Tag

ארה”ב עם ילדים

Browsing

האם יצא לכם לחזור מפעילות כייפית עם הילדים ולהרגיש כאילו עכשיו אתם באמת זקוקים לחופש? האם מצאת את עצמך אומרת “אני צריכה לנוח מהחופשה”?

הורים רבים מרגישים שלצאת עם הילדים לחופשה או לפעילות כלשהי מחוץ לבית זאת עבודה קשה ולעתים קרובות, למרות שבאמת היה כיף, חוזרים ממנה עייפים ומותשים, במקום לחזור רעננים ומלאי כוחות מחודשים.

זה לא חייב להיות ככה.

קבלו את 4 הבעיות הנפוצות ביותר, ומה אתם יכולים לעשות כדי להבטיח שהחופשה הבאה שלכם/ן תהיה באמת רגועה, מפנקת, ומלאת חוויות וצחוקים.

מי אני: שמי הללי סמדר. לפני תשע שנים יצאתי לטיול בעולם עם שלושה ילדים (4,8,11). ואנחנו ממשיכים עד היום. אני כותבת, מנהלת את הבלוג הזה וגם מייעצת למשפחות שיוצאות לטייל. 

1  .  24 שעות רצוף עם הילדים

בשגרת החיים היומיומית, רוב ההורים לא רגילים לבלות ימים שלמים עם הילדים. כשנוסעים לחו”ל זה מקבל רזולוציות גבוהות במיוחד, כי יש סוג של ואקום. אין סבתות, דודים, שכנים. למתבגרים אין את החברים שלהם בהזרקה לוריד, אין טלויזיה או חדר פרטי (בדרך כלל) שאפשר לברוח אליו.

איך אפשר להתכונן לואקום הזה ולמנוע חיכוכים או עומס יתר?

♥ הכל עניין של אימון. לפני הנסיעה, צרו לעצמכן מספר הזדמנויות שבהן אתם מבלים עם הילדים יותר זמן מהרגיל, במסגרת המשפחה בלבד. סופ”ש או פחות, כמה זמן שיש לכם. תראו איך אתם מתמודדים, ומה הבעיות שצצות. מצאו לבעיות האלה פתרון עוד לפני שאתם נוסעים עם הילדים לחופשה בחו”ל. השתדלו ליצור מספר הזדמנויות כאלה, ואתן תוכלו לשים לב שכמו בכל תרגול- בכל פעם יש שיפור :-).

♥ כשאתם מתכננים את המסלול, הכניסו לתכנון שעות שבהן כל אחד מבני הזוג מקבל זמן לעצמו. אם זה ללכת למוזיאון שהוא מתעניין בו, לצאת לריצה או אפילו לשוטטות מענגת ושקטה ברחובות העיר. לא משנה מה, העיקר שזה יהיה קבוע בלו”ז המתוכנן, ולא במדיניות של ‘כיבוי שריפות’. עצם המחשבה שאתם תקבלו קצת זמן שקט, ביום ובשעה ידועים מראש תאפשר לכם להיות רגועים יותר בכל שאר הזמן.

♥ לפני הנסיעה שבו יחד ודברו על הציפיות והחששות והרצונות של כל אחד. אין לתאר כמה הבדל זה עושה, בשטח. אם יש ילדים מתבגרים חשוב מאוד לדבר איתם בנפרד על נושאים שחשובים לכם, וגם לשמוע מהם מה חשוב להם. ואחרי כל אלה, שבו אתם, כזוג ותאמו עמדות ותפקידים. איך נוהגים עם הילדים כשהם מאבדים סבלנות באמצע המסעדה, תורו של מי לקחת את הפעוט לשרותים/להחליף חיתול, מי שומרת על איזה ילד כשמגיעים למרכזים סואנים, וכו’. חלקו את התפקידים בניכם מראש.

2. הילדים רוצים רק מסכים

קורה בגילאים מסויימים שהילדים לא מראים שום עניין בטיול. לא רוצים לטעום את מאכלי המקום (אלא אם אתם נוסעים למעצמת הפיצה והפאסטה..), לא מתעניינים בתרבות ובמוזיאונים ולא אכפת להם מהנוף. ואז אנחנו מרגישים שעשינו את כל המאמץ הזה, למענם, והם לא מעריכים אותו או לא ממש מבינים אותו. הם רוצים גלידה ומגלשות מים וזהו.

אז כדי למשוך מעט את הסקרנות שלהם בכל זאת, הנה כמה דברים שאתם יכולים לעשות:

♥ כמה שבועות לפני הנסיעה פתחו מתכונים (תבשילים וקינוחים) של מאכלים מהיעד אליו אתם נוסעים. תנו לילדים לבחור ונסו להכין יחד איתם בבית.

♥ חפשו סיפור ילדים שמתאר קצת את המקום. או סיפור מסע והרפתקאות. או סרט. כל דבר שיגרה את הדמיון שלהם ביחס למקום אליו אתם נוסעים או ביחס לטיולים וחוויות בעולמות אחרים.

♥ תכננו את המסלול שיכלול גם אתרים ופעילויות הקשורות לתחומי העניין של הילדים. ספרו להם על זה וצרו אצלם תחושת ציפיה.


כשאתם בונים את המסלול תכננו כך שאחרי שתגיעו, תוכלו להקדיש יום אחד למשחקים ברחובות העיר. “חפש את המטמון” ברחובות ונציה למשל (כל הורה לוקח ילד או שניים איתו. קבוצה אחת מטמינה, קבוצה שניה מחפשת) זו חוויה שהם לא ישכחו.


קראו גם כאן- איך להפוך את החיבה למסכים ליתרון גדול ומרגש בכל טיול משפחתי. 

וכאן- טיול עם מתבגרים.

וכאן- סדנא מיוחדת לכל המשפחה – איך לצלם ולהנציח את החופשה בצורה הטובה ביותר. 

♥ אם אפשרי- בחרו מראש יעד שהילדים כבר שמעו עליו. כך הם מיד יתחברו למקום. הכי קל זה לקחת ערים ויעדים שמופיעים בספרים, בסרטים או בסדרות טלויזיה. אני בעצמי נוהגת לעשות את זה כי זה פשוט נורא כיף. רק השנה הגעתי לסיציליה בזכות סצינה מהסרט “אושן 12”, וגם הסרט “אקווה מן”. קטמנדו (נפאל) מופיעה בסרט ‘ד”ר סטריינג’ (Marvel), פירנצה מופיעה בסצינה מופלאה מהסרט six undeground (לא הכי לילדים..:-)) ועוד ועוד. יש מצב שאמצא את עצמי הקיץ בסיביר רק בגלל סצינה אחת שראיתי ב”salt”.

∴ עוד על איך לתכנן את החופשה כך שתתאים לכל בני המשפחה תוכלו לקרא כאן. 


אל תפספסו גם כמובן את סדרת המיילים המופלאה שיצרתי עבורכם, “בואו נדבר על זה“, שעוסקת כולה בחופשות משפחתיות. הקליקו כאן לקבלת כל הפרטים ולהרשמה (חינם!).


3. זמן זוגי למרות הכל

העובדה שאתם עם הילדים כל היום לא אומרת בהכרח שלא תקבלו את זמן האיכות שלכם כזוג. הנה כמה המלצות חמות:

♥ אחד מהטיפים הכי גדולים שיש- מרוב התרגשות והכנות הרבה זוגות שוכחים. אבל אם אפשרי קחו לעצמכם זמן זוגי ממש לפני הנסיעה. ערב לפני או כמה ערבים לפני כן. ערב אחד של שניכם בלבד. קבעו את אותו דייט גם ליום או יומיים אחרי שאתם חוזרים.

♥ השתדלו להיות רומנטיים ואוהבים גם במהלך החופשה. תנו ידיים, הגישו פרח, הפתיעו עם עוגה טעימה, פנקו עם מסאג’ רגליים אחרי יום הליכה ארוך. תנו ספייס, הצחיקו וצחקו, ונהלו שיחות של סמול טוק קליל.

♥ כשאתם מזמינים מלון נסו להזמין חדר עם מרפסת (הורים לילדים קטנים) או חדר שנמצא בקומה ראשונה מעל הבריכה (ילדים גדולים יותר). כך תוכלו מדי פעם להתחמק לזמן פרטי ושקט. קחו אתכם ווקי טוקי, השאירו אותו עם הילדים בחדר ולכו לרחצה זוגית בבריכה.

אגב ווקי טוקי- אני תמיד ממליצה על זה למשפחות. מעבר לפרקטיות שלו, הוא מהווה משחק מהנה ומשעשע לכל המשפחה.

הנה רשימה שלמה של דברים שכדאי לכם לקחת וגם המלצה איך לארוז, האם לקחת עגלה או מנשא והאם כדאי מזוודה או מוצ’ילה.


∴ מילה לחד הוריים/גרושים שיוצאים לחופשה כהורה יחיד: אין מה להשוות, פשוט כי הכל נראה אחרת לגמרי כשאת/ה הורה יחיד. לכן חשוב שבעתיים שתכינו את עצמכם, ושתתרגלו את הדינמיקה המשפחתית היטב לפני שתצאו הרחק מהבית ומהבסיס הבטוח.


 4. שימו לב לכל הפרטים הקטנים והטכניים. הם עושים הבדל גדול.

מספיק שתקפידו לשמור על הדברים האלה, והחופשה שלכם כבר תיראה הרבה יותר טוב:

♥ ילדים רעבים זה מתכון למלחמת עולם משפחתית. גם הורים רעבים זה לא פיקניק. קחו אתכן קופסת אוכל מהבית, ושמרו בה תמיד מעט אוכל שאפשר לשלוף בעת צרה.

♥ קחו אתכם ערכת פלסטרים לטיפול בשלפוחיות ברגליים. כל הטיול יכול להפגע אם אחד מכם נעל לכמה שעות את הנעליים הלא נכונות.

♥ קחו מעט מהתקציב שהקצבתן לחופשה ושכרו מישהו שידאג לכך שהבית יהיה נקי ומסודר כשתחזרו אליו. כי אין כמו לחזור מחופשה ולהכנס לבית נקי. אין.

♥ לא סגרתם על ביטוח? הקליקו כאן והשאירו מספר טלפון לאוריה, סוכן הביטח שלי. עכשיו. עדיין לא מכירים אותו? הקליקו כאן כדי להבין למה כדאי לכם.

הכינו מראש תכנית לימי גשם בלתי צפויים או לימים חמים במיוחד.

⇐ כל הטיפים כאן לקוחים מתוך האיבוק השלם שלי “לטייל עם ילדים”– בו תמצאו את כל מה שצריך כדי שהחופשה שלכם תהיה מוצלחת. הוא עולה 10$, אתם מורידים אותו ישר לטלפון וחוסכים לעצמכם לפחות פגישה אחת אצל הפסיכולוג. תוכלו להציץ מה יש בו אם תקליקו כאן.

♥ לינקים נוספים שיכולים לעניין אתכם:

איך אנחנו מתכוננים לנחיתה- טיפים לנחיתה קלה בכל יעד אליו אתם מגיעים

איך לחפש, למצוא ולהזמין מלון באינטרנט- בקלות ובפשטות.

8 דרכים פשוטות ללמוד על התרבות במקום שבו אתם מטיילים, בלי לפתוח אינטרנט 🙂

לטייל עם ילדים בעולם בלי לשלם על לינה. או לפחות..לשלם הרבה פחות..

קראו גם: איך הפחתתי את עלויות הביטוח שלי ב-40%! 

אם אהבתם את הטיפים שמופיעים כאן, הרשמו לרשימת התפוצה שלי:

*הפוסט כתוב בשילוב לשון רבים זכר או נקבה, ומוקדש באהבה לכל המשפחות באשר הן.

שלומית יפת ביאליק היא מחברת סדרת הספרים ‘המשפחה המטיילת’. טיילה בעצמה כילדה והיום ממשיכה במסורת ומטיילת עם ילדיה ברחבי העולם. ואחר כך כותבת על זה :-). הספרים שלה מכילים את כל המידע שצריך כדי להנות הם הילדים בטיול שלכם בחו”ל.

את הראיון הזה אני רוצה להקדיש לנושא אחד: הכנות.

בואי נדבר באופן כללי. כשמתכננים טיול בחו”ל עם ילדים, מהם הדברים שאת ממליצה לעשות כהכנה, לפני הנסיעה?

יש כמה דברים שהם ממש בסיסייים – כמו להזמין מקום לינה מראש (בד”כ דירות, צימרים או קרוואן. כמעט אף פעם לא מלון “קלאסי”…), ולבנות שלד די מפורט למסלול. במסגרת תכנון המסלול אני מחפשת אירועים מיוחדים, או פעילויות שמתקיימות בימים מסוימים – כמו שווקים או הפעלות לילדים – ומנסה לבנות את המסלול שיכלול כמה שיותר אירועים מיוחדים.

עד כמה כדאי לערב את הילדים בהכנות? מה כדאי לכלול בשיחת ההכנה-לפני-טיסה שננהל עם הילדים?

עם הילדים אני מדברת על הטיול הצפוי די הרבה. על המקומות שבהם נישן (בטיול האחרון זה היה קרוואן ודיברנו הרבה על הטיול בקרוואן וכמה שהם יעזרו…), אתרים שנהיה בהם וגם קצת על המדינה, שפה וכו’. אנחנו לא ממש “לומדים” את הארץ מראש, אבל כן מתרגלים כמה מילים. זה מאוד עוזר ליצור ציפייה והתרגשות לקראת הטיול, ובגלל שאני תמיד מתרגשת ומתלהבת לפני נסיעות, זה די מדבק. עוד יש תמיד שיחה רצינית. הם עוד די קטנים (10, 7, 3.5) אז יש ענייני בטיחות, מה התפקידים שלהם בטיול, ענייני ההתנהגות אחד עם השני… וגם ענייני דמי כיס וקניות. לא תמיד הכל מיושם בשטח… אבל לפחות יש כוונה והם באמת מתנהגים יותר יפה בטיולים.

כהורים שיוצאים אל הלא נודע, אנחנו נוטים לרוב לארוז את כל הבית. אבל האם באמת יש צורך? מה הדברים שהכי חשוב לזכור לקחת איתך?

זה די משתנה לפי גיל הילדים. ככל שהילדים קטנים יותר, כך באמת “אורזים את כל הבית”. סטוק של חיתולים, אוכל (כמו מטרנה, דייסות גרברים ועוד ועוד), מוצצים וכל האביזרים הנלווים – בקבוקים, מנקה בקבוקים ועוד ועוד. דרך אגב, עשיתי רשימת ציוד די מפורטת באתר שלי שנבעה בדיוק מהצורך לזכור המון המון דברים קטנים, כמו לא לשכוח להביא מצופים וחיתולים מיוחדים לבריכה. ככל שהילדים גדלים, זה נהיה יותר גמיש, ופחות נורא אם חסרים דברים. הילדים שלי מאוד אוהבים כשקונים להם בגדים בטיול, אז אם חסר זה התירוץ המושלם. זה נכון שכמעט תמיד יש הכל בחו”ל, אבל עדיין אני ממליצה לקחת מהבית את הדברים הנחוצים ממש כדי לא לבזבז זמן טיול בחיפוש אחר משהו שצריך. ואם כבר אנחנו בענייני ציוד – אז לתינוקות שיושבים במנשא תמיד כדאי להשקיע במנשא איכותי ועד גיל 4-5 אני ממליצה לקחת טיולון קל ועמיד.

האם את ממליצה שלכל ילד יהיה תיק משלו? ומה לשים בו?

בהחלט. לילדים גדולים יותר אני ממליצה שלכל ילד יהיה תיק שהוא אחראי עליו ושיתרגל לקחת אותו איתו בטיול. שיהיו בתיקים של הילדים דברים שהם של כל המשפחה ולא רק של הילד עצמו. זה נשמע קצת מצחיק אבל סחיבה של דברים של כולם (לא חייב להיות כבד – קרם הגנה, שתייה, מדריך טיולים) עוזר להפוך את הילד לשותף ממש בטיול.

האם את ממליצה להזמין את מקומות הלינה והתחבורה מראש, כדי לצאת בראש נקי, או שעדיף לזרום עם הדרך?

יש כל מיני סגנונות טיול. יש כאלה שאוהבים לתכנן כל פרט ופרט מראש, ויש כאלה ש”זורמים”, לא מזמינים מקומות לינה מראש ולא רוצים להתחייב על מסלול. האמת היא שאני אוהבת לטייל גם וגם. לכל טיול יש אופי אחר וזה מאוד תלוי במקום שאליו אנחנו נוסעים, בעונה, בגיל הילדים וגם כמה אני רוצה לראות “ולהספיק” באותו טיול. יש טיולים שהם יותר באיזי, ויש טיולים יותר עמוסים. באירופה “הקלאסית”, בקיץ, עם הילדים אני תמיד תמיד מזמינה מראש, ומנסה גם לדאוג לזה יחסית הרבה זמן מראש (אם אפשר, מייד אחרי שהזמנתי כרטיסי טיסה). מאחר שאני חובבת גמישות – אז הקרוואן נותן לי פתרון מצוין שאני לא צריכה להתחייב מראש למקום מסויים, אבל כן מבטיח לי שיהיה לי איפה לישון. אבל למשל, כשטיילנו במונטנגרו, בגלל שזה יעד פחות מתויר, אז הזמנו מראש לינות להתחלה ולסוף והשארנו שני לילות על הדרך בלי להזמין. זה מוסיף לתחושת ההרפתקה, והיה טיול נהדר. כשאני מטיילת בלי ילדים (גם זה קורה), אז אני מזמינה מראש כמה עוגנים ואת היתר מוצאת במקום. אבל אם לומר את האמת, כמעט תמיד המקומות שאני מזמינה מראש הם יותר מוצלחים מאלה שאני מוצאת “על הדרך”. בטיול אין לי רצון להשקיע הרבה זמן ואנרגיה בחיפוש מקום לינה, אז אני כמעט תמיד נשארת במקום הראשון שאפשר, גם אם הוא לא מציאה גדולה.

ולסיום: מה הדבר עליו את אף פעם לא מוותרת לפני שיוצאים לדרך?

 יש לנו טקס קבוע בשדה התעופה. תמיד תמיד מצטלמים אחרי בדיקת הדרכונים בירידה לכיוון הדיוטי פרי, וליד הפסל של דוד בן גוריון

נסו גם את המאמר: קניתי כרטיסי טיסה, עכשיו מה? וגם את המאמר: הי, זאת גם החופשה שלי!

רוצים הנחה מיוחדת על הספרים של שלומית? קבלו 10% הנחה מיוחדת לקוראי האתר. הכנסו לאתר “המשפחה המטיילת” ובחרו את הספר שאתם רוצים. התקשרו לטלפון 054-3412520, והזמינו את הספר. כדי לקבל את ההנחה הנוספת (מעבר להנחה באתר), רק תגידו שהגעתם דרך האתר שלי.

“הבנתי שאנחנו לא חיים את החיים שאנחנו רוצים לחיות”.

אילני אילן, שלקחה את הילדים ואת הבעל לתשע שנים בקאראוון, ואחר כך גם כתבה על זה ספר שלם, עונה לי כאן על ראיון ה’שאלה הזהה’ של המשפחות שמטיילות. בכנות, בעדינות ועם הרבה פרספקטיבה היא מסבירה למה וכמה, מתי הכי קשה ואיך מממנים את זה. וגם יש טיפים בסוף.

פרטים כלליים: מאיפה אתם בארץ, כמה ילדים, בני כמה.

במקור אני מקיבוץ כפר מסריק, אורי גדל במקומות שונים בארץ כמו פתח תקווה ונאות הככר. כשחיינו ביחד בארץ זה היה בישובי חוף הכרמל אבל את רוב ה 25 שנה האחרונות אנחנו חיים בארה”ב כאשר בתחילת הדרך המשותפת היינו על קו ארה”ב – ישראל.

מ 2005 עברנו סופית לארה”ב. חיינו בפלורידה לפני שיצאנו למסע שלנו.

יש לנו ארבעה ילדים: עדן בן 20, גל בן 19, נוגה בת 17 ואלייה בן 11.

איפה אתם עכשיו?

היום בסיס הבית שלנו היא אדמה בת 40 דונם לא רחוק מאוסטין טקסס.

מתי יצאתם, כמה זמן טיילתם?

יצאנו בינואר 2009. עזבנו את הבית שלנו בפורט לודרדייל פלורידה, עברנו לקרוואן של 20 מטר מרובע ויצאנו לדרכים. לא ידענו כמה זמן יימשך המסע ולבסוף הוא נמשך תשע שנים. בעצם רק במאי 2018 הנחנו בית על האדמה שלנו ומאז ירדנו מהדרכים.

“הרצון היה ליצור דרך חיים שונה ממה שהיתה לנו, לא רק לטייל. הטיול היה מוצר נילווה של לצאת ולבנות חיים מסוג אחר..”

איפה התחלתם ולמה בחרתם להתחיל דוקא שם?

התחלנו בפלורידה כי חיינו שם ומשם בעצם התחיל הכל. התקבלנו עם ביתן של אוכל (חומוס, פלאפל, עלי גפן, קפה ובקלוואה) לפסטיבל גדול שנמשך חמישה סופי שבוע רצוף ועם העסק החדש הזה יצאנו לדרך. הרצון היה ליצור דרך חיים שונה ממה שהיתה לנו, לא רק לטייל. הטיול היה מוצר נילווה של לצאת ולבנות חיים מסוג אחר. משם המשכנו בעקבות פסטיבלים נוספים שקיבלו אותנו והם קבעו את המסלול.

איך היתה ההתחלה?

היתה התרגשות ויצירה, היה פחד מהלא נודע והיתה תחושה מרגשת שיוצאים להרפתקאה. אני כותבת בספר שלי שכל מיני חושים התעוררו ביציאה למסע. יותר מאוחר הם כבר היו ערים, אבל כשעברנו מהחיים ה”רגילים” לדרכים, ההבדל הורגש – חוש היצירה, חוש הכיוון הפנימי, האהבה.

מתי נפלה ההחלטה לצאת לטיול, מה היו הסיבות ליציאה?

בחצי השני של שנת 2008 הבנתי שאנחנו לא חיים את החיים שאנחנו רוצים לחיות. הצטרפנו לחברת שיווק רשתי שהסלוגן שלה היה – “בואו תעשו איתנו מיליונים ותוכלו להתחיל לחיות כמו שאתם רוצים באמת”. מה שלקחתי מהמעורבות בחברה הזו הוא שאני לא חיה את חיי כפי שאני רוצה, אבל החלטתי לא לחכות למיליונים אלא להתחיל עם זה עכשיו. וככה התחלתי להרגיש שאנחנו צריכים לעשות שינוי עמוק.

גל קופץ בים בגלווסטון, טקסס דצמבר 2012 קפה ירושליים באוהיו ספטמבר 2017קרוואן שני עם הטנדר הכחול על רקע קולורדו אלייה שרווד 2012

כמה זמן לקח לכם להתארגן ולתכנן את הטיול?

כמה חדשים לפני היציאה לדרך פנינו להנהלת פסטיבל הרנסנס של פלורידה וביקשנו להתקבל עם דוכן אוכל מזרח תיכוני. קראנו למסעדה שלנו קפה ירושליים ואחרי שהתקבלנו נותרו לנו מספר חדשים כדי להתארגן על קרוואן מגורים, אוטובוס שיגרור אותו שבו נשב בזמן הנסיעה וגם נאחסן את הציוד הנדרש למטבח הנייד שלנו.

מה היו ההתלבטויות, ממה דאגתם או חששתם בכל הקשור ליציאה?

היה חשש מהלא ידוע, היו מחשבות “האם השתגענו” “האם אנחנו עושים את הדבר הנכון” אבל השאלות הללו, כשעלו, קיבלו תשובה אחת – ממשיכים, למרות החשש, למרות הספק שמתגנב מידי פעם.

“הצפיפות בקרוואן היתה מאתגרת מצד אחד, בונה אינטימיות מצד שני..”

האם החששות היו מוצדקים?

בגדול הם לא היו מוצדקים אבל אני חושבת שהכל תלוי באיזה משקפיים מסתכלים על התוצאות.

הצלחנו ביצירת אורח חיים שמתאים לנו, בנינו הכנסה שמאפשרת לנו לעבוד היום רק חלק מהשנה ועושר החוויות בדרכים היה מדהים. הילדים גדלו בצורה מאד מיוחדת וגדלו להיות אנשים מאד מיוחדים, תקשורתיים, שיודעים איך להסתדר, איך לנהל עסקים וכסף, איך להתנהל עם אנשים. ימים יגידו לאן הם ייקחו את נסיון החיים שלהם. עד היום זה מוכיח את עצמו כחוויה מורכבת ומעשירה ביותר. גם היום, כשהבן הגדול בן 20 והצעיר בן 11, אורח החיים שלנו נחשב מוזר לרבים. כשמודדים “הצלחה” במונחים לינארים וכמותיים, זה לא תואם את “ההצלחה” שלנו במונחים חברתיים, תקשורתיים, אינטליגנציה רגשית ואוסף חוויות שלא תמיד יש לו “הוכחה” של התקדמות בחיים כמו שמקובל לראות אותה.

“אנחנו שמחים שאלו היו חיינו ושזו החוויה שבחרנו. אני מרגישה שזו היתה המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לחיי”.

מהם הקשיים הגדולים ביותר בטיול עם ילדים קטנים/ גדולים?

עם ילדים קטנים לא הרגשנו את הקושי כמו שהם גדלו, ניהיו TEENAGERS עם צרכים חברתיים ואישיים אחרים. לא שאני חושבת שיש דרך אחת יותר טובה מהאחרת. יש התמודדות בחיים בבית (וחיינו שנה אחת בבית שהשכרנו באוסטין כי הילדים דרשו חוויית בית ועיר – והם היו ספונים כל אחד בחדר שלו במשך שעות) ויש התמודדות בדרכים. הצפיפות בקרוואן היתה מאתגרת מצד אחד, בונה אינטימיות מצד שני, התזוזות לא איפשרו לילדים להיות בקשר רציף עם אותה חברת ילדים ומצד שני הם למדו לייצר חברים בכל מקום, בכל הגילאים ויצרו קשרים עמוקים שנמשכים שנים למרות המפגש של רק מספר חדשים בשנה.

אלייה בפסטיבל במנקוס גל על רקע אגם ביילו סטון גל 3 אורי ומדורה באוקלהומה בפארק הסקוייה אפריל 2010

למה לצפות?

ללא צפוי. לדעת ששריר הגמישות מתחזק ביותר, גם שריר האילתור והיצירתיות כי דברים משתנים כל הזמן. למרות שהיה לנו מסלול שאחרי כשנתיים בדרכים התחיל להיות קבוע וחוזר על עצמו כל שנה, עדיין תנאי מזג אוויר, תקלות שבדרך, שינויים בפסטיבלים שהיינו חוזרים אליהם כל שנה – חייבו אותנו להתאים את עצמינו כל הזמן לתנאים משתנים. צריך להיות מוכנים להיות פתוחים להפתעות ולשינויים תכופים.

מה כדאי לקחת?

כמה שפחות. למרות שחיינו בקרוואן ובעצם היה לנו בית נוסע איתנו, נפטרנו מהמון דברים ובמהלך החדשים הראשונים שיחררנו עוד ועוד – קייאקים, שטיחים, אופנוע, ספרים – שעוד יצאו איתנו לדרך, הושארו לשימושם של אנשים אחרים כשהתקדמנו במסע.

כל ילד לקח משהו שחשוב לו. עדן לקח תמונה שלו כתינוק ותעודת מציל מקורס מצילים שעשה, נוגה לקחה בובה או שתיים, גל לקח את החלומות שלו ואלייה מתן שהיה בן שנה וחצי כשיצאנו לדרך, לקח את עצמו.

לי אישית אין בעייה להיפטר מ”דברים” ולכן מבחינתי לקחת הכי מינימום שצריך ליום יום. החוויות שעוברים בדרך משנים פרספקטיבה על “דברים” ומה שהיה חשוב קודם, כבר לא חשוב כל כך עכשיו.

 “חוסר השיגרה ניהיה השיגרה. לא חושבים על זה בשלב מסויים. פשוט חיים את זה..”

איך אתם מתמודדים עם מעברים, נסיעות ארוכות, חוסר שגרה?

הנסיעות הארוכות עברו לעיתים בזרימה מופלאה של להסתכל בחלון ולחלום ולעיתים בריבים וחוסר סבלנות. היינו עוצרים להתאווררות כשהרגשנו שצריך, להכנת אוכל בבית הנגרר או שינה. המעברים היו דווקא מעוררים. לרוב התרגשנו כולנו לעלות על המשאית ולצאת שוב לדרך אחרי ימים או שבועות שבהם שהינו במקום אחד. חוסר השיגרה ניהיה השיגרה. לא חושבים על זה בשלב מסויים. פשוט חיים את זה על הכיף והאתגר שבזה. זה ניהיה אורח החיים.

איך מימנתם את הטיול?

בנינו עסק של מסעדות בפסטיבלים ברחבי ארה”ב. השנה הראשונה היתה מאד קשה כלכלית כי העסק היה חדש לנו. בהמשך השתפרנו והצלחנו להרים עסק שמאפשר לנו לעבוד חמישה חדשים בשנה.

היום, בדיעבד, האם יש חרטות? דברים שהיית עושה אחרת?

הייתי רבה פחות עם בעלי…. ומתוך זה היו אולי תזוזות שהיינו עושים אחרת. אבל את כל היתר – הייתי חוזרת על כל החווייה.

כתבת ספר על החוויה שלכם. ספרי לי עליו.

כשיצאנו למסע, עושר החוויות היה כל כך גדול שהרגשתי צורך לכתוב ולשתף חברים ומשפחה במה שעובר עלינו. התחלתי לשלוח מיילים (אז לא היה עדיין פייסבוק) ולשתף בקורות אותנו. הכתיבה היתה “לייב” ושיקפה ממש מה קורה לנו בתוך המסע. אחרי כמה שנים היו כאלו שהתחילו להגיד לי שאני צריכה להוציא את זה כספר ולבסוף, תשע וחצי שנים אחרי שיצאנו לדרכים, יצא לאור הספר – כשמעזים לעוף – תשע שנים, ארבעה ילדים, קרוואן – מסע ברחבי ארה”ב“. הספר הוא מסמך חי ונושם את הדברים שעברנו שאי אפשר לזכור מאוחר יותר.

לספר נוסף חלק שנכתב מאוחר יותר והוא מעין שיחה פנימית שלי עם עצמי במהלך המסע – אני הילדה הלומדת לחיות בחופש ואמונה עם אני החכמה שיודעת שהכל יהיה בסדר, זו עם הפרספקטיבה הרחבה והחכמה על החיים. המסע בסופו של דבר היה פנימי וחיצוני כאחד והספר משתף בשני סוגי המסע בפתיחות וכנות.

הספר ניתן לרכישה באתר: www.elanielan.com.

 3 טיפים שיש לך לתת למשפחות שמתכננות לצאת?

להקשיב לקול הפנימי שמנחה אותכם מה הוא סוג המסע הנכון לכם.

ללכת בעוצמה אחרי הכיוון שהחלטתם עליו, לא לתת לפחד לעצור בעדכם.

לקחת שק של גמישות ופתיחות לשינויים שיבואו בדרך.