

אחרי יומיים וחצי יצאנו בטיסת לואו קוסט לפיליפינים. נחתנו ביום רביעי, הישר אל זרועותיה של הסבתא שלנו כאן, אישה מקסימה שאותה הכרנו בביקור הקודם שלנו בפיליפינים לפני שנתיים. היא באה לאסוף אותנו משדה התעופה. היה מפגש מרגש של חיבוקים ושמחה גדולה.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש כשנכנסנו לאוטו שלה, על חלונותיו הפתוחים והרוח החמה הנושבת דרכם, הצפצופים, הלחות, הטוקטוקים והבלאגן ברחוב היתה “פווווו, סוף סוף מדינת עולם שלישי. איזה הקלה”. יומיים וחצי בסינגפור לגמרי הספיקו לי. תנו לי בלאגן, לחות, מוסיקה ברחוב. תנו לי להתמקח על המחיר של המונית, תנו לי קפה קר בחצי דולר, תנו לי לקפוץ על טרייסיקל (טוקטוק) מקרטע, לחצות את הכביש איפה שבא לי, לענות “שלום” לכל הזרים ברחוב שמברכים אותי סתם ככה. כן. ככה אני אוהבת.

משהו קטן:

ישראלים מקבלים ויזה לחודש חינם בסינגפור, ישירות בשדה התעופה. ויזה לפיליפינים לישראלים היא ארוכה משאר המדינות. אנחנו מקבלים 59 יום, חינם, ישירות בשדה התעופה. הקפידו שתהיה עליכם הוכחה לכרטיס יציאה מהפיליפינים, כי הם יבקשו אותה. 

כמה שילמתי השבוע:

טוב סיפרתי לכם על הלינה.

טיסה מסינגפור לפיליפינים עלתה לי 120$ לכרטיס (כולל 25 ק”ג מטען לכל נוסע), עם חברת tigerair. היתה חוויה נהדרת, למרות שלא היו מסכים ולא אוכל. הצטיידנו מראש ולא נרשמו תלונות מכיוון הילדים.

שאלה ששאלו אותי השבוע:

לאיזה מקומות אני ממליצה לנסוע עם הילדים בחופש הגדול?

שלושת היעדים המומלצים שלי לחופש הגדול 2016 הם:

–פיליפינים– למשפחות שיש זמן, יותר משבועיים. (דברו איתי לפני כן, יש מקומות מומלצים יותר ופחות, על פי העונה, וגם כדי לשריין את הבית על החוף).

–צפון הודו– אזור מנאלי ואשישט, ספיטי, לאדאק (פחות טוב לדאראמסאללה כי היא מאוד גשומה בעונה הזאת).

–מונגוליה– למשפחות הרפתקניות עם תקציב סביר- ללא ספק ה-יעד המדהים, לחוויה באמת בלתי נשכחת. והנה עוד לינק עם הרבה תמונות.

אתם כמובן, כמו תמיד, מוזמנים לפנות אלי ולהתייעץ. קחו בחשבון ששיחת ייעוץ עולה 100$-150$ (השיחה היא ללא הגבלת זמן, ואני שולחת אחריה מייל עם הרבה טיפים, המלצות, מידע חשוב, דרכים לצמצום ניכר בעלויות ועוד בהתאם ליעדים ולתקציב שלכם. כך שזו ההשקעה היחידה שתצטרכו לעשות למען הטיול שגם תחסוך לכם זמן וגם תחסוך לכם כסף).

מבחינה מקצועית:

הייתי עסוקה בימי הולדת ובמעברים. השתדלתי לענות למיילים, אבל בעיקר עסקתי בקידום האתר שלי באנגלית. אני עובדת מאוד חזק על זה. 

זוכרים שאני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג? אז נכון לעכשיו יש לי אפשרות לקבל 3 לקוחות חדשים. זה אומר שאני עושה להם כמעט את כל העבודה. והם מרוויחים את הכסף. מכירים מישהו שזה יכול לעניין אותו? 

תנו לו את המייל שלי.

איפה אני: בסינגפור. כמה זמן כבר: יומיים

**תגידו, איך אתם מרגישים עם לטבול את עצמכם באמבטיית בוץ?

חודש בוייטנאם זה ממש טיזר. בכלל, בתור אחת שרגילה לקצב איטי במיוחד, חודש הרגיש לי כמו חופשה קצרצרה. וללא ספק התנהגתי ככה.

בימים האחרונים שלנו בוייטנאם בילינו על החוף במאסאז’ים ורחצות ארוכות בבריכה. בכל רחבי וייטנאם מוכרים מיץ שמורכב מקנה סוכר (טבעי, סחוט במקום) מעורבב עם מיץ לימון והרבה קרח. מגישים אותו בכוס גדולה, עם קש וזה עולה 5000 דונג (אפילו לא רבע דולר), והפעילות הקשה ביותר שעשיתי בימים האלה היתה לנסוע הלוך חזור ברחוב של מואי נה ולקנות את המיץ הזה, כי הילדים לא יכלו להפסיק לשתות אותו. היה ממש כיף ורגוע. רציתי להספיק לקחת אותם לדיונות האדומות, לדיונות הלבנות, ל-ferry spring אבל עד שאני נזכרת..נגמר הזמן.

ביום האחרון שלנו בחוף הבנות ביקשו ללכת לספא מיוחד, אליו אנחנו הולכות בכל פעם שאנחנו מבקרות במואי נה. זה ספא פנסי כזה, עם כל מיני ארומטי-אבנים חמות-פילינג חלב אורז ושומשום וזה.

אבל אנחנו לא עושות את כל אלה.

לא. אנחנו הולכות לעשות אמבטיית בוץ. מדובר בבריכונת קטנטונת ופרטית, אותה ממלאים עבורך בבוץ בריא למהדרין. אחרי שהבריכה מתמלאת, נכנסים אליה ויושבים במשך כ-20 דקות. יש גם משפכים קטנים שבעזרתם את יכולה לשפוך על עצמך בוץ נוזלי לרחצה מיטבית. לא היה לי קל להכנס לשם, אבל יאללה, זורמת.

(אפילו צילמנו וידאו של התענוג, מקווה לערוך אותו ולהראות לכם בקרוב). 

אחרי כמה דקות בתוך הבוץ הזה כבר התרגלנו ושפכנו על עצמנו זרמים של מי בוץ. מה אני אגיד לכם, שרק (shrek) היה גאה בנו :-).

כעבור עשרים דקות הוציאו אותנו, התקלחנו והעבירו אותנו לאמבטייה של מים מינראלים חמים מעורבים בשמנים ארומטיים. איכשהו הבנות נהנו מהאמבטיה הזאת קצת יותר..הן טבלו את הראש, הפנים, והיתה תחושה מאוד מאוד רגועה.

גם שם ישבנו בערך 20 דקות, עד שהמים התקררו. את הביקור סיימנו בבריכה המדהימה של הריזורט הזה, שכולה מים מינראלים. קיבלנו גם שתיה וארוחת צהריים. הבנות לא רצו ללכת ונשארנו שם כמה שעות. דיברנו על זה שאנחנו מרגישות כמו מליונריות.. (17$ זה עלה לי).

למחרת עלינו על האוטובוס בחזרה לסייגון (כ-5 שעות נסיעה). הגסטהאוס הקבוע שלנו היה מלא, מה שאילץ אותי לחפש חלופה הולמת. אני בדרך כלל לא מתבאסת כשקורים דברים כאלה, כי אני תמיד חושבת שאולי בטעות אמצא משהו טוב יותר. ואכן, הגסטהאוס החדש התגלה כמתוק אמיתי, ובמחיר זול יותר :-).

♦♦♦ בדרך כלל כשאני מגיעה למקום מסויים לימים ספורים בלבד, אני מעדיפה להזמין מקומות באינטרנט. כי אני יודעת שאין לי אפשרות להתמקח במילא (אין לי את קלף הזמן), ובאינטרנט יש מציאות עם הנחות גדולות. אני מזמינה דרך פייפאל, וכך מרגישה שלא ממש שילמתי (הכסף שיש לי בפייפאל הוא ברובו כסף שנכנס לי באופן פאסיבי לגמרי, כל חודש, מתכניות שותפים איתן אני עובדת). אני גם מזמינה דרך הקישור האישי שלי, וכך מקבלת את העמלה ומשלמת פחות. כך הזמנתי את החדרים בסייגון כשרק הגענו לוייטנאם, את החדרים לימים הראשונים במואי-נה, ועכשיו את החדרים לימים האחרונים שלנו בסייגון. בשאר הזמן יכולתי להגיע למלון עצמו ולהתמקח ולהוריד את המחיר לרמה שמתאימה לי, וזה מה שעשיתי (שילמתי 15$ -20$ לחדר אחרי התמקחות). השילוב הזה בין תשלום בפייפאל עבור החדרים היקרים, ותשלום במזומן עבור חדרים לתקופה ארוכה יותר מאפשר לי לשמור על תקציב מאוד נמוך. זו אחת הסיבות שבגללן אני ממליצה לכל מי שאוהב לטייל לפתוח בלוג. אפילו אם יש לכם רק שבועיים בשנה, הכסף שיצטבר לכם, לאט לאט וכל פעם קצת במשך כל השנה יאפשר לכם לטייל בתקציב הרבה יותר נמוך (וכך אולי תוכלו גם לנסוע יותר :-)).♦♦♦

בסייגון עשינו וי על כל מה שאנחנו אוהבים לעשות שם . שופינג, פארק המים, המסעדה עם האיטריות הצבעוניות (פעמיים ביום..). בשבילי היה לחוץ, אני לא מסתדרת עם לחץ זמנים והימים האחרונים במקום מסויים הם תמיד בלאגן מוחי, סוג של סחרחורת מנטאלית (מה עוד יש לעשות? הדפסתי כל מה שצריך? כמה כסף אני צריכה להכין? השמות על הכרטיסים נכונים? יש את מספר הטלפון של המלון שהזמנו ביעד הבא? צריך לזכור לשים בתיק את הטייגר באם למקרה שאחד הילדים יהיה מצונן על הטיסה, להוציא מערכת העזרה הראשונה את האלכוהול שלא יחרימו לי אותו כמו כל פעם, בין לבין כל אלה יש גם שני מתבגרים בבית ועוד אחת קטנה יותר שנהנית לעצבן אותם וכו’ וכו’..). אני אף פעם, אבל אף פעם לא מספיקה להפרד מהמקומות כמו שצריך.

הטיסה לסינגפור היתה סוג של בונוס. בעקרון אנחנו בכלל בדרך לפיליפינים. ובכלל, סינגפור הרי יקרה אש אז מה לי ולזה. א-ב-ל זו לא פעם ראשונה שאני עושה את הקפיצה לסינגפור פשוט כי אני לא ממש משלמת עליה. כבר לפני שנתיים גיליתי שאם אני מכניסה את סינגפור באמצע הדרך בין שני יעדים מסויימים- המחיר שאני משלמת על זה הוא קרוב לאפס. אז כשחשבנו להגיע מוייטנאם לפיליפינים פשוט בדקתי כמה עולה לי טיסה ישירה, ואחר כך בדקתי כמה עולה לי טיסה דרך סינגפור. יצא כמעט אותו דבר :-). לכן אני ממליצה לכם בחום, אם אתם מסתובבים כאן באזור, לבדוק את האפשרות להכניס את סינגפור (גם הונג קונג/טיוואן הולך) בדרך..

לא חייבים לשהות הרבה זמן. יומיים ביעד יקר מספיקים רק כדי לטעום ממנו קצת, לראות עוד מקום חדש, ולהמשיך הלאה עשירים יותר (בחוויות, חוויות :-)).

היתרון של סינגפור הוא שהויזה לא מצריכה שום מאמץ- מקבלים אותה בשדה התעופה והיא בחינם. 

כך יצא שביום ראשון אחה”צ נחתנו בשדה התעופה היחיד שגילינו עד כה שמחלק סוכריות (!!) בדלפקי הויזה לכל מי שנכנס אליו. על סינגפור, ואיך יצא שהזמנתי דירה מקסימה ויוקרתית (שלושה לילות!) ב- 37$ בלבד (גם אתם יכולים, אני ממש לא מיוחדת, והפעם פייפאל בכלל לא היה מעורב :-)), וגם איך זה מרגיש להתנשק עם דולפין – אכתוב לכם כבר בשבוע הבא.

משהו קטן

למי שעדיין לא יודע- Airbnb מחלקים עכשיו 35$ מתנה על כל הזמנה. זה לא יעבוד לכם מכל קישור, אבל אם תכנסו דרך כאן – תקבלו את ההנחה. 

איפה ישנתי השבוע וכמה שילמתי

אוטובוס ממואי-נה (בחוף) לסייגון– 120 אלף דונג למושב. כ-5$. מדובר באוטובוס שינה, למרות שהנסיעה עשויה להיות לגמרי באמצע היום. הוא ממוזג ויש ווייפיי.

גסטהאוס בסייגון– ישנתי הפעם בגסטהאוס הזה. לקחתי שני חדרים, שילמתי על שלוש מיטות עם מרפסת 22$ ועל חדר זוגי 17$ ללילה. 

אם אתם רוצים עוד המלצות למקומות לינה בוייטנאם.

טיסה ממש זולה מוייטנאם לסינגפור הזמנתי דרך החברה המקומית vietjet. היה מעולה. עלה לי 49$ לכרטיס.

שאלה ששאלו אותי השבוע

איך אני ממליצה לארוז לטיול עם ילדים?

בלי להכנס יותר מדי לעניינים של גילאי הילדים, אני ממליצה, לכל טיול מכל סוג ולא משנה כמה זמן- לארוז תיק נפרד לכל אחד. אתם כהורים, יכולים לארוז תיק אחד עבורכם, אבל בעיני, תיק נפרד לכל ילד הוא האופציה הטובה, הנכונה, והמעשירה ביותר. יש לזה כל כך הרבה יתרונות, והשלכות חינוכיות שפשוט חבל לפספס את ההזדמנות לאפשר לילדים את החוויה הזאת. כן כן, להיות אחראי על הדברים האישיים שלי, על התיק, על מה לקחת, מה לשים איפה, ועוד הרבה מאוד החלטות ועצמאות זו לגמרי חוויה בשביל הילדים. פוסט נפרד יוקדש לנושא בקרוב.

מבחינה מקצועית

בשבוע שעבר לא קבעתי פגישות כי לא יכולתי לדעת מראש מתי אוכל להתפנות. מה שכן יכולתי לעשות, בין לבין ובקטנה היה לקדם את האתר שלי (גם בעברית וגם באנגלית), השתדלתי לענות למיילים אבל לא כל כך הצלחתי להשתלט על כולם, ונתתי לרווחים הפאסיביים לעשות את שלהם. השבוע (באופן מפתיע, אין לי מושג אף פעם מהי מדיניות הלו”ז של התשלומים בחלק מהאתרים איתם אני עובדת.. זה כל פעם מפתיע אותי מחדש) נכנס לי לפייפאל סכום חביב של כמה מאות יורו :-).