Tag

טרק בנפאל

Browsing

חברתי קייט פרסמה לפני כמה ימים סטטוס חדש בפייסבוק. היא מפרסמת כל הזמן, ודוקא דברים מעניינים אבל הפעם המילים שלה התיישבו לי בול.

 

“I have read a billion books and written almost three journals since I started traveling.. My life is much more productive since I started traveling… Which is funny, back home I thought I was such a busy busy girl. Busy with this work, and that work and this dead line to do this and that thing that really have no significance to the personal development and growth of oneself….”

קייט היא נפש עליזה וחופשיה בת 20. היא מסתובבת בעולם ומתחברת עם כולם ורוקדת ברחובות ועושה טריקים עם ההולה-הופ שלה.

השמחה, התשוקה והאהבה שהיא מפזרת ככה בחינם גורמות לך לרחף אחריה או לפחות לרצות להדבק בקצת ממה שהיא חטפה..

הסטטוס הזה דייק לי דברים שרציתי כבר מזמן לדייק. גם לעצמי וגם לכדי לכתוב לכם.

קייט למדה רק לאחרונה איך לרקוד עם אש. אז אפשר לומר שהיכולות והמיומנויות המרהיבות האלה לא נותנות לה כלום. הן חסרות ערך.. אבל אפשר גם להסתכל עליהן כאוצר שלם עבור הנפש שלה. כמה כוחות והתמודדויות ברבדים שונים הצריכה הלמידה הזאת. וכמה כוח ועוצמה המיומנות החדשה הזאת נותנת לה.

שלא לדבר על השמחה הפשוטה.

יצרניות. פרדוקטיביות של הנפש. של הנשמה. של העצמי. של הגוף וצרכיו- להיות פעיל, לזוז, לנשום אויר, להביט אל השמש, להתאמץ, לאהוב, לפגוש, לרקוד ברחובות, לישון כמו שצריך. קודם כל אלה. ורק אחר כך כל השאר.

ככה צריך לחיות.

חזרה לבלוג

תמונה: Kate Ryan.

זה צריך להיות בנאדם מאוד מיוחד כדי שיעיז לשאול אותי שאלות על הנושא הזה. לא שאף פעם לא שאלו אותי, אבל מדובר במקרים בודדים בלבד.

אני דוקא מאוד שמחה כשמתחילים לדבר איתי על זה. כי זה מעיד על כך שאנשים מרגישים איתי מספיק בנוח. או לחילופין, שמדובר, כאמור, באנשים ישירים ובעלי תעוזה ואנשים כאלה אני מאוד אוהבת.
וכי בתכל’ס השאלה הזאת עולה לכולם בראש אבל אף אחד לא מעיז לשאול.

אוקי אז אתם מתכננים טיול ארוך עם הילדים. או טיול קצר עם הילדים. טיול של שנה או טיול של שבוע זה לא משנה. מה שמחבר בין כולם הוא שתי מילים בלבד: “עם הילדים”..
איך שאני רואה את זה, הנושא מורכב משני אלמנטים עיקריים:

1. היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו.

2. הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו או עם בן/בת הזוג.

בשגרה הרגילה, הילדים מבלים זמן לא מועט בנפרד מאתנו ההורים. אנחנו למעשה נמצאים איתם לזמן מוגבל בכל יום, וגם בזמן הזה קיימות הסחות כמו טלויזיה, טלפונים, מטלות שיש לעשות. המחשבה על טיול ועל שהות לא מסוננת עם הילדים עלולה להעלות חששות בקרב הורים רבים.

היכולת האישית של כל אחד לשהות הרבה זמן במחיצת ילדים, גם כאשר מדובר בילדיו שלו

פעם, ממש מזמן, חברה שלי שגידלה את הילדים שלה בחינוך ביתי אמרה לי שהיכולת להיות זמן רב ובלתי ידוע במחיצת הילדים, היא עניין של כושר. זו יכולת שהולכת ומתחזקת ככל שהזמן עובר. מיומנות שהולכת וגדלה, הולכת ומתרחבת. כלומר, שאין צורך להכנס לתסכול או לחשוש ממצבים כאלה. להיפך. ככל שמתאמנים יותר, כך היכולת הזאת מתרחבת.

בתור אמא שנמצאת לבדה עם הילדים 24-7 במשך שבועות וחודשים הטיפים הכי טובים שאני יכולה לתת הם:

-תגיעו פתוחים, רגועים ונכונים. תשאירו את החששות שלכם מאחור ופשוט תזרמו.

-אל תמתחו את הגבול שלכם יותר מדי. חשוב שתדעו עד כמה אתם יכולים להמשיך ומתי מוטב פשוט לקחת הפסקה.

-דברו על זה לפני היציאה לטיול. דברו עם בני הזוג וקבעו דרכים לתמוך אחד בשני במצבים בהם אתם זקוקים לכך. דברו עם הילדים. העלו את הנושא.

-זה לא נורא להגיד לילדים שאתם צריכים קצת שקט עכשיו.

-השתדלו לאזן בין סוגים שונים של פעילויות. כדורגל זה נחמד אבל אם נמאס לכם, הציעו משהו אחר כמו יצירה. ואם גם זה נמאס תמיד אפשר לנוח ולקרא ספר.

-יש מקומות, כמו המזרח, והודו במיוחד, בהם כמעט ולא תתקלו בעניינים כאלה. כיוון שהילדים ימצאו בקלות חברים רבים בכל גיל ומכל מקום בעולם ויבלו איתם בכיף גדול. הבעיה שלכם תהיה אחרת לגמרי- אתם תרגישו שאתם כמעט ולא רואים אותם.. 🙂 .

-וזכרו- תנו לעצמכם דוקא לשהות במחיצת הילדים יותר ממה שאתם רגילים. אל תפחדו מזה. בסופו של דבר תגלו שהיכולות שלכם וההנאה שלכם רק יגדלו.

הצורך האישי שיש לכל אחד בזמן פרטי עם עצמו.

חשוב מאוד. אני לא הולכת ליפות את העניין ולומר שלא תהיה לכם בעיה. תהיה. זה נושא קצת מורכב אבל בגדול האיזון מופר וכל הקלפים מתערבבים וחשוב מאוד להיות מספיק עם יד על הדופק כדי לדעת מתי די. מתי חשוב לקבל קצת זמן שקט בלי בלאגן. אפילו לנהל שיחת מבוגרים עם מטיילים אחרים שפגשתם יראה לעתים כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.

-אם אתם שניים- אז לא צריכה להיות בעיה. דברו על זה. קחו אחריות על הילדים ואפשרו לבני הזוג שלכם מרחב מרווח נשימה, זמן רגוע.

-השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול.

-לכו לטיול לבד עם עצמכם

-מוסיקה. במצבים קשים, בהם אני ממש מרגישה שאני לא מסוגלת יותר, אני פשוט שמה את האוזניות באוזניים ומצליחה להתנתק לכמה דקות בכל מקום.

-הרשמו לסדנא או לקורס או לחוג. זה זמן ‘לגיטימי’ שהוא שלכם.

-פרגנו הרבה ובואו עם הרבה אהבה לבני הזוג שלכם. תנו להם כמה שיותר מרחב וזכרו שהדרך האישית שלהם לא קשורה בהכרח לזו שלכם. כל אחד זקוק לשביל משלו. וכל אחד מתמודד עם האיזון המחודש בדרך אחרת. בעיקר כשמטיילים.

או עם בן/בת הזוג 

-אוקי כתבתי קודם: “השתדלו מדי פעם לשכור שני חדרים במקום חדר אחד גדול”. אז לא. אל ‘תשתדלו’. תתעקשו על זה. אין מצב לטייל בלי ללון בשני חדרים נפרדים מדי פעם. אהבה וזוגיות בתוך כדי טיול זה משהו אחר, החוויה תוציא מכם דברים שלא יצאו עד אז, וגם דברים חדשים שבכלל לא ידעתם שיש בכם וחבל לא להתנסות בזה עד הסוף, כמו שצריך, בשקט, ברעש, באור, בחושך.

-קחו איתכם ווקי טוקי. כך תוכלו לשבת במסעדה של המלון בלילה, ולהרגיש בטוחים שהילדים שישנים למעלה בחדר מסתדרים מצוין. ולהעביר ארוחת ערב שקטה.

-תלוי בגיל של הילדים, אם יש מצב לבייביסיטר, בעיקר במזרח לא תהיה לכם בעיה למצוא צעירות חובבות ילדים שישמרו לכם עליהם בכל שעה של היום שרק תבקשו.

-קחו בחשבון שהזוגיות שלכם תהיה חשופה יותר לעיני הילדים. על כל המשתמע מכך. הכינו את עצמכם לכך מבעוד מועד. נראה לי שכדאי להעלות את זה בניכם לפני שאתם יוצאים לטיול.

-אנשים רבים מתייחסים למצב של טיול כזה כאל ‘סיר לחץ’. אבל האם הוא באמת כזה?

-ובסך הכל יותר סביר שיהיה לכם הרבה יותר זמן זוגי פנוי ממה שאתם מדמיינים. במקומות מסויימים אליהם אנחנו מגיעים הילדים כל כך עסוקים שאני לא רואה אותם במשך ימים שלמים.

אנשים נוטים לחשוב שלצאת לטיול ארוך עם ילדים בעולם זה להכנס לסיר לחץ משפחתי.

לפני כמה שנים התראיינו כמשפחה לכתבה שעוסקת בטיולים ארוכים עם המשפחה. או משהו. רוב המשפחות שהתראיינו שם קראו לזה ‘סיר לחץ’. לא יודעת. לי זה בכלל נראה אחרת לגמרי.

היציאה לדרך מביאה איתה כל מיני אתגרים מעניינים. חלקם אישיים. חלקם משפחתיים. הפרת האיזון הזאת היא בעלת ערך רב שכן היא מארגנת מחדש את גלגלי השיניים כך שהכל יתאים שוב מחדש וכולם יסתובבו בהתאמה מוחלטת אחד עם השני.

לכן חשוב בעיני לתת לזה דוקא לצוף למעלה בהתחלה. לא להמנע או לחשוש מזה, להיפך. מדובר בתהליך חיובי שיביא בתוך תקופה קצרה קונסטלציה מותאמת יותר לסגנון החיים החדש שהתחיל.

כל זה גם תלוי מאוד בסגנון שבחרתם לטייל וביעד שבחרתם להתחיל בו. אין דין קראוון באירופה כדין גסטהאוס בהודו. או שמא דוקא כן?

אחד הדברים הבולטים במסעות שיוצאים אליהם עם אורך נשימה. לא קופצים בעצבנות ממקום למקום, אלא שוהים בנינוחות ומתגלגלים אט אט קדימה הוא המפגש. מפגש עם תרבות, טעמים ואנשים. גם קראוון באירופה הוא לא בואקום. יש עוד משפחות שבחרו בדרך הזאת. פוגשים אותן בדרכים. פוגשים בחניות. בפארקים. בכל מקום. אנשים מכל העולם. המפגשים הם פשוטים וקלים. תוך דקות.

המזרח הוא סוג של גן עדן מהבחינה הזאת. יש ימים שבהם אתם לא מספיקים אפילו לצאת מהחדר לארוחת בוקר וכבר הילדים מוצאים חברים. או שאתם מכירים מישהו מרתק שסוחף אתכם לשיחת חדר מדרגות בת שלוש שעות.

התחושה היא אוורירית, פתוחה, רגועה. ההיפך המוחלט מ’סיר לחץ’.

לכל מקום שפונים אליו פוגשים אנשים או חוויות או פשוט דברים מעניינים. יש תחושה של המון זמן. היום נמשך וזורם לאיטו. לא צריך להספיק כלום. יוצאים להליכות בכפרים או לשפת אגם. יושבים שעות בבתי קפה קטנים.

פתאום נושאי השיחה מתרחבים. במקום לעבור על רשימת המטלות היומית/שבועית מדברים על מחשבות, על הנפש, על אהבה. או על שטויות.

במקום להיות מוטרדים מרשימת המטלות הבלתי נגמרת, מתכנון וארגון ובירוקרטיה יש זמן…לשחק קלפים. לצחוק שעות. לקרא. לשתוק. לנשום.

• בחרו היטב ובחוכמה את היעד הראשון שלכם

• אל תחששו מתהליך האיזון המחודש

• אל תחששו ממפגשים מכל סוג שהוא. הם חלק עצום מכל טיול.

• הגיעו מוכנים להכרות מעמיקה ואחרת של בני המשפחה שלכם.

• ובואו עם הרבה אהבה.

• בסופו של דבר טיול כזה עושה הרבה טוב לכולם.

סיר לחץ?? רחוק מזה.

.

לפני שבועיים נסענו להתאוורר קצת בנהר. את יותם (14) רשמתי לסדנת קייקים בנהר ואנחנו הבנות פשוט קפצנו על ההזדמנות לכייף בשמש הנפאלית.

בחצי הדרך בין פוקרה לקטמנדו יש כמה פינות חמד שיושבות על גדת נהר הטריסולי היפהפה. הנהר גדול ושוצף, גם בעונות יבשות יותר של השנה והוא נחשב למרכז של נופש לאוהבי המים- קייקיסטים וחובבי ראפטינג.

מיקומו האסטרטגי והגישה הנוחה אליו הופכים את החוויה לנעימה במיוחד. לא צריך להתאמץ, לא צריך להתארגן יותר מדי. פשוט תופסים אוטובוס (תיירים/מקומי/מיני ואן) ויורדים באחת מהנקודות.

את הסדנא בחרו להעביר בפישלינג- אחת מהנקודות המרכזיות לאורך הטריסולי. נקודות נעימות אחרות הן צ’אראונדי ו’רויאל ביץ’ (חוף מסודר יותר עם מלון, בריכה, בונגלוס על המים ופעילויות נהר מהנות).

שלוש שעות נסיעה מפוקרה, ירדנו מהאוטובוס, הורדנו את התיקים והאוהל לחוף, הקמנו אוהל, שתינו צ’אי, התרעננו ומיד החלפנו ל’מצב נהר’.

אנחנו מכירים שם כבר ויודעים איפה בדיוק הצ’אי הכי טעים, איפה האוכל הכי טעים, ממי מבקשים עצים למדורה. אנחנו מכירים את המשפחות שגרות בסמוך לחוף ונהנים להעביר יחד איתם כמה ימים.

למעלה על הכביש מתנהל לו שוק ירקות קטן והפעם אנחנו מבקרים בשיא עונת המלפפונים והקלמנטינות. איזה כיף!

למטה בנהר מתנהלת הסדנא. המדריכים מקסימים וסבלניים ומקצועניים.

יותם מתרגל בקייקים ואנחנו הבנות מתרגלות כיף חיים   🙂

משתכשכות בנהר, משחקות בחול ובבוץ, מתחממות על הסלעים. מדי פעם שותים צ’אי, אוכלים פירות. לקראת ערב עולים להעביר את הזמן עם המשפחות המארחות. אוכלים משהו חם, משחקים קלפים או משחקים נפאליים.

בלילה יושבים ליד המדורה עד שהעיניים נעצמות, והולכים לישון.

שלושה ימים של שקט על הנהר.

לוקחת את בת ה-11 לזומבה. ההיכל עמוק, רחב ועגול. מהחלון רואים את האגם היפהפה של פוקרה. המדריכה מתניעה את המוסיקה ואני נשאבת אל הקצב ומתמסרת לגוף.

אנחנו שתי המערביות היחידות. אנחנו וקבוצה של נשים נפאליות. הן מגיעות בתלבושת המסורתית שלהן, ומחליפות לבגדי ריקוד לפני שהשיעור מתחיל.

אני מקפצת שם עם כל הנפאליות האלה ולא יכולה להפסיק להתפעל. המדריכה לא מוותרת להן, כאילו שהיא בכלל לא מכירה את התרבות הנפאלית. את הנשים השקטות, הצנועות, העדינות. היא מזמבבת אותן עם כריסטינה אגילרה, בתנועות אגן בוטות, בנפנופי חזה אה-לה ביונסה.

וזה מדהים אותי. לפגוש אותן בחשכת ההיכל הנשי הזה, מביאות אליו מסודות גופן שכל כך מוסתר ומתחסד תמיד. 

אין כאן השוואה, אין תיקוני תנוחות. כל אחת עם עצמה. תעשי בערך, תעשי קצת אחרת. הכל בסדר. העיקר שתהני, שתשחררי קצת. תעלי על הבמה אם בא לך, למה לא. והנה אישה אחת, מבוגרת ממני עם בטן ענקית ורגלייםדקות, קופצת לבמה ורוקדת, סיבובי אגן והכל ואני אחריה.

ואני כל כך נהנית. הזומבה עצמה זה אחלה אבל המפגש. עם הפנימה של הנשים המסתוריות האלה, עם החופש שלהן, השחרור, העצמאות שיוצאת כאן כל כך חזק.זה מפעים ומרגש אותי נורא.

אני וקבוצת נשים שלא חוו אהבה אמיתית מעולם. ואולי כן, בסתר, בסוד. ואולי למדו לאהוב את ההוא שנבחר להן לבעל, מבלי להכיר אותו תחילה. ואולי למדו לשכב בשקט ולתת לו לעשות מה שבא לו. ואולי לא. אולי למדולהנות ולהתענג גם. אהבה בנפאל היא מסתורית כל כך. 

ואני, שבאה לזומבה הזאת רק כדי לשחרר קצת את מפלצות האהבה שבי, לחזק את גופי ואת נפשי השבורה הכואבת אחרי השבר של סיום נישואי. לקחת שעה של ‘לשכוח מהכל’.

וכולנו ביחד מסובבות את האגן שלנו, מרטיטות ישבן, מנענעות חזה מעלה מטה. כל אחת וגופה וכל שעבר עליו מאז ומעולם.

שעה אחת שבה אנחנו רק נשים. ורק הגוף שלנו שם, אחת עם השניה. לא שקטות בכלל.

טוב, קודם כל קוראים לי יותם ואני הבן של הללי מנהלת האתר. אחד מהדברים שהכי עזרו לנו בטיול שלנו היו הטיפים של מטיילים אחרים, אז אני רוצה לתת כמה משלי (אמא שלי אולי כבר כתבה כמה מהם)

1) לשאול טיילים אחרים וחברים מקומיים שלכם בקשר למסעדות, בתי מלון, טרקים, חופים וכל דבר אחר זה הרבה יותר יעיל וקל מלבדוק באינטרנט או בספר טיולים

2) תביאו מצלמה טובה ותמכרו תמונות. אולי יהיה קצת יקר אבל ההשקעה משתלמת

3) בכל עיר יש 3 איזורים: היקר, ההיפי ההיפי הזול והאזור הזה באמצע שהוא לא היפי ולא יקר

4) קחו חבילת קלפים לכל מקום. הרבה פעמים במסעדות, תחנות למינהן ו רכבות מאד משעמם ותמיד אפשר למצוא שותפים למשחק (אותו דבר עם שח-מט אם אתם משחקים)

5) איך לגרש סוחרים ברחוב: יש כמה דרכים, להגיד להם שכבר יש לך, להגיד: לא! תתחפף! (!no! Bug off)או פשוט להיכנס לחנות כלשהי

6) תמיד יותר זול לקנות מים בארגזים ובבקבוקים של 20 ליטר מאשר לקנות כל בקבוק בניפרד

7) כמה דברים שתמיד צריך בכיס: כרטיס ביקור (יופי של סימניה), כמה מטבעות ושטרות קטנים לתת לקבצנים, קלפים אם משעמם.

8) איך להיתמקח: דבר ראשון, לפני שמתחילים בכלל להיסתכל בחנות מחליפים כמה מילים עם המוכר (מה שלומך?, איך הולך היום שלך?, איך העסקים?) ורק אז תתחילו לדבר על מה לקנות ובכמה. אחר כך תדגישו את זה שאתם הולכים לבדוק עוד חנויות ומה המחיר הכי טוב שהוא יכול לתת לכם, ואם זה עדיין יקר מידי תבקשו את מחיר המקסימום שלכם (רוב המוכרים יתנו הנחה של עד ל35% אבל לא יותר)

 

*גילוי נאות: הפוסט הזה נחת אצלי במייל ביום שבת אחד, כשנפשנו על החוף בוייטנאם. לא ביקשתי ממנו לכתוב אותו הוא פשוט חשב שיש לו מה לתת לקוראים של האתר. פרסמתי את הפוסט כפי שהוא, בלי לגעת. הללי.

אתם רק תגיעו- אני אדאג לכל השאר

אז בגלל שגרנו הרבה זמן בנפאל ובגלל שאנחנו מכירים את המקום ואת התרבות ואת הכל. והילדות מדברות נפאלית שוטפת והיו בכפרים נידחים והיו בפוקרה והיו בנהרות ובאוטובוסים מקומיים. בגלל כל אלה אני מקבלת לאינבוקס שלי לא מעט מיילים המבקשים להתייעץ איתי בנוגע לטיול לנפאל עם ילדים.

אז מצאתי את עצמי מבלה שעות במענה למליון שאלות וייעוץ, בכל פעם למשפחה אחרת.

עד שנמאס לי וכשפנו אלי פשוט כתבתי- אתם רק תגיעו. אני אדאג לכם לכל השאר.

הרבה יותר פשוט. גם בשבילי, אבל בעיקר בשביל כל המשפחות המהססות, החוששות, אלה שמתקשות לארגן את הכל מרחוק.

וגם בשביל כל המשפחות שבכלל לא רשמו את נפאל ברשימת החופשות המשפחתיות, אבל אז גילו שזה יוצא לא רק זול, אלא גם חוויה אחרת, מדהימה ומאחדת.

                    

מישהו שכבר עשה את זה עם ילדיו שלו

ברור שאי אפשר לתכנן את הכל מרחוק. ואם אתם יוצאים לחופשה שמוגבלת בזמן, ורוצים להספיק כמה שיותר אבל גם לא להתרוצץ יותר מדי ואם אתם רוצים שלא יעבדו עליכם במחיר כדאי למצוא מישהו שמכיר, שגר שם, שיודע.

ומה יכול להיות יותר טוב מטרק עם ילדים או ראפטינג עם ילדים בליווי מישהו שבעצמו עשה את המסלולים האלה עם ילדיו שלו?

אפילו הנחיתה בקטמנדו תהיה רכה יותר כשיש את הליווי הנכון, מישהו שמבין ויודע איך זה לעבור טיסה ארוכה עם ילדים, ומה הם צריכים כדי להיות רגועים ושמחים. וגם מה ההורים שלהם צריכים..

תכתבו לי, תגידו מתי אתם באים, כמה זמן יש לכם, בני כמה הילדים, מה אתם אוהבים ומה מתחשק לכם. טרקים, ראפטינג, קמפינג, קיאקים. נהרות. כפרים. מקדשים. אוכל. רוצים אוטנטי? רוצים סטרילי?
תכתבו. ואני אדאג להכל.
ועכשיו חדש! “נפגשים בנפאל”- מקום מפגש למטיילים, ולמשפחות עם ילדים. מקום נעים, משחקי קופסא, שולחן ביליארד, ערסל ועוד. טיולי אופניים עם מדריך לילדים בלבד, טיולים רגליים בסביבה, פעילויות משותפות לילדים (וזמן פנוי קצת להורים שלהם). התאמה של טיולים לנהר עם ילדים , התנסויות בקייקים באגם ועוד. אתם מוזמנים! חפשו אותנו בפוקרה, או צרו קשר במייל. 

וכמובן שאם יש לכם שאלות על טיול לנפאל עם הילדים, רוצים להתייעץ, לקבל המלצות על מקומות לינה, יעדים, סוגים של טרקים, כרטיסי טיסה זולים וכו’, מתלבטים או חוששים או כל דבר אחר- אנא אל תהססו לפנות אלי, ואענה לכם בשמחה.

*מתארגנת קבוצה לחודש נובמבר 2014.

*מתארגנת קבוצה למרץ אפריל 2015.

לבירורים, שאלות, והזמנות פנו למייל:

familytriptonepal@gmail.com

סיפורי טרקים שלי עם הילדים:

לקראת עונת הטרקים בנפאל הבאה עלינו לטובה, החלטתי לחסוך לכם הרבה התלבטויות וחיפושים ולהביא לכם את כל מה שצריך לדעת על חסכון בעלויות הציוד לטרק במאמר אחד. יאללה. בואו נתחיל.

  • קודם כל וחשוב מאוד- אם אתם מתכוונים לקנות את הציוד במיוחד עבור הטרק- אל תקנו אותו בארץ.
  • קחו בחשבון שהחנויות בקטמנדו יקרות יותר מהחנויות בפוקרה.
  • מה כן הייתי מביאה מהבית- פילטר מעולה למים. בפוקרה קשה למצוא משהו אמין דיו.
  • תוכלו לקנות את כל הציוד ומעבר לכך במחירים זולים בחנויות לציוד טרקים (הרוב מזוייף, כמובן).
  • ותוכלו גם לשכור כמעט הכל. משק”ש ועד לפליז ולמקל הליכה. התשלום הוא על בסיס יומי.
  • למשפחות- לא ראיתי מנשאים באמת טובים. תביאו מהבית.
  • אם בחרתם לא לקנות חדש ולא לשכור- תוכלו לקנות יד שניה במחירים אף נמוכים יותר. אני מאמינה שתוכלו למצוא את כל הציוד, אבל תצטרכו לעבור בכמה חנויות לשם כך.
  • כדי לוודא שאתם באמת מקבלים את המחיר הטוב ביותר, בחרו פריט אחד והשוו את המחיר שלו תמיד בכל חנות אליה אתם נכנסים. כך תוכלו לדעת מיד את רמת המחירים שתקבלו באותה חנות, בלי לבזבז הרבה זמן.
  • ואחרי הטרק- תוכלו למכור בחזרה לחנויות את כל מה שאתם לא צריכים.

להלן ההמלצות של נאבה ראג’, שהוא הבעלים של ה Adventure – החנות לציוד טרקים הכי זולה לישראלים בפוקרה, בנושא איך להוציא הכי פחות על ציוד לטרק?

ולבסוף, רשימת ציוד ומחירים לדוגמא (ברופי נפאלי):

הציוד מחיר מכירה מחיר יד שניה מחיר השכרה ליום
שק שינה 1100-7000 500-3000 40-50
תרמיל נפח 20:

תרמיל נפח 40:

תרמיל נפח 90:

400-2000

600-2800

1500-5000

200

300-1500

800-2000

40

50

80

נעליים 2000-4000 800-2000 ————-
פליז דו שכבתי 550 300 30
חולצה מנדפת זיעה 400-800 ————— —————-
זוג מקלות הליכה 700-1500 400-800 60
מכנסי טרקים 400-1500 —————- —————-
גזיה+כלי בישול 1500-2800 —————- 40 (בלי כלי בישול)
בקבוק פלסטיק לשתיה 200-300 —————- 20
מגבת מיקרופייבר גדולה 350-400 ————— ——————
כפפות 120-700 50-150 20