Author

Haleli

Browsing

ינואר – פוקרה, נפאל

החודש באופו כללי רציתי להתמקד בעבודה וגם רציתי להשאר קצת במקום אחד, אחרי כל התנודות שעברנו בחודשים האחרונים.

אז כמובן שחגגנו את השנה החדשה.

וכמה ימים אחר כך נסענו עם חברים לכפר לכמה ימים, גרנו בבית כפרי אמיתי, בישלנו על מדורה, בלי חשמל בלי גז בלי חימום בלי שרותים בלי מים זורמים. היה נוף מהמם וכיף גדול.

חזרנו לקראת אמצע החודש ונכנסנו לשגרה פחות או יותר.

אבא של חבר נפאלי קרוב נפטר וביקרנו אותו בבית האבלים כמה פעמים. בסוף ימי האבל השתתפנו גם בטקס הסיום. לא היה קל, כיוון שהכרנו אותו ואנחנו מכירים את כל המשפחה. זוהי הפעם השניה בה אנחנו נחשפים למנהגי האבלות הנפאלים וכבר פחות או יותר ידענו מה מותר להביא (סוכר), במי אסור לגעת (באבלים) ומה אסור להגיד (שלום).

בחודש הבא, לעומת זאת, יש חתונה..

הילדים המשיכו ללכת לבית הספר, לשחק ולפגוש חברים ואני התמקדתי בעבודה.

כמה זה עלה לי:

תשלום למלון: אני גרה בשני חדרים בודדים על הגג, עם נוף לאגם ולהרים, אמבטיות, ארונות ושירות חדרים מושלם- 28000 אלף רופי

תשלום למסעדה של המלון-8000 רופי (לעתים קרובות אנחנו מתעצלים לצאת למסעדה ומעדיפים לאכול בבית. גם כשבא קפה או משהו קל זה מאוד נוח)

הטיול לכפר- 15000 רופי

אוכל ומים- 25000 רופי

הוצאות שונות (נייר טואלט, נשנושים, סבון שמפו וכאלה)- 10000 רופי

החודש גם קניתי לבנות קצת בגדים ואם-פי חדש במקום הישן שנשבר- 5000 רופי

גלי קפצה על הגב של יותם קצת יותר מדי חזק- ביקור בבית חולים, צילום רנטגן ותרופות- 3000 רופי

בית ספר-8000

תקשורת- בערך 25 רופי ליום על טלפון ואינטרנט- 775 רופי.

כביסה- 2000 רופי

סך הכל- 105000 רופי.

בואו נוסיף עוד קצת, כי בטח שכחתי משהו אז סך הכל- 110,000 רופי החודש.

שזה קצת פחות מ-4800 שקל.

חזרה לבלוג

אחד הדברים שחשוב ללמד את הילדים שלך הוא שבחיים צריך להיות פרגמטי. כן. צריך לפעמים לחשוב על התועלת מול העקרונות ולהחליט שהעקרונות הם באמת נורא יפים אבל..

וכל הפתיחה הרצינית הזאת היתה רק כדי שארגיש קצת פחות רע עם מה שאני הולכת לכתוב עכשיו:

הבנות הולכות לבצפר.

כן.

הנה כתבתי.

והאמת שיכולתי לכתוב הרבה סיבות ותירוצים הגיוניים לחלוטין לסיבה שבגללה החלטתי את מה שהחלטתי אבל האמת היא שפשוט החלטתי שאין לי כוח ושלא בא לי. ללמד אותן, כלומר.

וגם רציתי כמה שעות של שקט.

עכשיו, זה לא ממש בצפר, אלא מורה פרטית. וזה כדי שאוכל בכל זאת להרגיש שאני עדיין אחראית על ההשכלה שלהן ועדיין עם יד על הדופק ועוד כל מיני מילים יפות.

הן הולכות לארבע שעות ביום. מעשר בבוקר (למה חייבים משמונה?) עד שתיים. הן לומדות אנגלית, נפאלית, הינדית וחשבון. יש להן שיעורי חוץ שאני מארגנת עם כל אחד שיש לו ידע בכל תחום אפשרי. אז הן לומדות יוגה ומדיטציה ומוסיקה וריקודים כל מיני (אפריקאי, הודי וכו’), ואקרובטיקה. הן לומדות אמנות מכל מיני תחומים.

המורה הפרטית משלבת במסגרת שיעורי השפות גם ביולוגיה, פיזיקה, כימיה, ספרות, הסטוריה.

הן גם משחקות. בשלוש שפות 🙂 .

ויש אפילו שעורי בית. והכתבות. ומבחנים.

ויש גם כלב.

אני משלמת למורה לפי שעה מה שמאפשר לי (ולה) חופש מוחלט- אם בא לנו לצאת לטיול של כמה ימים או אם היא צריכה יום חופש.

ואת הסילבוס של משרד החינוך הן יפגשו בגיל 17, כשייגשו לבגרויות. עד אז- שימשיכו לחשוב שללמוד זה כיף.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כבר למעלה מחמש שנים שאני מטיילת וגרה בכל מיני מקומות בעולם. למעלה מארבע שנים שאני עושה את זה לבד, עם שלושה ילדים. אירופה, הודו, נפאל, וייטנאם, תאילנד.. במטוסים, ברכבות, באופנועים, על גגות של אוטובוסים.

שחינו בנהרות, השתזפנו על חופי ים שתינו מיץ מקוקום טרי. טיפסנו על ההימלאיה לא פעם ולא פעמיים..פגשנו אנשים מדהימים, חכמים, מטורפים ויפים..

ראינו קצה קצהו, שבריר מזערי מיופיו הנפלא של העולם הזה.

והתאהבנו בהכל.

היינו מאושרים. היינו עצובים. התגעגענו. השתעממנו. התרגשנו. נפעמנו. היה לנו קררררר היה לנו חםםםםםםם. חיינו בסטייל וחיינו בלי חשמל ובלי מים.

למדנו המון. על העולם. על תרבויות. שפות. מנהגים. מאכלים. שמענו סיפורים מכל העולם. למדנו על עצמנו. ועל אחרים. למדנו על כסף ועל חיים. על אהבה. על שמחה..

למדנו איך לבחור את הפפאיה הכי טעימה. למדנו איך משיגים כל דבר בהודו (לא, לא עם כסף). למדנו איך אומרים ‘אני אוהב אותך’ בנפאלית. איך מגיעים מכאן לשם בכל מקום בעולם.

למדנו לסמוך על החיים ועל אנשים ועל העולם. ובעיקר למדנו לסמוך על עצמנו. כן. גם בתי בת התשע.

פגשנו כל כך הרבה אהבה..

היינו חולים.

פחדנו נורא.

דאגנו.

אבל לא התחרטנו לרגע. מכל החששות החרדות ההתלבטויות לא נותר זכר. כי החיים קצרים והחיים הם עכשיו ולא ‘אחרי שהילדים יגדלו’ ולא ‘כשיהיה כסף’ ולא ‘כשיותר יתאים’.

הכל תירוצים.

היום, אחרי עשרות מיילים שכתבו לי עשרות חולמים, ואחרי עשרות אלפי כניסות לאתר. היום, אחרי ששמעתי עשרות קולות רועדים מעברו השני של הקו, מזילים דמעה ומשתפים בבעירה הזאת שמתחבאת להם בבטן לצאת, לחוות, להגשים. היום אני יכולה להגיד שאין אף תירוץ שיכול באמת לשכנע.

אף תירוץ פרט לאחד.

אז מה הדבר היחיד שיכול למנוע מאנשים לצאת ולהגשים את החלום שלהם?

כסף.

וקשה לי לכתוב את זה כי אף פעם לא האמנתי שכסף צריך להיות מגבלה למשהו. ואם יש מישהו שמאמין שאפשר להיות מאושר גם בלי כסף זו אני. ואם יש מישהו שהצליח לעשות את זה, גם בחיי השגרה הקשים והתובעניים בארץ- זו אני.

ובכל זאת, צר לי לומר אבל באמת שכשיוצאים לטיול מהסוג הזה חשוב שתהיה הכנסה קבועה וסבירה. לא צריך הרבה. ממש לא. אפשר לחיות נפלא גם ב-10$ לאדם ליום. ואפילו פחות.

וחשוב לי לומר שאמנם כסף הוא תירוץ מוצלח אבל גם הוא לא ישכנע אותי. ואם תכתבו לי מייל ותגידו שאתם רוצים להתחיל לתכנן את המסע שלכם אבל אין לכם כסף אני אתן לכם בראש ואחר כך אתן לכם רשימה של מקורות הכנסה ושל דרכים בהן תוכלו להשתמש כדי למחוק את התירוץ הזה מהרשימה.

זה רק עשוי לקחת קצת זמן. זה הכל.

אז כן. כסף יכול למנוע מאנשים לצאת ולהגשים את החלום. אבל כסף, שלא כמו תירוצים אחרים, הוא בר השגה, והיום יותר מתמיד אפשר להרוויח די והותר ולצאת לטייל בעוד הכסף ממשיך לזרום כמעט בלי שום התערבות.

יש לי עוד הרבה חלומות והרבה מקומות בהם הייתי רוצה לבקר. ולא אל כולם אני יכולה להגיע כרגע  אבל אני עובדת על זה.

כי החיים קצרים והחיים הם עכשיו.

אז במקום לנסות לכבות את האש הבוערת בחזה ולדחות אותה לזמן ‘מתאים יותר’, פשוט כתבו אלי. כתבו. ותנו לאש שבפנים לנצח.

הדרך המקשרת בין שתי הערים המרכזיות של נפאל טומנת בחובה הרבה הרבה דברים. ברי המזל יכולים לבלות כמה שעות בצפיה דרך החלון בנוף עוצר נשימה של נהר כחול מלמטה, פרחים בשלל צבעים באמצע ולמעלה רכס ההימלאיה הבוהק. הכביש הישן מתפתל לעתים על קצו של צוק. בין טרסות אורז, הרים, ג’ונגלים, כפרים ציוריים ונהר הטריסולי היפהפה. למי שזו פגישתו הראשונה עם המזרח הנסיעה עלולה להיות מפחידה לעתים, הנהגים במזרח הם לא כמו שאנחנו רגילים וחוקי התעבורה הלא כתובים כוללים הרבה צפצופים (כדי להתריע נהגים אחרים כשהאוטובוס נכנס לסיבוב מסוכן וכדי לבקש מהנהג לפניך לעקוף אותו), והרבה מהירות.

ועדיין, הדרך הזאת היא סוג של כרטיס כניסה לנפאל, בזכותה אפשר לקבל את נפאל ‘על קצה המזלג’ קצת ובעדינות ולא הייתי מוותרת עליה.

אמצעי התחבורה העיקריים הם:

  • טיסה– טיסות מקומיות מקשרות בין שתי הערים. יש 25-30 טיסות ביום, מומלץ להזמין מקום מראש. הטיסה אורכת 25-30 דקות. מי שקצר בזמן מוזמן לטוס. אבל כל אלה שלא- דוקא לא הייתי ממליצה על הדרך הזאת. מחירים: תלוי בעונה, 90$-110$.
  • אוטובוס תיירים (פירוט בהמשך)- בכל יום יוצאים עשרות אוטובוסים כאלה משתי הערים. רצוי להזמין מקומות מראש בסוכנויות הטיולים. משך הנסיעה כ-7 שעות. יציאה בשבע/שבע וחצי בבוקר. מחירים- תלוי בעונה, בין 450-600 רופי למושב.
  • מיקרו ואן- מיניבוס חמוד עם מספר מושבים מועט. נקרא בפי כל ‘מייקרו’ (maicro). הוא מהיר יותר ונחשב מסוכן יותר מאוטובוס. הם יוצאים לאורך כל היום עד אחר הצהריים. אין צורך להזמין כרטיס מראש אבל שווה לברר עד איזה שעה הם יוצאים. משך הנסיעה- כ-5-6 שעות. מחירים- 400-500 רופי למושב.
  • אוטובוס מקומי- האופציה הזולה אך האיטית ביותר. אין צורך בכרטיסים מראש. הם יוצאים מספר רב של פעמים ביום ועוצרים בהרבה תחנות בדרך. משך הנסיעה- 8-10 שעות. מחירים:400-500 רופי.
  • 20$ tourist bus אוטובוס תיירים יוקרתי עם מיזוג. מיים מינראליים וארוחת צהריים כלולים במחיר.
  • שימו לב שבנפאל משלמים עבור הכיסא כך שאם אחד הילדים יושב עליכם אתם לא משלמים עליו.

נפאל עם ילדים- 19 טיפים לנסיעה באוטובוס תיירים מקטמנדו לפוקרה או להיפך..

  1. רוב האוטובוסים הם ברמה טובה, למרות שקיימים הבדלים בין חברה אחת לשניה. שווה לברר על האוטובוס קצת לפני שמזמינים כרטיס.
  2. כשאתם ניגשים להזמין כרטיסים ודאו שכל המושבים נמצאים ביחד. רצוי לא לקחת מושבים אחוריים כי חלק מהנסיעה היא קופצנית למדי. אבל זה לא נורא.
  3. בקשו מושבים ב- river side זהו הצד של הנסיעה עם הנוף היפה יותר.
  4. אחרי התשלום תקבלו קבלה עם שם החברה המפעילה את האוטובוס והשם הנפאלי של תחנת האוטובוסים. אין צורך לזכור את השם, כל נהגי המוניות יודעים איפה זה ה-‘טוריסט בס סטיישן’. כן חשוב לזכור את שם החברה המפעילה.
  5. אתם תתבקשו להגיע לתחנה חצי שעה לפני היציאה. סמכו עליהם ותגיעו באמת חצי שעה קודם. הם יודעים למה.
  6. המחיר המקובל למונית מאיזור התיירות של שתי הערים ועד לתחנת האוטובוס עומד על 150-200 רופי. אורך הנסיעה- לא יותר מ-10-15 דקות.
  7. כשתגיעו עם המונית לתחנת האוטובוסים תראו שיירה של אוטובוסים (בקטמנדו) או רחבה מלאה אוטובוסים (בפוקרה). עליכם לחפש את האוטובוס הנושא את שם החברה ממנה רכשתם כרטיסים. נהג המונית יעזור לכם.
  8. כשתמצאו את האוטובוס שלכם תפגשו בכרטיסן יעיל שיפנה אתכם למקומות שלכם וישלח אתכם להעמיס את התיקים בתא המטען.
  9. רוב הכרטיסנים לא אוהבים להכניס תיקים גדולים לתוך האוטובוס והם יבקשו מכם לשים את רוב הציוד בתא המטען
  10. לכן מומלץ לקחת איתכם שני תיקים קטנים לתוך האוטובוס ואת כל השאר לתא המטען.
  11. האוטובוסים, למרבה ההפתעה, יוצאים פחות או יותר בזמן.
  12. כשיוצאים מקטמנדו, האוטובוס עוצר לתדלוק אחרי עשר דקות נסיעה. זה הזמן לקחת את הילדים לפיפי או לקנות חטיפים בדקה האחרונה. רק תוודאו מראש שיש לכם מספיק זמן.
  13. העצירה הבאה עלולה להיות אחרי שעתיים.
  14. למרות שהנהגים הנפאלים בדרך כלל נחמדים ואם תבקשו לעצור לפיפי הם ישתדלו להתחשב. רק אל תצפו שהם באמת יעצרו במקום מסודר. שפת הכביש נראית להם מקום לגיטימי לחלוטין.
  15. חוץ מפיפי יש שתי עצירות גדולות- ארוחת בוקר וארוחת צהריים.
  16. לעתים קרובות הנסיעה אורכת יותר מהצפוי. תאונות דרכים, שביתות ומחסומים משטרתיים הם גורמי העיכוב העיקריים. קחו את זה בחשבון. זה יכול לקחת ה-ר-ב-ה זמן. (לי פעם לקח למעלה מ-13 שעות להגיע..)
  17. לכן תמיד קחו איתכם צידה לדרך למקרה חרום- בקבוק מיים, פירות או לחם או משהו. אם האוטובוס נתקע בפקק למשך כמה שעות זה עלול לקרות ממש באמצע הכביש, בלי חנויות או כפר בסביבה.
  18. אוכל:
  • מעט מאוד חנויות נפתחות בשעות הבוקר המוקדמות. זה קצת גבולי.. לכן מי שלא רוצה לקחת סיכון עדיף להכין את הצידה ערב קודם
  • בתחנות האוטובוס תוכלו למצוא צ’אי ומאפים וחטיפים במחיר מופקע.
  • בעצירות האוכל יש מגוון נחמד- מאורז ואטריות ועד סנדוויצ’ים וחטיפים.
  • שתיה ממותקת- עדיף לקנות מיץ בבקבוק שניתן לסגור מאשר בקרטונים שישפריצו על הילדים בכל פעם שהאוטובוס יבלום (והכל מנסיון אישי :-))..

19. תחנה סופית: התחנה הסופית בקטמנדו נמצאת קרוב יחסית לטאמל ואפשר ללכת ברגל. בפוקרה אפשר אמנם ללכת ברגל אבל המרחק גדול יותר ועדיף לקחת מונית. מחיר המונית ל’לייק סייד’ הוא כ-200 רופי.


נסיעה במייקרו ואן :  

  • המייקרו הוא חוויה שונה.
  • הוא פחות ‘תיירותי’ מהאוטובוס..
  • הוא יוצא כמעט לאורך כל שעות היום
  • הוא נוסע מהר יותר ועושה פחות עצירות בדרך
  • אבל הן בהחלט מספיקות
  • האוירה במייקרו קצת יותר חברית ולכן כשצריך משהו (פיפי, אוכל) הנהג נענה בהתאם.
  • הוא יותר צפוף מאוטובוס
  • הרבה יותר צפוף
  • כדי לתפוס מייקרו יש להגיע לתחנת האוטובוסים המקומיים. גם בתיירותיים אפשר למצוא לפעמים.
  • בעלי קיבה רגישה מקבלים שקיות על חשבון הבית.
  • נשבעת.
  • העצירות שלו הן במקומות מקומיים יותר, לכן קיים סיכוי שהאוכל יהיה חריף.
  • אבל הצ’אי נפלא..
  • תחנה סופית-לרוב, בתחנת האוטובוסים המקומיים. משם יש לקחת מונית למרכזי התיירות.

שתי הערות אחרונות:

  1. ניתן גם לשכור מונית או ג’יפ או ואן פרטי. זה כמובן יעלה יותר. היתרונות הגדולים הוא שאתם מחליטים מתי לצאת ואתם מחליטים איפה וכמה עצירות עושים בדרך.
  2. אפשר לשבור את הנסיעה ולעשות אותה ביומיים או יותר. לאורך הדרך יש הרבה מקומות מקסימים ששווה לעצור ולהעביר בהם כמה שעות או אפילו כמה ימים. במקרה כזה האוטובוסים הם אותם אוטובוסים רק שמבקשים מהם לעצור בדרך (והעלות, כמובן, משתנה בהתאם). וכשצריכים להמשיך בדרך מבקשים מהמקומיים לעצור עבורכם אוטובוס תיירים או ואן. זה מאוד מקובל.

מחפשים מלון זול ואיכותי?

הכנסו לאתר הזה ובחרו את מקום הלינה המועדף עליכם.

כיוון שאני נעזרת רק באתר הזה כדי להזמין מקום לינה, בדקתי באופן אישי את המחירים באתר והשוויתי אותם מול המחירים בשטח. ממש פיזית. ובכל המקרים בהם החלטתי להיות חכמה ולהגיע למקום כדי להזמין ישירות ממנו גיליתי שהמחירים באתר היו נמוכים בעשרות אחוזים מהמחירים שהציעו לי בשטח.

בקיצור- יותר משתלם להזמין מהאתר הזה. לקרא את הדברים שכתבו מבקרים ששהו במקום לפניכם. לאתר יש גרסה באנגלית וגרסה בעברית. מנוע חיפוש נוח לשימוש ומבחר עצום בטווח מחירים המתאים לכל כיס (ואני מתכוונת ממש לכל כיס. יש שם מקומות גם ב-5$).

ועוד דבר חשוב- התמונות באתר תמיד נכונות ואמיתיות.

וכשחצינו את דלת בית המלון בקטמנדו ידעתי שזהו. עשינו זאת. 28 שעות של מסע בין מטוסים ושדות תעופה, מזוודות, עמדות בטחון, טפסים, ויזות ואפילו מקלחת אחת. והייתי כל כך גאה בילדים ובעצמי..

נכון שכאשר מטיילים, וחוצים גבולות- יבשתיים, אויריים, ימיים יש תחושה שהגבולות היחידים שיש להתייחס אליהם כוללים בתוכם עמדה של מחלקת ההגירה וזהו.

אבל הפעם אני לא מתכוונת לזה בכלל.

הפעם אני מדברת על גבולות מסוג אחר, כאלה שהמילה ‘ויזה’ כלל לא קשורה אליהם. אלה הם הגבולות הפנימיים, הרגשיים, הנפשיים והפיזיים של כל אחד. והם משמעותיים לא פחות.

לפני המסע האחרון לקטמנדו הייתי בלחץ נוראי. כמה ימים של מתח בלתי פוסק, של אריזות ופרידות וחרדה מהמצפה לי. באמת שלא ידעתי איך אני הולכת לעשות את זה. איך, איך, אצלח מסע שמתחיל בארץ, ממשיך בעמאן, משם טיסה לדלהי, שם עלי לחכות (בלי ויזה) 12 שעות לטיסה לקטמנדו. ואני אחת. עם שלושה ילדים. ידעתי שזה ייקח למעלה מ-24 שעות. ידעתי שלא אוכל כמעט לישון. ידעתי שאין לי ויזה להודו ויש סיכוי שיעשו לי שם בלאגן. וידעתי שאני אחראית לא רק עלי אלא על עוד שלוש נפשות שתלויות בי.

מסביבי נזרקו משפטים בסגנון של “יהיה בסדר אל תדאגי” והם רק הרגיזו אותי עוד יותר. ברור שאתם יכולים לומר ש’יהיה בסדר’, אתם הרי לא צריכים לעבור את זה.

עכשיו, אחרי למעלה משנתיים שאנחנו מסתובבים בעולם אני יכולה לומר בודאות שאחד הפרמטרים המשמעותיים ביותר שיש להתחשב בהם הוא בדיוק זה: דעו את גבולותיכם הרגשיים, הפיזיים, הנפשיים. בארץ זרה, עם חוקים משלה ושפה משלה ותרבות שונה אל תעמיסו על עצמכם יותר משאתם מסוגלים. אף פעם.

♦ עשו עבודת הכנה יסודית לפני שאתם מחליטים סופית על היעד. בדקו מזג אויר, מחלות שיש להזהר מהן, גישה לטיפול רפואי, גובה ביחס לפנ הים (כן כן), תברואה ובמיוחד איכות המים.

♦ בדקו רמת בטחון אישי- עד כמה אפשר להסתובב שם ברחוב בלי שיחטפו לכם את התיק או יטרידו אתכם בדרכים אחרות..

♦ עד כמה אפשר לסמוך על נהגי המוניות/התחבורה ציבורית הרווחת במקום..

♦ מה האחוז של דוברי האנגלית במקום?

♦ שאלו אנשים שכבר ביקרו שם. גם שאלות מפגרות. אל תתביישו.

♦ הזמינו מקום במלון מוכר ומסודר ללילה-שניים הראשונים. כך תגיעו רגועים, ותוכלו להתרשם מהמקום מתוך ‘בסיס בטוח’. יהיה לכם גם מענה אמין לשאלות.

♦ החזיקו מספרי טלפון לשעת חרום. ואם אתם מכירים מישהו שהגיס של האחיין של הסבתא שלו חי שם- צרו איתו קשר לפני שאתם מגיעים ושמרו את מספר הטלפון שלו נגיש. לפחות עד שתתאקלמו.

גמישות. זו מילת המפתח. שמרו על גמישות. רגשית. פיזית. מחשבתית. אל תלחצו אם דברים לא מסתדרים בדיוק כמו שתכננתם. חכו רגע. תנשמו. ותבדקו את האופציות הטובות ביותר. לרוב לא מדובר בקטסטרופה, אלא רק מהמורה בדרך שצריך לעבור אותה.

♦ אני לא יכולה להדגיש זאת יותר: ג-מ-י-ש-ו-ת. זה המפתח.

♦ תתייחסו לכל דבר שקורה כאל חוויה. קחו את זה בצעדים קטנים. ותשתדלו גם להינות.

♦ ועדיין- אל תכניסו את עצמכם למצבים שמאתגרים ומערערים את תחושת הבטחון האישי שלכם. אל תסעו לכפרים מרוחקים אם זה מפחיד אתכם. אל תטפסו לגבהים אם אתם לא סומכים על עצמכם שתצליחו להתמודד גם עם התקלות בדרך. אל תכניסו את עצמכם לפינות של חוסר הבטחון שלכם.

דעו את עצמכם, שמרו על היכולות והחוזקות שלכם קרוב ללבכם וקבלו את החולשות והחרדות שלכם כחלק מהחבילה. הכירו היטב את הנקודות האלה. הן הגבולות שלכם.

חזרה לבלוג

חולמים לצאת עם המשפחה למסע של פעם בחיים? להוציא את היתדות, לקפל את האוהל ולעוף אל עולם שלם של חוויות, של מראות מרהיבים, של חופש ושל מפגשים יוצאי דופן?

אני מכירה את ההרגשה. את התשוקה הזאת שמתפתלת לה בבטן. שמציפה בהתרגשות, לעתים מעלה דמעות, לעתים מפחידה נורא.

ואחרי שלוש וחצי שנים של מסעות רבי עוצמה, אני יכולה לומר לכם שאין דבר נפלא מזה.

אין.

לא תמיד פשוט. ולא תמיד כמו שדמיינתם. אבל תמיד מצדיק את ההחלטה.

כתבו אלי ונבדוק ביחד את הדרך הנכונה והפשוטה ביותר עבורכם כדי להגיע לאן שאתם חולמים.

אעזור לכם בבנית מסלול המתאים לתקציב שלכם ולרצונות שלכם.
אייעץ בכל הקשור להתארגנות לקראת מהלך שכזה- ילדים, חינוך, בריאות, ציוד…
נברר אילו הכנסות יכולות ללוות אתכם לאורך כל הדרך.
אילו נכסים כבר יש לכם (גם כאלה שאתם אפילו לא מעלים על דעתכם כרגע).
ומה אפשרויות ההכנסה המתאימות לכם ביותר, כאלה שיניבו לכם הכי הרבה בהכי פחות השקעה. הדרכים הן רבות ומגוונות ואנחנו נתמקד בדרך המתאימה ביותר ליכולות, לידע ולצרכים שלכם.

אוכל לתרום לכם הן מנסיוני והן מהכלים ומאנשי המקצוע איתם אני עובדת. זה יחסוך לכם המון אנרגיה והמון זמן.

נבדוק גם כמה זמן יידרש כדי להגיע ליעדים הכלכליים הרצויים. ותתפלאו, אבל מסעות בעולם עולים הרבה פחות מחיי שגרה בארץ. ממש הרבה פחות. אם יודעים איך להתנהל ולהתארגן. ובשביל זה יהיה לכם אותי :-).
מי יודע, אולי יש לכם את זה כבר ביד ואתם בכלל לא יודעים?

תכתבו אלי:
Haleli.sa@gmail.com

העלות לייעוץ ובירור יסודי היא 350 ש”ח. בסופו נגיע למסקנות והמלצות ברורות וממוקדות. במידה ותרצו להמשיך איתי לליווי ארוך טווח, הסכום יתקזז מעלותו הכללית של הליווי

קבלת הפנים של הטייל הממוצע הנוחת לו בדלהי, מוכן וערוך נפשית לקבל את הודו הישר לפרצוף עשויה להפתיע. השירותים בשדה התעופה מבריקים, המראות מצוחצחות, הסבון בשפע והמנקה המופקדת על האזור מסבירת פנים ואפילו ריחנית.

המלצה חמה- גשו לשירותים בשדה התעופה, התענגו על הרגע כי זו תהיה הפעם האחרונה בה תפגשו שרותים במצב כזה בכל זמן שהותכם בהודו.

אם יש משהו שאני לא חושבת שאי פעם אצליח להתרגל אליו זה הנושא הזה. והדרך שלי להתמודדות עם תחום המקלחות והשרותים, במיוחד כשמטיילים עם ילדים במזרח היא אחת: שגר ושכח. אני נכנסת, יוצאת, ומוחקת מהזכרון. זהו. עבר. נשכח. נעלם. עד הפעם הבאה.

כמה פרטים כלליים:

– צריך לעשות הפרדה בין שירותים שתפגשו בדרכים לבין השירותים שתפגשו בגסטהאוסים ובמקומות לינה. אני אתייחס בעיקר לסוג הראשון שהזכרתי. אלה שתמצאו כשתהיו בדרך לאנשהו או בטרק.

– במזרח אפשר למצוא את כל סוגי השרותים שקיימים. משרותים מערביים מצוחצחים (לפעמים אפילו יספרו לכם על זה בשלט מחוץ למקום בו הם קיימים) דרך שירותי בול פגיעה ועד…אתם באמת לא רוצים לדעת.

– מצד שני גם בארץ השירותים הציבוריים לא תמיד מצטיינים בנקיון..

– ודוקא שרותי בול פגיעה לרוב יהיו נוחים יותר והגייניים יותר עבור ילדים.

– בשרותים במזרח אין נייר טואלט. אף פעם.

– ולא הייתי סומכת על זה שיהיה סבון. או ברז לשטוף ידיים.

– והדלת לא תמיד נסגרת כמו שצריך.

– וחדרי השירותים לעתים קרובות הם קטנים ונמוכים יותר משאר החדרים. לפעמים צריך ממש להתכופף כדי להכנס אליהם.

– לעתים קרובות לא קיימת הפרדה בין גברים לנשים

כמה טיפים:

– הכי חשוב: שמרו על גמישות. אם חייבים ללכת לשרותים פשוט הולכים. לא משנה מה התנאים לא משנה איפה לא משנה כלום. החוויה עשויה להיות לא נעימה אבל היא עוברת תוך דקות.

– תמיד תמיד תמיד תחזיקו בכיס נייר טואלט או טישו. שימו גם אצל הילדים בכיס.

– תמיד תחזיקו ג’ל לחיטוי ידיים וסבון נסיעות קטן

– באופן כללי עדיף לטייל עם נעליים בלי שרוכים. כפכפים, סנדלים, מגפיים. הכל הולך. שרוכים- כדאי להמנע. אם בכל זאת החלטתם על שרוכים- הקפידו שהם לא יגעו ברצפה בכל זמן שהותכם בחדרי השרותים. במיוחד עם הילדים.

– כנ”ל לגבי מכנסיים. מכנסי עלי-באבא (מכנסי הרמון), מכנסי דייגים, חצאיות וכו’ לא הולכים טוב עם שרותים. כשאני בדרכים אני מקפידה שהבנות ילכו רק עם מכנסיים שאין סיכוי שיגעו ברצפה בשום שלב. טייטס זה פתרון טוב.

– נשמע פנאטי, אני יודעת. אבל תאמינו לי, אתם לא רוצים למצוא את עצמכם עם ילדה ששרוך אחד מהמכנסיים שלה רטוב לגמרי אחרי שהיא יוצאת מהשרותים.

– באופן אישי אני תמיד הולכת עם הילדים, לוודא שהכל בסדר ושהדלת נסגרת כמו שצריך.

– תמיד תעדיפו לעשות בטבע על פני לעשות בשרותים.

ו- כשאני אומרת ‘טבע’ אני מתכוונת לכל מקום שהוא לא שרותים.

– אם השהות בשרותים עשויה להיות ארוכה מהרגיל (והמבין יבין) מומלץ למרוח את האזורים החשופים בחומר דוחה יתושים.

– וכשמגיעים למקום הלינה כדאי לרחוץ רגליים דבר ראשון.

מקלחות במזרח

גם כאן, מגוון המקלחות הנמצא במזרח הוא רחב ביותר. הכל תלוי בתנאי הלינה שתבחרו ובמחיר אותו תרצו לשלם. בדרך כלל המקלחות יהיו שילוב של טוש ובאקט. כלומר- יהיה טוש מלמעלה עם ברז של מים חמים וקרים, ומתחתיו ניתן יהיה למצוא שני ברזים נפרדים- אחד לקרים ואחד לחמים. ודלי.

רוב האנשים במזרח לא שמעו על וילון אמבטיה והמקלחות בדרך כלל יהיו ביחד עם השרותים. כך שאם תבחרו להתקלח באמצעות הטוש, קחו בחשבון שכל החדר יהיה רטוב. במידה ותחליטו על באקט- סביר שכל הרצפה תהיה רטובה, אבל מה שנמצא מעליה ישאר יבש.

– אל תצפו שיהיה נורא נקי.

– אל תתעצלו לחטא בעצמכם את החדר לפני השימוש

– השתמשו בכפכפים

– אל תאמינו לבעל הגסטהאוס שמספר לכם שיש מים חמים. תשדלו למצוא מישהו שכבר משתכן במקום ושאלו אותו אם באמת יש שם מים חמים

– הזרם בטוש בדרך כלל לא ממש מאפשר חפיפה טובה. לשם כך יש באקט. זה הרבה יותר נוח.

– למדו את הילדים לא להכניס את המים האלה לפה בשום מצב.

– הדוודים מתחלקים לכמה סוגים עיקריים: חשמל, שמש, ואש. הדוודים הסולאריים הם גדולים ובדרך כלל הכי נוחים לשימוש. מקומות רבים במזרח משתמשים בדוודים גם לאחסון מים קרים. כך שעלול להיות מצב שבו מים חמים דווקא יהיו, אבל מים קרים- לא.

– במידה והדוד של המים החמים קטן (במקרים של דוד חשמל) מלאו את הדלי במים בטמפרטורה נעימה למקלחת והשתמשו בו. כך תוכלו לאפשר לכל בני המשפחה להתקלח בלי לבזבז מים חמים יקרים.

– במקרים קיצוניים בהם המים עשויים להיות מלוכלכים או מזוהמים במיוחד אפשר לטפטף טיפות כלור לדלי לפני המקלחת או לשפוך מעט נוזל חיטוי (במזרח אפשר להשיג נוזל חיטוי כזה בכל מכולת. בקבוקון זכוכית זול ונוח לנשיאה. ושימושי ביותר).

– ממליצה בחום על תיקי כלי רחצה בעלי תאי רשת, שניתן לתלות. הם הצילו אותי לא פעם.

– אני משתדלת להשתמש במגבות שלי ככל הניתן. אני גם נושאת איתי מגבת פנים קטנה יותר לנוחות מירבית.

– ודוקא מגוון ומבחר הסבונים והקוסמטיקה המוצעים במזרח הם מהטובים והמפנקים ביותר שיש. אחד מהתחביבים שלי הוא להכנס לחנות קוסמטיקה ולהתמסטל מהשפע..(ומהמחיר הידידותי 🙂 ).

כתוצר של העולם המערבי המודרני, קיבלתי חינוך כספי קליל ביותר. את לא צריכה כלום חוץ מכרטיס אחד או שניים. מאז שאני זוכרת את עצמי התנהלתי בקלילות תוך גיהוץ רגוע (יותר או פחות) במעברי הגבול של החנויות.

לא רק זה אלא שהייתי עושה עם עצמי תחרות כמה זמן אוכל להחזיק את אותו שטר של עשרים שקל בכיס, בלי הצורך להשתמש בו.

לא תארתי לעצמי שיכולה להיות מציאות אחרת. גם כשיצאנו לדרך דמיינתי את עולמי כעולם גיהוץ אחד גדול ומתוק. ואז הגענו למזרח.

וכרטיס האשראי נותר שומם ויבש. במזרח אין דבר כזה כמעט. פרט למקומות בודדים ביותר, כולם רוצים את זה הממשי, האמיתי, כזה שנוגעים בו ומחזיקים בארנק.

וכך עשיתי היכרות קרובה עם עולם הכספומטים והמזומנים. לאט לאט התרגלתי והתחלתי לעבוד בצורה מאורגנת ומסודרת יותר. כך שאוכל לעקוב אחר ההוצאות שלי ולנטר אותן ככל הניתן.

אז קודם כל כמה פרטים חשובים:

  • הכספומטים במזרח לא תמיד עובדים.
  • אי אפשר אף פעם לדעת מתי הם יעבדו ומתי לא.
  • לפעמים הם עובדים רק עם חברות מסויימות ולא עם חברות אחרות.
  • לפעמים אפשר למצוא אותם רק בעיר ולא בשכונות הקטנות, המרוחקות יותר, אלה שהתיירים אוהבים יותר. כך, למשל, תמצאו כספומט במנאלי אבל לא באולד מנאלי, מקום בו משתכנים התיירים. ברישיקש יש מלאי כספומטים אבל לא בלקשמן ג’ולה, שכונת התיירים. לפעמים תצטרכו לקחת ריקשה ולנסוע מרחק לא קטן כדי להגיע לכספומט.
  • לכן אף פעם אל תחכו לרגע האחרון. תמיד תחזיקו כסף לשעת חירום, למקרה שנגמר לכם המזומן והכספומט לא עובד. אני מחזיקה גם דולרים, כדי להרגיש בטוחה תמיד.
  • וגם אם נתקעתם ויש לכם סופ”ש שלם להעביר בלי גרוש על הת#ת, (כן, גם זה קרה לי) אין מה להלחץ. אם אתם מטיילים בסגנון הנסטינג- זה מאוד פשוט. כולם ישמחו לתת לכם אשראי על סמך הכירות קודמת. ואם לא- תוכלו למצוא חברים שירתמו בשעת מצוקה ויעבירו לכם את הסופ”ש בשלום.

פרטים טכניים:

  • הכספומט גובה סכום לא קטן עבור כל משיכה. בדרך כלל יודיעו לכם על זה לפני ביצוע הפעולה. הסכום אינו משתנה ולא משנה מה סכום המשיכה.
  • לכן מומלץ להוציא סכום גדול ולמעט במשיכות.
  • סכום המשיכה המקסימאלי משתנה מכספומט לכספומט. אבל במזרח מדובר בדרך כלל בסכומים קטנים יחסית ולכן לפעמים תצטרכו להכניס והוציא את הכרטיס מספר פעמים כדי להגיע לסכום המבוקש.
  • קל מאוד להסחף בהוצאות, בלי כל בקרה, ופשוט להוציא כסף בכל פעם שמלאי המזומנים בארנק מתחיל להדלדל. אבל כשמטיילים בתקציב מוגבל, חשוב לעקוב היטב אחר ההוצאות ולשמור על גבולות ברורים.

ניהול מזומנים ובקרת הוצאות:

  • קודם כל חשבו את סכום ההוצאות הריאליות שלכם ליום אחד ביעד בו אתם מטיילים. הסכום יכלול את כל ההוצאות, גם את אלה שאתם לא צריכים לשלם עליהן באותו יום (למשל, הלינה).
  • הכפילו את זה בשבע. הוסיפו לזה עוד קצת אקסטרא.
  • בחרו יום נוח (לא סופ”ש) וקבעו אותו כיום שבו אתם מושכים כסף מהכספומט. משכו כסף באותו יום בכל שבוע.
  • משכו את הסכום שחישבתם.
  • מתוך הסכום שמשכתם, הפרישו את הסכום שעליכם יהיה לשלם עבור הלינה בתום תקופת השהות שלכם, ושימו בצד קצת כסף להוצאות בלתי מתוכננות. אם יש לכם עוד הוצאות יומיות שאתם לא נדרשים לשלם עליהם בכל יום (למשל- שכירות של אופניים), הפרישו גם אותן ושימו בצד.
  • כך תוכלו לנהל מעקב אחר ההוצאות שלכם בצורה מאוד קלה ופשוטה ולדעת בדיוק כמה הוצאות היו לכם בכל שבוע ובכל חודש.
  • במקרה שנתקעתם בלי מזומן, אין סיבה להלחץ. בסוכנויות להחלפת כספים, כמו גם במלונות רבים ניתן לקנות מזומן באמצעות כרטיס אשראי. במקרה חרום קיימת גם אופציה של ווסטרן-יוניון, שבאמצעותו אפשר לשלוח לכם כסף בתוך דקות מהארץ לכל יעד בעולם

דוגמא:

כרגע אני בנפאל ולכן אתן דוגמא מעכשיו. אני מוציאה כ-3000 רופי ליום. זה כולל לינה (1000 רופי) אוכל ומים (1000-1500 רופי) והוצאות שונות אחרות (טלפון, שוקולד, נייר טואלט וכאלה). מדובר בתקציב נדיב למדי המאפשר לי להעביר את היום יום בנעימים, ללא כל חסך.

כלומר, בערך 21000 רופי לשבוע. בכספומט אני מוציאה בכל שבוע 20000 מזומן. מתוך הסכום הזה אני מיד שמה 7000 בצד, זה הסכום שאני משלמת עבור הלינה ואני שומרת אותו ומשלמת בכל שבועיים שלושה. אחרי שהפרשתי את הלינה נשאר לי 13000, כלומר 1857 רופי ליום.

*אם לא אפריש כסף ללינה יכול להיות מצב שאתקע עם סכום גדול שאצטרך למשוך בבת אחת וזה יכול להוות בעיה. כי, כאמור, לפעמים הכספומט לא עובד ובנוסף- אם אוציא את כל הסכום ואשתמש בו רק כדי לשלם לבית המלון (כאמור, סכום המקסימום שניתן למשוך בכל יום הוא לא כל כך גדול), לא ישאר לי די כסף להוצאות הנוספות*.

בדרך כלל זה מספיק לי. יש ימים שאני לא מגיעה אפילו לסכום הזה. אבל אם אני רואה שיש צורך, אני מוציאה בשבוע אחד 25000 רופי. זה מאפשר לי לשים בצד כסף לשעת חירום ולהיות רגועה.

ואם אני מתרגמת את זה לשקלים, אז יוצא שאני מוציאה פחות מ-130 שקל ליום, ו-865 שקל לשבוע. ואפילו אם בסיכומו של החודש הוצאתי קצת יותר לפעמים, נניח 90000 רופי בסך הכל הרי שאני מוציאה כאן פחות מ- 4000 ₪ לחודש.

טוב, אז בטיול יוצאים לפעמים גם להרפתקאות ומשתדלים לחוות גם קצת מעבר למה שהרחוב בו בחרתם לשהות מאפשר. כל אלה מתרגמים להוצאות נוספות, כמובן. על מנת לשמור על איזון בין הוצאות שגרתיות להוצאות חד פעמיות ועדיין לנהל מעקב כספי פחות או יותר פשוט ממשיכים באותה דרך. מחשבים את הסכום הנוסף הדרוש כדי לצאת להרפתקה שאתם רוצים ומוציאים מהכספומט את הסכום באופן חד פעמי. חשוב לזכור שאת הוצאות היומיום, גם אם אתם בטיול, כבר לקחתם בחשבון כשביצעתם את המשיכה השבועית (כלומר- כבר חישבתם הוצאות של, למשל, 3000 רופי ליום) כך שכל שתצטרכו למשוך הוא רק את התוספת הדרושה להרפתקה (למשל, תחבורה, מדריך, ציוד וכו’).

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

לפני טיול באירופה עם ילדים לא עולים שום חששות. גם לטיול עם ילדים בארה”ב נכנסים בראש שקט. אבל מקומות אחרים בעולם גורמים לנו, ההורים, להסס, להתלבט. איך אפשר להחליט אם אף פעם לא הייתי שם? האם מספיק בטוח לטייל בהודו עם ילדים?

אין לזה תשובה חד משמעית. ההחלטה צריכה להיות תלויה בראש ובראשונה באופי שלכם, בגבולות שלכם, בסגנון החינוך שלכם. העובדה שהשכנים שלכם חזרו עכשיו מהודו עם הילדים ולא נתקלו בשום בעיה לא צריכה לשנות לכם. כל מה שאתם צריכים כדי להחליט הוא לבחון את הסעיפים השונים הקשורים בטיול מסוג כזה ולראות איפה אתם עומדים ביחסכם אליהם.

תנאי תברואה ירודים- ברוב המקומות תנאי התברואה הם לא כמו במדינה מערבית. אין מה לעשות. שירותים מטונפים. מטבחים מלוכלכים. סדינים מוכתמים. עכברים. קופים. פרות. וכמובן גם קקי של פרות..ככה זה בהודו וזה חלק מהעניין. אם תנסו לטייל בלי להתקל בהודו המלוכלכת אז אין טעם אפילו לנסוע..מצד שני- אפשר לנקוט באמצעים שעוזרים להתמודד עם זה.

         – להביא סדינים מהבית.

         – לחטא בעצמכם את השירותים והמקלחות.

         – לחטא ידיים לפני אוכל.

         – לחלוץ נעליים לפני שנכנסים לחדר.

אם קשה לכם עם לכלוך, ונראה לכם שלא תצליחו להנות מטיול שבו לא תמיד נעים להיכנס לשירותים או לראות את המטבח שבו בישלו את האוכל שהרגע נכנס לכם לבטן, אל תסעו.

חשיפה למחלות– בעיקר מחלות מעיים ומחלות המועברות ע”י יתושים. אם הבריאות של הילדים היא נקודה רגישה שלכם, חשבו היטב בטרם תצאו להודו עם הילדים. חבל שתהיו בחרדה מתמדת לאורך כל הטיול. ועדיין, ניתן לנקוט בכמה אמצעים כדי (בעיקר) להרגיע את עצמכם.

         – שמרו על כללי האכילה במזרח. אל תחפפו.

         – התגוננו מפני יתושים- מרחו חומר דוחה יתושים, לבשו בגדים ארוכים, רססו את החדר.

         – לא בכל המקומות בהודו נפוצות מחלות המועברות ע”י יתושים. אפשר להגביל את הטיול רק למקומות ‘בטוחים’  יותר. בגדול אפשר לומר שבצפון הודו יהיו פחות יתושים, החל מאזור מנאלי והלאה גבוה ממנה. (צפון הודו מתאימה בדיוק לטיול עם הילדים בחופשת הקיץ).

תנועה ותחבורה– בהודו נוהגים אחרת. בעיני, האמת, הדרך שלהם היא הרבה יותר נכונה ואדיבה ממקומות אחרים, אבל לישראלי שנוחת בתוך הבלאגן של הודו יקח קצת זמן לראות את ההגיון שעומד מאחוריו. בנוסף, הדרכים לעתים מפחידות מ-א-ו-ד. הנסיעות בהודו לוקחות שעות ולפעמים ימים. ברוב כלי הרכב לא תמצאו חגורות בטיחות..

קבצנים וילדים חסרי בית– המראות של הודו מותירים אותך חסר מילים. אנשים חסרי גפיים, מוטלים ברחובות, מסריחים ומלאים זבובים. ילדים לבושי סחבות מתרוצצים עם שיער פרוע. פחונים. אמהות רזות לתינוקות רכים שישנות איתם בפתח מקדש.

בלאגן והמונים– בערים מסויימות נתקלים בהמוני אנשים, רעש, צפצופים ובלאגן. כשמטיילים עם ילדים, וביוחד עם ילדים קטנים, זה נושא שעשוי להלחיץ, ובצדק. יותר מדי אנשים במקום אחד, זה מצריך תשומת לב מירבית ובלתי פוסקת על הילדים. קחו את זה בחשבון.

מקומות מרוחקים ומבודדים- על הצד השני של הסקאלה עומדים המקומות המבודדים, הכפרים המרוחקים שאליהם נקלעים לפעמים במהלך טיול בהודו. גם על אלה יש לתת את הדעת, ולהכין את עצמכם מראש לקשיים שמצבים כאלה עשויים לעורר.

לטייל בהודו בלי לתת לה להכנס אליך פנימה זה פספוס. נכון, לא קל איתה. היא מטריפה את החושים בכל מובן אפשרי. אבל אם, אחרי שתקחו בחשבון את כל הפרמטרים תחליטו לנסוע- תהיו שם עם כל הלב. ותנו לילדים להיות שם על כל המשתמע מכך.

צריכים עזרה בתכנון טיול?  שלחו לי מייל ונתאם שיחה על כל השאלות, החששות והתהיות. ועל כל הדברים הקטנים שצריך לקחת בחשבון לפני שיוצאים.

בעיה.

לפעמים נדמה שלכל כיוון שנסתכל נראה עוד קורס שמבטיח התעשרות מהירה בכלום זמן. בדמיון אתה כבר רואה איך הדולרים פשוט משפריצים מתוך המחשב וממלאים את הבית עד אפס מקום.

קצת כמו למלא כרטיס לוטו..אתה מפנטז בכל פעם מחדש איך החיים יהיו יפים אחרי המליון הראשון.

שפע הקורסים שמוצעים היום באינטרנט ושמבטיחים הרים וגבעות יכול לבלבל עד כדי שיתוק. כמעט בלתי אפשרי למצוא את הקורס המתאים.

את דפי המכירה של הקורסים כתבו אנשים שיודעים בדיוק מה לכתוב כדי לגרום לך לקנות את הקורס. בדרך כלל גם משולב שם איזה וידאו קצר שמראה הוכחות ברורות להכנסות גדלות והולכות במהלך פריסה של כמה חודשים. וזה נראה אמין ואמיתי ומפתה.

  • אמנם קשה מאוד לעמוד בפיתוי אבל אל תתפתה. וגם אם התפתת זה לא אסון גדול, לרוב הקורסים האלה יש מדיניות החזרה נוחה מאוד.
  • אל תטרח לחפש חוות דעת על הקורס שמעניין אותך. גם הן כבר נכנסות לערך של הונאה. אי אפשר לסמוך על אף אחד, כי גם אם תקרא חוות דעת מופלאה על הקורס הזה, סביר להניח שמי שכתב אותה בעצמו מרוויח משהו מזה שאתה תקנה אותו.
  • הרשם רק לקורס שקיבלת עליו המלצה ממישהו שאתה מכיר או מישהו שאתה סומך עליו. אם יש בלוגר שאתה עוקב אחריו באינטרנט והוא קנה את אמונך, או חבר שניסה וממליץ או לפחות מישהו שאתה רשום כבר תקופה ברשימת התפוצה שלו.
  • בדוק ממתי הקורס והאם הוא מעודכן (האינטרנט הוא מקום דינאמי מאוד).
  • בדוק את מדיניות ההחזרה
  • בדוק האם יש מערך תמיכה נגיש לשאלות ולהבהרות לאורך כל הקורס.
  • האם הקורס כולל גם מתן כלים תומכים לעבודה נוחה והאם תקבל הסבר מקיף על אופן השימוש בהם
  • האם תצטרך לשכור שירותים של אנשי מקצוע בנוסף למה ששילמת על הקורס? האם סיפרו לך את זה לפני ההרשמה?
  • האם תדרש להוצאות נוספות?
  • האם הדלת תשאר פתוחה בפניך לייעוץ גם אחרי שתסיים את הקורס?
  • האם הקורס נותן לך בין היתר גם קיצורי דרך ומקל על צעדיך? או שמא הוא שולח אותך לחפש פלטפורמות שונות בעצמך? האם תהיה מסוגל למצוא ולבחור את הטובות ביותר בעצמך?
  • חפש את הקורס שנותן לך מערך מושלם מא’ ועד ת’. חבל שתבזבז את זמנך בבדיקת שירותי אינטרנט בלי באמת לדעת איך לבדוק אותם או מה אתה צריך מהם. אלה בלבד עלולים לפגוע בעבודתך ובהתקדמות שלך.
  • בדוק מהי דרך העברת החומר העיקרית. האם היא בכתב? באמצעות סרטוני וידאו? באמצעות פגישות אישיות? מהי הדרך המועדפת עליך?
  • ולבסוף- האם המחיר מצדיק את מה שתקבל?
  • נקודה למחשבה: קח בחשבון שעם הקורס הנכון, תוכל להחזיר את ההשקעה בתוך זמן סביר, מהרווחים שתעשה בזכות לימודיך בקורס.