האם אתם כמהים לקצת אויר? קצת יותר חופש? האם אתם מרגישים מאושרים? ואולי יש לכם חלום גדול ומשמעותי אבל אתם מרגישים שאתם לא יכולים להגשים אותו? החלום שלי על מסעות בעולם התחיל כבר בגיל 18, ואני זוכרת את עצמי חושבת שזו הדרך בה הייתי רוצה לגדל את ילדי. בתוך מפגשים בלתי אמצעיים עם העולם, עם תרבויות, עם שפות ואנשים ונופים. עם מעברי גבול, פנימיים כמו גם חיצוניים ובמיוחד עם למידה מעשית, ולא תיאורטית, בישיבה משמימה בתוך חדר סגור במשך שעות על גבי שעות בכל יום. אבל החיים זרמו, ואני המשכתי איתם. מדי פעם נזכרתי בחלום הזה, שעדיין התקיים בתוכי, בעיקר כשהייתי קוראת מאמר על מסעות במקומות פראיים או צופה בתכנית דומה בטלויזיה, או פוגשת במקרה מישהו שחזר בדיוק ממסע כלשהו. אז הייתי מרגישה איך הבטן שלי גועשת ומתחממת. לפעמים היו עולות דמעות בעיני. התחתנתי, ילדתי את יותם ושנה אחר כך אבי חלה בסרטן. והחיים הפכו לגלים של תקווה ויאוש וכאב…

הכאוס העולמי תפס אותנו עוד בינואר, בעודנו שוהים בנפאל. כיוון שנפאל חולקת גבול עם סין ומנהלת איתה קשרי מסחר ענפים (לנפאל אין ים, אלא רק שני גבולות: אחד עם סין ואחד עם הודו..), כבר כשהתחיל הבלגאן בסין סגרו את הגבול איתה. בהתחלה זה התבטא בדברים הקטנים. מחירי השום עלו (עד שהנפאלים ייצרו את השום בעצמם), מוצרים מסויימים נעלמו מהמדפים ואפילו ה"באבלס" ב"באבלס טי", אחד המשקאות שגלי הכי אוהבת, נעלמו והמסעדה היתה צריכה לסגור. בהתחלה חשבנו שזה אירוע מקומי יחסית, שהוא לא יגיע אל שאר העולם ורק כאן, במזרח, יראו את ההשלכות שלו. בפברואר, כמו כל פברואר, התחלנו לחשוב לאן ממשיכים מנפאל, כאשר התכנון היה להמשיך לוייטנאם, (דרך כמה ימים בבנגקוק 😊) לשבת על איזה חוף צפוני ולראות את הים כל יום. משם חשבנו להגיע לאירופה ולהעביר שם את כל הקיץ. רני ואני היינו אמורות לצאת למסע נשים הרפתקני במיוחד ואפילו התחלנו ללמוד רוסית לקראתו.. במרץ הבנו שזה לא יקרה. ברגע…

כך תוכלו להרחיב את האופקים שלכם, לחוות חוויות מגניבות ולהכיר אנשים מכל העולם, בלי לשלם על כרטיס טיסה.. :-).נתחיל בהנחה הכי שווה בתולדות איירבינבי: מי שנרשם עכשיו דרך הלינק הזה, יקבל הנחה של 58$ על ההזמנה הבאה שלו (ולא משנה מתי היא תהיה). אז קודם כל הקליקו והרשמו.חוץ מההנחה הזאת, מציעים עכשיו באתר לכל המארחים להתגייס ולהציע את הנכסים שלהם לצוותים רפואיים ברחבי העולם. רק שתדעו, אם אתם אנשי רפואה אז כדאי לכם להכנס ולבדוק אם יש משהו נחמד באזור שלכם.ומעבר לכל אלה, מדובר כאן בהזדמנות פז להרוויח כסף מהבית, ולהיחשף לקהל בינלאומי. האתר מציע מגוון פעילויות אונליין שהן גם ממש מקסימות, גם מאוד משתלמות וגם יכולות לתת לכם אפשרות להצטרף ולהרוויח כסף בעצמכם :-).אגב, זו הזדמנות נהדרת לתרגל את האנגלית שלכם דרך פעילות כייפית.הנה כמה פעילויות אונליין שמציעים בימים אלה באתר:♥  תרגלו יוגה עם אלופה אולימפית בחתירה- שעה ורבע שבה קייט, פעמיים אלופה אולימפית מספרת לכם קצת על חוויות…

המדריך הקצר: בנגקוק ב 50$ ליום, סינגפור בהרבה פחות, וכל יעד אחר שאתם חולמים עליו. קרואסון בפריז, גלידה בפירנצה, סושי בטוקיו, פאדטאי בבנגקוק. כן. הודו זה נחמד, אבל לפעמים בא לנו קצת לקפוץ מעל הפופיק. להתפנק במקומות האלה שהתמונות המפתות שלהם קופצות לנו מול העיניים כל פעם שאנחנו פותחים פייסבוק..למרות שאין לנו ממש כסף לזה. ואולי דוקא יש לנו? אני מטיילת בתקציב מאוד נמוך. 60$ ליום זה הרבה בשבילי. ולרוב אני לא מגיעה לזה. אבל לפעמים גם לי נמאס מכפרים מרוחקים, מאוטובוסים מקומיים ומתמונות של גלי חולבת את הבפאלו בידיה הקטנות. למרות שאני מתה על זה. אז איך אני מצליחה להכניס גם את הפאדטאי למסלול, בלי לקפוץ מעל הפופיק? לא בעיה. להלן המדריך הקצר לאיך לבקר במקומות שאנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו: 1. היעדים האלה לא נכנסים לתכנון. הם באים כשאפשרי, כשזה מסתדר. לא במכוון. 2. טיסה: הדרך הכי טובה להכניס אותם "בלי להתכוון" היא לדחוף אותם בין יעד…

ערכת עזרה ראשונה היא מסוג הדברים שנותנים תחושת בטחון, גם אם אתה לגמרי נזרק עם הילדים במזרח. כשיש אחת כזאת באופן קבוע בתיק, אפשר להיות הכי ספונטניים בעולם ועדיין להרגיש 'מבוגר אחראי'. רק חשוב לא להשאיר אותה אף פעם בחדר, כי בדיוק אז יהיה מצב שתזדקקו לה. כן..גם את זה למדתי בדרך הקשה :-). דברים שאני ממליצה לקחת בתיק עזרה ראשונה: ♦ עזרה ראשונה בסיסית- פדים סטריליים, נוזל חיטוי פצעים, פלסטרים בגדלים שונים, תחבושות וחוסם עורקים ♦ משהו ספציפי לטיפול בכוויות ♦ נוזל לחיטוי ידיים (בקבוקון קטן, רק למקרה שממש תצטרכו ולא יהיה) ♦ חומר נגד יתושים. אני מחזיקה תמיד בתיק, אבל בערכת עזרה ראשונה יש לי כמה מגבונים עם חומר דוחה יתושים, למקרה חירום. ♦ 2 תחבושות הגייניות סגורות באריזה סטרילית ♦ שקית ריקה ♦ נוזל לחיטוי כללי- בקבוקון קטן שיכול לחטא כל דבר. פצעים, משטחים, שירותים. ♦ משחה להרגעה של העור- עקיצות/צריבת צמחים/כוויות שמש ♦ אנטיהיסטמין ♦שתי מברשות…

ימים מאתגרים עוברים על כוחותינו. אז בתור אחת שהעבירה שעות וימים לבד עם הילדים, הייתי רוצה לתרום את שני הסנט שלי למצב. 1. קבלי את הילדים תמיד עם חיוך. תמיד בשמחה. תמיד באהבה. בין אם זה בבוקר, ובין אם זה כשהם מפריעים לך בקפה במטבח. 2. אל תתעסקי עם הדברים הקטנים. הם לא חשובים עכשיו. בחרי היטב על מה להעיר ועל מה פשוט להחליק. 3. הומור- גם איתם וגם עם עצמך. ברגעים קשים- פתחי איזה סטאנד אפ או כל דבר שממש גורם לך לצחוק. 4. לוח זמנים ושגרה- הרבה מדברים על זה, אבל לדעתי קצת מפספסים את המטרה. במקום לקבוע לו"ז ולשמור על שגרת פעילות- הגדירי לו"ז לזמנים בהם אין פעילות. למשל- בין שתיים לארבע המטבח סגור. הכיני מראש נשנושים במקרר. מי שרוצה- שינשנש או שיכין לעצמו. מי שמכין לעצמו נדרש גם לנקות ולשטוף את הכלים בהם השתמש. למשל, ביום שלישי אין כביסה. למשל, מחמש עד שש אמא נותנת זמן…

זה התחיל הבוקר, עם וואטסאפ בענייני עבודה. היא התנצלה שטרם שלחה לי את מה שדיברנו עליו, ושממש תוך כמה דקות היא שולחת. "אה…", שלחתי חזרה, "יום שבת היום. למה את עובדת??????" האמת היא שממש לא ציפיתי לשום תכתובת ממנה היום. וגם לא הייתי בלחץ. אם יש משהו שלמדתי עליו במהלך כל שנות הכתיבה שלי, זה שדד ליין הוא משהו שתמיד עומדים בו. היא ענתה לי בהודעה מוקלטת. ברקע שמעתי פעוט חמוד מקשקש לו להנאתו וקולה חלש וצרוד מסביר בהתנצלות שהיא יצאה לכמה דקות החוצה להתאוורר עם הילד, ושאני צודקת. ושבכל זאת היא תיכף שולחת. רציתי לשלוח לה חיבוק. או לפחות קצת אהבה. אבל לא עניתי. כי ידעתי שכלום לא יעזור. הייתי שם. הייתי שם כל כך הרבה שנים. הייתי שם עם פעוט אחד. עם תינוקת וילד קטן. ואחר כך גם עם ילד, פעוטה, ותינוקת. שלושה גידלתי. בעודי מנסה למצוא את עצמי אישית, מקצועית, חברתית. שנים שניסיתי לכבוש את הפסגה הגבוהה…

האם אי פעם רצית לעזוב הכל ולצאת להרפתקאה? האם אי פעם הרגשת סקרנות לדעת איך החיים נראים אצל אנשים אמיתיים שבחרו לעזוב הכל? האם אי פעם ניצבת מול צומת דרכים ולא ידעת באיזו דרך לבחור? מתרגשת להזמין אותך לקחת הרבה אוויר ולצאת איתי למרחבי אינסוף פראיים עם הסיפור הראשון שאני משחררת- "מלפפונים חמוצים במונגוליה".  [purchase_link id="5765" style="button" color="orange" text="לקריאת הסיפור"] על הסיפור:  כשאלי ישבה בסלון ביתה, ספונה עמוק בתוך חייה הקטנים והלגמרי רגילים, וחלמה בעיניים פקוחות על הערבות הצחיחות של מונגוליה הרחוקה, היא לא שיערה בנפשה שאלה בדיוק יהיו הנופים והרקע לדרמה הגדולה של חייה, בעת שתמצא את עצמה, בהפתעה, נפרדת סופית מאהוב נעוריה ואבי ילדיה, איתו יצאה כמה שנים קודם לכן למסע. על רקע נופים עוצרי נשימה, בין הרים, אגמים ונהרות, כשרוחות סוערות ממעל, ועדרי סוסי פרא נדירים דוהרים מטה, תחת שמיים נדיבים עמוסי כוכבים, היא תעבור גילגול שלם של התרסקות ותקומה, כשהיא מגלה לאיטה את הכוחות העצומים הכמוסים…